לא הכל פרפקט

•  
•  
•  

חליפה: Sakoyan by Siranosh, נעליים: סטיב מאדן, ז'קט: דיזל, מעיל וסט: H&M (צילום: חלי פרידמן)

בחודשיים האחרונים פרפילאב מונגוזה מצטלמת כמעט בכל יום. ההפקות שבהן היא מככבת בבגדי מעצבים מחו"ל הגיעו כבר למגזינים נחשבים, היא מופיעה בקמפיינים של Adika ,FIX, סטודיו פאשה ומותג האיפור נטשה דנונה, ואם במקרה תסתובבו בדיזנגוף סנטר, לא תוכלו להתעלם מהפוסטרים הענקיים שעליהם היא מככבת לצד דוגמניות מוכרות יותר כמו רומי פרנקל ועומר נודלמן. כל זה קרה במהירות, ובשביל מונגוזה, נערה שבזמן כתיבת שורות אלה יש לה פחות מ-2,000 עוקבים באינסטגרם ושסיפור חייה יכול היה להוביל למקומות אחרים לגמרי, זה עדיין מרגיש כמו חלום. "על הסט אני מרגישה כמו נסיכה ליום אחד", היא אומרת. "זה כיף כי אני לא רגילה שמתסכלים עליי ככה. בואי, אני לא באמת יפה, אני בכלל לא מאמינה שאני דוגמנית. אני מנסה לשדר כאילו שאני הכי קולית שיש, אני לא רוצה שיידעו מה עובר עליי באמת".

וכשפרפילאב מונגוזה ("פרפי זה קיצור של פרפקט. פרפילאב זאת אהבה מושלמת, לקח לי שנים לאהוב את השם הזה") מדברת על מה שעובר עליה באמת, אכן קשה ליישב את הפער בין צילומי אופנה נוצצים לבין סיפורים שחושפים שנות נעורים מלאות עוני, אלימות וחוסר ביטחון קיצוני עד כדי פגיעה עצמית ואשפוזים בבית חולים. לפני שהתחלנו את הריאיון ראיתי אותה צועדת בביטחון, מסתכלת אל השמיים ומתעקשת שלא להחזיר מבט לאנשים שלוטשים בה עיניים. כשאנחנו מתיישבות והעיניים שלי נודדות לעבר החתכים שעל ידה, כבר ברור שלא הגענו לשיחה קלילה על הצלחה מהירה. "את מכירה את ההרגשה הזו שאין באמת למי לפרוק מה שעובר עלייך?", שואלת מונגוזה, "את הולכת לבית ספר כאילו הכל טוב בחיים שלך, ואז את חוזרת הביתה, ונשארת עם עצמך. ככה כל יום במשך תקופה".

•  
•  
•  

בגד גוף: קלווין קליין, ז'קט: Bow-M לרזילי, חצאית: שחר אבנט לרזילי (צילום: חלי פרידמן)

הייתה אלימות, אבל אני מבינה את ההורים

ההורים של פרפילאב הגיעו לישראל מקונגו לפני 20 שנה בחיפוש אחר עתיד טוב יותר, ומצאו את עצמם בתחילה בנתניה ואחר כך חיים כעובדים זרים בשכונת התקווה בתל אביב. בנם הבכור, שון מונגוזה – היום שחקן ("מתים לרגע", "בתולות", "עיר מקלט", "מלכות") – נולד עוד בקונגו והיה בן חמש כשהיגרו לכאן, ואילו פרפילאב ואחיה התאום נולדו שנה אחרי ההגעה לארץ. המשפחה חיה בדרום תל אביב עד שפרפילאב הייתה בת 12 ("זו הייתה תקופה קשה, חשוכה ואפלה, אני מדחיקה אותה", הן המילים הראשונות שהיא אומרת על הימים ההם) ואז עברה לחולון כדי לספק לילדים בית ספר טוב יותר וסביבה יציבה יותר.

