היום אני כבר יודעת שאני סינית יפה

•  
•  
•  

שמלה: רויה בוטיק (צילום: שי כהן ארבל)

מוריה דרור מעולם לא חשבה שהיא יפה. כשצילמה סלפיז היא הייתה מוסיפה פילטרים מצחיקים; כשהיו מסתכלים עליה ברחוב הייתה מרכינה את הראש; כשהחמיאו לה הייתה בטוחה שעובדים עליה. "ראיתי את עצמי כמפלצת", היא מספרת. "כשהייתי נערה לא הייתי מסוגלת להסתכל במראה. הייתי מצחצחת שיניים במטבח כי פחדתי לראות את עצמי במראה של השירותים".

מאיפה הגיע חוסר הביטחון הזה?
"מאז שאני זוכרת את עצמי אנשים היו צוחקים על המראה שלי. אני יכולה להבין את המבטים, לא כל יום פוגשים ילדה סינית דתייה, אבל זה הגיע למצב שהמציאו עליי שירים, קיללו אותי, וצעקו לי כל הזמן 'תחזרי לסין' – הכל רק בגלל איך שאני נראית. אז כשאת גדלה בסביבה שנותנת לך להרגיש מכוערת, איך תחשבי שאת יפה?".

איך התמודדת עם כל זה?
"הייתי שואלת את אלוהים למה אני נראית ככה. חלמתי לקום בבוקר ולהיראות כמו כולם. ידעתי שזה לא הגיוני שפתאום איראה אחרת לגמרי, אז פשוט התפללתי שיפסיקו להשפיל אותי בגלל איך שאני נראית".

לפני כשנתיים, כשהייתה בת 18, התחילה דרור לדגמן. האולפנה הוחלפה בסט הצילומים, החצאיות הארוכות בבגדי מעצבים, וכיום היא מדגמנת לכמה ממותגי האופנה הגדולים בישראל, ובהם מאק, טוונטי פור סבן, רנואר, קסטרו, עדיקה ודלתא. "על הסט אני מרגישה כמו באגדה", היא אומרת. "אומרים לי שאני יפה, מאפרים אותי, מלבישים אותי ומחמיאים לי. אני מרגישה טוב עם עצמי".

ממישהי שחוותה השפלות בגלל המראה שלה הפכת לדוגמנית.
"איך אומרים? קארמה איז א ביץ'".

•  
•  
•  

טוטואל לוק: TERMINAL X (צילום: שי כהן ארבל)

בריונות הייתה חלק מהשגרה שלי

השילוב יוצא הדופן – אביה ממוצא תימני ואמה סינית שהתגיירה – הוא שיצר את הייחודיות החיצונית והפנימית של דרור (20). "ההורים שלי הכירו בשדה התעופה בארץ", היא מספרת, "אמא הגיעה ללימודים בישראל, אבא שלי קלט אותה בשדה וניגש אליה, והשאר היסטוריה. או ככה לפחות הם מספרים את זה".

אביה מעסה ואמה יועצת עסקית לחברות היי-טק. "אנשים שלא מכירים אותי חושבים שזה הפוך, בגלל שאמא שלי סינית אז חושבים שהיא המסאז'יסטית ואבא הוא זה שעובד בהיי-טק", היא אומרת בחיוך, "אבל בואי, תימני שעובד בהיי-טק זה עוד יותר מוזר".

המשפחה התמקמה בעיר הדתית-חרדית אלעד. "המשפחה שלי דתית. אנחנו שומרי מסורת, אבל לא חרדים. בעבר העיר הייתה מורכבת מחילונים ודתיים ועם השנים היא הפכה ליותר ויותר חרדית", היא מסבירה. "חרדים הם סקרנים, והסקרנות הזו לפעמים מתבטאת בצורה לא נעימה, כי לא חינכו אותם אחרת".

•  
•  
•  

טופ וחצאית: רויה בוטיק | עגילים: קרן וולף (צילום: שי כהן ארבל)

מה זאת אומרת?
"הם לא יודעים איך להתנהג מול מי שנראה קצת שונה מהם. אני לא רוצה להכליל, כי אני יודעת שיש גם חרדים מקסימים, אבל ההשפלות שעברתי כילדה היו בעיקר מצד החרדים. בריונות הייתה חלק מהשגרה שלי".

