על הברזלים

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Negative (@negativeunderwear)

בהיסטוריה הלא רחוקה הסתובב סיפור על אישה ששופדה למוות על ידי ברזל החזייה שלה, שננעץ בליבה בזמן תאונת דרכים. ככל הנראה מדובר באגדה אורבנית, אבל אם תגגלו "מוות על ידי ברזלי חזייה" תמצאו אייטם יפהפה לא פחות, משנת 1999, שבמסגרתו שתי נשים מתו בזמן סערת ברקים לאחר שברזל החזייה שלהן שימש כמוליך חשמלי. לא תתקשו למצוא עוד סיפורי מיתה משונים שכאלו, וגם לא מעט כותרות של נשים שקוראות למוות לחזיות. נראה שבמסגרת היחסים בין נשים לחזיות, צד אחד תמיד שואף להרוג את השני. המלחמה עדיין לא הסתיימה, אבל בקרב הנוכחי עושה רושם שהושגה פשרה מעניינת; החזיות עוד איתנו, רק הברזלים מתו.

ברזלים בחזיות, למקרה שנתקעתן בשלב הגוזייה או שהינכם קוראים מסוג בן שנכנסו לכתבה הזאת מתוך תקווה לתקריבי דד, הם קשתות ברזל או פלסטיק שמושחלות בתוך החזייה בחלק שמתחת ובצידי השדיים. הם אחראים על חלק ניכר מההרמה והעיצוב של כל הקונסטרוקציה המעניינת שהיא ציצים. החזייה, כזכור, היא גלגול של המחוך, וברזלי החזיה הם מה שנשאר מצלעות המחוך הקשיחות, שפעמים רבות היו עשויות מעצמות לוויתן (תודה, ויקיפדיה). נכון שבניגוד למחוך מטרת החזייה היא לא להצר את היקפינו עד כדי חנק, עילפון ומלחי הרחה שיוגשו לנו על ידי אציל נאה (כי אנחנו גרות בפרק של ברידג'רטון). אבל החזייה היא עדיין פריט שמטרתו, גם אם לא היחידה, היא אסתטית.

החזייה עברה שינויים לאורך השנים, בהתאם לאופנות ולטרנדים, אבל הברזלים תמיד היו שם. הם היו בשלב המשולשים, הריפודים, הפוש אפ, התחרה, הסאטן והמינימייזר – אותו סד עינויים מוחץ שבו נארזו שדיהן של נערות שופעות מדי, לפחות לפי אמות מידה חברתיות. אם החזיות הן אמצעי משטור חברתי שמופעל על נשים ומונע מהן לרוץ חופשיות ומתנדנדות לכל עבר, הברזלים הם החלק הקשיח, המעצב, שנועד לדחוס את השד לתוך תבנית היופי המקובלת: מורם, חצוף, סימטרי ומלא. 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Loran Lori Stern (@loriloveplus_)

החזייה מעולם לא הייתה פריט נוח, כי היא לא הייתה אמורה להיות. הרי לאף אחד, אף פעם, לא היה אכפת מנוחות של נשים. סביר להניח שלא תטרחו להתווכח על הקביעה הזאת, אבל אם זה בכל זאת האינסטינקט שלכם קחו רגע אחד עם המילים האלו: עקבים, חוטיני, סקיני, מיני, גרביון. וזה עוד שיפור לעומת המחוכים והקרינולינות של פעם. זו גם הסיבה שלאורך השנים נשים הסתובבו עם חזיות גרועות ולא נוחות – כי פרסומות לחזיות מכוונות לגברים ולא לנשים, הן מתעדפות סקסיות על פני פונקציונליות ונוחות. לא פלא שהדבר הראשון שאנחנו לומדות על חזיות זה איך להוריד אותן מתחת לחולצה, בתנועה אחת, וזה גם הדבר הראשון שאנחנו עושות כל יום כשאנחנו נכנסות הביתה.

