כשקארי ברדשאו הפכה לאמא
בסרט החדש "אין לי מושג איך היא עושה את זה" החליפה שרה ג'סיקה פרקר את הסטילטו בנעליים שטוחות (רוב הזמן לפחות) ואת בגדי המעצבים בסריגים רפויים (אבל עדיין הולכת עם תיק של מלברי) | ואם נשים את העלילה בצד, שווה לקפוץ לקולנוע רק כדי ללמוד איך לבנות את הלוק בוק המושלם לאמא העובדת
אימרו ביי ביי לחצאיות הטוטו, לסנדלי ג'יימי צ'ו ולכל הקשקושים שאפשר לקשור בשיער, לכרוך על הצוואר או לתלות מתנוך האוזן. מצוידת במלתחה המבוססת על חצאיות עיפרון חמורות משהו בגזרה גבוהה, חולצות משי המשתפלות ממנה, מעוטרות בהדפסים ענוגים, סריגים ביתיים רפויים, ג'ינס סקיני, טי שירט חלקה ומעיל צמר אפור ומעורר חמדה, שרה ג'סיקה פרקר מנסה להמציא את עצמה מחדש בגרסה ההוליוודית לתנ"ך של האימהות העובדות – "אין לי מושג איך היא עושה את זה".
השאלה הנשאלת אם כך (במבט מצועף ומול מסך המק-בוק כמובן) היא האם מסוגלת הרווקה הניו יורקית ההוללת אך הצמאה לאהבת אמת, להמציא את עצמה מחדש כאמא לשניים, נשואה טפו טפו באושר יחסית, המתגוררת בבוסטון ועושה חייל בקריירה שלה כאנליסטית בשוקי ההון? או, במילים אחרות, האמנם מסוגלת קארי ברדשאו להתבגר, להתאפס על עצמה ולהצטלם כשהיא לובשת אאוטפיטים סולידיים בקשת הצבעים הכי מאופקת, עם שרוולים וגרביונים ואפילו נעליים שטוחות, רחמנא לצלן?
| כינים ובלונד גולש לא הולכים יחד |
אומנם בחייה הקודמים, האסון הכי נורא שיכול היה להתרחש, הוא שמישהי תפלח לה את המנולו במסיבה, ועכשיו, במהדורתה המיושבת, זה נגמר עם ילד במיון, אבל חוץ מזה, אין שום צורך לדאוג: קארי מבצבצת ללא הרף מתוך האיפוק והרישול הלכאורה לא מתוכנן של קייט רדי בכל מיני מחוות קטנות ובלתי מחושבות. קחו לדוגמה את הסצנה בה הגיבורה דופקת רייס ברחובות העיר, סמוך לסוף הסרט, כשהיא בנעלי עקב ממש אבל ממש גבוהות, ופעם אחת היא לא מתנדנדת או מועדת.
אלא שעם כל הריספקט לכישורי הדרמה והקומדיה של פרקר, גם ברגעים הקולנועיים היותר משכנעים אי אפשר להאמין לה לרגע שהיא אישה שחיה בתחושה שאין לה חולצה אחת נקייה בארון. וכמה שלא תגיד עליה חברתה למשרד שהיא לא מטופחת דיה ("יש לי כינים", צורחת עליה פרקר ברגע של טירוף מערכות), את הבלונד הגולש מעורר הקנאה ואת עור הפנים הבוהק, לא לובשת אישה שמאותגרת בתחום הליטוש.
| סטייל אייקון בוגר |
ואף על פי כן, מצויות בשפע סיבות להכריז עליה שוב כחביבתנו הנוכחית. כבר לא איט גירל אבל לגמרי סטייל אייקון בוגר, וזאת בזכות הקומבינציות של פריטי הלבוש שהיא מופיעה בהן בסרט, שהן מוצלחות ומחמיאות לה הרבה יותר מאלו שמזוהות עם הלוק שלה כשהיא נראית בציבור. כמו כן, יש לה קמטים חמודים, שמעמיקים את יופייה וגורמים לה להיראות פי אלף יותר מושכת משהייתה בצעירותה.
בהתחשב בכך ששלד העלילה התסריטאי מתחרה באנורקטיות שלו בגזרתה של האישה שנאלצת לשאת אותה על כתפיה, התשואות הולכות לפיכך לרנה ארליך קלפוס, מעצבת התלבושת, שהצליחה גם להלביש להפליא ובמלוא מובן המילה, את שחקנית המשנה בסרט, כריסטינה הנדריקס (מ"מד מן") כך שהיא נראית, לראשונה, כמו הצעירה המתוקה והנאווה, שכנראה מתגוררת בצוותא עם הכוכבנית הלוהטת והשופעת שמופיעה לשטיחים האדומים.
זה תמיד גורל.
מאת: נילי לנדסמן | 26 בספטמבר 2011 | 15:35להבין שאפשר לשלב בין הדברים, וחוץ מזה.. שיש לכל דבר פיתרון.
מאת: יעל | 26 בספטמבר 2011 | 11:41מצחיק שכשיצאתי משם התלוננתי לבעלי שיש לי כתמים בעור בגלל הפיגמנטציה שיש אחרי ההיריון וישר חברה התקשרה לספר לי על מוצר של אסתי לאודר שנקרא אילומניישן לפנים שעוזר בזה. כנראה זה גורל!