עמוד הבית מגזין

אנשים בונים לעצמם דמות שלי בראש. אתם לא מכירים אותי

היו שנים שהיא ברחה מזה, לא רצתה חשיפה. בטח לא בתור הבת של לאה שנירר, ה"מעושרת" לשעבר. אבל משהו השתנה אצל מיה שנירר, והנה היא חוזרת משלושה חודשים של טבילת אש כדוגמנית בין-לאומית. "לפני שטסתי חשבתי שאולי רוצים אותי כי אני 'הבת של'", היא אומרת, "והכי מצחיק שמישהו הגיב לי עכשיו שאני מקבלת עבודות בקוריאה הדרומית בזכותה. נראה לכם שמישהו בקוריאה מכיר את אמא שלי?"

מאת אפרת וכטל | ‏ 27 פברואר 2025

מעיל: מייקל קורס | נעליים: אוסף פרטי (צילום: שי כהן ארבל)

מיה שנירר אמורה להתגייס בקרוב לצה"ל, אבל לפני שתעלה על מדים עשתה בת ה-18 צעד ראשון לקריירת דוגמנות בין-לאומית: שלושה חודשים של צילומים ופגישות עבודה בקוריאה הדרומית. עכשיו מספרת שנירר שהיא בחרה להתכלב שם, לא החלטה מובנת מאליה במשפחתה ברוכת האמצעים: אמה היא כוהנת הפילאטיס לאה שנירר ואביה הוא איש העסקים צחי שנירר, שמעביר את רוב ימיו בהמבורג.

"יכולתי לישון במלון, אבל הכסף של ההורים שלי הוא לא הכסף שלי", מסבירה שנירר, ימים לאחר שחזרה ארצה, את הבחירה לשהות עם שותפות בדירת דוגמניות. "אני רוצה לעשות כסף בעצמי ולהצליח בכוחות עצמי, לפני שטסתי התחלתי לעבוד במסעדה, אז אני מבחינתי גם אגור בדירת דוגמניות מעופשת. פתחתי שם סתימות בשירותים בידיים שלי. כשאצטרך באמת, ההורים יעזרו לי כמו שכל הורה עוזר לילד שלו. אבל אני רוצה לעשות את הדרך שלי".

שנירר טסה לסיאול עם אמה, שעזבה לאחר מספר שבועות. הדוגמנית הצעירה נשארה בדירה; היא חלקה אותה עם צעירות חברותיות יותר ופחות, ולפעמים נשארה לגור בה לבד. "אין לי בעיה להסתדר לבד, אבל הייתי צריכה מישהו בסוף היום לדבר איתו קצת", היא אומרת. "הדוגמניות שהיו שם הן רוסיות, מדברות ביניהן, ולי לא היה לי עם מי לדבר".

מעיל: עמנואל | נעליים: הלגה (צילום: שי כהן ארבל)

מה עם להתקשר למישהו מהמשפחה, החברים?
"זה לא אותו הדבר. את לא יכולה להסביר מה את מרגישה, כי יגידו לך 'אז תחזרי לארץ'. הרבה פעמים הרגשתי בודדה".

זה מזכיר סיפורים של דוגמניות שהצליחו בחו"ל בשנות ה-90, רק שאז לא היו טלפונים ושיחות פייס-טיים. זה לא עוזר?
"לי הכי הפריע שלא היה לי את מי לחבק. אני לא נוטה להראות שקשה לי, אבל פעם התקשרתי בוכה לחברה והיא לא ידעה מה לעשות. היא ניסתה לעזור לי, אבל זה לא אותו דבר כמו מישהו שנמצא באותן נעליים. למזלי בחודש האחרון הצטרפה לדירה דוגמנית מאמסטרדם שהפכה לחברה הכי טובה שלי והכל השתנה, חזרתי בהרגשה טובה".

את רגילה להיות בשניים, את ואחיך התאום רפאל. יכול להיות שהלבד מאתגר במיוחד עבורך?
"כן, התאום שלי היה חסר לי מאוד. אני לא יודעת אם הוא רואה אותי ככה, אבל מבחינתי הוא החבר הכי טוב שלי".

