ביג אין ג'פאן: למה אנחנו כל כך אוהבים את חנויות מוג'י?
מה סוד הקסם של רשת מוג'י היפנית? החנות שמלא ישראלים כבר התאהבו בה בחו"ל היא שם נרדף לעיצוב נקי, מינימליסטי ואיכותי. אתמול התארחו בשנקר שני מעצבים בכירים של הרשת וניסו להסביר את הצלחת המותג "ללא מותג". להלן הממצאים
מוג'י. אולי אין את החנות בארץ, אבל אנחנו עדיין אוהבים אותה (צילום: אינסטגרם)
לחנויות מוג'י יש קסם משלהן. הכניסה אליהן מרגישה כמו כניסה אל תוך בית מקדש יפני מודרני, או לכל הפחות, אל מרכז אקס-טריטוריאלי שהונחת בבירות הגדולות בעולם. העולם של מוג'י נע בזמן אחר. איטי יותר, נקי יותר, מסודר יותר. לכל מוצר יש מטרה. ייעוד בחיים. זה לא סתם עוד עט, זה המכשיר שאיתו תאיירי את הקולקציה הבאה שלך. זה לא מכשיר אדים להפצת ריח טוב בבית, זו המכונה שתסייע לך לחיות טוב יותר. המוצרים פונקציונליים והמחירים נוחים. זה כל הסיפור.
בניגוד לחמידות היפנית (קוואי), לא תמצאו שם פריטים בוורוד (מלבד מרקרים מינימליסטיים). כל מוצר עשוי בלבן, כסף או חום. הכל עשוי מחומר טבעי או מעשה מכונה שהונדסה על ידי אומן. כל רכישה צריכה להיות חדורת מטרה ולשאוף להפוך את העולם שבחוץ לטוב יותר. יש להסתפק במשמעת, סדר והרבה דמיון.
כל דבר במקומו (צילום: מתוך האתר הרשמי)
רק נסו לבלגן שם משהו (צילום: מתוך האתר הרשמי)
כל דבר שרוכשים במוג'י הופך לעולם ומלואו. הוא מתחיל מהדבר הקטן והפשוט ביותר ויכול לגדול לכל דבר שאפשר לחשוב עליו. דפי נייר צבעוניים הופכים בכמה קיפולים לציפורים מעופפות, בעוד שבד מקווצ'ץ' בתוך קופסא קטנה נהפך ברגע לחולצה הכי מחמיאה בארון.
למרות שמוג'י כלל לא מוכרת בארץ, היא הפכה בשנים האחרונות למוקד עלייה לרגל של לא מעט תיירים ישראלים בחו"ל. היו שמועות בעבר על הבאת המותג ארצה, אבל היוזמה מעולם לא צלחה. אך הניסיון הכי קרוב להבאת מוג'י למזרח התיכון התרחש אמש בשנקר. שני מעצבים בכירים של המותג הגיעו מטוקיו כדי להרצות ולהעביר סדנאות אמן לסטודנטים במחלקות לעיצוב תעשייתי ולעיצוב טקסטיל, וכן לנסות להסביר את סוג ההצלחה של המותג שדוגל בגישת ה"לא מותג".
לא תמצאו הרבה צבעים במוג'י (צילום: אינסטגרם)
בשעה חמש אחר הצהריים עלתה לבימת האודיטוריום של שנקר אישה יפנית לא צעירה, קטנה בממדיה, לבושה באופן מעורר השראה ובעיקר, מצוידת בידע אומנותי ובלא מעט הומור. רייקו סודו היא מעצבת טקסטיל, מהחלוצות והמובילות בעיצוב אקספרימנטלי ביפן.
היא מנהלת אמנותית של סטודיו Nuno Textiles שהקימה ב-1984 יחד עם המעצב ג'ון אישי אראיי. Nuno משלב בין מסורות וטכנולוגיה מתקדמת על מנת ליצור אריגים חדשים ומקוריים, שאלפים מהם נמצאים באוספים ובמוזיאונים החשובים בעולם וכן, גם במוג'י.
אריג בעיצוב NUNO (צילום: יח"צ)
מסורת מול טכנולוגיה. האריגים של רייקו סודו (צילום: סו מקנאב)
בהרצאתה, סודו סיפרה על עבודתה עם החברה. מסתבר כי לא רק פריטים באפור-לבן-חום נמכרים בסניפי הרשת. בשנת 2011 פתחה מוג'י מספר מצומצם של חניות בשם Found Muji המעניקות מקום של כבוד למסורות יפניות עתיקות. מוג'י פונה למעצבים כמו רייקו סודו כדי שייצרו עבורם מוצרים "יומיומיים וצנועים" כמו בגדים, תיקים וכלי בית (המתאימים לרוח החברה) אך עשויים בידי אמן באופן פרטני, מסורתי ובכמויות מצומצמות ביותר, כשהמחירים כמובן, עולים בהתאם.
זה היה משב רוח מרענן לשמוע כי יש מקומות בעולם שעדיין עובדים על פי מסורות עתיקות העוברות מאב לבן. יש כפרים על איים מרוחקים שעדיין משתמשים בחומרים מהטבע כדי ליצור עולם טוב ויפה יותר. לא כל מה שאנחנו לובשים חייב להגיע ממפעל מנצל בסין או בנגלדש. אפשר עדיין למצוא בדים טבעיים ויפים להפליא שנארגו על ידי אומנים. הם אמנם יהיו יקרים יותר, אבל אולי מדובר במחיר שאנחנו צריכים להתחיל לשלם. אם זה מה שמוג'י מלמדים אותנו לעשות, רצוי כבר שיעשו עלייה. עד אז, נתראה באחת החנויות שלהם בפריז או בניו יורק.
Found Muji ביפן (צילום: אינסטגרם)
בגדים, כלים ותיקים ב-Found Muji. לכל מוצר יש תכלית (צילום: אינסטגרם)
צביעת אינדיגו מסורתית. יש כפרים ביפן שעדיין עובדים כך (צילום: אינסטגרם)
במוג'י הכל יפה יותר (צילום: אינסטגרם)
אז מי מביא אותם לארץ? (צילום: מוג'י)
מכוער. מה זה?
מאת: אורח | 16 ביוני 2015 | 07:03מצחיק שאת כל כך מתפעלת מזה שהם שומרים על המסורת שלהם, ומהמסורת שלנו מנסה להתנער…
מאת: קרן | 7 במאי 2015 | 15:03ההורים שלי כתבו להם מכתב בהצעה להביא את החנות לארץ אך לא קיבלו תשובה…
מאת: מיקה | 7 במאי 2015 | 00:53