אני לא יכולה להאשים את יעל פוליאקוב. בעיניי היא בחורה מסכנה

•  
•  
•  

שמלה: סטלה מקרטני לפקטורי 54 (צילום: אור דנון)

בגיל 24, שי זנקו היא מדוגמניות הפלאס סייז המצליחות ביותר בעולם. את רוב זמנה היא מעבירה מעבר לים, צועדת בשבועות האופנה ומככבת בקמפיינים למותגים בינלאומיים כמו מאק, פנטן, סקימס, ויקטוריה'ס סיקרט, H&M ועוד.

"כל השנים לא רצו לגעת בפלאס סייז, מידרו אותנו, וסוף-סוף יש עכשיו דיבור על זה ונפתחו אפשרויות לנשים בכל הגדלים. כל השנים, מבחינה חברתית, אישה מלאה לא נחשבה. היינו צריכות הרבה ביטחון עצמי כדי להגיד לעצמנו, 'אני שווה, אני סקסית, למה שאני לא אהנה מהגוף שלי?'. זה שיעל פוליאקוב החליטה שנשים מלאות הן פרות, זה כי זה מה שהיא חונכה עליו בבית. אני לא יכולה להאשים אותה, בעיניי היא בחורה מסכנה. פשוט מעצבן אותי שהיא פוגעת בילדות, בנערות ובנשים בכללי".

זנקו מתייחסת לדברים שאמרה פוליאקוב בפודקאסט שלה ושל אסי עזר ועוררו סערת ענק: "אני אגמור את השמנות [...] בזמן האחרון אני מסתכלת באינסטגרם ולאן שאני לא מעבירה, כולן, אבל מכולן, מתלבשות בשלושים לוקים ליום הולדת [...] לא משנה אם את פרה או את רזה, את מתחילה עירומה. אבל מה שקרה אצל הפרות זה דבר מאוד מעניין – הפרות מנצלות את השומן של עצמן בשביל לקבל פידבקים ואהדה ואהבה של יענו, תראו איזו אישה חזקה אני, לא אכפת לי שיש לי כרס ואבוב, לא אכפת לי, כי אני אישה חזקה ואני אוהבת אוהבת את עצמי".

"הדבר היפה באינסטגרם זה שיש לנו את זכות הבחירה אם להמשיך לראות את הסרטון או לא", אומרת זנקו. "לדבר ככה על גוף של אישה אחרת זה מעצבן, מי נתן לך את הזכות להעביר ביקורת על מישהי? והיא לא דיברה על נשים רזות כשהיא אמרה את זה, רק על שמנות".

•  
•  
•  

צילום: אור דנון | סטיילינג: אייזק לוי

זה פגע בך?
"אני קצת חירשת לדברים האלה, אותי לא מעניין מה שיש לאישה בגיל של סבתא שלי להגיד. היא כל כך אאוטדייטד. היא יכולה להצחיק אולי נשים בגילים שלה, זה בסדר ולגיטימי. אבל היום, בעידן של הרשת שבו כל אחד יכול להביע את הדעה שלו, ברור שהיא עשתה את זה בשביל למשוך אש. אנחנו פה בשביל להרים אחת לשנייה. מה יצא לך טוב מזה? גם אם פעם חשבתי שאת מצחיקה, היום אני לא אלך להופעה שלך ואני לא אראה תוכנית שלך. היא עשתה לעצמה יחסי ציבור מאוד שליליים".

כשבוע אחרי הסערה, פוליאקוב ועזר ניסו להבהיר את העניין בפרק נוסף של הפודקאסט שלהם, כשפוליאקוב אמרה, "תפסיקו למסור את המסר הנוראי הזה והרדוד הזה שאהבה עצמית זה בעירום, שאישה חזקה זה דרך עירום, העצמה נשית הן קוראות לזה [...] מדברים על שינוי ועל העצמה נשית  – זאת העצמה נשית? השדיים שלכן? מה את מביאה לעולם, כפרה?".

