מתנה בשישי: 500 ש"ח ל-Ludovig

התשובה שלי לסרט ששינה את חיי היא קצת מורכבת…בעצם גם הסרט שבחרתי הוא לגמרי כזה…נתחיל בעובדה שבפעם הראשונה שראיתי את הסרט "החיים יפים" הרגשתי ש"נשרט" לי המוח, הרגשתי אפילו מרומה- מה זה הסוף הזה? למה??? היה לי מאוד קשה…כעסתי כי לכל אורך הסרט הרשיתי לעצמי להנות בידיעה שבסוף יהיה סוף טוב אז מותר…

אחרי יומיים ראיתי שוב את הסרט כדי להבין מה לא בסדר, הסרט לא השתנה יותר מידי, אבל הגישה שלי לגביו ויותר חשוב לגבי החיים השתנתה ובגדול! ידעתי כבר איך הוא הולך להסתיים אפילו ידעתי שאני אתבאס מחדש (וכן כמובן התבאסתי)אך בסוף התאהבתי, הבנתי בעיקר לחיים שגם אם הסוף קצת מר אני חייבת להסתכל על הדברים הטובים והכי חשוב להיכנס לפרופורציות, לא תמיד אני ממלאת אחרי ההוראות האלו שנתתי לעצמי, אבל הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מנסה וזה שינוי ענק שעברתי בחיי בתור אחת שהייתה מוותרת לעצמה בקלות…

הסרט ששינה את חיי הוא אחד ויחיד- קן הקוקייה. סרט שנעשה בשנות ה-70 (ג'ק ניקולסון בתפקיד הראשי) שמשחק פושע שנקלע לבית חולים לחולי נפש כיוון שרצה להתחמק מתקופת מאסר ובבית החולים לחולי נפש הוא מגלה דמויות מדהימות, מיוחדות אחת אחת בנפשם ובאופיין אך אישיותם והאינדווידואליות שלהם נשללת מהם משום שהם לא עומדים בקו אחד עם הנורמה. הסרט מסתיים בסוף טרגי והמון מחשבות על החברה שלנו ומאז שראיתי אותו משהו גדול השתנה בי בפנים- למדתי להסתכל על האחר ולא לפסול אף אחד בגלל מראה עיניים או שיחה בת דקה-דקותיים ובזכות אותו סרט נפתחו בפניי חברויות חדשות עם אנשים יקרים ומיוחדים. לדעתי זהו סרט חובה שרלוונטי גם היום ולדעתי גם תמיד ימשיך להיות כי קשה לנו לעשות סטופ ולא להיסחף מליצור מסגרת לאדם על סמך רושם ראשוני כי כולנו נורא "מעוניינים" שהאדם שמולנו יתאים אחד לאחד ל"נורמה" שאנחנו בנינו שגם היא אינדוודואלית בסופו של דבר…

הסרט ששינה לי את החיים הוא "המופע של טרומן".

הסרט שבו משחק ג'ים קארי המקסים מתאר עולם שונה. עולם שבו גבולות המוסר נשחקים והטכנולוגיה, התקשורת והמדיה הופכות לחלקים נכבדים מחיי בני האדם. בסרט ישנו אדם, שמו טרומן, שחיי חיים מזויפים. משהיה קטן כל האנשים סביבו- הוריו, חבריו מבית הספר, עמיתיו לעבודה- כולם שחקנים שמגלמים דמויות בהצגה. ההצגה היא חייו. חייו הם תוכנית ריאליטי ותגובותיו לשחקנים ולמאורעות שקוראים בחייו משודרות ברחבי המדינה בלי שיהיה מודע לכך- הוא לא מבין שהיחיד בחייו שאמיתי זה הוא.

הסרט שינה לי את החיים כיוון שהוא גרם לי להסתכל על העולם בצורה שונה ולשים לב מי שחקן בחיי ומתי אני בעצמי מעמידה פנים בחיי אחרים. לעיתים כולנו מעין 'טרומנים' לא מבינים מה מזוייף ומה אמיתי ובכל זאת, מצליחים לחיות ולהיות אמיתיים- לפחות בשבילנו.

