אני חתולת רחוב, אני מסתדרת

•  
•  
•  

מחוך, שרשראות ומעיל: לוני וינטג' | נעליים: לאר בוטיק יפו (צילום: תום רוזיליו)

אף על פי שהיא אחת הדוגמניות העסוקות והמצליחות מעבר לים, עם קמפיינים בינלאומיים לז'יבנשי, איב סאן לורן ואסתי לאודר, לא בטוח שאתם מכירים את השם נעמי אליאב. בארץ היא עוד לא עשתה קמפיין גדול, שמה עדיין לא נקשר לגבר מפורסם או לשערורייה כלשהי. "תעשיית הבידור בארץ זו בדיחה", היא אומרת בפשטות. "לא בא לי להיות חלק מזה, ההתעסקות הזאת, מה, אני צריכה לייצר סיפור הזוי או לצאת עם מישהו כדי לקבל קמפיין? אני סולדת מזה". 

אז את לא תצאי עם עומר אדם?
"בחיים לא. אם משהו יקרה בטבעיות ואני אמצא אהבה עם מישהו מפורסם, אז אני לא אתנגד. אבל לא בכוונה, לא בשביל הכותרת והפרסום. זה ידוע שזה מה שפותח דלתות, זו הדרך הקלה והמון בנות עושות את זה. מאוד קל להכיר בעולם הזה, אבל אני לא מוכנה לצאת עם מישהו מפורסם רק בשביל לקבל קמפיין. גם ניימאר עוד לא שלח לי הזמנה ליום הולדת שלו", היא מצחקקת. "כל הזמן מחפשים את הכותרות, ולעשות קמפיינים בחו"ל זה לא מספיק מעניין, צריך משהו מעבר, איזה משהו מטורף, וגם זה לא מספיק. אז קטונתי, אני פשוט שמחה לעבוד בחו"ל".

זה מעליב שאת עושה כל כך הרבה ולא זוכה להכרה בארץ שלך?
"ברור שהייתי רוצה להצליח גם פה, אבל זה אומר שאני צריכה לוותר על הרבה דברים. הייתי רוצה להצליח כדי לעשות יותר כסף ולהיות מוצלחת, אבל זאת לא המטרה שלי בחיים להיות מפורסמת".

•  
•  
•  

חליפה: דני וינטג' (צילום: תום רוזיליו)

רוב האנשים רוצים להיות דוגמנים ושחקנים רק כדי להיות מפורסמים.
"זה הכל שקר, סתם עושים אידיאליזציה. ההכרה הזאת מביאה איתה המון דברים שליליים, אנשים מרגישים שהם יכולים להיכנס לחיים שלך. אני אוהבת להיות בן אדם פרטי".

הסערה היחידה שהייתה מעורבת בה, קרתה דווקא בצילומים שהתפרסמו בגרמניה, בהם פרסמה ויברטור. בארץ הסיקור הודיע על "הדוגמנית שהצטלמה ללא ידיעתה לפרסומת לאביזרי מין". "אמא שלי הלכה באמצע גרמניה וראתה פוסטר ענקי שלי. היא הייתה בהלם, התקשרה אליי בשוק, שאלה 'מה את עושה? הבת שלי?'".

•  
•  
•  

שמלה: הלגה עיצובים | תכשיטים: לוני וינטג' | נעליים: לאר בוטיק יפו (צילום: תום רוזיליו)

אבל מה, באמת לא ידעת? החזקת את המוצר ביד, די מתבקש להבין שהוא רוטט ויש סיבה לכך.
"בדיעבד הייתי תמימה. זה היה צילומים הכי אווירתיים, מאוד רכים, עם בדים מתנפנפים, ורק כשיצא הקמפיין הבנו את גודל החומרה".

למה זה חמור? זה לא העצמה נשית? בסך הכל להגיד לנשים לקחת אחריות על העונג שלהן.
"תכלס את צודקת. אבל זה טאבו, הרגילו אותנו שאסור לדבר על סקס, אבל צריך לדבר גם על זה. זה לא חטא וזה אפילו רצוי, אני אשנה את הגישה שלי". 

לא קיבלת אחד מתנה?
"לא".

אולי אם היית מקבלת, היית משנה את הגישה.
"כנראה. בכל זאת אין לי בעיה להצטלם בעירום, אז למה זה מפריע לי? זה סתם הביך אותי מול אמא שלי". 

