בלי חשפן או סקסולוגית: המדריך המלא למסיבת רווקות

עונת החתונות כבר כאן, מה שהופך את מסיבות הרווקות לבילוי העיקרי של הקיץ | מבחירת הלוקיישן ועד המתנה, כולל טיפים לאיך לא להפוך לקלישאה | וגם סט לנז'רי לבן במתנה

מאת מאיה קורץ | ‏ 10 יוני 2012

פיקניק וקאווה על החוף | ככה חוגגים מסיבת רווקות בסטייל | צילום: גטי אימג'ס

זה קורה בכל שנה, רגע אחרי ל"ג בעומר, עונת החתונות תופסת תאוצה והופכת לבילוי העיקרי של הקיץ. אבל רגע לפני החתונה, האירוע החשוב בחייה של כל כלה הוא מסיבת הרווקות, מסיבת הבנות האולטמטיבית. אם התמזל מזלכן להיות בין המארגנות של מסיבת הרווקות, אתן יודעות שזוהי משימה לא פשוטה בכלל, על סף הבלתי אפשרית, שמצריכה הרבה יצירתיות. כדי לעזור לכן לצלוח את ההכנות, הכנו עבורכן את המדריך המלא למסיבת רווקות מעודכנת לעונת קיץ 2012.

לוקיישן: השלב הראשון בתכנון כל מסיבה הוא כמובן בחירת המיקום. אם תעדיפו לצמצם בהוצאות, פיקניק מפנק על חוף ים מרוחק או על פיסת דשא מוצלת במהלך היום ומסיבה ביתית בדירתה של אחת המשתתפות היא מיקום פרטי והכי נוח. אם בכל זאת החלטתן ללכת על כל הקופה, צימר צפוני שיאכלס את כל המשתתפות או וילה עם בריכה, הם אופציות מצוינות שישמחו את מרבית המשתתפות.

קאפקייקס, קאווה וסוכריות גומי | צילום: גטי אימג'ס

אווירה: לא משנה איפה החלטתן לבלות את הערב, תפאורה וקישוטים יעשו את כל ההבדל וישדרגו כל מיקום. אנחנו ממליצות לבחור בצבע אחד או שניים ולרוץ איתם- מכלים חד פעמיים ועד הקינוחים, המפות והמפיות, כדי ליצור אווירה אחידה ומושקעת. קאפקייקס צבעוניים, כלי זכוכית מלאים בממתקי גומי, פרחים, בלונים וכוסות שמפנייה יהפכו כל שולחן ליצירת מופת.

נשנושים: מבחינת האוכל יש לכן שתי אפשרויות, אם אתן לא מהמבשלות או האופות, אל תהססו להזמין אוכל מבעוד מועד ממסעדה קרובה, מגש סושי גדול וכמה קינוחים יעשו את העבודה. אם אתן מעדיפות אוכל בייתי, גייסו את כל החברות המשתתפות וחלקו את נטל ההכנה ביניכן. מומלץ ללכת על אוכל קטן שאפשר לנשנש לאורך כל הערב ללא צורך בסכין ומזלג- פירות, פלטת גבינות, מאפים קטנים והכי חשוב גם כמה מתוקים. אל תשכחו לקנות כמה בקבוקי שמפנייה, קאווה או יין כדי לחגוג כמו שצריך.

נשנושים, מתנות ועוגות מקושטות, מה עוד בנות צריכות? | צילום: גטי אימג'ס

מתנות: עזבו אתכן מצעצועי מין מיותרים. אם בא לכן להשקיע באמת במתנה שתעשה כל כלה לעתיד למאושרת, אגדו יחד את כל הבנות המשתתפות במסיבה לכדי מתנה אחת, גדולה ושווה במיוחד. קנו תיק נסיעה גדול, היא בטח זקוקה לו רגע לפני הנסיעה לירח דבש, ומלאו אותו בכל טוב לקראת החופשה המצפה לה: איפור, קרמים ופינוקי גוף, לנז'רי סקסי, ארנק, כובע רחב שוליים, בגד ים, שרשרת או צמיד יפה, מניפה ומטפחת אופנתית ונעימה.

כל מה שהיא צריכה לירח דבש | צילום: יח"צ

רוצה לזכות בסט הלנז'רי שבתמונה?
לקראת אחד הערבים החשובים בחייה של כל אישה, אנחנו רוצות להעניק לך לנז'רי מיוחד לערב הכלולות. כל מה שעלייך לעשות כדי לזכות בסט הלנז'רי של סיימון פרל מבית אפרודיטה הוא לספר לנו בתגובות על המחווה הכי רומנטית שקיבלת מבן זוג. התשובה המקורית ביותר תזכה את הכותבת בלנז'רי שבתמונה.

