געגועים לאולימפיאדה: החרמון מעולם לא נראה אופנתי כל כך
התשובה המקומית הצנועה לממלכות המושלגות שמעבר לים עומדת במרכז הפקת האופנה הייחודית הזאת, שמשלבת בין רטרו סבנטיזי לסטייל עתידני ובין צבעים בוהקים לרקע לבן מסנוור במפגש שכולו פנטזיה חורפית-ישראלית
אולימפיאדת החורף באה אמש אל קיצה החגיגי, והותירה אותנו להמתין עכשיו ארבע שנים עד שנוכל לחוות שוב את הקסם המיוחד שהיא מהלכת עלינו: קסם ששולח אותנו מהאקלים הלבנטיני הלא סגור על עצמו אל ממלכות מושלגות, נוצצות בלבן אצילי, שבהן החורף הכבד הוא חגיגה ממושכת של תרבות פנאי מפותחת ומחממת לב.
במחוזותינו, לעומת זאת, עוד יורדות כמה טיפות מדי פעם, אבל אפשר להתחיל להיפרד לשלום מהחלום החורפי שכולל משאלות צנועות כמו שלג בירושלים, ולא נותר אלא להפנות מבטנו אל הפסגה הצפונית ההיא, המאכלסת שלג קל ועומס אנושי כבד, מזכירה לנו שהופה הופה, פה זה לא אירופה, אבל נושאת איתה בכל זאת איזה קסם מקומי: החרמון.
נדמה כי האיכות הנוסטלגית המקומית והמפוקפקת של האתר היא שמהווה את מצע ההשראה להפקת האופנה שיצרה הסטייליסטית טליה בליסטרא: רטרו בוהמייני-סבנטיזי פוגש ליטוש טרנדי ועתידני, פרינטים וצבעים בוהקים פוגשים רקע לבן מסנוור בניגודיות מסחררת, נוף ישראלי פוגש אופנה בינלאומית. התוצאה לפניכם, אנחנו בינתיים נלך לארוז את המזחלות.
צילום: לי אגמון
סטיילינג: טליה בליסטרא
איפור שיער: איילת שמעוני
דוגמנית: טאשה לסוכנות ׳יולי׳
השאירו תגובה