•  
•  
•  

מחוך, שרשראות ומעיל: לוני וינטג' | נעליים: לאר בוטיק יפו (צילום: תום רוזיליו)

שכל אחת תעשה מה שמהמם לה

אליאב נולדה בברזיל לפני 25 שנה. כשהייתה בת שלוש היא עלתה עם משפחתה לארץ, והם התמקמו בצור הדסה. "הייתה לי ילדות מהממת, מאוד תמימה וחמודה. ההורים שלי נורא רצו שאלמד משהו, הייתי עם בעיות קשב וריכוז אבל תמיד גם מאוד יצירתית. בצבא הייתי קלדנית והתחלתי עם הדוגמנות במקביל".

כשהייתה בת 18, פנה אליה צלם בפייסבוק והזמין אותה לעבודה בתשלום. אחרי שכנועים רבים היא הסכימה, משם הדרך להצלחה הייתה מהירה. "בכלל לא חשבתי על זה, היו אומרים לי שאני יפה אבל לא משהו יוצא דופן. אחרי הצילומים הראשונים הגיעו עוד צילומים, בסוכנות שעקצה אותי וגנבה ממני כסף. למזלי לא חתמתי איתם, מהר מאוד הכרתי את הסוכן שלי עמרי ומאז הכל קרה".

כבחורה שלא חשבה על התחום, איך היו הצילומים הראשונים?
"עשיתי צילומי ביוטי, וזה היה ממש מלחיץ. לא ידעתי למה אני מגיעה, אבל זה היה סבבה. אחר כך העבודות התחילו להגיע וזה אחלה כסף. מאוד מהר קיבלתי הצעות עבודה בחו"ל, אני טסה לתקופות של חודשיים-שלושה כל פעם. רוב הזמן אני בפריז, גרה בדירת דוגמניות או שוכרת דירה".

•  
•  
•  

חליפה: דני וינטג' (צילום: תום רוזיליו)

וזה כמו הסיפורים על דירות דוגמניות? שכולן רבות, עושות סמים או מתמודדות עם הפרעות אכילה?
"לא יותר מדי, אבל כן, יש סיפורי זוועה. היה לי מקרה אחד שנורא הפתיע אותי, דוגמנית שאני עוקבת אחריה ואנחנו מתכתבות מלא וקבענו להיפגש. היא הגיעה ממש מאוחר הביתה, וכבר הייתי במיטה, ואז שמעתי אותה מקיאה בשירותים. התבאסתי רצח, היה לי עצוב עליה, אבל לא הרגשתי בנוח לפתוח את זה, אנחנו לא באמת מכירות".

המגורים הצפופים עם דוגמניות עובדות, מעצימים תחרות והשוואות?
"תמיד יש תחרות, אבל אני תמיד הייתי רזה וקטנה, אני 1.70. לא משנה מה אני אעשה, אני לא אגבה, ככה שמבחינתי אני בכלל לא בתחרות הזאת. אבל אם יש תקופה שאני לא עובדת אז כל חוסר הביטחון עולה, ומלא מחשבות על זה שאני כנראה לא מספיק רלוונטית, לא מספיק טובה. זה מקצוע סופר לא יציב, זה כל כך תובעני, את צריכה להיות בסופר באלאנס עם עצמך. אין שגרת יום, אני יכולה שבוע שלם לעבוד ואז חודש שלם להיות בבית". 

איך מתמודדים?
"למדתי לשחרר ולהגיד – 'נעמי, העבודה הזאת לא יציבה וזה תמיד ירגיש שמישהי עובדת יותר ומישהי מקבלת יותר תשומת לב'. יש תקופות שאני אעבוד יותר ויש תקופות שהיא תעבוד יותר, ומה ששלי שלי. אני יכולה כל היום להשוות את עצמי, וזה מערבולת שלג של מחשבות לא טובות. זו העבודה שלי עם עצמי, לשחרר מהרגשות השליליים האלה. הקנאה וההשוואה לא עושה לי טוב". 

