אלין מגלה את אמריקה
לאלין לוי היו שני חלומות גדולים: להיות כתבת אופנה ולטוס לניו יורק | וכמו שאומרים "לפעמים חלומות מתגשמים" | לקראת הגעתו לארץ של המותג "אמריקן איגל" שלחנו אותה לטיול אופנתי בתפוח הגדול | יומן מסע – חלק 1
או מיי גוד אני באמריקה!
לא נתפס. לצאת מהמדינה. לניו יורק. מאז שהייתי בת 11 היעד הנחשק ביותר עבורי היה ניו יורק ואף פעם לא הייתי בחופשה בחו"ל. הכל פתאום מסתדר, קיבלתי ויזה, יש כרטיסים, עכשיו רק נשאר לי לארוז. ניסיתי לתאר את התחושה אבל זה לא נתפס, המון התרגשות מהולה גם בפחד. כן פחד.
לבד בניו יורק, בלי חברות, בלי בן זוג, בלי סוכן, אני בעולם הגדול. דיברתי על זה עם אימא והיא אמרה שהיא סומכת עלי בעיניים עצומות, שכשזורקים אותי למים העמוקים אני שוחה בלי בעיה. אלישי נתן לי המון עצות, לאן ללכת ואמר שאני איהנה מכל רגע.
תמיד הרגשתי כל כך קטנה לעומת כל האנשים שמספרים שהיו בעולם הגדול ומספרים על המקומות שראו ועל הקניות שעשו ולי לא היה מושג על מה הם מדברים, מצאתי את עצמי עשרות פעמים יושבת בין אנשים שמדברים על כמה מדהימה מנהטן ואני רק מחייכת מתוך מחשבה על כמה שזה בטוח מדהים. עכשיו הגיע הרגע שלי (:
אי אפשר בלי שופינג בטיימס סקוור
תראו כמה סוגים של עיתונים!
| בוכה בטיסה |
במזוודה ארזתי דברים חמים אבל כמובן מתוך המחשבה שהכל יהיה הכי יפה שיש והכי סטייל שיש. מצד שני ניסיתי לקחת כמה שפחות דברים כמובן בשביל להשאיר מקום לקניות.
הגעתי לשדה תעופה. עברתי צ'ק אין, נפגשתי עם חברי המשלחת, כולם כתבי אופנה מאוד מקצועיים. הגיע הרגע. עולים למטוס. הגוף שלי רעד, התחלתי לבכות כי פתאום נפל לי האסימון שזה קורה, בכיתי מתוך שמחה מטורפת שזה קורה. עכשיו יש 12 שעות להעביר. אמרו שהטיסה הזאת ממש קשה אבל אני הצלחתי להעביר אותה בסבבה, קראתי ספר, קצת מוסיקה, שינה והגענו.
נוסעת באוטובוס כמו מקומית אמיתית
איפה עוד יש כזה נוף מנצנץ בלילה?
| למצמץ זה בזבוז זמן |
כשנחתנו כל העיתונאים עלינו יחד למיניבוס. כולם דיברו על כמה שהטיסה הייתה קשה ואיך אפשר להתחיל לעבוד ואני פשוט לא יכולתי לעצום עיניים, הרגשתי שמיצמוץ זה בזבוז זמן, הכל מיידית נהיה שונה, בבת אחת נחתתי בארצות הברית. ניידות המשטרה, המוניות הצהובות, השלטים באנגלית. כל הדרך הסתכלתי על הנהגים במכוניות שחיים חיי שגרה בארצות הברית והיה בי קמצוץ של קנאה. ניסתי לתפוס את ההבעה של כל אחד מהם ואת הטבעיות בלהיות חלק מהמקום הזה.
אחרי נסיעה של שעה בערך באמצע עברנו מול מנהטן וצמרמורת תקפה אותי. זו התמונה מהסרטים. ואני חצי שעה נסיעה משם. אני מוכנה לזה? נכנסנו למנהטן, הרחובות מפוצצים, התנועה זורמת, האנשים הולכים, לכל אחד יש יעד ומטרה ואף אחד לא מתכוון לעצור, לי רק נשאר להשתלב.
הבניינים פה כל כך גבוהים!
| מחר אדפוק הופעה |
הדבר הראשון שבולט לי זה הנימוס של האנשים, זה מדהים. הגודל עוצר נשימה. מה עושים כאן?? לאן הולכים קודם? איך מספיקים הכל? כל-כך הרבה סימני שאלה.
קיבלנו חדר במלון מדהים שבו אנשי שירות פותחים לך את הדלת, מי האמין שקיימים דברים כאלה? מיד לקחו אותנו לסיור בסוהו, בשלב הזה עדיין לא קלטתי שהגעתי לעולם הגדול.
שלג בפעם הראשונה!
בזמן החופשי התחלנו להסתובב, כל חנות מרהיבה ביופייה יותר מהשנייה, מוכרים ל-א שואלים אם אפשר לעזור אלא "מה שלומך?" ובאמת ובתמים נראה שהם מתעניינים בשלומי. יש המון חיוכים מתחלפים בין אנשים ברחוב, לא הרגשתי קור או גסות רוח, ניו יורק קיבלה אותי בברכה. ברחוב יש המון פאשניסטות, מחר אדפוק הופעה חשבתי לעצמי, הרבה אומץ יש פה ברחובות.
אלין היתה אורחת "אמריקן איגל" בניו יורק
פליטי ריאליטי הם כמו מגפה, כמו מחלה סופנית, סרטן ששולח גרורות.
