שופינג, חתולים וכדורגל: נכנסנו לנעליים של שני בר

כאשר שני בר, בת 36, הגיעה לעיצוב נעליים האופקים שלה כבר היו פעורים למשעי, אחרי שלמדה עיצוב גרפי וצילום וסיימה לימודי צורפות ואביזרים בבצלאל. לפני כמעט עשור הקימה את המותג שלה, שנושא את שמה, ופתחה שתי חנויות בתל אביב, האחת בגן החשמל והשנייה ברחוב דיזנגוף. את דריסת הרגל העולמית עשתה כבר לפני שלוש שנים ומאז היא משאירה עקבות נעליים ברחבי צפון אירופה ואפילו ביפן. בימים הקרובים תחגוג יום הולדת שנה לחנות השלישית שלה, שנפתחה בשכונת המיטה בברלין ומהווה שואורום לקנייני אירופה.

החתול במגפיים | "יש לי חולשה קשה לחתולים. עד לא מזמן היה לי חתול במשך 18 שנה. הוא מת בשיבה טובה כשהיה בן 19, שזה מאוד נדיר. קיבלתי אותו במתנה מחבר ומאז הוא עבר איתי מחצית מחיי. הפרידה ממנו הייתה אחד הדברים הקשים שעברתי. עדיין לא אימצתי חתול חדש ומה שבעצם קרה, זה שחתול רחוב גי'נג'י אימץ אותי, או יותר נכון את החנות שלנו ברחוב דיזנגוף, ומאז הוא חלק מהצוות".

זיגית | "מוזיקה תמיד הייתה חלק חשוב מחיי ובאופן טבעי היא גם משתלבת בתהליך היצירה שלי. אני מושפעת במיוחד מכוכבי הרוק והניו-ווייב של שנות השמונים שליוו אותי בתקופה מאוד יפה וסוערת שבה החיים סבבו סביב המוזיקה ובית הספר היה רק בגדר המלצה. הם היו חדשניים, עוצמתיים ונועזים ושינו את פני המוזיקה של הזמנים ההם, ובשבילי הם לגמרי רלוונטיים גם כיום. היה כיף לראות לאחרונה סרט דוקומנטרי בסינמטק לרגל 40 שנה לאלבום "זיגי סטארדאסט" של דיויד בואי, ולהיזכר בכל הפקות האופנה שנעשו בהשראתו. הכי מוצלחת לדעתי הייתה זו של ווג, שבה קייט מוס מאופרת כמו זיגי".

ז'אן דארק | "אישה בעלת אמביציה וכוחות נפשיים ראויים להערכה. היא הייתה מקור השראה עיקרי עבורי בקולקציית חורף 2009. זה מדהים לראות נשים חזקות שהולכות בדרך מסויימת, גם אם היא לא נחשבת למקובלת. ויזואלית, מעסיק אותי לאורך השנים כל מה שקשור לאסתטיקה של שריונות ומחברים למיניהם כמו גם השילוב של אישה בלבוש גברי. אני אוהבת ליצור הכלאות של אלמנטים הלקוחים מעולמות זרים".

העולם התחתון | "אני מטורפת על מחוכים. אני חושבת שהם בין פרטי הלבוש יותר יפים ומעניינים שיש. מחוך יכול לעצב את הגוף לפי המבנה שלו וממש לשנות את הסילואט של הגוף. אני אוהבת אובייקטים מורכבים ובהלבשה תחתונה, למרות המינימליזם החומרי יש ריבוי של מחברים, רצועות ושילובים של בדים וחומרי טקסטיל למיניהם. לפני כמה שנים הייתי בתערוכה שסוקרת את ההיסטוריה של התחתונים משנות ה-20 ועד היום, וזה היה מרתק לראות את ההתפתחות העיצובית והחומרית, ואת האופן שבו הפריטים הפכו לפחות מורכבים ויותר פונקציונליים עם הזמן. בקיץ 2008 עסקתי לא מעט בהלבשה תחתונה ובמהלך התחקיר נהניתי לגלות את הקשר שבין המחשופים בשני אזורים כל כך שונים בגוף".

מכוניות ישנות | "פטיש רב שנים. פעם ייצרו מכוניות מאוד מורכבות, שהיה להן ממש אופי. הייתה ירידה לפרטים בעיצוב, שזה משהו שאני מאוד מעריכה, שימוש בחומרי גלם כמו עץ ועור, מעבר למתכות, ודגש מהותי על העיצוב. לא היו פשרות כמו היום, של פרקטיות ומסחריות. היום הכל נראה אותו הדבר. לא יודעת איך הגעתי לזה. אין לי אחים גדולים או אבא מוסכניק. זה כנראה הטום בוי שבי. אני אוהבת גם כדורגל".

עור | "חומר בעל איכויות מופלאות אשר מפתיע אותי כל פעם מחדש בדרך שבו הוא יכול להשתנות ולהתאים את עצמו לטכניקות ולשיטות עבודה שונות. בעורות אני מעדיפה צבעוניות עמוקה יותר, כמו זו של הסבנטיז. למשל, אני תמיד אבחר בצהוב שקרוב לאוקר מאשר לצהוב לימון".

