שם מעבר לקשת: מי קובע איזה צבע תלבשו?

בעוד אנחנו עסוקים בצבעים החמים לקיץ 2011, יש מי שיושב ומחליט מה נלבש ב–2013 | מכרטיסיות הצבע של המאה ה–19 ועד לפורומים הסודיים ולמסלולי המעצבים של המאה ה–21 | איך זה עובד ומי באמת קובע את הטרנדים בעולם האופנה?

מאת  | ‏ 3 אפריל 2011

צילומים: גטי אימג'ס

בעוד חודש זה יקרה שוב. פעמיים בשנה, בנובמבר ובמאי, מתכנסת הוועדה הסודית של חברת הצבעים פנטון כדי לבחור את הגוונים הנכונים לעונות הבאות. עשרה אנשים בלבד, ששמותיהם שמורים בסוד, נאספים בכל פעם בעיר אחרת באירופה כדי להחליט מה יהיה השחור החדש. חברי הוועדה, שמגיעים מתחומים שונים ומגוונים, יושבים בחדר לבן לחלוטין ומציגים את ההשראות שאספו כדי שיסייעו להם לבחור את הצבעים החדשים. "אחד מחברי הוועדה הגיע בחורף שעבר עם סל מלא בצלים וקצץ אותם מולנו כדי להמחיש את יופי הגוונים של בצל טרי", סיפר המוציא לאור והמעצב דיוויד שאה, מנהל הוועדה מטעם פנטון ואחד מחזאי הטרנדים החשובים בעולם, בראיון לרדיו הציבורי בארה"ב.

פנטון היא חוליה אחת בשרשרת ארוכה המתחילה 24 חודשים לפני שהקולקציות מגיעות לחנויות ומטרתה לחזות באיזה צבע יחשקו הקונים. שיקולים תרבותיים, כלכליים, חברתיים ואופנתיים נלקחים כולם בחשבון בהליך החיזוי. "רוב החברות שמתעסקות בחיזוי טרנדים כמו דונגר וטובי למשל, חוזות טרנדים בתחום ההלבשה 4 עונות קדימה", מסבירה שירה דולינגר, בעלת בוטיק ורנר וחברה לייעוץ אופנה. "כמעט לכל בית אופנה יש איזו מומחיות משלו. פראדה למשל כבר למעלה מעשור ידועים כמכתיבי טרנדים בצבעוניות". ואכן פאלטת הצבעים בתצוגות פראדה היא אלמנט משמעותי בשיקולים של חברות העוסקות בתחזיות. "המשקל של בתי האופנה הגדולים הוא עצום בקביעת טרנדים באופן כללי שכן הם אלו שבכל זאת מחדשים את הגלגל מדי עונה".

מארק ג'ייקובס, קיץ 2011 | צילומים: גטי אימג'ס

כמו דברים רבים באופנה, גם תחזיות הצבע מקורן בתעשיית האופנה הצרפתית, שם החלו כבר במאה ה–19 להרכיב כרטיסיות צבע עונתיות על מנת לתאם ביתר קלות בין היצע הצבעים של ספקי הבדים לבין אלו בהם ישתמשו ספקי החוטים. במשך תקופה מסוימת הסתמכה תעשיית האופנה האמריקנית על הצבעים שהוצגו במסלולי האופנה העילית של פריז והעתיקה אותם לייצור אופנה זולה ונגישה יותר להמונים. אך כשהחלה מלחמת העולם הראשונה נאלצו האמריקנים לפתח מערכת תחזיות צבע עצמאית. חוזת הצבעים האמריקנית הראשונה הייתה מרגרט היידן רורק, שחקנית לשעבר ופמיניסטית ידועה, ששירותיה נשכרו על ידי תעשייני האופנה האמריקנים במטרה להבין את הציפיות הצבעוניות של קהל הלקוחות הנשי. יחד הם הרכיבו כרטיסי צבע שהיו לאחד מיסודות הפריחה של רשתות האופנה האמריקניות בשנות העשרים.