* הזוכה תיבחר בין המגיבים לפוסט עד יום ד', 13.6.12 בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשרת כי קראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

והזוכה משבוע שעבר היא ענת, שסיפרה לנו על מסיבת סיום התיכון שלה:
"בשנת 87' סיימתי את התיכון, ובגלל לחץ הבחינות לא הספקתי לקנות שמלה למסיבה. ולכן, באותו יום של המסיבה יצאנו מוקדם ומיד הלכתי לחפש שמלה, עברתי את כל החניות במדרחוב בב"ש (אז לא היה קניון בעיר) ובסוף מצאתי שמלה מאוד חמודה בצבע אדום. הגעתי הביתה הנחתי את השמלה והלכתי לנוח מעט, לצערי באותו היום הוריי היו מחוץ לעיר והייתי בבית לבד, זכור לי שנרדמתי ופתאום בשעה 21:30 בערך התעוררתי בבהלה, בכיתי, התקלחתי והתלבשתי מהר, ונסעתי לבית הספר (הטקס היה באולם הספורט). כשהגעתי לא ראיתי אף אחד, נבהלתי נורא והתחלתי שוב לבכות, לבסוף אב הבית נכנס לנעול את האולם וראה אותי בוכה. אני לתומי שכחתי שמיד בסיום הטקס כולם הלכו לגן אירועים בעיר לחגוג את המסיבה, והוא הזכיר לי ואף הסיע אותי לשם".