אחרי שסירבתי ללכת לראות את "סרט הבנים" הזה בקולנוע, ראיתי אותו במקרה ב DVD כמה שנים אחרי. מאז ראיתי אותו עוד עשרות פעמים, יודעת לצטט ממנו חלקים שלמים, אפילו את התזה לתואר עשיתי עליו.

הסרט שינה את תפיסת העולם שלי, את תפיסת העצמי, את דעתי על קפיטליזם וגברים. חוץ מזה שפשוט מדובר בסרט מגניב.

 וואו! הסרט הזה הוא אחד הסרטים החזקים והמשמעותיים ביותר. צפיתי בו אינספור פעמים. הסרט הזה מבוסס על סיפור אמיתי מה שהופך אותו לאותנטי שהדמיות בו, במיוחד ג'וליה רוברטס שמגלמת את ארין , היא דמות אמיתית ולא פרי דמיון.

ארין ברוקוביץ' היא אם חד-הורית המגדלת לבדה את שלושת ילדיה. היא מבקשת מעורך דינה, אד , הזדמנות לעבוד במשרדו. אד ממנה אותה לפקידה המארגנת תיקים משפטיים. באחד מהתיקים של חברת האנרגיה , היא מגלה שנוספו מסמכים רפואיים לתיק ומגלה שאותה חברת אנרגיה מנסה לרכוש בית בהנקלי, קליפורניה מאחר והם אחראיים להרעלת מי השתיה של תושבי המקום מה שגם להם למחלות קשות.

כל היופי בסיפור זו העובדה שארין היא אישה חזקה שלא למדה אף יום בעריכת דין, לבדה היא מצליחה לאסוף מסמכים , עדויות וכל שביב מידע שיוכל לעזור לה. הפמניסטיות,הנחישות,הביטחון, הלשון, אופן הדיבור, האופי , האכפתיות כלפי תושבי המקום, כל אלה , כנגד כל הסיכויים , הופכים את ממשרדו של אד לאחד המצליחים וכן כך הם מצליחים לנצח בתביעת הענק הגדולה ביותר שידעה חברה בסדר גודל כזו בארה"ב. צפייה בסרט הזה גרמה להבין שנחישות וביטחון עצמי יכולים להפוף את הבלתי יאומן ל-יאומן!

 כשקראתי את הספר "חלף עם הרוח" לראשונה, עמדתי בפני פרשת דרכים בחיים שלי, האם להמשיך לרדוף אחר החלומות שלי או לוותר כפי שכולם ייעצו לי. סקרלט או'הרה (בכיכובה של ויוויאן לי המדהימה) היא דמות חזקה אשר לא מוותרת ולא מתפשרת, הולכת אחר החלומות שלה, גם אם הם נגד כל הסיכויים… בסופו של דבר הצלחתי להתקבל לרפואה למרות כל הקשיים, עדיין יש לי חלומות רבים (אדם ללא חלומות הוא אדם ללא תקוה), אבל אין ספק שאני בדרך שאני אוהבת ולפעמים כשקשה אני נזכרת במשפט האלמותי של סקרלט- "אחרי הכל, מחר יפציע יום חדש".

 יש סרטים שרואים ואחרי יום אתה שוכח שצפית בהם ויש סרטים שרואים שמשאירים אותך עם ואו שאתה ממשיך לחשוב עליהם בהמשך החיים, סרט זה גרם לי להסתכל על העולם בצורה שונה ונתן לי השתקפות אחרת לעולם ואחת מהסיבות לכך היא הסוף הכל כך טרגי שלו. מטרת הסרט היא לא להתחיל תנועה אידאולוגית של אהבת-אדם (למרות שזה נראה ככה לפעמים) אלה לספר סיפור. והסיפור שהסרט מנסה להעביר הוא לא בדיוק מלא בחיוכים. הדמויות הן קשות יום ולא גרות בדיוק בשכונה הכי טובה באמריקה. זה מקום שבו לא קל לעזור לאנשים. אחרי הכל, אם הכל היה קל ופשוט, בלי שום מחיר אישי, לא היה טעם לעזור לאנשים, לא? ואז כל הרעיון היה מתמסמס. הסוף ה"רע" בא להראות שדווקא כשקשה זה הזמן לעזור לאנשים. זה לא חכמה לנסות לשנות את העולם כשהכל טוב.

