קארין מהאח הגדול: "אני אנטי פאשן, הכי לא טרנדית"

קארין זלאיט גרה בדירה תל אביבית, מטר מפארק הירקון. זלאיט, 27, במקור מגבעתיים, היא בת בכורה לאחות בת 25 ואח בן 22. אחרי שהות ממושכת באיטליה, קארין חזרה לארץ, ועברה לדירה מוארת ומלאת השראה. בין לבין היא קפצה לביקור בבית האח הגדול.

למה דווקא איטליה? מה משך אותך לעבור לשם?
"האהבה שלי לאופנה נובעת מהתשוקה שלי לאומנות. אני רואה באופנה דרך להביע את המצב רוח שלי, את האני שלי. החלום שלי היה ללמוד אומנות באוניברסיטה לאמנות יפה בונציה או פירנצה. לאחר שהורי שכנעו אותי שכנראה יהיה בלתי אפשרי להתפרנס מאומנות, בחרתי ללמוד אופנה במילאנו, בירת האופנה. את התואר עשיתי בבית ספר הגבוה לעיצוב אופנה ובד, IED. הרעיון היה לעשות שנה במילאנו, שנה פריז ושנה לונדון. ככה שאבקר בכל בירות האופנה. אך זמן קצר לאחר שנחתתי במילאנו הרגשתי בבית. מהר מאוד למדתי את השפה  והתחלתי להשתלב חברתית ומקצועית בעיר הגדולה. זכיתי בכל מיני תערוכות שנתנו לי את האופציה להתחיל לעבוד בתחום עוד לפני שסיימתי את הלימודים".

"עיצבתי תלבושות ללהקת רקדנים בינלאומית במשך שנה ובמקביל התקבלתי לסטאג׳ בן חצי שנה בדיזל. היית המעצבת בליין "דיזל בלאק גולד" במחלקת הגברים. לאחר שישה חודשים, הארט דיירקטור החליט שהוא רוצה שאשאר, חתמתי על חוזה לשנה והפכתי להיות העוזרת של המעצב הראשי, רוברטו לורנזי. למדתי ממנו המון, מהצעד הראשון שהוא בעצם מסע השראה – טיול בן שבוע באירופה בו אנחנו מחפשים השראה דרך תרבויות, ועד לבניית קולקציה שלמה שמוצגת בשבוע האופנה במילאנו".

"חייתי את החלום, פשוטו כמשמעו. היה לי את המשרד שלי, שנמצא בקמפוס שנקרא דיזל – עם עוד 750 עובדים. ארגנו לנו מסיבות בהן היו צריכים להתחפש או לעשות משהו קריאטיבי, היה שם חדר מוסיקה, חדר השראה, חדר כושר, מגרשי טניס, קוסמטיקאית ומסג׳יסט. עולם שכולו דיזל. לאחר קצת יותר משנתיים כמעצבת של הליין הגברי החלטתי שאני רוצה לשנות קצת אוירה ולעצב לליין של הנשים. קיבלתי את המשרה הנחשקת ולאחר שנה של עבודה מטורפת לגמרי החלטתי לחזור לארץ הקודש".

לחזור לארץ אחרי כל הטוב הזה?
"זה לא היה פשוט. החזרה שלי לארץ הייתה אחרי חצי שנה של התחבטויות, האם איטליה היא הבית שלי, או ישראל? חייתי באיטליה יותר משבע שנים, לכן השאלה הזו הייתה חייבת לעלות מתישהו. הבנתי שזה הזמן לנסות ולראות אם אני אמצא את עצמי בארץ, מבחינה מקצועית וחברתית. רציתי להיות קרובה למשפחה שמאוד חסרה לי. באותה תקופה בדיוק סיימתי קשר מאוד לא יציב שנמשך שנתיים וחצי, שאני בטוחה שגם זה היה פקטור שהשפיע על הרצון לחזור הביתה".

