כל הסיפור שלי זה המשפחה שלי

•  
•  
•  

שמלה: חנה מרילוס | תכשיטים: Reggie (צילום: טל עבודי)

סביר להניח שעופרה כהן, אמה של יעל שלביה, לא חשבה מעולם שתעניק ריאיון חגיגי ליום העצמאות בתפוצה ארצית. אבל החיים התגלגלו ככה שבתה, השלישית מחמישה ילדים, הפכה בגיל 16 לאחת הדוגמניות העסוקות בישראל, ובחודשים האחרונים גם הכניסה את כל המדינה אל חייה האישיים בתוכנית הריאליטי "מחוברים", שהסתיימה לפני כחודש. בין היתר צילמה יעל את שלבי הסיום של הזוגיות שניהלה עם המולטי-מיליונר היהודי ברנדון קורף לפני כשנה וחצי, את הזוגיות החדשה שנרקמה עם עומר אדם, ובין לבין את היחסים עם המשפחה, במיוחד עם אמה. עופרה (55), מתכננת ערים מנהריה, הפכה ברגע אחד מ"אמא-של" לאישה מפורסמת בפני עצמה.

השתיים מסכימות שהתפנית בחייה של יעל בשנה האחרונה מפתיעה למדי. "בהתחלה אמרתי שאין סיכוי שאצטלם ל'מחוברים'", אומרת יעל. "לא חשבתי שייצא משהו טוב מלחשוף את הבית שלי". עופרה מאשרת שהחשיפה לא טבעית לבתה: "בתור ילדה יעל הייתה אחרת לגמרי, ביישנית מאוד, לא מדברת הרבה", היא מעידה. "היא לא הייתה מהילדות שמופיעות מול כולם בארוחות שישי".

אז יעל, איך קרה שבסוף הסכמת לחשיפה כזו?
"כשיצאתי עם ברנדון הגדירו אותי בצורה מאוד מסוימת, וכשנפגשתי עם הצוות של התוכנית הבנתי שיש לי הרבה מה לספר. יצאנו לדרך, ואז קרה מה שקרה ודברים השתנו".

•  
•  
•  

חולצות: רנואר (צילום: טל עבודי)

יכול להיות שלא רצית להשתתף בתוכנית כי חששת לנקר לאנשים את העיניים?
"כן. הייתי במקום מאוד נוצץ והיה לי ממש אנטי, שלא יידעו, שלא יסתכלו, שלא ישאלו. כשצילמתי את הטסט לסדרה הייתי עדיין עם ברנדון, אבל הצילומים האמיתיים התחילו אחרי שכבר נפרדנו".

אנשים חשבו שתתחתני איתו.
"אני יכולה להבין למה. היינו שלוש שנים ביחד, אני באה מבית דתי והוא מבוגר ממני. אבל אם עוצרים רגע, נזכרים בת כמה אני. זה היה תהליך, וכשהגעתי לפרידה עצמה כבר הייתי מאוד שלמה עם זה. את כל השלב של הבכי, החששות והדאגה כבר עברתי לפני זה. היה לי קשה עם התגובות, הרגשתי שאף אחד לא באמת מבין מה אני עוברת. אם החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, אז אני יודעת מה אני עושה ואתם תתמודדו עם זה".

מאוד אמיץ לוותר על בן זוג עשיר ומקושר. לא בטוח שהרבה נשים היו מוותרות על החיים הנוחים האלה בגלל צו לבן.
"כמעט אף אחת. אני אהבתי אותו, אם לא הייתי אוהבת אותו אז מראש הייתי איתו מהסיבות הלא הנכונות, ואז כנראה גם לא הייתי נפרדת ממנו. אולי בגלל שבאתי מבית בלי כסף, שלא גדלתי בווילה או על מותגים, אז אני יודעת כמה זה הבל הבלים. אני אוהבת תיקים, אוהבת מותגים, אוהבת את העבודה שלי, אוהבת להתפרנס, אוהבת לטוס וליהנות, אבל זה לא הכל בחיים. באמת שלא".

אנשים ניסו להניא אותך, להגיד לך שאת עושה טעות?
"בטח, חשבו שאני הורסת לעצמי את החיים. זה היה לי עצוב. חשבתי, 'אולי אני באמת משוגעת? אולי אלה החיים האמיתיים?'. הוא היה בן זוג מדהים, והכי קל היה לי להשתחרר מהצבא, לטוס לארה"ב ולהתחתן איתו. זה יכול היה להיות נחמד, אבל בבין-אישי זה כבר לא היה זה".

