סרט חתונה

•  
•  
•  

בתפקיד הכלה: נילי | סריקה מתוך האלבום האישי

היום בו מוצאת עצמה בחורה בעלת חוש לאופנה נאלצת לבחור את שמלת הכלה שלה מתוך כך וכך אפשרויות, אינו צפוי להיות היום המאושר בחייה. זכרו של יום החתונה וכל הכרוך בו הוא אכן בלתי נמחה, אבל זה לא בהכרח בגלל שהוא משמח. על אף שהכל סבורים שאין יפה מכלה ביום חופתה, אפשר לצפות שהכלה עצמה תיקלע שוב ושוב לתחושה המציקה, שבפנטזיות שלה היא נראתה הרבה יותר מושלמת לתפקיד.

שמלת כלה היא בעצם רק עוד סוג של תעתוע. היא נועדה לשרת דימוי עצמי שספק אם יש לו קשר אלייך. אכן, הוא משקף, בהצלחה יתרה או פחותה, את מי שאת חפצה להיות, ולספק את הכמיהה להפוך למיוחדת במינך, ולו רק ליום אחד. הלבן או האוף וויט, הבז' או הקרם השבור, השמנת הזהבהבה או השמפניה החיוורת, כל גוון שתבחרי נועד להבהיר עמדה. את מסורתית או פורצת דרך, מרדנית או צייתנית, קלילה או רצינית, מלאת הומור או חובבת דרמות.

ואותו הדבר חל על הסוגיה של כמה בד הולך להישפך כאן. כלומר, על בחירת הגזרה. בקיצור, כאב ראש שממנו יש לך למכביר גם ככה. ובכל זאת, אף אחת אינה נוטה מרצונה החופשי לוותר על התענוג הזה, אשר במהלכו את מעמידה פנים כאילו את סוג של עשירה מופלגת, שהכל טורחים סביבה ובדיוק לפי מידותיה גוזרים ותופרים וחגים, נועצים סיכות ומסמנים בגיר, מפשילים ומקצרים.

| השמלה המדומיינת |

את כל הטררם הזה, אגב, מעולם לא יצא לי לעבור. את השמלה שלי קיבלתי מהחנות, ארוזה יפה במנשא פלסטיק דק, היישר מכלבו הנרי בנדל במנהטן. חברה טובה, שעל טוב טעמה אפשר היה לסמוך, התגוררה באותה תקופה בכרך הנחשק והסכימה, בהיסוס מה, לקבל על עצמה את משימת בחירת שמלת הכלה. ובעוד היא חשה את כובד המשימה שהוטלה על כתפיה, אני דווקא חשבתי שזה ממש כיף לגלגל עליה את האחריות.

לאחר שיצאה לסיבוב בחנויות נקבעה התייעצות טלפונית במסגרתה הועלו קווים לדמותן של שתי השמלות שהעפילו לשלב הגמר. לבסוף נבחרה למשימה שמלת משי לבן שקופה בעלת טקסטורת נייר, בגזרת כותונת לילה ויקטוריאנית. מילת המפתח היתה דמיון. הסקייפ, המייל והטוויטפיק לא עמדו לשירותנו אז, לפני 17 שנה. ולמרות כל זאת, השמלה היתה נהדרת וקצרה אינספור מחמאות. ועד היום, חלק ממנה (היא היתה עשויה משלוש שכבות), עדיין תלוי אצלי בארון. לבשתי אותה פעם אחת בפורים, כשהייתי בהיריון ובפעם השנייה ממש לא מזמן, עם סוודר מעליה, בעת בילוי במסעדה עם חברתי הזוהרת. ידיד ותיק שחלף על פני השולחן החמיא לי שאני נראית כמו ג'ולי אנדרוז בסרט "צלילי המוסיקה".

גם היום, אילו היה יוצא לי להתחתן שוב, אני לא בטוחה שהייתי מסוגלת לבחור בעצמי את שמלת הכלה שלי. זו הכרעה חשובה מדי להשאיר בידיים של מישהי – שיש מצב, בהנחה שהיא אכן עומדת להתחתן בשנית – שהיא לא בול בהכרה.