"אני לא קוראת לזה אופנה צנועה. מה שחשוב זה הסטייל"

•  
•  
•  

חנה בן סימון (צילום: אור דנון)

בשבוע האופנה שנערך במרץ האחרון בתל אביב זכתה המעצבת חנה בן סימון לכל הכבוד הצפוי לטאלנטית שמציגה בפעם הראשונה: פגישות, ברכות, ראיונות – וגם הרבה פרצופים מבולבלים על פני האנשים שהבינו שהמעצבת הצעירה מגיעה מדאון טאון בני ברק. "הרבה אמרו לי, 'מה, את חרדית?'", היא נזכרת. "אמרו לי שאני לא החרדית הרגילה. חושבים שאישה חרדית זה מראה פחות מושקע, פחות אופנתי, אבל רוב החרדים הם כמוני, נורמליים".

אפשר להבין את המופתעים – בן סימון באמת לא נראית כמו החרדית "הרגילה". לשבוע האופנה הופיעה כמו שהיא נראית תמיד: איפור מלא, שמלה מגניבה, פאוץ' מוזהב אָ-לה נועה קירל, פן מקלות מוקפד שהוא למעשה פאה בלתי נראית ("תמיד הייתי אישה של פאות, אני לא מתחברת לכיסוי ראש או בובו. פאות נהיה היום הכי טרנד בעולם, לא רק אצל חרדיות"). אבל מי שידע שמדובר באישה חרדית שם לב שהשמלה לא רק מגניבה, אלא גם מגיעה עד מתחת לברכיים, וששרווליה מכסים את המרפקים. אפשר לקרוא לזה צנוע, אבל בן סימון פשוט קוראת לזה סטייל. "תמיד התלבשתי ככה", היא מספרת, "סחפתי בנות עוד בסמינר, היו באות אליי ושואלות מה אני לובשת. או שהחלטנו כמה בנות ביחד לתאם בגדים ולבוא לבית ספר עם חולצה בצבע ירוק תפוח. לא שמתי לב לזה, אבל כנראה התלבשתי שונה מהחרדית הרגילה".

•  
•  
•  

צילום: אור דנון

שיקית ונונשלנטית ככל שתהיה, הנוכחות של אישה חרדית באירוע המרכזי של תעשיית האופנה המקומית היא בכל זאת סוג של הפתעה. בן סימון, בעלת המותג CB Fashion, בישלה את ההפתעה הזאת עם מייסד שבוע האופנה מוטי רייף עוד לפני הקורונה. כבר לפני שנה וחצי רייף שמע על המעצבת שיש לה חנויות בבני ברק ובירושלים, אבל גם מתעצמת במקביל באינסטגרם וכבר לא פונה רק למגזר החרדי. "סיפרו לו עליי וסיקרנתי אותו", היא משחזרת, "אז הוא שלח לי הודעה: 'חנה, זה מוטי רייף, אני אשמח לפגוש אותך'". 

ידעת מי זה?
"ברור, אני יודעת מה קורה בעולם האופנה בארץ. הוא בא אליי לחנות ומהרגע הראשון שנפגשנו, הבנתי שאין דרך חזור וגם אם ארצה לא אוכל לסרב לו. מוטי שבה לי את הלב, הוא השראה. הוא העצים את המקום של מי שאני ומה שאני וקטף אותי. הוא הביא את גלית גוטמן שבחרה בגדים שלי לתוכנית שלה, הוא קרא לי 'זארה של תעשיית האופנה הישראלית'. הכנתי כבר קולקציה לתצוגה, ואז הגיעה הקורונה והכל נעצר".

אבל העצירה הייתה זמנית. בחודש שעבר שבוע האופנה חזר – בלי קהל, אבל עם חנה בן סימון. "לכבוד התצוגה לקחתי חדר במלון בתל אביב, שממנו גם אוכל לראות את השידור, כי אין לי טלוויזיה בבית. הזמנתי את כל המשפחה לראות איתי, עשינו מזה מסיבה. לא ידעתי לקראת מה אני הולכת, ולראות את כל הפוקוס עליי ועל הבגדים שלי, את המותג שלי בכל מקום בחדר ההלבשה, היה מדהים. בכיתי מרוב התרגשות".

