לראות את העור: צמחונות באופנה

•  
•  
•  

מצליחה להבריק על השטיח האדום גם בלי עור ופרוות. נטלי פורטמן | צילום: גטי אימג'ס

באביב של 1988 עזבתי את תל אביב ועברתי לגור באמסטרדם. הייתי בת 22 והיו לי תכניות טיפוסיות לטווח הארוך: להתמסטל בפארק, להשתכר במסיבות, לראות את כל מופעי הרוק הכי שווים בפרדיסו, להתפרנס בקטנה מצביעה וניקיון ולהשיג מעמד חוקי כדי לזכות בדמי אבטלה. לא התכוונתי לחזור לפה בכלל בקרוב.

על מנת להשתלב בסביבה נאלצתי להשליך את כל הבגדים שהבאתי איתי במזוודה, פרי עבודתן של לוצ'י, קמילה, שרית קדם, אילנה אפרתי ויתר המעצבות הבולטות בעיר דאז. כי באמסטרדם המסוימת שאני נקלעתי אליה, אפשרויות הלבוש הצטמצמו לשתיים: או בשחור או מעור. את השילוב בין השניים, כלומר פריט שחור מעור, אפשר להמשיל למצב הזה בפוקר כשאתם מקבלים בחלוקה זוג אסים.

אם יש רגעים אופנתיים שקצת לא נעים לי להיזכר בהם – אז הרגע ההוא עם חצאית העור האלגנטית יחסית שהיתה יותר מידי ממיני, הוא ללא ספק אחד מהם. היה לי קראש קשה עליה בעיקר ביחד עם גולף שחור בלי שרוולים. בגזרת מקטורני העור לא הצטיינתי. לא הייתי חתיכה מספיק לגזרת האופנוען או בוהמית לטרנץ'. את מעיל העור היחידי שרכשתי בחיי לבסוף, בשנות ה-90 ברחוב שינקין, אני רושמת כאחת מפעולות הרכישה הכי גרועות אי פעם. יקר מדי ועם יומרה של אלגנטי שנעצרה "על יד".

•  
•  
•  

צדיקה בסדום ההוליוודי. נטלי פורטמן | צילום: גטי אימג'ס

| על השטיח האדום בלי חיה מתה |

אולי בגלל שהרומן שלי עם העור תמיד עורר בי קצת אי נוחות, היה לי קל להחליט עם פרוש האלף השני שאחדל ממנו לאלתר. לא אערוג, לא אמדוד ולא אתפתה לשלם תמורת הזכות המפוקפקת להסתובב בחוצות עם הפרה רכוסה סביב מותני. אפשר להאשים בזה את היוגה או את השנים שבהן חלבתי פרות ברפת בקיבוץ. מן הסתם היו סיבות נוספות, שקשורות יותר בתחום הדימוי ופחות במוסר, שהביאו אותי להיגמל כליל אפילו מתיקי העור. רק עם הנעליים אני עוד קצת מזגזגת, כמו רבים אחרים שמתקשים לוותר באופן מוחלט. חבר שגר בניו יורק בניינטיז והיה מומחה בתחום האטיטיוד המקומי, הסביר לי שכמה שזה נחשב דוחה בחוגים הקובעים ללבוש פרוות, עדיין כל השכונה מסתובבת בין בתי הקפה והברים במעילי עור.

אבל יש גם כמה צדיקות בסדום בראשן ניצבת המעצבת סטלה מקרטני. צמחונית מהבית, מעל ראשה מרחפת הילת היתומה של לינדה הקדושה, שירטטה מקרטני הבת חזון אפשרי של אופנה ללא ניצול. לא רק של בעלי חיים, גם של אנשים שנולדו בצד הלא נכון של הגלובוס. גם נטלי פורטמן הדגימה כיצד אפשר להלך כל השנה על השטיחים האדומים, בלי לשאת על מצפונך ועל גופך את הידיעה שיש עליך חיה מתה.

•  
•  
•  

מקדמת את חזון האופנה ללא ניצול. סטלה מקרטני | צילום: גטי אימג'ס

אבל כמו שהציעו כבר, כל אחד לשיטתו, סטלה מקרטני והסופר ג'ונתן ספרן פויר, אין צורך להיתפס לרדיקליות. בעיקר אם זה לא באופי שלנו ולעולם לא נהיה מסוגלות לתאר לעצמנו חיים בלי סריגים מצמר, נגיד. לכן, לא חייבים להפסיק עם העור כדי להרגיש טוב, אולם אפשר גם אפשר לצמצם קצת בקילומטרז'. לא בכדי המראה המושחת, שרואים עליו מקילומטרים שהוא יקר וחוגג את עצמו ביוהרה וללא שמץ של רגישות לזולת, לא זכה עד כה להיכלל תחת הקטגוריה של "טוב טעם".

•  
•  
•  

ממש לא בטוב טעם. ליידי גאגא בטוטאל לוק מעור | צילום: גטי אימג'ס