"זו לא הייתה התנצלות ולא הייתה הבהרה", מחדדת זנקו את דעתה. "מה אני מביאה לעולם? אני למשל מצילה אנשים. את יודעת איך? כשאני הולכת לשיבא ומתנדבת, בזמן שאין לי, אני מצילה בנות מהפרעות אכילה. בלהראות להם שיש דרך אחרת חוץ מהדרך שבה את חושבת. אני לא רואה שום סיבה לדבר ככה, גם אם זה מפריע לך, יש דרך. היום זה לא מזיז לי כי אני בטוחה בעצמי, אבל בעברי חוויתי השפלות על בסיס יומיומי סביב המשקל שלי. אנשים אמרו לי, 'פחות 5–10 קילו תהיי יותר יפה, תצליחי יותר, ירצו אותך יותר, יהיה לך חבר'. היום אני מבינה שזה בולשיט. אבל לא כולן במקום שלי וזה יכול להזיק מאוד".

•  
•  
•  

צילום: אור דנון | סטיילינג: אייזק לוי

פתאום קיבלתי הודעה שיש בווג תמונה שלי בביקיני

זנקו נולדה וגדלה בתל אביב. קריירת הדוגמנות שלה נפתחה במקרה, כשבגיל 17 וחצי אמא שלה ראתה מודעה על אודישן לדרור קונטנטו שחיפש דוגמניות פלאס סייז לשבוע האופנה בתל אביב. "היא שלחה אותי עם חולצה ורודה, זה עבד. היו שם לפחות 600 בנות ומיד קלטו אותי, צילמו אותי וכמה ימים אחרי דרור התקשר. הוא אמר שאני לא מתאימה לתצוגה שלו אבל שהוא רואה הרבה פוטנציאל, וחיבר אותי עם ריי שגב שבדיוק פתחה סוכנות לדוגמניות פלאס סייז. בין הדברים הראשונים שעשיתי היו צילומים למותג בגדי ים עם צלמת מניו יורק, שלחו את הצילומים בלי הרבה ציפייה לווג ארצות הברית. כמה ימים אחרי, בזמן שאני במשמרת שגרתית במסעדה שעבדתי בה בסינמה סיטי, קיבלתי לינק שווג פרסמו תמונה שלי לבד בביקיני. זה היה מטורף ועשה גלים בכל העולם. מאותו רגע התחלתי לקבל חוזים באירופה".

תמיד היית ילדה יפה?
"לא הייתי ילדה יפה. הייתי מאוד אאוטסיידרית, היה לי קשה להרגיש שייכת בבית ספר. את יודעת כמה שבטים של צופים עברתי? כמה בתי ספר? לא קיבלו אותי. נראיתי שונה, צחקו עליי שאני שמנה, שאני ביגפוט, שאני מפלצת, שאני ענקית, אלף ואחד דברים. אבל אני לא באה ממקום מתנצל או מתמסכן. להפך, אני במקום שניצחתי את כל זה. ניצחתי כשהשגתי את כל מה שאמרו שאני לא יכולה להשיג, ניצחתי עם כל מה שהיו צוחקים עליי בגללו".

חלמת להיות דוגמנית?
"לא, אבל לקחתי את זה בשתי הידיים, כי נתנו לי את ההזדמנות. הדוגמנות בעצם הצילה אותי מהפרעות אכילה. זה התחיל בגיל 14 והתפתח לבולימיה שניהלה אותי קרוב לחמש שנים. היה עליי הרבה מאוד לחץ מהסביבה, גם מההורים שלי שרק רצו בטובתי. זה לא בא ממקום רע, זה בא ממקום שהם רצו שיקבלו אותי. אף הורה לא רוצה שהילד שלו יהיה עוף מוזר".

הם היו מודעים לעובדה שאת בולימית?
"לא, הצלחתי להסתיר את זה. מה שגרם לי להפסיק ולעשות את הסוויץ' היה ניתוח שעברתי ברגל, וגרר אחריו שנה של שיקום בבית. אז גיליתי שכל האנשים האלו שרצו בטובתי כל השנים, שרק ארזה קצת והכל יהיה יותר טוב, לא באו לבקר אותי. כל כך דאגו לי כל השנים ופתאום כלום, שנה אני לבד בבית. הבנתי אז שאני שותפה של עצמי לדרך הזו, זה מה שיש לי לעבוד איתו ואני אעשה את זה הכי טוב שאוכל לעשות. זמן קצר אחרי כבר הגיע הדוגמנות וזה היה עוד סיבוב לסוויץ'".