•  
•  
•  

צילום: שי פרנקו

בן סימון השתתפה גם בערב הגאלה שהוקדש לשירה איסקוב, בו לבשו המשתתפות שמלות סטרפלס (תזכורת לשמלה שבעלה לשעבר של איסקוב אסר עליה ללבוש). רייף שידך את בן סימון לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שביקשה גרסת סטרפלס צנועה, "משהו סגור מלמעלה. לא הכרתי אותה, לא ידעתי מי זו. אני לא נמצאת בכל הנושא של פוליטיקה".

ואיך היה המפגש ביניכן?
"פגשתי אישה מקסימה ומאירת פנים. היא דיברה איתי על פוליטיקה, אמרתי לה שאין לי מושג בזה, אני מצביעה ש"ס כמו כל המשפחה שלי ובזה ההבנה שלי נגמרת. אני לא מצביעה ממקום פוליטי".

להשתתף בשבוע האופנה היה חלום?
"החלום האמיתי זה שבוע אופנה בחו"ל".

•  
•  
•  

צילום: אור דנון

"ברגע שהבאתי לחרדיות צבעים הן רק רצו עוד"

תצוגת האופנה של בן סימון והשמלה של שאשא ביטון, שזכו להדים חיוביים, המשיכו את הנסיקה שלה אל מחוץ למעגל הלקוחות החרדי. סך העוקבות שלה באינסטגרם גדל ל-30 אלף עם קריצה לקהל חילוני חדש. "רוב הלקוחות שלי עדיין חרדיות, אבל יש מכל הארץ", היא אומרת ומתגאה: "אפילו ערביות קונות אצלי". בן סימון מספרת שהלקוחות החילוניות כבר מגיעות בקביעות, "אין כמעט יום שלא נכנסת לאחת החנויות שלי אישה שנראית בדיוק כמוך. בהתחלה התגובה היא מה היא עושה כאן, איך היא הגיעה לכאן. או שכותבות לי באינסטגרם שהן בחיים לא חשבו שהן יקנו אצל דוסית אבל רוצות את הבגדים שלנו. אני לא מקטלגת את הלקוחות שלי. לא אכפת לי אם את חרדית או חילונית, אני רוצה להלביש את כל מי שמגיעה אליי".

את האימפריה היא מנהלת כעת ממשרדים חדשים בפתח תקווה, משם היא משיקה בימים אלה את קולקציית האביב החדשה שלה. במשרדים האלו אפשר למצוא סחורה צפופה על המדפים, עשרות עובדות, ובעיקר המון-המון צבע: אדום דובדבן, צהוב בננה, כתום תפוז ואינסוף ורוד. "הכנסתי את הצבע לבני ברק", היא אומרת. "לפני המותג שלי, הייתי הולכת בבני ברק ורואה רק שחור ושחור, כל החצאיות ברחוב רבי עקיבא היו שחורות. רק במכירות מחו"ל עם פריטים מיוחדים הייתי רואה כתום וצהוב. ברגע שהבאתי להן צבעים, הן רק רצו עוד ועוד מזה".

•  
•  
•  

צילום: אור דנון

החרדית המודרנית תלבש כל מה שתכיני לה?
"כל טרנד שהוא בגבול האופנה הצנועה ולא חושף דברים שאסור, יכול להיכנס אליהן הביתה. כל מה שניסיתי להכניס – הצלחתי. לפעמים ראיתי את הנולד, הבאתי דברים שבחו"ל כבר לובשים ובארץ עוד לא. אבל אף פעם לא הגזמתי. יש לי אורכים שונים של חצאיות – 70 ס"מ, 60 ס"מ. לא כולן רוצות את אותו דבר. אני גם לא קוראת לעצמי אופנה צנועה, כי צניעות היא אינדיבידואלית. ברור שלא תמצאי אצלי דברים חושפניים, אבל מבחינתי מה שחשוב זה הסטייל".