ואיך היה מבחינה מקצועית?
"היו לי כמה עבודות סגורות מראש עם הסוכנות שהזמינה אותי, אבל בחודש הראשון זה רק אודישנים, ליהוק, ואפילו לא שמעתי 'כן' במשך חודש כי זה רק אודישנים כל היום. זאת הפעם הראשונה שלי, לא ידעתי שזה מה שיהיה".

טוטאל לוק: COS (צילום: שי כהן ארבל)

נשמע מלחיץ להיות לבד בתחילת הדרך באודישנים אין-סופיים. איך מתמודדים כשרואים אחרות מקבלות "כן"?
"אני אף פעם לא משווה את עצמי לאחרות. הבנתי שאני אולי לא הכי יפה, אבל אני נראית שונה, וזה מה שאני רוצה: להיות שונה, מיוחדת. גם בחדרי אודישנים לא הסתכלתי על יופי, אלא על ייחוד. הבנתי שכל אחת מתאימה למותג אחר, והמחשבה הזאת התחזקה כשהתחלתי לקבל עבודות. אז לא הרגשתי קנאה".

מה כן הרגשת?
"הייתי ביישנית, כי לי אין ניסיון ואולי גם לא יהיה לי, והן דוגמניות עם תיק עבודות מפריז וממילאנו. הייתי ממש חסרת ביטחון, בכיתי בטירוף בדרך לשדה התעופה, ואבא שלי אמר לי: 'אם את בוכה כי את הולכת להתגעגע, את לא צריכה לטוס'. אבל בכיתי כי לא האמנתי בעצמי".

למה?
"תמיד היה לי ביטחון במראה שלי, אנשים שלא מכירים אותי היו עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי שאני יפה וצריכה לדגמן, והם לא ידעו מי אני. אבל היו גם כאלה שראו בי 'הבת של', אז אף פעם לא רציתי להיות מפורסמת. לא רציתי שזה יהיה בגלל אמא שלי, וכשהייתי קטנה רציתי רק לברוח מזה. הרי כשאת גדלה למציאות מסוימת ומכניסים אותך לתבנית, את רק רוצה לצאת מהתבנית הזאת".

מעיל: מייקל קורס | נעליים: אוסף פרטי (צילום: שי כהן ארבל)

חושבים שאני מפונקת, חושבים שאני מתנשאת

לרע ולטוב, שנירר היא הבת של מי שהתפרסמה לפני 14 שנים בתוכנית "מעושרות". כבר בפרק הראשון של הדוקו-ריאליטי היא כיכבה כפעוטה, מטיילת בשמלת נסיכות וכנפיים בבית רחב הידיים של המשפחה. "כשקישרו אותי ללאה שנירר הסתכלו עליי באור שונה", היא אומרת על השנים המעצבות שלה. "כשהכרנו אנשים חדשים, חברות שלי היו אומרות להם, 'אתן יודעות מי זאת אמא שלה?'. זה לא אמור להשפיע על מה שחושבים עליי, אף פעם לא הבנתי למה צריך לעשות לי את זה".

ומה לדעתך חשבו?
"שאת ילדה שחושבת שהיא יכולה לקבל מה שבא לה כי אמא שלה מפורסמת, שמאכילים אותה בכפית זהב כי יש לך בית גדול ואין לך בעיה של כסף. אנשים בונים לעצמם דמות שלי בראש, וזה הדבר שמפריע לי: ששופטים אותי מראש. אתם לא מכירים אותי, אתם לא יודעים איך אני מתנהגת, אתם לא יודעים אם מאכילים אותי בכפית זהב. תמיד חושבים שאני מפונקת, חושבים שאני מתנשאת".

זה יותר מהידיעה שיש להורים שלך כסף. אמא שלך התפרסמה כשחשפה את העושר שלכם.
"הם עבדו קשה בשביל הכסף שלהם, והוא שלהם. אני? מבחינתי יש לי אפס בבנק" ("לא אחרי קוריאה", ממהרת להוסיף הסוכנת, שיושבת בצד ומקשיבה לשיחה).

