דוגמנית אנורקסית חושפת: "ככל שרזיתי, כך התעשייה רצתה אותי יותר"

•  
•  
•  

ג'ורג'ינה ווילקין

"בביקור הראשון שלי בסוכנות התייחסו אליי כאילו אני קייט מוס הבאה. אמרו לי, 'וואו, את כל כך מיוחדת, אנחנו כל כך מתרגשים שהגעת אלינו'".

כך מתחיל סיפורה של ג'ורג'ינה ווילקין, שהחלה את קריירת הדוגמנות המצליחה שלה בגיל 15, כאשר התגלתה על ידי סוכן דוגמניות ברחוב אוקספורד שבלונדון. משם הדרך להפרעות אכילה הייתה קצרה – בגיל 16 היא כבר עברה ימים שלמים מבלי לאכול. מילותיו של הסוכן שלה, "מה שזה לא יהיה שאת עושה, תמשיכי לעשות את זה", אשר דירבנו אותה להמשיך במסלול המסוכן לאנורקסיה במשך 7 שנים אשר כמעט גרמה לה לקריסות לב וכבד.

| "הגוף שלי היה בסך הכל מוצר" |

"כל כך הוחמאתי והתרגשתי, וכך גם אמא שלי חשה", גילתה הדוגמנית, ביום בת 23, בראיון ל-Dailymail. "היא מאד התלהבה מהמחשבה שאני אצליח והיא לא ידעה הרבה על עולם הדוגמנות בזמנו".

כבר בפגישתה השנייה בסוכנות בה הוחתמה, קבלה ג'ורג'ינה טעם אמיתי של התעשייה אליה נכנסה. "הם צילמו צילומי פולארויד לבדוק כמה אני פוטוגנית, ואז מדדו כל סנטימטר של גופי, עד קצות אצבעותיי. מיד הבנתי שהגוף שלי בסך הכל היה מוצר עבור אנשים לבחון ולבקר". היא קיבלה הזמנה לליהוק בסוכנות יפנית. "החמיא לי שהסוכנות בחרה בי. אמרו שאני אוכל לעבוד איתם ביפן במשך חודשיים, בתנאי שאוריד כשמונה ס"מ מאזור המותניים שלי".

ג'ורג'ינה במהרה הפכה את מטרתה בחיים לרזות. "האוכל היחיד שהכנסתי לפה היה סלט וירקות. הייתי מדלגת על ארוחת בוקר, מבלה את ארוחת הצהריים בספריית בית הספר ואומרת להורים שלי שאכלתי ארוחת ערב בבית של חברה כך שלא הייתי צריכה לשבת איתם לארוחת ערב כשהם חזרו מהעבודה". ג'ורג'ינה מסרבת לגלות את המשקל ששקלה באותן השנים, מחשש שאנורקסיות אחרות יראו במספר כמטרה לשאוף אליה. אולם, כבר בתחילת הקריירה שלה, שקלה וילקין רק 54 ק"ג, בגובה של 178 ס"מ.

•  
•  
•  

"אמרו לי שאני יכולה להצליח, רק אם אוריד שמונה ס"מ מהמותניים". ג'ורג'ינה ווילקין

מדי חודש הלכה ג'ורג'ינה לסוכנות שלה להצטלם בביקיני ולהמדד מחדש. בכל פעם נאמר לה לרדת עוד במשקל. "הבנות הרזות יותר קבלו את כל העבודות ולי נאמר שאני לא מסוגלת לעבוד עבור חברות תכשיטים משום שהאצבעות שלי שמנות מידי". כשהגיעה ביוני 2006 ליפן לאחר חודשי רעב עצמי, גילתה לחרדתה שהיא אחת הבנות "הגדולות" יותר. בגיל 16 בלבד מצאה את עצמה מתגוררת בדירה בטוקיו יחד עם שתי בנות רוסיות שלא דיברו מילה באנגלית. את רוב זמנה בילתה בחדר, שותה משקאות אנרגיה. הצילום שכן השיגה היו כאישה הריונית, עם בטן מזויפת. "הייתי נערה בתת משקל שגורמים לה להיראות בת 30 ומשהו", סיפרה. "מסרים כאלה יכולים להיות הרסניים לכל נערה ובכלל לכל אישה".

משום שהטלפון הנייד שלה לא עבד ביפן, ג'ורג'ינה יכלה ליצור קשר עם הוריה פעם בשבוע בלבד מטלפון ציבורי. "אני לא חושבת שהם רצו שאסע ליפן, אבל הם ראו כמה אני נואשת להצליח בקריירת הדוגמנות שלי, והייתי די עקשנית. זה ודאי היה קשה עבורם, כשהתקשרתי הביתה ובגלל שהייתי כל כך אומללה הוצפתי דמעות".