בן סימון מייצגת, לדבריה, את בני ברק שאנחנו לא מכירים. "אף פעם לא הייתי מהקיצונים. גדלתי עם אנשים כמוני, שהייתה להם הרבה סובלנות לשונה. מבחינתי לכל יהודי יש מקום, אני לא אלוהים ולא סגניו".

היא נולדה לזוג הורים – איש עסקים ועקרת בית – שחזרו בתשובה יחד. "יש כל מיני זרמים בבני ברק, לא כולם אותו דבר. לנו אפשר לקרוא ספרדים מודרניים, למרות שאני פחות מכניסה את כל מי שאני למגזר מסוים".

•  
•  
•  

צילום: שי פרנקו

במה אביך עסק?
"לא באתי מבית שהאבא הוא אברך, אבל כן צדיק וירא שמיים. אבא שלי תמיד התפרנס בכבוד מכל מיני עסקים, היינו אמידים. לאחים שלי היה חשוב לעשות צבא. הציבור המזרחי בבני ברק יותר פתוח מהאשכנזים. אף פעם לא היינו מהפנאטים שמתנגדים ללכת לצבא. תאמיני לי שאת הפנאטים גם ככה אף אחד לא רוצה בצבא".

תפירה היא למדה בחוג אחרי בית הספר, ואת האהבה לבגדים קיבלה גם מאימה, "שתמיד ידעה להתלבש הכי אלגנטי, כולן היו מקנאות בי". לילדה חנה לא הייתה תכנית סדורה לגבי מה תעשה כשתהיה גדולה, אבל דבר אחד היה ברור: בגיל 18 יגיע השידוך. "הכרתי את בעלי אביעד בפגישה שסידרו לנו", היא מספרת, "הוא היה אברך. זה היה מקובל אצלנו להתחתן עם אברך, אבל זה לא אומר שהוא יהיה תלמיד ישיבה כל חייו".

איך זה היה אצלכם?
"בעלי לא רצה להישאר בישיבה. הוא תכנן לצאת לעבוד, ובשביל זה צריך לעשות צבא. הוא התגייס אחרי שהתחתנו, היה מורה חייל ואז מורה בבית ספר חרדי". 

•  
•  
•  

צילום: אור דנון

היית רוצה שיותר חרדים יעבדו ויתרמו לחברה, כמוכם?
"זה כמו שאשאל אותך אם כל החילוניות צריכות להיות כמוך. אם זה יהיה, יהיה משעמם. יש מספיק לכולם. אם אצלכם בכל משפחה יש אחד שלומד עו"ד, אצלנו יש אחד שלומד תורה. יש מקום לכולם. יש לומדי תורה ויש עושי צבא ויש עובדים. לי אישית לא חשוב שהבנות שלי יתחתנו עם אברכים. חשוב לי שהן יזכו לבעלים טובים, עם מידות טובות, ושימצאו חן בעיני אלוהים ואדם. זה מה שחשוב, לא תואר זה או אחר".

"הנשים בשכונה הכריחו אותי להתרחב אז פתחתי חנות"

כמו בעלה, גם בן סימון תכננה לצאת לשוק העבודה. היא החלה לעבוד כתופרת עבור מספר מעצבות שמלות ערב ברחוב רבי עקיבא – הדיזנגוף של בני ברק. "שמלות הערב של החרדיות מושקעות וארוכות, הכל מנצנץ אבל כמובן סגור מלפנים, צנוע. זה נתח שוק מאוד חזק כי יש המון אירועים. בכלל, הציבור החרדי הוא הציבור הכי מתלבש בארץ. נשים חרדיות, מבחינת ההשקעה, מאיפור ועד נעליים, מאוד מושקעות ומשקיעות בעצמן".