בקיצור, "תעביר את זה הלאה" זה לא קומדיה הוליוודית ממוצעת. ודווקא זה אולי מה שהופך אותו לסרט יותר מסקרן. ממתי אחרי צפייה בסרט אתה מתחיל לחשוב על עצמך? זה בדיוק מה קרה לי, לאחר הצפייה בסרט חשבתי על עצמי על איזה בן אדם אני, האם אני בן אדם מספיק טוב? האם אני תורמת לעולם הזה ועוזרת כשאני יכולה?

אולי לפי הכותרת תחשבו שאני איזו בחורה בודדה וממורמרת, אבל הסרט הזה פשוט מכניס לפרופורציות בכל הקטע של דייטינג.

פעם אחת אני וחברה שלי הלכנו ברחובות ברלין, ופגשנו ישראלי שעבד כשומר בבית כנסת. חברה שלי ממש נדלקה עליו, אז אמרתי לה ללכת לסטארבקס, לקנות לו קפה ולרשום עליו רק את המספר שלה, להגיד כמה מילים וללכת. "מה? בלי שם?" היא שאלה אותי. ברוח הסרט – אמרתי לה שאם הוא ירצה לדעת איך קוראים לה, הוא ישאל אותה. ואם הוא ירצה להתקשר, הוא יתקשר.

כמובן שהוא שאל אותה לשמה, ושלח לה ווטסאפ אחרי חצי שעה. באותו ערב הם יצאו לדייט.

הסוף למחשבות על הפוליטיקה של דייטינג וזוגיות!

אם הוא ירצה להתקשר – הוא יתקשר. מיותר להיכנס לווטסאפ לראות מתי הוא היה מחובר לאחרונה ;-) 

 הסרט ששינה את חיי הוא שמש נצחית בראש צלול, של הבמאי מישל גונדרי. סרט מדהים על אהבה שמעלה את השאלה: אילו יכולנו למחוק ממוחנו זיכרונות כואבים הקשורים באהבה וטעויות שעשינו – האם היינו עושים זאת? האם צריך לעשות את זה? הרי הזכרונות שלנו (גם הטובים וגם הרעים) הם אלה שהופכים אותנו למי שאנחנו.. סרט חכם ומרגש ביותר שמעביר מסר חשוב על אהבה: אתה יכול לנסות לשכוח מישהו שאהבת , אבל אתה לא יכול להפסיק לאהוב אותו לגמרי..

 הסרט ששינה לי את החיים הוא "500 ימים עם סאמר". הסרט מספר על תום, בחור רגיש שמאוהב בסאמר, בחורה הפכפכה שפחות או יותר משחקת לו ברגשות. כמו שהסרט אומר "זה לא סיפור אהבה, זה סיפור על אהבה". כשראיתי את הסרט בפעם הראשונה הייתי במערכת יחסים ארוכה וכואבת עם בחור שהייתי בטוחה שהוא אהבת חיי אבל בדיעבד רק ברור לי יותר כמה מערכת היחסים שהייתה לנו היא סיפור קלאסי של אהבה לא בריאה, אהבה שהורסת ולא בונה. ראיתי את הסרט עם חברה ופשוט התחלתי לבכות. מערכת היחסים שלהם הזכירה לי את שלנו. אני הייתי בתפקיד המאוהבת שנשבר לה הלב והוא היה הסאמר שלי- ששבר לי אותו כל פעם מחדש. במהלך הסרט סאמר נפרדת מתום ומותירה אותו שבור. החלטתי שאני לא אתן לעצמי להמשיך להיות בתפקיד תום, לא המשיך להיות השבורה, ולקחתי את הסוף בידיים שלי- סיימתי עם הבחור ויצאתי לדרך חדשה. למרות הקשיים לעזוב את העבר (כמובן שאחרי שגמרנו מיד הוא חזר לקרקר אחרי) ההחלטה שלי הייתה כל כך חזקה, כל כך מלאה, שלא נתתי לעצמי ליפול. עזבתי אותו ומצאתי מחדש את עצמי