לאן שלא פונים הם פשוט שם!
בשביל להצליח לא צריך שכל מסתבר, צריך רק ללכת לאח הגדול.
האמת, לא מפתיע. לא מצפה ליותר מדי ממי שקורא לילדות מפונקות וחסרות ערכים שקונות ב- פוראבר 21 פאשניסטות.
מוציאים את החשק לחזור לכאן.
מאת: יעל | 31 בינואר 2012 | 09:16ול-ורד…כותבים מתוקה, לא "מטוקההההההההההההה".
אני פשוט חייבת כזה חח
מאת: מאיה | 30 בינואר 2012 | 20:38
מאת: לינוי | 30 בינואר 2012 | 13:41אלין אומנם מקסימה וכן בעלת חוש אופנתי אבל איפה השיח על אופנה? אופנה בניו יורק? על המותג אמריקן איגל שבגינו נשלחה לניו יורק מלכתחילה?
מאת: הילה | 30 בינואר 2012 | 12:21איזה בחורה עילגת!!!!
מאת: שני | 30 בינואר 2012 | 11:55מטוקהההההההההההההההההההההה…………
מאת: ורד | 30 בינואר 2012 | 11:01
מאת: טלי | 30 בינואר 2012 | 09:12
מאת: מירי ד. | 30 בינואר 2012 | 06:16קצת יותר בקרה על התגובות לא תזיק.
מאת: מיצי | 30 בינואר 2012 | 01:11
מאת: ג'ון החיפאית | 29 בינואר 2012 | 23:33ומספיק לראות פעם אחת סרטון ביוטיוב איך מתנהלות חוות הפרווה האלה בשביל להבין למה. בתור קוראת קבועה שלך, ציפיתי ממך לקצת יותר חמלה לחיות.
מאת: אינה | 29 בינואר 2012 | 23:11
מאת: אלין מגלה את אמריקה | 29 בינואר 2012 | 21:36אוהבים אותך
מאת: אלין לוי את | 29 בינואר 2012 | 21:30כוכבת בין לאומית
מאת: גלית | 29 בינואר 2012 | 21:28מוכשרת ויפה
מאת: שיר | 29 בינואר 2012 | 21:22אלירז הכי עם רגליים על הקרקע תפסיקו להשמיץ אותו ולשבח את אלין שתצליח אלין
מאת: לי | 29 בינואר 2012 | 21:07אבל אלירז הבן אדם הכי נשמה שיש עם הכי רגליים על הקרקע.
ואיחדי הוא בטח עמית כהן
את מההממת,וכזאת חמווודהץ.מתתתה עלייך (:
מאת: אריאל | 29 בינואר 2012 | 21:06מקסימה..מחכים להמשך
מאת: מיקה | 29 בינואר 2012 | 20:58
מאת: go go go alin | 29 בינואר 2012 | 20:57אני לא מבינה למה בזבזתם את זמני עם הפוסט הזה. הוא כתוב כמו בלוג של ילדה בת 15, מנוסח רע למדי ואין בו שום התייחסות לאופנה ובפרט לחברה המארחת של אלין. פעירת פה של בחורה, חמודה אמנם אך בורה ופרובינציאלית וחסרת כל יכולת תיאור. לא הולם את הרמה העניינית הרגילה של האתר.
מאת: מורן | 29 בינואר 2012 | 20:47אויש נו מה זה הצרחות שלה מי שישמע…
מאת: אחוזת בהלה | 29 בינואר 2012 | 20:31בחורה מקסימה, שלמרות ההצלחה נשארה עם הרגליים על הקרקע (להבדיל מאלירז..). נעים להסתכל עליה, לראות יפיפייה בלי פוזות ובלי מסכות! אני מאמינה שכך תבוא לך ההצלחה כי הקהל אוהב לראות אנשים כמוך וגם מזדהה עם בנות כמוך!
מאת: אידי | 29 בינואר 2012 | 20:25תמשיכי להיות מקסימה ולעשות חייל!
מאת: אוהבים אותך | 29 בינואר 2012 | 20:16
מאת: רן | 29 בינואר 2012 | 20:15בסה"כ עוד רוסיה לשעבר שהיתה בתוכנית ריאליטי
מאת: איילה | 29 בינואר 2012 | 20:15אם בארץ לא היו הופכים כל פליט ריאלטי לסופרסטאר, היא אולי הייתה קופאית בסופר…חבל שאנשים כאלה מקבלים במה בטלוויזיה ובאינטרנט על פני אנשים שלמדו ועבדו קשה כדי להצליח בעולם הזה.
מאת: אייל | 29 בינואר 2012 | 20:06כתבה יפה ואהבתי את ההתרגשות הכנה, אבל כשהיא מתארת את האנשים הנחמדים שם היא יוצאת כל כך תמימה-הדבר האחרון שבאמת מעניין אותם זה שלומך..
מאת: ניצן | 29 בינואר 2012 | 19:55
מאת: נועה | 29 בינואר 2012 | 19:42אני זוכרת שבאח הגדול היא סיפרה שטסה עם אמא שלה לביקור מולדת באוקראינה ועל כמה שהטיול הזה השפעיה עליה. בנוסף גם לא ברור איך מישהי שהגיעה מאוקראינה טוענת שלא ראתה מעולם שלג…
מאת: מוזר | 29 בינואר 2012 | 18:46