•  
•  
•  

שמלה: Margot Bridal | תכשיטים: Roni Khan (צילום: טל עבודי)

ואז, כשהיא בעיצומו של פרויקט תיעוד עצמי לטלוויזיה, התחילה לפרוח האהבה בין יעל לבין עומר אדם, שידוע כסרבן ראיונות שמקפיד שלא לשתף את הציבור בחייו האישיים. "כשהבנתי שאני נכנסת למערכת יחסים עם בן אדם מוכר כבר הייתי בתוך הפרויקט", יעל מספרת. "חשבתי שאני לא אשתף בכל מה שנוגע לזוגיות, שאין מה לעשות, יש דברים חשובים יותר מעבודה. אמרתי שאני יכולה לדבר על הזוגיות אבל אני לא מתכוונת לצלם שום דבר, ואז טסנו למיאמי עם כל המשפחה ועומר אמר לאמא שלו, 'יעל מצלמת ל"מחוברים", תעשו משהו יפה'. זה היה מין סוג של 'הכול טוב, תרגישי בנוח'. משם התחלתי לצלם, וזה תמיד היה בקטנות. כל מה שיש לי עם עומר זה רגעים מאוד קטנים ואמיתיים. זו אחלה מזכרת וזה העביר גם אותנו תהליך ונהנינו מזה, למרות שהוא לא יודה בזה. מה שרואים בתוכנית אלה ממש הפרפרים של ההתחלה. אבל זה לא שאנחנו לא כאלה עכשיו, אנחנו עדיין דביקים".

עופרה, מה את אומרת על עומר?
"אני אהבתי את עומר מאז ומתמיד".

יעל: "יש אנשים שיגידו, 'אוי, זמר, חיי לילה', אבל אלה לא הדברים שאמא שלי רואה, היא רואה אותו. הוא הילד הכי מושלם שאפשר להכיר להורים. בגלל שאני חיה את העולם הזה וראיתי את כל הזמרים במדינת ישראל וגם הרבה בעולם, אני יודעת שעומר שונה. הוא ילד כל כך טוב. הוא ילד של אמא ואבא שאף פעם לא עזב את הבית. אני לא רוצה לדבר עליו יותר מדי, הוא מצטנע ולא יאהב את זה, אבל הוא ילד טהור בטירוף".

עופרה: "הוא חושב על הדברים הקטנים, אנחנו אפילו לא מצפים. תספרי לה על המשׁחה".

יעל: "כן?".

כן.
"לאח שלי הייתה איזו פריחה, ועומר פשוט שלח לו משחה שתעזור לו. הוא אפילו לא אמר לי".

עופרה: "הוא גם לא אמר לי. הוא רק אמר, 'בתשע בערב יגיע שליח'. רק חשב על איך לעזור לו".

יעל: "הוא כזה. הוא עושה את זה כל יום, זו רק דוגמה אחת. וזה לא קשור לכסף, זה בדברים הכי קטנים שיש".

עופרה: "אני אתן עוד דוגמה קטנה. כשהרגשתי לא טוב הוא שלח לי שווארמה בשלוש לפנות בוקר. אף אחד לא היה חושב על דבר כזה".

•  
•  
•  

עם עומר אדם (צילום: יניב אדרי לקאטליה)

מה אכפת לי להזמין אותך להשקה

תקציר הפרקים הקודמים של יעל-שִלביה כהן (שלביה הוא שמה השני, שהפך לשם המשפחה המקצועי שלה – א"ו) כולל ילדות בנהריה במשפחה דתית, לימודים באולפנה, כניסה חצי-מקרית לתעשיית האופנה, נסיקה במסלול מהיר, קמפיינים לאחיות קרדשיאן, שמירה יציבה על תפקידה כפרזנטורית של מותג האופנה רנואר לצד קמפיינים נוספים ואפילו תפקיד משחק בטלוויזיה. אנחנו נפגשות בביקור שלה בארץ שבו כל שעה מתוכננת בקפידה, על הספה בבית במושב משמר השבעה שאליו עברה לפני ארבעה חודשים. את זמנה היא מחלקת בין הבית במושב, הדירה שאותה היא חולקת עם אדם בדובאי ונסיעות עבודה מסביב לעולם. "המושב זה המקום הכי מדהים שאפשר לחיות בו", היא אומרת. "המשפחה של עומר גרה במרחק דקה מפה, יש פה שקט וציפורים מצייצות ומכולת שכונתית שכיף לי ללכת אליה. אפילו בית הכנסת, אני לא יכולה לדמיין את עצמי הולכת לבית כנסת בשום מקום אחר, מדהים פה. אל תבואו לפה", היא צוחקת.

