מתנה בשישי: אוזניות של House of Marley

כאשר איבדתי את המפתח לבית שלי איפה שהוא בדיזנגוף סנטר ולא הצלחתי למצוא אותו, נכנסתי לכזה לחץ שבחזרה הביתה בכיתי באוטובוס כל הדרך כמו תינוק, והנוסעים האחרים נאלצו להרגיע אותי שהכל בסדר.

בתחילת השנה התחלתי ללמוד באוניברסיטה. באחד השיעורים שאלתי משהו את המרצה והוא קרא לי לקדמת הכיתה, להצביע על משהו בלוח. גם ככה יש לי פחד קהל אבל קמתי, היה נראה לי שעדיף לקום ולהצביע על החלק בהוכחה שלא הבנתי ולחזור למקום שלי באלגנטיות מאשר לסרב לקום. מה שלא לקחתי בחשבון הוא שהייתי מצוננת, וכשהתקרבתי למרצה דפקתי אפצ'י היסטרי ונתתי לו מכה בראש. מיותר לציין שמאתיים הסטונדטים שהיו באולם נקרעו מצחוק, וכולם זוכרים לי את זה עד היום..

הסיפור מתרחש ב2008, כאשר הייתי צעירה חסרת ניסיון בצבא. מספר חודשים לאחר שהתגייסתי התקיים כנס חשוב, וביקשו ממני להגיע ולהסביר מעט על דברים שבתחום עיסוקי. ישבנו שם בחדר ישיבות מכובד מלא באנשים בכירים, וכשהגיע תורי לדבר לא הייתי מסוגלת להוציא מילה; כל פעם שניסיתי הקול שלי עלה והיה גבוה בטירוף, אז ניסיתי להתחיל שוב ולא הצלחתי להישמע נורמלית, אז התחלתי להילחץ כי הבנתי שהדברים לא הולכים חלק והפה שלי התייבש לגמרי, הזעתי בטירוף, ובסוף מרוב שלא ידעתי לעשות פשוט יצאתי מהחדר!!! פדיחה שאני בחיים לא אשכח…

 לפני שנתיים בערך יצאתי עם חבר למסיבה היה סבבה והכל אבל שנינו היינו שיכורים לגמרי, יענו אני זוכר מטושטש בקושי… קיצר בסוף המסיבה עלינו על קו לילה ולא היה היה איפה לשבת אז עמדנו באמצע האוטובוס והייתה בחורה שעמדה לידי ולא יודע למה אבל התחלתי לדבר אתה בקול רם על זה שהציצי שלה ממש קטן והיא אדומה מבושה וכל האוטובוס מסתכל עלי חחחח קיצר הגעתי לתחנה מול הבית ואז אמרתי לעצמי שאני יישב לנוח קצת על הספסל בלובי.. ו… נרדמתי (אך ניחשתם חח) עד שאחד הדיירים ראה אותי בבוקר ומשם עד שההורים באו לקחת אותי ולהתעצבן עליי שאני עושה בושות היה קצר.. קיצר זה היה הלילה הכי פדיחה שהייתה לי ;)

הפאדיחה שלי הייתה משהו יוצא דופן, מבטיחה לכן… היא התרחשה בקיץ שבין כיתה ח לכיתה ט, בבריכה השכונתית, היה יום מאוד חם וחברה שלי ואני החלטנו לבלות את כל היום בבריכה, מהבוקר כשהיא נפתחת, עד הערב כשכבר ממש מעיפים אותנו משם. גם חברתי וגם אני מאוד אהבנו להיות במים, שתינו היינו בחוגי שחייה, וסך הכול שתינו היינו אתלטיות, היא שיחקה כדורגל ואני רקדתי 5 פעמים בשבוע. דבר שמאוד אהבנו לעשות היה לקפוץ למים, ולמרות שהקפיצה אסורה בבריכה, המציל היה חבר של אחיה הגדול, אז הוא העלים עין והרשה לנו לקפוץ למים, הבעיה היא שבלי ששמנו לב נגמרה המשמרת שלו והחליף אותו מציל אחר, אז בדיוק כשבאתי לקפוץ קפיצה עם סיבוב באוויר, הוא צעק לי אסור לקפוץ למים, והתבלבלתי וקפצתי באלכסון. זו לא פאדיחה כל כך גדולה, נכון? הפאדיחה הייתה מה שנחתתי עליו, או בעצם, מי שנחתתי עליו, זה היה הקראש שלי, שהגיע לבריכה עם חברים שלו בלי ששמתי לב… למזלי הוא לא נפגע והלכנו לדבר בצד, אחרי כמה זמן הוא הציע לי לצאת, והפך לאהבה הראשונה שלי, ובינתיים, למרות שאנחנו רק מסיימים את כיתה יא עכשיו, גם האחרונה שלי. :)

