"אם הייתי חיה כאישה מגיל 10, הכל היה הרבה יותר פשוט"

•  
•  
•  

אלאיה הוף. ז'קט: אודיה בנין לשנקר, תכשיטים: ספארקלס (צילום: חלי פרידמן)

אלאיה הוף לוהקה השנה לקמפיין של רשת "פוקס" והשיקה קריירת דוגמנות דווקא באחת הפרסומות היותר מדוברות – והיותר שנויות במחלוקת – של העת האחרונה. זאת הייתה הגשמת חלום; הוף מספרת שבשני העשורים הראשונים לחייה לא הלכה לישון בלי לבקש שלוש משאלות, אחת מהן חוזה דוגמנות. בגיל 22 היא כבר חוסכת כסף כדי להגשים את המשאלה השנייה – בשנה הבאה היא צפויה להתחיל בלימודי רפואה – ואת המשאלה השלישית הגשימה לפני חמש שנים, כשהציגה את עצמה מחדש לעולם כאישה. אבל הרגע שנשאר איתה מהתקופה הנוכחית בחייה אינו הפריצה המקצועית או ההתבייתות על מסלול לימודים, אלא מה שקרה כשגבר זר הבחין בה ברחוב.  

זה קרה בארבע אחר הצהריים, כשסיימה משמרת בבית הקפה התל אביבי שבו היא מועסקת כמלצרית. "הלכתי הביתה וכל הדרך הרגשתי שיש בן אדם מאחוריי, אבל התעלמתי. רק כשהתקרבתי לבניין והורדתי את האוזניות, שמעתי אותו מאחוריי והסתובבתי. הוא היה מאוד גדול פיזית, שרירים ענקיים, והוא ממש נצמד אליי. רציתי לפתוח את הדלת אבל פחדתי שהוא ייכנס אחריי לדירה, אז נעמדתי רגע בחוץ. ואז משומקום הוא שאל אם אני בחור או בחורה".

איך הגבת?
"התחלתי לצרוח שיעוף, אבל הוא הרים עליי את הקול והתחיל לדבר אליי בלשון זכר. אמרתי לו שאני מתקשרת למשטרה וממש בכיתי, לא נשמתי. הוא התחיל להגיד שהוא מצטער, שהוא פשוט 'אוהב אנשים כמוני', שהוא לא רוצה לפגוע בי ושהוא מוכן לשלם אלפייה. תוך כדי שהוא דיבר התקשרתי למשטרה ובאותו רגע הוא ברח. נשארתי לבד עד שהניידת הגיעה, מה שלקח דקות ארוכות למרות שהם ידעו שאני בצרה. הציעו לי להגיש תלונה, אבל לא עשיתי את זה בגלל שלא ידעתי מי הבחור. מעבר לזה, היחס של המשטרה היה מאוד בשאנטי".

•  
•  
•  

ז'קט: אודיה בנין לשנקר, תכשיטים: ספארקלס (צילום: חלי פרידמן)

תגדירי שאנטי.
"הם לא היו באמת רציניים, ואני חושבת שזה בין היתר בגלל שאני טרנסית. הם מאוד מקלים ראש בנושא. הרבה פעמים הם יכולים לחשוב שזה פחות ביג דיל ממה שזה".

הרגשתי שאני במין הלא נכון

הוף תמיד ידעה שהיא בת. "לא הייתה בכלל אופציה אחרת", היא אומרת. "עוד לפני שידעתי להגדיר את זה במילים היה לי אוסף של ברביות וחצאית טוטו אדומה. ביסודי היו לי רק חברות בנות, בהפסקות שחקתי בתפקיד של בנות ואחרי בית ספר הייתי רצה הביתה כדי למדוד את העקבים של אמא כשהיא לא רואה".

כלומר הסתרת את זה ממנה?
"ברור, לא רציתי לאכזב את אמא שלי, פחדתי שהיא לא תהיה לא מרוצה ממני. כשאת מתחילה להבין שאת שונה, כשמסתכלים עלייך בבית ספר, את יודעת שמשהו לא בסדר".

הרגשת חריגה?
"הרגשתי שאני במין הלא נכון, אז ברור שזה חריג. בכיתה ד' התחפשתי לחצי בן וחצי בת, וזה היה סוג של שחרור עבורי. לא עניין אותי החצי של הבן, אבל בשביל החצי של הבת הארכתי שיער, שמתי קוקיות ולבשתי שמלה. הרגשתי חצי אני".