כשמסתכלים עליה יושבת לצד אמה עכשיו, קשה שלא להיזכר בסצנה הקשה בתוכנית שבה תועדו השתיים פותחות נושאים כאובים וטעונים בקשר ביניהן. עופרה אמרה אז לבתה שהיא לא יודעת עליה כלום ומרגישה כאילו היא אדם זר, ואילו יעל ניסתה להסביר שהפסיקה להתייעץ כי הרגישה הרבה התנגדות לבחירות שלה. "יעל היא מטאור", אומרת עופרה היום, "היא רצה עם החיים, ואני שם, בנהריה, בצד. כן, הייתי שמחה אם הייתי יודעת יותר".

איפה התחיל הריחוק?
יעל: "אנשים לא מכירים את התחום, אז לאט-לאט הפסקתי להתייעץ וזה התחיל לגלוש גם לתחומים אישיים. בתור ילדה יכול להיות שהעדפתי לא לשתף גם כדי שאמא לא תילחץ, או שאולי היא לא תבין את הסיטואציה. שם התחיל להיווצר הפער, ובטח עם הפער הפיזי של המרחק".

המרחק הוא באמת לא רק פיזי. התרחקת גם מהדרך שבה גדלת והתחנכת.
עופרה: "בקטע הזה לא הייתה ביקורת. גם אני וגם עופר, אבא של יעל, ממש פרגַנו. עופר מתלהב מכל קמפיין שהיא עושה, מכל דבר".

יעל: "כל אחד מהאחים שלי ברמה דתית שונה, אחד מאוד התחזק, אחד פחות. מבחינת הצניעות הם יעדיפו שאני אכבד יותר כשאני בנהריה. ההבדל בא לידי ביטוי יותר בשיח התל-אביבי. אני נשמעת אחרת, אני יכולה להישמע חיה בסרט למי שלא מכיר את הדיבור, אני יכולה אפילו לדבר עם גבר בלשון נקבה. אלה דברים שלא תמיד נוחים לכולם".

•  
•  
•  

שמלה: עידן לרוס | תכשיטים: Reggie (צילום: טל עבודי)

מעייף אותך שמתעסקים ברמת הדתיות שלך?
"האמת היא שזה עושה לי טוב שכל הזמן מזכירים לי, זה חלק ממני. אני מרגישה שאנשים כבר מבינים אותי ומה הגבולות שלי. מאז שעזבתי את האולפנה, התגייסתי לצבא ובחרתי בדרך שלי, כל החלטה, כל דבר שעשיתי, כל זוגיות, כל צעד בקריירה – בהתחלה אנשים היו בהלם, אבל בסוף התרגלו".

בשיחה המצולמת בתוכנית אמא שלך אמרה שהם מרגישים שאת מתביישת בהם.
יעל: "זה משפט שמאוד עצבן אותי. כל הסיפור שלי זה המשפחה שלי. אני יכולה להבין למה אמא שלי חשבה שאני מתביישת בה, אבל אני לא. פשוט היו דברים שהתרגלתי שלא לשתף בהם, כדי שלא נריב, כדי שאני לא איפגע או אתעצבן. מאיפה בכלל הגיע הקטע של להתבייש?".

עופרה: "נגיד בהשקה הראשונה. איפשהו כן ציפיתי להגיע לדברים האלו".

יעל: "בחיים לא ישבתי וחשבתי לעצמי, 'יש מצב שאמא תרצה לבוא להשקה?'. מאיפה לי לדעת שאת רוצה להגיע להשקה?".

עופרה: "זה באמת עניין של שיתוף ותיאום ציפיות".

יעל: "אם היית אומרת לי, מה היה אכפת לי להזמין אותך? אנשים חושבים שהשקות זה כיף, אבל זו עבודה. בסופו של דבר זה להתארגן במשך שעתיים וחצי, להגיע, להצטלם, להתראיין וללכת. זה לא מה שאנשים חושבים".