אי שם בכיתה ו', לפני מה שנראה כעידן וחצי ועם זאת גם מעבר לפינה, רציתי לשאול שאלה בשיעור ספרות. הרמתי את היד ואת האצבע בצורה הכי זקופה שיכולתי בניסיון לקרב אותה אל עין הצורה כמה שאפשר, אבל הזמן עבר, רשות הדיבור לא ניתנה והתסכול הצטבר. לבסוף אחרי שמיליון וחצי ילדים התפרצו מבלי להצביע, דבר שאז היה נתפס כשיא החוצפה, החלטתי גם אני לקרוא בשם המורה ולזרוק את שאלתי לאוויר. אלא שבמקום שמה של המורה, יצא מפי המילה "אמא". מביך. מול כל הילדים ומול כל המורה. הו, כל כך מביך.

 רצו לחגוג לי יום הולדת בבריכה בלי שאני אדע מה עושים באמת, אז החברים שלי לקחו מהבית שלי בגד ים וכל הציוד שצריך, וכשהגענו והבנתי שזה בריכה לא יכולתי להיכנס.. הם שאלו למה ונלאצתי לספר לכולם שם שאני במחזור…

כאשר איבדתי את המפתח לבית שלי איפה שהוא בדיזנגוף סנטר ולא הצלחתי למצוא אותו, נכנסתי לכזה לחץ שבחזרה הביתה בכיתי באוטובוס כל הדרך כמו תינוק, והנוסעים האחרים נאלצו להרגיע אותי.

כשאיבדתי את המפתח לבית שלי איפה שהוא בדיזנגוף סנטר ולא הצלחתי למצוא אותו, נכנסתי לכזה לחץ שבחזרה הביתה בכיתי באוטובוס כל הדרך כמו תינוק, והנוסעים האחרים נאלצו להרגיע אותי.

 כשאיבדתי את המפתח לבית שלי איפה שהוא בדיזנגוף סנטר ולא הצלחתי למצוא אותו, נכנסתי לכזה לחץ שבכיתי באוטובוס בחזרה הביתה כל הדרך כמו תינוק, והנוסעים האחרים נאלצו להרגיע אותי.

זה סיפור אמיתי מהקיץ שעבר,

שבו ניסיתי להיות חכם יותר מהשאר..

היה זה יום קיץ לוהט, המזגן בבית ביקש מאוורר

ולי היה בראש רק דבר אחד: קרטיב, את הפה לקרר

אז נסעתי במיוחד לסופר, רק כדי לגלות

שהמקרר שלהם מת גם כן והציף עגלות

כל המקררים עבדו, של הפיצות ושל ירקות

רק המקרר של הקרטיבים שבק חיים, ולי בא לבכות..

כל הקרטיבים הועברו לאיחסון, שם עמוק במחסן

אין כניסה ללקוח רגיל, בטח לא לאחד הססן -

ואני מתלבט – האם על החוק לעבור,

הרי הקופאית אותי תתפוס ומבט הציבור בי יחדור!

תפסתי אומץ והחלטתי לעשות מעשה –

להתגנב למחסן לבדי ולתפוס מחסה

שם בין קרטון למקפיא, גיליתי אוצר -

גלידות קרח, גלידות שלג, והכל כה קר!

החיפוש במקפיא התארך, אחר הקרטיב שלי החצוף

ואז אסון מתבקש לי קרה, הדלת עלי נסגרה בפרצוף!

נכנסתי ללחץ, אני עלול לקפוא ואת גורלי שם לחרוץ -

לא היתה לי ברירה, ועל כפתור האזעקה נאלצתי ללחוץ

זה סיפור אמיתי מהקיץ שעבר,

כשניסיתי להיום חכם יותר מהשאר.

בסוף חולצתי משם בבושת פנים, וחזרתי בלי קרטיב בפי -

היום אני חכם יותר – מכין תרכיז מיץ פטל ושם בכוס במקפיא.

