התנ"ך לפאשניסטה: חוקי הסטייל של טריני וסוזנה

מי את - שעון חול או סוכריה על מקל? או אולי בכלל אגס? | צמד הסטייליסטיות הבריטיות מבטיח שאחרי שתדעי את התשובה לשאלה הזו תהיי בדרך הנכונה לישועה אופנתית | כל עוד לא תשכחי ללבוש גם מחטב כמובן

מאת  | ‏ 20 נובמבר 2011
טריני וסוזנה | צילום: גטי אימג'ס

באו לעשות מייקאובר גם בארץ הקודש. טריני וסוזנה | צילום: גטי אימג'ס

בקיץ האחרון חדרו למחוזותינו צמד הפאשניסטות הבריטיות טריני וסוזנה ומאז נראה כי השתנו, ולו במעט, כללי הלבוש ברחוב הישראלי. טריני וסוזנה כבר כבשו מדינות רבות, כתבו ספרים ולימדו את נשות העולם איך להתלבש ולאהוב אופנה. בעצם, כל התורה כולה מורכבת בעיקרה מארבעה חלקים עיקריים, אם תלמדו את הבסיס, השאר כבר יסתדר מעצמו.

צורה לך
אם תשאלו את טריני וסוזנה מה השלב הראשון באימוץ מלתחה חדשה ואופנתית, הן ללא ספק יענו כי המפתח טמון בהכרת צורת הגוף והתאמת הבגדים למבנה הייחודי שלכן. התמקדו בצורת הגוף שלכן, ולא במידה שרשומה על התווית, לא לכל מי שהיא מידה 38 יתאימו אותם הבגדים. הצמד מגדיר 12 צורות גוף שונות: החל מתפוח, שעון חול, אגס, פעמון, אגרטל ואפילו סוכרייה על מקל, כל צורה והאופנה שמתאימה לה. הכירו את גופכן וכך תרכיבו מלתחה נכונה בהתאם.

זיהוי מבנה הגוף עפ"י טריני וסוזנה

את תפוח או פעמון? 12 צורות הגוף עפ"י טריני וסוזנה

זה כן הגיל
נושא הגיל מעסיק רבות את שתי הנשים הבריטיות, מה הגיל אומר על הלבוש שלך ולהפך. הצמד מנסה לעזור לנשים מבוגרות להמציא מחדש את הסגנון האישי שלהן ומצד שני, לעזור לנשים צעירות למצוא ולפתח אמירה אישית. הרעיון הוא להיות מודעת לגילך בבחירת הבגדים, אך בו זמנית לא לפחד מקניות בחנויות מגוונות ולנסות פריטים חדשים.

חוקי בסיס
החלק החשוב ביותר בלבוש הוא ללא ספק הבסיס, ההלבשה התחתונה וכל מה שכרוך בכך: מחטבים, חזייה ותחתונים. טריני וסוזנה הפכו כבר מזמן לדוברות הלא רשמיות של עולם ההלבשה התחתונה, הן מעודדות לבישת לנז'רי מתאים ותומך שיהווה בסיס יציב לשאר האאוטפיט. על פי נתונים בספרים של הצמד, כ-90% מהנשים לובשות את מידת החזייה הלא נכונה. אל תפחדו ממחטבים ושאר עזרים תחתונים, שיעזרו לשאר הבגדים ולכל האאוטפיט להראות כמו מיליון דולר. בעיקר שמלות וחצאיות, מבדים דקים או בגזרה צמודה, ירוויחו מאוד מלבישת מחטבים מתחתיהן, ישדרגו את כל המראה ויחביאו את על מה שצריך.

מה ללבוש מתחת למחטב?

1. שמלת מעטפת, H&M, מחיר: 90 ש"ח
2. מחטב מכנסיים של טריני וסוזנה לאפרודיטה, 199 ש"ח (הקליקי לרכישה)
3. מחטב חצאית של טריני וסוזנה לאפרודיטה, 299 ש"ח (הקליקי לרכישה)
4. חצאית עפרון, קאלה, 250 ש"ח
5. שמלה צמודה צבעונית, הלנה (דיזינגוף 154), 1,200 ש"ח
6. שמלה בהדפס נחש, זארה, 199 ש"ח
7. שמלה שחורה עם צווארון לבן, mlLY, מחיר: 200 ש"ח

מבפנים החוצה
אל תשכחו שבסופו של דבר, הכי חשוב שהבגדים ישקפו את אישיותכן ואת בחירותיכן. אמנם קשה לביצוע, אך לכל אורך עבודתן בהלבשה וסטיילינג זהו אחד מהכללים החשובים בתורתן של הבנות. הבגדים והבחירות האופנתיות הם הדרך של כל אחת ואחד לאמירה אישית וייחודית, אל תבחרו בסתם בגדים בגלל שהם זמינים, השקיעו מחשבה והשקעה בהרכבת האאוטפיט.

