ציפי סיקסטיז: זוכרים את המכנסיים שכולנו לבשנו?

•  
•  
•  

ציפי והמכנסיים (צילום: אמיר מנחם)

נראה שמי שגדל בסוף שנות ה-90 הצליח לפסוח על בהלת המותגים. בנטון כבר לא הייתה רלוונטית, והשמות הגדולים, שהיום הפכו לסטנדרט בקרב בני נוער, עדיין לא היו בתמונה. אבל בכל הנוגע לאגף המכנסיים הייתה הסכמה על שם אחד – ציפי סיקסטיז. כל הבנות, וגם חלק מהבנים, היו לובשים מכנסי אריג מתרחבים בסגנון שנות ה-60, פרי ידה של קוסמת הווינטג' שעל שמה היו קרויים.

החנות עמוסת מכנסי הפדלפון ביפו הייתה אבן שואבת למשלחות של תיכוניסטים שהיו נוהרים וגודשים אותה. "זה היה מקום מפגש. לא היה אז פייסבוק ולא פרסמתי, הכל עבר מפה לאוזן", מספרת ציפי, "אנשים היו מגיעים לכאן לא רק כדי לקנות אלא בשביל להכיר חברים ולספוג את האווירה. גם המכנסיים עצמם היו לא רק מכנסיים. לכל אחד מהם הייתה זהות משלו וכל לקוח קיבל בדיוק את המכנסיים שמתאימים לו. בגלל זה כולם היו מרוצים".

•  
•  
•  

לא רק מכנסיים (צילום: אמיר מנחם)

מה את זוכרת  מהימים האלה?
"אלה היו זמנים תמימים, טובים. בנות היו מגיעות עם מאתיים שקל שהספיקו בדיוק לארבעה זוגות מכנסיים, לא חשבו אפילו על הכסף שיעלה האוטובוס בדרך חזרה. הייתי צריכה לעשות להן הנחה כדי לא יתפסו טרמפים. מצד שני ידעתי לשים גבולות. היו בחנות חוקים ברורים ומדי פעם נאלצתי לעשות גם סדרת חינוך. אם הייתי תופסת מישהו מנסה לגנוב מכנסיים היו לו שתי אופציות - או שאני קוראת למשטרה, או שהוא כותב מכתב התנצלות ומקריא אותו מול כולם. אחרי הפדיחה הזאת הם לא היו עושים את זה יותר לעולם".

למה החלטת לסגור את החנות האגדית?
"צריך לדעת מתי להפסיק. הייתה עלייה לרגל אל החנות, אבל זה היה מעבר לכסף. היו פה בני אדם, נוער טוב. הייתי מכירה את הלקוחות באופן אישי - אני זוכרת חבורת נערות שהייתה בורחת מבית הספר ויושבת איתי ימים שלמים, ההורים שלהן היו מרוצים כל עוד הן כאן, הם אמרו שזה עדיף. נערה אחרת סבלה מאנורקסיה ואבא שלה היה מבטיח לה שאם תאכל הוא יביא אותה לכאן ויקנה לה מכנסיים. הייתי עושה לה הרצאות בכל פעם עד שהיא יצאה מזה. אבל לאט לאט זה גדל, פתחתי עוד סניפים בארץ ואפילו בדקתי אפשרות להתחיל לייצר בסין בגלל הכמויות. פתאום הרגשתי שזה הפך להיות עסק. התחלתי לעבוד כמו מכונה וכבר לא מצאתי את עצמי בתמונה הזאת".

•  
•  
•  

מוקד עליה לרגל (צילום: אמיר מנחם)

היום ציפי נמצאת במקום אחר לגמרי. משדרות ירושלים היא עברה אל רחוב עולי ציון 15 בלב שוק הפשפשים, וכיום היא מפעילה חנות קטנה וסולידית לבגדים ואביזרים יד שניה ובמקביל מציעה שירותי תפירה ותיקונים בהזמנה. מכנסיים בודדים בסגנון המזוהה אתה עדיין יש בנמצא, למרות שרובם אבדו בשיטפון שהציף את החנות המיתולוגית.

