כשהמפגינים צועקים, האופנה שותקת

•  
•  
•  

צדק חברתי לא צריך סטיילינג. דפני ליף בעצרת המחאה בתל אביב בשבת האחרונה | צילום: דפנה טלמון

צילומים | דפנה טלמון

אין כמו מהפכה חברתית כדי לערער הרגלי חשיבה. גם לגבי חשיבותה של האופנה והעיסוק האובססיבי בה. עם היד הלב, אחיותיי למחאה, אתן היוצאות מדי מוצ"ש להפגין ברחובות, האם לא הרגשתן לאחרונה כמה להתלבש נהיה סיפור פשוט?

החיבור בין אקסטזה של מסיבת טראנס לתחושת ההתעלות של צעדת המונים הקוראת לצדק (לא משנה עכשיו איזה צדק) מחזיר את הפרופורציות להתעסקות בניואנסים. כל מה שחשוב זה שיהיה נוח ושהתנועה בהמונים תהיה חופשית. לא בכדי המדים הרשמיים של הטרנד האקטיביסטי שזלג אלינו מאירופה, הם בגדים מהוהים ועור חשוף. החדש המצהיר על עצמו ככזה נראה לא לעניין כשמחליפים את הדיבור הקפיטליסטי שמתפעם באירוניה עצמית מפריטי לבוש המתומחרים באלפי דולרים, בדיבור אחר, שיש בו משהו מיושן וסנטימנטלי. זה לא שהאופנה הופכת פחות חשובה בתקופה כמו זאת, היא פשוט חוזרת לשרת את המציאות ונהיית פשוטה עד פושטית. כי המציאות עכשיו סוחפת ומלהיטה לא פחות מהפנטזיה הכי מרהיבה ולא צריך בשבילה יותר מגופיה עם הדפס ניאו היפי או פוסט-פאנק-פוגש-את-צ'ה-גווארה.

•  
•  
•  

בגדים מהוהים ועור חשוף. עצרת המחאה בתל אביב בשבת האחרונה | צילום: דפנה טלמון

•  
•  
•  

כל השאר נראה פחות חשוב. עצרת המחאה בתל אביב בשבת האחרונה | צילום: דפנה טלמון

בקיץ הזה – שעוד נתגעגע אליו, הו כמה שנתגעגע אליו ממרחק השנים, המציאות חודרת אל הכל ומעמידה באור קצת מצחיק את כל הדברים שהיו כל כך חשובים עד אתמול. גם המאמץ הטלוויזיוני הדוחה רוב הזמן, להתלבש על נערות המהפכה – דפני ליף וסתיו שפיר ולהעביר אותן מטמורפוזה שתחניק את אישיותן, אשר במהלכה יהפכו מצעירות מקסימות ותוססות, לבובות צבועות, מרוטות, מהודקות בתוך שמלות שמשדרות נשיות מתחנחנת, או סקסיות סתמית, ובכן – הניסיון הזה, לא עלה עד כה יפה. השתיים נראו על הבמה בליל מוצ"ש האחרון כאילו התלבשו במחשבה החמודה הזאת של "הכי לא מעניין אותנו לצאת מול המצלמות מלאות בסטייל".

•  
•  
•  

מעמד הפועלים. עצרת המחאה בתל אביב בשבת האחרונה | צילום: דפנה טלמון

•  
•  
•  

הצמה בצד זו בכל זאת אמירה אופנתית. דפני ליף ושלמה ארצי בעצרת המחאה בתל אביב בשבת האחרונה | צילום: דפנה טלמון

| זכותנו לכיף |

אם כבר חשבון נפש, והשעה יפה עכשיו לחשבונות שכאלה, בואו ניקח מהקיץ הזה את התחושה מרוממת הרוח שלהרגיש טוב עם עצמנו בדרך המסוימת הזאת כנראה לא יהיה קשור לעולם בבגדים או בנעליים שנקנה לעצמנו. אמנם למחאה שהתפרצה היישר מהעורק התל-אביבי המרכזי, אין שום דבר נגד אופנה. נהפוך הוא. היבט מהותי מהאופי התל-אביבי בכל זאת דבק בה: הזכות לחיות לא רק כדי להצדיק את מותם של אחרים, הזכות להתעסק בכיף וללא תחושות אשמה בכל מה שגורם לנו עונג חושני, אסתטי ותרבותי.

ועם זאת, המלאות שמצטברת מתוך אופוריית ההשתתפות במצעדי המחאה, מדגישה, בעצם לבלובה ופריחתה, את הריקנות שבה שהינו מקודם. כמו שהבדידות נעשית עמוקה יותר אחרי חוויית הקרנבל ברחובות. מהפיכות חברתיות – גדולות וקטנות – מהסוג שתוקף בשנים האחרונות גלים גלים את העולם, לא אוהבות ממסדים קפיטליסטיים המנצלים את החלשים כדי להפניק את החזקים. תחשבו על זה בפעם הבאה שתנעלו את הנייקי או תזרקו עליכם את הטי שירט מגאפ. לא כדי להרגיש אשמה חס וחלילה, אלא כדי לזכור שהרוח הנושפת עכשיו במפרשים מקורה ברעיון שכל אחד מאיתנו, בבחירות האופנתיות שהוא או היא עושים, מתבקש להזכיר לעצמו, שוב ושוב, באיזה מין צדק חברתי הוא מאמין.