מנהל האולפנה אמר לי: או שאת מפסיקה לדגמן או שאת עוזבת

•  
•  
•  

יעל שלביה. יופי עוצר נשימה (צילום: אלעד אדמוני)

הנה מה שיעל שלביה הספיקה לעשות בחצי השנה האחרונה: לככב בקמפיינים לקסטרו ולפוקס, לדגמן עבור קניון רמת אביב, לעבוד עם המאפרת הנחשבת נטשה דנונה, לככב על שער מגזין האופנה הרוסי "שארם" וגם להצטלם לקטלוג שמלות כלה במילאנו. בעוד כמה ימים היא תצא לצרפת, לחודש צילומים של סוכנות Women Paris. באינסטגרם יש לה 12 אלף עוקבים, והמספר הזה מטפס בקצב מהיר. זה נשמע כמו מסלול המראה קלאסי של דוגמנית מצליחה, חוץ מפרט אחד. המסלול הזה בדרך כלל לא עובר באולפנה.

שלביה בת ה-15 וחצי, תלמידת כיתה י' באולפנת הראל לבנות דתיות בנהריה, עדיין מתאוששת מכמה שיחות במשרד המנהל. "רציתי להיות ישרה והגונה, אז ניגשתי אליו וסיפרתי שהתחלתי לדגמן. לא רציתי שהוא יידע על זה מאנשים אחרים", היא נזכרת, "אמרתי לו שאני לא אצטלם בבגדי ים או בהלבשה תחתונה, רק בגדים צנועים. בהתחלה זה לא הפריע לו והוא אפילו איחל לי בהצלחה, אבל כשהתחלתי להתפרסם הוא נלחץ. הוא ביקש שאפסיק לדגמן או שאעזוב את האולפנה, אמר שזה פוגע בערכי הדת ואווירת הלימודים ויכול להשפיע לרעה על שאר התלמידות".

יעל, שנבהלה משינוי הגישה הפתאומי, סיפרה על השיחה לאמה עפרה. "האולפנה איימה לשלוח על זה מכתב למשרד החינוך, ופחדתי שהשם הטוב של יעל ייפגע", מספרת האם, "הבהרתי שאני אצא למאבק, ואמרתי למנהל שיש בנות בכיתה שהן מתעמלות, שחייניות, רקדניות זומבה. מה, זה צנוע יותר? בסופו של דבר הוא הסכים שהיא תמשיך לדגמן כל עוד אלה לא בגדים חשופים, כמו שאמרנו מלכתחילה. אני שמחה שבסוף הוא הבין".

•  
•  
•  

אני צריכה לעבור עוד הרבה שלבים (צילום: אייל אסרף)

תלמידות אחרות עקצו אותי, אמרו "זה לא צנוע"

אמה של יעל אמנם תמכה בה מול הנהלת האולפנה, אבל גם לה לא היה קל עם המסלול שבתה בחרה. "בקהילה שלנו זה לא הכי מקובל", מסבירה עפרה, "פחדתי שהיא תהיה לבד, שיפגעו בה וינצלו אותה, שהחוויה הזאת תסתיים בטראומה. אתה קורא על מה שקורה בענף הזה, ויעל היא כזאת ילדה עדינה ושקטה. אבל אני מכירה את הבת שלי ויודעת שהיא לא תוותר על העקרונות והחינוך שנתנו לה בבית. הייתה לי התלבטות לא קלה אם לתת לה את ברכת הדרך, אבל אני סומכת עליה".

"אני מבינה את אמא", אומרת יעל, "זה באמת תחום עם הרבה סכנות וסטיגמות. אבל אחרי שהיא בדקה הכל ופגשה את הסוכנים שלי, היא הבינה שזה רציני ושאפשר לסמוך עליהם. היום היא הכי מפרגנת לי ושומרת עליי מרחוק". שאר המשפחה לקחה את זה יותר בקלות: "אבא תמך מאוד מההתחלה ואמר שאעשה מה שהכי טוב בשבילי, כל עוד זה לא על חשבון הלימודים. אני השלישית מבין חמישה אחים, שלושה בנים ובת, והם בכלל הכי מפרגנים לי. הם עוקבים אחרי הקמפיינים והתמונות וגם נותנים לי ביקורות".