"במקביל, קיבלתי הצעה מהארץ שמאוד מצאה חן בעיני: להיות המעצבת הראשית בחברת סאקס. חזרתי, עבדתי בסאקס כארבעה חודשים עד שהחלטנו כי החוזה יופסק מפאת חילוקי דעות. שבועיים לאחר מכן נכנסתי לבית האח הגדול".

מה השראה עיצובית לבית
"אקלקטית עם נגיעות סוראליסטיות. הבית הקודם שלי באיטליה היה בסגנון גותי, לכן הפעם רציתי קצת לשנות, רציתי בית עם יותר צבעים. כשנכנסתי לדירה הזו שעוצבה על ידי סורנה כפיר, הבנתי שזה הבית שלי. את הדקורציה והעיצוב הסופי עשיתי בעצמי עוד לפני שהכנסתי את הארגזים לדירה, רציתי שהכל יהיה מוכן ומושלם ללילה הראשון שלי".

איך היית מגדירה את הסטייל שלך?
"מאוד אנטי פאשן, הכי לא טרנדית. אם היום כולם קונים לבן אני אלך עם אדום, אם כולם מדברים על פרינטים אני אקנה חלק. כשהמינימליזם שלט, לבשתי רומנטי, כשמצועצע קיטשי היה בכל מגזין אני לבשתי רק שחור, גותי. כשאני משנה את הסטייל שלי, אני רואה שאז כולם מתחילים בסטייל שאני כבר עברתי".

"בתור נערה הייתה שמה על כל אצבע לק אחר, אני מדברת על לפני עשר שנים, כולם חשבו שאני משוגעת. והנה היום כולן עושות את זה, ואני חזרתי ללק אדום או שחור. לפני שטסתי בפעם הראשונה לאיטליה החלטתי לקצץ חצי ראש והחצי השני היה ארוך. כולם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מכוכב אחר, אבל הנה, עכשיו כולן כבר עושות את זה".

"מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד רציתי להיות שונה, אף פעם לא אהבתי את הרעיון שאת החולצה שאני לובשת יש בארון גם למישהי אחרת, לכן רוב הפעמים מצאתי דרך לשנות, לעצב מחדש או לחבר עם סטיילינג שונה כדי שהפריט לא יהיה מזוהה. לכן אם קניתי פריט באחד מהמותגים המוכרים, ולא בשוק וינטג׳ או חנות יד שנייה, לא היה מצב שלבשתי אותו כמו שהוא".

מה המדים שלך?
"שמלות. אני מאוד אוהבת את החופשיות שהגוף שלי מרגיש בתוך שמלה".

מה לעולם לא תלבשי?
"אין כזה דבר. אני לובשת הכל. אין משהו שאני יכולה להגיד שלא אלבש. גם דברים שחשבתי שלא, בסוף לבשתי. אני מאוד פתוחה בענייני אופנה ובגדים. אני אוהבת למתוח גבולות ולנסות שילובים וגזרות חדשות".

מה הפריט הכי חשוב שהכנסת למזוודה שהלכה איתך לבית "האח הגדול"?
"הדבר הראשון שהכנסתי למזוודה זוהי טי שירט של מרטין מרג'יאלה, שחורה עם פרנזים שמגיעים עד הרצפה. אני עושה ממנה בגד לבריכה כמו שהיא יכולה להפוך לשמלת ערב. פריט מדהים".

איזה פריט היה חסר לך בבית האח?
"חסרו לי התיקים. אני מאוד אוהבת לשלב תיקים בהופעה שלי. בגלל שהיינו בתוך בית זה היה גובל בפתאטיות אם הייתי מסתובבת עם תיק בין חדר השינה לסלון".

מה דעתך על הסטייל של אלדד?
"אני אוהבת את איך שאלדד מתלבש, נראה שנוח לו. הכי סקסי זה גבר שנוח לו עם עצמו. את המזוודה השנייה שנכנסה לו באמצע העונה אני ארגנתי לו, ונראה שהוא ממש מרוצה".

