מתנה בשישי: בושם Roses De Chloe
בכל יום שישי נחלק מתנה מדליקה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע, תוכלו לזכות בבושם Roses De Chloe. כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות, הוא לספר לנו בתגובות משהו המעשה הכי קיצוני שעשיתם כדי לפגוש מישהו שאתם מעריצים.
שווי המתנה: 637 ש"ח ל– 75 מ"ל.
*הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 14\1\26 בשעה 12:00.
**בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
את הבושם ניתן להשיג ברשת המשביר לצרכן.
הזוכה בסניקרס של רשת Inside/Out משבוע שעבר היא עדי, שסיפרה לנו על הדרך הכי מקורית בה התחילו איתה:
"בישוב שגדלתי בו כולם מכירים את כולם, אין סודות אך יש הרבה ריכולים. בדיוק לפני שבע שנים התרוצצה שמועה שהגיעו תושבים חדשים ושיש להם בן חתיך. באותה תקופה עבדתי במכולת השכונתית ולכן די מהר גיליתי שנכונה היא השמועה. הוא היה מגיע למכולת עם רשימות ארוכות מאמא ואני הייתי מתבאסת תמיד שאני בקופה המהירה. צהריים אחד הוא הגיע לקופה שלי, רשימה קצרה מהרגיל ובלי לומר מילה הניח תפוחים מיובשים על המסוע. התחלתי להעביר ומלמלתי משהו כמו ״ט״ו בשבט הא?״ אבל הוא רק חייך חיוך קטן והמשיך
להניח פריט אחד בכל פעם על המסוע- תפוחים מיובשים, צימוקים, אננס מיובש, יוגורט, אורז, יוגורט, תמרים ועוד יוגורט. (למה אני זוכרת מה הוא קנה באותו היום? עוד רגע תבינו) בנסיון השני שלי להוציא ממנו מילה אמרתי ״הרבה יותר כיף כששמים את כל היוגורטים ביחד, ככה אני מעבירה אותם בבת אחת״ זה הצחיק אותו מאוד אבל הוא בכל זאת לא הוציא מילה. לאחר שנתתי לו את הקבלה והגשתי לו עט לחתום, הוא הקיף את האות הראשונה בכל מצרך שהוא קנה, הוסיף סימן שאלה והחזיר לי. הסתכלתי- (ת)פוחים, (צ)ימוקים, (א)ננס, (י)וגורט, (א)ורז, (י)וגורט, (ת)מרים, (י)וגורט (?) כיום הוא מספר שהסמקתי בגללו, כנראה שזה נכון, אבל אני טוענת שזה בגלל שהמזכירה של קופת החולים היתה מאחוריו בתור וידעתי שתוך שעתיים כל הישוב יידע."
לכבוד 5 שנות נישואין רציתי להפתיע את אישתי במשהו מיוחד, משהו לא שגרתי, משהו נדיר.
מהרגע הראשון ידעתי שזו פשוט חייבת להיות ההופעה של פרל גאם בברלין.
אבל כשיש לך ילד קטן, אשתך בעבודה חדשה ואתה מנהל זוטר, גם אם ברלין נמצאת בבית של השכנים זה מרגיש לך ביקום מקביל.
אז ניסיתי להוציא ניסיתי להוציא את הרעיון מהראש, חפישתי רעיונות במוחות של חברים ובאנטרנט אבל שום דבר לא השתווה לחוויה הזו שרציתי לתת לה.
לאט לאט גיבשתי תכנית, פנטזתי על איך שההורים שלי שומרים על הילד ליומיים-חמישה, חלמתי שאני אורז לנו מזוודה ומחביא אותה בתא המטען, אבל אלו היו הדברים הקטנים, הקלים. העבודות שלנו היו המכשול האמיתי!
לא ידעתי איך לעקוף את המכשול הזה, אישתי בעבודה חדשה, אני אמור להעביר פרזנטציה רצינית ביום הנחיתה… פשוט בלתי אפשרי.