•  
•  
•  

צילום: אור דנון

מהמקום הזה גם לקחת את הדוגמנות למקום עם מסר ועזרה?
"רציתי להיות דוגמנית שעושה שינוי.הבנתי שאני צריכה לעבוד קשה ולהוכיח את עצמי הרבה יותר ממה שדוגמניות רגילות צריכות להוכיח את עצמן, כי מסובבים לך את הגב. גם כי את מלאה, גם כי את מזרחית ועכשיו גם בחו"ל כי את ישראלית ויהודייה, אבל אני רוצה להמשיך להוביל את השינויולראות אם יש עוד גבולות שאני יכולה לפרוץ".

אני לא מוכנה להיות משבצת שמסמנים עליה וי

זנקו מבלה הרבה מאוד מזמנה על מטוסים, עוברת מיעד ליעד לפי צורך ופרויקטים. לארץ היא מגיעה בין לבין – וב-2025 הייתה כאן במצטבר בסך הכל 30 ימים. בזמן שבעולם היא עושה חיל, בארץ היא פחות מוצאת את מקומה. "באידיאולוגיה שלי אני לא עובדת עם חברות שלא מייצרות את המידה שלי. אם אני נכנסת לחנות ואני לא יכולה למצוא את המידה שלי, אני לא אצטלם עבורם. עכשיו הזמינו אותי להשקה של הקולקציה של ספיר אביסרור ולא יכולתי להגיע, בדיעבד אני מודה על זה כי ראיתי בטיקטוק סרטונים שאין מידות גדולות מספיק. מה הייתי לובשת לאירוע אם שום דבר לא היה עולה עליי? מאוד חשוב לי העניין של המידות ובגלל זה אני פחות עובדת פה, אני לא מוכנה לשמש רק משבצת שצריך לסמן עליה וי. באירופה ובארה"ב מייצרים בכל המידות, ובישראל זה בין המקומות הבודדים שאני נתקלת בבעיה הזו".

זה לא השתפר לאורך השנים?
"יש קצת שיפור. אני כן יכולה להיכנס לחנות ולמצוא דברים, לא כמו בגיל 16 שהייתי נכנסת לחנות ומתחילה לבכות כי לא הייתי מוצאת כלום. אחד הדברים שהכי נחרטו לי בזיכרון זה קמפיין לקולקציית ברבי שחברה כלשהי עשתה עם דוגמנית פלאס סייז, וכל כך רציתי את זה. הגעתי לחנות וזה לא עלה עליי, אני בחיים לא אשכח את ההתמוטטות שהיה לי. אם גם דוגמנית פלאס סייז מייצגת משהו והוא לא עולה עליי, אז כנראה שמשהו דפוק בי. שתביני, כשאני מגיעה לארצות הברית ועושה אודישנים, אני הבחורה הכי קטנה בחדר בפער. אז איך פה בארץ, שאנחנו חושבים שאנחנו כל כך מתקדמים, אנחנו עדיין תקועים עד מידה 44? הממוצע של אישה בארץ זה מידה 42–44, אז איך חסר פה פלח מאוד גדול של האוכלוסייה?".

•  
•  
•  

צילום: אור דנון, סטיילינג: אייזק לוי, ציור על שמלה: kabaim_studio

היית רוצה לגור בישראל ושזה יהיה הבסיס שלך מבחינת חיים ועבודה?
"ניסיתי לעבוד פה, אבל עניין המידות צמצם לי מאוד את אופציות החברות לעבוד איתן. היום אני חושבת שהבנות צמאות לשינוי ואחרי שעשיתי את השינוי הזה בעולם אני אשמח לעשות פה את השינוי ביחד עם חברות שירצו בזה, או למשל קמפיינים של איפור".

חשובה לך ההכרה בך בתעשיית האופנה בישראל?
"כן, אבל אני מאוד פגועה. אני מרגישה כאילו אני בעדיפות שנייה כי אני מלאה ואני לא מוכנה להיות בשום מקום בעדיפות שנייה".

•  
•  
•  

שמלה: סטלה מקרטני לפקטורי 54 (צילום: אור דנון)

הייתה לך איזושהי חוויה קונקרטית שנתנה לך להבין את זה?
"זה בעיקר זה שעשיתי דברים מאוד מאוד גדולים בעולם ואף אחד לא רוצה לדבר על זה. מדי פעם היו לי הצעות בארץ, אבל עד עכשיו מאוד נזהרתי כי למה שאני אשקיע את האנרגיה שלי במקום שלא מקבל אותי? עכשיו כשדברים משתנים, כן הייתי רוצה להיות פה יותר. עכשיו, אחרי שעשיתי דברים בחו"ל ואנשים רואים ושומעים, יש הבנה שאם זה מה שאני עושה בעולם למה שאני לא אעשה את זה פה".

