הבלוגרית ששינתה את כללי המשחק
בלוגוספירת האופנה הישראלית אומנם חיה ובועטת, אבל עד היום נותרו בלוגי הסגנון האישי בארץ בגדר תחביב בלבד ולא הפכו למקור הכנסה עבור הבלוגריות שמתעדות אאוטפיטים מארונן הפרטי. לכן היה מפתיע לגלות בשבועות האחרונים ברשת, מודעות בתשלום המפנות ל"בלוג אופנה". בלוגרים ישראלים לא נוהגים לפרסם באנרים וחרושת השמועות לגבי מי עומד מאחורי הפרסום לא אחרה להגיע. הגולשים מיהרו לתהות האם יש כאן מהלך מחוכם במיוחד של רשת אופנה כלשהי? או שמדובר באמת בבלוג אופנה מושקע במיוחד?
ובכן, תכירו את אנסטסיה גלפמן סיליס (29), מהנדסת בוגרת הטכניון ובעלת הבלוג המסתורי והצעיר "Let them stare", שעלה לאוויר לפני 4 חודשים – או כפי שהיא מכנה את עצמה "מהנדסת מלאת הפתעות". גלפמן סיליס טוענת כי היא לא מקדמת אף רשת אופנה, לא שואפת להיות דוגמנית ואפילו לא מוזמנת עדיין לכל ההשקות שבלוגריות אחרות מוזמנות אליהן.
מה בכל זאת היא מחפשת? "הבלוג נולד מצורך מאוד עמוק שהרגשתי כל החיים לאיזושהי יצירה", היא מספרת. "פתחתי בלוג עצמאי כי היה לי חשוב שתהיה לי שליטה על כל התכנים. אין לאף גורם אחר נגיעה בו. העובדה שלמדתי בטכניון עזרה לי בזה מבחינה טכנית. כל ניהול הדבר הזה מונח על כתפיי וזה כיף".
| מעצבת בהרצה |
את שעות הפנאי שלה היא החלה להקדיש לעיצוב בגדים, ללא השכלה קודמת. "לפני מספר שנים קניתי מכונת תפירה והתחלתי לתפור, בהכי ספונטניות והכי אובססיביות. התחלתי לקבל פרגון מהסביבה ואמרתי 'אוקיי, כנראה שזה משהו שאנשים מתעניינים בו', כי היה ברור שזה לא משהו שקונים אותו, ומשם זה פשוט הגיע".
את ההשכלה המעטה שיש לה בנושא היא רכשה רק ביוטיוב: "כנראה שהשנים הארוכות שביליתי עם ראש בקיר בטכניון עשו את שלהן", היא צוחקת. "אני די אוטודידקטית ופשוט התחלתי לבד, מול סרטונים מטורפים באינטרנט. אפילו הגעתי לאיזה סרטון של מתפרה בהודו. במשך חצי שעה אני יושבת מול מישהי שמדברת הודית ומנסה להבין על מה בדיוק היא מדברת. רק ממש לאחרונה התחלתי ללמוד תדמיתנות בצורה רצינית בשנקר, כדי לשכלל את היכולות שלי ליצור גזרות, אבל השמלות שתפרתי וצולמו לבלוג נתפרו לפני שהתחלתי ללמוד".
| צוות של שני אנשים |
ההחלטה לפתוח את הבלוג לא היתה קלה, מסתבר. "זה עצמאי לחלוטין, ומשם נובע הקושי הגדול שלי – אני עושה את זה ללא עזרה של שום גורם, ללא מימון, וההפקות הן כבדות", היא מספרת. אדם אחד מסייע לה בצילומים – בעלה, כפיר, מהנדס בעצמו. "כפיר הוא כוח מניע מאחוריי. יום אחד הוא פשוט אמר לי 'אנסטסיה, את קונה מכונת תפירה'", היא אומרת. מסתבר שגם היא כוח מניע מאחוריו – בתור מי שדחפה אותו להפוך לצלם האישי שלה.
"הוא פשוט סירב להכיר בזה שיש לו כישרון, ואני די אילצתי אותו לקחת מצלמה ולצלם אותי", אומרת אנסטסיה. "בהתחלה היה לנו קשה לעבוד יחד, כי את לא יכולה להיות ביצ'ית אליו, אבל גילינו שזה פשוט יוצא מדהים יחד. כל ההפקה הזאת היא ההפקה ללא תאורן, ואין מי שיעשה לי את השיער. אני עושה הכל בעצמי ואני גם צריכה לראות איך זה נראה תוך כדי. בגלל זה ההפקה לוקחת הרבה מאוד שעות".