השאירו תגובה לבטל

המחווה הכי רומנטית שעשו לי הייתה שהיה לי יום הולדת חבר שלי הזמין אותי לבית שלו שנמצא בישוב יפהפייה ושקט.
כאשר נכנסתי לבית כל הגינה הייתה מלאה בנרות והיה שולחן עם ארוחת ערב זוגית עם האוכל האהוב עליי מהמסעדה האהובה עליי וכמובן לא חסר יין טוב.
אחרי שסיימנו לאכול חבר שלי אמר שהערב עדיין לא נגמר ויש עוד הפתעה אחרונה.
נכנסנו לאוטו ואחרי נסיעה קצרה הגענו לחוף הים במכמורת.
החוף היה ריק ורק אני וחבר שלי היינו בו לבד.
ישבנו ליד הים עם בקבוק יין וקינוח טעים ואז חבר שלי הביא לי מתנה שרשרת יפייפיה שרציתי הרבה זמן ולא יכולתי להרשות לעצמי.
וכך נגמר הערב עם טעם של עוד…
בהחלט המחווה הכי רומנטית שהייתה לי עד היום :)
מאת: שיר |‏ 13 ביוני 2012 | 01:56
אני בבסיס, בחור הרחק אי שם בדרום, סיכומים אחרי תרגיל- דיונים, תיזוזים, אין רגע שקט, הפלאפון שלי לא מפסיק לצלצל- את החבר אני מסננת.. שוב ושוב הוא מצלצל, שוב ושוב אני לא עונה. לבסוף, יצאנו מדיון- אני הולכת למשרד, ומי מחכה לי מחוץ לדלת של המשרד? החבר, זה היה יום השנה לחברות שלנו והוא החליט לבוא לבקר. הוא לא תכנן להפתיע אותי, אבל מכיוון שלא עניתי- החליט להגיע בכל מקרה- הוא, בקבוק קאווה (לבסיס צבאי, ככה זה כשהתגייסתי לפניו..אני חיילת,הוא נוהג- הבקבוק נשאר סגור..) והמבורגר ממוזס ואני חשבתי שרק ייצא לנו לדבר בטלפון באמצע הלילה ולהתבאס..
מאת: מירב |‏ 12 ביוני 2012 | 21:10
לשמחתי הגדולה יש לי גבר מאוד רומנטיקן,אלוף במחוות רומנטיות, דוגל בפתקי אהבה, סמסים באמצע היום ומתנות מושקעות. האירוע האחרון ברשימה היה ביום הולדתי האחרון – אוסף מחוות רומנטיות עם דובדבן מתוק מתוק בסוף.
הוא הגיע לעבודה שלי, והטמין מתנות שאני אוהבת בכל מיני משרדים בבניין. עץ האושר, סוכרייה גדולה, זוג עגילים, ארנק סבתות ועוד דברים. השיא היה אחרי שאספתי את כל המתנות. הייתי נרגשת, הגרון היה מלא בעקצוצים והעיניים דומעות. בפתק האחרון שהוא השאיר התבקשתי לחזור למשרדי, ובמקום מקלדת חיכתה לי שם מכונת כתיבה של פעם, ובתוכה ברכה אחרונה והכי מרגשת מכולן, עם הצעת נישואים מנוסחת היטב…
מאת: מור |‏ 12 ביוני 2012 | 14:52
אני אספנית גדולה של פריטי וינטג'. עד שהכרתי את בן זוגי הוא לא הבין דבר באופנה וגם לא טרח להביע עניין, אבל לאט לאט גם הוא הצליח להבין מה זה קורבן אופנה, ואיך מוצאים מציאות בשוק הפשפשים. באותו זמן הייתי חמה על ילקוט וינטג' חום עם רצועות גב, אבל לא הצלחתי למצוא את התיק שיפרפר לי את הלב. אחרי שנה ביחד, הוא התחיל לעבוד ביפו. כל יום הוא היה הולך לשוק הפשפשים כדי לאתר לי ילקוט כזה. לקחו לו 5 שבועות למצוא את התיק המושלם, והוא אכן היה כזה – חוץ מזה שהריצ'רץ' היה לא כל כך תקין כי התיק היה ממש ישן. אהבתי במיוחד את העובדה שזה בא ביום בהיר, לא ביום הולדת ולא בחג, סתם ככה כי הוא אוהב אותי…
מאת: נינה |‏ 12 ביוני 2012 | 14:44
את החבר הנוכחי שלי הכרתי בטרמפ. אחרי שבועיים של נסיעות משותפות לבסיס היה ברור לשנינו שזה זה, לא מעט בזכות האובססיה המשותפת שלנו למוזיקה. במהלך כל הנסיעות ההן היינו משמיעים זה לזו שירים מהאייפוד שלו, הרגל שהפך למעין דיאלוג לא רשמי בינינו (הרי הרבה יותר קל לתת לרוברט פלנט ומאיר אריאל לפלרטט בשמנו). כעבור חודש חיכה לי על השולחן במשרד דיסק צרוב עם הקדשה: "מתוקה שלי, הכנתי לך אוסף של הדיאלוג המוזיקלי שלנו מהחודש האחרון. השתדלתי לשים שיר אחד ממני אליך ושיר אחד ממך אלי. תהני". להפתעתי הוא זכר כמעט את כל השירים שהקדשתי לו… אחרי המחווה הזאת לא היה לי ספק שזיכיתי בגבר יצירתי, קשוב ורומנטי.
מאת: מירי |‏ 12 ביוני 2012 | 14:23