לפני כמה שנים הגיע אלי הביתה סוכן ביטוח, כשביקשתי ללחוץ את ידו התנצל ואמר שיש לו בקטריופוביה, כלומר חרדה מחיידקים. הבחור בקושי לגם מהמים שהגשתי לו ואת הכוס הרים עם מטפחת. טוב קראתי את המסמכים לאט לאט וחתמתי עליהם ובזווית העין ראיתי אותו זז בכיסא בחוסר נוחות. שאלתי אותו אם הכל בסדר והוא ענה שהוא לא נוהג להכנס לשירותים מחוץ לביתו אבל הוא פשוט לא יכול להתאפק. הוא שאל האם יוכל להכנס לשירותים? בכבוד אמרתי והובלתי אותו לבית הכיסא. רק מה, אח שלי הקטן שהיה אז בן 8 בא לביקור ושכח להוריד את המים ואני רק אספר שיום לפני כן פינקתי אותו בקובה סלק של דבוש המלך. טוב חזרתי לסלון ופתאום אני שומעת אותו צורח ודופק על הדלת של השירותים. הדלת הזו מרגע ששכרתי את הדירה עושה בעיות וחששתי שיום אחד היא עוד עלולה להתקע רק לא חשבתי שזה יקרה באותו יום שהאדם הכי חרדתי על פני כדור הארץ יבוא לביתי. ואני מנסה מבחוץ לפתוח והוא מבפנים בהיסטריה צורח, מסתבר שהוא גם היה קלסטרופובי, חבר שלי בדיוק הגיע הביתה ושמע את הצרחות שאני חושבת שכל השכונה שמעה, ובכוח הצליח לפרוץ את הדלת. הבחור ברח מהבית שלי בצרחות כשהוא משאיר מאחוריו את התיק מסמכים שלו והכל. אני החלפתי צבעים ממבוכה כשראיתי מה היה באסלה. באותו היום התקשרתי אליו והוא לא ענה, רק אחרי שלושה ימים הוא ענה לי, התנצלתי בפניו על הדלת התקועה ולא היה לי נעים להזכיר את עיניין האסלה ולספר שזו לא אני! הוא קיבל את ההתנצלות ואמר שיבוא למחרת לקחת את התיק והמסמכים ושאם אני יכולה להוריד לו את זה לרכב. וגם ברכב התנצלתי שוב על הדלת. כל אחד מאיתנו כל כך התבייש שאפילו לא הסתכלנו אחד לשניה בעיניים, וככה נפרדנו לשלום.

לפני שנה נסעתי בחופשה לברצלונה, רציתי לנסוע באוטובוס תיירים, אז עליתי עם אחותי לקומה השנייה של האוטובוס (בלי גג כי ברור שמשם הנוף יפה יותר).

לאחר מספר דקות האוטובוס עצר לרגע בתחנה ואחותי צילמה אותי ברקע הנוף,

לפתע משום מה כל נוסעי האוטובוס וגם אחותי צחקו ולא הבנתי למה, ואז אחרי שהיא הפסיקה לצחוק פתאום הרגשתי משהו רטוב מטפטף לי מהמצח לכיוון הלחי ומשם הסתבר שחירבנה עלי ציפור,

יום המזל שלי זה כבר לא היה אבל אחד הימים המביכים בחיים זה כן.

 לפני שנה הייתי עם משפחתי בחופשה ביער השחור, נכנסנו לקניון קטן וקנינו כמה חולצות בחנות כלשהי , הלכתי לקופה לשלם ואני ואח שלי צחקנו קצת (בשפה העברית כמובן) על איך שהמוכר היה לבוש- עם חולצת פאייטים אדומה ומכנסון סגול קצרצר, ואח שלי אמר בעברית בצחוק כמובן  אולי אני גם יתלבש ככה? ופתאום המוכר שכמובן לא חשבנו שהוא מבין אותנו ענה לאחי אין בעיה, קח פשט את החולצה והמכנסיים הקצרצרים ,ונשאר רק עם תחתונים, ופשוט כולנו לא הפסקנו לצחוק, זאת הייתה פדיחה אמיתית!!!

הייתי אצל הספר וקבעתי עם החברות להיפגש ישר אחרי על האוטובוס.

עליתי על האוטובוס והתיישבתי ברביעייה איתן לכיוון הנסיעה.

במהלך הנסיעה אני מספרת להן על הספר ומציינת במקרה שהוא חתיך,

אחרי 2 תחנות מישהו מאחורי מחבק אותי ואומר לי תודה!- אני מסתובבת ומגלה שהספר ישב מאחורי כל הנסיעה ושמע כל דבר.