איך זה השפיע עלייך?
"הייתי ילדה מאוד שקטה, בקושי דיברתי עם אחרים. כשהיו מקניטים אותי הייתי מורידה את הראש כדי לא ליצור קשר עין. אני חושבת שבאיזשהו מקום פיתחתי חסינות להשפלות. זה לא הגיוני ולא תקין, אבל התרגלתי לזה".

היו גם מצבים של אלימות פיזית?
"פעם אחת כשהייתי בת 10 נסעתי הביתה בהסעה של בית הספר. כשהיא הגיעה לתחנה שהייתי אמורה לרדת בה נעמדתי ליד הדלת וכמה שניות לפני העצירה שמעתי את כל הילדים מאחוריי צוחקים. התעלמתי ולא הסתכלתי אחורה. כשההסעה עצרה התחלתי לרדת במדרגות של האוטובוס ופתאום הרגשתי דחיפה, עפתי קדימה על הרצפה ונפלתי על הפרצוף. אני זוכרת שכאב לי נורא, אבל זו בעיקר הייתה סיטואציה משפילה מאוד".

•  
•  
•  

טוטואל לוק: TERMINAL X (צילום: שי כהן ארבל)

"בכיתה ה' זה הפך להתעללות של ממש", היא ממשיכה. "ילדה מהכיתה שלי עשתה לי את המוות וגם ניסתה להסית נגדי את כל השכבה. הייתי מגיעה לבית הספר בידיעה שאני הולכת לסבול. שאלתי את עצמי, 'אם אני עושה כל כך רע לעולם שמגיע לי שיתעללו בי ככה, אז אולי יהיה לעולם יותר טוב בלעדיי?", היא אומרת ודמעות בעיניה. "הייתי מתפללת לאלוהים שיעשה משהו. שישנה אותי, או שיגרום לילדה הזו לעזוב אותי".

את יודעת מה איתה היום?
"אני לא רוצה להיזכר בה או לנהל איתה כל קשר ואני לא אשכח לה את מה שהיא עשתה לי בחיים. אגב, היא עוקבת אחריי באינסטגרם. אין לה בושה. לפחות היא רואה שאני מצליחה עכשיו, זה מעודד אותי".

סיפרת להורים שלך על כל הדברים האלו שעברת?
"הם ידעו, אבל אמא שלי הייתה נוסעת הרבה לחו"ל בגלל העבודה, אז היא לא תמיד הייתה בבית, ולאבא אני פחות קרובה. אנחנו ארבעה אחים, אנחנו דומים במראה, אז עברנו חוויות דומות בגלל איך שאנחנו נראים ולמזלי כולנו מאוד קרובים ותמיד יש לנו אחד את השנייה".

•  
•  
•  

טוטאל לוק: עידן לרוס (צילום: שי כהן ארבל)

קצת יותר בסטייל

בכיתה ז' הצטרפה דרור לאולפנה שבאלעד ומצבה השתפר; היא למדה נגינה בכינור, התקבלה ללהקת הריקוד העירונית והכירה חברות חדשות. במקביל גם עלו בה לראשונה תהיות על אורח חייה הדתי. "אני והחברות שלי מצאנו את עצמנו שואלות המון על הדת. האם אלוהים קיים, מה התפקיד שלו וכמה אנחנו רואות את עצמנו כדתיות".

יצא לך להרגיש שאת "לא מספיק דתייה" בגלל המוצא של אמא שלך?
"להפך. למדתי שמי שמתגייר נחשב מעל היהודי הממוצע כי הוא עזב את החיים הקודמים שלו בשביל היהדות. אז אם את פוגשת גר תבקשי שיברך אותך, זה יביא לך מזל".

"לקראת כיתה י"ב כמה חברות שלי התחילו להיחלש בדת והלכתי בעקבותיהן", היא ממשיכה. "זה היה סוג של מרד נעורים. כעסנו על הקדוש ברוך הוא על כל דבר. ילדה אחת ממש חזרה בשאלה, קראנו לה 'הכופרת', היא הפסיקה להתפלל, והתלבשה חשוף. ככה הבנתי שיש מישהי שמרגישה כמוני לגבי האמונה, רק ברמה יותר חזקה".