•  
•  
•  

פרזנטורית של רנואר (צילום: לירן מור)

גם אמא הייתה יכולה להיות דוגמנית

כשיעל נכנסה לעולם הדוגמנות אחיה הצעירים עדיין היו קטנים, ואמה לא יכלה להצטרף אליה לטיסות מסביב לעולם. "הייתי לוקחת ליווי מהסוכנות ומשלמת להם על טיסות במקום שאת תבואי איתי", יעל אומרת לאמה עכשיו. "יש לי הרבה חברות בתעשייה שהאמהות שלהן מלוות אותן 24/7, ואני בתור ילדה הייתי מסתכלת על זה ויודעת שאלה אמהות שיכולות להרשות לעצמן. לי לא הייתה הפריווילגיה".

רצית שאמא תבוא איתך?
"ברור שהייתי רוצה. מן הסתם, אם היא הייתה באה איתי לכל מקום בגיל 16 זה היה חלום, זה מהמם בעיניי וזו גם הדרך להצלחה. אני חושבת שכשיש סביבך משפחה זה תורם המון בעולם הזה. בהתחלה התבאסתי מזה, אבל מהר מאוד השלמתי עם זה, התבגרתי מהר, נכנסתי לזוגיות. אם לא הייתי בזוגיות והייתי לבד במרכז, יכול להיות שלא הייתי שורדת את זה וחוזרת לצפון".

עופרה, ביחסי אמהות–בנות עולה לא מעט נושא הקנאה. יש לך רגעים כאלה?
"לא. היא התינוקת שלי, והכל עם פרגון מלא. למרות שבצעירותי הייתי מושא", היא מגניבה חיוך סמוק.

יעל: "אמא שלי הייתה מאוד יפה בתור נערה. היא הייתה יכולה להיות דוגמנית".

עופרה: "כשהתחלתי עבודה חדשה הגבר שישב לידי לא ידע שאני אמא של יעל, והוא כל הזמן אמר לי, 'את כוכבת, את אישה מצחיקה'. כשהוא גילה שאני אמא שלה זה העצים יותר".

•  
•  
•  

שמלה: חנה מרילוס | תכשיטים: Reggie (צילום: טל עבודי)

איך היה לפתוח את מערכת היחסים שלכן מול המצלמות?
עופרה: "זה לא היה מתוכנן, לא חשבתי מה להגיד".

יעל: "הכל התלהט באותו הרגע. לא שמנו לב בכלל שיש מצלמה. היה מצמרר לראות את הסצנה הזו. זו הייתה הפעם הראשונה שממש יכולתי לשמוע מה כל אחת מאיתנו אומרת, ולהבין את שני הצדדים".

חששת מהשידור של זה?
"לא רציתי להעמיד את אמא שלי בחשיפה הזו. אני כבר חסינה, אבל לה לא מגיעה האש. לשמחתי קרה בדיוק הפוך, כמות התגובות שקיבלתי על הפרק הזה היא משהו שמעולם לא חוויתי. לא ציפיתי שהדבר שהכי הפחיד אותי לחשוף, הבית והמשפחה, יגרור כל כך הרבה תגובות טובות. זה פשוט היה הדבר הכי אמיתי. זה שינה לנו את כל היחסים. אני יודעת שזה צ'יזי להגיד את זה, אבל זה באמת נכון".

לאמת יש כוח.
עופרה: "עכשיו, כשהיא דיברה על זה, זה פתח ושחרר הרבה דברים. מאז לא רבנו בכלל".

•  
•  
•  

שמלה: חנה מרילוס | תכשיטים: Reggie (צילום: טל עבודי)

רק עכשיו אני מתחילה לחיות

את האהבה שלה ושל עומר אדם חשפה יעל בתמונה זוגית מחופשה משותפת שגררה סיקור ותגובות רבות. "היה גל מטורף של רוע, אף פעם לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות רעות, מיליון ממים ובדיחות", היא נזכרת. "לא הבנתי למה. אנחנו כאלה רעים? לא אוהבים אותנו? לא רואים שזה אמיתי? לא עברו שבועיים ואנשים פתאום התרגלו אלינו, הבינו ש'אה, הם חמודים, הם באמת מאוהבים'. ואז זה הפך ישר ל'קדימה תתחתנו'. אבל כשטוב לך ואתה באמת מאוהב, חתונה זה לא הסוף, שם זה רק מתחיל".

