איך הפכה האופנה לטרנד החם של 2011?

•  
•  
•  

בקרוב על מסך הטלוויזיה. התצוגה של אלון ליבנה בשבוע האופנה בתל אביב | צילום: אבי ולדמן

שבוע האופנה הישראלי הותיר רושם נאה על קהיליית הקונפקציה המקומית. נצרף אליו את הזיכרון המתוק מימי העיון בחולון, מפגן ההתלבשויות של בכירי ויקירי התעשייה, כיסוי נרחב באתרי האינטרנט וזימזום עולץ ברשתות החברתיות ויכול להיות שמותר לנו להתחיל לטפח אופטימיות זהירה ולהכריז כי סצנת האופנה המקומית לומדת להתנהל בפוזה מקצוענית.

האקשן, מתברר, עדיין לפנינו: שני ערוצי אופנה חדשים צפויים להתאכסן בתוך שנה בממיר העמוס למדי של התוכן הטלוויזיוני הישראלי. ערוץ אופנה ישראלי, שאמור להצטרף לחבילת הבסיס של הוט ומתעתד להסתמך על הפקות מקור כעירוי עיקרי, כבר החל בגיוס טלאנטים. היזם שלו, נועם אדרי, הוא בעל חברת ההפקות האחראית, שיכהן כעורך ראשי. היוזמה השנייה היא גרסה מקומית ל-FTV , ערוץ אופנה בינלאומי צרפתי מיסודו, שאפשר להשמיץ אותו חופשי, אבל אי אפשר להתווכח עם השפעתו המכרעת על הרגלי הצריכה של התחום, בשנים שלפני פריצת האינטרנט.

| סוף סוף קפצנו כיתה |

אלה הן כמובן חדשות מרנינות, אף כי מוקדם להיתפס לאופוריה. הן מעידות, קודם כל, על מה שבעצם כבר די ידוע, כי האופנה הישראלית הצמיחה סביבה תעשייה קטנה שאפשר להתפרנס ממנה או לפחות לעשות איתה עסקים יותר רציניים. אם עד לא מזמן יכולנו להסתפק בכל מיני חלטורות, כגון סרטים תיעודיים על אושיות אופנה מקומיות או מאחורי הקלעים של צילומי הקטלוג של "פוקס", הרי שאירועי האופנה הרבים, בנוכחותם של מעצבים כמו זאק פוזן ורוברטו קוואלי, פלוס הסיקור ההדוק והשוטף של תכניות הטלוויזיה – הן כנראה הוכחה ניצחת שהופ טראללה, קפצנו סוף סוף כיתה.

•  
•  
•  

יש מספיק טיפוסים שצמאים לתשומת לב. דפנה לוסטיג וג'ייסון דנינו הלוט בתצוגה של איגי בשבוע האופנה | צילום: עודד קרני

| יש חיים חוץ מיח"צ ובר רפאלי |

אבל כדי שמישהו באמת יישב באופן רציף מול ערוץ שעוסק באופנה ישראלית, לא מספיקות כבר נשים עירומות ואדישות בבגדים שקופים. הרי גם הדרעק הצרפתי, בשיא תהילתו, היה דלוק נון סטופ יותר בגלל המוסיקה המוצלחת שליוותה את לופ התצוגות.

אם יורשה ללחוש על אוזניהם של יזמים העושים במלאכת הקודש, אנא מכם, נצלו את הפלטפורמה לא רק ליחסי ציבור וקידום מכירות של האורחים בתיבול מעקב עם הלשון בחוץ אחרי הטוויטר של בר רפאלי. ערוץ האופנה הישראלי החדש מסוגל יהיה להנפיק גם תכניות קאלט קטנות ומשעשעות מאחר ובסצנת האופנה המקומית ישנם ברוך השם די והותר גיבורים מחופפים או סתם צמאים לתשומת לב, כדי לייצר תוכן בידורי לפטפוט מסדרונות ופינות עישון.

ועם זאת, אפשר לכוון קצת יותר גבוה. כלומר, לטיפול תרבותי בתעשיית האופנה, שלוקח בחשבון את ההיסטוריה, האינטריגות והנסיבות. הרי כבר למדנו שאפשר גם אפשר לטפל באופנה בדרך אינטליגנטית, ויעידו על כך הבלוגים, טורי האופנה, מדורי האופנה ושלל הפרשנים בכל קצווי המדיה. אפשר לנתח להתווכח ואפילו להעביר ביקורת – רק בבקשה, לא בעילגות ובצרות מוח. אנשי מקצוע נבונים ובקיאים יש למכביר – הן בקרב המעצבים והן בקרב המשקיפים. המשימה, שנראתה עד לא מזמן בלתי אפשרית – לפצח את הקוד ולעשות טלוויזיה זוהרת, מעניינת, חצופה, חיונית וחיננית – נדמית לפתע לא עד כדי כך בלתי הגיונית.