מי שהגיבו בקרירות לקריירה החדשה של שלביה היו חלק מתלמידות האולפנה, שהחלו להתעלם ממנה במופגן. "הן שינו את היחס כלפיי מאז שהתחלתי לדגמן. עקצו אותי בכל הזדמנות, אמרו שמה שאני עושה לא צנוע ומעביר מסר שלילי, או פשוט הפסיקו לדבר איתי", היא אומרת, "זה לא נבע מקנאה, זה פשוט החינוך שהן גדלו עליו. נהריה שונה מתל אביב לגמרי. אבל היו גם תלמידות שעודדו אותי והתלהבו לראות פוסטרים שלי בסניפי קסטרו. אני הראשונה שהן מכירות שמדגמנת, שברתי איזה מחסום".

•  
•  
•  

אופנה זה תחום עם הרבה סכנות וסטיגמות (צילום: אלעד אדמוני)

סדר היום שלה מתחיל בתפילת שחרית בשבע וחצי ("אני מתפללת כל יום ולא מוותרת לעצמי, אין הנחות"). אחר כך, עד שעות הצהריים, היא לומדת: "את המורים שלי לא מעניין שאני דוגמנית, אצלם אני שווה בין שוות. אני אוהבת במיוחד ביולוגיה ומתמטיקה". אם אין צילומים היא מנסה למצוא זמן לחברות, שגם עוזרות לה להשלים את ימי הלימוד שהיא מחסירה. לצילומים או לאודישנים היא נוסעת לבד, ברכבת.

זה לא מפחיד?
"אני אדם עצמאי, שיודעת להסתדר לבד ולא אוהבת שההורים מתלווים אליי. זה נוראי בעיני לראות אימהות שבאות עם הילדות שלהן לאודישנים, הן סתם מלחיצות, גורמות לתוצאות הפוכות ועושות לבנות נזק נפשי".

העצמאות של שלביה עמדה במבחן בשבוע שעבר, כשהיא טסה לחו"ל לראשונה בחייה – לצילום קטלוג שמלות כלה במילאנו של המותג Dovita Bridal. במשך ארבעה ימים היא החליפה עשרות שמלות, וצולמה בימי אלכס ליפקין, שצילם בעבר גם את בר רפאלי, גל גדות, מורן אטיאס, נטלי דדון ורבות אחרות. יש רק בעיה אחת: שלביה, שמעידה על עצמה שהיא לא מפונקת, לא אוהבת ללבוש שמלות כלה.

"זה הדבר שהכי שנוא עליי. קשה מאוד לסחוב אותן על הרגליים מהבוקר עד הערב, זה חם ומציק. אין מה לעשות, ואני אף פעם לא מתבכיינת בצילומים, אבל אני הרבה יותר אוהבת לדגמן איפור כי זה הכי קל וכיף. חוץ מהעניין עם השמלות היה קשה לחיות ארבעה ימים על קרקרים, כי אין אוכל כשר ואפילו לא בית חב"ד, כך שלא היה קל – אבל שרדתי. עכשיו אני נוסעת לפריז ומאוד מתרגשת לקראת זה, אני רוצה להשיג עבודות מעניינות ולשדרג את השם שלי. שם גם יש יותר מסעדות יהודיות".

•  
•  
•  

להצטלם לשמלות כלה פחות עושה לה את זה. מתוך צילומי ל-Dovita bridal (צילום: אלכס ליפקין)

ויתרתי על קמפיינים במאות אלפי שקלים

ואם שמלות כלה זה סתם מעצבן, יש בגדים שמבחינת שלביה הם לגמרי מחוץ לתחום. "הבהרתי מההתחלה שהלבשה תחתונה ובגדי ים – זה לא יקרה. עם צילומי פנים, בגדים, שמלות וחצאיות אין לי בעיה. בסוכנות שלי, ITM, זרמו איתי. כשמישהו לוקח אותי לקמפיין הוא יודע מה הקווים האדומים".