| 1,925 גוונים |
אותה מערכת שיצרו רורק ועמיתיה כיוונה במידה רבה את דרכי הפעולה של שוק האופנה המהירה המוכר לנו כיום. חברת פנטון, שהוקמה בניו ג'רזי בשנות ה–50, הפכה בעשורים האחרונים לאוטוריטה הרשמית בכל הנוגע לשימוש בצבע בעולם העיצוב המודרני. אחת ההחלטות העסקיות החכמות שלקחה החברה הייתה פיתוחו של סטנדרט צבעוני מוגדר, הנועד להקל את התקשורת בין בתי העיצוב ליצרני החומרים. מניפת הצבעים של פנטון לתחום הטקסטיל, שבה נכון להיום כ–1,925 גוונים הממוספרים בקודים ייחודיים, הפכה לכלי עבודה חיוני כמעט בכל סטודיו לעיצוב בעולם, החל ממעצבי ביגוד וטקסטיל ועד למעצבי מוצר, ריהוט ומכוניות. את מסקנות הוועדה ומחקרי שוק אחרים מרכזים בפנטון מדי שנה למדריך צבע עונתי שמתוכו נבחר גוון אחד המוגדר כצבע פנטון השנתי. את הטורקיז שכיכב בשנת 2010 החליף השנה ורוד–יערה כצבע של 2011.

יש לציין כי צבעי העונה של פנטון באים לידי ביטוי בעיקר בתעשיית הטקסטיל המספקת את חומרי הגלם לרשתות מסחריות ופחות לבתי האופנה היוקרתיים. מבחינת אלבר אלבז, המנהל הקריאטיבי של בית האופנה הפריזאי לנוון, תחזיות צבע דומות למדריכי לייף–סטייל בגרוש שהפכו לפופולריים בשנים האחרונות בעולם המערבי. "יש אנשים שחושבים שהם יכולים להיעזר בספרים כמו 'איך להיות מיליונר' או 'איך לתפוס בעל מהמם בשלושה שבועות', כדי להשיג תוצאות אינסטנט מהירות, אבל אחרי הכל ספרים הם בסך הכל ספרים", אמר לניו–יורק טיימס ב–2007, "באופנה שאנחנו מייצרים אנחנו פועלים על ידי אינטואיציות וקריאת השטח שלנו, ופחות על פי תחזיות כתובות. אלו מתאימות בעיקר לרשתות הגדולות שרוצות להבטיח שלא יחסרו להם במדף צבעים המסומנים כמובילים עונתיים". גם מעצבות האופנה הישראליות דורין פרנקפורט ומירית וינשטוק אומרות כי הן אינן מסתמכות על תחזיות צבע. "מאחר שאנחנו עובדים ישירות מול יצרני הבדים כשנה וחצי לפני הקולקציה, ההחלטות מתקבלות רק לפי תחושות בטן", מסבירה פרנקפורט. "ברגע שטרנד צבע פונה לתעשייה ולמותגים בכל העולם עלינו להמציא נישה שבה נהיה ראשוניים ושונים ולא בזרם המרכזי".

| להחליף מלתחה בכל עונה |
שיטת העבודה של מעצבים דוגמת אלבז, וינשטוק ופרנקפורט היא יצירת גוונים ייחודיים להם, המופקים לאחר איסוף של סיבים וחפצים, בדומה להליך קבלת ההחלטות בוועדה הסודית של פנטון. "בעבודה על צבעוניות חדשה אנחנו נעזרות בארון גדול שבו עשרות קופסאות הממוינות לנושאים שבהן מקופלים טקסטילים שפיתחנו בעבר, שקנינו, או שאספנו ברחבי העולם", מסבירה פרנקפורט. "רקמות ישנות, מפות, אריגי ריפוד, צעיפים, שמלות וינטג' ועוד". אותם רפרנסים נשלחים ליצרני הבדים העובדים עם אותו בית אופנה ומפתחים בשיטה של דגימות מעבדה חומרי גלם בצבעוניות בלעדית לאותם היצרנים.

צילומים: גטי אימג'ס

אז איך קורה שגם פנטון וגם המעצבים מהמרים על צבעים או גוונים חופפים? אחרי הכל, מדובר בשתי קבוצות של מובילי דעת קהל חזקים החשופים לאותן השפעות ותהליכים גלובליים, ומונעים לעיתים קרובות על ידי שיקולים כלכליים דומים. והצבע הוא אחד הגורמים שמעודדים את הלקוחות להחליף מלתחה מדי עונה. "כולם מריחים מה הולך להיות בטרנד. אם מסתכלים טוב טוב בחיזוי הצבעים לפעמים נדמה שיש את כל הצבעים וצריך רק לבחור", מסביר אילן בז'ה, מנכ"ל חברת TAGWOMAN, מנהל מסחרי מחלקות הנשים של חברת H&O ומנחה פרויקטים לעיצוב אופנה בבית הספר הגבוה שנקר. בז'ה טוען כי הצבעוניות נקבעת משילוב בין תחזיות האופנה, תצוגות מעצבי העל והרחוב. "בעצם ככל שמתקרבת העונה הצבעים נהיים יותר מדויקים וחלקם מתמוססים. כמובן שכל רשת אופנה או מעצב בוחר לעצמו את סקאלת הצבעים המתאימה לארצו וללקוחותיו".

