אמאל'ה עכבר! מי מפחד מקניות ברשת?

•  
•  
•  

מי שמנסה לא יכולה להפסיק. קניות ברשת

הנה תחביב שלא הצלחתי לטפח: אני לא עושה שופינג באינטרנט. ולא שיש לי משהו נגד שופינג או נגד אינטרנט, נהפוך הוא – שניהם תענוגות מאוד גדולים. ואף על פי כן, לא הצלחתי להתברג כהוא זה בזירת המסחר האלקטרונית. עד עכשיו לפחות.

בטח יש בהימנעות הזאת, מקניות מקוונות, משהו שבא לכסות על הפחד. כל ההילולה הטכנולוגית הזאת בתחומי החומרה והתוכנה, גורמת לי להרגיש רוב הזמן על סיפה של הסניליות ועוד ליהנות מזה. אני משליכה יהבי על הילדים, הם כבר יתפעלו את כל זה ויקנו בשבילי ברשת, אם נגיע למצב שלא תהיה ברירה.

האמת שאף פעם לא היה לי את זה – את ההילה של הארלי-אדפטורית. שנים נסחבתי עם פטיפון ותקליטים, עם מכונות כתיבה ותוכנות ישנות ומפגרות כמו איינשטיין. ובחיי שצדקתי. לא צריך לקפוץ מעל הפופיק. מאז שרכשתי את המק האופנתי הזה, אין יום שאני לא מתגעגעת לאופיס של מייקרוסופט. וגם באופנה, אם נודה על האמת, אני מפגרת אחרי כל האקשן. עד שאני מפסיקה לפחד ממשהו וללמוד לאהוב אותו, כולם כבר בטרנד הבא.

•  
•  
•  

להתחיל בקטן. הבחירות של נילי מאורבן אאוטפיטרס | צילום מסך

| לקנות או לא לקנות? זו השאלה |

ובכן, לאור כל זאת העורכת הציעה שאתחיל במשהו קטן. פריט אחד במחיר סביר. צעד קטנטן במסע גדול להתגבר על הרתיעה. זה קרה אחרי שהתוודיתי בפניה שאני נוהגת, אחת לכמה חודשים, לאזור אומץ ולערום עגלת תופינים וירטואלית, עד השלב המלחיץ בו צריך ללחוץ על כפתור ה"צ'קאאוט". כבר כמה שבועות מחכות לי שתי עגלות כאלה בסבלנות, אחת באנתרופולג'י והשנייה באורבן אאוטפיטרס. אני עדיין חוככת, לא סגורה על איזה ביקיני, שנוצר כתוצאה שיתוף פעולה פורה ומרהיב בין צמד המותגים המגה-קוליים, A.P.C ומדרס.

הביקיני הספציפי הזה קצת יקר, על אף שהוא תקוע כבר די הרבה זמן במחלקת הסיילים. יש מצב שזה פריט עם נאחס. וגם לא ברור עד הסוף אם אכן שיתוף הפעולה הזה ממש מגניב או משמש על תקן רגע אופנתי מלבב, אך חולף.

והרי אפילו בתנאים אופטימליים בחנות, קניית בגדים היא לא עניין פשוט. שנים ארוכות של אימונים נדרשות עד לפיתוח האבחנות הקטנות – איך הבד הזה ייפול עלייך? מה גזרת המכנסיים שהכי תחמיא? ועל איזה עקבים לעולם לא תצליחי להדס? אז האם אפשר להשתמש במיומנות הזאת כדי לפתח אינטואיציה לגבי פריט מסוים שמופיע על הצג? לא לחוש בחסרונו של הרגע שבו את מחליקה במעלה שמלת משי חדשה והיא מתחככת בעורך?

| ההמתנה למתנה |

כל ההשוואות שניסיתי לעשות לשווא ביני לבין הדוגמנית בת ה-12 וחצי שדגמנה את בגד הים – לא צלחו. עשיתי דליט על הביקיני שהתייבש לו בסל הקניות הנטוש. היה לי קצת לא נעים, אבל רק לשבריר שניה, כי בדיוק אז נזכרתי שזה הדבר הגדול באינטרנט, המחשב לא לוקח כלום באופן אישי. לא אכפת לו בכלל שאני מגששת ובורחת ומסתבכת. הוא לא תובע ממך לנהל יחסים כמו עם המוכרת הנחמדה שבחנות. שזה יתרון ענק. תודו. זה מעייף הדואט הזה שהיא רוצה לעזור לך ואת לא בטוחה בכלל בעצמך, והיא לא קולטת אותך בשקל ואת מסרבת לקלוט את זה.

בסוף קניתי שתי חולצות עם הדפסים טיפוגרפיים שהצחיקו אותי. וגם גרמו לי קצת להזדהות עם המסר. ובשער הדולר של היום, מה זה כבר עשרים דולרים לחולצה? בדרך אל היעד, התגברתי בזה אחר זה על כל מכשולי השדות המסומנים. אלה שהמחשב טוען בתוקף שלא מילאת ואת יודעת בוודאות שמילאת גם מילאת, ולא פעם אחת.

ואז, ברגע ההוא, נדמה לי שעליתי על טיב הנוסחה שיוצרת התמכרות לקניות בגדים באינטרנט. זאת לא הפעם הראשונה שלי אבל שכחתי איך זה מרגיש, כשאת מתחילה לחכות למתנה שקנית לעצמך שתגיע בדואר. זה כמו לנהל רומן קטן, חמוד ודיסקרטי עם עצמך. טרם נועצתי בכתובים, אבל נראה לי שלפי הדת שלי זה בגדר עיסוק ממש חיובי.