•  
•  
•  

צילום: שי פרנקו

אחרי שעבדה במספר חנויות, בן סימון הרגישה שיש לה רעיונות משלה, ולאו דווקא בעולם שמלות הערב. "מאוד אהבתי את העבודה", היא אומרת, "אבל לא אהבתי להיות שכירה שחייבת לבוא בשעה מסוימת ולדפוק שעון. אז החלטתי להתחיל לעצב פריטים בעצמי. קניתי 12 מטר של בד ועשיתי מכירה ביתית של חצאיות בגזרה שממש יושבת טוב על הגוף, עם מעל 20 צבעים. השוק היה כל כך צמא לצבע שזה הלך בצורה מטורפת. עבדתי במתכונת של בית מרקחת: מכירה ביום שלישי בין שמונה וחצי ל-11, פעם בשבוע, רק בתיאום מראש. לא חשבתי שזה יגיע לאן שהגיע".

ואיך זה קרה?
"נשים בשכונה ממש הכריחו אותי להתרחב. הן אמרו לי שחברות שואלות אותן על המותג שלי אז אני חייבת לתת לו שם, לעצב לוגו. בסוף הבנתי שאין ברירה ופתחתי חנות, אבל בכוונה לא על הרחוב אלא בקומה ראשונה, שלא יהיה מחייב מדי. פחדתי להצליח".

למה?
"כי לא רציתי קריירה. ראיתי את עצמי בבית, מגדלת ילדים, כמו אמא שלי. אני לא הייתי ילדת מפתח ולא רציתי שהילדות שלי יהיו". 

•  
•  
•  

צילום: אור דנון

אבל המציאות הכתיבה לבן סימון קצב שונה מזה שתכננה. אחרי החנות בבני ברק הגיעה החנות בירושלים. "אם בהתחלה חשבתי שאמכור רק חצאיות בדגם המקורי, עם הזמן חקרתי עוד והבנתי שאני צריכה לצאת מאזור הנוחות שלי. הייתה אז את האופנה של החצאיות המתרחבות, וחיפשתי מה יהיה הכי מחמיא ללקוחות שלי, להביא את הדיוק של הגזרה. משם לא נחתי לרגע עד היום. כל קולקציה זה הולך ומשתבח". 

עם ההתרחבות הפך העסק למשפחתי: "זה נהיה מפלצת וראיתי שאני צריכה עזרה. בעלי התפטר מהעבודה כמורה והתחיל לסגור בשבילי חוזים, לעבוד מול בנקים, לטפל בהלוואות, כל מה שצריך".

זה אומר שאת הבוסית שלו?
"מה פתאום. אני מסרבת לקרוא לו עובד שלי. אנחנו ביחד, יד ביד. אני חייבת אותו בעסק. אני טובה בלייצר כסף, לא בלספור אותו".

•  
•  
•  

צילום: שי פרנקו

אבל יש לך חוש עסקי.
"מאוד. אם תשבי בבית קפה בקניון מה שיעניין אותך זה הקפה, אבל אני אסתכל מסביב. מעניין אותי לשבת מול חנות ולבחון כמה אנשים יצאו עם שקיות, כמה עובדים יש להם במשמרת, מי האנשים בקניון, מה אחוז החרדים. בגלל שהקהל שלי נישתי אני כל הזמן עושה עליו מחקר. אחרי הסגר הראשון ראיתי רק חרדיות בקניונים כי היה להן צורך גדול לקנות בגדים, היו להן המון אירועים והיה להן ממש לחוץ לצאת ולעשות קניות".

איך את עם הלבוש של הגבר החרדי? 
"לגברים יש עולם משלהם, הם לובשים שחור ולבן, כמו בעלי. אבל גם שם יש סטייל. אני אוהבת את המגבעות".