•  
•  
•  

כובע ותכשיטים: לוני וינטג' | ז’קט: בטי בארץ הוינטג' | נעליים: לאר בוטיק יפו (צילום: תום רוזיליו)

הרבה דוגמניות מספרות על הערות קשות במיוחד בפריז.
"אני יודעת שזה קורה, אבל לי לא העירו אף פעם, אולי כי רוב העבודה שלי זה ביוטי מסחרי, צילומי תקריבי פנים ואני לא צועדת על מסלולים. חוץ מזה שהעולם קצת משתנה, הוא נע לכיוון אחר, לגיוון במראה. מחפשים בנות עם אופי, פחות אידיאל היופי הקלאסי, הברבי. באודישן זה כבר לא רק מדידות, מדברים איתך, רוצים לראות איך את מתנהגת, מה האנרגיה. לפני כמה שנים לא היו מקבלים כל אחת, היית חייבת מידות וגובה, גם פה בארץ הייתה לי בעיה עם הגובה, ולאט לאט זה משתנה".

ובתור אחת שכן עומדת באידיאל היופי הקלאסי, איך את עם השינוי?
"אני אוהבת את זה שהעולם משתנה. אני פשוט נולדתי קטנה, פטיט, אבל זה מהמם בעיניי שיש גיוון. גם מבחינת ביוטי, אני עושה קמפיינים לצד לבנה, שחורה, אסייתית, ברונטית, פלאסית. יש ייצוג לכולן, חבל לי שבארץ אין מספיק עבודה לפלאסיות, בלונדון זו תעשייה מטורפת, יש להן מקום של כבוד והן דוגמניות לכל דבר ועניין, אבל פה בארץ זה עוד לא ככה, הכל קטן. בארץ רומסים לך את הזכויות, לא משלמים שעות נוספות, סוחטים את הלימון עד הסוף ובסוף את עוד צריכה להגיד תודה".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by made in brasil (@naomieliav)

איפה את עומדת בסערת הפוטושופ והרדיפה אחרי אידיאל היופי?
"אני עורכת את התמונות שלי, יש ריטושים קטנים שאני עושה כדי שהתמונה תיראה יותר אסתטית, אבל יש גבול, בנות עושות הצרות ומטשטשות ומשנות את העיניים וזה כבר לא מגניב. בעיקר במקצוע שלנו, שאנחנו חייבות להיות הכי פרשיות והכי יפות, מאוד קל ליפול לזה ולרצות להיות מושלמת, לעשות שפתיים ואת כל המילויים וההזרקות. אני עשיתי קצת נגיעות מתחת לעיניים, אבל המראה העשוי הוא מוגזם עבורי. אישית אני לא אוהבת, אבל שכל אחת תעשה מה שמהמם לה".

ואיך שומרים על עצמך מפני הטרדות מיניות, כשאת לבד בארץ זרה?
"זה קורה מלא. נניח הייתי בצילומים והצלם זרק הערות שגרמו לי לאי נוחות, כמו 'בואי נתחתן', 'אני רוצה חיבוק ממך', 'בואי אליי לידיים', והוא נשוי ומצלם אותי. זה לא בא לי בטוב, אבל לא עצרתי את הצילומים. מצד אחד אני לא רוצה להרוס לעצמי את העבודה ואת מערכת היחסים עם הלקוח, ואני רוצה להיות מקצועית, אבל מצד שני לא נעים לי. אז איפה הגבולות שלי?".

תגידי את, איפה?
"אני חושבת שאם הוא היה בא ונוגע בי או אומר משהו מאוד מטריד, אם הייתי מרגישה שנחצה הגבול שלי לא הייתי שותקת. אבל תודה לאל זה לא קרה. אני לא רוצה לצאת הרעה ושאני אדפק, ואני זו שלא אעבוד בפעם הבאה. גם פרשת שי אביטל למשל, כל מי שמאשים את המיוצגות שלו וחושב שהן ידעו ושתקו דברים צריך להבין שזה לא פשוט כמו שזה נשמע. את צריכה לעבוד, מישהו צריך לשלם שכר דירה. יש לזה המון השלכות, זה סופר טריקי".