היינו בתחילת מערכת היחסים שלנו, ויצאנו יחד אולי חודש וחצי-חודשיים. יום אחד הוא אסף אותי על האופנוע, לקח אותי לסוכנות אופנועים וניגש למדפי הקסדות. הוא פנה למוכר והוריד הוראה להביא לי את הקסדה הכי חזקה והכי בטוחה. אני בחרתי רק את הצבע: אדום. הוא שילם על הקסדה (היקרה) מכספו, והסביר לי בצורה הכי מתוקה שיש ש"אם את רוכבת איתי על האופנוע, אני רוצה שתהיי הכי בטוחה שאפשר. אני לא מוכן שמשהו יקרה לראש היפה שלך, אפילו לא שריטה. קיבלת את הקסדה הכי יקרה שיש, ועל חשבוני. אני אוהב אותך וזו האחריות שלי כלפיך".
מאת: אור |‏ 12 ביוני 2012 | 14:11
אני לא אוהבת קיטש ונסיונות לחקות ריטואלים שרואים בסרטים. פשוט לא מתחברת. פעם יצאתי עם בחור שלקח אותי ב-5 בבוקר עם עיניים קשורות לפסגת הגלבוע ואירגן לי שם פיקניק גבינות ויין מושקע. נפרדתי ממנו אחרי שבוע. למה? כי זה הרגיש לי מוזר, מופרז ולא טבעי. אז מה כן רומנטי בעיני? זה שהחבר הנוכחי שלי מוכן לקום מוקדם ביום שישי בבוקר, לנסוע במיוחד לאוניברסיטה ולצלם לי חומרים בספרייה רק כדי לחסוך ממני מאמץ ולפנות לי יותר זמן ללמוד. זה רומנטי!
מאת: רוני |‏ 12 ביוני 2012 | 14:09
כתבתי את הסיפור בעבר בפורום זה או אחר.
גם כתבתי אותו פה למעלה תחת השם "חתולה שחורה".
טוענת שזה הסיפור שלה? שתענה על כמה שאלות:
מה שם המוסך? איפה נמצא המוסך?
איזה תחנת רכבת?
איך קראו לכלבת הזאב שלנו?
אפשר לראות תמונה של החתול?
פשוט מביכה…..
מאת: חתולה שחורה |‏ 12 ביוני 2012 | 08:49
בן זוגי לא אהב חתולים, הייתה לו כלבת זאב, יפה, חכמה ומאוד נאמנה. הוא אוהב המון חיות וטבע, גידל כלבים כל חייו ולא רצה לשמוע על חתול. לימים הכלבה הזדקנה ונפטרה ונשארנו עם אקווריום…
לא היה לנו מקום בלב לכלבה חדשה, כל כך מהר, הצעתי לאמץ חתול. בן זוגי לא הסכים "לא אוהב חתולים, הם לא נאמנים, שורטים, שוברים דברים, אי אפשר לאלף אותם"…
לאחר מספר ימים, הוא הגיע לקחת אותי מתחנת הרכבת והביא אתו גור חתולים קטן. מצאו אחד את השני במוסך, הגור היה רעב וחמוד מכדי להשאיר אותו שם, אז קיבלתי אותו במתנה.
זאת הייתה מחווה הומנית ומתחשבת וכמובן רומנטית. היום החתול השמנמן הזה, הוא החבר הכי טוב שלנו ובן זוגי משוגע עליו, יותר ממני.
מאת: מיקי |‏ 11 ביוני 2012 | 16:47
שבוע אחרי שנולד בננו הבכור, חגגתי יום הולדת. לא חשבתי שנעשה משהו מלבד להישאר בבית ולהמשיך להניק, אבל בעלי התעקש שנצא לארוחת בוקר ונשאיר את הקטנצ'יק לשעתיים בבית עם סבתא. הייתי עייפה ומותשת, והרגשתי שאני נראית נורא. אבל שם, בין ההפוך לקרואסון, בעלי פרץ בנאום סוחט דמעות על מה שהוא מרגיש כלפיי ועל הלידה ועל כל מה שעברנו ביחד עד כה – וזאת הייתה אחת מארוחות הבוקר הכי מרגשות שהיו לי אי פעם. מבחינתי זו המחווה הכי רומנטית שהוא היה יכול לעשות למעני, ולא רק בגלל העיתוי – בעיקר כי הוא אדם מאוד סגור, שבדרך כלל לא יודע להביע רגשות במילים, והוא עשה את זה כמו גדול…
מאת: לימור |‏ 11 ביוני 2012 | 16:40
שבוע אחרי שנולד בננו הבכור, חגגתי יום הולדת. לא חשבתי שנעשה משהו מלבד להישאר בבית ולהמשיך להניק, אבל בעלי התעקש שנצא לארוחת בוקר ונשאיר את הקטנצ'יק לשעתיים בבית עם סבתא. הייתי עייפה ומותשת, והרגשתי שאני נראית נורא. אבל שם, בין ההפוך לקרואסון, בעלי פרץ בנאום סוחט דמעות על מה שהוא מרגיש כלפיי ועל הלידה ועל כל מה שעברנו ביחד עד כה – וזאת הייתה אחת מארוחות הבוקר הכי מרגשות שהיו לי אי פעם. מבחינתי זו המחווה הכי רומנטית שהוא היה יכול לעשות למעני, ולא רק בגלל העיתוי – בעיקר כי הוא אדם מאוד סגור, שבדרך כלל לא יודע להביע רגשות במילים, והוא עשה את זה כמו גדול…
מאת: לימור |‏ 11 ביוני 2012 | 16:37
אני חושבת שרומנטיקה היא מעשים מתחשבים עבור מישהו שאתה אוהב.
לדעתי מחווה רומנטית היא כשבעלי קם לתינוק שבוכה, ונותן לי להמשיך לישון. מעשים מתחשבים למישהו שאתה אוהב הם תמיד יסודותיה של מערכת יחסים טובה. ולמרות שזה לא מתאים לפנטזיות ההוליוודיות ולא יצולם בשום מגזין, לקום לתינוק בוכה זה בהחלט מחווה רומנטית.
