"אלוהים לא כועס עלי. אולי יש לו ביקורת בונה"

•  
•  
•  

קמפיינים לנשק ולתחתונים (צילום: ערן אלסטר)

הסתירה בין בני ברק לפלייבוי מתעוררת אחת לכמה דקות במהלך הריאיון עם הדוגמנית מיכל עידן. מי שגדלה והתחנכה בעיר יראת האל עדיין מחפשת ובונה את הגבולות המוסריים שלה, ולא תמיד זה מתיישב עם הערכים מבית. אז מצד אחד היא הסכימה להצטלם לגרסה המקוונת של מגזין הגברים הנודע, ומצד שני היא מודיעה שלא תסכים ליחצן משקאות אלכוהוליים; אין לה בעיה לדגמן רובים ואקדחים, אבל פרסומת לסיגריות היא מחוץ לגבול.

"נשק זה נושא שנוי במחלוקת", היא מסבירה את עצמה. "בני אדם הפכו את הנשק לכלי מלחמה, זו טעות שלנו, אבל הוא לא משמש אך ורק כדי להרוג חיות ובני אדם, אלא יכול להיות גם תחביב עבור אנשים, לצאת למטווחים ולפרוק מתח. אלכוהול וסיגריות אלו שני דברים שהם רעים במהות שלהם, שום דבר טוב לא צומח מהם".

 

A post shared by Michal Idan (@michal_idan) on Dec 6, 2017 at 2:49pm PST

הצטלמת לאתר שנמצא בטקסס שעוסק כולו בנשק. קצת הארדקור, לא?
"עשינו מטווחים עם אקדחים ורובים, הדגמנו איך מפרקים ומנקים את הנשקים. דווקא בגלל שאנחנו ישראלים והצבא הוא נושא חשוב כאן זה היה נראה לי לעניין".

אבל התמונות צולמו במגזין במדינה אכולת זוועות בגלל הקלות שבה מחלקים נשק.
"זה היה בשיתוף עם הצבא הישראלי וכלל גם מדים. אני לא נגד נשק, צריך להגביל אותו ולא להשאיר את הנושא פרוץ כמו שהוא היום, אבל אני לא רואה את זה כמשהו לא אתי. זאת המאה ה-21 ואנחנו מוקפים במלחמות. במדינה הזאת אתה חייב נשק עלייך".

•  
•  
•  

צילום: ערן אלסטר

מבני ברק לפלייבוי

עידן נולדה למשפחה דתית, בת שביעית מתוך 11 אחים ואחיות, הבכור בהם בן 34 והצעיר בן 16. "אף פעם לא גרנו כולנו יחד באותו הבית", היא מספרת. "כשהקטנים נולדו הגדולים התחתנו ועזבו את הבית. הכי הרבה שהיינו בחדר זה ארבעה. היום גר בבית של ההורים רק האח הקטן. קיבלתי הרבה מאוד בילדות שלי, אולי לא בכפית של זהב, אבל המשפחתיות אצלנו הייתה חזקה. כולנו הלכנו לחוגים ואני אפילו יכולה להגיד שחלקנו יצאו מפונקים".

אז עכשיו אמא שלך יכולה ליהנות מהחיים אחרי שהייתה "אחרי לידה" למעלה מעשור.
"לא נראה לי שליהנות מהחיים זה מה שמעניין אותם. בחמש השנים האחרונות הם מאוד בעניין של סרטים קוריאניים, אמא שלי פתאום זורקת לי מילים בקוריאנית". 

כילדה היא התחנכה על ערכי החינוך הדתי בבית הספר היסודי "משואות מוהליבר" ובתיכון למדה ב"אורט". בשני המקרים מדובר בבתי-ספר בהם לומדים בנים ובנות, אך בכיתות מופרדות. "אני מאוד שמחה שזה היה ככה, לומדים הרבה יותר טוב כשאין הסחות דעת, ובנים ובנות יחד זו הסחת דעת רצינית. היה לי חשוב שיהיה לי שקט בלימודים".

אהבת את החינוך הדתי?
"יש בחינוך הדתי יותר ערכיות. אני מאוד מתחברת לזה, שלא כמו ללבוש הצנוע. בחינוך הדתי מלמדים לקום כשהמורה נכנס לכיתה או כשההורים נכנסים הביתה, ואתה גם לא אומר את השמות שלהם בנוכחותם מתוך כבוד". 