תמיד היתי ילדה מכורה לאופנה ,היתי מספרת את הברביות שלי (אפילו לאחת מהן עשיתי חפיפה מיוחדת בשוקו..) , גוזרת חולצות ישנות של אמא ואבא ולובשת חולצות וינטאג' של סבתא בתור שמלה.בגיל 15 אמא שלי החליטה לקחת אותי באופן חגיגי לסרט סקס והעיר הגדולה! הסתכלתי בעיניים ענקיות על האאוטפיטים של קארי והתחבאתי מאחורי הפופקורן בסצנות סמנת'ה .אחרי 2 (!) מרתונים של הסדרה ,האהבה שלי לאופנה רק גדלה והמלתחה של קארי בראדשואו הפכה לחלום בשבילי!לגמרי סרט שהיה משמעותי בשבילי

 הסרט "חלף עם הרוח" ליווה אותי כל חיי. הסרט מתחיל עם מסיבת צעירים ערב המלחמה, אהבה, אכזבות ואהבות נכזבות, קינאה ותככים. לידות וחיילים הנופלים בקרב.התנדבות במלחמה, נישואין,שודדי דרך והפסד במלחמה, הצלחות, אושר, אובדן הבית, עבודת כפיים ,יתמות, מזימות ובעלי ממון ולמרות הכל – אישה אחת , לבד- פועלת באופטימיות כל הזמן. הצורך לשרוד ולהאחז בחיים, למרות כל האובדנים, עם שיר בלב ובאמונה אופטימית מסיימת את הסרט, לאור שקיעת היום, שקיעה של נישואיה

היא מסכמת עבורה את הכל ובאופטימיות זו מסכמת את יומה- מחליטה לחזור לאדמת בית הוריה כדי לחשוב על פתרון בעיותיה. חסרת כל ובהצהרה ששינתה את חיי ותמיד מובילה אותי בחיי- "ככלות הכל- מחר יום חדש".ממש כמו כל האירועים שיש בישראל. ומאז- למרות כל ה"גשם" היורד בחיי- באופטימיות ובשימחת חיים אני מתמודדת, פעם אחר פעם עם כל ארוע, ובחיוך אני אומרת לעצמי- מחר תזרח השמש ויום חדש יפציע עם אנרגיה חדשה. וכך אני רוקדת בגשם- מחייכת לעולם, והעולם מחייך אלי.

 כן, עד לצפייה המכוננת דווקא בקיל ביל 1, לא הבנתי מה באמת אפשר לעשות מהמדיום, כמה קתרזיס אפשר לקבל ממנה של שעה וקצת.

כל הסיפור על טרנטינו כאיש לא יפה במיוחד שאת ימיו מכלה בספריית וידאו מאובקת ודוגר על ביצי האנדרדוג, ולבסוף מביא את קולם של המדוכאים/ ילדי הכאפות/ שחורים/ נשים/ כל קבוצת מיעוט אחרת- במסע מטורלל מלא תשוקה של נקמה תפס אותי בשוט הראשון של אומה ת'ורמן הפצועה והמובסת. לא זכור לי צפייה כל כך ערנית כשכל נים ואיבר בגופי מגיב למרקע. הבונוס הוא הסוף, גם אם הסיפוק הוא לא מיידי, קמתי מהכורסא המחוממת והלכתי בזיגזג שיכורה ממשהו, אולי מניצחון.