עופרה, את מציקה בקשר לחתונה?
"לא".

יעל, את יכולה להבין למה אנשים הרימו בהתחלה גבה על הקשר הזה?
"ברור. חיברו אותנו, 'הוא כזה', 'היא כזאת שאוהבת כסף'. אף פעם לא הבנתי את זה, אני נפרדתי ממישהו עם הרבה כסף. אני מבינה שזה היה מאוד לא קשור בהתחלה לאנשים, וזה הפתיע גם אותי שהדבר הזה קרה. אני חברה טובה של גל, אחיו הקטן של עומר. הייתי באה אליהם הביתה כל הזמן, אבל עומר ואני אף פעם לא ראינו אחד את השנייה בקטע כזה".

גם לא כשמדורי הרכילות דיווחו על קשר ביניכם ב-2018?
"הייתי אז ילדה קטנה, דיברנו שבוע וחצי, היה פלירט חמוד ולא קרה כלום. מאז נפגשנו עשרות פעמים ואף פעם לא היה כלום, ופתאום זה קרה".

אז איך פתאום?
"הכל משמיים. אחרי הפרידה מברנדון, עד שהדירה החדשה שלי הייתה מוכנה, לקחתי חדר קטן במלון ביפו ופגשתי שם את המשפחה של עומר, שגרה במלון בזמן השיפוץ של הבית שלה. גרתי לידם משהו כמו שלושה שבועות. הם הזמינו אותי לארוחת שישי, ופתאום מצאתי בית ומשפחה וזה אחד הדברים שהכי כבשו אותי. הגעתי למקום הכי חם שיכולתי לדמיין, ועומר היה שם וזה פשוט קרה. אם זה היה דייט זה בחיים לא היה מצליח. לא רציתי זוגיות באותה תקופה, הייתי אנטי. אולי זה קרה דווקא בגלל שלא ציפיתי שיקרה בינינו משהו".

אולי היית יותר פתוחה ופחות מחושבת.
"כן. ראיתי אותו בתור חבר, היה לנו חיבור אמיתי. הוא באמת הבן אדם הכי מדהים בעולם".

•  
•  
•  

צילום: טל עבודי

ואז עברתם לדובאי.
"אנחנו שם לתקופה בשביל עצמנו, בשביל הזוגיות שלנו. זו פעם ראשונה אחרי המון זמן שאני חווה שקט וחווה את עצמי. החלטנו לעשות שינוי, אנחנו בטיול אחרי צבא. אני רוצה ליהנות מהגיל שלי, זה משהו שבתיכון ובצבא לא הצלחתי לעשות. עכשיו יש לי אפשרות לחיי חברה, אני מרשה לעצמי לצאת וללכת לישון מאוחר יותר מ-11 בלילה. אני רק בת 21, רק עכשיו אני מתחילה לחיות. דובאי זה לא הבית שלי, זה לא יהיה הבית שלי, ואני אומרת את זה סוף פסוק סימן קריאה. אנחנו מאוד אוהבים את הארץ, ואנחנו נחזור עוד מעט".

את הסטמפה הרשמית לזוגיות כבר קיבלתם, עם החיקוי מארץ נהדרת. איך הרגשת?
"בחיקוי הראשון היה לי קצת קשה. זה פתאום לראות אותך מעוות, זה קטע לראות איך אנשים רואים אותך. מצחיק לראות מהצד מה הדברים שהתרכזו בהם, כמו הלק הלבן שלי או האודם שהוא אולי טיפה מוגזם, הדיבור, הליטופים. בצפייה השנייה כבר מתחילים לצחוק, כי מבינים שזו באמת פרודיה".

אני יודעת מה זה כשמאבדים מישהו

בשנה האחרונה התחילה עופרה לעבוד רחוק מהבית, ברמת גן. "גדלתי בבית שבו לא היה נהוג שנשים הולכות לצבא, אבל אני התגייסתי, יצאתי לקצונה, המשכתי ללימודים והסתדרתי לבד בירושלים", היא מספרת. "גם עכשיו, בגיל 55, זה לא דבר מובן מאליו לעשות שינוי כזה. כיף לי במרכז, אני ישנה הרבה אצל יעל או אצל אחותה. אני אוהבת את רחוב ביאליק, הוא משהו. אני מרגישה כמו 'אמילי בפריז', רק 'עופרה ברמת גן'. יעל מאוד תומכת ועוזרת לי עם כל הקושי של הנסיעות".