•  
•  
•  

צילום: ערן אלסטר

כשהייתה בת 12 החליטה ללכת בעקבות אחת מאחיותיה הגדולות שעסקו בעבר בדוגמנות, ונרשמה לסוכנות ניצבים. "התחלתי לעשות כל מיני עבודות קטנות בסדרות נוער כמו 'ראש גדול'. ההורים הסכימו כי הצלחתי לשלב את זה עם הלימודים. הייתי חרשנית, ואם הצלחתי בבית הספר הייתי יכולה לעשות עבודות דוגמנות, זה לא בא אחד על חשבון השני". משם עידן המשיכה בדרך מקצועית לא שגרתית שכללה כמה עצירות מפתיעות. כשהייתה בסך הכל בת 15 כבר דגמנה שמלות כלה, בגיל 17 עברה לבגדי ים. אחרי השירות הלאומי עבדה בחוות סוסים טיפולית ובהמשך במשטרה, ואז הסוכנות בה הייתה חתומה שלחה אותה לטורקיה. "פחות התחברתי למדינה, אבל עשיתי שם המון צילומי ביוטי", היא נזכרת משועשעת. "יש לי משם תמונות מזעזעות של שמלות כלה מכוערות, עם כל הבנייה על הראש. בוא נגיד שזה בארכיון".

לא עשו לך בעיות בבית הספר כששמעו שאת מדגמנת?
"מאוד השתדלתי להפריד בין הלימודים לדוגמנות, כי זה באמת לא דבר שמקובל בבית ספר דתי. לא נתתי להנהלה ולמורים להתערב ולהיות מודעים לדבר. היו כמה מורים חילונים שידעו ופרגנו לי, והחברות תמיד התעניינו והרימו לי". 

את המעבר לליגה של הגדולים התחילה לפני כשנתיים. באחת הנסיעות שלה ללוס אנג'לס הכירה צלם מקומי והתחילה לעבוד איתו על תיק עבודות. את התמונות הם שלחו למגזינים ברחבי המדינה, וזמן לא רב לאחר מכן קיבלו שיחה מפתיעה מהמשרדים הראשיים של פלייבוי. שיתוף הפעולה הוליד דרישה לצילומים נוספים, ועד היום מיכל הופיעה במגזין המקוון של פלייבוי (שנקרא playmates) כבר ארבע פעמים, כשאת אחת התמונות צילם עדן גבאי, צלם ישראלי.

•  
•  
•  

מיכל עידן לפלייבוי (צילום: טוויטר, michalidan13@)

איך הרגשת כשקיבלת את השיחה?
"בהתחלה שקלתי אם לחתום על החוזה כי זה מגזין גברים ואני מגיעה מישראל, מדינה שבנויה על ערכים דתיים, ואני בעצמי מגיעה מתוך משפחה כזאת, אבל מאוד הוחמאתי". 

חששת מביקורת, בטח מהסביבה בה גדלת?
"אנשים כאן בארץ לא מכירים את המגזין לעומק ורואים אותו כמגזין שמכיל רק דברים סקסיסטיים מיניים וזולים, אבל זה לא ככה. כמו ספורטס אילוסטרייטד, זה מגזין בגדי ים שמיועד לגברים, אבל הוא לא סליזי. אני חושבת שזה גם תלוי בצילומים שאת עושה ואנחנו הגשנו סט קלאסי של בגדי ים ברמה מאוד גבוהה". 

אפרופו ספורטס אילוסטרייטד, זה על הכוונת שלך?
"עשיתי אודישן, זה משהו שאני מאוד רוצה להגיע אליו. זה לגמרי השלב הבא וזה גם יקרה". 

•  
•  
•  

צילום: ערן אלסטר

איך הגיבו במשפחה לתמונות?
"דווקא מאוד פרגנו לי. אחי הקטן החרדי מאוד התלהב. מה שחשוב בסופו של דבר זה שלא היה שום דבר שהוזיל אותי, זה היה השיקול העיקרי". 

אז יש וייב דתי, אבל זה רחוק מאווירת "שיקסע" ו"גוועאלד".
"ההורים שלי יודעים מה אני עושה אבל בוחרים שלא להיחשף לעבודה. הם מבינים שזו הפרנסה שלי ולא עושים מזה אישיו. אם יש שלט חוצות שלי אז הם רואים, אבל זה פשוט לא מעניין אותם".          

איך את מסבירה את זה? זה לא נוגד את ערכי הדת?
"אני מגיעה מבית דתי-לאומי. כשהייתי ילדה בני ברק לא הייתה חרדית כמו שהיא היום והאזור בו ההורים שלי גרים מתאפיין ביותר כיפות סרוגות. כשאני בארץ אני גרה אצלם, אז אני מכבדת אותם ושומרת על קוד לבוש. זו גם סביבה של חרדים ואני לא רוצה את המבטים או את היריקות, אז אני לא אצא החוצה לא צנועה". 