•  
•  
•  

מתוך הקמפיין לפוקס (צילום: גיא כושי ויריב פיין)

היום היא מרגישה לגמרי היא, ורואים את זה. עוד לפני שנפגשנו לצורך הריאיון ראיתי אותה בבית הקפה ותהיתי מיהי המלצרית שעוברת בין השולחנות ומשדרת ביטחון, עוצמה, כריזמה שקטה. "אני מחוברת לקרקע ויודעת איך אני נראית", אומרת הוף. "היום אני יודעת מי אני ומה יש לי להציע. אם אנשים בוחרים לא לראות אותי מעבר לכותרת, אני לא שם".

אבל נראה שהכותרת שאת מדברת עליה הייתה חלק מהשיקולים של פוקס בליהוק שלך לפרסומת. לא ראית בזה אלמנט של ניצול?
"לא רק שלא הרגשתי מנוצלת, זו גם הייתה זכות גדולה בשבילי. אין אף דוגמנית טרנסית שמצטלמת לעסק ישראלי כל כך גדול, וזה כבוד גדול עבורי להיות הראשונה. מעבר לזה, בפרסומת דיברתי בשם עצמי ולא בשם המגדר שלי. אני חושבת שאם היו מביאים אותי לדבר רק על זה שאני טרנסית, כנראה שלא הייתי מסכימה להצטלם. האישיות שלי זה הרבה מעבר לטייטל של טרנסית. אני קודם כל בן אדם".

איך בעצם הגעת למצב שעבודת הדוגמנות הראשונה שלך היא בקמפיין כל כך בולט?
"המלהקת של הפרסומת ישבה בקפה שאני עובדת בו, ניגשה אליי ושאלה אם אני רוצה להצטלם. זה היה כזה רגע של 'מה'. חשבתי שהיא עובדת עליי, לא הבנתי מאיפה היא באה ובכלל לא חשבתי שאני מתאימה, אבל היא התעקשה וניגשתי לאודישן. רק אחרי שהודיעו לי שהתקבלתי הבנתי שזו לא פיקציה ושזה אשכרה קורה".

איך הרגשת על הסט?
"רבע שעה ראשונה של לחץ והתקף חרדה, אבל אחרי שהשתחררתי היה מאוד כיף. הצוות היה מקסים וגרם לי להרגיש טוב עם עצמי".

•  
•  
•  

ז'קט: לארה דרור לשנקר, תכשיטים: ספארקלאס (צילום: חלי פרידמן)

הפרסומת הזו עוררה סערה. לצדך השתתפה אישה מלאה שהביקורות טענו שלוהקה כגימיק, כי הרשת בכלל לא מייצרת בגדים במידות שלה.
"שמעתי על זה, ואני יכולה רק להגיד שכולנו לבשנו בגדים של פוקס בצילומים, אז אני מניחה שיש להם בגדים במידות שלה. אבל אני לא במידות האלה בעצמי ולא יודעת, אז אני לא נכנסת לזה".

אגב החלטות שנויות במחלוקת, כולם דיברו השבוע על הנאום של רינה נודלמן, טרנסג'נדרית בת עשר, בעצרת מחאה של הקהילה הגאה. היו שראו בזה העצמה, אחרים חשבו שזה ניצול.
"אם הייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור, גם אני הייתי יוצאת מהארון בגיל שלה. אני בטוחה שהרבה אנשים יעירו לה עכשיו, יגידו שהיא לא מבינה ושהיא רק ילדה, אבל זה לא נכון. תאמיני לי שאם הייתי חיה כאישה מגיל עשר, החיים שלי היו רק הרבה יותר פשוטים".

מה עושים? בוכים

אלאיה הוף, הבכורה מבין חמישה אחים, נולדה בשם פרטי אחר שהיא מבקשת לא לחשוף. "זו לא אני וזה מאחוריי", היא אומרת. כשהייתה בת שנתיים התגרשו הוריה ומאז התחתנה אמה בשנית עם מי שהוף מכנה אבא. "את האבא הביולוגי שלי ראיתי בפעם האחרונה כשהייתי ממש קטנה, אני לא זוכרת אותו ולא מעניין אותי מה איתו. הוא לא בחיים שלי וזהו. יש לי אמא שאני מאוד אוהבת ותא משפחתי מדהים, אני לא צריכה יותר מזה".

היא גדלה בראשון לציון ולמדה בבית ספר ממלכתי בעיר. "כילדה חיפשתי את עצמי דרך אמנות – ציור, ריקוד – ובעיקר אופנה. בכיתה א' ראיתי תמונה של ביונסה בחולצת קריסטלים שקופה והבנתי שאני רוצה להתעסק באופנה".