לדעתי אף יותר רומנטי מסטריאוטיפ השוקולד, הפרחים והתכשיטים (למרות שתכשיטים תמיד טובים!).
מדוע? משתי סיבות. אחת, בגלל שזוהי נתינה אמיתית מצידו של בן הזוג שקם באמצע הלילה או באיזו שעת-לפנות-בוקר קשה. לא קל לעשות את זה, ולאף אחד לא בא לעשות את זה, אבל אתה עושה זאת משום שאכפת לך.
הסיבה השנייה היא שזה באמת מה שאישה ואמא רוצה וצריכה. אתה עושה את זה בגלל שאתה לא חושב על עצמך אלא עליה. אתה לא חושב על הצרכים שלך, אלא על שלה. מפני שאתה מבין שהנישואים בנויים על מעשים כאלה, על נתינה ועשייה אפילו כשקשה, אפילו כשלא בא לך, אפילו כשאתה יודע שתהיה סחוט – רק בגלל שאתה יודע שבת הזוג שלך תיהנה מזה (או לפחות תחוש הקלה!), ושהיא מאוד תעריך את זה.
לא קל לעשות את זה. הבחירה קשה יותר וזוכה לפחות שבחים, לפחות מבחינה ציבורית. זאת לא טבעת שאתה יכול להראות לכולם או חופשה שתוכל להתרברב בה. אבל זהו ביטוי משמעותי ביותר של התחשבות. זוהי השקעה עמוקה ולטווח ארוך יותר במערכת היחסים שלכם.
אתה יכול להיות בטוח שאת המתנה הזאת לעומת פרחים/ בגדים/ תכשיטים, היא לא תרצה להחליף…
מאת: מורין |‏ 11 ביוני 2012 | 16:33
הסיפור שלי מתחיל לפני שש שנים בהגיעי לגיל 36.
לאחר שנים רבות של התאהבויות ואכזבות והשעון הביולוגי שמתקתק חזק יותר עם הזמן החלטתי לגשת לבנק הזרע ולהביא את בני בכורי.
בערך בשבוע 12 בשיעור פילאטיס השבועי ניגשה אליי אחת המתעמלות והציעה לבכיר לי את בן דודה כי הוא "מתאים לי כמו כפפה" .
אני ,שבהריון ממש לא התלהבתי מהרעיון וסירבתי תחילה אך היא לא ויתרה ולבסוף הסכמתי שתמסור לו את מספר הטלפון שלי.
שבועיים אח"כ נפגשנו וקרה מה שלא קרה לי במשך 36 שנה – התאהבתי בבחור שהחזיר לי אהבה וחום בדיוק כמו שאני הענקתי לו.
ההתלבטות אם לספר מייד על ההריון הייתה קשה וחודש לאחר הדייט רועדת וחוששת סיפרתי לו על ההריון – הוא למרבה ההפתעה חיבק אותי מייד וטען שמעריץ אותי על ההחלטה האמיצה שעשיתי ואם אניאסכים שיהיה חלק מחייו של בני.
כמובן שהסכמתי והפכנו למשפחה חמה ואוהבת בדיוק כמו שלעולם לא האמנתי שיקרה לי.
כשבני חגג יומולדת שלוש ניגש אליי בן זוגי ואמר שכל כך אוהב את אותי והיה רוצה לשמש באופן רשמי כאבא לבני והאם אני מסכימה שיאמץ אותו באופן חוקי.
אני, שהייתי בטוחה שבני יגדל ללא האפשרות לקרוא "אבא" לאיש, לא האמנתי שהאהבה הרבה שבן זוגי רוחש לי תגרום לו לקבל על עצמו ילד שאינו "בשר מבשרו" אבל בחיים כמו בחיים המציאות עולה על כל דמיון, לבני יש אבא מדהים שהוא אוהב כל כך ועד היום כל פעם שאני שומעת מפיו את המלה "אבא" הלב מתהפך מאושר .
המחווה הזו היא הרבה מעבר לרומנטית, היא מחוות של רומנטיקה , כבוד ואצילות , כן זכיתי…
מאת: לירון |‏ 11 ביוני 2012 | 16:31
נסעתי עם בן זוגי לפריס בחופש פסח, יום אחד הגענו לגשר מעל הסיין שניצנץ מרחוק וככל שהתקרבנו ראינו שהוא עמוס במנעולים שנמצאים על הגשר עצמו. מסתבר שהגשר הוא "גשר האומנות" שכל הזוגות האוהבים מגיעים לגשר זה.
לפתע בן זוגי שלף מנעול שקנה בארץ מבעוד מועד ועליו רשומים ראשי התיבות של השמות שלנו, והתאריך של אותו היום וסגרנו אותו ביחד עם המפתח, וזרקנו את המפתח לסיין. זה סימל את האהבה שלנו נעולה על מנעול ובריח, ומיד הרמנו את מבטינו וראינו את מגדל האייפל מרחוק מנצנץ בלילה באלפי נורות.
בשבילי זו הייתה מחווה רומטית מושלמת…
מאת: לי |‏ 11 ביוני 2012 | 16:29
באחד הערבים כשהייתי אצל החבר שלי, אמרתי לו (ממש לא זוכרת באיזה הקשר!) שאף פעם לא הייתה שרשרת חצי לב. נו, זאת שהייתה לכוווווולם בגיל 10 בערך. הוא ממש הופתע ולא הבין איך לא הייתה לי כזו שרשרת, ופשוט הסברתי לו שזה בגלל שאף פעם לא היה מי שיקנה לי אחת כזאת. ובזה זה נגמר. לפחות כך חשבתי…