•  
•  
•  

צילום: ערן אלסטר

"צניעות מעולם לא הייתה הצד החזק שלי"

את ההתרחקות שלה מהדת מיכל עידן לא מתארת כדבר דרמטי. אולי בזכות החיבוק המשפחתי והאווירה הליברלית ("המשפחתיות אצלנו תמיד הייתה חזקה. אנחנו החברים הכי טובים אחד של השני"), אולי גם בזכות העבודה בחו"ל ("יום ראשון זה השבת שלהם, ויש הרבה עבודה בשישי ושבת"). אבל אי אפשר להציג אותה כחוזרת בשאלה, משהו עוד נשאר שם.

"אני מגדירה אדם דתי ככזה ששומר שבת, אז ברגע שהפסקתי לשמור שבת אני כבר לא דתייה, אבל אני עדיין מתפללת תפילות השחר, מברכת לפני האוכל וגם אחרי השירותים. אין סיכוי שתתפוס אותי לא ממלמלת אחרי. זה עושה לי טוב וגם מתעורר אצלי מצפון אם אני לא עושה חלק מהדברים. צניעות מעולם לא הייתה הצד החזק שלי והתחום שלי לא צנוע, בכל זאת מדובר בהלבשה תחתונה ובגדי ים. אבל זה לא סותר את האמונה שלי ואת זה שאני מאמינה שצריך להתלבש בצורה צנועה".

זה קצת מתנגש.
"אני לא רואה את כך, אני מאמינה במשהו אחד ועושה משהו אחר, זה לא מה שעושה אותי אדם טוב יותר או פחות, או דתיה יותר או פחות. הדבר הכי חשוב זה קודם כל להיות בן אדם עם בסיס ערכי, הרבה יותר מאשר לברך ולהתלבש צנוע".

•  
•  
•  

צילום: ערן אלסטר

אז מה המסר, אפשר לא להתלבש צנוע?
"המסר הוא תעשי מה שעושה לך טוב, גם אם את מאמינה במשהו אחר. למה לחפש את הקושי וללכת לכיוונים שמצערים אותנו? לא בא לי ללכת עם חצאית, זה מכוער בעיני. למה שאעשה את זה? כי זה צנוע? כי זה מושך פחות מבטים ותגובות? אבל אני לא רוצה להתלבש ככה".

אנחנו בשנה בה יש הרבה דגש וטיפול בהטרדות מיניות. זה משהו שנתקלת בו?
"זו תעשייה שבה אנשים מתחילים ומפלרטטים כל הזמן, מי שנכנסת לזה צריכה ללמוד להעיר ולהגיד בצורה ברורה 'לא', להבהיר, גם אם לא במילים, שאני אמנם בתחתונים אבל הכל נשאר מקצועי. אני חושבת שאני מצליחה לעשות את זה ומהר מאוד מבינים שיש גבול לאיך שאפשר לדבר איתי. אף אחד לא העז לזרוק לי הערה מאוד בוטה. על הסט אני עם חזייה ותחתונים והציצי שלי בחוץ, אז זה מושך מבטים והערות מיניות, אבל זה נפוץ בעיקר באינסטגרם, מאחורי המקלדת". 

זה אומר שאת יושבת כל היום וחוסמת אנשים?
"העבודה שלי היא לתחזק את הרשת החברתית, אז אני מבזבזת הרבה זמן על זה. אני לא קוראת טוקבקים או מייחסת להם חשיבות אבל אם יש משהו בוטה אני עושה מה שצריך כדי שזה לא ייראה. עוד סוטה, זה קורה לכל אישה, בין אם היא לבושה או לא". 

אם אלוהים נגלה אלייך עכשיו באותות ובמופתים, הוא הולך לכעוס עלייך?
"אלוהים לא כועס עלי. אולי יש לו ביקורת בונה אבל זה לא כעס. יש לנו בחירה חופשית בחיים ואנחנו בוחרים לאן לפנות ומה לעשות, ואם אנחנו גם מאוד מאמינים בדרך הזאת הוא גם יעזור לנו. זה כמו שההורים שלך מחנכים ומנסים לכוון אותנו בדרך שלהם, אבל הם לא ישנאו אותך אם לא תעשה את זה. אתה עדיין הילד שלהם. אם הדרך שלי עושה לי טוב, אז יש שם מישהו למעלה שזה עושה לו גם טוב, אבל אני אשאל אותו כשאגיע לשם".

•  
•  
•  

צילום: ערן אלסטר

"ממדי הגוף שלי פחות מתאימים לשוק בישראל"

בימים אלו עידן נכנסת לשנה השנייה שלה כפרזנטורית של מותג ההלבשה התחתונה FIX, לצד עדן פינס ואביטל לנגר. במקביל היא לומדת משחק אצל גלית רוזנשטיין ומספרת שכרגע עומדות על הפרק שתי הצעות לתפקידי משחק ראשונים, ממש כאן בישראל.