•  
•  
•  

מכנסיים וחולצה: במבי וינטג' (צילום: חלי פרידמן)

איך הגיבו בבית ספר?
"לא הפסיקו לצחוק. כל היום צעקו לי 'הומו' ו'קוקסינל'".

הערות הגנאי והקללות החלו כבר בתחפושת החצויה ההיא בפורים של כיתה ד'. "הייתה מלא אלימות, מלא הצקות. מבית ספר הייתי חוזרת בדרך הארוכה שאף אחד לא הלך בה, כי ידעתי שאם אני אפגוש ילדים אחרים הם ירדפו אחרי בקללות ובמכות. פשוט לא רציתי להתעמת עם אחרים. גם אם לא היו אומרים לי כלום, לא רציתי להרים את הראש ולהסתכל עליהם".

שיתפת את אמא? את המורים?
"לא רציתי ולא באמת היה לי מול מי לפרוק. הפחיד אותי להגיד בקול רם מה אני מרגישה, לא הייתי מסוגלת להוציא את זה. גם הקשר עם אמא לא היה טוב באותה תקופה. לא היה בינינו באמת שיח".

מתסכל.
"בטח. הרי מבחינתי תמיד ידעתי מה אני ומי אני, והיה לי קשה להבין איך משהו כל כך מובן לי וכל כך לא ברור לאף אחד אחר".

•  
•  
•  

טוטאל לוק: Gelfer Design, תכשיטים: ספארקלס (צילום: חלי פרידמן)

גיל ההתבגרות לא שיפר את המצב. "התחיל להיות לי גוף גברי וזה היה מפחיד. זאת תחושה של להסתכל במראה ולא להבין מה את רואה ואיך זה קורה".

אז מה עושים?
"בוכים".

היא צוחקת כשהיא אומרת את זה, אבל ממשיכה: "בוכים המון, בכל שעה ובלי הפסקה, מייאוש ומחוסר תקווה. קשה לחיות בעולם סטרייטי ולהרגיש שאת לא שייכת".

שיטוט בגוגל הוביל אותה לאתר של ארגון הנוער הגאה "איגי", שם נרשמה לקבוצה של נשים טרנסיות. "פתאום הרגשתי שאני לא לבד. הפעולות ב'איגי' ממש שינו לי את החיים, המדריכה שלי הייתה בל אגם והיא מדהימה. היא והארגון נתנו לי את הבוסט הראשון של הביטחון העצמי".

•  
•  
•  

חולצה: לארה דרור לשנקר, טבעת אבן אדומה: ספארקלס, טבעת נמר: גלית רונדין, טבעת קרנף: אלינה גלייזר (צילום: חלי פרידמן)

איזה יפים אתם

בגיל 17, בתמיכת איגי, הוף כתבה לראשונה בדף הפייסבוק שלה על מי שהיא באמת. "רציתי שאנשים יפסיקו לתהות מי ומה אני. היה לי חשוב לכתוב את הדברים בצורה חד משמעית, שיידעו שאני אישה, שיכירו את השם החדש שלי וידברו אליי במגדר האמיתי שלי. איך שכתבתי את הסטטוס סגרתי את הפלאפון לשעתיים, רעדתי מפחד. כשפתחתי אותו הוא קרס מרוב הודעות".

ספרי.
"חלק מהתגובות היו מדהימות ותומכות, אבל דווקא מהקרובים שלי היו גם תגובות פחות טובות, הרבה התחילו להתרחק ממני".

גם אמא קראה את הסטטוס?
"לא, אבל כמה ימים אחרי שפרסמתי אותו עשינו שיחה כנה. היא העלתה את הנושא, ישבנו בסלון ודיברנו על הכל. היו שם הרבה בכי וחוסר ודאות. מבחינתי לספר לאמא זו נקודת אל-חזור".

ואיך היא הגיבה?
"היה לה קשה וזה גרם לנו לנתק מסוים. היום אני מבינה אותה לגמרי, כי סיפרתי את הדברים כשכבר השלמתי את כל השלבים שהייתי צריכה לעבור עם עצמי, אבל לשאר האנשים שבסביבה שלי היה הרבה להשלים. אני הייתי מוכנה לתהליך הזה, אבל מהם זה לקח כוחות".

•  
•  
•  

חולצה: במבי וינטג', מכנסיים: לארה דרור לשנקר, תכשיטים: ספארקלס (צילום: חלי פרידמן)

מתי הרגשת שזהו, אמא מקבלת אותך?
"בסביבות גיל 19. גם קודם היא אמרה שהיא מקבלת אותי, אבל באותה תקופה היה לי בן זוג רציני, שלחתי לה סלפי של שנינו והיא הגיבה ישר ב'איזה יפים אתם'. פתאום הרגשתי שהיא רואה אותי כמו שאני רואה את עצמי, כאילו הזוגיות שלי הפכה לנורמלית עבורה. מאז יש לנו קשר מדהים".