 הסרט ששינה לי את ההסתכלות ואת הפרספקטיבה לבי החיים בכלל והחופש בפרט הוא כמובן הסרט חיים של אחרים. שמסופר בו על משטרת השטאזי (המשטרה החשאית הגרמנית) שמבצעת מעקב אחר אומנים ואנשי תרבות שונים, בכדי לבדוק באם הם חורגים מהנורמות של המפלגה… הסרט מעגן בתוכו בליל של אירועים ורגשות סוערים אהבה ושנאה, בגידות, חמלה אנושית, אהבה לבריות, מוסר, אמון ואכזריות.

בסרא אחת הדמויות הראשיות הינה שחקנית תיאתרון יפיפיה שלבושה בסרט בצורה יוצאת מן הכלל, ומשדרת לראווה את הרצון להתבלט מבחינה אופנית, ברם תוך הסתייגות מובנית בשל משטר הצניעות (כספית ופיזיץ) של המפלגה…בסרט השחקנית מחליפה מספר תלבושות…פשוט מרהיבו…חצאיות משי בצע בורדו המשולבות בחולצות משי בצע שנהב ומעל כל זה זרוק מעיל פרווה- ביטוי לקור הגרמני הן מבחינה רוחנית והם הפיזית:) סרט מומלץ ביותר

הסרט ששינה את חיי הוא דווקא "מלך האריות". הוא שינה את חיי מאז שהייתי ילדה קטנה ונאיבית :) פתאום נחשפתי לרוע, לאכזריות, לקושי בחיים ובהישרדות ומאז למעשה הבנתי שלא הכל מובן מאליו. אמנם סרט דיסני שמיועד לילדים, אבל בגדול עושה עבודה מאוד גדולה, מבחינת פרספקטיבה לחיים, לפחות בשבילי. 

 ראיתי את הטיטניק בפעם הראשונה כשהייתי אחרי לידה ראשונה,ילדתי כשהייתי בת 19 והייתי יותר מבולבלת מאשר להרגיש כמו אמא- ציפיתי לרגש הזה והוא התעצם מאד אחרי שראיתי את הסצנה הזאת:

אני זוכרת שראיתי כשהספינה טובעת אישה מחזיקה תינוק ונופלת איתו

האמת- שזה גרם לי להיות קצת בחרדה לגבי התינוק שלי- כל הזמן בדקתי שהוא נושם… זה גרם לי להבין כמה אני אוהבת אותו,

לא רק בלונדינית זה הסרט שבהחלט שינה את חיי כלומר את צורת המחשבה שלי כלפי עצמי. הסרט מאוד הזכיר לי את עצמי זאת אומרת שזה שאני בלונדינית לא אומר עליי כלום. בעיקר מרגיז אותי השפיטה הזאת של אנשים כלפי האחר רק על פי מראה חיצוני. היא נראית סתומה בגלל שהיא בלונדינית אבל אף אחד לא יודע שהבלונדינית הזאת חכמה או הוא שחור לכן לא צריך להתקרב אליו אבל הוא בן אדם מדהים! אני יכולה להגיד שהסרט שינה לי מאוד את המחשבה הזאת כלפיי וכלפי אחרים. ואני ממליצה לכל אחד לראות אותו.

 הסרט ששינה לי את החיים הוא לא אחר מאשר "קלולס". הייתי נערה דתיה ללא כל מושג באופנה. כזו שמשוכנעת שחצאית גינס עם כפתורים וחולצה של התנועה הן שיא השיק. הסרט הזה פשוט הדליק לי את הניצוץ ומאז אני פשוט מאוהבת חיה ונושמת אופנה, עד היום… ואני חייבת זאת לשר המדהימה שהיתה ההשראה שלי ועשתה גם לי מייקאובר בחיים :) 