יעל: "זה תמיד היה ככה, את פשוט לא באת. ברור מאליו שאם יש לי דירה בתל אביב אז תבואי לישון אצלי".

עופרה: "היא גם הוציאה רישיון. היא הסיעה אותי מפה לנהריה וחזרה לבד".

יעל: "אחד הדברים הראשונים שעומר אמר לי היה, 'איך את לא נוהגת? זה יעשה לך טוב, ייתן לך עצמאות'. לא כל גבר רוצה שהאישה שלו תהיה עצמאית. אמרתי, 'או-קיי, אני אעשה רישיון ואקנה רכב ויאללה'".

•  
•  
•  

מתוך הקמפיין של זר פור יו (צילום: לירן מור)

עופרה, עם כל הגאווה והפרגון לעצמאות, הבת שלך היא בסך הכל אישה צעירה שמסתובבת לבד בעולם. עד כמה זה מלחיץ אותך כאמא?
"הייתה לה טיסה עם קונקשן מדובאי למרוקו, לבד. לה זה נראה פשוט, אבל לי כאמא זה קשה מאוד. במוצאי השבת האחרונה את עלית לטיסה ולא עדכנת אותי. את בדרך כלל אומרת לי, 'עליתי לטיסה'. מצאתי את עצמי נכנסת לסרטים שאני לא יודעת אם עלית או לא עלית ובאיזו שעה את נוחתת, ולא ישנתי כל הלילה. אני יודעת שאם יש וי אחד סימן שאת בטיסה, ואז הגיעה ההודעה, 'אמא, נחתתי'".

יעל: "אני יודעת שהיא בלחץ מהדברים האלה, אבל מחכה לי צוות והכל מסודר ומאורגן. אם היא נלחצת מהטיסות, איך אני אספר לה דברים יותר קשים?".

כנראה כל אמא תוכל להזדהות עם הדאגה של עופרה, אבל היותה אחות שכולה מעניק לנושא עומק אחר. ב-2003 נרצח צביקה כהן, אחיה הבכור, בפיגוע בקו 14 בירושלים. מחבל מחופש לחרדי עלה לאוטובוס, פוצץ את המטען שנשא ורצח 17 נוסעים. "יעל הייתה אז רק בת שנה, אבל יש לה תמונות עם צביקה", מספרת עופרה.

הזמן מרפא את הכאב?
"זה נשאר כל הזמן. אחרי הפיגוע פורסם שהייתה באוטובוס בחורה ושכל מי שהיה מאחור קפץ להגן עליה, וצביקה היה אחד מהם. הייתה לו מכונית טרנטה בצפת והוא פשוט היה מסתובב ולוקח את כולם חינם. הוא התחתן בגיל 36 ובגיל 38 נרצח בפיגוע, כשאשתו הייתה בחודש השני. שיברון הלב של ההורים שלי זה משהו שאי אפשר להחזיר, וזה מלווה רגע-רגע, שעה-שעה. אלה דברים שכל הזמן חושבים עליהם. זה היה אובדן מאוד כואב, זה טראומטי".

•  
•  
•  

שמלה: Margot Bridal | תכשיטים: Roni Khan (צילום: טל עבודי)

איך את חושבת שהמוות שלו השפיע על החיים שלך?
"כשצביקה נהרג היו לי כבר ארבעה ילדים, הילד החמישי שלי קרוי על שמו. את צריכה להמשיך את החיים, אבל כשאני מסתכלת אחורה אני רואה איך זה תפס אותי בהרבה דברים לאורך השנים. יכול להיות שאם זה לא היה קורה הייתי בן אדם יותר מאושר או פחות חרדתי. זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו".

יעל: "זה משהו שאף פעם לא חשבתי עליו".

עכשיו האמירות האלה, "היא עלתה לטיסה ולא הודיעה לי", "יש לה רק וי אחד בוואטסאפ", מקבלות משמעות אחרת. קרה לך שמישהו עלה על אוטובוס ולא חזר ממנו.
עופרה: "זה חזק ממני. אף פעם לא הודיתי ביני לבין עצמי שקיימת אצלי חרדה מאוד גדולה, ובטח עם הילדים, מה קורה איתם ואיפה הם. ברגע שהם לא מרגישים טוב זה היה ברמה של לרוץ איתם למיון באמצע הלילה. היום אני מבינה שזו חרדה, ושזה התחיל שם. התביישתי לספר שיש לי חרדה, אבל היום אני מבינה שכמעט כל הישראלים הם פוסט-טראומטיים".

