הכי יפה בשכבה: 16 שמלות נשף עד 500 ש"ח

זה לקח 12 שנים אבל החודש זה קורה - נשף סיום הלימודים I לקראת הערב החשוב, אספנו את השמלות הכי שוות במחירים שישמחו אפילו את ההורים I ומתנה סקסית במיוחד לאחת הבוגרות

מאת מאיה קורץ | ‏ 3 יוני 2012

קאט פייט! תקרית שמלת הפרום של ברנדה וקלי, 90210 | צילום: יח"צ

12 שנות לימוד סוף סוף מגיעות אל קיצן וה בוגרים נכנסים לתקופה המאושרת של מסיבות סוף השנה. אם פעם מסיבות הסיום התרחשו באולם בית הספר עם מוזיקה ואולי קצת קישוטים, היום לא תוכלו לצאת מהבית בלי לימוזינה שחורה, שמלת מעצבים, תסרוקת מושקעת ובן זוג בחליפה. רגע אחרי סיום הבגרויות ושנייה לפני הגיוס, יצאנו למסע חיפושים אחרי שמלת הפרום המושלמת, לטובת ההורים שלא מתפארים בכיסים עמוקים, בתקציב של עד 500 ש"ח.

נסיכה לערב אחד | שמלות מקסי
שמלות מקסי הן לרוב הפתרון לאלו שרוצות באמת לדפוק הופעה. השמלה הארוכה היא הבחירה האלגנטית והמרשימה ביותר. השמלות מתאימות גם לגבוהות של הכיתה, בשילוב עם נעליים שטוחות, וגם לנמוכות בשילוב עם עקבים גבוהים שיסתתרו תחת החצאית. אם בחרתן בשמלת מקסי עדיף לא להעמיס באבזור ותכשיטים, שכן השמלה עצמה תספק את כל הדרמה.

צילום: אודי דגן, יח"צ

1. פוראבר 21, 94 ש"ח
2. קסטרו, 299 ש"ח
3. קאלה, 430 ש"ח

לגנוב ת'הצגה | הדפסי פרחים
הדפסים צבעוניים, פרחוניים, טרופיים וגאומטריים מובילים את רשימות הטרנדים הכי לוהטים של הקיץ הנוכחי והשיגעון לא פסח גם על שמלות הערב. אם תרצו לבדל את עצמכן מכל שאר בנות השכבה, בחרו בשמלה מודפסת וצבעונית שתהפוך את כל הלוק למעניין ומיוחד. מומלץ לבחור בהדפסים שיתאימו למבנה הגוף ולאישיות ולא יבלעו אתכן לגמרי, כמו כן כדאי להמעיט בתכשיטים ואקססוריז ולתת לשמלה את הבמה.

צילום: ניר יפה, יח"צ

1. שמלת מקסי הדפסי פרחים, מנגו, 249 ש"ח
2. שמלה פרחונית בגזרת פפלום, Made by Lilamist, מחיר: 499 ש"ח
3. שמלת מיני סטרפלס פרחונית, זארה, 199 ש"ח

הבחירה הבטוחה | שמלות שחורות וקטנות
אין כמו השמלה השחורה הקלאסית, שתתאים לכל אירוע ותבטיח שימוש חוזר לעוד שנים רבות. אם אתן מעדיפות ללכת על בטוח, או רוצות להפציץ בתכשיטים, שמלה קטנה ושחורה תעשה את העבודה ותשמש כבסיס מושלם. אם הלכת על ה-LBD, אל תפחדי להתאים מגוון של תכשיטים, נעליים או תיק צבעוני שיוסיפו עניין ומעט צבע ללוק.

צילום: אודי דגן, יח"צ

1. שמלה שחורה עם חגורה מצוזהבת, לוצ'י, 270 ש"ח
2. שמלת קפלים, קסטרו, 499 ש"ח
3. שמלת פליסה שחורה עם צווארון חרוזים, H&O, מחיר: 249 ש"ח

אבק כוכבים | שמלות נוצצות
אין כמו קצת פאייטים מנצנצים לשדרג מראה ערב. הבדים המטאליים והמנצנצים החלו לצוץ כבר בחורף האחרון והם ממשיכים איתנו גם הקיץ. אם את חובבת בלינג-בלינג, הסתפקי בשמלה בעלת גזרה פשוטה וקלאסית, כדי להימנע ממראה מוגזם מידי. גם בתחום האביזרים והתכשיטים כדי להמעיט, הרי הפאייטים הם סוג של תכשיט בפני עצמם.

צילום: ניר יפה, יח"צ

1. שמלת פאייטים שחורה, TwentyFourSeven, מחיר: 309 ש"ח
2. שמלה מטאלית, רנואר, 379 ש"ח
3. שמלת פאייטים זהב עם פפיון, Made by Lilamist, מחיר: 499 ש"ח
4. שמלה מטאלית כסופה, קסארה, 499 ש"ח

שמלות צבעוניות
זוהי כבר העונה השנייה שבה הצבעים הבוהקים שולטים לנו במלתחה, וגם בשמלות ערב אין צורך להסתפק רק בשחור ולבן. משטחי הצבע ממשיכים להיות טרנדיים ויחד איתם גם כל הצבעים הבוהקים והזוהרים ושילובי צבעים לא צפויים. אל תפחדי לבחור בשמלה צבעוניות, את הנעליים והאקססוריז עדיף להשאיר בצבעים ניטרליים כדי לא להכביד על המראה.