מעיל: וולור | נעליים: הלגה (צילום: שי כהן ארבל)

הרגשת שיש כאלה שרוצים להתקרב אלייך בגלל הכסף, בגלל הפרסום?
"כן. כל מי ששאל אותי אם יש לי בריכה בבית – לא הייתי עונה יותר. היה רגע בחטיבה שכולם לבשו מותגים ואני לא רציתי, נטו כדי שלא יראו אותי כילדה מפונקת שיכולה לקנות מותגים. הרגשתי שזה לא במקום ולא פייר כלפי מי שלא יכול, זה ממילא לא מה שמעניין אותי. אבל אמא שלי כן הייתה מעבירה לי תיקי מותגים שהיא כבר לא השתמשה בהם, והייתה ילדה שהתקרבה אליי והרגשתי שהיא רוצה שאשאיל לה תיק, שהיא נחמדה בשביל משהו. אני מבחינה באנשים האלה ולא נכנסת איתם לריב, אני פשוט מתרחקת. אבל זה לא באותה רמה כמו שאמא שלי חווה את זה".

יש כאלה שמתקרבים אליה בגלל אינטרס?
"בטח, ולי נורא קל להבחין בהם. אמא שלי נורא רגישה, היא נשמה טובה ולפעמים היא חברותית מאוד, ואני יכולה לראות כשהחברים האלה הם לא אמיתיים ורוצה לפקוח לה את העיניים. תמיד הרגשתי שבתעשייה הזאת יש הרבה פייק, שהרבה עושים דברים רק בשביל הפרסום. זאת עוד סיבה שאף פעם לא רציתי להיות חלק מזה, לא רציתי לחוות את זה".

כשהיית ילדה נחשפת והתפרסמת בעל כורחך. איך זה גרם לך להרגיש?
"לא באמת הסתכלתי על זה כמשהו שאני לא רוצה. רק בגיל 14 זה התחיל להפריע לי ולא רציתי לתת לזה יד באינסטגרם או בראיונות וצילומים, ובהתחלה זה יצר ויכוחים – מה מתאים, מה לא. אבל אמא הבינה שאם אני לא רוצה, אז לא. היא לא משכה אותי באוזן, ובסופו של דבר לכל אחד יש אמא מביכה שמעלה אותו באינסטגרם. ההבדל הוא שלאמא שלי יש 120 אלף עוקבים, אז אצלי זה מביך בפומבי".

מעיל: מייקל קורס | נעליים: אוסף פרטי (צילום: שי כהן ארבל)

מה למשל?
"נגיד כשהיא מעלה תמונה שלי וכותבת, 'חיים של אמא, מאוהבת בדבר הזה'. פחות רציתי להיות באינסטגרם, ואני גם ממש מאמינה בעין הרע, אז לא רציתי להיות חשופה להרבה עיניים. זה לא שאני הבת של ביונסה, אבל עדיין העדפתי שלא".

מתי זה השתנה?
"לפני שלוש שנים ראתה אותי באיזה אירוע מי שהיום היא הסוכנת שלי, רותם גור (מי שהניעה בין השאר גם את הקריירה הבין-לאומית של סופי מצ'טנר כשהייתה בת 14 – א"ו). היו סוכנים אחרים שפנו באותה תקופה, ואמא ידעה שזה לא מעניין אותי, אבל כשרותם פנתה היא אמרה לי, 'תחשבי על זה ותגידי מה דעתך'. נפגשנו פה בבית, ואני הייתי עוד ממש ילדה שעניינו אותה רק החברים והלימודים והצופים. נראיתי ממש שונה מהיום, הייתי מאוד חסרת ביטחון וראינו שאני עוד לא שם. אחרי שנה נפגשתי שוב עם רותם והפעם רציתי וחתמנו. משם התחלתי לדגמן, אבל מיד אחר כך פרצה המלחמה".