חיפשתי איפה לקבור את עצמי

ומה עוד שלמחרת הייתי אצלו שוב לתיקונים :S

** למושב הצידי (בשיא טיפשותי)

כשהייתי בן 14 (היום 18) הלכתי עם חברים ללונה פארק, היה לנו יום ארוך במיוחד שבו אכלנו ושתינו לא מעט.

לקראת היציאה שלנו החבר'ה החליטו ללכת למתקן אחד אחרון – הגלגל הענק, אבל אני ניסיתי לשכנע אותם לעזוב את הרעיון ולהתקדם לעבר היציאה (כי שם השירותים).

בסוף הם שיכנעו אותי לבוא איתם, מה שלא ידעתי זה שאנחנו נצטרך לחכות בתור ממש ארוך ובינתיים אני עומד להתפוצץ כי אני חייב ללכת לשירותים!!

כשהגיע תורנו אמרתי להם שאני חייב ללכת אבל הם גררו אותי פנימה (בטענה שחיכיתי עד עכשיו אני יכול לחכות גם עוד שתי דקות).

מסתבר שלא בדיוק הצלחתי "לחכות"..וכן, "ברח" לי מה שנקרא – על הגלגל הענק – מול החברים שלי וכל זה בזמן שאנחנו בשתיקה מביכה כי המתקן הזה כל כך איטי!

זה הסיפור המביך שלי חחח (לא הזכרתי גם שהנסיעה חזרה לרכבת הייתה אפילו יותר מביכה – כי לא היה לי מכנסיים אחרים! חח)

אז זה דיי ברור מה קרה לא?

באיזה יום לבשתי אותם עם גופיה לבנה ויצאתי לבלות. בדרך רציתי לעצור לתדלק את הרכב, נכנסתי לתחנה יצאתי לעמדת התדלוק, הקשר כנראה לא היה קשור טוב ולפתע מצאתי את עצמי לעיני המתדלק עם תחתונים… (: מרוב מבוכה הרמתי מהר את המכנסיים נכנסתי לאוטו והמשכתי לתחנה הבאה..

 כמה שנים אחורה. סחבק טבח בגדוד של גולני .מקבל ריתוק לבסיס על הפרת לבוש ע"י הרסר. אחת מבין עשרות היתקלויות חודשיות איתו. קורה מצב שאני חייב להגיע הביתה לאירוע של חבר. יוצא מהבסיס על דעת עצמי ובגיבוי כמה חברים. נוסע לקניון, עושה שופינג,מתלבש במיטב מחלצותיי . מגיע לאירוע עם בת זוג. שם מעטפה. ניגש לבר לדרינק של תחילת הערב, ומגלה שאותו רס"ר שלי נמצא באולם!!!

מסתבר שהבת שלו מתחתנת והוא הגיע איתה כדי לראות את האולם בשיא הפעילות.

שתיקה מביכה ובעיקר מבטים מאיימים מצידו. לא נעים.

למען הסר ספק- למחרת הגעתי לבסיס,נשפטתי שוב וריציתי את עונשי. :)

כמה שנים אחורה. סחבק טבח בגדוד של גולני .מקבל ריתוק לבסיס על הפרת לבוש ע"י הרסר. אחת מבין עשרות היתקלויות חודשיות איתו. קורה מצב שאני חייב להגיע הביתה לאירוע של חבר. יוצא מהבסיס על דעת עצמי ובגיבוי כמה חברים. נוסע לקניון, עושה שופינג,מתלבש במיטב מחלצותיי . מגיע לאירוע עם בת זוג. שם מעטפה. ניגש לבר לדרינק של תחילת הערב, ומגלה שאותו רס"ר שלי נמצא באולם!!!

מסתבר שהבת שלו מתחתנת והוא הגיע איתה כדי לראות את האולם בשיא הפעילות.

שתיקה מביכה ובעיקר מבטים מאיימים מצידו. לא נעים.

למען הסר ספק- למחרת הגעתי לבסיס,נשפטתי שוב וריציתי את עונשי. :)

 רגע מביך ,

הייתי בבית מלון וניסתי לפתוח את הדלת במלון קטן ומעופש או אכסניה

הדלת יצאה מהמקום ונשארה לי ביד

ובדיוק באותו זמן , עבר איש אבטחה ודפק בדלת וראה את הדלת ביד שלי

הוא קיבל דיווח על רעש חזק מהחדר

פדיחות לא מהעולם הזה

זה היה בכיתה ח'. חוג חדש נפתח-פיתוח קול.