צילום: יח"צ

1. שמלת משטחי צבעים, אסוס, 40 ליש"ט (כ-240 ש"ח)
2. שמלת רצועות פסים צבעונית, StyleRiver, מחיר: 162 ש"ח
3. שמלה ירוקה עם צווארון חרוזים, קאלה, 360 ש"ח

התוספות
מגוון רחב של שמלות כבר הצענו, כל מה שנותר הוא רק לבחור. לשמלה אל תשכחי להוסיף נעלי עקב אלגנטיות, תיק קטן שיספיק לפלאפון, מצלמה ואולי גם שפתון. הבסיס לערב ארוך של ריקודים הוא ההלבשה התחתונה. בחרנו בסט לנז'רי שיתאים לגזרת השמלה הנבחרת, יהיה נוח למשך כל הלילה, ויגרום לכן להרגיש הכי טוב שאפשר.

צילום: יח"צ

1+2. סט חזייה ותחתונים של סיימון פרל לאפרודיטה (חזייה- 580 ש"ח, 522 ש”ח באתר)
3. סנדלים מטאליים, Payless,, מחיר: 149.9 ש"ח
4. קלאץ' שחור, זארה, 199 ש"ח

רוצה לזכות בסט הלנז'רי שבתמונה?
כדי לעזור לך להתכונן לקראת לערב בלתי נשכח, אנחנו רוצות להעניק סט לנז'רי סקסי במתנה. כל מה שעלייך לעשות כדי לזכות בסט הלנז'רי של סיימון פרל מבית אפרודיטה הוא לספר לנו בתגובות על החוויה שהכי זכורה לך מימי התיכון. התשובה המקורית ביותר תזכה את הכותבת בלנז'רי שבתמונה.

* הזוכה תיבחר בין המגיבים לפוסט עד יום ד', 6.6.12 בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשרת כי קראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

והזוכה משבוע שעבר היא גל שסיפרה לנו על האמן שהכי הייתה רוצה לראות בהופעה:

פרדי מרקורי!
"לפני קצת יותר מ20 שנה הוא נפטר מהאיידס. לצערי הוא לא יוכל לבוא, אבל אם הייתי יכולה ללכת להופעה של זמר אחד מכל הזמרים שיש בעולם, מכל הלהקות הכותבים והאמנים, הייתי בוחרת אותו. פרדי עם הקול המהפנט והאדיר, הכותב והמלחין הכי טובים שיכולתי לבקש. אני כבר עוצמת עיניים ושומעת "somebody to love" בפארק הירקון. מגיל 4 אני שומעת אותו, והלוואי שיכולתי לשמוע עוד".