עניין אותך להצליח בארץ לפני שתנסי בחו"ל?
"רציתי לרכוש כאן ניסיון ולהגיע לחו"ל מוכנה, אבל אני מודה שלפני קוריאה תמיד הייתה לי מחשבה שאולי רוצים אותי כי אני 'הבת של'. קרה למשל שהצטלמתי לקסטרו וביקשו לראיין אותי, והבנתי שזה בגלל אמא ולא בגלל שאני דוגמנית, כי את שאר הדוגמניות המתחילות לא ראיינו. הדבר המצחיק הוא שמישהו הגיב לי ברשת לא מזמן, 'אה, את מקבלת עבודות בקוריאה כי את הבת של לאה שנירר'. מה נראה לכם, שמישהו בקוריאה מכיר את אמא שלי?".

שמלה: עמנואל (צילום: שי כהן ארבל)

אנחנו בעצם ילדי מבחנה

שנירר הצעירה הגיעה לעולם אחרי שנים של טיפולי פוריות שעליהם סיפרה בכנות ובהרחבה אמה – שהגשימה חלום ובגיל 49 ילדה תאומים, רפאל ומיה, אחים קטנים לדוד (33) ויונתן (29). כיום לאה בת 66 וצחי בן 77, ובת הזקונים שלהם אומרת על גילם: "תמיד פחדתי, תמיד. כשאבא שלי טס לגרמניה אני תמיד בוכה מפחד על הבריאות שלו. כשהיינו רבים או מתווכחים, הפחד לאבד את ההורים שלי תמיד היה לי בראש. גם עכשיו עולות לי דמעות בגלל המחשבה על מה אם חס וחלילה יקרה משהו. אבל בתוך זה אמא שלי מתנהגת הרבה יותר צעיר מאמהות אחרות, כמו בת 30. היא כמו חברה, כל בת הייתה נהנית בטירוף עם אמא כמו שלי. היא דמות, מלאת אישיות. היא כיף".

איך זה לגדול כשאבא נמצא רוב הזמן בגרמניה?
"לא הכרתי משהו אחר. מצד אחד תמיד הרגשתי שיש לי בית שני בגרמניה, מצד שני נסענו לבקר שם את אבא כשהתחילה המלחמה ונתקענו, ולהגיד לך שנהניתי? לא. אני מאוד אוהבת את הארץ. גרמניה מדינה מעולה, אבל את לא מרגישה שם בית. גם לא הכי נעים לדבר בעברית. לא שהרגשתי אנטישמיות, אבל מראש נמנעתי כי זה לא כזה נעים".

זה היום. מה היה פעם?
"ילדה קטנה רוצה שאבא שלה יהיה ברגעים כמו מופע סוף שנה או יגיע עם אמא ליום הורים. לי לא היה את זה, וכשראיתי הורים של אחרים זה עשה לי טיפה קווץ' בלב. אבל הוא כן מאוד השתדל להגיע ולהיות, רצה להיות שם בשבילי גם בדברים טיפשיים. נגיד, שאחזור הביתה מטיול שנתי והוא יחכה לי עם אמא".

חולצה: טומי הילפיגר | ז'קט: VAS (צילום: שי כהן ארבל)

יש בך כעסים? אכזבה?
"זה לא שהוא לא היה כאן בשבילי, כעסתי רק כי דאגתי לו. לפעמים הוא היה טס בלי להגיד לי 'ביי' כי הוא ידע שאני אבכה, ועל זה נורא כעסתי עליו".

אמא שלך אמרה בעבר שקשר לונג-דיסטנס משפיע לטובה על הזוגיות. איך זה משפיע על הילדות וההתבגרות?
"אולי אבא הרגיש לפעמים שאנחנו קרובים יותר לאמא בגלל שהוא בחו"ל, וכשאתה רחוק לוקח זמן להתקרב בכל פעם מחדש. אבל אני כן מרגישה אליו קרבה, גם אם הוא לא איתי פיזית. אני מאוד מחוברת אליו ותמיד אמרו לנו שאנחנו נורא דומים. תמיד הרגשתי ילדה של אבא, וזה שהוא תמיד היה על הקו עזר לי במובן הזה שאין לי געגוע, אני יודעת להתמודד עם זה שאנחנו גרים בנפרד ומתראים פעם בכמה חודשים. זה מבגר טיפה".