למחרת בבוקר, הייתי צריכה לקחת שני אוטובוסים למכללה. הוא בדר"כ מלווה אותי לאוטובוס, אבל הפעם החליט לעלות איתי על אוטובוס אחד. כשהגעתי למכללה, שלחתי לו הודעה שהגעתי+כל מילות האהבה היפות שלנו, והוא אמר שיש לו הפתעה בשבילי ואיחל לי יום טוב.
מובן שלא הבנתי איך עברה רק שעה וחצי (אולי קצת יותר) וכבר יש לו הפתעה בשבילי!!! התחלתי לנחש ולנחש ולנחש ולנחש.. וכלום. לא עליתי על זה!
בערב כשהוא בא אליי, הוא שלף את ההפתעה: קופסת תכשיטים כשבתוכה שרשרת עם שני חצאי לב מחוברים מזהב (טוב, גולדפילד). אני לא יכולה להסביר לכן כמה התרגשתי!!!! דפקתי כמה צעקות וקריאות התרגשות והייתי מאושרת עד הגג!!!
זה נראה אולי הכי בנאלי, אבל מה שריגש אותי במיוחד זו העובדה שהוא ממש הקשיב למה שאמרתי והיה לו אכפת. אני בכלל לא ייחסתי חשיבות לשיחה של אמש, והוא הפנים ולקח את זה כפרוייקט. חוצמזה, כולם כבר יודעים שאין יותר שרשראות כאלה… אך הבחור חרש לא מעט רחובות וחנויות עד שלבסוף מצא לי שרשרת. שברנו יחד את חצאי הלב וענדתי את השרשרת שלי בגאווה רבה! יותר מפריט אופנתי, השרשרת היא סמל לאהבה, להקשבה, לאכפתיות ולתקשורת המדהימה שיש לנו.
אחרי כמה חודשים השרשרת שלי נגנבה. היא לא הייתה יקרה במיוחד (בהשוואה לצמיד יקר שנגנב גם הוא), אך היא הייתה יקרה לי, סנטימנטלית לגמרי. כ"כ בכיתי וכאב לי, והחבר שלי רק ניחם ואמר: "לא נורא, לא קרה שום דבר. עכשיו יש לי הזדמנות לקנות לך אחת יותר יפה". והוא באמת חיפש שוב ומצא שרשרת יותר איכותית שעליה גם חרט את האותיות הראשונות בשמותינו…
כמו אלה, יש עוד לא מעט מחוות, אבל אלה הכי ריגשו אותי, כי זו אמנם מתנה חומרית, אבל היא בעצם הכי לא…
אהבת חיי בהחלט :)
מאת: נעמה |‏ 11 ביוני 2012 | 12:57
ביום הראשון שלנו יחד היינו במסיבה על גג, היתה מדורה שהשתקפה על פניי.מאז כל פעם שאנחנו עושים מדורה עם חברים הוא מבקש שאשב מולה, כדי שיוכל לשחזר את אותו הלילה…
זה אולי לא מחווה רומנטית אחת גדולה, אבל זה הרבה דברים קטנים שמתחברים למשהו אחד גדול.
מאת: סשה |‏ 11 ביוני 2012 | 11:58
אני ובן זוגי נסענו לנופש באילת עם חברים, באחד מהימים הוא אמר לי שעושים הפלגה ושהם השכירו יאכטה, באותו יום הלכנו למרינה ועלינו על יאכטה מפוארת שהיתה מלאה בכל טוב, שמפניה, פירות שוקולדים.. התחלנו להפליג, ופתאום באמצע לב ים הסקיפר אומר שיש לו תקלה במנוע ושלא ניבהל הוא מכבה את היאכטה כדי לפתוח את מכסה המנוע שלה ולבדוק מה קורה, אני כמובן האמנתי ואפילו חששתי ואז.. נפתח מכסה המנוע הענק של היאכטה ואיתו עולה שלט שעליו כתוב "התינשאי לי אוהבתי" לצלילי השיר המרגש של אייל גולן "נשבע לך כאן לפני כולם" וארוסי שלף את הטבעת המדהימה שעליה חלמתי.. אני כמובן אמרתי כן כולם הריעו ומחאו כפיים, ההתרגשות היתה עצומה וזאת היתה הפתעה גמורה! לא חשדתי בכלום.. הצעת נישואין מושלמת!!! 3>
מאת: אנאל |‏ 11 ביוני 2012 | 11:41
אנחנו ביחד כבר שלוש שנים ,יושבים על החוף, מולנו הים והשמש מתחילה לשקוע. הוא אומר:" אני רוצה להראות לך משהו". מוציא מהכיס את הארנק, פותח אותו ובין כל הניירות מוציא דף קטן ומצ'וקמק. אני לא מבינה מה זה. הוא מגיש לי אותו. אני פותחת ורואה בכתב ידי את הטלפון שלי שנתתי לו לפני שלוש שנים. הספרות כתובות בגדול עם השם שלי למעלה(אני זוכרת שכתבתי אותן לאט כדי לא להתבלבל) כולי התרגשות. לא האמנתי שהוא שמר אותו. הסתכלנו אחד על השני, הוא אמר: " כל אותו הערב לא ידעתי איך לגשת אלייך וכשהסכמת לתת את המספר ,אמרתי לעצמי שאף פעם לא אפטר ממנו". הדף הקטן הזה היה ההתחלה של החיים שלנו יחד:)
מאת: שלומית |‏ 11 ביוני 2012 | 09:57
לפני כ-5 שנים,כשהגיע היומולדת שלי, הייתי בעיצומה של למידה אינטנסיבית לפסיכומטרי ובן זוגי שלמד אז בטכניון היה בעיצומה של תקופת מבחנים.
הייתי ממש מבואסת שאני לא אעשה כלום ביומולדת שלי כי שנינו צריכים ללמוד ולא היינו אפילו באותה עיר.