כבר התחלתי להשלים עם העובדה שעם פרל גאם לא נחגוג השנה כשעלה במוחי רעיון.
קבעתי פגישה עם הבוסית של אישתי ובצורה מאוד מקצועית הצעתי לה פרסום מטעם העבודה שלי- פרסומת אחת שתרוץ בוריאציה ארוכה וקצרה ועיצוב לוגו חדש שידגיש את השינוי שעברה החברה. התשלום- אפס שקלים.
כמובן שהיא מיד חשדה, לא הבינה איך זה יוצא לי משתלם, ומה הדחיפות שלי פתאום. באותו הרגע כבר לא נשמעתי מקצועי כלל, המילים ברחו לי וכל מה שיצא זה אני רק רוצה לקחת את אישתי להופעה של פרל גאם בברלין.
ידעתי שאכשל בשלב הזה, יעדתי שעכשיו כבר אין לי סיכוי.
אבל לשמחתי (ולצערה של הבוסית) היא הבינה בדיוק איפה אני עומד כי קרה לה מקרה דומה אבל בלי טיסה בסוף.
היא נתנה לי חמישה ימים עם אישתי ודד ליין לפרסום שהבטחתי.
יום לפני הטיסה התקשרתי דרך מפית לעבודה וזייפתי מחלה, אמרתי שאבנה את הפרזנטציה כשהכדורים יתחילו להשפיע.
כשאישתי חזרה שמחה מהעבודה כי הבוסית שלה שחררה אותה בטענה שהיא דוגמה לכל העובדים, לא ידעתי אם אפשר לשמח אותה יותר, היה נדמה לי שהיא בשיא האושר.
ביקשתי שתהיה ספונטנית ותקפוץ איתי לנסיעה, קצת עצבנתי אותה שהייתי כלכך לחוץ, אבל הכל נעלם כשירדנו מהכביש ביציאה של שדה התעופה.
התמצית של חמשת הימים בברלין הם: נמחצנו ומחצנו מעריצים, אדי וודר קרץ לאישתי, הסתגרתי בחדר במלון ובניתי פרזנטציה לעבודה שלי, רעיון לפרסומת ולוגו לעבודה של אישתי, בכדי לתת לי להתרכז אישתי יצאה לשופינג כל ערב ועשתה לי חור בכיס. אה כן, יצאתי מלך. כמה רחוק אפשר להגיע?!
מאת: אייל | 26 בינואר 2014 | 07:06בשביל לפגוש את מי שאני מעריצה הייתי צריכה ללכת די רחוק.
עד הצפון, את האמת.
יש לי חברה שמאז ומתמיד הייתה פעילה מושבעת בתנועות נוער, אם זה ביסודי בבני עקיבא, או בחטיבה בצופים ולפני שנה בערך היא סיפרה לי שהיא הצטרפה לתנועת נוער בשם "אחריי", תנועת נוער לנערים ונערות רק מכיתה ט' ומעלה והיא משהו כהכנה לצבא והתמודדות בשטח, עד לפה לא ממש התעניינתי, כי זה ממש לא היה הקטע שלי ואפילו לא הבנתי למה היא בכלל מספרת לי את זה, שהרי תמיד הקפדתי להתעלם מכל הצעה קטנה או לבוא אפילו פעם אחת כניסיון,רק שאז היא היא אמרה לי משהו שלא יכולתי להתעלם ממנו.שמעון פרס, שהוא אחד מהאנשים שאני הכי מעריכה במדינה הזאת ותמיד יכולתי רק לחלום על לפגוש, יבוא לטקס סיום השנה של התנועה ודנה (החברה) הבטיחה שאוכל לבוא. הקאץ'? הטקס הזה מתרחש בסופו של טיול שלושה ימים מפרך, שמלבד הליכה במסלול הררי של כשמונה (!) שעות, כולל גם שינה תחת כיפת השמים בצפון הקר (מאוד! כפי שגיליתי אח"כ) ובלי שום נקודות חשמל להטעין את חברי הטוב במשך כל הטיול. אבל כמובן שקפצתי על ההזדמנות והלכתי כמו גדולה. אז הייתי צריכה ללכת הליכות שבתור מישהי לא בכושר בעליל היו הליכות פרך ולאכול במשך 3 ימים אוכל שרובו הכנו בסוג של קדרה ששמים ישר מעל מדורה שגם אותה ( ניחשתם נכון) היינו צריכים להבעיר בעצמנו, אבל שרדתי את זה.