השאירו תגובה לבטל

הזכרונות שלי מתקופת התיכון זה המחבוא שהיה לי. היה לי שעון מעורר קטן (אז עוד לא היו פלאפונים) ומחבוא מתחת לגרם מדרגות בפאתי ביה"ס. הייתי עושה לי "חלונות" במערכת, הולכת למחבוא, קוראת שם, מציירת, כותבת ובדרך כלל נרדמת, לכן דאגתי לכוון את השעון הקטן לכמה דקות לפני הצלצול, כי הצלצול היה מחריש אוזניים במחבוא והיה מעיר אותי בבהלה. וזה היה הסוד שלי.
מאת: שי |‏ 30 במאי 2013 | 14:42
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 6 בינואר 2013 | 21:46
הבחור שאני אוהבת היה בכיתה י"ב מגמת אמנות
כשהיה צריך להקים את תערוכת הגמר של המגמה שלו, נשארתי עד שעות מאד מאוחרות בבית הספר כדי לעזור לו לבנות את הדברים ולתלות את יצירות שלו, למרות שלא הייתי צריכה לעשות את זה.
באותו זמן הוא הבין מה אני מרגישה כלפיו, והתברר שהוא הרגיש את אותו הדבר כלפי. בערב פתיחת התערוכה הפכנו לזוג באופן רישמי
אנחנו ביחד כבר 18 וחצי חודשים
מאת: דנה |‏ 18 בספטמבר 2012 | 02:01
אז אני בכיתה יב, תלמידה במגמת קולנוע. לפני כמה ימים היה טקס הצגת סרטי הגמר להורים ולחברים. אחד הקטעים שהיינו צריכים להכין, כל התלמידים בכיתה, היה קטע מעבר בין הסרטים שבו כל הכיתה הייתה צריכה לקחת חלק בשירה. אני שאף פעם לא הייתי בולטת ברמה החברתית, הועמדתי במצב שבו אני צריכה לשיר מול כל הכיתה שלי ועוד בידיעה שהקטע יוקרן מול הרבה אנשים שאני מכירה. בהתחלה חשבתי לברוח! אבל בסוף החלטתי שאני אדם הרבה יותר גדול מזה ונעמדתי מול המצלמה והתחלתי לשיר. אני לא השכח את המבטים שתקעו בי! מתברר שאני שרה טוב ואפילו מאוד וכולם התחילו לפרגן לי. כל הסיטואציה העלתה לי את הביטחון העצמי מאוד ולמדתי מכל החוויה ששווה לנסות כי התוצאות יכולות להפתיע ולטובה. זאתי באמת הייתה החוויה הכי בולטת ומשמעותית בשבילי בכל 3 השנים שלי בתיכון! (:
מאת: אופיר |‏ 6 ביוני 2012 | 03:08
החוויה המיוחדת שלי בתיכון היא נישואי הוריי מחדש שנערכה בין כותלי התיכון בסוף כיתה י"א. במהלך לימודיי אבי שימש כסגן מנהל התיכון שבו למדתי ואף אחד לא ידע זאת עד יום החתונה שנערכה במגרש הספורט בו הכירו הוריי לראשונה ושם בחתונה המחודשת ראו חברותיי את אימי שאותה הכירו צועדת עם אבי יד ביד (ושם עשו החברות את הקשר שלא רציתי לספר עליו כדי שלא יתייחסו אלי אחרת) ומחדשת את נישואיה לאחר גירושים מכוערים שהתרחשו שהייתי בכיתה א ופיוס מדהים שקרה עם כניסתי לתיכון…
קיבלתי את אמא ואבא שלי בחזרה וזו הייתה השלמה לבגרות באמת מלאה..!!!
מאת: מורנה |‏ 5 ביוני 2012 | 23:19
החוויה הזכורה לי מהתיכון היא המהפך הקלורי שעשיתי בכיתה י"ב מאחר ולא רצו לגייס אותי לצה"ל בגלל משקלי החריג והפכתי למושא הצחוק של השכבה…התלמידים הפצירו בי ללכת לעבוד בשק"ם בתור דונאטס מהלך ולא הניחו לי בהערות מסוג זה. תפסתי את עצמי בידיים וכך, ישר אחרי חופשת סוכות התחלתי בדיאטה קפדנית שבמהלכה הורדתי 40 קילו שלמים עד שבועות עם תוכנית ספורט קפדנית והפכתי לברבור יפה שקוטף מחמאות…מאז גוייסתי והפכתי למד"סית והיום אני מדריכת קיקבוקס שחלק מהבנות בשכבה שלעגו לי קורעות את התחת אצלי בשיעור…סגירת מעגל או לא? :)
מאת: גלית |‏ 5 ביוני 2012 | 23:01
החוויה שהכי זכורה לי מימי התיכון היא החוצפה הקטנה שלי בנשף הסיום שלי שבו הזמנתי את המורה לצרפתית לריקוד סלואו מנומס אבל בלי שאף אחד שם לב הוא הפך לקצת מדי שובב :) קלוד היה שמו ומכיתה ט ובמשך ארבע שנים הוא לא רק היה המורה שלי הוא גם היה מושא תשוקותיי ובריקוד הקטן שלנו מימשתי את הפנטזייה הקטנה(גדולה) שלי…הוא בטוח כבר לא יסכים לרקוד עם אף אחת שוב…הוא נהנה יותר ממה שמותר לו :)
מאת: רחלי |‏ 5 ביוני 2012 | 22:50
