מה נשתנה? הלילה הזה נלבש שמלה

•  
•  
•  

אפשר לא רק בפסח. שמלה מקולקציית קיץ 2011 של לוצ'י | צילום: שי יחזקאל

מכל האירוע הלא ממש נעים הזה, במהלכו התנגשו זה בזה שני כוחות הטבע – הצמד טריני וסוזנה מצד אחד, והסטייל הישראלי מהצד השני – יצא שהרווחנו בכל זאת, חרף הפאדיחה, כמה תובנות מעניינות לגבי אורחות הלבוש שלנו, כפי שנצפו על ידי האורחות המגונדרות.

נתמקד בבולטת מביניהן: בכל הניתוחים שסיפקו המומחיות הבריטיות, הן בראיונות לתקשורת והן במהלך התכנית, הן חזרו וציינו את נטייתן של הישראליות להעדיף מכנסיים על פני שמלות. ובאמת, למעט הטרנד ההוא שנמתח על פני קיץ שלם, של חצאיות העיפרון הגבוהות במותן והקצרות מאוד, כבר כמה שנים שמגמת ההתגנדרות החיננית נסוגה מפני מדי היומיום באפור-שחור-לבן-ג'ינס.

עובדה זאת, שלא חמקה מעינן הבוחנת של הצמד, מעוררת הרהורים. מדוע זה השמלות, שחזקה עליהן כי יהיו נוחות והולמות יותר את האקלים הים תיכוני, נדחקות על ידי הפרקטיות והחיבה להעדר פורמליות? לא יהיה זה מדויק לקבוע שהישראליות לא שמות על שמלות. כשהן יוצאות לבלות הן בהחלט מתקשטות בהן. אבל ברחובות, כך נדמה, מעדיפות המתלבשות לאמץ את המכנסיים.

| לא נעים לדפוק הופעה |
עניין המכנסיים, מייצג בעיקר את הבטון טון של ה"איך נכון להיראות". ובישראל, הבה נודה, תמיד יש תחושה שלא ממש נעים לדפוק הופעה. ועוד יותר מפדח להשוויץ בקניית מותגים מגניבים. זה לא מצטייר טוב על רקע מהדורת החדשות, זה קצת מעיד על ניתוק לא בריא מהמציאות. וזה לא שמישהו הפסיק לקנות או להתלבש פה. כל הרשתות עובדות יפה וניכר לבלובו של דור צעיר ושובב של בוגרים. אבל כמו שבקיץ החם ישראליות לא מסתובבות במראה הנערה העשירה בחופשה, שנהוג להתהלך בו בערי חוף ים תיכוניות, ולמרות כל האזהרות הן מסרבות ללבוש כובעים רחבי תיתורת, כך גם בכל הנוגע לשמלות. הן טובות בעיקר אם את עובדת במשרד, בטמפרטורה אחידה, ללא פרצי רוח ועם עקבים שנועדו לדרוך על בלטות משיש או פרקט ולא להתאבד בין מהמורות.

| הגדה לא קוראים עם מכנסיים |
אז אם אכן הדרך בה מתלבשות הנשים ברחובותיה של עיר, מסגירה את אופיין, הרי שבישראל, משקפים המלבושים את מצב הרוח הכללי. קצת עגום ושפוף, פה ושם סהרורי, פה ושם חולמני. לפעמים איזה פרץ של אופטימיות. ואז בחזרה לאפור ולפרקטי. ואולי המסקנה מכל זה, היא שרוב האנשים שמסתובבים ברחובות שלנו, לא עד כדי כך מוטרדים מהבגדים שהם לובשים. הם, מבחינתם, סגורים על כמה ג'ינסים טובים.

עד שמתקרב לו איזה ערב פסח. שזה כנראה הערב האחד בשנה שמפיל את כולן ברשתו. את המפוצצות ואת המתאפקות, המפריזות והמתמצתות. זהו הערב שאפילו את לא תתחשבני עם עצמך על השמלה האחת והיחידה, שתמיד תוכלי ללבוש בשביל השטיח האדום המטאפורי שלך, כאשר תגיע השעה. אם כי סביר שבואה של השעה תהיה אמתלה נהדרת לקנות עוד פעם שמלה. לא?