רוצה לזכות במחטבים שבתמונה?
אחרי שלמדתן ושיננתן את הכללים עכשיו הגיע הזמן לאמץ מלתחה חדשה ולהפוך פנטזיה למציאות. כדי לעזור לך לפתוח דף חדש עם בסיס טוב, אנחנו מחלקים לכן מחטבים בעיצובן של טריני וסוזנה במתנה. כל מה שאתן צריכות לעשות כדי לזכות במחטבי טריני וסוזנה מבית אפרודיטה הוא לספר לנו בתגובות על הטעות האופנתית הכי גדולה שלכן. התשובה המקורית ביותר תזכה את הכותבת במחטבים שבתמונה.

מחטבים של טריני וסוזנה לאפרודיטה במתנה

* הזוכה תיבחר בין המגיבים לפוסט עד יום ד', 23.11.2011, בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשרת כי קראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה בפיג'מה מהשבוע שעבר היא טל שסיפרה לנו על העונה האהובה עליה:

התלבטות קשה אבל… ברור שקיץ :)
"כלפי חוץ זאת נשמעת כמו שאלה ממש פשוטה אבל האמת היא שהתשובה ממש לא כזאת.. בסופו של דבר מבחינתי הקיץ לוקח כי אני מרגישה בקיץ כל כך יפה עם המראה הפשוט והלא מתאמץ, עם השיזוף, העגילים, בגדי ים, כפכפים ומה לא.. הכל נראה טוב בקיץ הכל הרבה יותר קל,לקפוץ לראות חברים, בתי קפה, וכמובן ים!!!, בחורף איכשהו גם כשמתאמצים להתלבש יפה בסוף מתקבל מראה מסורבל ומעיק (לפחות אני מרגישה כך), פעם קר פעם חם ואי אפשר לדעת כבר למה לצפות.. חוץ מיזה שבחורף כולם כל כך מסוגרים בעצמם,עם כל הסטיגמה ה"רומנטית" של החורף אני לא חושבת שזה באמת ככה, בסופו של דבר איכשהו בחורף אני וחבר שלי נירדמים עם הבגדים ורוב הבזמן מתבאסים להישאר בבית.ולסיום, שלא תבינו לא נכון אני מחבבת את החורף אבל אני אומרת אם כבר חורף, אז חורף אמיתי! כמו בניו-יורק למשל או במקום אחר שיורד בו שלג ואז באמת אפשר להרגיש כמו נסיכה מאיזה סרט :)"

  • [...] תשאלו את טריני וסוזנה מה השלב הראשון באימוץ מלתחה חדשה ואופנתית, הן ללא ספק [...]

    מאת: האם קים קרדשיאן היא בעלת הגוף המושלם? | Hebrew |‏ 11 ביוני 2014 | 21:17
  •  

    מאת: אורה |‏ 16 בדצמבר 2011 | 13:35
  •  בגדול אני חושבת שאני מתלבשת נכון! העובדה היא שמחמיאים לי לא פעם, והטעות המשמעותית בחיי היתה שנתתי לאמא שלי לקנות לי בגדים והיא קנתה לי מכנסי ג'ינס נמוכים שגרמו לי לסיוט!!! עד היום יש לי רגישות גבוהה מאוד לגבי בגד שחשוב שיהיה יפה אבל בעיקר נוח!!! וכשהבת שלי אומרת לי אמא לא נוח לי אני מיד מחליפה לה בלי ויכוח!!
    כלומר אם אני בדרך כלל במידה 42 ופתאום מגלה שאת הג'ינס הזה אני צריכה במידה 44 אני ממש לא מהססת לקחת את זה הנוח במידה 44!

    מאת: רון |‏ 23 בנובמבר 2011 | 12:00
  •  כשהייתי בכיתה י"א משום מה חשבתי שזה נורא מגניב ללבוש חולצה ורודה,חצאית ורודה, נעליים ורודות, תיק ורוד עגילים ורודים..יצאתי ככה מהבית והייתי בטוחה שזה מה זה יפה…היום שאני חושבת על זה אני מזדעזעת..
    אגב כל בגד היה בגוון אחר של ורוד..איזה בושות!