החוויה שהכי זכורה לי מימי התיכון היא כאשר נשארתי עד מאוחר בבית הספר כדי ללמוד, והבאתי איתי בתיק מנה חמה. כדי להכין אותה הייתי זקוקה למים חמים, שנמצאו בחדר המורים. כאשר נכנסתי ובאתי למלא את המנה במים מהמיחם, מורה כלשהו צץ משום מקום והחל לצעוק עליי באכזריות, שאני לא אמורה להימצא שם, ושהמים הם של המורים ולא של התלמידים. אני לא מבינה איך הוא יכל למנוע מילדה צנומה וכחושה שכמותי את ארוחת הצהריים שלי! באותו הרגע יצאתי מחדר המורים בבהלה ולא נכנסתי לשם יותר.
מאת: דורין |‏ 5 ביוני 2012 | 15:35
החוויה הזכורה לי ביותר מימי התיכון הייתה כשהמורה שלי לביולוגיה ניסתה לשדך לי תלמיד מהכיתה. כל שיעור היא הייתה מציינת כמה שהוא מקסים וכמה שהוא יהיה בעל טוב. מה שהיא לא ידעה זה שאנחנו כבר ביחד… וחבל.
מאת: רבקה |‏ 5 ביוני 2012 | 15:29
החוויה שהכי זכורה לי מימי היכון היא הנשיקה הראשונה שקיבלתי מהנער שכל כך אהבתי. הוא היה צנום עם פני מלאך ולמד שנה מעליי.
במשך חודשים דמיינתי את הרגע שיגש אליי נדבר ובסוף גם נתנשק.
באחד מימי החורף בזמן ההפסקה הוא ניגש אליי במזדרון ופשוט שאל איך קוראים לי, מכאן השיחה זרמה והחלפנו טלפונים.
שבוע אחרי גם זכיתי לקבל באותו המקום במזדרון ליד הכיתה את הנשיקה הכי מתוקה שיכולתי לבקש…
מאת: מורן |‏ 5 ביוני 2012 | 10:13
החוויה שהכי זכורה לי מימי היכון היא הנשיקה הראשונה שקיבלתי מהנער שכל כך אהבתי. הוא היה צנום עם פני מלאך ולמד שנה מעליי.
במשך חודשים דמיינתי את הרגע שיגש אליי נדבר ובסוף גם נתנשק.
באחד מימי החורף בזמן ההפסקה הוא ניגש אליי במזדרון ופשוט שאל איך קוראים לי, מכאן השיחה זרמה והחלפנו טלפונים.
שבוע אחרי גם זכיתי לקבל באותו המקום במזדרון ליד הכיתה את הנשיקה הכי מתוקה שיכולתי לבקש…
מאת: מורן |‏ 5 ביוני 2012 | 09:57
החוויה הכי זכורה לי מימי התיכון היא הפעם הראשונה שקיבלתי ציון 100 במבחן במתמטיקה.
אני ממש לא ילדה ריאלית והייתי לומדת שעות ארוכות לפני מבחנים ומקבלת ציונים נורא נמוכים.
עד שבוקר אחד המורה למתמטיקה חילקה את המבחנים בחזרה וקראה
"לימור – אני גאה בך!" את הצמרמורת שעברה לי בגוף באותו הרגע אני אזכור כל החיים…
מאת: לימור |‏ 5 ביוני 2012 | 09:51
ואני בהחלט לא אשכח את הפעם הראשונה שלי באילת בטיול שנתי של כתה י"ב :)
מאת: . |‏ 5 ביוני 2012 | 09:34
זה היה בשנת י"ב שלי, הייתי במגמת תאטרון (שזו המגמה השווה ביותר)ובחרנו להעלות להפקות גמר את "גם הוא באצילים" מאת מולייר. כמובן הייתה זו בחירה אמיצה ומאתגרת, שכן התעסקנו עם קלאסיקה. אני הייתי המפיקה ונדרש ממני המון מאמץ ואחריות, בין היתר גם שיחקתי שלוש דמויות. אני זוכרת עד כמה התלהבתי מהתלבושות של ההפקה שהיו בסגנון המאה ה-17, שמלות נפוחות עם מחוכים, חצאיות, כובעים וגרביונים.. זה היה ממש תאטרון אמיתי! בסוף ההצגה העלינו פרודיה ל"אגם הברבורים" אני ועוד שלושה בנים, עם בגדי גוף וטוטו. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, מצחיקה ומאתגרת!
מאת: יעל |‏ 4 ביוני 2012 | 20:09
זה היה בשנת י"ב שלי, הייתי במגמת תאטרון (שזו המגמה השווה ביותר)ובחרנו להעלות להפקות גמר את "גם הוא באצילים" מאת מולייר. כמובן הייתה זו בחירה אמיצה ומאתגרת, שכן התעסקנו עם קלאסיקה. אני הייתי המפיקה ונדרש ממני המון מאמץ ואחריות, בין היתר גם שיחקתי שלוש דמויות. אני זוכרת עד כמה התלהבתי מהתלבושות של ההפקה שהיו בסגנון המאה ה-17, שמלות נפוחות עם מחוכים, חצאיות, כובעים וגרביונים.. זה היה ממש תאטרון אמיתי! בסוף ההצגה העלינו פרודיה ל"אגם הברבורים" אני ועוד שלושה בנים, עם בגדי גוף וטוטו. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, מצחיקה ומאתגרת!
מאת: יעל |‏ 4 ביוני 2012 | 20:00
החוויה שהכי זכורה לי היא שהגעתי לבית הספר עם שתי נעלי ספורט שונות,לילה לפני ישנתי שעה ולא ממש שמתי לב מה אני לובשת בבוקר פשוט שמתי מה שראיתי ויצאתי לדרך.עוד חוויה שאני בחיים לא אשכח-הבגרות בספורט,אצלנו המורות לספורט בוחנות את התלמידות לבגרות.היתה לי מורה שהיתה בסוף ההריון שלה,וכמו שמתאים למזל שלי באמצע הבגרות שלי היא החליטה שהיא מתחילה ללדת!חח וכמובן כמובן כמובן איך אפשר לשכוח את המסע לפולין?