גם האחים הגדולים שלך לא תמיד בארץ.
"דוד גר בארץ, יונתן במיאמי, ואנחנו נורא קרובים. בזכות אבא אנחנו רגילים להיות במרחק, זה לא כל כך קשה לנו. ברור שאני רוצה לראות אותם ואת האחיינים שלי, אבל אנחנו רגילים. זה לא משפיע על הקשר שלנו".

מעיל: עמנואל | נעליים: הלגה (צילום: שי כהן ארבל)

איך זה לגדול עם תאום?
"זה כיף בטירוף, יש לנו קשר נורא חזק. גדלנו בתור צמד שעושה בעיות, היינו בורחים או שוברים דברים, תמיד אמרנו דברים שמביכים את אמא כשראיינו אותה. היה לי קשה אם לא היה לי את התאום שלי, כי האחים שלי נורא גדולים. איתו הרגשתי שאני אף פעם לא לבד. אני ורפא – אנחנו המתנות של אמא אחרי טיפולי הפוריות".

יש איזו השפעה להבנה שעבדו כל כך קשה כדי לקבל אתכם?
"אני רואה איך אמא מסתכלת עלינו ברגעים משפחתיים קטנים, מחייכת לעצמה כשאנחנו צוחקים או משחקים. תמיד הרגשתי את העיניים שלה, איך היא מסתכלת עלינו, ובכל יום הולדת היא הייתה מספרת כמה טיפולים היא הייתה צריכה לעבור. השיח היה מאוד פתוח, בחיים לא גיליתי דברים דרך האינטרנט. רפאל דווקא לא ידע שאנחנו בעצם ילדי מבחנה, ויום אחד אמרתי לו את זה והוא הסתכל עליי בכזה, 'מה?'. אבל הוא פשוט גבר שלא מבין איך זה עובד".

מעיל: מייקל קורס | נעליים: אוסף פרטי (צילום: שי כהן ארבל)

לא היה דבר כזה שחייבים להיות רזים

לאה שנירר היא דור שני לשואה, בת לאחת מתאומות מנגלה. היא מדברת על כך, משמרת את הנושא, ובאופן טבעי הוא נוכח בבית. "אמא תמיד הנחילה לנו שחייבים לסיים הכל מהצלחת, ככה סבתא שלי חינכה וככה היא גדלה, ואותי מלווה ההרגשה שאני צריכה להנציח את השואה", אומרת שנירר הבת והנכדה. "ממש חשוב לי לדבר על זה, כך שהדור החדש לא ישכח מזה. זה היה התפקיד שלי בצופים, ובמעגלי שיח שמעתי שהילדים לא יודעים כי לא מדברים איתם על זה. חשוב לי גם לדברר את ישראל כשאני לא בארץ".

לא כל כך קל כרגע לישראלים בחו"ל.
"כששאלו אותי עכשיו מאיפה אני, תמיד אמרתי 'ישראל'. דיברתי עם דוגמנים אחרים, והבנתי שהם מכירים רק דברים מהסושיאל. הם לא באמת מבינים, אז היה לי חשוב להסביר להם את הצד שלנו. לא דיברתי לרגע נגד העזתים או נגד פלסטין, רק הסברתי להם שנלחמים שם אנשים בגילי, שהם חברים שלי ושהם לא באו במטרה להרוג אנשים, אלא להגן על המדינה. הם חשבו שהצבא מלא באנשים אכזריים שרק רוצים דם, והיה לי חשוב להסביר את ההבדל".

טוטאל לוק: COS (צילום: שי כהן ארבל)

דיברת על בית שמסיימים בו הכל מהצלחת, אבל אמא שלך היא גם *ה*מורה לפילאטיס, ואת דוגמנית. הרגשת לחץ לשמור על איזו נראות?
"אוי לא, ממש לא. לכולנו הייתה גם תקופה שהיינו יותר מלאים, זה הכי הפוך. אמא שלי גדלה בעצמה כילדה מלאה וחסרת ביטחון לפני שהיא נחשפה לעולם האירובי, אז היה מאוד קל לדבר איתה על הנושאים האלה. אם את שואלת על אוכל, אז היינו אוכלים כל הזמן. בבוקר הייתי אוכלת בבית, ב-10 ובצהריים בבית הספר, ואז הייתי חוזרת הביתה ושוב אוכלת צהריים. אף פעם לא היה דבר כזה שחייבים להיות רזים, ואני הייתי ילדה פעילה. רקדתי מגיל 3, הייתי בתחרויות ספורט, אני אוהבת לרוץ ולהתאמן. קשה לי לעבור יום בלי שזזתי, זו גם הדרך שלי להוציא עצבים. אני חושבת לעשות בעצמי קורס מדריכות פילאטיס ואני ממש שמחה שאמא שלי מורה. כיף לגדול עם אמא ספורטיבית, ואני יודעת שגם אני אהיה אמא ספורטיבית".