חפש את המקור | "הרבה פעמים אני פונה לטבע כדי להצית את הדימיון ונדהמת למצוא שם את הבסיס הצורני להמון דברים שאנחנו מכירים מחיי היומיום. ציפורים ובעלי כנף אהובים עליי במיוחד, ובכל שנה מוצאים את דרכם לפחות לדגם אחד בקולציה. בעונות קודמות הכנתי נעליים עם רקמת תוכים, זוג בהשראת יען ועוד אחד בהשראת ברבור. בעונה הנוכחית יש נעל בהשראת ציפור בשם קרדינל, וככה גם קראתי לדגם".

ניו יורק, ניו יורק | "למרות שאני מבלה הרבה זמן בנסיעות לאירופה, העיר שמשרה עליי הכי הרבה השראה זו ניו יורק. היא לא העיר הכי יפה בעולם, אבל יש בה אנרגיות שאין בשום מקום אחר, הרגשה שהשמיים הם הגבול. אני תמיד חוזרת משם עם אמביציה מטורפת. היא גם ממציאה את עצמה מחדש כל הזמן. האזורים הטרנדיים באיזשהו שלב הופכים למסחריים ואזור חדש הופך למרכז העניינים. אני אוהבת את הלואר איסט סייד, אזור של סלאמס שהפך למתחם בוטיקים מדליקים וחיי לילה תוססים, ואת נוליטה הרומנטית שמלאה בתי קפה קטנים ושכונתיים ובעיקר בוטיקים עם פריטים מיוחדים שלא רואים בסוהו. בפעמים האחרונות שהייתי בניו יורק הסתובבתי בעיקר בברוקלין. הכל קורה שם מבחינת מוזיקה ותרבות, אפילו הסדרה "בנות" מצולמת ומספרת על ההוויה של החיים בה. כשאני שם אני קונה הרבה בחנויות יד שניה, למרות שהיום קצת קשה למצוא פריטים מיוחדים כמו פעם. בתקופת הסיילים אני בסוהו, קונה קייט ספאד ופיליפ לים בחצי מחיר".

ישן וחדש | "לא מזמן חזרתי מנסיעת עבודה בפריז בתקופת הסיילים. באופן די מביש חזרתי משם רק עם בושם חדש. כנראה שלא הייתי במוד של שופינג. זה בושם יוניסקס מעולה בריח של אוקיאנוס של חברה איטלקית שנקראת ACQUA DI PARMA. העיצוב של האריזות של המוצרים שלהם יפהפה, מזכיר בקבוקי תרופות ישנים. הוא עלה 107 יורו וקניתי אותו בחנות המותג באיזור המארה. הפריט הכי ישן ואהוב שיש לי בארון הוא ז'קט עור שקניתי בשוק פשפשים בניו-יורק לפני המון שנים. הוא בנוי בצורה מעניינית ולא שגרתית מגזרת "פרינסס", שמשתמשים בה בדרך כלל לשמלות קלאסיות, בשילוב עם גזרת ז'קט. כבר שיפצתי אותו כמה פעמים בעצמי, ונראה לי שאלבש אותו עד שיתפורר".

הייתי צוללת | "החופש האידאלי מבחינתי – להשאיר את הלפטופ והטלפון בבית, לקחת רק בגד ים וספר ולנסוע למקום שיש בו חופי ים שקטים ומבודדים, רצוי על איזה אי. יש משהו בקצב של איים שבאמת מאפשר לך להוריד הילוך. הייתי בתאילנד בכמה איים מקסימים, המועדף עליי נקרא קופיפי, והוא כל כך קטן שאפשר להגיע אליו רק בסירת מנוע. אין שם הרבה חוץ מחופים בתוליים, בקתות עץ על החול ועצי קוקוס שעוברים לידם בזריזות כי הקוקוסים נופלים מהעצים ומשמיעים קולות נפץ די מפחידים. ראיתי שם את השקיעות הכי יפות בחיי. כשאני בעיר ורוצה לנקות את הראש, אני הולכת לשחות. אני יכולה לשחות שעה ובאיזשהו שלב השחייה הופכת לסוג של מדיטציה, שקט שיש כנראה רק מתחת למים. אני שוחה בקאנטרי די הזוי וחבוי מהעין בדרום ת"א, שנים הייתי עוברת לידו ולא היה לי מושג שהוא קיים. כנראה שזה הקסם שלו. יש בו אוירה אחרת, המון דשא ומרחבים, ולשעה אני מרגישה שיצאתי מחוץ לעיר".

>> קולקציית החורף החדשה של שני בר מסתדרת בזוגות ועושה צעדים קטנים לעבר החנויות. היא כוללת שלל דגמים נשיים בהשראת נעליים גבריות, החל מסניקרס, דרך נעלי הרים ועד נעלי אוקספורד. טווח מחירים: 685-1,400 ש"ח. להשיג בחנויות המעצבת בתל אביב: מקווה ישראל 3 (03-5605981) או דיזנגוף 151 (03-5278451).

•  
•  
•  

קולקציית חורף 2013, שני בר | צילום: רוני כנעני