באיזשהו שלב הוא התקשר אליי כדי להגיד לי מזל טוב ושהוא מצטער שהוא צריך ללמוד. 5 דקות אח"כ הוא דפק לי בדלת ולקח אותי למסעדה לחגוג את היומולדת.
זו הייתה ההפתעה הכי טובה ומשמחת שיכולתי לקבל באותו רגע :)
מאת: אירנה |‏ 11 ביוני 2012 | 09:13
יש לי חבר כבר 7 שנים :) , וכשהיינו בערך שנתיים ביחד היה יום אהבה ותכננו לצאת לארוחה רומנטית אז חבר שלי בא לאסוף אותי מעט מוקדם מידי ולא היתיי ממש מוכנה, הוא נכנס הביתה וציפיתי לראות אותו עם איזה זר קטן או אפילו חפיסת שוקולדים אך זה לא היה
בינתיים הוא התארח אצלי ואני הלכתי להתקלח ולהתארגן והייתי בטוחה שהוא מחכה לי בחדר
כשיצאתי מהמקלחת לא ראיתי אותו, שלחתי לו הודעה האם הכל בסדר והוא כתב שהוא פשוט שכח משהו בבית והוא כבר מגיע
ובאמת לא עבר הרבה זמן והא הגיע הוא סימס לי שהוא למטה אז ירדתי לחניה וראיתי אותו באוטו מחכה לי עם וזה גדולה בצבע כחול ומלא פרחים בפנים ולבבות :)
פשוט רומנטי :)
מאת: רחלי |‏ 11 ביוני 2012 | 07:20
היה לי חבר בערך כשנה והאהבה בינינו היתה עצומה! משיכה מטורפת,פרגון וכבוד…ערב אחד כשאני עייפה ברמות אחרי העבודה במספרה, הלכנו לאכול. בעודי טורפת את מה שהזמנתי, עבר בחור עם ורדים. אני עייפה, רעבה, ומתה להתקלח, ומרגישה די דוחה באופן כללי(: והוא מאוהב המתוק, קרא לאיש, קנה את כל הורדים!!!!! נתן לי אותם(בעודי עסוקה במרץ בלעיסה אינטנסיבית, , התרגשתי לגמרי, עזבתי הכל, תפסתי את הפרצוף שלו ונישקתי אותו דקות ארוכות ומלאות הנאה… זאת המחווה הכי מתוקה בעולם!
מאת: איילת |‏ 11 ביוני 2012 | 05:51
חבר שלי היה חודש בארה"ב מטעם העבודה, יום לפני שהוא חזר חברים שלי אמרו לי לארוז תיק ליומיים.הלכתי לאסוף אותו מהשדה, משם נסענו למלון בדרום וכשפתחתי את הדלת של החדר הייתי המומה- כל החדר היה מלא תמונות שלנו מהרגע הראשון שיצאנו- בטיולים,מחובקים,בים, בארוחות. במרכז החדר הייתה שמפנייה ובן זוגי כרע ברך והציע לי נישואין… מאד מרגש במיוחד לאור העבודה שכל ההכנות נעשו דרך הדואר ואי מיילים! הוא שלח ארגז עם תמונות למלון!!
מאת: יעל |‏ 11 ביוני 2012 | 00:40
העולם מתחלק לשנים: אוהבי חתולים ואוהבי כלבים. בן זוגי שייך לאוהבי הכלבים. הייתה לנו כלבה שהגיע לגיל מבוגר ונפטרה. לאחר מותה, לא רצינו לאמץ כלב חדש, אני רציתי חתול/ה, בן זוגי אוהב חיות, אך שנא חתולים.
"הם לא נאמנים, עושים צרות, אי אפשר לאלף אותם, החתול יקפוץ על השיש, יטפס על הכיריים ויאכל כל מה שימצא". לשותף שלו היה חתול ששבר חצי בית, להוריו היו חתולות ששרטו, הרסו וקפצו על אוכל במטבח. עם כאלה חתולים מרושעים, קשה להתווכח…
ערב אחד, חזרתי מהלימודים, בן זוגי בא לקחת אותי מתחנת הרכבת ובידיו גור חתולים קטן "מצאתי אותו במוסך, הצלתי אותו מדריסה, לא עמדתי בחמידות שלו".
קיבל את השם חמי, בשל החמידות ומאז חמי ובן זוגי החברים הכי טובים.
מאת: חתולה שחורה |‏ 10 ביוני 2012 | 21:02
לפני שהכרתי את הבן זוג הנוכחי שלי די התלהבתי ממתנות גדולות ויקרות.."מושקע" מבחנתי היה המתנה הכי יקרה.
יצא והגורל הפגיש אותי עם סטודנט תפרן בו התאהבתי עד השמיים.
ביום הולדתי לא ציפתי ליותר מהודעת אס.אמ.אס של מזל טוב אמיתי ואוהב, אך החבר הפתיע ונסע שעתיים וחצי מהטכניון רק כדי לומר לי ומזל טוב ולהביא לי מתנה!!גזרי נייר בצורת פרחים.
זאת הייתה המתנה הכי זולה שקיבלתי,אך גם הכי מרגשת!
מאז…התמכרתי לפשטות!!!
מאת: הגר |‏ 10 ביוני 2012 | 20:07
אנחנו חברים שנה וחצי , הכרנו ב4.1.10
אנחנו מתחתנים בע"ה ב3.7.12
אז ככה, אני וליאור הכרנו בפייסבוק , משהו שממש לא חשבתי עליו אף פעם בחיים.
הוא הציע לי חברות הרבה קודם לפני ההכרות שלנו ופשוט נשאר בין חבריי מבלי משהו מעבר.
יצאתי חודשיים לפניו עם הרבה גברים רק כדי לנסות אולי עכשיו אולי היום אולי מחר … אבל תמיד הייתי סקפטית ולא מאמינה, פשוט הייתי מיואשת.