מאת: נינה :) |‏ 4 ביוני 2012 | 19:31
החוויה הכי זכורה לי היא מהחזרות למסיבת סיום שלי שבה אני משחקת לא אחרת מהאלילה שלי מרלין מונרו מכיוון שאנחנו עושים כמו מין מסע בזמן לכוכבות הכי גדולות ואני בחיים לא אשכח איך במסיבה מאוד גדולה לא היה לי מה ללבוש ובלית ברירה ב9 בערב התקשרתי למנהל בית הספר שאני צריכה משהו חשוב שקשור למסיבת סיום מהאולם וככה בשקט בשקא לקחתי לי את השמלה האדומה שלי (או יותר נכון של מרלין מונרו) קיבלתי טונות של מחמאות אבל הייתי בפחד שהשמלה לא תיהרס בסוף אמא של אחת הבנות שהיא בעצם המחנכת שלי ראתה אותי עם השמלה וכל כך פחדתי שהיא תזהה אותה ונפלתי ישירות לג'קוזי עם השמלה השיער המפונפן והאיפור הלא עמיד במים חחחחח לפחות היא לא גילתה :)
מאת: מעיין שלום |‏ 4 ביוני 2012 | 17:51
של קלי טיילור הקנאית וברנדה..
מאת: 90210 |‏ 4 ביוני 2012 | 16:16
למדתי בפנימיה ולילה אחד הלכתי עם חברה שלי לקבוצה אחרת שבה היה חבר שלה (היה אסור לנו לצאת מהקבוצה שלנו משעה מסויימת בערב) ואז הגיע המדריך לחדר שבו היינו ונכנסו ללחץ והתחבאנו מתחת למיטות. אחרי שהמדריך יצא מהחדר קפצנו מהחלון בלי נעליים בערך מגובה של מטר וחצי ורצנו חזרה לקבוצה שלנו. רק בבוקר קיבלנו את הנעליים שלנו חזרה… אבל לפחות לא תפסו אותנו.. הכל בשביל האהבה!
מאת: אורטל קדמי |‏ 4 ביוני 2012 | 15:26
אחת החוויות המצחיקות שזכורה לי מיימי התיכון קרתה בטיול השנתי לאילת בכיתה י"ב.לפני היציאה לטיול המורות הסבירו לתלמידים כי הטיול מורכב מ-2 מסלולי הליכה: המסלול המקוצר והמסלול של מטיבי הלכת-שבסופו של דבר כל הדרכים מובילות למסיבה מטורפת בחוף הויליג'. אני וחברות שלי חשבנו שיהיה מגניב להירשם למסלול מטיבי הלכת ולא תיארנו לעצמנו שביציאה למסלול נגלה שנותרנו עם עוד כמה תלמידים בודדים לעומת שכבה שלמה שהחליטה להתעצל וללכת במסלול המקוצר. לא התייאשנו ויצאנו לדרך עד שמשהו השתבש והשאיר אותנו תקועים באמצע המסלול לכמה שעות טובות. לצערנו את מסיבת החוף פספסנו בגדול וכן את ההזדמנות להסתובב בביקיני שווה שקנינו מבעוד מועד…חברה שלי הייתה כל כך עצבנית שהיא השביעה את כולנו לספר שהיה ממש כיף ולא באמת התבאסנו שפיספסנו את המסיבה. בסופו של דבר לא החזקנו מעמד ושפכנו את אשר על ליבנו….:-) היום הסיפור הזה קורע אותי מצחוק..
מאת: הדס |‏ 4 ביוני 2012 | 14:59
החוויה הזכורה לי ביותר מימי התיכון הייתה בכיתה י"א. ביום חלוקת התעודות השכבה כונסה באולם הפיס הקהילתי של העיר, כחלק מיום כיף שכזה. בתוכנית היו הרצאות שונות ובטופ- הרצאה/הופעה של חמי רודנר. לאורך היום השכבה התפרעה והפריעה, ובתור עונש החליטו לבטל לנו את ההופעה של חמי רודנר ובמקומנו להביא את השכבה שמתחתנו.
חלק מהתלמידים לא התנגדו לגירוש ואף שמחו והלכו הבייתה, וקומץ קטן, ואני בתוכו, ניסה להתמרד ולהשאר (משהו כמו 10 תלמידים). הנהלת ביה"ס ורכזי השכבה לא הסכימו שנשאר מהסיבה הפשוטה שזה לא יהיה פייר כלפי אחרים שהלכו. מאוכזבים, רובנו פנינו ללכת, אלא שידיד שלי הכיר את אב הבית של אותו אולם- הוא נהג לנגן שם וללמוד שם. לאב הבית חדר בו יש חלון ישיר על הבמה, דרכו הוא יכול לפקח על האומן, לדאוג לתאורה או לתקלות על הבמה וכו'. ביקשנו מאותו אדם להשאר בחדר הזה ולצפות במופע- הוא הסכים, אבל הזהיר אותנו שלא נספר על כך לאף אחד (בעיקר מנהלת המקום, הבוסית שלו) ואף נעל אותנו בתוך החדר.
ישבנו וצפינו לנו בהנאה בהופעה של חמי רודנר, בגניבה.
לצערנו זה לא הלך חלק, והמנהלת של המקום נכנסה מספר פעמים לחדר, מה שאילץ אותנו להתחבא ולהזהר לא לנשום שלא תתפוס אותנו… באותה עת חשבנו שזה יכול להסתיים בפיטורים של אותו אב בית, היום אני חושבת שזו מחשבה מוגזמת ותמימה.. :)

