מתנה בשישי: 500 שקלים לקניות באתר וואן אייטם

אמא שלי קנתה לי שמלה מאוד מאוד יקרה וזרקתי אותה בלי ללבוש בכלל כי הייתי בטוחה שזה לא באופנה וחשבתי לעצמי איך אני ילך עם דבר כזה לבית ספר?
יום למחרת ראיתי את אחת הילדות הפופולריות בבית הספר עם אותה שמלה!!!
למדי לקח לפחות!!!

בצעירותי כשביקרתי באנגליה קניתי נעלי דוקטור מרטינס שחורות. אחרי שנה שכמעט לא נעלתי אותן הייתי חייבת להיפטר מכמה זוגות נעליים אמא שלי לחצה עלי לזרוק אותן בטענה שהן נראות נעלי צבא ושהן לא אופנותיות בארץ אז אזרתי אומץ וזרקתי.
היום שהבת שלי רוצה שאקנה לה דוקטור מרטינס שעולות יותר מפי 2 מהמחיר שקניתי אותן, אני ממש מצטערת שלא שמרתי את הנעליים המגניבות האלה. mira679@walla.co.il

אחותי נפטרה ב-2001 כשהייתה בת 14(אני הייתי בת 10). את רוב הבגדים שלה העברנו לאנשים כתרומה. כמה שהמעשה נעים וטוב אני מתחרטת שעשינו את זה . הייתי רוצה להשאיר את הבגדים אצלי. לא ללבוש אותם אלא רק להרגיש שהיא נמצאת כאן איתי. gretadanilov@walla.com

אני מתגעגעת לג'קט הלבן שהיה לי, והתאים לי בעונות המעבר ואף בלילות הקיציים הקרירים של ירושלים :), הוא התאים לכל בגד בגלל צבעו וגזרתו. הלוואי שאמצא שוב ג'קט כזה…

שמלת תחרה וינטג' באורך מיני
לפני שנים רבות ראיתי אותה בכתבה על שמלות כלה יד שניה.
וישר היא שבתה את ליבי – ישנה כזו, אורך מיקרו מיני קצרצר, עם שכבת תחרה מעל שכבת סטרפלס אטומה, וצווארון גבוה.
היא כולה משדרת אלגנטיות, אבל עם חוצפה.
אז נכון שלא הייתי כלה, אבל ממש רציתי אותה.
אז התקשרתי, ושלחתי מיילים – ואחרי מלא חיפושים, הגעתי אליה.
וזה היה קצת מביך – כי היא במקור שמלת כלה, ואני – לא כלה.
אבל היא היתה שווה את זה.
שנים ישבה אצלי בארון – כיפית לדייטים, אירועים קלילים וכאלו.
עד ניקוי הארון התקופתי שעשיתי לחורף האחרון – היא בטעות הונחה בערמה הלא נכונה, ונשלחה לתרומה…
מה לא עשיתי? שוב התקשרתי, וחיפשתי – אבל נעלמה…

איפה שלא תהיה – אני מקווה שמישהי נהנית ממנה כמו שאני נהניתי.

אחותי נפטרה ב-2001 כשהייתה בת 14(אני הייתי בת 10). את רוב הבגדים שלה העברנו לאנשים כתרומה. כמה שהמעשה נעים וטוב אני מתחרטת שעשינו את זה . הייתי רוצה להשאיר את הבגדים אצלי. לא ללבוש אותם אלא רק להרגיש שהיא נמצאת כאן איתי.
gretadanilov@walla.com

אני ממש מצטערת שמסרתי חולצה אחת. היא הייתה עם הדפס בגווני חום-אדום, שנטי רומנטית כזו, חצי שקופה ומחמיאה. היא התאימה לי מאוד בתקופה היותר שנטי ויותר רזה שלי. אפילו לדייט הראשון עם בעלי לבשתי אותה. לפני כשנתיים מסרתי אותה, מפאת חוסר מקום בארון וחוסר מקום בחולצה :) אני בטוחה שמי שקיבלה אותה נהנת עכשיו, כי היא מתאימה בול לטרנד של שנות השבעים…

בתיכון היה לי אוסף ענק של נעלי פלטפורמה. ככה זה כנערה צעירה נמוכה כף הרגל שלי מעולם לא פגשה נעל שטוחה עד הצבא. היו לי כל מיני- מגפיים מזמש, כפכפים משובצים באבנים צבעוניות, נעלי יציאה עם פלטפורמה גבוהה במיוחד. אפילו גרסת עלק נעלי ספורט גבוהות (בהשראת בייבי ספייס מהנייטיז..). ארגז הנעליים עבר לבוידעם בבית של ההורים ואחרי שנשלף לטובת סדר לפני כמה שנים החלטתי שאין שום סיכוי שהן יחזרו לאופנה ויחזרו לעטר את רגליי, ומסרתי הכל לתרומה. עכשיו אני קצת מצטערת כי בתכלס הכל חוזר בשלב כזה או אחר, וגם אם לא, יכלו להיות מזכרת מצחיקה או אקססורי טוב לפורים :)
shaily.kidron@gmail.com