לי ולליאור היו הרבה חברים משותפים ובגלל זה פסלתי אותו על היום הראשון, אלוקים יודע למה אישרתי אותו בכלל.
ליאור חודש לפני שיצאנו פתאום התחיל לדבר איתי בצ'ט, ואני זרמתי לא חשבתי בכלל שזה ילך לאן שהוא , פשוט חיפשתי אוזן קשבת, מישהו שלא מכיר אותי , מישהו שאוכל לדבר איתו על הכל מבלי שישפוט אותי מישהו שאני לא שמה עליו בכלל !!! :)
הייתי יוצאת עם גברים, ובדיוק אחרי יציאה איתם בוכה לליאור בצ'ט… "אוף, נמאס לי, אין לי כוח יותר, כולם היו אותו הדבר"…
כנראה שאיך שהוא נכנסתי לליאור ללב וליאור התחיל לנסות לשכנע אותי להיפגש איתו… חודש שלם שהוא חי עם הסירוב שלי.
ליאור לא וויתר ואני הייתי בשלי..
עד שיום אחד פשוט החלטתי לנסות לצאת איתו, גם ככה יצאתי ללא שום ציפייה כי ציפיות יש רק על הכריות.
אבל מאז היציאה שלי איתו ידעתי שזה הוא, איך שראיתי אותו מבעד לחלון מחייך אליי.
עכשיו אנחנו ממש מתרגשים ואפילו לחוצים לקראת החתונה שלנו.
מקווים שיעבור בשלום.
מיטל
מאת: מיטל |‏ 10 ביוני 2012 | 19:36
זה נשמע קצת טיפשי אבל המחווה הכי יפה שבן זוג עשה עבורי היא לקנות לי מאוורר. בסוף חודש ספטמבר, לפני כמה שנים, מת לי המאוורר. לצערי הסתיו ממש לא התכוון להגיע והיה חם ממש. החלטתי לקנות מאורר חדש אבל גיליתי שלקראת סוף ספטמבר המאווררים מתחילים להעלם מהחנויות. כל חנות שהייתי בה לא היו מאווררים. חבר שלי באותה תקופה חיפש במשך שבוע בערך מאווררים ברחבי המרכז (וכל זאת בלי לספר לי). מחוות קניית המאוורר הייתה מקסימה ומתחשבת וקלעה בול למה שהייתי צריכה.
מאת: ימית |‏ 10 ביוני 2012 | 19:14
שנה שעברה החלטתי לחגוג את יום הולדתי ה-22 במסיבה במועדון אליו הזמנתי את כל החברות הטובות וגם משפחה. החבר שלי שהיינו ביחד כמעט שנה החליט להפתיע אותי ובגדול!
די מהר אחרי שהתחלנו לצאת ידעתי שהוא יהיה בעלי… וגם היינו מדברים על זה! אבל לא חשבתי לעצמי שההפתעה תגיע כל כך מהר.
ובכן, באמצע יום הולדתי תוך כדי הריקודים במועדון בן זוגי נעלם לי והדיג'י החל לאחל מזל טוב לכל חוגגי היום הולדת תוך כדי שהוא מציין שהוא עושה הגרלה ואחד מהחוגגים יזכה בצימר זוגי. ופתאום השם שלי נפל בזכייה! הוא קורא לי לבמה, ומיד מאחוריי יוצא חבר שלי מול אלף איש אומר לי שהוא אוהב אותי כורע ברך ומציע לי נישואים! הכל היה מתועד, מושקע מאוד ומתוכנן מראש וההתרגשות הייתה מדהימה! כל החברות איתי התרגשו גם בשבילי!
ועוד חודשיים וקצת החתונה… כולם מחכים לה בקוצר רוח!
זאת הייתה ה- הפתעה של החיים שלי! אני לעולם לא אשכח את הערב ההוא!!!
מאת: טלי |‏ 10 ביוני 2012 | 17:59
לפני 10 שנים אני ואלכס הכרנו בעיר הוא היה שומר ואני הייתי חיילת
לא היה לנו הרבה כסף וגרנו בדירת חדר מושכרת עלובה ורעועה
חצי שנה לפני שהציע לי נישואים הוא התחיל לעבוד יותר ואני לא ידעתי את זה ! הוא לקח אקסטרא משמרות ולא ענה הרבה לטלפונים ואל סיפר לי כלום
ערב אחד התקשרתי אליו והכיס שלו ענה לי ושמעתי ברקע שהוא עם חברים ובחורות ועניינים .
שהוא חזר הביתה כל הדברים שלו היו ארוזים וחיכו לו מזוודות ליד הדלת .
אמרתי לו שאני נפרדת ממנו ושהוא עוזב את הדירה ואני עוברת לגור אצל אימא
הוא נלחץ וניסה להסביר ואז העפתי את אחד המזוודות שלו מחוץ לדלת והוא כרע ברך והציע נישואין
הוא הסביר שהוא עבד כדי לשלם על הטבעת הזו ורצה להציע לי נישואין עוד שבוע אבל הוא פחד שאני אעזוב אותו . היום אנחנו נשואים +2
מאת: מרינה |‏ 10 ביוני 2012 | 16:18
לפני כ-3 שנים ניפרדתי מהחבר שלי, היינו ביחד שנתיים וחצי.
לקחתי את זה מאוד מאוד קשה ירדתי במשקל, הייתי כל כך רגילה אליו.
לאחר כחודשיים בערך הגיע יום האהבה, לא רציתי שהיום הזה יגיע, באותו יום הייתי ממש מדוכדכת, לא הפסקתי לחשוב עליו.
בסביבות 20:00 בערב אני שומעת דפיקה בדלת, זה היה הוא עם זר פרחים ענק, חיבקתי אותו חזקקק, כמובן שחזרנו, ולפני 4 חודשים התחתנו.
מאת: מור |‏ 10 ביוני 2012 | 16:15