כשאני מבקשת ממנה לספר בכל זאת על הילדות, הדבר הראשון שהיא מדברת עליו הוא המחסור. "לא היה לנו כסף בבית. אפילו לא לאוכל, אז כבר כשהייתי ממש קטנה התחלתי לגנוב כדי שיהיה לי מה לאכול".

מה גנבת?
"בעיקר אוכל מוכן מהסופר. תביני שבבית לא היה לנו כלום, אז מה שגנבתי היה האוכל היחיד שהיה לי באותה תקופה".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Perfylove Mongoza (@perfylove_mongoza) on Jan 7, 2020 at 9:02am PST

ההורים ידעו על זה?
"בהתחלה לא, אבל כשהייתי בבית ספר יסודי הייתה ילדה שהראתה לכולם את תיק האיפור שהיא קיבלה. בהפסקה היא יצאה לחצר, לקחתי את התיק ושמתי אצלי. כל כך רציתי אותו. כשהגעתי הביתה אבא שלי ראה את זה אצלי וזה היה אחד הימים הכי נוראיים בחיים שלי".

אלימות?
"כן. כל הזמן. זה התחיל בצעקות ואז התפתח למכות של ממש, גם אני חוויתי אבל בעיקר שון, כשהיה חוזר מהפנימייה. אני מבינה את ההורים שלי. לא היה להם כסף, הם עבדו בניקיון, לא הכירו אף אחד בארץ, זה באמת מתסכל".

מה הם היו עושים?
"אם לא הייתי עושה שיעורים או אם הייתי מפריעה לה בעבודה, אמא שלי הייתה נותנת לי כאפה בגב. לפעמים היא הייתה גוררת אותי על הרצפה ומרביצה לי".

•  
•  
•  

ז'קט: דיזל, בגד גוף וחצאית: Cassouto Studio, נעליים: Fila (צילום: חלי פרידמן)

היית מחזירה לה?
"מה פתאום. היא הייתה הרבה יותר חזקה ממני. פחדתי לעצבן אותה אז הייתי שותקת. הייתי חוזרת הביתה מבית הספר ומפסיקה לדבר עד למחרת".

כשרואים את החתכים על הסט

המעבר לחולון זכור למונגוזה כהתפתחות חיובית, אבל גם כאירוע טראומתי שהפגיש אותה עם ישראלים שלא רגילים לראות ילדות זרות, שחורות. "למרות כל הכעס שלי על ההורים שלי, אני מודה להם עד היום על כך שעברנו לגור בחולון", היא אומרת, "אבל ביום הראשון בבית ספר מאוד התביישתי בעצמי. מהמקום שבו כולם שחורים ונראים אותו דבר פתאום הסתכלו עליי כאילו אני חייזר, הייתי השחורה היחידה. הרגשתי לא שייכת בשני המקומות, שאף אחד לא רוצה אותי – לא הלבנים ולא השחורים. לא מצאתי את עצמי".

כשהייתה בכיתה ט' היא ניסתה לפגוע בעצמה בפעם הראשונה. "זה הגיע משום מקום", היא מספרת, "אני לא זוכרת שהיה טריגר ספציפי. זה פשוט קרה. תכלס לא הייתה שום סיבה לזה. רציתי לראות מה קורה. באותה תקופה לא אהבתי את עצמי, שנאתי את זה שלא מקבלים אותי והרגשתי כאילו שאני כלום, לא שייכת לעולם הזה. הרי ממילא אני לא רצויה בשום מקום. זה הדבר היחיד שעבר עלי באותו יום. הדקירות לא כאבו לי בכלל. כאב לי בלב".

•  
•  
•  

חליפה: Reebok x Gigi Hadid לרזילי, נעליים: סטיב מאדן, בגד גוף: טופשופ (צילום: חלי פרידמן)

והפגיעה העצמית המשיכה.
"כן. לא מעט, אבל אף פעם לא באמת רציתי למות. אני זוכרת שפעם אחת התעלפתי וזה היה נורא מלחיץ. זה היה בשיעור ספורט, דקרתי את עצמי בבוקר ובשיעור ממש נפלתי. אמרתי לכולם שלא אכלתי וזו הסיבה להתעלפות והאמינו לי".