זה נראה כאילו זה היה לקוח מאיזה סרט נעורים- ההתגנבות להופעה, ההתחבאות מפני המנהלת, אבל זה קרה… לפעמים אני לא מבינה איך היה לי את האומץ, בעיקר כשהייתי (ועודני) כזאת ילדה חנונית, אבל זו הייתה חוויה מגניבה, ועובדה שהיא זכורה לי היטב גם כ6 שנים אחרי…
מאת: א |‏ 4 ביוני 2012 | 10:43
החוויה שהכי זכורה לי מיימי התיכון היא בהשראת הכתבה הזו ואני מתכוונת להכנות למסיבת סיום התיכון שהיתה בשנת 1992. כן, זה היה מזמן… היום יש כל כך הרבה היצע מהמם בחניות הקניון הממוזגות והמפוארות ומותגים מחו"ל ואילו אנחנו, החוויה שלנו היתה "קצת" שונה. את הבגדים "המפוארים" לאירועים היינו קונים ברחוב אלנבי בת"א, וואו איזה חנויות… ואת הנעליים בנווה שאנן בתחנה המרכזית הישנה, מדדים בין חנות לחנות, מסתובבים בדרום ת"א ברחובות, בחום, בשמש, מתקשרים לאמא מטלפון ציבורי עם אסימונים, מקנחים עם סוכריית תפוח אדומה וגדולה וכמובן, חוזרים הבייתה באוטובוס לא ממוזג שבחלקו האחורי היו מעשנים! חוויה כזו היינו מסכמים ב"חזרנו מרוצים אך עייפים". באמת שהיה כיף :-)
מאת: איריס |‏ 4 ביוני 2012 | 09:36
אצלי החויה שהכי זכורה לי דווקא לא כל כך נעימה…
בכיתה יא' היה לנו טיול שנתי 4 ימים, 3 לילות באילת,
מובן שהתכוננו לזה כמה חודשים מראש , עם תכנונים וקניות וענינים.
אבל ביום הראשון שהגענו לשם – חטפתי דלקת ריאות חריפה וההורים שלי היו חייבים לבוא לקחת אותי מייד….
ואחרי שבוע שהתאוששתי מהדלקת – מה שנשאר לי היה רק לשמוע חויות מהחברות שכן היו ונהנו עד הגג :( :(
מאת: אורטל |‏ 4 ביוני 2012 | 09:26
בתיכון, ובכלל הייתי תמיד ילדה טובת ירושלים. בכיתה י"ב יצאנו לטיול שנתי באילת שנערך יומיים !! כמובן שההתרגשות הייתה בשיאה, אבללל בפועל מה שקרה הוא שהגענו לאתר הראשון שביקרנו בו קניון מדברי כלשהו ואחד מהמורים לספורט משום מה החליט כי הכיתה שלי לא תצא למסלול כי לא כולם הגיעו עם כובעים ושתייה ואני ועוד כמה חברים החלטנו שלא משנה מה אנחנו נצא למסלול הזה עם שאר השכבה, אחרי ויכוחים רבים עימו החלטנו שש חברים שמצטרפים לכיתה של המחנכת וכך היה.. אחרי שעתיים במסלול באיזור ללא קליטה התברר לי ולחברה שלי שהפעילו מסוקים, מתנדבים וכד' על מנת לחפש אותנו בקניון ובסוף המסלול אכן כך היה חיכתה לנו ניידת משטרה לוודא שהכל בסדר ושאנחנו שלמים ובריאים .. כמובן שהטיול נגמר מהר מהמצופה ונשלחנו הבייתה.. אגב מאז בתיכון שלי לא יוצאים לטיול שנתי למשך יומיים .. מקווה שאתפנק בפיצוי הולם ;) תודה ..
מאת: טל |‏ 4 ביוני 2012 | 09:01
הזיכרון שהכי חרוט במוחי מימי התיכון הוא הנשיקה הראשונה עם האהבה הראשונה שלי. עם כמה קיטשי ונדוש שזה יישמע – את ארבעת שנות התיכון שלי העברתי עם החבר שלי והחבר הכי טוב שלי. הכל התחיל בנשיקה הזאת.. בכמה ימים לפנייה שנפגשנו בפעם הראשונה בכיתה ט כשהוא הגיע לבית ספר באמצע אוקטובר. בפעם הראשונה שנפגשנו כבר הרגשתי את החיבור. התחלנו להיפגש כל יום אחרי בית ספר. לדבר שעות בטלפון ולהיות כל היום ביחד. אחרי שבוע סוף סוף זה קרה – התנשקנו. מאז נהיה יחד ועד היום – שבעוד טיפה יותר מחודש אני מתגייסת – עד היום אנחנו יחדיו. את התקופה הכי טובה בחיים עברתי איתו. כל רגע ורגע משעותי ככל שהיה. את זה אני לעולם לא יישכח. זאת חווית התיכון הכי טובה שיכולתי לבקש. חבל שנגמר כל כך מהר…
מאת: לין |‏ 4 ביוני 2012 | 00:23
כך התחיל כמעט כל שיעור שלי בתיכון, המורה עוד לא נכנסה לכיתה ומיד הוציאה אותנו. ישבנו בסוף הכיתה, מתחת לחלון, גם ככה לא שמעו אותנו משם, אבל אף מורה אפילו לא חיכתה שנפריע כדי להוציא אותנו.
לא מאמינים?
פעם נכנסה מורה "שני ועפרה צאו החוצה!"
ואפילו לא היינו באותו יום….