בטור בגארדיאן על חזיות העלו פרסומת חמודה לבירה (הנה משפט שנשמע כמו אוקסימורון). בפרסומת מוצגת אישה שנכנסת הביתה לאחר יום עבודה, לוקחת בירה מהמקרר ומורידה את החזייה דרך החולצה – בטכניקה שכולנו מכירות כל כך טוב – ומתיישבת על הספה עם הבירה שלה. הסיסמה: "The official beer of being done wearing a bra". כי לא יעזור כלום, חזייה – במובנה המסורתי – היא דבר מעפן. היא לא רק לא נוחה, היא גם מגבילה ומוגבלת. מחקר מ-2015, למשל, גילה שלא מעט נשים מוותרות על אימוני כושר כי הן לא מצליחות למצוא חזיית ספורט נוחה.

נכון, יש כאלו שיטענו אחרת, ואפילו כאלו שישנות עם חזייה, אבל מדובר בהפנמת דיכוי. חזייה היא אזיקים לציצים, בית כלא קטן ומיוזע שיוצר על ידי הפטריארכיה, שמפחדת מציצים חופשיים כשם שהיא מפחדת מנשים חופשיות. תחשבו על הרשתות החברתיות והיסטריית הפטמות שלהן, על הפער בין מידת האלימות שאתם יכולים למצוא בהן לבין המהירות שבה תיחסמו על תמונת פטמה. אבל רק פטמה נשית. עוד ב-2014 קמה בניו יורק תנועת "שחררו את הפטמה", על ידי נשים שביקשו למחות נגד הצביעות של אינסטגרם, שמותירה פרסום תמונות של כלי נשק אך מצנזרת תמונות עם עירום גבולי. יש גם כאלה שטוענים שחזייה מונעת צניחת חזה, אבל זו רק עוד פרדיגמה שקרית שהכניסו לנו לראש. צניחת חזה קשורה לגיל, לגנטיקה ולהריונות, לא לחזייה. אין שום מחקר שהשווה בין נשים שלבשו חזיות לאורך חמישים שנה לבין כאלה שלא לבשו אותן כלל ובדק כמה צנחו השדיים שלהן.

נחתום את פרק המשטמה הכללי כלפי חזיות של כתבה זו בציטוט של גלוריה סטיינם, מאמהות הפמיניזם: "עבור נשים – חזיות, תחתונים, בגדי ים ועוד מלבושים סטריאוטיפיים הם תזכורות חזותיות למראה הנשי האידיאלי והמסחרי, שגופנו הנשי המגוון לעולם לא יתאים לו. בלעדיהם, כל גוף נשי אינדיבידואלי יתקבל כמו שהוא, בתנאים שלו. אנחנו נפסיק להיות בנות השוואה, ונתחיל להיות ייחודיות".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by SKIMS (@skims)

לא לנז'ריי 

אז הנה, התחלנו. בשנתיים האחרונות חלה עלייה של 14% במכירת החזיות ללא ברזלים, ושל 35% במכירת חזיות הבראלט, גם הן נטולות ברזלים. מכירות החזיות עם הברזלים עלו ב-1% בלבד. כלומר, גם בקורונה – תכף נגיע לקשר שלה לכל זה – נשים קנו חזיות, פשוט אחרות. מותגים כמו "knix", "negative" ו-"SKIMS" של קים קרדשיאן, שמציגים הלבשה תחתונה נוחה בצבעים שקטים שרובה נטולת ברזלים, הפכו להצלחה עצומה. במקביל, מותגים ותיקים כמו "ויקטוריה'ס סיקרט" התרסקו לגמרי. טוב, הגיוני. מי תלבש היום הלבשה תחתונה של ויקטוריה'ס סיקרט? זה מרגיש כל כך ארכאי ומגוחך, אנחנו לא פודל תצוגה. זה לנז'ריי, במובנו הנורא ישן, משהו שהלביש עלינו ייצוג כללי של "סקסיות" באופן מגביל וחונק. כיום זה מרגיש כמו קלישאה של מטפלים זוגיים ומסיבות רווקות. זה מלאכותי, תחפושת, מראה מהונדס ומאוד לא אופנתי. כל גוזיית ספורט יותר סקסית ממנו. 