את הפלקטים העמוסים במכתבי תודה שהיו תלויים על הקירות ציפי שומרת מקופלים מאחור אבל בהישג יד, לצד ארגזים רבים מלאים בתמונות והגיגים של לקוחות מרוצים. היא שולפת אותם ומקריאה לי שיר הלל שכתב אחד מהם: "גם הערס וגם ההיפי, קונים מכנס רק אצל ציפי. לכסף אין כאן משמעות, העיקר זה שתצא מבסוט", ותוהה בקול רם איפה הוא היום. מאחר ואין לציפי חשבון פייסבוק, או אפילו תיבת אימייל לצורך העניין, אני לוקחת יוזמה, מוצאת את הבחור ומראה לה תמונה. "איזה ילד יפה", היא ממלמלת בתדהמה.

•  
•  
•  

שומרת ארגזים של מכתבי תודה מלקוחות מרוצים (צילום: אמיר מנחם)

את לא מתגעגעת לתקופת הזוהר של המכנסיים?
"שיניתי קצת את העבודה שלי", היא מספרת. "הייתה לי חברה מצליחה אבל הפכתי להיות משועבדת. את החנות הזאת קניתי כשהחלטתי שאני רוצה לעשות דברים בשקט וברוגע. מה שאני עושה עכשיו זה יותר לעצמי. כל בוקר אני נוסעת על אופניים מחולון לחוף הים, עושה יוגה שלוש פעמים בשבוע ומגיעה לכאן רק בעיקר בתיאום מראש. יש לי בדים, אני עדיין משדרגת ויוצרת. אני שמחה, ויש לי גם זמן להתנדב פה באזור ולשמח אחרים".

ומה את חושבת על האופנה של היום?
"היום האופנה שבלונית, הפכנו לרובוטים. במקום לפגוש אנשים ולנהל שיחה, לתת למי שמולך להתפרנס, כולם עושים קניות באינטרנט והכל נראה אותו דבר. העולם מתפתח אבל איבדנו את האנושיות שלנו. אופנה אמורה לשקף את האופי של מי שלובש אותה ולשמח אותו, זה מה שניסיתי לעשות כשהגיעו אלי ילדים בני 15 וזה מה שאני מלמדת את הבת שלי. אנחנו צריכים לחזור להיות בני אדם". שוטחת ציפי בלהט ומגלה: "מדי פעם כשהמכנסיים המתרחבים חוזרים לאופנה מותגים גדולים פונים אלי בבקשה לשתף פעולה ואני מסרבת. אבל במקור החלום שלי היה לקנות בניין שבו יהיה אפשר ללמד נוער במצוקה תפירה, לתת להם ליצור בעצמם ולמכור את מה שהם עושים. אם מישהו היה לוקח יוזמה כזאת, שהיא מעבר לכסף, הייתי שמחה להתחבר ולהפוך את זה למציאות".

•  
•  
•  

אם לא נזכרתם עד עכשיו, הלוגו יעשה את העבודה (צילום: אמיר מנחם)

•  
•  
•  

"צריך לדעת מתי להפסיק" (צילום: אמיר מנחם)

•  
•  
•  

כל לקוח קיבל בדיוק את המכנסיים שמתאימים לו (צילום: אמיר מנחם)

•  
•  
•  

זמנים תמימים וטובים (צילום: אמיר מנחם)

•  
•  
•  

הרגישה שהחנות הפכה לעסק (צילום: אמיר מנחם)

•  
•  
•  

החלום הוא ללמד בני נוער לתפור וליצור בעצמם (צילום: אמיר מנחם)

•  
•  
•  

עדיין מוכרת יד שניה ובגדי וינטג' (צילום: אמיר מנחם)