קיבלת אמא שהיא השראה, שממשיכה להיות היא בכל דבר. איך הרגשת כשכולם דיברו על השמלה הנועזת שהיא לבשה ביום ההולדת ה-65 שלה?
"להגיד לך שאהבתי את השמלה? לא אהבתי את השמלה, כל ילדה לא הייתה רוצה שאמא שלה תלבש שמלה כזאת. אבל הבנתי שזה הגוף שלה, ושהיא יכולה ללבוש מה שהיא רוצה. אם אני ארצה ללבוש משהו, לא הייתי רוצה שהיא תבוא ותגיד לי 'אל תלבשי'. היא ידעה שיהיו לזה השלכות ושאנשים ידברו, היא יודעת טוב מאוד מה היא עושה והיא יכולה להחליט על עצמה. מי אני שאבוא ואעצור אותה? ברור שאמרתי לה שאני לא אוהבת את השמלה, ייעצתי שתשים משהו מתחת, אבל היא בחרה שלא וזאת לגמרי החלטה שלה. זה לא שהיא הייתה עירומה לגמרי".

אז את לא תלבשי שמלה כזאת?
"בינתיים לא. אולי בגיל 65".

צילום: שי כהן ארבל | סטיילינג: חומי פולק | איפור: יעל איתן | שיער: זיו אמסלם | הפקה: טל פוליטי

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Lea Schenirer | לאה שנירר‎‏ (@‏‎leaschenirer‎‏)‎‏