הוף התנדבה לשירות לאומי במכון שמטפל בילדים עם מוגבלויות. במסגרת השירות קיבלה חדר בדירה בתל אביב, ולראשונה הרגישה "שאני במקום הנכון". לאחר השירות החלה למלצר.

איך היה למצוא עבודה?
"לא היה לי קשה. אני מניחה שבניגוד לטרנסיות אחרות, איך שאני נראית עובר יותר טוב לאנשים בגרון".

לא מעט טרנסיות שמגיעות לעיר נשאבות לתעשיית המין.
"אני מכירה לא מעט כאלה. טרנסיות מודרות ממעגלים חברתיים, אנשים מסתכלים עלינו מוזר, מצביעים, צוחקים, מרביצים, לא מקבלים לעבודות. מספיק שהנראות שלך לא באה טוב לאיזה גבר לבן סטרייט ואין לך עבודה. הרבה לא מקבלות תמיכה מהבית ומגיעות לעיר בלי כלום, וזה הפתרון למי שצריכה כסף מהיר. פתרון קשה מאוד, אבל הוא נותן מענה, מה גם שבזנות אף אחד לא שואל טרנסיות יותר מדי שאלות. אנשים באים לא למרות אלא בגלל שהן טרנסיות".

•  
•  
•  

ז'קט: לארה דרור לשנקר, מכנסיים: Gelfer design, תכשיטים: ספארקלאס (צילום: חלי פרידמן)

לך הציעו עבודה?
"מציעים, את יודעת. קורה די הרבה שעוצרים לידי את האוטו ושואלים אם אני באה ב-1,000 או ב-500".

מה את עונה?
"אני משתדלת להסתכל להם בעיניים, להרים את הראש ולסובב את המבט, אבל לפעמים אי אפשר לעשות את זה ככה פשוט. תמיד יהיו מקרים שהמבטים וההערות יתפסו אותך לא מוכנה. נגיד, לפני כמה חודשים היה לי מקרה עם לקוח בקפה שפנה אליי בזלזול במגדר הלא נכון. בהתחלה נורא נעלבתי, אבל אז אמרתי פאק, ממה אני בכלל נפגעת? היום אני במקום שאני יודעת להתנער מזה".

פתאום השאלה הבאה היא אם אפשר לעלות אליי

בואי נדבר על בנים.
"אני רווקה".

•  
•  
•  

חולצה: לארה דרור לשנקר, מכנסיים: בר משיח (צילום: חלי פרידמן)

יוצאת לדייטים?
"כן, ואני תמיד מאוד פתוחה. לפני דייט ראשון אני תמיד מספרת שאני טרנסית. יש כאן קטע, כי גם אם מבחינתי זה לא אישיו, יש אנשים יותר פרימיטיביים וגברים יכולים להיות תוקפניים. אני לא רוצה לעשות שום דבר לא כנה שיכול לסכן אותי".

ואחרי שאת מספרת, איך התגובות?
"יש כאלה שממשיכים לדבר איתי כרגיל, אבל לפעמים יש כימיה טובה עם מישהו וצחוקים והכל, וכשאני אומרת שאני טרנסית השיחה מקבלת תפנית. פתאום השאלה הבאה היא אם אני גרה לבד ואם אפשר לעלות אליי. השיחה נעשית דיסקרטית, סודית. הרבה פעמים אני מקבלת הרגשה מגברים שאין להם בעיה להיפגש איתי ולהימשך אליי, אבל יש להם בעיה שאחרים יידעו שהם יוצאים איתי. זה מאוד מעליב, ואני גם לא ממש מבינה את זה. כאילו, אם אתה נמשך אליי, אז מה הסיבה שתתבייש ללכת איתי ברחוב?".

ועם אלה שממשיכים בתקשורת כרגיל יכול לצאת משהו זוגי?
"ברור".

•  
•  
•  

מכנסיים וחולצה: במבי וינטג' (צילום: חלי פרידמן)

כיף לשמוע.
"בא לי להסכים איתך, אבל אני כבר מחכה לשלב שלא יהיה כיף לשמוע. שזה לא יהיה עניין בכלל".

אם כבר חושבים על העתיד, איזו רופאה את רוצה להיות?
"כירורגית".

קשוח.
"מה לעשות, החיים קשוחים".

צילום: חלי פרידמן | סטיילינג: זוהר מאירי | איפור: נורית חן ל"סולו" | שיער: נועה מלכה ל"סולו"