מאת: שני ועפרה |‏ 3 ביוני 2012 | 23:39
אחרי הפעם הראשונה במורה העיפה אותי מהשיעור,באיזושהי שעה במהלך היום יצאו לי כל העצבים החוצה והתחלתי לדדבר עם חברה על המקרה והתחלתי לקלל את המורה בצרחות … אחרי שאמרתי את כל הקללות האפשריות אני מסתובבת אחורה והמורה הזאת ליידי.מיותר לציין שכיום המורה הזאת היא גיסתי ..
מאת: שרית לוין |‏ 3 ביוני 2012 | 23:12
היא "מרוץ יאיר" שנערך לזכרו של בוגר שנפל במערכות ישראל, אחרי טקס זיכרון קצר, כל תלמידי שכבת י"ב יוצאים למרוץ, חיכיתי לו מכיתה ט' וכשהוא סוף סוף הגיע אי אפשר לתאר את ההרגשה, להסביר את העצבות המהולה בשמחה (זה קרוב לסיום התיכון), את ההתרגשות מהתחלות חדשות ,והידיעה שזו אחת הפעמים האחרונות של פעילות שכבתית מגבשת.
ללא ספק, יום שלעולם לא יישכח מזיכרוני.
מאת: שלי |‏ 3 ביוני 2012 | 20:20
וואו..כן סיימתי תיכון בשנת 87 וזו הייתה התקופה הכי יפה בחיי..את ההכנות למסיבת הסיום עשינו כמו כולנו ההתרגשות ומה נלבש והכל היה מוכן..יום לפני ה-מסיבה היו חזרות לטקס המדובר כשבאתי לעלות לבמה נפלתי על גרם המדרגות שהיה בצמידות לבמה,התוספתן ועוד כמה דברים בבטן פשוט התפוצצו הייתה המולה לא קטנה ואני באלונקה הובהלתי לביה"ח ושם נותחתי מספר שעות,לצערי לא זכיתי ללבוש את שימלת המסיבה וגם לא להיות חלק מהיתרגשות גדולה,זה הזכרון שלי והחוויה ממסיבת סיום י"ב.אבל חשוב וראוי לציין שזו התקופה הכי הכי בחיי עם זכרונות ואהבה ענקית כן זו הייתה ה-מסיבה…עוד חוויה במסע חיי
מאת: יעל |‏ 3 ביוני 2012 | 20:03
הכל כאן או ליציאות במועדונים ,אין פה שום דבר.באמת נראה לכם מישהי תלבש שמלה פרחונית לנשף? יש המון מציאות של שמלות די זולות עד טווח ה500 שקל שנראות גם אלגנטיות ומתאימות לאירוע..מקום נהדר לחפש בו הוא פוראבר 21,לא זה שבארץ כמובן כי המבחר פה דל,אלא באתר שלהם.יש שם שמלות מהממות שלא עולות על ה150 שקל.כמובן שיש סיכון בלקנות שמלה מחו"ל,אבל האתר שלהם נורא נוח הוא מציג את הגזרה של הדוגמנית,זום,אני אישית הזמנתי משם שמלה אלגנטית לאירוע ואני מאוד מרוצה!
מאת: קארין |‏ 3 ביוני 2012 | 19:41
החוויה שהכי זכורה לי היא הבגרות שלי בפסיכולוגיה, בבוקר של הבגרות הרגשתי קצת סחרחורות ולא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות ברגע שהגעתי לבית ספר כדי לעשות את הבגרות התחילה לי מיגרנה מטורפת! לא יכולתי לחשוב או לכתוב והבוחנות רק הכריחו אותי להישאר ולנסות לעשות את הבגרות אני לא אשכח את זה בחיים!
בסופו של דבר לא עשיתי אותה באותה יום ואת הפנים של הבוחנת אני תמיד אזכור!
מאת: נטלי |‏ 3 ביוני 2012 | 18:47
ימי התיכון זכורים לי כחוויה אחת גדולה. אולם יש רגע אחת שייחרט בזכרוני לעד.
בבית הספר שלי יש מסורת שטותית של "מלחמת תפוזים" בין השמיניסטים, בה אנחנו יוצאים לקטוף תפוזים ואחכ זורקים אותם באוויר לציון סוף הלימודים בתיכון. יום אחד, במהלך אחד מקרבות התפוזים שערכנו פגעתי בטעות במורה שלי. המורה כעסה מאד ולא ראתה זאת בעין יפה בכלל, ובסופו של דבר קיבלה החלטה לא לתת לי להשתתף בנשף הסיום. אני התאכזבתי ובכיתי המון, ולאחר אין ספור תחנונים ושכנועים הסכימה אותה מורה לאפשר לי להגיע לנשף המיוחל. הנשף היה מדהים! לבשתי שמלת מקסי ורודה ונוצצת שכולם השתגעו עלייה .נהנתי מאד עם חברי. הנשף בפני עצמו היה חוויה בלתי נשכחת עבורי שציינה את סוף לימודי בתיכון.
מאת: dar |‏ 3 ביוני 2012 | 18:32
אומנם סיימתי את התיכון לפני 4 שנים אך אני מרגישה שהוא חלק בלתי נפרד ממני.
כל כך נהנתי בתיכון זאת התקופה שהכי אהבתי והייתי מתה לחזור אליה.
הייתי במגמת תיאטרון במהלכה היינו צריכים לעלות הצגה.
בחרנו בקודמיה קלילה עפ"י הסרט מועדון ארוחת הבוקר.