ויתור על ברזלי החזייה הוא תביעת בעלות על הגוף שלנו ועל איך שמותר לנו להיראות. עד השנתיים האחרונות הסברה הרווחת הייתה שחזיות ללא ברזלים, כמו גוזיות למיניהן, הן פריבילגיה של בעלות חזה קטן. שנשים עם חזה גדול חייבות תמיכה כי אחרת יהיה להן לא נוח והשדיים יראו נפולים. אבל נחשו מה, מסתבר שחזיות בלי ברזלים, כיום, תופסות מעולה גם חזה גדול, ושזה אפילו די נוח. מה שהיה לא נוח זה כנראה לאנשים ברחוב לראות ציצים גדולים עם קצת יותר מרחב מחייה וקצת פחות משטור חזייתי. הם לא תמיד יראו מורמים באותה המידה, זה כנראה נכון, אבל מי אמר שציצים צריכים להיות גבוהים? ככל שיותר נשים ילכו עם חזיות ללא ברזלים כך ינורמלו יותר סוגים, צורות ומצבים של שדיים, ויותר נשים יוכלו להרגיש יותר בנוח במרחב. 

ובאמת, יש תחושה שההגדרה למה "יפה" ומה "מחמיא" עוברת שינוי כלשהו בשנים האחרונות. צ'ידרה איגרו, כיום בת 26, בלוגרית מלונדון, עשתה לפני כמה שנים לא מעט רעש עם ההאשטאג  #saggyboobsmatter – שדיים נפולים נחשבים. כי מי קבע שיש רק צורת שד אחת שיפה? הרי אם נראה במרחב יותר ויותר שדיים נפולים, גם הם יהפכו ליפים בעינו. מבקרת התרבות האמריקאית אן הלן פיטרסן התייחסה למילה "מחמיא" כאל מילה שיפוטית מתחום משטור הגוף. "זו דרך לשכנע את עצמנו שפריט לבוש הוא בשבילנו או לא בשבילנו, פשוט בגלל האופן שמישהו אחר חושב שגוף צריך להיראות בבגדים. אם זה נשמע לך מוזר, זה בגלל שכולנו שחינו בהנחה הזאת של איך גוף צריך להיראות בבגדים לאורך כל חיינו. שרגליים צריכות להיות ארוכות, שדיים ארוזים, עור חלק".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Araks (@araksofficial)

חלק מהשינוי הזה הוא ההשלה האיטית של ברזלי החזייה. אחד הזרזים המרכזיים היה, כמובן, הקורונה. התפוגגותו הזמנית של המשרד מחיינו סימנה גם את התפוגגותה הזמנית של החזייה. אף אחת לא תטרח ללבוש חזייה בבית, אפילו לא לזום. שלל כתבות מאתרים בישרו בחגיגיות שהקורונה הרגה את החזייה. התמסרנו לשהייה נטולת חזייה באותה התלהבות שבה התמסרנו לעציצים ולאפייה. סגרו אותנו בבתינו הזעירים ובכל זאת גילינו את החופש, והחופש הוא ציצים משוחררים. הבעיה היא שהמגפה הפכה לשגרה. חזרנו לצאת החוצה, גם המשרדים מבקשים מחדש את נוכחותנו הפיזית.  

מאמר של היסטוריונית האופנה והפמיניזם עינב רבינוביץ'-פוקס סוקר באופן מרתק את ההיסטוריה של החזייה, שהייתה בעצמה סמל של שחרור מהמחוך, שנועד להקל על תנועה של נשים במרחב. מלחמת העולם הראשונה ומגפת השפעת ב-1918 שינו את סגנון הלבוש הנשי – נשים קיצרו את השיער, שחררו את המחוך לטובת חזייה והחלו ללבוש בגדים נוחים יותר. כנראה שתמיד נצטרך מגפה כדי להזיז פה משהו. "בעשורים הבאים החזייה הפכה באיטיות מפריט שמקושר לשחרור האישה ועצמאותה, לכזה שמגביל ותוחם אותה, ומקושר לדיכוי נשים. זו הייתה המשמעות שנשים העניקו לחזייה לאחר המלחמה והמגפה ב-1920 ולא העיצוב עצמו, שגרם לנשים להרגיש משוחררות". אז יכול להיות שכמו שהמחוכים הפכו לחזיות, גם החזיות עכשיו עוברות את הגלגול שלהן? ואולי זה עוד שלב בדרך לפרידה סופית מהחזיות?