 בשנת 2011 יצא סרט בכיכובה של אמילי אוזמנט "בריון ברשת" עלילת הסרט ילדה, נערה מתבגרת שנופלת קורבן לבריונות ברשת היא לאט לאט מתחילה להתרחק ממשפחתה וחבריה ונכנסת לדיכאון עמוק. באותה תקופה הייתי מה שנקרא "ילדת פייסבוק" הייתי בפייסבוק כל היום אם זה בפלאפון או במחשב כשאני חוזרת הביתה והייתי כותבת סטטוסים על כל פרט בחיים הייתה לי ילדה בכיתה שמישהו פרץ לה לפייסבוק והתחיל לקלל את החברים והחברות שלה מהפייסבוק שלה ואנשים התחילו לעשות עליה חרם ומיד גם אני הלכתי עם ה"זרם" ואחרי שראיתי את הסרט הבנתי איך זה פוגע באנשים והבנתי איך הילדה מרגישה ומיד הלכתי לאותה ילדה ועזרתי לה להתגבר על כל הסיטואציה לא רק שזה עשה לה טוב גם אני הרגשתי טוב ומאותו הזמן אני לא עוזבת לעולם אנשים בעת צרה ומקווה שכולם ידעו כיצד להתנהג (:

 כחובבת סרטים ואהבתי לשחקן הריסון פורד

ראיתי סרט שבו הוא מככב שנקרא בנוגע להנרי

מסופר על עורך דין (הריסון פורד) מוערך ומוצלח מאוד

נשוי + ילדה בת 12-13 בערך , עשיר מאוד .

יום אחד לאחר שהזוג חזר מקבלת פנים של המי ומי

הוא נזכר ששכח לקנות סיגריות, לכן הוא ירד לפיצוציה

ליד הבית שלו ונקלע לשוד, הוא חשב להיות חכם

והתווכח עם השודד, האחרון לא עשה חשבון ובלי

לחשוב פעמיים ירה 2 כדורים אחד במותן והשני קרוב

ללב .

הוא נכנס לתרדמת והוכרז כצמח , אשתו היתה לידו

חודשים , עד שיום אחד הוא התעורר , אבל הוא לא זכר

כלום והיה צריך ללמוד הכל מהתחלה .

הוא למד לדבר, לקרוא, לכתוב ,בקיצור הכל מחדש כמו

תינוק שנולד.

הוא לא זכר כלום הוא בקושי התייחס לבת שלו ושהוא

רצה להכניס אותה לפנימיה.

הוא הפך להיות אדם טוב ומתחשב.

אני הפקתי מהסרט המון , הבנתי להעריך שלא הכל

מובן מאליו, הבנתי שצריך להעריך את המשפחה

והבנתי שכסף זה לא הכל בחיים.

 מהשנייה הראשונה של הסרט, התאהבתי. הכל נראה לי מאוד נגיש ומציאותי, הרגשתי חלק מהדמויות. ראיתי את הסרט בפעם הראשונה לפני כשנה וישר אמרתי לאמא שלי שראתה איתי "אני אומרת לך, זה כזה 2006" בדקנו את השנה שבה יצא הסרט- 2006, הרגשתי כל כך מבינה…

אחרי שהסרט נגמר המשכתי לחשוב עליו, לחשוב על עולם האופנה בכלל והמגזינים בפרט, זה גרם לי עוד יותר להתעניין ולחפש. לזמן מסוים חשבתי שלהיות עוזרת אישית של אישיות כל כך גדולה זה עבודת החלומות.

מאז ראיתי את הסרט עוד ועוד, אני לא חושבת שאי פעם ימאס לי ממנו.

"השטן לובשת פראדה"

 אז כפי שאפשר ליראות צריך לכתוב על הסרט ששינה לי את החיים. ישר אחרי שקראתי את זה ידעתי ישר אל איזה סרט אני אכתוב בתגובה הזאת, וזה על הסרט "אשמת הכוכבים". עוד לפני שהלכתי לראות את הסרט ידעתי שהוא הולך להיות טוב אפילו שלא קראתי את הסרט, ולפי דעתי אפילו צדקתי. אחרי שראיתי את הסרט תפיסת העולם שלי השתנתה. למדתי להעריך את הדברים הקטנים שבחיים, את האהבה של האנשים האחרים,לקבל הכל באהדה והכי חשוב להינות מהחיים הכי שאפשר!! ואני בטוחה שכל פעם מחדש אני אזכר בסרט כדי שאוכל להמשיך להינות מהחיים :)