מי צריך שבוע אופנה בתל אביב?
המעצב האיטלקי רוברטו קוואלי כבר הודיע שישתתף באירוע שמתוכנן לחודש נובמבר | אבל עם כל הצער שבדבר, סיכויי ההצלחה של שבוע אופנה ישראלי, דומים לסיכוי שלא תצטרכו להפעיל את המזגן בחודש אוגוסט
למה להיות זנב לאריות? תצוגת שאנל קוטור לחורף 2011 בפריז | צילום: גטי אימג'ס
על פניו מצטייר אירוע "שבוע האופנה הישראלי", שעל היתכנותו הצהירו לאחרונה המפיק מוטי רייף ואיש העסקים אופיר לב, כמיזם משונה למדי. האמנם מישהו מהמארגנים הנלהבים באמת סבור בסתר לבו שכל מה שתעשיית האופנה המקומית זקוקה לו הוא כינוס של קניינים ואנשי תקשורת שיחזו בתצוגות? האמנם ישנם בעולמנו העסקי הכה מפותח וירטואלית, מעצבים החפצים לפרוץ לשווקים עולמיים, אשר משליכים את יהבם על מנגנון שיווק כל כך מסורבל ומיושן?
הוייב התקשורתי המתלווה לאירועים כאלו, מתרכז בדרך כלל בבירות האופנה המרכזיות. את שבוע האופנה ההודי או הרוסי, תקשורת האופנה העולמית לא נוטה לסקר ממש ברצינות. לפעמים דוחפים משהו במשבצת האקזוטיקה, הרי תמיד נחמד לראות דוגמניות אותנטיות בקימוני סיני או אמזנות בפרוות רוסיות ראוותניות בנוסח הצאר. זה מין בידור להמונים כזה, מזה עידן ועידנים.
אי אפשר להתחרות בזה. תצוגת שאנל לקיץ 2011, פריז | צילום: גטי אימג'ס
| פה זה לא ניו יורק |
האירוע הישראלי, שאמור להתקיים בנובמבר, מצפה למשוך אליו – לפי הבטחות מארגניו – עשרות עיתונאים וצלמים מרחבי העולם. מי יודע, עם כל הצוותים שממילא יושבים פה במזרח התיכון ומתצפתים על חבית הדלק העומדת בכל רגע להתפוצץ, ודאי יהיה מי שישמח לשגר תמונות של חתיכות ישראליות לבושות יפה ומחייכות בחמימות (אצלנו לא ילכו בפנים קפואות, בשביל זה יש את שבוע האופנה הדני). חוץ מזה, גם בחוץ לארץ נמאס להם כבר לראות את התמונות הלא סימפטיות שזורמות מכאן כל הזמן.
ועם זאת, לא יהיה זה נבון מצידנו לצפות לאיכויות הפקה כמו אלה בשבוע האופנה בפריז או בניו יורק. בכל זאת, יש לנו ניסיון עם תצוגות אופנה מקומיות. למעט קסטרו, שבאמת שופכים בלארג' תקציבים, המצעדים אצלנו נוטים לשמור מטבע הדברים על צניעות. קשה גם לצפות מכוחות העיצוב היותר משמעותיים ויצירתיים, שבקושי מצליחים לשרוד גם ככה את קשיי ותנאי השוק, שיוכלו לגייס את המשאבים הנדרשים ליצור מופע סביר. מן הסתם יידרש מהם סכום ניכר, על מנת לממן את השתתפותם באירוע.
היחידים שמעלים תצוגה כמו שצריך. תצוגת קיץ 2011 של קסטרו | צילום: עודד קרני
| מלך הטראש אישר הגעה |
מי שכבר נרתם לאירוע ואישר את השתתפותו, הוא המעצב האיטלקי רוברטו קאוולי, שנגדיר אותו בעדינות כ"שנוי במחלוקת". האיש, ככלות הכל, הצליח להיות יותר וולגארי, פלאשי וטראשי מג'אני ודונטלה ורסצ'ה גם יחד. בודדות ביקום, וזה כולל גם את בר רפאלי שלנו, מסוגלות ללבוש שמלת שטיח אדום שלו ולא להיראות צ'יפ. אז דווקא המעצב הזה פרש עלינו את חסותו. שזה אומר משהו. בטוח שזה אומר משהו. אולי על הכיוון שהולך לתפוס הקונספט של מיזם שבוע האופנה הישראלי.