"לצערי, אני לא רואה מצב שבו ניפטר מהחזייה", אומרת רבינוביץ'-פוקס וגודעת את האופטימיות. "בתור היסטוריונית אני מרגישה יותר בנוח להגיב על העבר מאשר לנבא את העתיד, אבל אם העבר מלמד אותנו משהו, אני לא חושבת שאנחנו רואים את הסוף של החזיות. לא הייתי מזלזלת בכוח של התעשייה, שמשקיעה די הרבה כסף בלמכור לנו חזיות. יכול להיות שאנחנו בשלב שבו אנחנו עוברים למשהו שנראה יותר כמו חזיות ספורט, אבל תסמכי על התעשייה שתמכור את זה כ"סקסי" וכו'. אני גם לא שוללת את החזרה של חזיות ברזלים ואפילו מחוכים. אנחנו עדיין במגפה וקשה לדעת מה יקרה בסופה, אבל זה לא יפתיע אם יהיה שלב שבו אנשים ירצו לחזור ללבוש יותר פורמלי וחגיגי, אחרי יותר משנתיים שהיינו בפיג'מות".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by fix UNDERWEAR & PJ (@fixfixfixfix)

עכשיו נוח לי

אבל הקורונה לא הייתה הגורם היחיד למעבר לחזיות ללא ברזלים. מדובר גם בשינוי אופנתי כללי שמתרחש כבר כמה שנים שכולל את עליית בגדי הספורט והנוחות. האופנה הפכה לפמיניסטית יותר מעצם זה שהיא מנסה להיות נוחה יותר. כולן נועלות סניקרס, למשל. זו מהפכה של נוחות. פחות נשים כיום נתקעות עם עקב סיכה בתוך רצפת דק, בטח שלא צעירות. יש יותר בגדים רחבים, אוברסייז, בגדים עם כיסים (כיסים הם אביזר פמיניסטי, הם משחררים מתיקים ומידיים מלאות בחפצים וקיימים כמעט בכל בגד גברי) ובעיקר בגדי ספורט. אם תלכו לאורך שדרות רוטשילד בתל אביב תחשבו שהבגדים היחידים בעולם הם טייץ וגוזייה. כולן נראות כל הזמן כאילו הן בדרך לפילאטיס מכשירים.

שני תהליכים מקבילים מתרחשים: יש יותר חזיות ללא ברזלים והן משודרגות יותר, תופסות יותר ויפות יותר, ובד בבד יש מרחב נראות גדול יותר, שמכיל קצת יותר ממבחר הציץ המורם והמלא של פעם. גוזיות וחזיות ספורט מגיעות כיום כמעט בכל מידה אפשרית ומצליחות להחזיק את החזה גם בלי ברזלים, וגם האינקלוסיביות עוזרת; אם פעם קטלוגי אופנה כללו סוג אחד בלבד של גוף, היום אתרים שמראים רק נשים רזות וגבעוליות נראים גרועים ומיושנים. החיפוש אחר הצגת סוגים ומראות אחרים, כולל גם קבלה ונירמול של גופים אחרים במרחב. וכשהעין מתרגלת לראות הרבה גדלים וצורות הם גם מקבלים לגיטימציה. וכן, זה כולל גם ציצים שלא נדחפים לגובה הגרון. 

האינסטינקט היה לשייך את הטרנד לצעירות, כאלו שמראש לא טרחו לעבור מגוזיות לחזיות, או שהבינו כבר מזמן שברזלים לא נוחים להן. נשים כמו ת' שמספרת: "הלכתי עם חזיית ברזלים רק בתיכון כי זה מה שאמא שלי קנתה לי והעדפתי להידקר בחזה על פני להיכנס לדלתא". 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Knix (@knix)

לעומתה, חשבנו שנשים אחרי לידות יסתייגו, כמו ו' שהכריזה מראש שהיא לא בעניין. "הפעמים היחידות שהחלפתי מודל היו אחרי ההנקות. לא נשארו שדיים להניח בתוך קאפ אז עברתי לגוזיות. זה נערי ומדליק, אין מה לומר. אבל כשאני יוצאות למשימות אזרחיות חשובות זה תמיד יהיה עם חזיית טריומף טובה עם קשתות".