את חושבת שתעשיית האופנה פחות שופטת היום?
"בעולם בהחלט, בארץ לא ממש. אנחנו חיים בעידן שהוא כל כך גלובלי שזה כבר כמו קיבוץ קטן, כולם חשופים לאותה אינפורמציה ולפעמים מה שקורה בפועל ומה שקורה ברשת לא תואמים. בישראל בפועל יש פער כרגע ואני חושבת שזה ישתנה כי אני חושבת שהדור שלנו הרבה פחות מקבל את זה. אי אפשר לדבר יותר איך שרוצים או להתנהג איך שרוצים לאנשים אחרים. אם אני שמנה או שחורה או לא משנה מה, זה לא אמור לשנות את מי שאני".
 

•  
•  
•  

צילום: אור דנון | סטיילינג: אייזק לוי

כמה את מחויבת למשקל שלך כדי להמשיך להפיץ את המסר הזה? לא מעט נשים העבירו מסרים של אהבה וקבלה עצמית כשהן בעודף משקל, ואז ירדו במשקל ודיברו על זה שהן פחדו שהעוקבות יכעסו עליהן.
"הן עשו מה שטוב לגוף שלהן, ושכל אחד יעשה מה שטוב לו. בא לך להוריד 30 קילו? תעשי את זה. בא לך להישאר באותו משקל? תעשי את זה. נמאס לי לשמוע מאנשים זרים מה לעשות עם הגוף שלי. אני יכולה לאהוב את עצמי במידה הזאת, אבל לפעמים גם אני קמה בבוקר ולא מרגישה מאה אחוז עם עצמי ולפעמים אני קמה ומרגישה פצצת על. לכל אחד יש את הזכות לשנות את הדעה שלו ואת הגוף שלו, גם אם הוא אמר אתמול משהו אחר. החיים דינמיים. אם את מרגישה שאת רוצה לרדת במשקל, תעשי את זה, אבל אל תעשי את זה בגלל שהחברה מכתיבה לך. הבעיה שלי זה שאנשים אחרים מכתיבים לי איך אני צריכה לחיות. אנשים חושבים שהם יכולים להיכנס לי לצלחת או להגיד לי מה ללבוש, אם אני יכולה להתחיל סרטון שלי חצי ערומה או לא יכולה להתחיל סרטון שלי חצי ערומה. אני אעשה מה שבא לי, כי ככה בא לי. הגוף שלי לא אמור לעניין אף אחד. אם אני מדגימה איך להתלבש עם מבנה הגוף שלי, זה לא אמור לעניין אותך, יוסי בן 46 מרעננה. אני לא מדגימה את זה בשבילך, וזה שזה קפץ לך בפור יו אומר שזה מה שמעניין אותך".

לאחרונה היו התבטאויות של מדריכי כושר ויועצי תזונה שאמרו ששומן זה לא בריא ושמשפיעניות ודוגמניות פלאס סייז מקדמות חוסר בריאות.
"אני לא מקדמת חוסר בריאות. אני מקדמת הרגשה יותר טובה. אני חושבת שהכניסה יותר מדי לצלחת של אנשים אחרים, זה המנוע לבעיה. אם אני הייתי רוצה לשמוע מה יש למאמן כושר כזה או אחר להגיד, הייתי קובעת איתו פגישה, משלמת לו ועושה תהליך עם עצמי. אבל אני לא ביקשתי את חוות דעתך, אז למה אתה מפיל אותה עליי?".

מה את חושבת על זריקות ההרזיה בעידן הפלאס סייז?
"שכל אחת תעשה מה שטוב לה. אני אשב פה ואגיד לך שזריקות הרזיה זה לא טוב, כשיש אנשים שזה עזר להם לפתח ביטחון עצמי ולהרגיש יותר טוב עם עצמם? לאנשים לא צריכה להיות דעה על החלטות של אנשים אחרים".