| צבעוניות הארד קור |
אך לעתים נוצר גם מצב שבו מעצבי האופנה מתמקדים בקשת צבעים שונה משל התחזיות הקיימות, מה שמוביל לעבודה אינטנסיבית אצל יצרני הטקסטיל החייבים לספק בפרק זמן קצר חומרי גלם חדשים שייכנסו לעבודה מיידית אצל רשתות האופנה המסחריות. "גם חברות כמו אייץ' אנד אם וגאפ שבעבר נאבקו לשמר צבעים מסוימים באופנה כדי לאמת את התחזיות שלהן, כיום עובדות עם תוכנות מחשב משוכללות המאפשרות להן לתרגם טרנדים באופן כמעט מיידי", מסבירה דולינגר. "חברה כמו אייץ' אנד אם יכולה לקחת טרנד מהמסלול ועוד באותו היום לשלוח אותו כבר לייצור המוני בסין".

דוגמה מובהקת לכך היא קשת הצבעים העזה שהציג המעצב ראף סימונס בתצוגת האביב של בית האופנה ג'יל סנדר, שגרמה למעצבי הרשתות להיכנס לפאניקה ולעבוד על קבוצות צבע חדשות שהוכנסו לקולקציה בשלבים מאוחרים של תהליך הייצור. ואכן, לצד הקולקציות הבהירות ברובן שמציגות העונה הרשתות זארה, מנגו, טופשופ וגם קסטרו המקומית, בולטת קבוצה קטנה אך משמעותית של פריטים בצבעים כמו צהוב קנארי, ורוד מזעזע, ירוק קלי, כתום מנדרינה וכחול חשמלי, שהיו כוכבי התצוגה של סימונס. צבעוניות הארד–קור הייתה הכותרת הלא רשמית שהוצמדה לקולקציה, כותרת שהפכה בשלב מאוחר יותר לאחת מהמגמות הבולטות לעונת האביב הקרובה. חלק מהנוכחים באותה תצוגה שיוו את המפגש הראשוני עם הצבעים העזים לתעתוע הוויזואלי המתרחש בעת שהעין מנסה להתרגל מחדש לקרני השמש, לאחר שהייה ממושכת בחשכה. הייתה זו הקבלה מעניינת, שכן במובנים מסוימים היתה זו החזרה הראשונה של צבעוניות עזה שכזו מאז החל המשבר הכלכלי העולמי של 2008 שהותיר את חותמו גם על תחום האופנה.

ג'יל סנדר, קיץ 2011 | צילומים: גטי אימג'ס

מלבד החזרה לצבעוניות אפרורית ועגומה הביא המשבר גם לירידה חדה בנתוני המכירות. עוד לפני פתיחת עונת התצוגות של אביב 2009, היה ברור כי התחזית האפורה של המעצבים התממשה, כאשר ניצניו של המיתון החלו לפגוע בצורה חריפה במאזני המכירות של בתי האופנה. מחזורי המכירות של חג המולד 2008 היו לנמוכים ביותר זה עשור, רכישות של בגדים ואביזרי לבוש צנחו בכמעט 25%. המעצבים הבינו שכדי להישאר רלוונטיים בגדי הקיץ החדשים חייבים לשקף את המצב הכלכלי העגום. הם דפדפו בספרי ההיסטוריה לתקופות דומות שבהן חווה העולם מצוקה כלכלית מדאיגה. הבגדים שהוצגו באותה העונה זכו להגדרה Depression Chic – שיק המיתון, ושאבו את השראתם מסגנון הלבוש האופייני לשנים שאחרי 1929, השנה בה התרחש המשבר הכלכלי הגדול של המאה הקודמת בבורסה של ניו–יורק. לצד שמלות בסגנון "בית קטן בערבה", שימוש בולט בפרנזים ורפרנסים תקופתיים אחרים, בלטה צבעוניות דהויה של גווני אדמה רכים לצד ריכוז משמעותי של שחור, צבע פחות דומיננטי בקולקציות הקיץ בימים כתיקונם, שהעניק לבגדים מראה חמור סבר.