בתקופת ההיריון הקודמת שלי, קיבלתי מתנה מחברה, חולצת הריון מדהימה ומיוחדת מחנות שנקראת MAMAS AND PAPAS בלונדון. לאחר שיילדתי מסרתי את החולצה לחברה רחוקה שלי… היום אני בהריון ואני ממש מצטערת שמסרתי את החולצה ושאין לי אפשרות ללבוש אותה שוב… זו היתה חולצת מיוחדת שקיבלתי עליה אינספור מחמאות… idit_raz@hotmail.com

הפריטים שאני הכי מצטערת שזרקתי (בלב שלם אך בפזיזות)
את כל זוגות הALL STAR המהממים שלי.
חשבתי שעם סיום התיכון נטשתי את הסטייל הספורטיבי שלי,
אבל אני מבינה כיום שמה זה טעיתי! עכשיו זה ה-סגנון ה-המועדף עליי!
nitzan834@gmail.com

אני מצטערת שזרקתי את שמלת הכלה שלי שעלתה 2000 שח מי היה מאמין שאתגרש ואצטרך אותה לצילומי טראש שלי( מתחתנת שוב) רק מקווה שהפעם זה לנצח, לו רק הארוס שלי היה יודע שזה היה התיכנון שלי לא בטוח היה מתחתן איתי!
Nofar298@gmail.com

הפריט שהכי הצטערתי להיפרד ממנו הוא שמלת הנשף שלי, שמלה שחורה מדהימה מבד דמוי סטאן. אין ספק שהיא מזכירה תקופות יפות וערב אחד מטורף…אבל לצערי הרב, אחרי כמה שנים טובות בארון, הגיע הזמן להעביר אותה הלאה:) אני מקווה שיהנו ממנה כמו שאני נהנתי איתה. Lia.eidler@GMail.com

כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, חלק מההמצאה העצמית שלי היה טיהור ללא הרף של כל דבר שהזכיר לי את הילדה המוזרה שהייתי בתיכון. כולל את ארון הבגדים שלי. לא שלשמוע נירוונה היה דבר מוזר אבל כנראה שללבוש חולצות פלנל משובצות, ב-2 מידות גדולות ממך, היה קצת "פתאט" לטעמם של חבריי לשכבה. אילו לא הייתי זורקת אותם אז יכול להיות שהיום הן היו יושבות עליי בול. שנה שעברה נדלקתי על הרעיון של חולצה מכופתרת מתחת לסריג צבעוני וחמוד. ונזכרתי בחולצות הפלנל המשובצות שלי שהיו הולכות נהדר עם הסריגים שלי. אולי הן לא היו החולצות הכי מיוחדות אבל הן ייצגו את מי שהייתי פעם. התבאסתי שלא שמרתי אותם ולצערי התקמצנתי לקנות חדשות (ויקרות). מוסר השכל, גם אם את לא סגורה על מי שאת היום, יכול להיות שהבגדים שלך יוכלו לתרום למי שאת תהיי בעתיד. maria@herbamed.co.il

מישהו יודע איך קוראים לדוגמנית?

טוניקת עור שחורה עם ניטים שקניתי בחנות מעצבים מדהימה ליד השן זה לי זה בצרפת לבשתי אותה כל הזמן ויום אחד אמא העבירה רוצה ניסיתי להחזיר רוצה אבל זה כבר היה מאוחר מידי היא הייתה מדהימה והתאימה לי עם הכול… Yasmin3344@gmail.com

הייתה לי שמלה שחורה יפה שסבתא שלי תפרה לי לחתונה של בת דודה שלי כשהייתי ילדה. בשלב מסויים זרקתי אותה כי גדלתי והיא לא עלתה עליי יותר. מצטערת שזרקתי את השמלה כי סבתא שלי נפטרה לפני כמה חודשים והשמלה הזאת הייתה יכולה להיות זיכרון מדהים ממנה…

כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, חלק מההמצאה העצמית שלי היה טיהור ללא הרף של כל דבר שהזכיר לי את הילדה המוזרה שהייתי בתיכון. כולל את ארון הבגדים שלי. לא שלשמוע נירוונה היה דבר מוזר אבל כנראה שללבוש חולצות פלנל משובצות, ב-2 מידות גדולות ממך, היה קצת "פתאט" לטעמם של חבריי לשכבה. אילו לא הייתי זורקת אותם אז יכול להיות שהיום הן היו יושבות עליי בול. שנה שעברה נדלקתי על הרעיון של חולצה מכופתרת מתחת לסריג צבעוני וחמוד. ונזכרתי בחולצות הפלנל המשובצות שלי שהיו הולכות נהדר עם הסריגים שלי. אולי הן לא היו החולצות הכי מיוחדות אבל הן ייצגו את מי שהייתי פעם. התבאסתי שלא שמרתי אותם ולצערי התקמצנתי לקנות חדשות (ויקרות). מוסר השכל, גם אם את לא סגורה על מי שאת היום, יכול להיות שהבגדים שלך יוכלו לתרום למי שאת תהיי בעתיד.

אני מצטערת שאמא שלי זרקה המון בגדים ונעליים שהיו לה פעם. תמיד אומרים ש"הכל חוזר לאופנה!!" וזה באמת נכון. יש בגדים שאמא שלי שמרה כמו סוודרים אוברסייז, חגורות דקות, נעלי בובה וכ"ו והם לגמרי הבגדים שלובשים גם היום!
אבל בגדים אחרים לא שמרה, ומדי פעם שאנחנו רואות ערוץ האופנה/ מדפדפות בעיתונים היא נעצרת ואומרת ש "היה לה בדיוק כזה!". עצוב.

מכנס עור מהמם מהמם בגזרה שאין להשיג יותר, חשבתי שהעור לא יחזור….:(

שמלת קטיפה בצבע בורדו שסבתי נתנה לי.
סבתי שכבר עברה מהעולם לצערי הרב, נתנה לי במתנה לפני 10 שנים שמלת קטיפה בצבע בורדו שהייתה שייכת לה בצעירותה. את השמלה קיבלתי באהבה אך לא הייתה לטעמי. השמלה שהתה זמן רב בארון שלי, וכשעברתי דירה ביחד עם בן זוגי מסרתי כמות נכבדת של בגדים ובניהם את השמלה. היום, בשנת 2015 שמלה כזאת באופנה. וטעמי בבגדים משתנה מזמן לזמן בהתאם לאופנה העדכנית וללא ספק הייתי שמחה לקבל את שמלה בחזרה, בייחוד שהיא פריט וינטג' אופנתי וסנטימנטלי. קניתי שמלה דומה באחת הרשתות המוכרות, אולי כידי להתנחם ולחפר על הטעות, אבל היא גרמה לי לעצב וחרטה על כך שמסרתי את שמלה המקורית והאמיתית יותר ממה שכבר היה לי.

בגיל 17 קיבלתי מאמא שלי שמלת וינטג' משנות ה 60. היא הייתה ירוקה עם נקודות ואני הייתי עם ראש פתוח ונהניתי מאוד ללבוש אותה. כמה שנים מאוחר יותר בשנות העשרים שלי כסטודנטית כבר לא מצאתי לה מקום בארון ונפטרתי ממנה כי לא השכלתי להבין שוינטג' זה לנצח. אני לגמרי מצטערת על זה מאז….

כשהייתי צעירה, בת 17 בערך קניתי לעצמי 2 גינסים של דיסל מכבף שחסכתי מפה לשם התחתנתי, נכנסתי להריון כשבסופו הייתי 94 קילו! ממש ענקית! הבטחתי לעצמי שיגיע יום ואכנס לאותם גינסים שהיו מידה 26. עברו 3 שנים והמוטיבציה לרדת במשקל לא הגיע ומתסכול זרקתי את הגינסים! אחרי שנה התחלתי תהליך מדהים בו השלתי 20 קילו! והגעתי למשקל יעד של 54 קילו. היום אני בטוחה שהגינסים היו עולים עלי ואפילו היו טיפה גדולים. ומצער אותי מאוד שזרקתי אותם. על המאמץשעשיתי אני חושבת שמגיע לי500 שח לקניות:) מייל oriyacoh@gmail.com

כשלמדתי באולפנא בתיכון קניתי חצאית קומות ארוכה שהייתה אז ממש באופנה בגבעות השומרון, לימים חזרתי בשאלה וזרקתי אותה יחד עם כל שאר החצאיות שלי. כשחזרו חצאיות המקסי לאופנה התבאסתי שזרקתי אותה והבנתי שלפעמים צריך חמלה לבגדים עם ערך נוסטלגי… מצטערת נורא שזרקתי!
adimiryam@gmail.com