זה לא עולה לך ביוקר?
"הפסדתי קמפיינים במאות אלפי שקלים, וגם ויתרתי על קליפ עם משה פרץ כי הצילומים היו במוצ"ש ולא יכולתי להספיק בלי לחלל שבת. אבל יש לי ערכים וחינוך שקיבלתי מהבית, ואני לא אוותר עליהם בעד שום הון שבעולם. אני גם חושבת שזה מבדל אותי מדוגמניות אחרות: יש המון בנות שמוכנות לדגמן בגדי ים והלבשה תחתונה, אז אני מיוחדת. זה יתרון גדול עבורי ולא חיסרון".

"אנחנו מכבדים את ההחלטות של יעל, והן לא מונעות ממנה להיות מבוקשת מאוד בארץ ובאירופה לקמפיינים של מעצבות בגדים ושמלות", אומר עומרי יערי מ-ITM, שלקח את שלביה תחת חסותו. "יש לנו הרבה תכניות עבורה, לדעתי היא תגיע רחוק מאוד. יש לה פוטנציאל אדיר".

שיטוט באינסטגרם של שלביה מלמד שהמגבלות האלה היא לא נראית כמו הקלישאה של תיכוניסטית דתייה. "אני לא מחמירה עם עצמי עם בגדים", היא ממהרת להבהיר, "באולפנה אני חייבת להיות עם חצאית, אבל מחוץ ללימודים אני בדרך כלל עם ג'ינס וטי שירט. אני לא אוהבת מותגים ומעדיפה סניקרס על עקבים, הכי פשוט".

 

A post shared by Yael Shelbia (@yaelshelbia) on Apr 3, 2017 at 3:58am PDT

התמונות ששלביה העלתה לרשת הן גם שהתניעו את הקריירה שלה. "לא דחפו אותי להיות כוכבת, הכל קרה בלי שום תכנון מוקדם", היא אומרת, "אם היית אומר לי לפני שנה או שנתיים שאהיה דוגמנית, הייתי אומרת לך שאתה ממש לא בכיוון, שזה הזוי לגמרי. אבל אני אוהבת בגדים ואופנה, ואחת לכמה ימים הייתי מעלה סלפי. חברים כתבו תגובות חיוביות ואמרו שיש לי פוטנציאל לדגמן, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. ואז פגשתי את מרינה".

מרינה היא הצלמת מרינה מושוקוביץ, שהתלהבה מהתמונות של שלביה והציעה לה לבוא לצילומי ביוטי. "לא ידעתי מה זה ביוטי בכלל, אבל הסכמתי", היא משחזרת, "נסעתי שעתיים ברכבת לתל אביב וצילמו אותי לקטלוג איפור. כשסיימנו, מרינה אמרה לי: 'יעל, תזכרי שפה זה לא ייגמר'. הייתי די מופתעת. הבנתי ממנה שהיא תנסה לסדר לי עוד עבודות בתחום, אבל לא ידעתי עד כמה החיים שלי יתהפכו, וכמה מהר זה יקרה".

כעבור שבועיים הטלפון של שלביה צלצל. על הקו היה עומרי יערי, שהזמין אותה לאודישן. "הנחתי שאין לי מה להפסיד ונסעתי שוב לתל אביב. הייתי קצת בלחץ, אבל התנהגתי כאילו שאין מצלמות. זה היה אודישן של כמה דקות, הייתי בטוחה בעצמי והרגשתי שעמדתי בכבוד במשימה". כמה שעות אחר כך היא קיבלה את הטלפון שאישר את תחושותיה.