השאירו תגובה לבטל

מתוקה, לא היית מקבלת כאן כתבה כזו גדולה אם לא היית הבת של האישה הכי מביכה במדינה אפילו יותר מאמא פלסטיק. לפחות ההיא כנה עם עצמה ומחבקת את השונות שלה . אמא שלך סתם זקנה עולב פאטתית
מאת: המצליפה |‏ 4 במרץ 2025 | 10:12
מאחלת לה שתמצא מקצוע יותר לעיניין מדוגמנות כי הפנים שלה אולי חמודות אבל לא יפות או מיוחדות במיוחד כמו להרבה דוגמניות אחרות
מאת: אני |‏ 1 במרץ 2025 | 23:33
שיהיה לך בהצלחה עם ישראל חי אמן יהי רצון בשורות טובות אמן
מאת: יואב מיוסט |‏ 1 במרץ 2025 | 22:49
מוכשרת וצנועה. כל הכבוד לך !
מאת: מיכל |‏ 1 במרץ 2025 | 20:50
איזה נערה אינטילינטית, שאפו
מאת: שמעון מחיפה |‏ 1 במרץ 2025 | 20:36
אלופה! בהצלחה :)
מאת: דנה |‏ 1 במרץ 2025 | 20:18
איזה חמודה ומהממת!!! שיהיה לך בהצלחה, תתעלמי מעשי רקע. את טובה ומוצלחת בזכות עצמך.
מאת: חן |‏ 1 במרץ 2025 | 20:17
נערה יפה, מתוקה ומעניינת. מחוברת לעצמה, למשפחה ולמדינה. מאחלת לה הצלחה רבה בדרכה בעולם הלא פשוט
מאת: נילי |‏ 1 במרץ 2025 | 12:21
תשאלי את אבאלה ממה בדיוק הוא מתפרנס בגרמניה…. לא בדיוק מקור לגאווה
מאת: שששששש |‏ 1 במרץ 2025 | 08:33
סורי ילדה אבל את פשוט לא יפה
מאת: Rr |‏ 1 במרץ 2025 | 08:30
נשמעת אחלה בחורה, שיהיה לה בהצלחה
מאת: לא בוט איראני |‏ 1 במרץ 2025 | 02:51
תמיד הדור השני של המליונרים מספרות שניקו שירותים כדי להראות שהן יורדות לעם. שפעם אחת תבוא כזאת ותגיד, נכון אני מקבלת כסף מאמא וקל לי יותר בחיים – לפחות תצא אותנטית. זה פשוט פתאט.
מאת: מעייף |‏ 28 בפברואר 2025 | 16:52
מהממת! בטוחה שאת מצליחה בזכות עצמך. ואל תקשיבי לאף אחד, תעשי מה שעושה לך טוב.
מאת: לי |‏ 28 בפברואר 2025 | 14:06
עוד מסכנה שנולדה למותרות ובוכה על זה.
כמו מאיה ורטהיימר שתי בכיינות.
מאת: ישראל |‏ 28 בפברואר 2025 | 12:54
לא מכירים את אמא שלך אבל מכירים את הכסף שלה.
מאת: GUSS |‏ 28 בפברואר 2025 | 09:06
למה כתבה כ״כ ארוכה על מישהי שמקבלת הכל מהכל .. לא ברור הכתבות שלכם … מה המטרה להוציא את העיניים לצעירות שאין להם אמא מועשרת ???
מאת: אני |‏ 28 בפברואר 2025 | 09:03
סתימה פותחים עם הידיים ולא עם האף. אמאלה הדור הזה אבוד. אגב אין לי מושג מי זאת האמא. אבל אין ספק שלילדה הזאת השתן עלה לראש, היא ממש מגרדת את התחתית כדי לייצר אמפתיה כלפיה, היה לי קשה כי אבא היה בגרמניה??? להוציא משפט כזה בתקשורת הישראלית אחרי ה7 באוקטובר זה גול עצמי.
מאת: מנעחח |‏ 28 בפברואר 2025 | 07:02
את מתוקה אמיתית. נשמעת בוגרת לגילך. בהצלחה
מאת: קרן |‏ 28 בפברואר 2025 | 05:28
וואו! גם יפה גם חכמה! מרשימה מאוד מכל הבחינות. סוףסוף בן אדם איכותי ולא רובוטית של מדיה
מאת: עדי |‏ 28 בפברואר 2025 | 00:15
בחורה יפה
מאת: b |‏ 27 בפברואר 2025 | 20:29
בחורה רגילה מאוד. זה ברור שהיא מתרומת ביצית. הקשר ללאה שנירר או לצחי שנירר הוא מקרי בהחלט. לא היתה זוכה לכתבה אילולא אמא שלה.
מאת: בתיה |‏ 27 בפברואר 2025 | 19:54
חמודה ואינטילגנטית, עלי והצליח!
מאת: יובל לוי |‏ 27 בפברואר 2025 | 19:31
לא מבינה. בתמונות לא רואים כלום חוץ מפרצוף נעלב. (הגוף עטוף בבגד כהה שמסתיר הכול.)
ומובן שכדי להתפרסם צריך להיות מסכן, אז הגברת עושה הכול כדי להיות מסכנה.
מה עוד היה לנו כאן?
לא נמאס לכם מהשטויות האלה?
מאת: מישי |‏ 27 בפברואר 2025 | 15:36
איזה ראיון של בחורה אינטליגנטית, וואו. ממש בוגרת, ולא רק לגילה. כנראה שההורים יודעים מה הם עושים. בחורה צנועה, רגישה לסביבה, מדהים, אני גם רוצה להצליח לגדל ילדים כאלה. לאה, אני לא מכירה אותך אבל שיחקת אותה עם החינוך, ולמיה, את בחורנ לעניין, יפה מאוד מבחוץ, אבל נשמע שמבפנים אפילו יותר.
מאת: אמא לשניים |‏ 27 בפברואר 2025 | 15:32
נשמעת ילדה לעניין, עם ראש על הכתפיים והיא יפה ומיוחדת. שיהיה לה בהצלחה!
מאת: ענת |‏ 27 בפברואר 2025 | 14:38