•  
•  
•  

מחוך, שרשראות ומעיל: לוני וינטג' | נעליים: לאר בוטיק יפו (צילום: תום רוזיליו)

הבושה עוברת צד

השיחה שלנו על הטרדות מיניות בתעשייה ובכלל פותחת פתח כואב אל העבר של אליאב, עוד לפני שנכנסה לתחום האופנה הידוע לשמצה. "פתאום את נזכרת בדברים שלא היו סבבה, ופתאום עולה המודעות ואת מבינה דברים. אני עברתי אונס לפני כמה שנים, ולקח לי המון המון זמן להבין שעברתי אונס. לקח לי שנים לתת לזה שם, ולא להתבייש לדבר על זה. הדחקתי את זה נורא", היא מספרת. "זה היה מישהו שהכרתי בעבודה, עוד לפני הדוגמנות. הוא הגיע אליי בהפתעה עם האוטו, והוא כפה את עצמו עליי, הוא אנס אותי. היה לי חבר באותה תקופה והרגשתי מאוד אשמה שזה קרה. אמרתי לעצמי שיכולתי לקום וללכת, לצעוק, לפתוח את הדלת, לברוח. אבל לא עשיתי את זה. אמרתי 'לא' כמה וכמה פעמים, ובסוף זה כן קרה, אז האשמתי את עצמי. לא סיפרתי לחבר שהיה לי, לא סיפרתי לחברות שלי, לאף אחד. ורק אחרי כמה שנים זה פתאום צף".

איך?
"הייתי בשיעור משחק אצל נאור זילברמן, והייתי צריכה לספר סיפור אחד שהוא אמת ואחד שהוא שקר. חשבתי מה לא יאמינו לי שקרה, ופתאום זה יצא ממני. הוא אמר לי 'אני מאוד מקווה שזה השקר'. אמרתי 'לא, זו האמת'".

זו הייתה הפעם הראשונה שהכרת בזה שזה קרה לך?
"כן. ואיך שנאור הגיב, זה מה שגרם לי להבין שקרה כאן משהו חמור ולהכיר בזה ולקרוא לזה בשם. אני סיפרתי את זה הכי באהלן אהלן והוא היה בהלם, ואמר לי תקשיבי צריך לדבר על זה. הכל נורא הלחיץ אותי והתחלתי לבכות, הכל עלה לי. אולי אם הוא לא היה מגיב ככה, לא הייתי מבינה והייתי ממשיכה להתעלם ולטשטש. לפעמים צריך את השוק הזה. מאז ששחררתי את זה, זה עשה לי רק טוב. המון מהמודעות הזאת זה להבין שדברים קרו לך. היה לי מאוד קשה להגיד שזה אונס. אבל למה שאנחנו נפקפק במה שקרה?".

•  
•  
•  

כובע ותכשיטים: לוני וינטג' | ז’קט: בטי בארץ הוינטג' | נעליים: לאר בוטיק יפו (צילום: תום רוזיליו)

אלה חלק מהסיבות שאנשים לא מבינים ומאשימים הרבה פעמים מתלוננות ב"למה רק עכשיו נזכרת, למה לא התלוננת, איך נשארת חברה של מי שעשה לך את זה".
"נכון. יש גם 'אולי כן רצית את זה קצת? ואולי היה לך קשה להגיד 'כן' כי היה לך חבר?'. אבל לא. אני זוכרת מה הרגשתי, אני זוכרת מה אמרתי, אף אחד לא יוכל לקחת את זה ממני. צריך לקרוא לילד בשמו, וזו לא אני שצריכה להתבייש".

ואת בסדר עם החשיפה הפומבית הזאת? בכל זאת, זה יישאר ברשת לנצח, שחור על גבי לבן.
"כן, כי וואלה, למה שאני אשתוק? אני חושבת שזה עוזר לספר ולשתף, כמו שאני סיפרתי לחברה ופתאום גם לה עלו דברים, זה חשוב. מאז שפתחתי את הדבר הזה אני דואגת לפתוח את הנושא ולדבר על זה, גם עם גברים כדי שיבינו מה אנחנו חוות. הרבה גברים אומרים 'אל תכלילו אותנו, לא כל הגברים אנסים ולא כל הגברים מטרידים'. אז איך כל אישה עברה הטרדה מינית וכמעט כל אישה עברה אונס?".

ואיך את מתמודדת עם זה מול עצמך?
"אני בטיפול רגשי דרך התת מודע. אני גם אשמח לקלוז'ר איתו, שהוא יידע מה הוא עשה, כי למה שהוא ירגיש טוב ואני לא? אני מרגישה שאם אני אראה אותו, זה הדבר הראשון שיצא לי מהפה".