    מאת: צופיה |‏ 22 בנובמבר 2011 | 15:53
  • ביום עבודתי הראשון במשרד
    בחרתי ללבוש ג'קט מיוחד.
    אמרו לי "סביבת עבודה יצירתית"
    אז חיפשתי דרך מקורית,
    אך שכחתי מה רבה תפוקת הזיעה האיזורית.
    חם בטבריה וחם בתל אביב
    ואני עם ג'קט קטיפה סגול, מרהיב
    הפכתי לבדיחת השנה התורנית
    אך לפחות הפרחתי לרגע את השממה האפנתית.

    מאת: דנה |‏ 22 בנובמבר 2011 | 15:20
  •  יום קיץ חמים ונעים. קמה בבוקר ולובשת את שמלת המקסי המפוספסת החדשה. כל היום מקבלת מבטים מחויכים, קריצות ואנשים שמסובבים ראשים. לתומי חשבתי שהשמלה עשתה את שלה והרגשתי מיליון דולר. כשחזרתי הביתה אימי הסבה את תשומת ליבי לעובדה כי השמלה שקופה…

    מאת: גל |‏ 22 בנובמבר 2011 | 10:33
  •  טיול גיבוש באמצע הצבא- סיפור אמיתי.
    אני: כובע בוקרים מנומר בשחור וזהב, חולצה אדומה עם פסים שחורים לרוחב ו…מכנס שרוך ירוק דשא עם גומי למטה. כמובן שלא פסחתי על נעלי ספורט כחול וורוד יחד. ההתגבשות עברה חלק, כולם צחקו עליי וככה הכרנו. מיותר לציין שיש תמונה למזכרת ושעד היום, שנתיים לשחרור עדיין זוכרים לי את אותה ההופעה. (שלא כ"כ השתנתה מאז)….
    אין טעות יותר גדולה מזו ומחטב יכול רק למתן אותי.

    מאת: תמר |‏ 21 בנובמבר 2011 | 14:47
  •  אין פדיחה גדולה מזו- כל כך הרבה צבעים אז למה לעזאזל?!?
    מרזה? מבליט את העיניים? לא ברור למה אבל תמיד אני חוזרת מקניות עם בגד- שחור.

    אם זה לא מספיק אז יש גם את התחתון שחותך את הבטן שבעזרתו כל חצאית הכי יפה שיש מקבלת תלולית נוסםת באיזור הבטן. דרך אגב למטיבי רואי, אז כם מבעד לחולצה הצמודה רואים את התלולית הזאת, מה יותר מוצלח מלטשטש את זה עם בגד שחור?

    מאת: yaara |‏ 21 בנובמבר 2011 | 08:32
  •  רקע כללי: יש לי מבנה גוף אגסי, שהיריכיים הם חלק משמעותי.התקופה המדוברת היא לפני שהכרתי את עולם המחטבים.

    אז הייתי בקניון רמת אביב והייתי חייבת איזו שמלה חמודה לאירוע. מה קניתי???
    שמלת פסים רחבים כאלה (לרוחב) של שחור ולבן. השמלה עצמה באמת חמודה ועדינה אבל מה לעשות צמודה, לא מותאמת למבנה גוף שלי. מה עוד שמתי לב ביום האירוע שניה לפני שיוצאים מהבית… שפס לבן עוטף לי את כל היריכיים!!! לא היה לי על היריכיים אפילו לא טיפת שחור שיטשטש…..
    ושוב אני מזכירה זה היה מזמן!!!
    והיום אני מאוד בקטע של מחטבים וכל מה שיכול להכניס לטשטש…