הסיבה שיש לי להתחרט על זה שזרקתי שמלה ממש יפה, זה שהסיבה שזרקתי אותה היא כי היא לא עולה עליי יותר.
אז קניתי אחת אחרת, ממש דומה, רק לא באותה מידה. כשאזרוק אותה, מקווה שלא יהיה על מה להתחרט:)
litalas@post.bgu.ac.il

הצעתי לחברה שלי שאלווה לה שמלה לאירוע, באמת שהייתי בטוחה שעדיין יש לי אותה.
אומנם לא לבשתי אותה מלא זמן, אבל זאת לא סיבה לא למצוא אותה בארון. ככה חשבתי לפחות עד שנכנסתי לחדר ויצאתי ממנו כמו אחרי מלחמה.
חיפשתי גם בארון הקטן הזה למעלה, זה שאף פעם לא פותחים אלא אם מחפשים משהו שלא התכוונת למצוא.
לא שם גם. נזכרתי שזרקתי . גם היא לא שמחה.
daniel_2143@walla.co.il

ליפני שמונה שנים עשיתי מהפך של דיאטה אומנם לא הייתי שמנה מאוד אבל הייתי בחלט עגלגלה ויותר מידי זללנית כמובן אם השינוי נירכשו בגדים חדשים ובין הדברים שיצאו מהארון שלי היה טישרט של בנים במידה גדולה שההיתי לובשת כדאי להתחבא ולהחביא..
והיום ששוב העלתי במישקל אני מתקשה להתחיל בדיאטה שוב אני מצטערת שאין לי את החולצה הזו שתתן לי סוג של מטרה מוחשית ושתזכיר חי שהכל אפשרי ..tchv3121@walla.com

הפריט שאני מצטערת שזרקתי מהארון הוא "שרוואל", אותו מכנס אווירי, קל וכיפי! שתמיד תמיד הצבעים שלו הם צבעים צבעוניים, מלאים בשמחת חיים.
לפני כמה שנים החלטתי שזה לא מכובד לצאת ככה מהבית, ופשוט זרקתי אותו בלי לחשוב פעמיים. עם המזג האוויר הישראלי, זה ככל הנראה היה מעשה מאד לא חכם, כי פעם קר, ופעם חם, ונמאס כבר מג'ינס! אז הגיע הזמן להחזיר לאופנה את המכנס הזה, ומבטיחה לקנות חדש והפעם גם ללכת איתו :)

לפני 7 שנים, כשהייתי בת 19, קניתי ג'ינס של לי קופר לראשונה בחיי רק שעוד בחנות הוא לא ממש נסגר עליי. אבל אמרתי לעצמי "יופי, הנה מה שייתן לך עוד מוטיבציה לרזות!"
מפה לשם הוא שכב בארון ל4 שנים הבאות בעודי נלחמת במשקל ובהפרעות אכילה ולגמרי שכחתי מקיומו. ובסוף אחרי שכבר השתחררתי מכל התסביכים שלי ונזכרתי בו – הוא היה כבר גדול עליי אז מסרתי אותו בהתלהבות עם הטיקט (לא אופייני לי לחלוטיןןן)… היום אני ממש מתחרטת על זה כי הוא היה מממממש יפה (ויקר!!!) ולא ניצלתי אותו בכלל!!!
Shanir888@walla.com

לפני עשר שנים או יותר סבתא שלי סרגה לאחיותי הגדולות סוודרים תואמים, לאחת בגווני ירוק ולשניה בלבן וטורקיז. בתור האחות הקטנה תמיד קיבלתי את הבגדים שלהן אחרי שהן גדלו ובדרך כלל זה עיצבן אותי, אבל היו פריטים מסויימים שממש חיכיתי לקבל והסוודרים האלה היו מסוג הפריטים האלה. הבעיה עם סוודרים היא שלוקח המון זמן עד שהם נעשים קטנים עליך, ועד שקיבלתי אותם ללבוש סוודר כבר היה ממש לא מגניב ולא באופנה. אבל אהבתי אותם בכל זאת והייתי לובשת את הסוודרים רק בבית, עד שהגיע השלב שבו החלטתי לעשות ניקוי יסודי לארון והגעתי למסקנה שסוודרים גדולים וצמריריים כל כך, שתופסים כל כך הרבה מקום ואני לובשת רק בבית הם כנראה מיותרים. ומי בכלל הולך עם סוודרים היום?
אז מסרתי אותם.
השנה טסתי לאירופה ולכבוד הטיסה קניתי סוודרים שהזכירו לי את הסוודרים שסבתא סרגה אז, הצטערתי שאין לי את אותם סוודרים שהיו יכולים לחמם אותי ולתת לי הרגשה של בית גם באירופה הקפואה. היום סבתא כבר עייפה מדי וקשה לה לסרוג סוודרים, היא סורגת רק צעיפים, אבל למדתי את הלקח, ואני שומרת את כולם. (ifi_slm@walla.com)