•  
•  
•  

שמלה: רויה בוטיק (צילום: שי כהן ארבל)

היה לך קשה להמשיך להתלבש צנוע?
"גם ככה לא התכוונתי להתלבש חשוף, כי התביישתי באיך שאני נראית ולא רציתי להתבלט, אבל כן רציתי ללבוש מכנסיים, להיות קצת יותר בסטייל".

ואיך המשפחה שלך קיבלה את השינוי הזה?
"בגלל שאחותי חזרה בשאלה אז היה יותר קל לקבל את הבחירה שלי. אמא שלי מאמינה בלתת חופש לילדים והיא לא מייחסת חשיבות ללבוש כזה או אחר. אבא שלי יותר מיושן, היה לו קשה לראות אותנו ככה אבל הוא הבין שאין לו מה לעשות".

את לבושה כרגע בטופ וטייץ צמוד, זה עובר מבחינה דתית?
"למדתי להתאים את עצמי למקום שבו אני נמצאת מבחינת לבוש. באלעד אני לובשת חצאיות כדי שלא יסתכלו עליי מוזר, ובתל אביב אני לובשת מכנסיים. זה לא משליך על האמונה שלי, ואני עדיין מגדירה את עצמי כדתייה".

•  
•  
•  

טוטואל לוק: TERMINAL X (צילום: שי כהן ארבל)

לאחר שסיימה את לימודיה באולפנה נרשמה דרור לשירות לאומי במעבדה ביולוגית בבית החולים איכילוב, ושוב חלה הידרדרות במצבה. "תקופת דיכאון" – כך היא מכנה את אותם ימים. "כמעט לא אכלתי, ירדתי במשקל, לא רציתי לצאת מהבית לשום מקום. בכיתי כל יום, הרגשתי שאני נחנקת ושאני כבר לא אני". 

איך יצאת מזה?
"פניתי למנהלת השירות, והיא הציעה לי לעבור לשרת במועדונית רווחה עם משפחות קשות יום בפתח תקווה. זו הייתה ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיים", אומרת דרור ושוב דמעות מציפות את עיניה. "עבדתי עם ילדים מכיתה א' עד כיתה ג', נתתי להם כל מה שאני יכולה והם החזירו לי אהבה, את לא מבינה כמה זה ענק. אלה ילדים שאין להם הרבה. אין להם בית ומשפחה, או מי שייתן להם גב. חלקם אפילו לא יודעים לקרוא ולכתוב. הם עברו המון בחיים, ואני הייתי נקודת אור עבורם. כשישבתי איתם, דיברתי איתם ועזרתי להם בלימודים. הרגשתי שנוח להם איתי, שיש להם על מי להישען".

מה גורם לך לבכות ככה כשאת מדברת עליהם?
"באיזשהו מקום הם מזכירים לי את עצמי. לי יש משפחה מדהימה, אבל היא לא תמיד הייתה פנויה להתמודד עם מה שעבר עליי. כשהייתי קטנה רציתי שיהיה לי המישהו הזה שיעשה איתי שיעורי בית או שפשוט יהיה שם רק להקשיב. הרגשתי שאני המישהי הזו שכילדה רציתי שתהיה לי".

•  
•  
•  

טופ וחצאית: רויה בוטיק | עגילים: קרן וולף (צילום: שי כהן ארבל)

אני עוברת איבר-איבר ואומרת לעצמי שהוא יפה

באותה תקופה בחייה של דרור התרחשה תפנית נוספת, שהגיעה באופן מפתיע במהלך סיבוב בקניון. בעת שהלכה לרכוש לעצמה מוצרי איפור, הוצע לה לדגמן בכיתת אומן של המותג, ומשם הכל התגלגל. "המוכרת בחנות ממש בחנה אותי", היא נזכרת. "היא ניגשה אליי, אמרה לי שאני יפה, הציעה לי לדגמן בשיעור איפור ואמרה שבתמורה אני אקבל מוצרים במתנה. אמרתי לעצמי שזה שווה לי".

