מתנה בשישי: 500 שקלים לקנייה ברשת חנויות WeShoes

הדבר הכי מטורף שעשיתי….שנים היתה לי עצם מכוערת ליד הבוהנים שממש עיוותה לי את הרגלים ובעיקר את האצבעות שעלו אחת על השניה , התביישתי ללכת עם סנדלים כדי שלא יראו ואני שכל כך אוהבת להתלבש ולהתאים נעלים לבגדים….לתיק….החלטתי שאני לא ממשיכה כך ולפני כעשר שנים עברתי ניתוח הלגוס ולגוס בשתי הרגליים, לא היתה מאושרת ממני…..אני זוכרת כשקניתי את הסנדלים עם הרצועה הדקיקה שחושפת את כל הרגל פשוט רקדתי וקיפצתי מול המראה בחדר שינה כמו ילדה קטנה עם זוג הנעלים הראשון.

הו, הו, הכפכפים הברזילאיים שלי- אלו שהורידו לי חצי מהחיים והוסיפו לי כמה שערות לבנות מלחץ ועצבים…
חנכתי אותם בחוף הים האילתי בדיוק ביום הראשון של תחילת עונת הרחצה …. עלו לי סכום תלת ספרתי ולא במטבע הישראלי והיו מודפסים עליהם תמונות מהטיול הגדול… אותן כפכפים אהובות נקברו לי מתחת לחול הים כשנתתי ברוב תמימותי לילדים שלי מעדר ודלי למשחק… הם החליטו שהם משחקים עם הכפכפים שלי מחבואים…במשך חצי יום רכנתי בעמידת ארבע וחיפשתי אותם ללא הצלחה תחת החול הרותח… כשהגיעו הדמעות החליט בעלי לגשת לסוכת המציל ולבקש בקשה אישית עם הפרטים למקרה שמישהו ימצא… המציל מצידו הוביל אותנו למחסן אחורי של הסוכת מציל והגיש לו שואב אבק ענקי נטען שעושים בו שימוש למקרי חירום וככה באמצע החוף באמצע היום מול קהל של מאות סקרנים התחלנו לשאוב ליטרים של חול פנימה ולאחר שעתיים קדחתניים של שאיבה האבידה נמצאה…מטורף מטורף היה שם…

היתה לי חברה בעבודה שהיתה מכורה לנעליים והיתה מזמינה מידי שבוע זוג נעליים שונות ומשונות ממדינות מגוונות, שנאתי אותה כל כך, לא בגלל הנעליים חלילה אלא בגלל שהיתה בן אדם דוחה בהתנהגות. לפני חתונת אחותי, החלטתי שאני חייבת את הנעליים הלבנות והמעוטרות שהתאימו בול לשמלה שרכשתי, ונאלצתי להתחבב עליה, לשמוע אותה מלכלכת על בנות המשרד ולחייך כאילו אני מסכימה עם השטויות שהוציאה מהפה, היא פירגנה לי בנעליים לחתונה, יומיים אחרי, כשחזרתי לעבודה, החזרתי לה את הנעליים היפיפיות והחזרתי לה את היחס האמיתי שלי כלפיה. למחרת, כשקלטה מה עשיתי, היא אמרה שהיא חשבה להשאיר אצלי את הנעללים, אבל מאחר שרק שיחקתי אותה, זה לא יקרה לעולם.חכו זה לא נגמר, כששמעתי את זה, לאט לאט חזרתי להיות חברה שלה, וכעבור חודשיים היא הציעה לי את הנעליים, ויתרתי, ואמרתי לה שלא הייתי בסדר בזמנו, ולא אקח ממנה את הנעליים כמו שתיכננתי, אשמח לומר כי השפעתי עליה כחברה והיא כבר לא מלכלכת כמו פעם, ואף התקרבה לשאר בנות המשרד

אני אומנם אישה מבוגרת (בת 30) עם מקצוע, נשואה, עבודת, עצמאית וכדומה.. אבל יש לי מנהג שאני עושה מניפולציות רגשיות לאבא שלי בשביל שיקנה לי פריטי אופנה נחשקים שלא עומדים בתקציב שלי… בדרך כלל מה שאני עושה זה מראה לו "בטעות" תמונה בפלאפון של משהו שאני רוצה, או שאני "במקרה" מדברת על איזה פריט עם אחותי כשהוא בסביבה. אחר כך אני מספרת איזה סיפור נוסטלגי מהילדות ואז מראה לו איזה תמונה או שתיים וככה אני "סוגרת עסקה".זה בדרך כלל עובד לי (אני עושה את זה לעיתים רחוקות כל כמה חודשים). פעם היה איזה זוג נעלים שממש רציתי, והמניפולציות הרגליות לא עבדו, אז ישבתי כמה שעות בשבת והכנתי קולג' ממש מושקע של מלא תמונות שלנו ביחד… הוא השתכנע וקנה לי את הזוג הנחשק – מגף מטריף חושים של מעצב ישראלי מהמם…
אני לפעמים מרגישה קצת פאטית שאני עושה מניפולציות לאבא שלי, אבל במקרה הזה זה היה ממש שווה את זה…