ובסופו של המסע המאוד ארוך בשבילי הצלחתי לשבת שורה ראשונה בזמן שנאם לנו ( אמנם המקומות היחידים היו על האדמה, אבל עדיין) ואפילו זכיתי ללחוץ לו יד (פעמיים! כן,יצאתי מתלהבת וסטוקרית, אבל עדיין). אז נכון שסבלתי ארוכות ושבחיים לא אעשה זאת שוב, אבל זאת הייתה חוויה, ובשביל פגישה עם נשיא המדינה, זאת הייתה חוויה שמאוד כדאי לעבור!
מאת: חנה | 25 בינואר 2014 | 19:37אני מאוד מאוד אוהבת לשמוע מוזיקה במיוחד מוזיקת פופ..
יש את הזמר שאני הכי הכי אוהבת!! נקרא לו "א" כל יום אני שומעת אותו בערוץ שלו ב- youtube בקטע פשוט מטורף, אפילו כמה שעות ברצף!! אני גם בוהה במראה המקסים שלו ומקשיבה לקולו המדהים והנפלא (קיצר אני מעריצה שרופה שלו)
כיוון ש-"א" אינו גר בישראל אלא בחו"ל בארצות הברית, כן הוא אמריקאי אז לכן בחיים לא יכולתי לפגוש אותו פנים אל פנים :(
ואחרי כמות של עשרת אלפיים (כן אני לא צוחקת!) מכתבים באתר שלו!! וגם בפייס (אחרי חיפוש מעמיק מצאתי לכן לאחר מכן הוא שינה אותו) חחחח
אמרתי זהו אני חייבת לפגוש אותו ולומר לו כמה שאני באמת מעריצה מטורפת עליו!! טוב אולי לא במילים האלה, אבל משהו בסגנון.
לכן קניתי כרטיס טיסה לניו יורק בחופש כדי לפגוש "בני משפחה".
חיפשתי אחריו כמעט 7\24 כל הזמו בערך ולא חשבתי על משהו אחר..
וביום האחרון שלי שם אמרתי דייי מספיק בחיים אני לא הוחל לפגוש אותו ולא יצא מזה כלום!! אז הפסקתי לחפש ופשוט בילית ונהנתי עם חברים (:
באותו היום היה לי יום הולדת לכן החברים שלי ארגנו לי הפתעה.. ונחשו מה היה ?? לא הוא לא בא אלי הביתה כדי לאחל לי happy birthday אבל..
יותר טוב!! "א" ארגן הופעה במקום ואני לא יודעת איך הם ידעו כמה אני אוהבת אותו וכמה זה חשוב לי (טוב נו באמת על מי אני עובדת פה?) כאשר הם גילו על ההופעה מלבדי (כן אני פשוט הייתי באותו הזמן בהנגאובר של יום הולדת)
ולא נשארו כרטיסים אז הם התחננו שימכרו להם ואפילו חברי אמר שישכב איתה
(זאת עם הכרטיסים)והיא הייתה נשואה + 2 אז במרבה הפלא אחרי המבוכה הרבה היא הסכימה.. זה אולי נשמע קצת קיטשי וארוך (אתם בטח חושבים ואיי איזה חופרת זאת פשוט מכה!! אל תדאגו זה עוד מעט.. ימשיך חחח) קיצר אחרי שגיליתי על ההופעה כמעט התעלפתי וחברי כבר איבדו את שמיעתם XD ומה שקרה שם היה מטורף!!אני אפילו לא יכולה להסביר במילים כמה (אתם: תודה לאל) היה פשוט מדהים כלכך התרגשתי משמחה ומאושר!! ובסוף ההופעה הוא אפילו אמר את שמי ומזל טוב בעברית!! (טוב בואו לא נתייחס על המבטא הנורא)
וכשנגמרה (אתם: סוףסוף תמותי כבר!) הלכתי אליו כולי רועדת והוא פשוט חיבק ונתן לי נשיקה על הלחי (אני: למה לא על הפה?!) ושוב אמר לי מזל טוב אבל הפעם באנגלית והקדיש לי ברכה עם חתימה כמובן!