אני הייתי בין הראשונים להיבחן. מי לא חולם את עצמו ומפנטז להיות בקדמת הבמה,

עיניים נשואות אליך מכל כיוון. נפעמות מקולך.. דשא של אנשים שרוע לרגליך, שרים איתך כולם כמקהלה אחת גדולה..

..והנה כיתה ח' הגיעה וידעתי- זאת ההזדמנות!

הבחינות התקיימו בבית הספר. זה היה יום רביעי. הייתה פעילות יתר בהפסקה, רעש, מוזיקה-בלגן!

ואני, לא שומעת את ההמולה המתרחשת, נרגשת מאוד, נכנסת לחדר, מולי יושבת בחורה צעירה ובידה גיטרה. מסמנת לי להתחיל מתי שארגיש בנוח. התחלתי לשיר, שיר שבזמנו מאוד אהבתי. אני בשלי, שרה, אך במקביל עדין מציקים לי אותם רעשים שנשמעים מצידו השני של הקיר. אחרי שירה של כמה פזמונים היא אומרת: "בסדר, את עוברת".

השמחה שהרגשתי באותו הרגע ממש כאילו ריחפתי באוויר!

היום המיוחל הגיע , האימונים. כולנו, כל "הנבחרים", התכנסנו בחדר יושבים בחצי עיגול ובתור תרגיל התחלה היינו צריכים ללוות את ניגון הפסנתר, בשירה. כל ילד בתורו. והגיע תורי. איך שפתחתי את הפה, נשמע קול זיוף כל כך גדול שההד נשאר בחדר ונותר בו כמה שניות אח"כ!.. הפנים שלי נהפכו לאדומות, סמוקה מבושה, משפילה מבט, קמה ממקומי ובורחת מהמקום! יודעת שהחלום יחכה לי בהזדמנות אחרת…

מה גם, שהמפגש עם הילדים ביום שלמחרת, בבית הספר, לא היה מביך פחות..

 אני כיום בת 17 ולפני 9 שנים בעודי בת 8 באחת השבתות אמא של חברה שלי שהם גרים באותה שכונה שלי . ראתה אותי משחקת עם חברות ושאלה אם אני רוצה לבוא איתה לביתה לפגוש את ביתה שלמדתי איתה ועד היום אנחנו בקשר . ואמרתי לה שאני רק יודיע לאבא שלי כי אמא שלי ישנה אז הלכתי לבית כנסת וראיתי את אחי אז אמרתי לו שאני הולכת ואני אחזור לפני סעודת שבת ושיגיד לאמא . והלכתי איתה ושיחקנו בפארק בשכונה עד 2 כי הם אוכלים סעודה מאוחר יותר מאיתנו ולא עיתעדכנתי מה השעה ואז כשהיתברר לי שמאוחר אמרתי לחברה שלי שאני צריכה לחזור וכשחזרתי אני מוצאת את שכן שלי וכולו שמח שהוא ראה אותי , והוא בלי לדבר לקח אותי ורץ איתי לכיוון הבית ובדרך הוא אומר לי שכולם דואגים וכשאנחנו רצים לבית אני רואה את כל השכונה בחוץ כל השכנים יצאו ואני לא הבנתי למה הם עשו כזה סיפור והרגשתי כזה לא נעים כי מייד שבאתי אמא שלי צעקה עלי לפני כולם שהיא כימעט הזמינה מישטרה בשבילי בשבת ואמרה שכולם יצאו לחפש אותי בכל השכונה . ואני רק אמרתי שהייתי אצל הדר חברתי שכולם הכירו. ולא יכלתי להוציא מילים מהפה מרוב שגרוני נחנק ורק רציתי ליבכות באותו רגע ץ וכולם היסתכלו עלי וזה היה רגע שלא יכלתי להישאר שם אפילו שניה וירדתי לבית כולי בוכה וניכנסתי למיטה לישון לא רציתי לדבר עם אף אחד .ואף אחד לא שוכח את הסיפור הזה והיו לי עוד הרבה רגעים מביכים אבל זה באמת אני לא אשכח לעולם את אותו שבת .

חבר שלי חיכה לי בחוץ , התארגנתי בלחץ , ירדתי למטה וישר רצתי למכונית.