•  
•  
•  

צילום: אור דנון, סטיילינג: אייזק לוי, ציור על שמלה: kabaim_studio

הבנתי שאני צריכה לשמור על פרופיל נמוך בכל מה שקשור לישראליות שלי

ב-9 באוקטובר 2023 עלתה זנקו על טיסה לניו יורק. "לא היה מקום על טיסות, אז נסעתי לשדה רק כדי להירשם שלא אפסיד את כרטיס הסטנדביי ואני זוכרת שעשיתי עם עצמי הסכם. אם אלוהים מחליט שאני צריכה להישאר בארץ ולא מצליח להעלות אותי על טיסות, אני אשאר בארץ ואתנדב. אבל הוא העלה אותי על הטיסה הזאת, וזה היה עבורי סימן שאני צריכה להמשיך לעשות את מה שאני עושה כדי להיות אחת מהנשים היחידות הישראליות כנראה שיעבדו בתעשייה העולמית. וזה מה שקורה היום. הבנתי שאני צריכה לשמור על פרופיל נמוך בכל מה שקשור לישראליות שלי. זה היה או להיות מזוהה ולעצור את הקריירה שלי בחו"ל כשבישראל עדיין לא מקבלים אותי בתעשייה, או לא להיות מזוהה ולהמשיך להגשים את המטרה שלי, לעזור לאנשים להרגיש יותר טוב עם עצמם".

אבל את ישראלית ומצליחה בעולם, אנחנו צריכים בדיוק אותך להסברה.
"אמרו, 'את ישראלית, איך את לא מדברת, יש לך עוקבים'. ביקורת, אגב, מובנת. אבל אני עסק, אני מתנהלת לבד בעולם. אני לא יכולה לסמן את עצמי כמטרה וגם בכל החוזים שלי אני חתומה על סעיף שאוסר עליי לדבר על פוליטיקה. פעם אחת באה אליי דוגמנית על סט ואמרה לי, 'האנשים שלך רוצחים'. כשאני מבינה שיש עם מי לדבר אני מסבירה ועונה אבל כשאין עם מי לדבר אני מוותרת. את קולטת איך שטפו להם במשך שנתיים את המוח, זה מדהים. הטעות שלנו היא שלא הצלחנו לדברר את עצמנו הסברתית".

ואז יגידו, את יכולת לעזור בזה, אבל העדפת לשתוק ולשמור על פרופיל נמוך בכל מה שקשור לעצם היותך יהודייה וישראלית בשביל שהקריירה שלך לא תיפגע.
"אני חושבת שזה הדיסוננס שיש לי, כי פה לא מקבלים אותי. זה היה חלק מהשיקולים שלי, אבל במקביל החוזים שלי מגבילים אותי, וגם חשוב לי לא לסגור לעצמי דלתות כי המטרה שלי חשובה".

•  
•  
•  

צילום: אור דנון

הרגשת ש-7 באוקטובר והמלחמה סגרו לך דלתות?
"בהתחלה קיבלתי המון אש. דברים שכבר היו סגורים ובוטלו יומיים לפני צילומים. זה קרה לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש. זה שובר מנטלית. בתעשייה העולמית לא רוצים להתעסק בסכסוך. אף אחד לא רוצה שיבואו וישברו לו את הפרונט של החנויות כי יש שם ישראלית. הייתי צריכה לשמור על שקט שנתיים וחצי וסוג של להסתיר את הישראליות שלי כדי שלא יחרימו אותי. הייתי צריכה להחליט אם את כל השנים שהשקעתי עכשיו אני זורקת לפח או שאני מוכנה להיות אחת מאלה שישרדו. קיבלתי החלטה להיות אחת מאלה שישרדו בתעשייה הזאת כי, בסופו של דבר, כשהפנים שלי מרוחות בכל העולם במאק, אני יודעת שאני את שלי עשיתי. ועדיין, פה לא יפרסמו את זה".

למה?
"יש כלפיי סוג של אנטי בתעשייה פה. לא יודעת למה".

אולי כי השקעת את רוב המרץ שלך בלבנות קריירה בחו"ל?
"כי לא השאירו לי ברירה. תאמיני לי שהכי קל היה להמשיך לגור אצל ההורים שלי ולטוס מפה לחו"ל. אבל בחרתי להשקיע את זה שם, כי פה לא נתנו לי את הפתח האמיתי, בעיניי הרבה בגלל שמנופוביה. היום רוב דוגמנית הפלאס סייז צריכות לעבוד בעוד משהו. אין עבודה יומיומית".

היום את מרגישה שהוכחת לכל אלו שאמרו שלא תצליחי שכן הצלחת?
"כן. והיום הם גם אומרים שהם בחיים לא אמרו את זה".

צילום: אור דנון | סטיילינג: אייזק לוי | איפור: אלכס סיבקוב | שיער: קובי קלדרון  | הפקה: טל פוליטי