בשיעור שבו דגמנה דרור נכחה גם המאפרת הראשית של מאק ישראל, נטע סקלי. היא זיהתה את הפוטנציאל ושלחה את תמונותיה של דרור למספר סוכנויות דוגמנות בארץ. "כשנטע דיברה איתי על דוגמנות לא ידעתי כלום על העולם הזה. ידעתי שהוא קיים אבל הוא לא היה קשור אליי, חשבתי שאני מכוערת. מבחינתי זה כמו שידעתי שיש טייסים, אז מה, זה עושה אותי טייסת?". בעזרתה של סקלי חתמה דרור על חוזה והצטלמה לראשונה באופן מקצועי.

איך זה היה בשבילך לעמוד מול המצלמה?
"פחד אלוהים. על הסט היו אומרים לי שאני יפה וזה חיזק אותי, אבל עדיין בצילומים הראשונים מתתי מפחד. לא ידעתי איך לעמוד או מה לעשות. זה הביך אותי נורא".

•  
•  
•  

שמלה: רויה בוטיק (צילום: שי כהן ארבל)

אני מניחה שזה דבר שלומדים עם הזמן, ובכל זאת: איך התגברת על חוסר הביטחון?
"תראי, לא כיף להעביר את החיים במחשבה שאת מכוערת, אז כדי להתגבר על זה ולהרגיש יותר בנוח מול המצלמה החלטתי לעשות לעצמי תרגילים. הייתי מסתכלת במראה, עוברת איבר-איבר ואומרת לעצמי שהוא יפה. הסתכלתי על האישונים שלי ואמרתי 'אם הם עוזרים לי לראות טוב אז הם יפים', הסתכלתי על השפתיים שלי ואמרתי שהן יפות כי הן עוזרות לי לדבר. אמרתי לעצמי שהאף שלי יפה כי בזכותו אני נושמת. בעצם לא, שנאתי את האף שלי עדיין. את המשפט הזה אמרתי רק על הנחיריים שלי, הם בסדר".

התרגול עשה את שלו, דרור צברה ביטחון ויחד איתו גם רזומה מרשים. "אני עדיין לא מרוויחה סכומים גדולים מהדוגמנות כי לא משלמים הרבה על עבודות דוגמנות בישראל, אבל אני מאמינה שזה יגיע, לאט-לאט".

כבר יש לך חברות מהתעשייה?
"יש לי רק חברה אחת, פרפילאב מונגוזה, היא מהממת. חוץ ממנה לא הצלחתי להתחבר עם בנות מהתעשייה. אני מרגישה שהן סנוביות, תופסות מעצמן ולא ממש אותנטיות. יצא שהצטלמתי עם דוגמניות מוכרות והרגשתי שהן מתנשאות מעליי על הסט. זו לא הרגשה נעימה ולא התחברתי לזה".

•  
•  
•  

(צילום: שי כהן ארבל)

את נתקלת במחסומים כבחורה דתייה בעולם הדוגמנות?
"כשחתמתי על חוזה הדוגמנות הבהרתי שאני לא אצטלם עם בגדים שלא ארגיש בנוח ללכת איתם ברחוב. לא הלבשה תחתונה ולא בגדי ים. כשאני מגיעה לסט צילומים אני תמיד מספרת שאני דתייה ושאני שומרת נגיעה".

ואיך מקבלים את זה על הסט?
"פעם אחת סטייליסטית ביקשה ממני ללבוש בגד ים, סירבתי, היא ניסתה לשכנע אותי אבל בסוף היא קיבלה את הבחירה שלי. גם העובדה שאני שומרת נגיעה יוצרת גבולות ברורים בכל מה שקשור לעבודה שלי לצד גברים. זה מגן עליי".

את מתכוונת להטרדות מיניות?
"כן. גברים בצוות לא מרשים לעצמם להתקרב אליי, ואלו גבולות שאני ממליצה לכל אחת לשים. אני יודעת שזה דורש עמוד שדרה, אבל פיתחתי את האופי ואת הביטחון להגיד את זה".

ומה לגבי היכרויות עם בחורים ושמירת נגיעה?
"עד שהכרתי את חבר שלי שמרתי נגיעה לחלוטין. היום אני לא שומרת איתו אבל מקפידה בכל סיטואציה אחרת".