בגזרה הבינלאומית זו שנת הפריצה שלה. אחרי תקופה ארוכה בה פילסה את דרכה תחת ויזת אומן בתעשייה האמריקאית היא חתמה לפני מספר חודשים על חוזים בשתי סוכנויות גדולות ונחשבות בארצות הברית – "וילהלמינה" ו"אל.איי. מנג'מנט". נוסף על כך היא עומדת בפני חתימה על חוזה בסוכנות שלישית בניו יורק. ממש לאחרונה היא התקבלה לעבודה גדולה ב"לולו למון" (מותג פופולרי של בגדי ספורט לנשים), אבל בשל עניינים בירוקרטיים הפרויקט נדחה. בעוד שאת העבודות והחוזים שמחוץ לגבולות ישראל מנהל עבורה סוכן אישי שממוקם באל.איי, את כל העבודות המקומיות היא מנהלת בעצמה כפרילנסרית.

"השוק כאן קטן, וזה הבית והשפה שלי", היא אומרת. "את הלקוחות אני מכירה באופן אישי ואני לא צריכה מישהו שינהל את זה וינגוס לי אחוזים. הייתי חתומה בעבר בשלוש סוכנויות כאן בארץ, אבל שמתי לב שכשאני מטיילת בעולם שום דבר לא התקדם, ואני הייתי זו שמנהלת את זה מרחוק, אז ראיתי לנכון לצאת מהסוכנויות. כמעט כל עבודה שעשיתי בארץ השגתי בכוחות עצמי, גם אם הייתי בלונדון או במיאמי".

•  
•  
•  

מתוך הקמפיין לפיקס (צילום: ריצ׳רד גותי)

יש לך תחושה שמעכלים אותך יותר טוב בחו"ל מאשר בארץ?
"אני חושבת שממדי הגוף שלי, החזה הגדול והעגלגלות יותר מתאימים לשוק שם ופחות עובדים בישראל. כאן מנסים להיות אירופה, יותר קוטור, ואני לא גבוהה ודקיקה. זאת גם הסיבה שאני עושה בעיקר הלבשה תחתונה ובגדי ים". 

אני מריח ביקורת על התעשייה בישראל?
"זה קצת ללכת נגד מה שאנחנו באמת, ג'וסיים ועסיסיים. צריך לתת יותר מקום לגוף הישראלי הנשי, הקמור ובעל החזה הגדול. בגלל זה אני אוהבת את פיקס, כי הם נותנים מקום לעסיסיות, לבשר, לישראלית האמיתית". 

קיבלת הצעות לריאליטי בארץ?
"פעמיים הייתי מרחק של שבוע מכניסה לתוכנית ריאליטי, אבל בדקה האחרונה החלטתי לפרוש. ההעדפה הראשונה שלי בחיים היא דוגמנות, היא עולה על כל הדברים האחרים. יש בזה יתרונות וחסרונות, אבל אני לא אוותר על זה גם לא בעד שלום עולמי". 

אפילו לא שלום עולמי?
"טוב, בשביל שלום עולמי כן. צריך משהו 'וואו' בשביל שזה יקרה".

•  
•  
•  

"אני לא קוראת טוקבקים או מייחסת להם חשיבות" (צילום: ליה שורץ לפיקס)

•  
•  
•  

מאמינה שצריך להתלבש צנוע (צילום: ערן אלסטר)

•  
•  
•  

ההורים מעדיפים לא להיחשף לעבודה (צילום: ערן אלסטר)

•  
•  
•  

מצטלמת לפלייבוי ומברכת לפני האוכל (צילום: ערן אלסטר)

•  
•  
•  

"יש בחינוך הדתי יותר ערכיות. אני מאוד מתחברת לזה" (צילום: ריטה מאוד בא לפיקס)

 

A post shared by Michal Idan (@michal_idan) on Jun 8, 2015 at 12:19am PDT

•  
•  
•  

לא עוצרת (צילום: ערן אלסטר)

צילום: ערן אלסטר | סטיילינג: איה מלמד | איפור ושיער: כנרת כהן | בגדים (לפי הסדר): לוק 1: ז'קט: דיזל, תחתונים וחזייה: פיקס, חגורה: moi collection, לוק 2: עליונית: קסטרו, חזייה: פיקס, מכנסונים: אוסף פרטי, גרביים: פיקס, לוק 3: קימונו: RETEMA, עגיל: מיכל נגרין, כיסוי עיניים: פיקס, לוק 4: בגד ים: דיזל, מכנסיים: לילמיסט, נעליים: אלדו, לוק 5: גופיה: פיקס, חצאית: טופשופ, כובע: טומי הילפיגר