•  
•  
•  

צילום: שי פרנקו

"בני ברק בקורונה הייתה בדממת אלחוט, ראיתם רק את הקיצוניים"

האינסטגרם של בן סימון בת ה-36 נראה כמו של כל פאשניסטה טיפוסית, כולל לוקים תואמים עם שלוש הבנות שלה: איילה (16), נועה (12) והדר (7). הבן-סימונים מגויסים להצלחה של אמא – אבל מאחורי הפילטרים, היא מודה, המציאות לא תמיד זוהרת. "יש נשות עסקים שאומרות בתקשורת 'בטח, אין בעיה, את יכולה לשלב את כל העולמות'. אבל אני אומרת: קחו בחשבון שלהיות בעלת עסק זה לא להיות אמא במאה אחוז. אני חייבת לנסוע לחו"ל, בעיקר לסין, להביא סחורה. אני נעדרת הרבה מהבית. ואמא זה אמא. אם את לא יודעת שהילדה שלך אכלה אוכל חם מהסיר או קיבלה נשיקת לילה טוב לפני השינה, זה יפריע לך. אני לא תמיד יכולה לתת את זה, בגלל העסק, אז מזל שבעלי עושה את זה. הוא מעצים אותי, מפרגן לי מאוד".

מתי זה היה קשה במיוחד?
"הטיסה הראשונה לסין קרעה אותי. טסתי לבד, בכיתי ארבע שעות בשמיים, הרגשתי איך אני נכנסת לעולם הזה של העסק ואין ממנו דרך חזרה".

מופרך ככל שיישמע, חנה מתעקשת שמודל משפחתי כמו שלהם אינו נדיר כלל בבני ברק. "לא כל המשפחות כאן מרובות ילדים, העולם הולך ומתקדם".

•  
•  
•  

צילום: אור דנון

זה לא הרושם שהתקבל בתקופת הקורונה, אז הייתם מאוד מסוקרים.
"נחשפתם להרבה דברים לא נכונים. הייתי רואה את כל הכתבים ברחוב, מדווחים שבבני ברק העסקים כרגיל – והם בעצמם לא שומרים מרחק, עומדים אחד בתוך השני, בזמן שאני בתוך החנות שמתי סרט מידה כדי לשמור מרחק. אני אוהבת צדק ויושר וזה הציק לי, שעושים סיפור ממה שאני לא חוויתי בכלל. מוטי רייף כתב לי פעם באינסטגרם שהוא מופתע לראות שבבני ברק אנשים שמים מסכות. מה, באמת חשבתם שכולנו בלי מסכות?".

הייתה תחושה של חוסר שוויון. שאצלכם הלימודים נמשכים והישיבות מלאות בעוד שכל החילונים יושבים בבית.
"זה ממש לא נכון. הבנות שלי לא הלכו לבית ספר. בני ברק הייתה אדומה, רוב הזמן היו סגרים והעובדות שלי יצאו ונכנסו מבידודים. החרדה הייתה יומיומית. הסתובבתי בפחד פחדים: איפה כל הילדים בבני ברק? איפה האנשים שקופצים על הכביש? אנשים לא יצאו מהבית, העיר הייתה בדממת אלחוט. גם אבא שלי סגר את בית הכנסת שלו בכל פעם שאמרו. אבל אתם ראיתם את הקיצוניים. תאמיני לי, רובנו אנשי חוק שהלכו לפי החוקים, וגם הרבנים היו בעד. אנשים כמוני קיבלו פחות במה".

•  
•  
•  

צילום: אור דנון

איך הרגשת כשראית את הלוויות וחתונות הענק?
"התביישתי. זה חילול השם, זו לא התורה שגדלתי עליה".

הפסדת כסף בגלל הקורונה?
"בטח. ספגנו את כל הדבר הזה וכמוני עוד עשרות ומאות עסקים. לא קיבלתי מענקים, אני משלמת מיסים. שרדתי כי אני עם הפנים קדימה. למזלי את המכירות באינטרנט התחלתי לפני, וזה הציל אותי".