כשהייתי בכיתה ט' לכול החברות שלי היו נעלי ספורט של נייקי, ורק לי היו איזה זוג מעפן.. קרצצתי להורים שלי שיקנו לי והם לא הסכימו כי הם אמרו שאני לא עושה בכלל ספורט ובקושי משתתפת בשיעורי ספורט בבית הספר… בסוף, אחרי ניגוסים רבים הם אמרו לי שאם אני אזכה בתחרות ריצה של השכבה הם יקנו לי… ממש ממש התאמצתי במשך חודשיים רצתי כמעט כל ערב, ואז הגיעה התחרות ו…… הגעתי מקום שני… התבאסתי ממש, אבל הם קנו לי את הנעלים בכל זאת בגלל שהשקעתי מלא מאמץ… אני כמובן שומרת את הנעלים האלה, ועד היום אני אוהבת לרוץ בזכותם, ואפילו רצתי לפני כמה שנים חצי מרתון…

לפני חודשיים נסעתי עם חבר שלי לאילת, ולאחר שבוע היה אמור להתקיים חתונה של חברה, נהנו בחופשה, טיילנו במקומות ונכנסתי לחנות נעלים ששם קרצו לי זוג שנורא אהבתי אך לא הייתה את המידה, אמרתי לעצמי שאצא גם באזור המרכז ולא אנעל עליהן, חזרנו למרכז חיפשתי וחיפשתי החתונה מתקרבת ולא מצאתי דבר, יומיים לחתונה החלטתי להתקשר לחנות ולשאול אם הביאו את המידה והן אמרו שאכן יש, לאחר שכנועים לבקש מהחבר טיול ספונטני לאילת ועל הדרך לקחת את זוג הנעליים שככ רציתי הוא נענה בחיוב,לקחנו למחרת בבוקר טיסה ישר שנחתנו הלכנו לחנות ולקחנו את הנעל שככ רציתי ובזכותה עשינו יום כיף נוסף באילת, לא האמנתי שאחזור בשביל נעל לאילת, אבל בחיים מגלים כמה צריכים להיות ספונטנים , מדי פעם

הדבר הכי משוגע שעשיתי כדי להשיג את נעליי החלומות שלי, היה מכירת הצעצועים שלי ומכירה של חלקים מפליימוביל.
אני מדברת על כיתה ד ככה.
הייתי במריבה מטופשת עם אמא שלי שלא הסכימה לקנות לי בעיר באותו היום נעליים שרציתי. כשחזרתי הביתה והיא הלכה לישון צהריים, אספתי את הצעצועים שלי ועברתי בין הבתים בשכונה בניסיון למכור את המשחקים העלובים שלי כדי לגייס כסף לנעליים האלו שרציתי.
היום, אחרי שנים אני צוחקת על המקרה…
ובנוגע לנעליים- לא נקנו. ולמשחקים שלי- אמא גילתה והייתי צריכה לעבור בכל הבתים חזרה לבקש את הצעצועים ולהחזיר את הכסף

אני לוחמת ביחדיה שנקראת רוכב שמיים. ביחדיה יש מסורות שנקראת מסע נעליים, עושים מסע בים (ממש בתוך הים עצמו) ובדיונות חול ענקיות במטרה להרוס את הנעליים שקיבלנו בבקו"ם ולהחליף אותן בנעליי חי"ר שנחשבות טובות הרבה יותר.
אז ארחי מסע מתיש קיבלתי את נעלי החי"ר החדשות שלי, שאומנם הן לא נעלי חלומות רגילות, אבל באותו רגע בהחלט חלמתי עליהן

זה היה בחתונה של אחי
רציתי שהבנות יתלבשו אותו דבר
נגשתי לתופרת שתפרה להן שמלות לבנות מהממות
חשבתי שנעליים זה שטויות למצוא
עד שהגיע באמת הזמן למצוא אותן
הפכתי את כל הקניון
הייתי צריכה מידות 32 34 ו38.5
מה שהסתבר לי ש38.5 זה התפר בין נערה לאישה
ולא בכל החנויות אמצא נעליים זהות
בשלושת המידות
בסוף מצאתי בזארה
רק שמידה 34 היתה חסרה
ניסיתי להזמין ניסיתי לחפש בכל מיני סניפים
אמרו לי שלפעמים המלאי במחשב לא נכון
שלחתי חברים ומשפחה לסניפים כמעט בכל הארץ
בסוף אחת העובדות איתרה לי זוג בהרצליה
התקשרתי לשם ואמרתי למוכרת לשבת עליהן עד שאני מגיעה
עליתי לאוטו ונסעתי שעתיים להרצליה בפקקים מטורפים של חמישי
ובסוף הגעתי וקניתי
שלושתן היו לבושות אותו דהר בחתונה
ופשוט היו מהממות :-)

אז אני יודעת שהיום 400 לא נחשב "כל כך" הרבה בשביל זוג סנדלים, אבל בשביל ילדה בכיתה ו' זה כן. אחרי הבת מצווה שלי קיבלתי גיפט קארד על סך כמה מאות שקלים, כמובן שבזבזתי ישר על ההתחלה בערך שלושת רבעי ממנו בביקור הראשון שלי בקניון ואז, ראיתי אותן. זוג סנדלים יפייפיות בצבע זהב עם עיטורים, הם היו פשוט כל כך יפות שנורא רציתי אותן. איך לא הלכתי לחנות הזאת קודם? פשוט מאד, לחנות קוראים nine west ואני חשבתי שזה tight west אז פסלתי בגלל שחשבתי שזאת חנות למוצרי שינה (כיתה ו וכו'). ישר גייסתי את כל הכוחות שלי והלכתי לעשות בייביסטרים וקצת עזרה מאמא, עד שבסוף הם היו שלי!! עד שהם נקרעו בבר מצווה של אחי :(. לא נורא דני דן, זה סופו של כל סנדל.