    מאת: לילך |‏ 21 בנובמבר 2011 | 08:17
  • הטעות הכי גדולה שלי היא שמאז גיל 15 הלא-כל-כך-עליז שלי שכלל בעיקר חולצות קרועות (שחורות), מכנסי פדלפון (שחורים) והרבה ניטים (כסופים. אבל עם רצועה שחורה), התקשיתי לחזור לצבע.
    הצבא אילץ אותי לעבור לחאקי, אבל בין לבין ברגעם מחוץ למדים המשכתי עם השחור.
    אחרי הצבא התחלתי לגוון קצת: פעם אפור כהה, פעם אפור בהיר, לפעמים אפור ממש כהה ולאירועים מיוחדים כחול כהה שמרוב הזוויות נראה כמו שחור.
    לקח לי 6 שנים להבין שהצבעים לא עשו לי שום דבר רע, ועוד שנה ללמוד איך לשלב אותם נכון וגם ליצור אאוטפיט – שומו שמים – שאין בו מכנס או טופ בשחור, אלא צבעוניות שונה!
    כך לראשונה מאז גיל 14 מצאתי את עצמי לאט לאט מתחילה לגוון. פה כחול קצת יותר בהיר ואפילו טורקיז, משם התחלתי להתקדם אל הירוקים, הסגלגלים והיום יש לי במלתחלה הטעות הכי גדולה שלי היא שמאז גיל 15 הלא-כל-כך-עליז שלי שכלל בעיקר בגדים שחורים והרבה ניטים, התקשיתי לחזור לצבע.
    הצבע אילץ אותי לעבור לחאקי, אבל בין לבין ברגעם מחוץ למדים המשכתי עם השחור.
    אחרי הצבא התחלתי לגוון: פעם אפור כהה, פעם אפור בהיר, לפעמים אפור ממש כהה ולאירועים מיוחדים כחול כהה שמרוב הזוויות נראה כמו שחור.
    לקח לי 6 שנים להבין שהצבעים לא עשו לי שום דבר רע, ועוד שנה ללמוד איך לשלב אותם נכון וגם ליצור אאוטפיט – שומו שמים – שאין בו מכנס או טופ בשחור, אלא צבעוניות שונה!
    כך לראשונה מאז גיל 14 מצאתי את עצמי לאט לאט מתחילה באמת לגוון. פה כחול קצת יותר בהיר ואפילו טורקיז, משם התחלתי להתקדם אל הירוקים, הסגלגלים והיום יש לי במלתחה שמלה אדומה, טופים צבעוניים, צעיפים בכל צבעי הקשת, לקים צבעוניים (בעיקר בצבעים לא קונבנציונליים, אבל העיקר שלא שחור), נעליים שהן לא מגפונים שחורים ואפילו טופים ורודים! (טוב, טופ ורוד אחד. זו בעצם גופיה. ובדרך-כלל אני לובשת אותה מתחת למשהו כך שהיא רק מבצבצת. אבל זו התקדמות!)

    על דבר אחד עוד לא הצלחתי להתגבר עד היום: דוגמאות. פרחוני, מנומר, נוצץ – לא משנה לאיזה כיוון תיקחו את זה, זה עושה לי בחילה.

    מאת: ליאן |‏ 21 בנובמבר 2011 | 00:39
  • לפני כמה שנים הייתי באילת עם האקס שלי והמשפחה שלו והתלבשנו כמובן נורא יפה לארוחת ערב בחדר אוכל של המלון בכדי להמשיך את הערב במסיבה… אז לבשתי שמלת מיני צמודה וקצרה (אני די גבוהה אז רוב השמלות נורא קצרות עליי…) בצבע שחור, כשמתחת לבשתי מחטב בצורת מכנס בצבע לא אחר מאשר- לבן! כמובן שהמחטב היה ארוך מהשמלה ו-"הציץ" בכל פעם שהתיישבתי או קצת התכופפתי… האקס היה גם מספיק חסר טאקט בשביל להעיר לי על זה… כאילו שלא שמתי לב לזה לבד… וכך ביליתי שעות של חוסר נוחות כשכל 5 דקות הייתי צריכה למשוך את השמלה כלפי מטה…

    מאת: אני |‏ 20 בנובמבר 2011 | 22:39
  • סיפור די נפוץ, נדמה לי… פעם לבשתי מכנסיים שחורים וצמודים. הייתי בעבודה, התכופפתי ו…קררררר. המכנסיים נקרעו בתפר בישבן. והכי גרוע, לבשתי חוטיני מתחת. וכל זה קרה כמובן ליד עמדה של שומר שכנראה עד היום זוכה בסיפור מצחיק כשהוא יוצא עם החבר'ה.

    מאת: אביבה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 22:20
  •   הטעות האופנתית שלי היא טעות שהרבה מאוד נשים מבצעות באופן יומיומי – ללבוש שחור כל הזמן, שחור ועוד שחור, שכבות של שחור זו על גבי זו, גרביונים שחורים, שמלה שחורה, צעיף שחור, הכל שחור. וכל זה מדוע? בגלל האמונה ששחור זה מרזה, שחור זה נפלא, שחור זה השחור החדש.
    אז נכון, שחור זה באמת נפלא – אבל ללבוש רק שחור בלי לשלב לעולם צבעים, אפילו כתם צבע קטן בדמות עיטור על החולצה, צעיף כחול או אדום או אפילו, ירחם השם, ורוד, רק גורם לנו להיראות כמו גוש שחור בנוף. שכבות של שחור לא מחמיאות לחמוקיים כי לא מצליחים להבחין בין הקרדיגן שיוצר נפח, לבין החולצה שמתחתיו. אם החולצה הייתה סגולה למשל – היה אפשר לראות את צורת הגוף, וזה מחמיא יותר תמיד מלבישת בגדים גדולים שיושבים כמו שק (טעות אופנה בה חטאתי בצעירותי – לבישת חולצות ענקיות שמטשטשות את כל הגוף, למרות שהמידה שלי אינה כה גדולה). ולכן – עם כל אהבתי הרבה לשחור – אל תשכחו גם לשלב ולגוון צבעים, זה מאפשר לחשוף את הייחודיות שלכן, ויוצר מראה הרבה פחות משעמם והרבה יותר מעניין :)