"נשארתי בבני ברק כי החינוך החרדי הוא הכי טוב בארץ"

הסיפור של CB Fashion מלמד לא רק מה החרדית של 2021 לובשת, אלא גם איפה היא קונה את הבגדים שלה. "יש לקוחות שיש להן רק טלפון כשר ולא נוגעות בסמארטפון, אבל היום יש גם אחוז גבוה עם מחשבים בבית", אומרת בן סימון, "ואם אין להן, הן בדרך כלל יכולות להזמין פריטים מהאינטרנט בעבודה".

•  
•  
•  

צילום: שי פרנקו

אצלכם בבית יש אינטרנט?
"לבנות ולי יש סמארטפונים כשרים, ויש לנו מחשב בבית. אני באינסטגרם, אבל בעיקר כדי לייצר תוכן, פחות לעקוב. אני עוקבת בעיקר אחרי מותגים מחו"ל, שאנל, דיור, מגזינים. טלוויזיה אין לנו. אני חושבת שגם אם הייתה לי טלוויזיה בבית, לא היה לי זמן לראות שום דבר".

לחרדיות יש אינסטגרם?
"כן, זה עולם שלם, תעשייה. יש כאלה שמגיעות אליי לחנות ואומרות שראו שמלה שלי באינסטגרם. ואת יודעת מה עוד חזק אצלנו? נכון יש את שורת הסטטוס בוואטסאפ? תסתכלי עכשיו ותראי שאצל רוב החברים שלך זה לא מתחלף, אבל אצל החרדים זה ממש כלי שיווקי. אני כותבת שם על מבצעים, שמה תמונות של שמלות. זו דרך לאישה החרדית להיות בעניינים מבלי להיות חשופה לכל מיני תכנים שהיא לא רוצה, זה לא פרוץ כמו ברשת חברתית. זה כלי שיווק מטורף בשבילי".

•  
•  
•  

צילום: אור דנון

האופנה החרדית היא תחום תחרותי?
"מאוד, כמו כל התעשייה הזאת. מתחרה צעק עליי פעם שהרסתי לאחרים את העסקים, שכל רבי עקיבא לובשות אותי. יש העתקות בתחום שלנו, יש איכסה, יש אנשים שכועסים עלייך כי את מצליחה. אבל אני מאמינה שאם יורד גשם הוא יורד על כולם. לפעמים אני מקבלת עצות לעשות דברים כדי להרוויח יותר, לצלם שמלות עליי, אבל לא תמיד בא לי. צריך לעשות השתדלות ולפתוח את הידיים, אבל אני לא מאמינה בשיווק אגרסיבי מדי. אני בחיים לא אייעץ ללקוחה לקנות פריט שלא מחמיא לה".

את הצפיפות בעולם האופנה היא חייבת לשרוד, אבל על הצפיפות של בני ברק ויתרה לאחרונה ועקרה עם משפחתה לשכונת כפר גנים בפתח תקווה. "זה מקום שנתן לי המון, ינקתי המון דברים טובים", היא אומרת על העיר שעזבה. "כמו שיש מדינת תל אביב, יש מדינת בני ברק. אבל רצינו ירוק, קצת יותר ניקיון בעין, איכות חיים. נשארנו עד עכשיו כדי שהבנות יקבלו כמה שיותר חינוך חרדי, שאני עדיין חושבת שהוא החינוך הכי טוב בארץ". 

למה את מתגעגעת בבני ברק?
"לכלום", היא עונה מיד, ואז מתקנת: "בעצם אני מתגעגעת לחגים. למנגינה של ערב שבת. זה עדיין חלק מההוויה שלי ואני שם הרבה. אבל זו אחת הערים הכי צפופות – לא רק בארץ, אלא גם בעולם. היינו חייבים אוויר".

•  
•  
•  

צילום: שי פרנקו