•  
•  
•  

שמלה: הלגה עיצובים | תכשיטים: לוני וינטג' | נעליים: לאר בוטיק יפו (צילום: תום רוזיליו)

שמתי לב שאת לא אומרת 'נאנסתי', אלא עדיין מרחיקה ואומרת 'עברתי אונס'.
"את צודקת, זה חשוב. זה עוד צעד. כן, אני מרחיקה, מספרת את זה בחיוך, או מאוד אינפורמטיבי, אני עוד לא נותנת לעצמי להרגיש, אבל כן מוכנה לספר ולהציף. חשוב שהבושה תעבור צד".

רק רוצה לעבוד

במהלך המגפה, כשבוטלו העבודות מעבר לים, אליאב מצאה את עצמה מוצפת בעבודה פה בארץ. אבל דווקא בגל האחרון, כשהייתה בדנמרק, נדבקה בקורונה. "עשיתי בדיקה כדי לחזור לפריז, ופתאום יצאתי חיובית ואמרו לי 'נעמי את צריכה ללכת לצד, נדבקת בקורונה'. לא ידעו מה לעשות איתי על הסט, ואז שמו אותי באיזה מלונית קורונה בעיירה נידחת, שלוש ארוחות מחוץ לחדר, אין משלוחים, אין אוכל, עשיתי שם שבוע בידוד, הייתי לבד. חשבתי שאני מתה, אבל מזל שאני ילדה גדולה, אני רגילה לכל כך הרבה בלת"מים".

מה למשל?
"פעם הגעתי לעבודה בשבדיה, טסתי במיוחד מישראל וכשהגעתי לסט, מסתכלים עליי ושואלים 'מה את עושה פה?'. ראיתי על הסט דוגמנית אחרת, ישראלית, שאיתי באותה סוכנות בחו"ל וגם לה קוראים נעמי. הסוכנות פשוט התבלבלה, אבל יצא לי טוב, הכניסו אותי גם לצילומים. בצילומים אחרים בשבדיה, נחתי ואז לא התקבלה בדיקת הקורונה שלי והחליטו שהם מעלים אותי במטוס חזרה לארץ, כשהטיסה הבאה היא רק למחרת בלילה. ישנתי על מזרן בטרמינל יומיים. אני חתולת רחוב, אני מסתדרת".

•  
•  
•  

שמלה: הלגה עיצובים | תכשיטים: לוני וינטג' | נעליים: לאר בוטיק יפו (צילום: תום רוזיליו)

בשנה החולפת היא נפרדה ממי שהיה בן זוגה במשך שלוש שנים וחצי, "הייתי מאוד צעירה כשהכרנו. גרנו ביחד שנתיים מתוך הקשר, ופשוט התרחקנו וזה נגמר".

איך חיי הרווקות?
"אני כל הזמן טסה ומכירה אנשים, אני בן אדם זוגי אבל סבבה לי עם הלבד. לא יוצאת לדייטים, כי אף אחד לא מעניין אותי מספיק. אני מעדיפה לדייק את הרצונות שלי מאשר לירות לכל כיוון כי אני מרגישה לבד. זה משהו שאני נורא עובדת עליו, לסמוך על האינטואיציה ותחושות הבטן עם אנשים".

מה צופן העתיד?
"אני יודעת שהדוגמנות זה לא לנצח, אני עכשיו בשיא שלי, יש לי עוד כמה שנים טובות ויאללה ביי. אז אני משקיעה בעתיד, מפתחת תחביבים, תופרת ולומדת עיצוב גרפי. כרגע התכנון הוא לעבור לחיות בפריז, למקסם את התקופה, כי אם זה לא יקרה עכשיו אז זה לא יקרה בכלל. ברור שאני רוצה קמפיינים גדולים, אבל אני לא אגיד לך שאני חייבת את השער הזה ואת הקמפיין הזה, אני פשוט רוצה להמשיך לעבוד".

•  
•  
•  

כובע ותכשיטים: לוני וינטג' | ז’קט: בטי בארץ הוינטג' | נעליים: לאר בוטיק יפו (צילום: תום רוזיליו)

צילום וסטיילינג: תום רוזיליו