    מאת: אפרת |‏ 20 בנובמבר 2011 | 22:20
  • הג'ינס בגזרה נמוכה.
    הייתי טינאייג'רית שחשקה גם ללכת בג'ינס נמוך שמתגרה בלגרום לשערות ערווה להציץ
    ולפי הטבלה של טריני וסוזנה אני לא סוכריה אלא יותר כמו צ'לו או פין של באולינג.
    תוסיפו לזה גזרה בסיומת של פדלפון וציצים שעוד לא צמחו ותקבלו שומנים מציצים מכל עבר עם חולצת בי"ס מהוהה והדובדבן על הקצפת – תחתוני חוטיני!
    מה חשבתי לעצמי? רק בידי אלוהי האופנה התשובה :) 

    מאת: עדן עדי |‏ 20 בנובמבר 2011 | 20:53
  •  מכיון שאני לובשת רק חצאיות לבשתי תמיד חולצה ארוכה מעל חצאית ארוכה ובמקום לחטב את הגוף זה רק השמין יותר במראה כמו שק עד שהבנתי שצריך משהו יותר קצר מעל

    מאת: יהודית בן |‏ 20 בנובמבר 2011 | 20:53
  • אני מקדימה ואומרת, הייתי בת 12 וצפיתי ביותר מדי סרטי בנות. אז חשבתי שאני נורא מבינה באופנה ויכולה לחקות את כל הבנות מהסרטים. אז באותו היום כשהיה בת מצווה לבת דודה שלי החלטתי ללבוש שמלה לבנה (שהיא בעצמה טעות אופנתית ענקית) ונעלי אלגנט שחורות בוהקות. לא יודעת מה נכנס לי לראש.
    ואני ככה עומדת מול המראה ומביטה בעצמי, ופתאום הבנתי מה חסר. מכירים את הקטע של הבנות השיקיות והעשירות עם הצ'יוואוה בתיק ? אז זהו…
    חשבתי שזה ישלים לי את הלוק, אבל צי'וואוה לא היתה לי. חתולה כן .
    לפחות הסוף טוב, לחתולה שלום והשמלה והנעליים האלו מזמן בפח.

    מאת: אודיה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 20:46
  • כשהייתי בתיכון הייתי מתבגרת שמנמונת וחברות שלי היו תמיד רזות. בגיל ההתבגרות כולן היו מתלבשות אותו דבר ואז צו האופנה היה מכנסיים אולטרה נמוכים. אני זוכרת עד היום איזה יום אחד שהלכתי עם מכנסיים סופר נמוכים וז'קט קצר שחשף את המותן דבר שגרם לי להיראות בדיוק כמו האיש של פילסברי (יותר מידי "ידיות אהבה") וגרר אחריו תגובות טראומטיות. מאז למדתי להתלבש נכון לגופי וכאשר אני נזכרת ביום ההוא תמיד עולה לי חיוך מתוק- מריר

    מאת: חן |‏ 20 בנובמבר 2011 | 20:29
  •  הייתי בת 13. כיתה ח'. מה שקרה זה שהתחשק לי פתאום לשים חצאית. אבל בו זמנית לא יכולתי להיפרד מהג'ינס המתרחב המגניב הנופל ממני שכל כך אהבתי.
    אז ככה יצא שיצאתי מהבית לכיוון חברה שלי לבושה בסווטשירט שגדול עליי בשתי מידות בצבע כחול מזעזע, מתחתיו גופייה בצבע סגול מזעזע עוד יותר, שנח על גבי חצאית ורדרדה סגלגלה שנקנתה 3 שנים קודם לכן, אשר הולבשה בכפייה מעל אותו הג'ינס שהיה יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה לי באותו יום. רק שהוא פשוט נחנק ומת.
    לטעות האיומה שעשיתי נחשפתי רק באותה שנייה שנכנסתי לביתה של חברתי ואמה שאלה אותי בפליאה\כעס\רחמים\תמימות אם במקרה חזרתי בתשובה.
    לא.
    לא חזרתי בתשובה. אבל חזרתי הביתה ותרמתי את החצאית.