בבית הספר לא ראו את השריטות על הידיים שלך?
"אני לא הולכת עם חולצות קצרות".

ומחוץ לבית ספר, אף אחד לא שם לב אליהן?
"בטוח שמו לב, אבל אני חושבת שאנשים מתביישים להגיד משהו. אבא שלי ראה את זה לפני כמה שנים, אמרתי לו שנשרטתי בעבודה וזהו. הוא לא התייחס לזה יותר".

•  
•  
•  

בגד גוף: קלווין קליין, ז'קט: Bow-M לרזילי, חצאית: שחר אבנט לרזילי, נעליים: זארה (צילום: חלי פרידמן)

עוד לא קרה שמישהו שאל על סט הצילומים?
"באחד מימי הצילום מישהו צעק על הסט 'מה זה?', מול כולם. זה היה נורא מביך. הוא המשיך ושאל אם חתכתי את עצמי וכולם הסתכלו עליי. בחיים לא התביישתי ככה. שיקרתי, אמרתי שאלו סתם שריטות כי נחתכתי ממשהו. פחדתי שאם בדוגמנות יידעו מזה אז יתייחסו אליי כאל מישהי מסכנה. חשוב לי להגיד שלמרות הכל אני ממש לא מסכנה. אני תמיד מקפידה להראות הכי חיובית שיש, לפעמים זה קשה אבל אין מה לעשות. אני עושה את כל התנועות האפשריות כדי שלא יראו את זה. החלום שלי הוא שהצלקות האלה לא יהיו. שהן ייעלמו".

מתי בפעם האחרונה שרטת את עצמך?
"בצבא. אבל לא סיפרתי את זה לקב"נית, היא שחררה אותי על תת משקל".

האבחנה של תת משקל הייתה חלק קטן ממה שעבר על מונגוזה באותה תקופה. היא התגייסה לחיל המודיעין אחרי התיכון והשתחררה לאחר כמה חודשים עקב מצב נפשי קשה. "נזכרתי בעבר שלי", היא מספרת. "כשאני בדיכאון אני מפסיקה לאכול". באותה תקופה הקשר שלה עם אימה התחזק והיא אושפזה בבית חולים. "הייתי מאושפזת במשך שלושה שבועות ועברתי המון בדיקות. אמא שלי ביקרה אותי לא מעט, אבל אחי הגדול שון היה מגיע לבקר אותי ממש כל יום, הוא שמר עליי שם".

•  
•  
•  

מעיל וחולצה: Replay, משקפיים: פראדה, נעליים: Fila (צילום: חלי פרידמן)

ברקע היו גם גירושי הוריה, "זו הייתה עוד טלטלה ששברה אותי. ההורים שלי עברו מסע חיים שלם ביחד ותמיד היו נראים כאילו טוב להם, זה הגיע לי בהפתעה".

איך זה השפיע על החיים?
"זה היה לי מוזר, בתקופה שלפני כן לא רציתי להיות חלק מהריבים שלהם. עברתי לגור אצל בת דודה שלי כי לא רציתי לשמוע את הצעקות בבית, ברחתי וניסיתי להתעלם מהכל. הייתי נעלמת. עובדת ימים שלמים כדי לא להיות חלק ממה שקורה בבית".

איך הקשר שלך איתם עכשיו?
"אני גרה עם אמא, בקשר טלפוני עם אבא ויודעת שיש לו בת זוג ותינוקת. מאז שההורים שלי התגרשו אמא שלי ממש השתנתה. היא רוצה שאתקשר אליה כל הזמן, התקרבנו מאוד. אני מוצאת את עצמי כל הזמן שואלת 'איפה היית כל השנים האלה?'. אבל אני סולחת, מניחה שהיה לה קשה לא פחות".