אם גם אתם תוהים מדוע ג'ורג'ינה לא עלתה על הטיסה הבאה, התשובה היא ש"חלק מהעסקה הייתה שאני צריכה להחזיר לסוכנות את כספי הטיסה והלינה שלי מהכסף שאני מרוויחה. לא יכולתי להרשות לעצמי לעזוב". כששאלו אותה הוריה לגבי התזונה שלה, שיקרה ואמרה שהיא אוכלת דיאטה יפנית. אולם, בשבוע האחרון שלה ביפן כשאימה ואחיה באו לבקר אותה, הם הזדעזעו מהירידה הדרסטית שלה במשקל.

עם שובה ללונדון, וילקין הצטלמה למותגים גדולים כמו טופשופ וגאפ. אף אחד לא אכל בימי הצילום. "חיינו על אדרנלין ומשקאות עם הרבה קפאין. ברגעים שלא הצלחתי להיכנס לתוך שמלה, הרגשתי כל כך מושפלת. הסטייליסטיות היו נותנות לי מבט שהיה גורם לי לאכול עוד פחות. לאמא שלי היה נמאס אבל היא ראתה כמה אני מתרגשת להיות חלק מהתעשיה ולא רצתה לעמוד בדרכי. כשניסתה לציין בפניי שרזיתי מידי, הייתי מתחילה להתעצבן עליה".

בשנת 2007 היא החלה להרגיש חולה מאד ולבסוף אושפזה במשך חמישה חודשים בבית חולים לטיפול באנורקסיה. "המשכתי לקבל עבודות דוגמנות, למרות שהיה ברור שכולם בתעשייה יודעים שאני אנורקסית", היא מספרת. "השפתיים והאצבעות שלי היו כחולות מרוב שהייתי רזה. עד כדי כך שהלב שלי התקשה להזרים דם בגוף שלי. המאפרות בסט היו צריכות להסתיר את זה עם קונסילר. וזה לא הייתי רק אני, אני מכירה עוד לפחות שש דוגמניות שאני עדיין רואה תמונות שלהן באתרי אופנה מובילים שהן אנורקסיות. יש להן את אותם שפתיים וידיים כחולות".

•  
•  
•  

רזה, אבל לא מספיק עבור התעשייה. ג'ורג'ינה ווילקין

בבית החולים הבינה ג'ורג'ינה שחייה בסכנה. "האיברים החיוניים שלי היו תחת עומס והייתה סכנה נשקפת שהלב שלי ידום או שתהיה לי אי ספיקת כבד. הכניסו לי מזון בכוח דרך משאבות והעבירו אותי לבית חולים בלונדון שם הכריחו אותי לאכול בטירוף עד שעליתי למשקל נורמלי. עשיתי כפי שאמרו לי, אבל אפילו אחרי שכמעט הרעבתי את עצמי למוות, לא לגמרי הבנתי את הסכנה שהכנסתי את עצמי לתוכה", היא מודה. ולמרות שכמעט מתה, ג'ורג'ינה חזרה מיד לעבודה ברגע ששוחררה מבית החולים בפברואר 2008.

הוריה ניסו לשנות את דעתה, אבל ג'ורג'ינה שכנעה אותם שהיא התאוששה לחלוטין ממחלתה ושיש לה גישה בריאה יותר כלפי המשקל שלה. אולם, במהרה המצב חזר לקדמותו והיא החלה להרעיב את עצמה. בגיל 18 חתמה על חוזה יוקרתי עם פראדה להתהלך במסלול של שבוע האופנה במילאנו. "יומיים בלבד לפני המופע, הם אמרו לי שהם בסוף לא זקוקים לי", היא אומרת. "לא הסבירו לי מדוע ושכנעתי את עצמי שהסיבה היא שלא הייתי רזה מספיק. יותר מידי פעמים אמרו לי סטייליסטים וסוכנים, 'היית יכולה להצליח הרבה יותר אם היית קצת יותר קטנה', או, 'יש לך המון פוטנציאל, אבל זה יהיה רעיון טוב עבורך ללכת לחדר כושר'. המשפטים הללו נחקקים בזכרון של כל נערה צעירה".

ג'ורג'ינה אכלה אפילו פחות והלכה ברגל לכל מקום כדי לשרוף את הקלוריות. אולם, למרות שנראתה יותר כמו שלד מאשר כמו דוגמנית בריאה, היא המשיכה לקבל עבודות עד אמצע שנת 2009. "אמא שלי התחננה שאשיג עזרה, אז החלטתי לעשות הפסקה ולקבל טיפול עבור הפרעת האכילה שלי". מאז היא כבר לא הייתה על המסלול. אולם, המחלה רדפה אותה והיא אושפזה בשנה שעברה במצב קריטי.

כיום היא עובדת בתור סייעת לרופא ומקווה להפוך למעצבת פנים. היא גם הסכימה לשתף את סיפורה בדיון בדבר "הצורה של האופנה" בשבוע האופנה בלונדון. "אני מרגישה בת מזל שניצלתי, אבל זה מכעיס אותי לראות תמונות של דוגמניות שאני יודעת שהן חולות מאד. רוב מותגי האופנה הגדולים משתמשים בבנות אנורקסיות בקמפיינים שלהם והדרך היחידה להפסיק את זה היא להחרים מותגים העובדים עם דוגמניות מתחת למידה 36".