    מאת: בלה-בת 18 |‏ 20 בנובמבר 2011 | 19:57
  •  לחתונה של אחי הבכור (!!!) החלטתי משום מה, להגיע עם כובע אלגנטי.
    (ראיתי את הסגנון באיזה שהוא קטלוג וזה היה נראה לי חגיגי ומיוחד)
    כבר שהגעתי לאולם הספקתי להתחרט אבל לא התארגנתי עם תסרוקת אחרת…
    ככה מצאתי את עצמי תקועה עם כובע לא פרקטי שמכסה את העיניים ואלבום תמונות שלם שמנציח את המאורע…

    מאת: נעה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 19:30
  • הטעות אופנה שלי היא שהייתי בבית ספר יסודי היה לי ספר תסרוקות ותספורות שהיו בו מלא תרסרוקות מגניבות ויפות.
    אז יום אחד בחרתי תסרוקות ספציפית שהייתה עם שבילים בשיער ומלא גומיות צבעוניות שהיו נראות מדהים בספר.
    ביקשתי מאמא שתעזור לי וכשהייתי מוכנה הלכתי לבית ספר.
    איך שנכנסתי לכיתה נהייתה שתיקה מביכה וכל הילדים הסתכלו עליי בעיניים גדולות ושנייה אחרי התפוצצו מצחוק.
    מאז קראו לי רמזור (בגלל הגומיות בכל מיני צבעים).
    מאז למדתי את הלקח והפסקתי עם התסרוקות המשונות..

    מאת: מזל |‏ 20 בנובמבר 2011 | 19:25
  •  יש לי חזיה שאני מאוד אוהבת. הבעיה היא שאין לה ריפוד עבה…
    בערב גיבוש אחד. לבשתי אותה עם שמלה חמודה אבל דקה… אותו ערב היה קריר ולא שמתי לב שיש לי שתי נקודות שמבצבצות ומזדקרות… אף אחד לא אמר לי כלום…רק כשהלכתי לשירותים. מול המראה אני רואה את הזוועה…אוווי איזו הרגשה לא נעימה היתה לי.):

    מאת: אתי |‏ 20 בנובמבר 2011 | 19:07
  •  כשהייתי צעירה היה לי יום כביסה שבועי. יצא מצב ובמשך שבועיים לא התאפשר לי לצאת לכבס וכך קרה שהייתי צריכה לצאת לדייט וכל מה שנשאר לי היו תחתוני סבתא ענקיים במידה XXL שהייתי ישנה איתן בבית. ועוד כאלו עם פרחים דהויים. מרוב שהיה לי נוח שכחתי מהן ויצאתי מהבית לבושה בג'ינס בגזרה מאד נמוכה . הגעתי עם הדייט שלי לבית קפה ועשיתי טעות קריטית, פשוט התכופפתי לסדר את הנעל וכך יצא שחשפתי בפניו את תחתוני הסבתא הענקייים.. כמה שהוא צחק עלי באותו ערב :)ומיותר לציין שלא נפגשנו עוד שוב. פשוט לא הייתי מסוגלת להסתכל לו בעיניים יותר.

    מאת: גלית |‏ 20 בנובמבר 2011 | 18:46
  •  בסביבות גיל 8-9 הלכתי לקחת את אחי מהגן ויצא שהיה לי בבית קר ובחוץ היה חם, אז לבשתי סנדלי פלטפורמה לא נורמליים צבעוניים כאלה וגרביים חומות , משו לא קשור לגמרי.