רגע, מה?
"שמירת נגיעה היא ערך שגדלתי איתו. בתכלס זה אומר לא לגעת בכל זכר שהגיע לגיל מצוות, אז לא לחיצת ידיים, לא כיפים, לא חיבוקים. לא לגעת בכלל".

•  
•  
•  

טופ וחצאית: רויה בוטיק | עגילים: קרן וולף (צילום: שי כהן ארבל)

אז מה קרה עם חבר שלך?
"הכרתי את דניאל כשהייתי בת 18 וחצי. במשך חצי שנה שמרנו נגיעה, אבל אז התחלתי להרגיש דברים ואמרתי לעצמי, 'פאק, מה אני עושה'. זהו, לא יכולתי להחזיק יותר".

את החבר בן ה-29 הכירה דרור במסיבה במועדון בתל אביב לפני שנתיים. "זו הייתה הפעם השלישית שהייתי במסיבה בחיים שלי", היא נזכרת. "עמדתי ליד אזור שמירת החפצים ודניאל פנה אליי ושאל באנגלית מאיפה אני. לא עניתי. הוא המשיך באנגלית ושאל אם אני מדברת עברית. עניתי לו 'יס', ואז הוא אמר 'תגידי משהו בעברית', הכי מעצבן. הוא ביקש את המספר שלי ולא הסכמתי לתת, לא רציתי שהוא יציק לי. ואז הוא עוד הציע לשלם עליי את הכמה שקלים של שמירת החפצים תמורת המספר. זה עוד יותר עצבן אותי, מי צריך את השקלים שלו".

אז איך בכל זאת הוא הצליח?
"אחרי זה הוא ראה אותי בתוך המסיבה, וביקש את השם שלי באינסטגרם. לא היה לי אכפת, אז אמרתי לו. בלילה הוא שלח לי הודעה באינסטגרם, 'גוד נייט ליידי'. זו כבר הייתה הודעה חמודה אז עניתי".

הוא גדול ממך כמעט בעשור, זה הפריע לך?
"כשהכרנו בכלל לא ראיתי את זה כמשהו שיכול להתפתח לזוגיות. גם כי הוא גדול ממני בהרבה שנים וגם כי בכלל לא רציתי מערכת יחסים. אמא שלי תמיד אמרה לי שהכי טוב להיות עצמאית ולא להתחתן, הייתי בטוחה שאני לא אתחתן אף פעם".

•  
•  
•  

(צילום: שי כהן ארבל)

והיום? אתם כבר שנתיים יחד.
"היום אני רואה את זה אחרת. אני עדיין רק בת 20 ואני ועוד לא בכיוון של חתונה, אבל אני גם חושבת אחרת. אני גם אומרת לאמא שלי, 'החיים שלי – הטעויות שלי'".

איך ההורים שלך מגיבים על קריירת הדוגמנות?
"אמא שלי רואה את זה כהזדמנות טובה להרוויח כסף, אבל היא גם מציקה לי לשמור את הכסף ללימודים. אבא שלי פחות מעורב בקריירת הדוגמנות שלי. אנחנו לא מדברים על העבודה שלי, אני לא משתפת והוא לא מביע דעה. זה נשמע מוזר אבל זו השגרה בבית שלנו. אני מאוד אוהבת אותו אבל הוא פרימיטיבי במובנים מסוימים".

תגידי, היום כשאנשים מסובבים אחרייך את הראש הרחוב, את עדיין חושבת שזה בגלל שאת "סינית מכוערת"?
"היום אני כבר מבינה שזה כי אני סינית, אבל ככל הנראה זה כי אני סינית יפה".

צילום: שי כהן ארבל | סטיילינג: דניאלה קפלוטו | איפור שיער: נעם כהן | הפקה: אור-אל רבינוביץ

•  
•  
•  

טוטואל לוק: TERMINAL X (צילום: שי כהן ארבל)

•  
•  
•  

טופ וחצאית: רויה בוטיק | עגילים: קרן וולף (צילום: שי כהן ארבל)

•  
•  
•  

שמלה: רויה בוטיק (צילום: שי כהן ארבל)