•  
•  
•  

חליפה: Sakoyan by Siranosh, ז'קט: דיזל, מעיל וסט: H&M (צילום: חלי פרידמן)

הדרך לתעודת הזהות עוברת בקונגו

העובדה שמונגוזה התגייסה לצה"ל אינה מובנת מאליה. עד גיל 17 היא לא הייתה אזרחית ישראלית. אחד מהרגעים הקשים ביותר שחוותה בתיכון היה כאשר הכיתה שלה עמדה לצאת לטיול "תעודת זהות", והמנהלת הסבירה לה "שאם אני רוצה אני יכולה להצטרף לטיול, אבל אני לא אקבל את התעודה".

איך הגבת לזה?
"כאילו אני לא קשורה למקום שנולדתי בו. בחרתי לא להגיע לטיול כי לא רציתי לחוות את הכאב הזה של לראות את כולם מרגישים בבית, ואני לא חלק. אחי התאום החליט ללכת, ובטקס התעודות הביאו לו מעטפה ריקה, בזמן שבמעטפות של כולם היו תעודות זהות".

רגע אחרי הטיול הגורלי, אמה, שהייתה אופטימית לאורך השנים והניחה שהמשפחה אכן תקבל את האזרחות המיוחלת, החליטה לעשות מעשה ולחזור לקונגו. "כשאמא שלי ראתה שלא קיבלנו אזרחות בגיל 16 זה שבר אותה, היא נורא רצתה שיהיה לנו מעמד בארץ. אז טסנו לקונגו אני, אמא שלי ואחי. אמא שלי חשבה שאם נעבור דרך קונגו נצליח להגיע לקנדה. היא חשבה שאנחנו יכולים לקבל אזרחות קנדית".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by fix UNDERWEAR & PJ (@fixfixfixfix) on Dec 31, 2019 at 8:06am PST

ומה היה?
"תקופה נוראית. זו מדינת עולם שלישית. הכל שם מוזנח ומפחיד. הייתי שם שלושה חודשים וכמעט לא יצאתי מהדירה ששהינו בה. הסתגרתי בחדר וחיכיתי כל יום לראות אם יש חדש עם האזרחות. כל הזמן ביקשתי לחזור לארץ, הרגשתי שם כאילו שאני חנוקה, לא יכולה יותר".

הצלחתם להגיע לקנדה?
"אחרי שלושה חודשים אבא שלי התקשר מהארץ ואמר שיש התקדמות עם האזרחות הישראלית שלנו ושאנחנו מועמדים לקבל תעודות זהות. אמרו לו שאם לא נחזור לא נקבל תעודות זהות ישראליות בחיים".

•  
•  
•  

ז'קט: דיזל, בגד גוף וחצאית: Cassouto Studio (צילום: חלי פרידמן)

וקיבלתם?
"בדיוק ביום הולדת 17 שלי. זו הייתה מתנת יום ההולדת הכי טובה בעולם. הלכנו כל המשפחה יחד למשרד הפנים וקיבלנו את התעודות".

מרגש.
"ללא ספק זה היה הרגע הכי טוב בחיים שלי".

כאן מונגוזה פתאום עוצרת ולבסוף אומרת לי, "אני לא רוצה שאנשים יסתכלו עליי בתור ילדה מסכנה שהייתה מועמדת לגירוש, כי באמת הייתי הילדה הזו, אבל אני כבר לא! בכתה י"ב הצטרפתי לצופים, שבט איתן. מהר מאוד הבנתי שאני רוצה להדריך ושיבצו אותי כמדריכה של כתות ח'. רציתי להדריך נערים כדי לעזור להם ולכוון אותם. מבחינתי אין דבר יותר כיף מלעזור לאנשים אחרים, ובעיקר לבני נוער שצריכים לעזרה".

•  
•  
•  

האח, שון מונגוזה (צילום: אור דנון)

מה המעמד שלך עכשיו?
"יש לי תעודת זהות ואני נחשבת תושבת קבע. אני יכולה לעשות הכל חוץ מלטוס לחו"ל. לטוס זו פרוצדורה. להורים שלי יש תעודת זהות אדומה – הם תושבים ארעיים והם צריכים להגיע למשרד הפנים כל שנה".