נכנסתי , מנסה לדחוף את עצמי ואת הנעליים שהיו איתי ביד את התיק ואת הטלפון ושהכל לא יפול ,

בלי להגיד כלום התיישבתי והסתובבתי לסגור את הדלת ולהניח את הדברים על רצפת הרכב, מיד הסתובבתי במהירות לכיוון הנהג להביא לו נשיקה ו….זה לא היה חבר שלי.

בחור מסכן שחיכה במקום לא נכון (:

יצאתי בבושה ונשבעתי שלא אכנע ללחץ יותר בחיים !!!

 שבת בבוקר נער מתגבר חוזר ממסיבה ומוצא עצמו מקפץ עירום במזרקה בזמן שעוברים ושבים רצים את ריצת הבוקר שלהם ואני אייזיק בשלי באקסטזה מקפץ לי עירום במזרקה

יצאתי עם אמא שלי מהסופר ובאתי להיכנס לאוטו ונכנסתי בטעות לאוטו בדיוק כמו שלי שהיה פתוח כי היה שם מישהו, פשוט נכנסתי, סגרתי את הדלת, חגרתי חגורה ואמרתי "אמא תדליקי את המזגן אני מתה מחום" ופתאום שמתי לב שהמושב מרגיש קצת שונה, הסתכלתי שמאלה ואז אני קולטת שזה מישהו זר והוא אומר לי "אני לא אמא שלך אבל אני ידליק בשבילך את המזגן" ,אני רואה את אמא שלי עומדת בחוץ ולא מפסיקה לצחוק, אמרתי לאיש סליחה פשוט לא שמתי לב, ופשוט לא הפסקתי לצחוק ולא הצלחתי לקום ולצאת מהמכונית שלו, פשוט פדיחה!

 אז ככה חיי לילנ נוצצים בניו יורק, אני ושלושה מידידי הטובים במסיבת השקה הווילג שותים ונהנים, אני נכנסת לשירותים להתרוקן אחרי ששתיתי טונות של בירה ויוצאת בחזרה אל חברי להמשיך במסיבה, ציחקוקים, מבטים, הסתכלויות עליי ואני חושבת שאני במרכז העיניינים! אחרי שעה!!! לא פחות ולא יותר, ידיד שלי מגיע אלי, כולו נקרע מצחוק ואומר לי להסתובב, ותוך כדי שולף לי מהחצאית נייר טואלט באורך של מטר מהתחת!&!@ ונקרע עליי מצחוק, רציתי לקבור את עצמי אך הייתי שיכורה מדיי וצחקתי. הם לא שכחו את זה, אפילו עד היום!.

 לפני כמה שנים כשהייתי בים , נהנית מכל שנייה

ישבתי לבדי , שקועה בספר שהשאלתי בספריה

אחרי כשעה הרגשתי שאני חייבת להכנס לטבול בים

נכנסתי למים בוערת , לאט לאט התחלתי להרגיש

פחות חם , בעודי במים הרמתי את הראש לכיוון

המקום שבו ישבתי , ומה רואות עיני , שוד לאור יום

בחור צעיר , מחטט בדברים שלי , מנסה למצוא

משהו ששווה לקחת , יצאתי במהירות מהמיים

ונתתי ריצה לכיוון המקום שישבתי , כשהגעתי הבחור

כבר הספיק לברוח , מה שעוד ברח מבלי משים

זה החלק העליון של הבגד ים .

הרגשתי נורא.

מיד אספתי את הדברים שלי וזזתי הביתה.

הרגשתי שזה לא היום שלי.

 לפני שנים רבות חיזר אחריי בחור שחבר משותף שידך בינינו.

לא הייתי סגורה עליו..בכל זאת ילדה צעירה מה אני מבינה.

יום אחד צלצל הטלפון והייתי בטוחה שזה ידיד טוב והתחלתי לספר לו

ששידכו לי אחד והוא ככה וככה ואני פותחת עליו וצוחקת ומלכלכת ומשפילה

והוצאתי אותו הכי קטן שאפשר…ואז אני שומעת אותו אומר: את יודעת עם מי את מדברת?!…זה גיל(שם בדוי)

רציתי לקבור את עצמי באותו רגע….

יצא לי לראות אותו כעבור מספר שנים, מיותר לציין ששיחת חולין לא הייתה שם ?

 ירדתי מהאוטבוס במרכז העיר ואיך שאני יוצאת נפלו לי המכנסיים יש לציין שהרחוב היה עמוס ובשנייה הפכתי לאטרקציה המרכזית .