נהנתי מכל רגע בחזרות שהיו מצחיקות וטעימות! (היינו עושים מלא ארוחות בוקר וצוהרים טעימות מאוד!)
בסוף העלנו את ההצגה וקיבלנו תגובות ממש טובות מהקהל.
בקיצור התיכון היה התקופה הכי טובה שהייתה לי והייתי שמחה לחזור לשם :)
מאת: שיר |‏ 3 ביוני 2012 | 17:52
בתיכון למדתי בכיתת אלקטרוניקה – הייתי אני, חברה ועוד 30 בנים. הייתי תלמידה טובה ובאחד השיעורים המורה ביקשה שאכתוב על הלוח פתרון לאיזה בעיה. במשך כמה דקות אני עובדת על התרגיל עד שאחד החברים שלי החליט לעשות לי דווקאת התגנב מאחורי והתחיל למחוק ולקשקש על כמה מה שכתבתי!! כמובן שצעקתי והוא התחיל לברוח, ובשניה שניסיתי לרדוף אחריו דפקתי נפילה של החיים מול כולם, ממש מרוחה על הרצפה ופשוט כולם השתוללו מצחוק!! גם אני צחקתי כדי להיראות קולית אבל עמוק בפנים פשוט מתתי מבושה!! היום אני זוכרת בחיוך את האירוע ותמיד משתדלים להזכיר לי אותו!
מאת: דבס |‏ 3 ביוני 2012 | 17:45
אוקיי אז ברוח הנשיות והנעריות שיש פה, החוויה שהכי זכורה לי מימי התיכון קרתה בכיתה ו.
אני בת יחידה אחרי שלושה בנים, מעין טום בוי שלא ידעה מה זה להיות ילדה
באחד השיעורים הילד שישב מאחורי לא הפסיק להציק לי. לחש לי דברים באוזן ושלח לי כל מיני פתקים.
אני, לא בדיוק הבנתי מה הוא רוצה. הייתי מבינה אם היה אומר לי לטפס על עץ או לנסוע באופניים אבל לא היה לי ברור מהי ההתנהגות המוזרה הזאת.
כשנגמר השיעור הוא החליט לקחת צעד אחד קדימה, ותפס לי את היד בלי ששמתי לב.
מרוב הבהלה ובאינסטינקט של ילד במקום ילדה, שלחתי לעברו בעיטה הוגנת בדיוק כמו שאחים שלי לימדו אותי.
האומלל החזיק את הבטן מכאבים ורץ במבוכה מהכיתה.
בערך התקשרה המורה בתיה אל אמא שלי ואמרה לה שהבת הקטנה שלה שברה לילד מהכיתה שלה צלע, רק כי היא מצאה חן בעיניו….
מאז אני משתדלת להיות יותר עדינה כלפי בחורים שמתחילים איתי…
מאת: gingon |‏ 3 ביוני 2012 | 17:34
או נכון יותר החוויה שהכי זכורה לי שהחמצתי, זה מסיבת הסיום. הייתה זו שנת 2001 ואני הייתי בחורה שחשבה בטפשותה שהאירועים האלו הם לא מכבודה והחלטתי להעדר בהפגנתיות. מיותר לציין שעד היום אני מצרה על זה…
מאת: יפעת שלו |‏ 3 ביוני 2012 | 17:24
או איך אני לא אשכח את מסיבת הסיום שלי , בשנת 87 סיימתי את התיכון, בגלל לחץ הבחינות לא הספקתי לקנות שמלה למסיבה לכן באותו יום של המסיבה יצאנו מוקדם ומיד הלכתי לחפש שמלה , עברתי את כל החניות במדרחוב בב"ש (אז לא היה קניון בעיר) לבסוף מצאתי שמלה מאוד חמודה בצבע אדום החלטתי שאני קונה אותה הגעתי הביתה הנחתי את השמלה והלכתי לנוח מעט, לצערי באותו היום הוריי היו מחוץ לעיר והייתי בבית לבד, זכור לי שנרדמתי ופתאום בשעה 21:30 בערך התעוררתי והתחלתי לבכות, התקלחתי והתלבשתי מהר , ונסעתי לבית הספר (הטקס היה באולם הספורט ) וכשהגעתי לא ראיתי אף אחד , נבהלתי נורא והתחלתי שוב לבכות, לבסוף אב הבית נכנס לנעול את האולם והוא ראה אותי בוכה, ואני לתומי שכחתי שמיד בסיום הטקס כולם הלכו לגן אירועים בעיר לחגוג את המסיבה , והוא אמר לי שלא נורא שהפסדתי את הטקס והוא ישמח להסיע אותי לשם.
עד היום אני לא אשכח לאב הבית את העזרה והעידוד שהוא נתן לי.
מאת: ענת |‏ 3 ביוני 2012 | 16:00
החוויה הכי זכורה לי מימי התיכון היא הנשיקה הראשונה שלי. הייתי סוג של טום בוי,לובשת גינסים כל הזמן, חולצות גדולות ונעלי ספורט. ערב אחד אהובי בסתר הזמין אותי למסיבה של ילדה שחגגה יום הולדת. שיחקנו 7 דקות בגן עדן, ואז התנשקנו, אני כולי האדמתי, ופתאום נפתחה הדלת בחדר שבו היינו ואני נפלתי מהמיטה שעליה ישבנו, כשעקב אחד עף לצד ימין והשני הסתובב לי וגרם לי ליפול(: באסה, ופדיחה! אבל העיקר שהוא נישק אותי…
מאת: איילת |‏ 3 ביוני 2012 | 14:42