•  
•  
•  

פסגת השאיפות: ווג (צילום: אלכס ליפקין)

"שמחתי מאוד שהתקבלתי, ואז ישר זרקו אותי למים. לא עברתי איזה מחנה אימונים של שבועות או חודשים, זה היה להתחיל לעבוד מעכשיו לעכשיו. למדתי לדגמן תוך כדי עבודה וזה חישל אותי מאוד מהר. בסוכנות לימדו אותי איך לעמוד, איך להתנהל במהלך יום צילום, וליטשו אותי עד שבאמת הפכתי לדוגמנית. האמת? במקור בכלל רציתי להיות מורה או רופאה. אני תלמידה חרשנית, חנונית ברמות. הוראה זה הכי מתאים לי".

החנוניות הזאת מתבטאת גם בכך ששלביה, שמתחילה עכשיו להרוויח כסף, לא מתפרעת על בגדים או בילויים. "אני מחושבת עד רמת השקל", היא אומרת, "דוגמנות זו עבודה קשה מאוד ותובענית, לא כולן שורדות אותה, ואני לא יכולה להיות אדם בזבזן. חשוב לי לחסוך לעתיד, ללימודים". גם לצבא היא מתכוונת להתגייס ("לא משנה לאיזה תפקיד"), והיא לא מהססת למתוח ביקורת על בר רפאלי בהקשר הזה: "אני חושבת שהיא עשתה טעות, ומאמינה שבתוך תוכה היא מצטערת. חשוב לי לתת שנתיים בצבא, אין פה בכלל ויכוח".

שלומית מלכה? אני לא דומה לאף אחת

ההצלחה המואצת של שלביה מזמינה השוואות לדוגמניות ומגישות מנוסות כמו שלומית מלכה או טיילור היל. ההשוואות האלה מביכות אותה: "אני לא דומה לאף אחת. אין לי מודל לחיקוי או הערצה. אני מכבדת כל אחת, אבל אני יעל שלביה ואני בזכות עצמי".

•  
•  
•  

כבר מתחילה לככב בעולם (צילום מתוך המגזין)

ובכל זאת, היא מפרגנת מאוד לסופי מצ'טנר בת ה-15 מחולון, שכבר הספיקה לדגמן בתצוגות של כריסטיאן דיור בפריז. "לא פגשתי אותה מעולם, אבל העבודות שלה מדהימות. היא עשתה דברים שדוגמניות ישראליות לפניה לא עשו. יש קווי דמיון מסוימים בין הסיפורים שלנו. כבר שמעתי שקוראים לי הסינדרלה מנהריה, כי הגעתי משום מקום לעיר הגדולה ואני מצליחה בעבודה קשה".

בעיר הצפונית, היא מספרת, כבר יש מי שעוצרים אותה ברחוב ומבקשים סלפי. בתל אביב זה עדיין לא קורה, והיא גם לא ממהרת לעבור לשם. "יש הצעות שקיבלתי שהיו מסתדרות אם הייתי גרה בתל אביב, אבל יהיו הזדמנויות אחרות. כרגע טוב לי בנהריה, וגם ככה מבחינת הסוכנות שלי העדיפות היא לעבוד יותר בחו"ל מאשר בארץ".

מה פסגת השאיפות שלך?
"השער של ווג, כמו כל דוגמנית. אבל בעולם הזה אין קיצורי דרך, ואני עוד צריכה לעבור הרבה שלבים".

אגב, אני חייב לשאול: איך הוגים נכון את השם שלך?
"שֶלְבִּיָה, עם דגש על ה'של'. השם המקורי שלי הוא יעל כהן, ושלביה זה השם של סבתא שלי. הסוכן שלי חשב שזה שם בינלאומי מדליק, אז הפכנו אותו לשם המסחרי. בהתחלה היו צוחקים עליו והייתי מתביישת בו, אבל היום אני הכי גאה בו בעולם".

•  
•  
•  

לא ויתרה על הדוגמנות (צילום: אלעד אדמוני)

•  
•  
•  

עם הפנים לחו"ל (צילום: אלעד אדמוני)