עכשיו שיש לך מעמד מוסדר, המשטרה היא כבר לא גורם מאיים מבחינתך?
"אני יודעת היום שהמשטרה תעזור לי אם אצטרך. לפעמים כשאני מסתובבת לבד ברחוב אנשים צועקים לי, שורקים לי, אני הולכת מהר ולא מסתכלת לאף אחד בעיניים. לפני חודש חיכיתי לאוטובוס בתחנה המרכזית ומישהו עצר לידי ופתח את הדלת. הייתי בטוחה שהוא מתכוון לחטוף אותי. רצתי מהר וחיפשתי משטרה שתעזור לי".

•  
•  
•  

חולצה: קסטרו, ז'קט: Replay, נעליים: סטיב מאדן, בגד גוף: Adika (צילום: חלי פרידמן)

חשבתי שחבל לשלוח אותי לאודישן

הסטייליסט אייל חג'בי, שעבד עם מונגוזה על הצילומים ל-FF, אומר שקשה להאמין שהיא בתחום רק תקופה קצרה. "זו נעמי קמפבל הישראלית. בול", הוא משתפך. "היא הגיעה לסט והתאהבתי בה בשנייה. לא ראיתי דברים כאלה בחיים שלי. היא נעימה, כיפית וזורמת בטירוף. מלאה בביטחון עצמי, סופר מקצועית. פרפילאב היא בן אדם שהוא השראה. אני כבר חושב מה ההפקה הבאה שאני יכול לעשות איתה".

מונגוזה מצידה אומרת שמעולם לא תכננה להיות דוגמנית, אבל אחיה שון חשב אחרת. "האחים שלי הם הכל בשבילי, ואותם אני משתפת במה שעובר עליי. שון היה לוחץ עליי להירשם לסוכנות כל הזמן. הוא היה חופר לי על זה שאני יפה ואף פעם לא האמנתי לו". ואז הוא החליט לעשות מעשה. הוא צילם אותה בסלולרי ושלח את התמונות לכמה סוכנויות מובילות. "רק סוכנות אחת ענתה למייל, וזו הייתה תשובה שלילית", היא אומרת בכנות. "אני זוכרת שאמרתי לאחי שצדקתי, והנה ההוכחה לכך שאני לא יפה".

לפני כמה חודשים היא קיבלה הודעה מפתיעה מסוכנות חדשה, L.AMODELS TLV. "הייתי בטוחה שהסוכנת שפנתה אליי רצתה שאעבוד אצלה בתור סוכנת, לא בתור דוגמנית. זה היה נשמע לי מגניב אז הסכמתי שניפגש. בסיום הפגישה היא הודיעה לי שיש לי אודישן ל-Adika. אמרתי לה שחבל לשלוח אותי על חשבון בנות אחרות כי אין מצב שאתקבל".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Perfylove Mongoza (@perfylove_mongoza) on Oct 22, 2019 at 3:44am PDT

והתקבלת.
"זה היה הזוי. כשהודיעו לי שהתקבלתי לקמפיין הזה חשבתי שעובדים עליי. ישר התקשרתי לאחי וסיפרתי לו. הוא היה מאושר".

איך את מרגישה על הסט?
"אני עושה סוג של הצגה. אני מראה כאילו אני שמחה ושיש לי המון ביטחון, אבל אף אחד לא באמת יודע מה מסתתר מאחורי זה. ובאמת, ימי הצילום אלה הימים הכי כיפיים שיש לי".

ספרי על יום הצילומים הראשון שלך.
"וואו. יום הצילומים הראשון שלי היה ל-Fix. היו לי מלא חששות ופחדים, על איך יגיבו על הגוף שלי. זו פעם ראשונה שאני מדגמנת – ועוד הלבשה תחתונה. בעיקר פחדתי שהצוות על הסט יראה את הצלקות שלי. האמת שזה מצחיק. ברגע שנכנסתי לסט כולם התלהבו, הם ישר אמרו לי שאני מהממת ולא הבנתי למה. בואי, אני ילדה רגילה. אחרי כמה דקות הרגשתי הקלה כלשהי, אבל עדיין התביישתי מאוד. ניסיתי להסתיר את הביישנות שלי לאורך היום אבל אני לא בטוחה שזה עבד".