איך למהנדסת במשרה מלאה יש זמן פנוי לעצב בגדים ולהפיק צילומי אופנה? "אני מטורפת, כולם מסביבי חושבים ככה. יש לי סם שקוראים לו אופנה. מבחינתי הקיק שלי זה לבוא הביתה ולחשוב מה אני עושה בפעם הבאה, וזה עושה אותי מאושרת", היא מסבירה.
| תנו להם לבהות |
גם התגובות החיוביות של הגולשים עודדו אותה שהיא בדרך הנכונה: "היה לי פחד גדול שאנשים לא יפרגנו. למשל בפוסט הזה שהיה די חושפני, מאוד התלבטתי אילו תמונות לשים, ובסוף הייתי פשוט בהלם מהפרגון. לא שמעתי אפילו אחד שאמר שזה וולגרי, וזה גרם לי להבין שבישראל היום יש פתיחות מסוימת שלא היתה פעם".
ועדיין נשאלת השאלה – מדוע להעלות באנרים כדי לפרסם בלוג ללא מטרות רווח? גלפמן-סיליס מספרת שקוראים רבים ציינו בפניה שהיא לא מפורסמת בשום מקום, ובעקבות המלצה של מגיב היא החליטה לפרסם את עצמה. "הבנתי שאם אני לא מצליחה לעשות את זה לבד אולי אני צריכה לקבל עזרה. זה משהו שהוא ניסיוני כרגע", היא אומרת.
| לא חוכמה לקנות בזארה |
וכנראה שההשקעה הכספית בקידום הבלוג היא רק סימן אחד שגלפמן-סיליס ממש לא מתייחסת לעצמה כעוד בלוג אופנה: "יש הרבה מאוד בלוגים שאני לא קוראת, כי זאת לא חוכמה ללכת ל'זארה', להביא איזה ז'קט פצצה ולפרסם אותו מול כולם", אנסטסיה מסבירה. "זה לא מעניין ואין בזה ערך מוסף. האחר, השונה, המחדש, ההסתכלות האחרת על הדברים – זה מה שמעניין, וזה גם מה שכל בתי האופנה הגדולים מחפשים".
הבאזז סביבה באמת לא איחר להגיע, וסיליס חושפת שהיא נמצאת כרגע במגעים עם מגזינים מסוימים, בלי לחשוף את טיב המשא ומתן. "המטרה הראשונית סופקה, ברגע שהתחלתי להריץ את זה", היא אומרת. "אני מבטאת את עצמי וזה ממלא אותי. המטרה הקרובה כרגע היא להיחשף ליותר קוראים ובטווח הרחוק המטרה הסופית היא בהחלט להתעסק בעיצוב בגדים".
מישל את בטח ממש מכוערת אם הגבת ככה,וגם קנאית.אנסטסיה,אני מאוד מפרגנת לך,שאפו!! גם אני מעצבת בגדים בתחילת דרכי,ואין לי שום בעיה לצלם את עצמי מציגה את הבגדים,זה חוסך המון הוצאות,ואם יש לך את הנתונים הטבעיים (יופי וכישרון) אין שום סיבה לא לפרסם את זה זה לא מראה על אגוצנטריות אלא על מקוריות ויצירתיות.. ישר כוח! את נותנת המון השראה,בהצצצללחחהה:)
מאת: אנקוי | 12 בינואר 2012 | 22:30נכון שאין ערך מוסף בז'אקט של זארה אבל יחד עם זאת, איזה ערך מוסף יש בלהעלות תמונות של עצמך עם בגדים יפים ככל שיהיו. גם באגוצנטריות אין ערך מוסף
מאת: מישל | 20 בדצמבר 2011 | 00:29הי אנסטסיה,
מאת: חסיה גדיאל | 14 בנובמבר 2011 | 11:55מה שלומך? זוכרת אותנו במכון התקנים? אצלנו הכל כרגיל.
אני לא מגיבה על הבלוג, כי זה לגמרי לא תחום שלי.
חיפשתי אותך, כי סיפרת לי פעם שאת קונה את הבגדים באינטרנט מחו"ל (מסתבר שמדובר רק על הבגדים שאת לא מעצבת בעצמך!), ורציתי לשאול אם שולחים לארץ גם מארצות הברית. הבת שלי נורא רוצה מגפי Ugg, שהם נורא יקרים, ורציתי להזמין מהמקור.
תודה מראש
בהצלחה (ספרי קצת)
חסיה
בחורה מוכשרת!!! ישר כח …תצליחי :)
מאת: איילת | 7 ביולי 2011 | 16:31אני מאמינה שעוד נשמע עלייך בעתיד הקרוב מאוד!!!
בדיוק השבוע ראיתי לינק לאתר ונכנסתי, היו מלא באנרים, בין כל פוסט לפוסט, בצדדים ומה לא
מאת: שרון | 7 ביולי 2011 | 13:33עכשיו נכנסתי, ואין ולו באנר אחד
הפתעה?