    מאת: בת 14 |‏ 20 בנובמבר 2011 | 18:38
  •  ואוו באמת שקשה להודות אבל עבר קצת זמן עד שקלטתי את סגנון האופנה שלי והתחלתי להבין בסטייל. עכשיו באמת יכולים להעיד שאני מתוקתקת אבל עד שהבנתי מה הסגנון לבוש שלי – כל יום הלכתי כמו משהו אחר. משהו לא מישהו. היו כל כך הרבה טעויות בדרך.. וכן גם היה שלב של גרביים בסנדלים (זה היה באיזושהיא שבת שהלכתי לסרט ולא היה לי זמן כי ישנתי עד מאוחר אז פשוט לקחתי את הסנדלים – שהיו הנעליים הראשונות שנקרו בדרכי בלי לחשוב פעמיים, חשבתי "עד כמה זה כבר נורא".. ואני זוכרת שפשוט חברה שלי הסתכלה עלי במבט של "מה נראה לך את לבושה ככה?" ומאז נדרתי שאני לא חוזרת לזה..)
    בקיצור, הטראומה האופנתית הכי גדולה שלי היא ללכת כולי בצבעי רמזור ועוד עם קשת על הראש וקרוקס. ועוד רמזור אירופאי… אולי יש כאלה שזה לא ישמע להן נורא במבט ראשון אבל (באמת שאין לי מושג למה, ואני לא אשכח את היום) שפשוט לא היה לי חשק להשקיע בלוק מסויים (זה היה עוד לפני שהשגתי סגנון) ופשוט לקחתי פריטים שבזמן ההוא (ובאמת שאין לי מושג למה) נראו מתאימים. תדמיינו: מכנסיים כחולות(להגנתי יאמר שלפחות זזה היה סקיני בצבע כחול – לא ג'ינס – אז זה לא היה נראה לגמרי כאילו קורצתי מהניינטיז), חולצה צהובה , תיק ירוק (תיק בד מוזר כזה) ומשקפי שמש אדומות… הנעליים היו כחולות אז לפחות זה התאים למשהו….

    קיצר, אני זוכרת את הלוק הזה מכיוון שחברה שלי שמרה צילום מאותו היום במחשב ולפני שנה בערך היא שלחה לי את התמונה בפלאפון כשנזכרנו בנשכחות.

    כל כך שמחה שלא חזרתי לסורי מאז……(;

    מאת: ענבר |‏ 20 בנובמבר 2011 | 18:34
  • מציעה לכן לעשות כתבה על הסוגי צורות,
    לא מספיקה התמונה, כי הרי לכל צורה הסבר משלה,
    למשל הלבנה- שהיא איזון בין הכתפיים לאגן.
    כדאי להוסיף ואף לעשות כתבה נפרדת :) 

    מאת: הילה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 18:25
  • זה קרה לפני חצי שנה בערך, לא ממש מזמן לצערי..ערב שבת, בר מצווה של בן דוד, ואני- שהחלטתי להשקיע וללבוש שמלת ערב שחורה מדהימה עם בד שיפון מתנופף.. השמלה באמת הייתה יפה אבל ברוב חכמתי הצלחתי להרוס אותה עם חגורה בצבע חום-שמנת שהייתי בטוחה שתדגיש את הטליה שלי, החגורה אכן הדגישה אותה אך לא התאימה לשמלה היפהפיה והפכה אותה לבגד מזעזע. אבל נראה שהחגורה לא הספיקה לשיפוט הגרוע שלי באופנה, אחרי ששמתי גרביונים בצבע עור, שדווקא כן התאימו, לא הצלחתי למצוא נעליים מתאימות והחלטתי ברוב טמטומי ללכת על הפשוט והנוח- כן כן הרי הם הקרוס. הגעתי לבר מצווה ואחרי נישוקים, חיבוקים ועיניים נועצות- פגשתי את חברתי הטובה שחטפה אותי לחדר וניסתה להציל בכל זאת את השמלה היפהפייה.

    מאת: לו |‏ 20 בנובמבר 2011 | 18:21
  • הראשונה שמבין חברותי התארסההה בקיצר חשבי מה ללבושששש לאירוסיםבסופו של דברבלי התלבטות החלטתי ללבוש חולצה מנוקדת (שחור לבן)וחצאית? לא תאמינו ג'ינס אבל לא מיוחדת פשןטה בצבע אפור דהויה טיפההה …והרגשתי טוב עם עצמי עס גרביון בצבע גוףף ….אחותה היא סטייליסטית והיא אמרה לי 'בצחוק' את 'שוקקקקק' !'כ"כ התבישששתיי איך דבריםכאלה אין מצב פשוט ין שלמישהי היתה טעות האופנתיתגדולה מזוווו!!!! 