| הבורסה נופלת – השחור עולה |
השחור המשיך והפך לצבע השולט של סתיו 2009. הבגדים שהוצגו חודשים ספורים לאחר קריסת הבנקים הגדולים ושוק המניות באמריקה ניסו לשכנע בהיותם "פריטי השקעה חכמים" לתקופה הקשה. אלבז כינה את הקולקציה שעיצב באותה עונה ללנוון "אוסף של בגדים ריאליסטיים, כאלו המשרתים נשים בזמנים שבהם הן מתלבשות פחות למסיבות קוקטייל וארוחות בוהריים אקסקלוסיביות". אלבז היה אחד מהמעצבים הבולטים שפנו ללבוש שנות הארבעים כמקור השראה מרכזי לקולקציה, תוך התמקדות בחליפות חצאית קשיחות במראה פוסט מלחמת העולם השנייה. אותן חליפות שימושיות עשויות צמר מורתח אשר כיכבו בקולקציות רבות באותה עונה, הגיעו לעתים תכופות בשחור או בצבעי אדמה עמוקים בעלי תכונות קודרות, שפיגמנטים שחורים שולבו בתהליך צביעתם.

גוצ'י, קיץ 2011 | צילומים: יח"צ

עם המעבר לעשור החדש ולאחר תקופה ארוכה שבה שלט השחור ביד רמה, התאהב עולם האופנה בחוסר–צבע חדש – הניוד. אותו גוון עור חסר נוכחות לכאורה, היה לכוכב הגדול של עונת אביב 2010. הוא השתלב בטבעיות במגמות המובילות לאותה העונה, בראשן מגמת ההלבשה התחתונה כהלבשה עליונה. הניוד התאים גם למגמת הלבוש הפונקציונאלי החכם, שהונהגה על ידי פיבי פילו לסלין, אנה מקגיבון לקלואה וסטלה מקרטני. באותן קולקציות אולטרה–לבישות בחרו המעצבות בתתי הגוונים השונים של הצבע: דבש, בז' ואוף–ווייט כבסיסים הומוגניים ולא מאיימים לחליפות מכנסיים חלקלקות, מעילי טרנץ' שימושיים ושמלות שיפט מדויקות.

| לא מצטרפים לחגיגה הצבעונית |
הניקיון והנייטרליות של הצבע העירום התבררו כנוסחה מנצחת לזמנים של חוסר ודאות, ובמעבר לעונת סתיו 2010 נשאר עולם האופנה צמוד למשפחת הצבעים הנייטרלית, כשהפעם נבחר צבע הקאמל, העשיר בנבחרת הגוונים הטבעיים. גוון החמאה השזוף הופיע כבסיס לחליפות מחויטות או ללבוש עליון דוגמת מעילי חלוק עשויי קשמיר, והעלה זיכרונות חמימים לאופנת שנות השבעים, העשור עליו בחרו להתרפק באותה העונה חלק ניכר מבתי האופנה המובילים. יש הסבורים כי השימוש בקאמל הכין את הקרקע למתקפת הצבעים של אביב 2011. למרות היותו גוון רגוע יחסית, האפיל המתוחכם והמרענן שהעניק לפריטים מינימליסטיים היה יוצא דופן לצד הצבעוניות החורפית הכהה, ואף הוכיח את עצמו כהצלחה מסחרית. היה ניכר כי קהל הצרכנים צמא לצבעוניות שונה שתפיח במלתחה רוח חיים חדשה. היה גם ברור שלמרות ההתאוששות המשמעותית של השנה וחצי האחרונות, המשבר הכלכלי לא תם ועל אף שמאזני המכירות של חג המולד 2010 הצביעו על מגמת עלייה, מחזורי המכירות של מרבית בתי האופנה עדיין רחוקים מימי התהילה שקדמו ל–2007. עם זאת התחושה הכללית הייתה של שובע משיק המיתון, שהגיע הזמן לקבל את השלכות המשבר ולנוע קדימה עם רעיונות חדשים העושים שימוש בפאלטת צבעים נועזת יותר. המעצבים מצדם שמחו להיענות לאתגר והתאהבו מחדש בצבעים המרוכזים.

