ניבר מדר יצאה ככה אל המסלול, וכולם הפסיקו לנשום

•  
•  
•  

(צילום: דור שרון, איפור ושיער: שי הללי זיו)

קוד הלבוש שנדרש מאורחי תצוגת האופנה של אלון ליבנה היה ברור: או שחור, או לבן, או שחור ולבן. לא צריך להכיר יותר מדי לעומק את האסתטיקה האופיינית למעצב כדי להסיק שהצבעוניות הבינארית הזאת היא הקו המנחה של הקולקציה – כך שההפתעה הראשונה נרשמה מיד עם פתיחת התצוגה, כשאל חלל המסדרון החיצוני המרהיב של מלון The Jaffa יצאה דוגמנית באנסמבל אייטיזי מתקתק שכלל חליפת חצאית בגוון ורוד מסטיק.

סיכה בדוגמת סוסון ים שעיטרה את קו המותן היוותה רמז קטן וחכם לבאות, נשתלה בראשי הצופים והמתינה שם כמה דקות בזמן שהמסלול נשטף באותו שחור-לבן מובטח, עם שמלות שהציגו את דוגמת הגלים שכבר הפכה מזוהה מאוד עם ליבנה. אז החל להימזג גוון תכלת-סגלגל אל הלוקים, וגונבי ההצגה הרשמיים נגלו במלוא תפארתם: תכשיטים, קישוטים ואביזרים שפיסל המעצב מחימר וצבע כך שייראו כמו אוצרות מן המצולות.

•  
•  
•  

(צילום: אבי ולדמן)

אלה סימנו את לב ההשראה של הקולקציה, שזכתה לשם Evangeline (דמות נשית מתוך שיר של Cocteau Twins שליבנה אוהב במיוחד) והתבררה כאחת המשמחות שראינו מהמעצב המוערך – בעיקר בזכות הטון האופטימי והמשועשע שניכר במראות החזקים שלה: בהתאם לאווירת נשף המצולות האייטיזי, הכוח כאן הוא בקיטש – אלמנט שלאו דווקא מזוהה עם ליבנה, הנוטה יותר למחוזות הדרמה והפאתוס. 

לכן כבשו אותנו במיוחד הלוקים שנראו קצת כמו פנטזיית קוטור על נסיכות דיסני: קומות של טול ורוד, נצנצים כבדים, שרוולים תפוחים ומלמלות. כל זה הגיע לשיא מפואר ברגע שבו הנסיכה המהפנטת ניבר מדר יצאה אל המסלול בשמלת הכלה שבאופן מסורתי סוגרת תצוגות – אלא שזו בהחלט לא הייתה אחת מסורתית. הדימוי אולי שחוק, אבל כשהוא מבוצע באופן כל כך מרהיב זה באמת לא משנה: מדר נראתה כמו ונוס העולה מקצף הגלים, כשאת גופה עוטפות שכבות עדינות ושקופות של אורגנזה ומשי, את החזה שלה מעטרות אותן פנינים מפוסלות ולראשה כתר תואם. 

•  
•  
•  

(צילום: לנס הפקות)

זה באמת היה רגע בלתי נשכח, שחתם יממה בלתי נשכחת במלון היוקרה הייחודי. הסיפור של The Jaffa כבר די מוכר בזירה המקומית: המבנה, שנוסד ב-1875 כתחנת מנוחה לצליינים שעלו לירושלים, עבר כמה גלגולים לאורך 150 שנותיו – עד שבשנת 2006 נרכש על ידי איל הנדל"ן היהודי אמריקאי אייבי רוזן שצירף את אדריכל העל הלונדוני ג'ון פאוסון לרמי גיל המקומי, ויחד העניקו השניים לאוצר ההיסטורי זהות עיצובית ששוזרת עבר, הווה ועתיד בפאר מעודן ומתוחכם.

במלון, ששומר על הארכיטקטורה הניאו-קלאסית המקורית שלו, 120 חדרים, ואנחנו זכינו בסוויטת הג'וניור דלוקס: תקרה מקורית בגובה שישה מטרים מהווה תזכורת קבועה ומטלטלת לנוכחות ההיסטורית, בעוד חדר האמבטיה החבוי במעין קפסולה מלבנית שקירותיה החיצוניים הם מראות – מבסס את המחשבה החדשנית והמתקדמת שליוותה את תהליך הבנייה.

•  
•  
•  

סוויטת ג'וניור דלוקס (צילום: עמית גירון)

אבל תצוגת התכלית של המפגש ההרמוני הזה מקדמת את פני האורחים ברי המזל כבר מול דלפק הקבלה: מעבר לשרידי חומת אבן מקורית מימי הצלבנים, שנחשפה בזמן החפירות והשיפוץ, נפרש לאונג' רחב ידיים עם ריהוט אקלקטי וצבעוני, שבקצהו "בר שש-בש" בעיצוב נקי, עם שולחנות זכוכית שעליהם לוחות שש-בש. לא מומלץ להתעלף מהיופי (או מהיצירות המקוריות של דמיאן הירסט) כבר בשלב הזה, כי בר ה-Chapel הוא הפנינה האמיתית בארמון הזה.

החלל שהיווה בעבר בית תפילה נוצרי הוא כיום הבר הכי מיוחד בתל-אביב יפו, והלוקיישן שבו ולשמו התכנסנו: לאחרונה הושק בצ'אפל הקונספט של סדרת אירועי תרבות חגיגיים, כשמדי חודש מוזמן אמן בולט כלשהו לממש את חזונו היצירתי במרחב הנדיר הזה. נטע ברזילי הייתה הראשונה, כשחגגה שם את יציאת הסינגל שלה, ואחריה מוטי רייפ שהשיק את העונה החדשה של "ללא פילטרים". 

אלון ליבנה, סיפור הצלחה בינלאומי שניצב בעקביות בחוד החנית של תעשיית האופנה המקומית, הוא בחירה טבעית לביסוס המסורת המרגשת הזאת, שמתבטאת הפעם בתצוגה עצמאית (שלא במסגרת שבוע האופנה, למשל) – דבר שכמעט ולא קורה במחוזותינו. כן ירבו, בבקשה. 

הכותבת הייתה אורחת של מלון The Jaffa

•  
•  
•  

בר הצ'אפל (צילום: עמית גירון)

•  
•  
•  

(צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

(צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

(צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

(צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

(צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

(צילום: דור שרון, איפור ושיער: שי הללי זיו)

•  
•  
•  

לובי המלון, מעבר לשרידי החומה הצלבנית (צילום: עמית גירון)

•  
•  
•  

הבריכה (צילום: עמית גירון)

•  
•  
•  

ספא L.Raphael (צילום: עמית גירון)

•  
•  
•  

החצר החיצונית (צילום: עמית גירון)

•  
•  
•  

מבט על (צילום: עמית גירון)