מה קנית ומעולם לא לבשת?
"וואו, יש לי בארון מלא דברים שלא לבשתי. למשל מכנס מודפס של ויויאן ווסטווד עם סגירה מאוד מעניינת וצבעים ממש יפים, אבל אני לא מצליחה לשלב אותו ככה שיספק אותי. היום שאני כבר לא לובשת עור, מבחינה מוסרית, יש לי סאמפלים של עיצובי עור שלי מדיזל בלאק גולד שעוד לא לבשתי, וגם לא אלבש. אבל יש לי רגשות עזים לפריטים האלה, לכן הם ישארו לעד בארון שלי".

טרנד אהוב?
"אין לי טרנד שאני אוהבת במיוחד. אני יכולה לומר איזה טרנד אני שונאת – טרנד של כפכפי הוויאנס. רק בארץ אפשר לראות בחורות יפות שלבושות היטב, אבל עם כפכפים. מגעיל".

מעצב אהוב?
"קשה לבחור אחד. יש לי כמה שהם מבחינתי באותה דרגה: ריק אוון, מרטין מרג׳יאלה, דמיר דומה, אן דמולמיסטר ומוגלר".

טיפ טיפוח שאת חייבת לשתף.
"אני משתמשת במוצרים נטולי sls זה מאוד חשוב, במיוחד לפנים. פעם בשבוע אני מורחת אמפולה של ויטמין e על הפנים. קונים את זה בחנויות טבע זה משמש כתוסף תזונה, אבל ישירות על הפנים זה עושה פלאים".

איך את מתארת את השופינג שלך?
"אני אף פעם לא מתכננת יום שופינג, כשמשהו תופס את תשומת ליבי אני עוצרת וקונה. אני לא מודדת כלום, רק נעליים. לכן הקניות שלי הן אקראיות, רק ככה אני מצליחה לקנות. כשאני הולכת במטרה לקנות, שום דבר לא מספק אותי. אני מעדיפה לקנות פריט אחד איכותי בעונה ולא 15 פריטים שחיי המדף שלהם והמחשבה העיצובית שלהם שווה כלום ואפס. לכן אני נגד זארה, H&M וכל המותגים האלה שעושים fast fashion. זו לא אופנה".

חנות שאת מוכנה לחלוק עם קוראי FF?
"יש חנות במרכז מילאנו שנקראת humana, חנות יד שנייה ו-וינטג׳ מטופל, של מותגי על אירופיים, כל שבוע מגיעים פריטים חדשים ומגניבים, במחירים זולים ובאיכות גבוה מאוד. חלק ההכנסות הולכות לתרומה למשפחות רעבות באפריקה".

האם ההשתתפות באח הגדול פתחה עבורך דלת?
"בהחלט. פנו אלי כמה מעצבים במטרה ליצור שיתוף פעולה. קיבלתי הזמנות לשמלות ערב ושמלות כלה שאני עושה באופן מאוד אישי. עם הכלות אנחנו עוברות יחד סוג של תרפיה. אני מקבלת תקציב, ויחד אנחנו מעצבות לה את שמלת חלומותיה. זהו תהליך מקסים בו הכלה יכולה לשמור את כל הצעדים שאנחנו עושות יחד עד למדידה האחרונה – לוח השראה, סקיצות, דוגמאות בדים, מודל ראשוני, וכמובן שהשמלה נשארת אצלה".

מה התכניות לעתיד?
"השאיפה שלי היא למקם את האופנה במדרגת אומנות. היום זה נראה שאופנה הפכה למוצר, לפרודקט זול שתוך חודש חודשיים נזרוק ונקנה חדש. בשבילי זה לא ככה, יש לי בארון פריטים מלפני עשר שנים שאני לא מוכנה לזרוק ומנגד יש לי בארון פרטים מלפני חצי שנה שהם כבר לא במצב שאפשר ללבוש אותם כי האיכות שלהם נפגמה. בשבילי אופנה זו אומנות, זוהי אמירה, מי כמוני יודעת כמה מחשבה וכמה שלבים מעצב צריך לעבור לפני שמוציא קולקציה".

צילום: ליה צ'סנוקוב