יעל, אלו דברים שפוגשים גם אותך?
"בדובאי כשהתחיל רמדאן ישבנו בבית עם חבר לא יהודי. פתאום אנחנו שומעים בום, והאינסטינקט הראשוני שלי היה לקפוץ בבהלה, 'מה קרה? ירו במישהו? היה פיגוע?'. החבר מסתכל עלינו ואומר, 'הכל טוב, אלה זיקוקים'. זה פשוט מטורף שזה האוטומט שלנו".

•  
•  
•  

גדלה בנהריה (צילום: אלי צדיק לספרינג)

גדלת בנהריה, בצל הקטיושות.
עופרה: "במלחמת לבנון השנייה יעלי ומעיין היו קטנות מאוד, אז הן עברו לגור בירושלים, אצל גיסתי, לחודש".

יעל: "אני זוכרת שלא היה ממ"ד בבית והיינו יושבים כל האחים בחדר המדרגות. במבצע 'שומר החומות' גרתי ברוטשילד והיה לי ממ"ד בבית, אבל הייתי בחרדה, פחדתי ונשארתי ערה כל הלילה. וזה לא שהייתי לבד אפילו, אבל את פתאום גדולה וצריכה להתמודד עם זה בעצמך".

גרת עם ברנדון, שלא היה ישראלי. איך זה היה עבורו?
"הוא היה בחרדות של החיים. אני הייתי יותר בטוב מאשר מישהו שלא חווה ומכיר את זה".

את לא הכרת את צביקה. איפה את מרגישה את השכול של המשפחה?
"פעם אחת התארחתי אצל הדודה שלי בירושלים. היא חרדית ונסענו לכל מיני מקומות והיא הכריחה אותי לעלות לאוטובוס. כבר שנים שלא נסעתי באוטובוס כי אני לא עולה באופן כללי, אז בירושלים? אולי לא הכרתי את צביקה, אבל אני יודעת מה קרה למשפחה שלי מאז, ואני יודעת מה זה כשמאבדים מישהו. לא הסכמתי לעלות והיא לא הבינה מה עובר לי בראש, כי היא ירושלמית וככה היא חיה, היא לא יכולה לחיות בפחד. היינו צריכות לעבור שתי תחנות, זהו, ובכל הנסיעה לא נשמתי".

•  
•  
•  

חליפה: רנואר | תכשיטים: דנון (צילום: טל עבודי)

את מכירה את ההרגשה הזו גם בחיי היום-יום שלך?
"העבודה הזו מאוד מלחיצה, דברים יכולים להיות מאוד קיצוניים. אי אפשר לדחות יום צילום שהשקיעו בו מאות אלפי שקלים, אז יכול לקרות שאני לא ארגיש טוב ואני איכנס לחרדה, כי אני יודעת שאני לא יכולה להיות חולה".

זה הגיע למצב של עזרה או כדורים?
עופרה: "לא, ממש לא".

יעל: "אמא, אבל גם אם כן, זה בסדר. הקורונה הכניסה להרבה מאוד דיכאונות וחרדות, והיום לאנשים יש הרבה מודעות וזה בסדר לטפל".

עופרה: "אני חושבת שסיפרתי לעצמי שאני תמיד בשליטה. אני לא מראה מה אני מרגישה, אני בן אדם די סגור מטבעי, אני אולי משתפת בצחוקים אבל לא במה שאני מרגישה בפנים. אני בונקר. אני עם פוקר פייס ובפנים יש מערבולת".

אז את מבינה מאיפה יעל קיבלה את זה.
יעל: "או. תודה".

עופרה: "מה זה, אנחנו בטיפול כאן, לגמרי".

•  
•  
•  

חליפה: רנואר | תכשיטים: דנון (צילום: טל עבודי)

צילום: טל עבודי | סטיילינג: דניאלה קפלוטו | שיער: רן קריסי | איפור: אל אדידה | הפקה: טל פוליטי | עוזר צלם: יוני אביזוב | עוזרת סטיילינג: נועה הררי | פרחים: זר פור יו | תוספות שיער: הרצליה דיין