האטרקציה היחידה בארץ שמעניינת את התקשורת הזרה. בר רפאלי בשמלה של רוברטו קוואלי | צילום: גטי אימג'ס
רוברטו קוואלי הוא מסוג המעצבים האלה שמעולם לא השתגעו על המורשת הצרפתית או היפנית, שזו לעצמה, בחירה מעט מצערת. כל התפישה הזאת, של איפוק תכליתי, היא ממנו והלאה. הוא בעד לחשוף, להדגיש, לתת, לעשות רושם בומבסטי ולא לחסוך לשם כך באמצעים. נוצץ, שסוע, מתנופף ושופע גדילים ופרנזים. הכל כדי למשוך ללא בושה את תשומת הלב. אם חושבים על זה, זה לא כל כך סותר את האופן שבו מתלבשות פה שפע של סלבריטאיות וכוכבות ריאליטי, שמקבלות נזיפות חמורות ממגדל הפיקוח והכי מצפצפות. למען האמת, זה אפילו יושב בול עלינו. למרות שהיינו, מן הסתם, מעדיפות את אלבר אלבז בתור אבינו הרוחני.
לא בקטע של עידון. רוברטו קוואלי | צילום: גטי אימג'ס
יש לנו כל כך המון מעצבים צעירים מוכשרים מאוד שיכולים להתקדם גם בחו"ל, אבל לדעתי הכי חשוב לשים את ישראל על המפה ולהראות שגם אצלנו אפשרי לערוך שבוע אופנה בגאון ובראש מורם.אני אומרת זאת גם כמעצבת עצמאית וגם כפירגון לקולגות שעמלים כל כך קשה בנידון באמת הגיע הזמן שלאחר 60 שנה שבוע האופנה מגיע אלינו
מאת: איאנה | 15 בספטמבר 2011 | 15:57בתור מעצבת שמכירה מעצבים נוספים אני יודעת טוב מאוד מה אנחנו שווים. הבעיה במדינה הזו היא הכלכלה. נכון שהכלכלה העולמית כולה עכשיו במצב לא משהו, אבל כאן בארץ זה כבר לא חדש. הישראליות האמידות ברובן לא יכולות לרכוש מגפיים של קוואלי (חבל לי, במקרה הזה, כי האופנה שלו המונית ונוראית… ומנומר יש בכל חנות שניה באלנבי). וכשהרווחים לא תואמים את המחירים שם בחוץ, הפערים הגדולים לא מאפשרים לרכוש מותגים של מעצבי על. בנוסף, כפי שכבר כתבתי אני בעצמי מעצבת. ולצערי עדיין אין לי שם, כי התעשייה בארץ מושתתת על הרבה גורמים בלתי מקצועיים שלא מאפשרים למעצבים צעירים ובעלי מעוף באמת לפרוץ, אלא למבחר מאוד מצומצם שנבחר מראש על ידי בעלי המאה. עצוב שזה המצב, אך זו האמת לאמיתה, וחשוב שהיא תיאמר.
מאת: הילה | 26 באוגוסט 2011 | 13:00(אגב, כשאני רואה מעצבים שמצליחים בחו"ל אני יכולה להבין למה עברו מכאן, הנה למשל אלבר אלבז ללנוון, בחור ממוצא מרוקאי, מבית פשוט בחולון, מוצא עצמו מככב שנים רבות בראש בית אופנה שהתפתח ועלה מן השאול בזכותו. בארץ זה לא היה קורה, ואני בכלל לא מרוקאית אבל חשוב לי לומר את זה.)
חבל מאוד שאין אמון ותמיכה באומנות ישראלית כי הרי ברוור שעם מעט יותר תקציבים ופוש מעצבים ישראלים יכולים להגיע לגדולות ובבוא העת להשים גדולים וחשובים בכיס הקטן,חשבו על כך…
מאת: OON | 27 ביולי 2011 | 23:39מיקה וsweet. תמשיכו לראות את הסרט שלכן.
מאת: רוברטו | 19 ביולי 2011 | 23:39בוואנה נוטה. איטליה.
there is no fashion industry in israel that really interesting. this is just a way for the organisator to make some money.
מאת: fashion week | 19 ביולי 2011 | 12:22somehow sweet
שרק לפני כמה זמן צחקתי עם חברה שלי ואמרתי לה תארי לך שבוע אופנה בישראל
מאת: בלונדינית טבעית | 18 ביולי 2011 | 19:54נכון, אין פה הרבה מעצבים ויידרשו תקציבים גדולים וכד'
אבל אם יש רצון שתעשיית האופנה הישראלית תתפתח:
אנחנו צריכים את שבוע האופנה הישראלי!
יהיו לשבוע הרבה יתרונות ( ביניהם הצגת צד אחר של ישרארל)
נתחיל בקטן ונהיה דומים לרוסים ולהודים אבל אז נתפתח ונגדל – כי זה אנחנו !!!
קצת אמונה : )
מאת: מוריה | 18 ביולי 2011 | 13:44
מאת: מיקה | 18 ביולי 2011 | 11:08