אבל מתברר שהתופעה כוללת גם המון אמהות. ל' למשל, שאמרה "אחרי הלידה יצאתי מהצורך להרשים ולכן לא היייתי צריכה לשבת יום ולילה עם ברזלים בצלעות. כשהנקתי רציתי ללבוש משהו שאני יכולה לישון איתו. זה תופס אחלה וגיליתי שנראה די אותו הדבר".

גם ע' עשתה את המעבר דווקא אחרי הלידה. "זה קרה עם המעבר לחזיית הנקה. ההרגשה המשוחררת של חזייה שלא מעיקה עליך גרמה לי למחשבות כפירה בברזלים. חזרתי לברזלים כמו טטלה, גם אחרי שסיימתי להניק את הבן השני שלי, אבל הבנתי שלסיים את היום עם סימן מושלם ואדום של קווי מתאר של חזייה זה לא דבר נורמלי. אז קניתי חזייה נטולת ברזלים לניסיון, ושמתי לב שהיא היחידה שאני לובשת, יום יום. נכון, הציצי נראה פחות נייס ככה, אבל את מי בדיוק אני מנסה להרשים? זה בדיוק כמו עקבים או מחוך – משהו שעושה אותך אסופה או מוגבהת, אבל בדרך את מתייסרת מאי נוחות. אז די, שחררתי מהכל ועכשיו בעיקר נוח לי".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Parade (@parade)

"תמיד רציתי להיות מהבחורות שהולכות בלי חזייה", מוסיפה מ', "אבל הגנטיקה חילקה לי ציצי שלא מאפשר את זה גם לפני שילדתי אפילו ילד אחד. בנוסף, זכיתי במידת חזייה משונה – 70E או 70DD, תלוי באיזו מדינה – ככה שלמצוא חזיות יפות ונוחות תמיד היה אתגר, ולפני הקניות באינטרנט זו גם הייתה מעמסה כלכלית לא הגיונית: עד לפני כמה שנים מעולם לא קניתי חזייה בפחות מ-500 שקל ששרדה יותר מכמה חודשים. אבל תמיד תמיד ידעתי שיום אחד מישהי עם יותר תושייה ממני תמציא את החזייה שתשחרר אותי מהברזלים. בשלב מסוים גיליתי את Knix, המותג הראשון ששכנע אותי שהעניין פוצח. זו לא תהיה הגזמה לומר שהמעבר לחזיות שלהם היה חוויה משנת חיים (תקראו לזה צרות עולם ראשון, אבל חזייה לא נוחה זה דבר שנוכח בכל דקה של כל יום בחיים שלנו). מאז לא חזרתי לברזלים אפילו ליום אחד ומצאתי עוד כמה מותגים שמייצרים חזיות שאשכרה אפשר ללכת איתן כל היום ולא להרגיש כלום. אני חושבת שעדיין יש הרבה נשים שחושבות שאי אפשר ללכת עם בראלטים מעל מידה מסוימת, אבל הן סתם לא עשו סקר שוק אובססיבי כמוני. יש גם כאלה שחושבות שזה לא סקסי, ולהן אני לא יכולה לעזור אבל הן טועות".

שינוי לוקח זמן, בטח כזה שקשור לקבלה עצמית, אבל עושה רושם שאנחנו בדרך. מה שבטוח זה שבאופן נדיר האופנה לצידנו, וגם הלך הרוח. אנחנו בעידן הוולנס והסלף-קר, אנשים רוצים לעשות דברים שנעימים להם, להיות טובים לעצמם. מילת המפתח היא חמלה, בתוכה נכללת גם חמלה עצמית, רדיקלית אפילו. חזיות עם ברזלים הן פריטי לבוש נטולי חמלה. הגיע הזמן שנאהב את עצמנו מספיק בשביל להיפטר ממנו.

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Dorin Frankfurt (@dorinfrankfurt)