צבע זה השחור החדש

•  
•  
•  

צובעת את הבית הלבן. מישל אובמה, סטייל אייקון | צילום: Getty Images

"אנשים שלובשים שחור מנהלים חיים ססגוניים”, אמרה פעם כמדומני קוקו שאנל. הציטוט הזה במדויק נחרט בזיכרוני, כאשר קראתי אותו באחד מספרי סדרת “שיק סימפל”, התנ”ך של המתלבשת האינטליגנטית בניינטיז. שם נקבע, די במפורש, שהשחור וסקאלת הצבעים שנמתחת בינו לבין הלבן היא הבחירה הכי ראויה. ההכרזה על הקשר הבלתי ניתן להתרה בין פשטות לשיק, היתה עמדה די מרחיקת לכת באמריקה של אותן שנים. ביבשת הגדולה, שדגלה ברובה בחיבה מופרזת למשחקי צבעים, כללי ההופעה האלגנטית של מגישות טלוויזיה למשל, תמיד כללו ז’קט בעל צבעוניות בוטה – אדום, צהוב ואפילו סגול – כנגד מכנסיים שחורים. זה נראה בדיוק כמו שזה נשמע.

אי לכך נרתמו מיטב עורכות האופנה והסטייליסטיות ללמד את בנות עמן את עיקרון השקט והדיוק שמרכיבים הופעה אלגנטית בשחור. מהקז’ואל ועד המהודר כולל הטוויסט הסקסי. הן בפרינט והן בתצוגות, אי אפשר היה לחמוק מהמהפכה השחורה שכיכבה בעשור שנמתח מאמצע התשעים לתוך האלפיים. זו היתה משימה לא פשוטה ללמד את האמריקניות להתלבש כמו פריזאיות מבלי לגרום להן לחוש שהן מאבדות את זהותן. יחד עם השחור נכנסו לתמונה האפור, הלבן וגווני הניוד. החיים כנערת מונוכרום אכן היו פשוטים ומלאים בשיק. כשאת מגלה אדיקות לקונספט, כמעט לא קורה לך שאת מצטערת על בגד חדש, כי עיקרון המונוכרום הוא מופת של זהירות, איפוק ושיקול דעת.

| גמילה קלה |

בעידן הזה כידוע מולך האפור כשחור החדש ובצדק, לאפור ישנו כישרון לא מבוטל לנהל דיאלוג רגוע ומשלים עם השחור ולהנמיך את האפקט המכובד של השחור, לפוגג מעט את החומרה ולשמור על הידור נייטרלי. לא בכדי נרשמה בתל אביב התמסרות מוחלטת לשילוב בין האפור לשחור. הוא הולם את הרוח של המתלבשת העירונית, שהפנימה את הסכנה שתמיד אורבת למי שבוחרת בבגד מתבלט. ועם זאת, בהיותי לובשת מונוכרום אדוקה, מצאתי את עצמי יום אחד במבוכה. כל העניין הזה עם השחור–אפור וההיתרים הקמצניים שניתנו לגבי הכחול–צי והירוק העמוק הפך את העסק לקצת משמים. המלתחה שלי נראתה לי לפתע כה קודרת ולאה. וכל השחור הזה לפריטיו הביא אותי לתהות אם בכל זאת יש משהו באסוציאציה המיושנת להחריד ההיא של בגדי האבלות. אני זוכרת את היום שבו דפדפתי בבגדים שנתלו במסדר ממוט המתכת של מתקן התצוגה בבוטיק ואמרתי לעצמי שהגיע הזמן להיגמל מאהבת חיי. יותר אני לא קונה פריטים שחורים, נשבעתי בלבי, הגיע הזמן לנטוש הרגלים ישנים ולפתח תעוזה.

הגמילה לא לוותה בייסורים עזים, כי בעצם מאסתי בו כבר די מזמן. וכך גם לגבי האפורים, שהיו תחליף נאות לזמן ממושך, אבל גם הם קצת מיצו את עצמם. בחורף הזה מכולם מצאתי את עצמי מחדש כאישה ססגונית עם העדפה לתת–ז’אנר השבטי. זה הזמן להתוודות שיש לי גם גיבורת אופנה חדשה. לא מי יודע מה צעירה ורזה, שהופעותיה הן המרעננות והצבעוניות ביותר ושמה מישל אובמה.

| בגדי הסוואה אורבניים |

תודו שהיא חתיכת אייקון, זאתי! הגברת הראשונה של אמריקה היא אשה כלבבי. תפקידה מחייב אותה להחליף גרדרובה בתדירות שאפילו הנסיכה המנוחה דיאנה לא נדרשה לה. ובניגוד אליה, אובמה היא כזאת מגניבה. היא לובשת מעצבים לא אמריקנים, על אף שזה מעורר עליה ביקורת נוקבת בתקשורת האמריקנית הפטריוטית. הבחירות שלה מנסחות הצהרה שמעשה ההתלבשות הוא לגמרי עניין שנמצא בתחום חופש הפרט ובנוסף יש לה אישיות שגורמת לכל בגד להיראות כאילו נתפר במיוחד עבורה, גם אם נקנה ברשת החנויות ג’יי קרו.

אני יכולה להעביר בנעימים קפה של בוקר תוך דפדוף בקטלוג ההופעות בפומבי שלה באינטרנט. אובמה הצליחה להגדיר מחדש את הכללים המסורתיים ולהבהיר למה השחור הוא אולי מרזה, משדרג איכות נמוכה ומסתדר יפה עם בלונד, אבל הוא בעיקר מחמיא לצעירות, נוטה לרשמיות וחסר חוש הומור. כאשר לעומתו, צבעוניות תוססת, מאופקת אך מלאת חיות, גורם לך להרגיש הרבה יותר מסוגננת ומעניינת. רק מה חבל שלפני כשבוע מעדתי וקניתי לי מכנסיים שחורים, שהם שיק סימפל פר אקסלנס, רק בגלל שהחולשה הנושנה ההיא לפתע גברה עלי.