ממש יפה מצא

יפה מאוד מאוד

בעבר היה לי ג'קט מדהים בצבע בורדו.. בגיזרה של ג'קט ג'ינס קצר וצר מאוד מחמיא, חזרתי בתשובה וזרקתי מלמלא בגדים.. לשמחתי את הג'קט ג'ינס שמרתי.. אבל הבורדו, חסר לי היום.. מצטערת שזרקתי :(
imrabani@Hotmail.com

אני זרקתי חזיה שממש אהבתי בגלל שהקטפיה שלה נעלמה…
אחרי שזרקתי מצאתי את הקטפיה בארון…
Hmoalem512@gmail.com

בכול תקופת פסח אני זכרת בפריט שאני הכי מתחרטת שזרקתי.. בצעירותה, אימי מאוד אהבה אופנה (ועד היום יש לה חוש אופנתי מפותח מאוד!!) וכמובן שהיו לה שלל בגדים ממש לפי צווי האופנה הטרנדית ביותר. כאשר נולדנו (אחיותיי ואני) אימי הפחיתה את מספר הבגדים שהיא קונה, ואילו אני היינו פולשות לארון של אימא ובוחרות את היפים ביותר לטעמנו. הפריט שאני בחרתי פעם אחרי פעם (אפילו לבשתי אותה במשך 3 אירועים רצוף!!) היא חצאית פליסה בצבע פודרה, נדירה ביופייה. לפני 3 שנים חשנו שאין לנו צורך בה יותר ולכן העברנו הלאה. כמובן שזו הייתה טעות.. בכול שנה לקראת פסח אני נזכרת בה ומתמלאת חרטה.
KarinFash@gmail.com

קצת לפני הגיוס נסעתי עם אמא שלי ליפו, וראיתי באיזו חנות בוטיק חולצה מקסימה, שחורה עם הדפס של חתולים לבנים, גזרה מרובעת ומחמיאה. שילמתי עליה מהכיס שלי הרבה מאוד ביחס לחולצה קצרה, אבל אהבתי אותה.
כשהתגייסתי התחברתי מאוד לחיילת בודדה. החלטתי שהחולצה תתאים עליה הרבה יום מעליי, ולא היה לה הרבה כסף לקנות בגדים אז החלטתי לתת לה אותה.
אני לפעמים מתגעגעת לחולצה הזאת, אבל אני שמחה לראות אותה לובשת עליה. היא מחמיאה לה בטירוף ואני יודעת שעשיתי את מעשה נכון.

Galilev1251996@gmail.com

בקטע של בגדים קשה לי לזרוק.להכל יש ערך סנטימנטלי-זה מתנה ממנו והשמלה מהתיכון מהממת וזה ג'ינס שאולי יום אחד יעלה עליי…בקיצור בלתי אפשרי לי לזרוק.בת דודה שלי יודעת את זה ולכן היא החליטה שהיא זורקת בשבילי.כמובן שאפשר לדמיין איך גז'דרתי על כל דבר שהיא זרקה..אבל הייתה שמלה אחת שאני לא אשכח..שמלת בד מדהימה בכחול נייבי,מתוקה לאללה.מרוב שאהבתי אותה לבשתי אותה כ"כ הרבה עד שהיא התחילה כבר להיפרם.שמרתי אותה לאירועים מיוחדים.באלבום יש לי לפחות 3 תמונות מ3 ימי הולדת שונים עם אותה השמלה.לצערי גם השמלה הזו נזרקה…מחר יש לי יום הולדת וכמו בכל יום הולדת מאז אני עדיין חושבת עליה….. mietalosh0@walla.com

יום אחד אמא שלי החליטה לפתוח ארגזים שישבו בעליית גג והעלו אבק – אני כמובן התלהבתי "וינטג'!".
מצאתי שם מאין בלייזר צהוב, עם כריות כתפיים, מדליק בצורה בלתי רגילה אבל בגלל תגובות של הסובבים (אמא בעיקר), הפסקתי ללבוש אותו ובסוף גם זרקתי אותו..
איזו אבדה! אני רק מדמיינת איזה מדליק הוא היה עכשיו עם ג'ינס וחולצה לבנה או עם איזו שמלה צמודה..
בקיצור. טרגי. בלי צחוק.

ronkki8@gmail.com