אלגנטית מתמיד: דורין פרנקפורט חוזרת בזמן

•  
•  
•  

מסע בזמן (צילום: אבי ולדמן)

דורין פרנקפורט

דורין פרנקפורט היא אישה חולמנית. בימינו זה נשמע כמעט כמו משהו אסור. אבל המעצבת הוותיקה לא מפחדת לאבד את עצמה בעבר, לשקוע בפנטזיות של מה שהיה פעם ולנסות לגרום להן להפוך למציאות. 

הקולקציה שהציגה הבוקר בשבוע האופנה היא בדיוק זה. תחת הכותרת "בן יהודה שטראסה", פרנקפורט מנסה להביא קצת ממטעמי תל אביב הייקית של שנות השלושים אל תל אביב של 2019, והיא עושה זאת בדרכה הייחודית שלה. 

•  
•  
•  

"בן יהודה שטראסה" (צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

אי אפשר לפספס את כתב היד שלה (צילום: אבי ולדמן)

את תחילת התצוגה פותחת מוזיקה קלאסית שכאילו בוקעת מתוך מכשיר רדיו ישן. יעל רייך עולה על המסלול עם שמלה לבנה מכופתרת ושרשרת פנינים כבדה ומסמנת את מה שיבוא בעקבותיה – רצף פריטים הנע בין מחויט לנינוח, צמוד ומדגיש טורסו לבין רחוק מהגוף ומתנופף ברוח בחן. פריטים שאפשר לעמול איתם ואז לנוח בבית קפה. 

הצבעוניות נעה על הסקאלה שבין לבן, שחור ותכלת מאובק, עם הבלחה סגולה מרשימה שהביאה את הקהל למחיאות כפיים בלתי נשלטות, כאילו היה צמא לקצת דרמה בים השקט של פרנקפורט. 

•  
•  
•  

צבעוניות של שחור, לבן וסגול (צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

דמיינו רדיו ישן ברקע (צילום: אבי ולדמן)

כמעט לכל פריט נוספה תזכורת קטנה למורשת העיצובית שפרנקפורט נשענה עליה בקולקציה. צווארוני טול המציצים מתחת לחולצה כמו מפית סלונית לבנה, סרטים שחורים בשיער שכאילו נלקחו מקופסת תפירה, ותיקי צד בהם מתחבאים ממתקים באריזות מרשרשות.  

אי אפשר לפספס את כתב ידה המקורי של פרנקפורט. שנים של חידוד והתמקצעות ללא פשרות, יחד עם תקשורת בלתי אמצעית עם הלקוחות, הביאה את בית האופנה שבנתה לעצמה לאימפריית לבוש ברורה ומוכרת. את כל אחת מהשמלות, החולצות או המכנסיים אפשר לדמיין על אחת ממעריצותיה. הצללית תמיד נערית, גבעולית וענוגה, כזו שלא צריכה יומן כדי לדעת מה השנה. 

את התצוגה חתמו מספר משפטי מפתח מ"הדיקטטור הגדול" של צ'רלי צ'פלין. בדרכה השקטה והאינטליגנטית, פרנקפורט הצליחה לצאת בהצהרה פוליטית על מצב האופנה והחיים בישראל בלי צעקות והתלהמות. ורק על זה מגיעות לה כל הכפיים שבעולם. 

•  
•  
•  

תל אביב של פעם (צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

שקטה ואינטיליגנטית (צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

אימפריית לבוש (צילום: אבי ולדמן)

אניה פליט

אחרי התצוגה החולמנית של דורין פרנקפורט, הגיעה אניה פליט והובילה את הקהל היישר אל חדר המיטות, בקולקציה שנעה בנונשלנטיות בין בגדים של דלתיים סגורות ושעות כמוסות לבגדים המיועדים לרגעים הכי מוחצנים ופומביים שיש – חתונות ואירועים. 

פליט, שקו שמלות הערב והכלה שלה הפך אותה לאחת המעצבות האהובות בתעשייה המקומית, אמנם השכילה להישאר באזור המוכר שלה, שכולל בדי משי, תחרה וסאטן עשירים, אבל בו זמנית הצליחה למתוח את הגבולות ולאתגר את הקטגוריה שנראה שכבר ראינו בה הכל. 

•  
•  
•  

המסלול של אניה פליט (צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

פיג'מתי, אבל לא מרדים (צילום: אבי ולדמן)

הקולקציה התחילה באסופת מערכות לבוש שאולי נראות כמו פיג'מות, אבל עושות הכל מלבד לעייף. העבודה המדויקת על הגזרות, הפירוק וההרכבה מחדש, הירידה לפרטים הקטנים והלך הרוח הנינוח שאפף כל בגד, מהמחשוף ועד קצה השרוול, יצרו אמירה אופנתית שאולי אינה חדשנית במיוחד, אבל עדיין מרגשת. 

במעבר חלק וכמעט לא מורגש, פליט החליפה את הסטים של חדר השינה אל עולם החתונות בו היא מתמחה. מאוברולים ועד שמלות, אפשר לראות שיד נשית עיצבה אותם. גם כשכל הבגד עשוי תחרה, אין אף איבר שמציץ לא כראוי. הגוף נינוח בתוך הבגד ומקבל את הכבוד המגיע לו. את ההשפעות הוויקטוריאניות שבאו לידי ביטוי בצווארונים גבוהים, כתפיים מודגשות ושרוולים עם סיומת מלמלות שברו המחשופים העמוקים ועבודת הגב המרתקת, וכך הפכו את החלומות של הלקוחה הישראלית למציאות.

•  
•  
•  

מהמיטה ישר לאירוע (צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

יד נשית מדויקת (צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

תחרות,מלמלה וכתפיים מודגשות (צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

הגוף נינוח בתוך הבגד (צילום: אבי ולדמן)

•  
•  
•  

מאתגרת את הקטגוריה שכבר ראינו בה הכל (צילום: אבי ולדמן)