הגברות של שדרות רוטשילד
לפאשניסטות של דור תש"ח היה לא קל | בין תקופת הצנע לסגפנות החלוצית הן חלמו על מה שקורה מערבה מכאן | לכבוד יום העצמאות: מבט לסטייל שהיה פה לפני 63 שנה
הבורגנות של הפיפטיז. בית קפה ברחוב בן יהודה בתל אביב, 1955 | צילום: גטי אימג'ס
זמנים קשים דורשים צעדים קשים. הצעירות בתל אביב של ימי ראשית המדינה יכלו רק לחלום על הצללית החדשה שהציג כריסטיאן דיור בפריז. במדינה הצעירה צריך היה להצטמצם, בפקודה! החל משנת 1949, במסגרת מדיניות הקיצוב הממשלתית – הסוכר, הביצים, הבשר, וגם הבגדים והנעליים – כולם בלי יוצא מן הכלל היו מוצרים בפיקוח, אותם ניתן היה לקנות באמצעות פנקס תלושים.
בישראל של תחילת שנות ה-50 קשה היה לדבר על אופנה. צריך היה להתלבש. כדי שלא יהיה קר, כדי לא ללכת עירומים. מעבר לכך, זה נחשב למותרות. הממשלה החליטה אילו בגדים ייוצרו ואתם יכולים לנחש שבישיבות במשרד האוצר לא קראו ווג. במסגרת תוכנית אופנה "לכל" נמכרו לציבור מוצרי טקסטיל כגון סדינים, מפות, סינרים וממחטות והיצע מצומצם של פריטי לבוש במחירים מוזלים. מבינות דבר ידעו לספר כי השמלות הזולות של "לכל", לא שוות אפילו גרוש. אבל הימים קשים, והסטייל יצטרך לחכות כנראה עוד קצת.
גם החלוצות לבשו שורטס. קיבוץ דוברת, 1946 | צילום: גטי אימג'ס
ספורט אלגנט. לאה גולדברג (במרכז) בביקור בקיבוץ עין השופט, 1965 | צילום: ארכיון עין השופט
במתפרה עשו יופי של עבודה. רוקדים הורה בקיבוץ עין השופט, 1937 | צילום: ארכיון קיבוץ עין השופט
| חאקי לכל עונה |
מי שדווקא אימצו בחום את סגנון הלבוש הפשוט והאחיד היו חברי הקיבוצים והכשרות הנוער. דלות החומר התאימה בדיוק לאידיאולוגיה החלוצית שבזה לטיפוח ולהתגנדרות. מכנסי החאקי ובגדי העבודה הכחולים שלטו בנוף הקיבוצי ביד רמה. בקיץ גיוונו עם מכנסיים קצרים (מכנסי "שיבר"), ובשבת לבשו לחדר האוכל חולצה חגיגית רקומה. הבגדים נתפרו לרוב במתפרות הקיבוץ או יוצרו במפעל הטקסטיל אתא, שהוקם בשנות ה-30 ונחשב לסמל של איכות.
אבל הצעירים הבורגנים רצו הוליווד. הם חלמו על מרלון ברנדו ומרלין מונרו והתלבשו כמו בסרטים. הנערות לבשו חולצה גברית שנקשרה מלפנים וחשפה את הבטן ושילבו אותה יחד עם מכנסי שבע שמיניות. כשיצאו לבלות הן בחרו בשמלה הדוקה בחלקה העליון שמתרחבת מהמותן ומטה. הצעירים לבשו מכנסי ג'ינס הדוקים וחולצה לבנה.
רק הנוף מסגיר שמדובר בארץ ישראל. רות רבינוביץ', שנות ה-50 בתל אביב
שמלות וחצאיות בדיוק באורך הנכון לקיץ 2011. תל אביב, 1955 | צילום: גטי אימג'ס
שימו לב לדיטיילס בגב של הבנות. שיעור תפירה 1950 בתל אביב | צילום: גטי אימג'ס
| חוג הסלון |
ובזמן שהילדים חלמו אמריקה, נשות החברה התל אביביות העדיפו דווקא את החידושים האירופאים. הן נהגו לגדוש את בתי הקפה בעיר כשהן לבושות במיטב הבגדים שנתפרו עבורן במיוחד בבית, או בסלונים שהציעו בגדים איכותיים בתפירה עילית למי שיכלה להרשות זאת לעצמה. לולה בר היתה אחת הבולטות שמיהרה לתרגם את המילה האחרונה מרחובות העיר באפור לרחובות העיר הלבנה. גם פיני לייטרסדורף זכתה להצלחה רבה ובאמצע שנות החמישים הצטרפה ל"משכית", החברה בניהולה של רות דיין, שזכתה להצלחה גדולה בארץ ובעולם אך לא הפכה מעולם לעממית בשל מחירי הבגדים הגבוהים.
בחגיגות העשור למדינה תקופת הצנע כבר היתה זיכרון רחוק. שנות השישים הביאו איתן את השחרור, החדשנות והצורך בביטוי אישי שאפיינו את האופנה העולמית בסיקסטיז. המגמות הללו אמנם הגיעו לארץ מעט באיחור, אבל הישראליות לא התכוונו לוותר על המיני וההדפסים הצבעוניים. כמו בלונדון, כמו בפריז, כמו באמריקה – חדוות השופינג הגיעה לארץ ולא עזבה עד היום.
אני אוהבת את הסטייל של שנות החמישים :-)
מאת: טלוש | 24 ביולי 2011 | 21:31