למעצבים הישראלים, לעומת זאת, קשה יותר לקחת חלק בחגיגה הצבעונית של הקיץ הנוכחי. "הפאלטה השולטת אצל מעצבים ישראלים מורכבת בעיקר מצבעים קלאסיים ובסיסיים כמו שחור, אפור וכחול", מסבירה דולינגר. "לצערי, היצע הבדים בארץ הוא לא גדול במיוחד ונפח התוצרת מאוד נמוך, מה שלא מאפשר למעצבים המקומיים לרכוש בדים מחו"ל או אפילו לפתח בדים בעצמם בארץ". גם מירית וינשטוק מודה כי למעצבים צעירים בארץ יש בעיה אמיתית בבחירת בדים ולכן גם צבעים. "הבעיה הזאת רק החמירה מאז שהייצור של חברות מסחריות גדולות עבר מישראל למזרח. חנויות וחברות הבדים מציעות מגוון מצומצם של בדים וצבעים. לכן יכול להיווצר הרושם שבארץ בוחרים המעצבים בפאלטת צבעים שונה, אך לדעתי זה נובע מכורח הנסיבות".

אנג'לינה ג'ולי וג'ניוארי ג'ונס בוורסאצ'ה | צילומים: גטי אימג'ס

לאחר הזרקת הצבע המרוכזת של העונה נשאלת השאלה: מה צופן לנו העתיד? אין ספק שהצבעוניות העזה תישאר עמנו לפחות בעונת הסתיו הבאה, אך שימוש יתר בה יהפוך גם אותה לבנאלית ושגרתית. גם החזרה לעיסוק צבעוני בהשלכותיו של המשבר הכלכלי נראית כצעד לא סביר לאחר מטח הצבע הנוכחי. על פי לי אדלקורט, חוזת הטרנדים החשובה בעולם, 2012 תביא עמה עיסוק גובר בהשלכות הסביבתיות שיצר זיהום התעשייה המודרנית. "באף תקופה בהיסטוריה לא ראינו כל כך הרבה רעידות אדמה, שריפות, שיטפונות הרסניים והרי געש מתפרצים. בשנתיים האחרונות התחלנו להבין בדיוק כמה כדור הארץ כועס עלינו", קובעת אדלקורט. במחקרה המתמשך לגילוי צבעי העתיד מצאה כי לתנאי מזג האוויר המשתנים השפעה מכרעת על בחירת צבעי העתיד: "כשהרכבתי את פאלטת הצבעים האפורה לקיץ הבא הבנתי לפתע שהצבעים הללו מתקשרים ישירות לשיטפונות להם אנו עדים בקייצים האחרונים, הנובעים מהשפעתו ההרסנית של תהליך ההתחממות הגלובלית".

| 2012: הצבע של הטבע |
לצד אותם צללים של אפור, צופה אדלקורט גם גידול משמעותי בשימוש בגוונים של צהוב ולבן, המשקפים את אנרגיית השמש. הדאגה לעתיד כדור הארץ תשליך לדעתה לא רק על הבחירה הצבעונית אלא גם על דרך הפקתם של הצבעים. "בשנים האחרונות התחלנו לחקור מחדש את תהליך הצביעה הטבעי העושה שימוש בחומרים טבעיים כגון שורשים, קליפות עצים ועלי כותרת של פרחים". תהליך הצביעה הטבעי אותו מנסים לפתח מחדש אדלקורט וצוותה היה הנפוץ בעולם עד לסופה של המאה ה–19, אז עברו בהדרגה בתעשיית הטקסטיל לשימוש בצבעים כימיים. עם המודעות המחודשת להשפעות ההרסניות של הצביעה הסינתטית, כמו גם המגמה ההולכת וגוברת לעידוד צריכת מזון וכותנה אורגנית, מקווה אדלקורט להחזיר את טכניקת הצביעה הקדומה למרכז הבמה. על פי אדלקורט החזרה לטכניקות העבר בשילובם עם רעיונות מודרניים חדשניים הוא המסלול היחידי בו צריך עולם האופנה לצעוד במטרה להמשיך לנוע קדימה ולהישאר רלוונטי בעיני עצמו ועבור ההמונים.

אפשרות התגובות חסומה.