קיפי קוטור: האם הנעליים האיקוניות בדרך לקאמבק?

•  
•  
•  

קיפי קוטור של ליאת גרינברג. בפייסבוק כולם מדברים על זה (צילום: רון קדמי)

תצוגת הסיום של שנקר השנה הייתה מרעננת ומרגשת, מלאה בהמצאות. אחת מהן הופיעה על רגלי הדוגמניות, ועשתה קווץ׳ נחמד בקרבו של כל מי שגדל בישראל משנות השמונים והלאה: נעלי קיפי. אבל לא סתם נעלי בית גמלוניות ומשובצות כפי שנהג לנעול הקיפוד הוורדרד קיפי בן קיפוד מרחוב סומסום, אלא הצללית המוכרת, בעיצובים חדשים ומפתיעים. המעצבת הצעירה ובוגרת שנקר הטרייה, ליאת גרינברג, יצרה ליין של נעלי קיפי לו היא קוראת "קיפי קוטור" המורכבות מבדים מיוחדים, רקמות ועיטורי אבנים נוצצות.

״הצצה ראשונה לקולקציית קיפי קוטור שהוצגה בתצוגת הגמר של שנקר,״ כתבה ליאת בפייסבוק שלה, לצד מספר תמונות מסקרנות של הנעליים המיוחדות ושל תהליך יצירתן. ״הנעליים יוצרו בשיתוף פעולה עם נעלי דפנה, וכולן מקוריות ויוצרו בקיבוץ דפנה בישראל. בבקשה תספרו לי מה אתם חושבים כדי שאולי תצא קולקציית קפסולה למכירה בקרוב״.

•  
•  
•  

יוצרו בקיבוץ דפנה. הנעליים מאחורי הקלעים של תצוגת שנקר (צילום: ליאת גרינברג)

בהמשך הפוסט, ליאת הודתה באופן מיוחד לשירלי גוריאל, המעצבת של נעלי דפנה, שלדבריה תמכה בתהליך בצורה אישית ומסורה, והשתיים הפכו לחברות. בנוסף, מודה הבוגרת הטרייה למנחה שלה, עידית ברק, על שהאמינה בקיפי מהרגע הראשון.

"כל ההשראה לפרויקט היא ממני עצמי״ מספרת ליאת ל-FF. ״כמו כל מי שעושה פרויקט גמר, פחות או יותר. חיפשתי לגלות מה האסתטיקה שבונה אותי בתור מעצבת. גדלתי בבלגיה עד גיל שש, וכשבאנו לארץ הכל היה פה אחר. הכל נראה שונה, כולם התלבשו שונה. רציתי ליצור חיבור בין שני העולמות האלה – בין משהו ישראלי, חופשי, צעיר ואקלקטי לבין משהו אירופאי, מחויט ומהודר, מהודק יותר. רציתי להעלות את הישראליות גבוה. אני מאמינה שיכול להיות הוט קוטור ישראלי. היה כבר בעבר. ההקפדה הזאת קצת חסרה לי פה , מין הידור כזה שחסר. ההבנה של החשיבות של הבגדים, של עבודת יד, של חומרים. הנעליים שיצרתי היו עשויות מבדי הבגדים שלבשה הדוגמנית, פלוס רקמות של סברובסקי, רקמות ועוד עבודות יד".

•  
•  
•  

רצתה לשלב בין ישראל לאירופה (צילום: ליאת גרינברג)

בין הבדים, ניסתה ליאת להביא עוד קצת ישראליות בעזרת אפקט של מרצפות ישראליות קלאסיות, בד פיקה ואלמנטים נוספים כל-ישראלים. בדגם אחד השאירה את המשבצות של קיפי בסקאלה מדויקת של 1:1, אבל החליפה להן את הצבע. גם את הרוכסנים הפלסטיים האיקונים היא החליפה, וחיברה רוכסני ניקל כסופים וזהובים.

את הקשר עם קיבוץ דפנה יצרה ליאת בעשר אצבעות, וגילתה לשמחתה שיתוף פעולה מחבק. ״בן זוגי ממטולה, ואיכשהו, עם החברים שלו השגנו טלפונים של המפעל בדפנה, הצגתי את עצמי והם התלהבו מהרעיון,״ היא מספרת. ״פגשתי את המנכ״ל שנתן לי דלת פתוחה. זה היה מפתיע, הוא לא ראה סקיצה אחת, אבל מה שאמרתי לו הספיק. נסעתי כמה פעמים לצפון כדי לעבוד על זה. אלה חומרים שונים ממה שאנחנו רגילים ולא היה המון זמן לניסיונות ופיתוח. יש בפנים ספוג ופרווה, והחומרים מתנהגים אחרת עם בדים שונים, אבל היינו יצירתיים ומצאנו פתרונות".

"כל הזמן שואלים אותי אם זה יימכר,״ היא מודה. ״זו סקיצה ראשונית, יש עוד עבודה. אני נמצאת במשא ומתן ויש רצון משני הצדדים. כשעשיתי את זה, זה לא היה מתוך חיפוש להתפרנס אלא התלהבות מרעיון של לפתוח משהו שלא נגעו בו המון שנים. סיפרו לי שעד עכשיו הם אפילו פחדו לשנות גוון, זה הסמל של החברה״.

•  
•  
•  

הנעליים שכולן בהו בהן. מתוך תצוגת הגמר של גרינברג (צילום: רפי דלויה)

•  
•  
•  

תכלס, מגניבות ממש (צילום: רון קדמי)

•  
•  
•  

בקיבוץ דפנה עפו על זה (צילום: ליאת גרינברג)

•  
•  
•  

לא עוד משבצות חומות (צילום: ליאת גרינברג)

•  
•  
•  

מבט מקרוב על העבודה המדוקדקת (צילום: ליאת גרינברג)

•  
•  
•  

הסקיצות היו רבות (צילום: ליאת גרינברג)

•  
•  
•  

בואו נעזור לזה לקרות (צילום: ליאת גרינברג)