    מאת: נטלי |‏ 20 בנובמבר 2011 | 18:09
  • אלא לשיער וגבות.
    כי לבגדים, למען האמת, מאז ומעולם היה לי חוש מוצלח (או לפחות ככה אומרים לי), אבל עם תספורות ועיצוב גבות – לא תמיד היה לי מזל גדול.
    זה התחיל בכיתה ט' עם ספר שהחליט לעשות לי קארה חתוך ישר, למרות שהשיער שלי מאוד גלי ולא מתאים לסוג כזה של תספורת – מה שגרם לי ללכת אליו פעם בשבוע שיעשה לי פן (המממ, מעניין באמת למה הוא עשה את זה).
    אח"כ בכיתה י' היתה תקופת השביל באמצע עם השיער מאחורי האזניים – מין תיספורת רורי מבנות גילמור, השנים הראשונות – רק שכאמור, אין לי שיער חלק, ולכן רוב הזמן השיער שלי נראה כאילו חטפתי מכת חשמל.
    בכיתה י"א גיליתי שאם הולכים לישון עם קוקו מתוח מקבלים שיער חלק בבוקר. חבל שאחרי חצי שנה נשר לי איזה שליש מהשיער.
    בכיתה י"ב ניסיתי ללכת על "המראה הטבעי": גלים לא מסודרים, בלי להסתפר ובלי להסתרק. לפעמים זה הצליח. כשלא הצליח, אספתי עם קליפס. בדרך כלל זה לא הצליח.
    בצבא היה לי שיער קצוץ. בדר"כ צבעתי אותו לכתום (הצבע המקורי הוא חום מאוד כהה על גבול השחור) ולפעמים חמצנתי לו את הפוני. נראיתי כמו קריקטורה של בוצ' גברית ואגרסיבית, זאת על אף שאני בכלל בעניין של בנים.
    אבל הכי גרוע היה הקטע עם הגבות: לילה אחד חברה הציעה לי לדלל לי קצת את ה"גבות-בנץ" כפי שהיא קראה לזה, והורידה לי חצי מהגבה. נשארתי עם גבות דקות מידי, מרוטות מאוד, שהתחילו הרבה מידי פנימה לכיוון העין ויצרו מראה משונה לפנים. הייתי בת 14 בערך, והזוועה האמיתית היא שחשבתי שזה מוצלח והסתובבתי ככה חצי שנה עד שאמא שלי שכנעה אותי להפסיק להציק לגבות של עצמי.
    מוסר השכל: תמיד תקשיבו לאמא. או לטריני וסוזנה, אם אתן לא מאמינות לאמא שלכן, אבל אז כדאי שתקשיבו גם לפסיכולוג.

    מאת: רוני |‏ 20 בנובמבר 2011 | 17:30
  • על המטר וחצי שלי הונחו מכנסי קורדרוי בגזרת פנדלפון בשלל צבעים צעקניים, אובראול ורוד ומכנסי דגמ"ח של צה"ל. אם זה לא מספיק – אז מתחת לאובראול או מעל המכנס – לבשתי חולצות גזורות (סיפור אמיתי לגמרי!!). אני יכולה להישבע שבאותם ימים חשבתי שמגיע לי ציון לשבח על המלבושים האלה. תודה לאל שהתבגרתי מאז, וכל הפריטים הללו מאחורי :-) 

    מאת: נועה |‏ 20 בנובמבר 2011 | 17:05
  •  אבל פעם, כשיצאתי עם חברות שלי לפעולה של תנועת הנוער, לא היה לי כוח להתלבש אז פשוט הוצאתי משהו מהארון מבלי להסתכל עליו. יצאנו למקום שבו הייתה הפעולה ופתאום שמתי לב שאני לובשת פיג'מה ישנה שסבתא שלי נתנה לי! אני אפילו לא רוצה לתאר לכם איך היא הייתה נראית!
    הקטע הכי מביך זה שבאו בנות מהכיתה שבד"כ לא מגיעות לפעולה ואני נשבעת ששמעתי אותן צוחקות עלי… למרוטת שזה מגעיל לצחוק על בן אדם רק בגלל הבגדים שהוא לובש, הייתה להן סיבה טובה…

    מאת: גל |‏ 20 בנובמבר 2011 | 15:25
  •  אני לא מאמינה שאני מודה בזה, אבל הייתה תקופה שנהגתי ללבוש גרביונים בצבע עור (באותה תקופה אלו היו גרביונים בצבע עור מבריקים….נו מה לעשות זה היה אופנתי) והאצבעות עטופות הגרביון ביצבצו מבעד לסנדל. כל כל הרבה שאלות קופצות עכשיו: 1.למה גרביונים, עם סנדלים? מה היה לי קר? אז למה סנדל? 2.גרביונים מבריקים? 3.הרי רואים שהאצבעות המבצבצות עטופות בגרביון, אז מה בדיוק חשבתי שאני מצליחה להסתיר?……..

    מאת: חלי |‏ 20 בנובמבר 2011 | 14:26
  •  לדעתי לכל אחד יש אופנה משלו ולא ממקום של להתיימר או שום דבר כזה אבל לדעתי לכל אחד יש טעויות אופנתיות משלו אבל באופן כללי לדעתי אין כזה דבר טעות אופנתיתי לכל אחד יש טעם אחר…

    מאת: גל |‏ 20 בנובמבר 2011 | 13:25

השאירו תגובה