•  
•  
•  

בגד גוף: קלווין קליין, ז'קט: Bow-M לרזילי, חצאית: שחר אבנט לרזילי, משקפיים: אוקלי (צילום: חלי פרידמן)

יש לך כבר חברות מהתעשייה?
"שקד דוד (דוגמנית ויוטיוברית) הייתה איתי ביום הצילומים הראשון שלי. הרגשתי ממש מפוחדת ושיתפתי אותה בזה. היא לקחה אותי הצידה ואמרה לי שהכל יהיה בסדר ושאנחנו חברות. וזה באמת קרה, אנחנו חברות עד היום".

מה לגבי הפרזנטוריות האחרות של Adika?
"ל-Adika הצטלמתי לצד מאיה קיי ורומי פרנקל שהן מהממות. זה היה יום ממש כיפי מבחינתי, אבל גם הייתי מאוד לחוצה. פחדתי ממה שהן יגידו עליי ומה שהן יחשבו עליי".

ואיך זה להרוויח קצת כסף? את יודעת מה תרצי לעשות איתו?
"אני עדיין מופתעת מזה. זו הקלה מסוימת שאני מרוויחה יותר ממה שאני רגילה, יש לי נחת מההורים שלי וגם מעצמי. אני רגועה יותר. כרגע אני רוצה להוציא רישיון – זה חלום בשבילי, אמא שלי בקושי יכולה לצאת מהבית כי אין לה אוטו ואני רוצה לעזור לה".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by L.AModels TLV (@l.amodeltlv) on Jan 3, 2020 at 8:46am PST

איפה את עדיין מרגישה שונה?
"בעיקר כשאני הולכת ברחוב. ההערות הגזעניות שתמיד שומעים, זה מתיש ולפעמים מחלחל. זה גורם לי לא להרגיש שייכת לכאן, למרות שאני יודעת שאני כן. זה מסתכל כשזה מגיע מיהודים, הרי גם הם עברו גזענות ואנטישמיות, הם צריכים להבין שאנחנו לא שונים מהם. כולנו בסופו של דבר בני אדם".

יצא לך לצאת עם בחור ישראלי?
"ברור. האקס שלי היה ישראלי לכל דבר, הכרנו במועדון, הוא התחיל איתי וייבשתי לו את הצורה. פחדתי להכניס מישהו ללב שלי".

ואיך קיבלו אתכם בסביבה?
"בחודשים הראשונים התביישתי לצאת איתו מהבית. חשבתי שזה יהיה מוזר לאנשים לראות בחור ישראלי לבן עם שחורה. אחרי שלושה חודשים יצאנו ואני זוכרת שממש התרגשתי. האמת היא שאפילו לא התייחסו אלינו כאל שונים".

•  
•  
•  

חליפה: Sakoyan by Siranosh, ז'קט: דיזל, מעיל וסט: H&M (צילום: חלי פרידמן)

עם כל המחשבות האלה על תחושת השייכת והקשיים, את חושבת לפעמים לעזוב את ישראל ולעבור לגור בניו יורק, למשל?
"יהיה לי קשה לעזוב את המשפחה והחברים שלי. זו אני, גם אם אנשים לא אוהבים את זה שאני שחורה ואני חיה בארץ, אני בכל זאת אשאר פה ולא אזוז מהמדינה שלי. זה הבית שלי. אבל את יודעת מה, אני אשמח לנסוע לניו יורק לטיול".

איך את מגדירה את עצמך?
"ישראלית. נקודה".

•  
•  
•  

מעיל וחולצה: Replay, משקפיים: פראדה (צילום: חלי פרידמן)

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Perfylove Mongoza (@perfylove_mongoza) on Dec 15, 2019 at 4:10am PST

צילום: חלי פרידמן ל"סולו" | סטיילינג: אייל חג'בי ל"סולו" | איפור: אילנה פיצ'חדזה ל"סולו" | שיער: נועה מלכה ל"סולו"