לסיום..(טוב אני לא העריך יותר מדי חחח) פשוט תודה!! 3>
מאת: נטע | 25 בינואר 2014 | 19:03בכיתה ו הלהקה האהובה עליי הגיעה לארץ , כמובן שאני וחברותיי קנינו כרטיסים בדקה הראשונה שהקופה נפתחה תוך כדי שיחה טלפונית של 4 כמובן , ביום ההופעה הגענו מוקדם בבוקר נרגשות והחלטנו שזהו , היום אנחנו נפגוש את האלילים שלנו ! לאחר שגילינו שפספסנו אותם והם כבר נכנסו , החלטנו שאנחנו הולכות למצוא דרך להיכנס פנימה ! לא מוותרות בשום אופן ! (פנימה למאחורי הקלעים הכוונה). הסתובבנו באזור המופע והתחלנו לשמוע מוזיקה , אמרנו לעצמנו , זה הם ! הם עושים חזרה ! אנחנו קרובות ! אז רצנו לכיוון הרעש , הגענו לגדר ענקית שמאחוריה נשמע הרעש , טיפסנו עליה במלוא המרץ , ירדנו עם חיוך ענק , וגילינו שאנחנו ב"מאחורה" (איפה שהפחי זבל הענקיים) של גלידריה שמשמיעה את השירים שלהם .. מה שנקרא סיפור מסריח ! לא התייאשנו , יצאנו משם , ראינו את ההופעה , צחקנו , בכינו , וחיכינו בערך 5 שעות עד שהם יצאו , חתימה קיבלנו , חזרנו הביתה עם וי ענק על רשימת המשאלות שלנו :)
מאת: רומי | 25 בינואר 2014 | 18:47הכי רחוק שהלכתי בשביל לראות מישהו שאני מעריצה זה עד ברלין..
אז ככה אני מעריצה את ביונסה מאז ומתמיד יש לה קול מדהים , המילים של השירים שלה מדהימים והיא בנאדם פשוט מדהים..מדהים אותי שהיא מתפקדת כזמרת עסוקה מאוד אבל עדיין שומרת על כצמה כבנאדם וכאמא ואישה .. היא מודל להערצה ..
הרבה זמן רציתי ללכת להופעה שלה ואז פשוט קיבלתי ליומולדת מההורים כרטיס להופעה של ביונסה בברלין … ההופעה הייתה פשוט מדהימה וישבתי ממש ממש קרוב לבמה והיה כיף אמיתי…
מאת: אורח | 25 בינואר 2014 | 17:54מאז שהייתי קטנה הייתי מאוהבת במייקל ג'קסון. אחרי הצבא עשיתי טיול מחוף אל חוף בארה"ב וכמובן שלא ויתרתי על ביקור בלוס אנג'לס. כשהגעתי לשם, עוד לפני שהלכתי לשדרת הכוכבים החלטתי שאני קונה את מפת בתי הכוכבים בברלי הילס והלכתי לחפש את הבית של מייקל ג'קסון. לאחר כחצי שעה של המתנה ליד שער ביתו הבנתי שזה כנראה עניין די מיותר לשבת שם. ובדיוק כשבאתי ללכת הגיע ג'יפ שחור עם חלונות כהים והגיע ממש עד אלי לשער הכניסה. הוא ישב בשורה האחורית ופתח מעט את החלון והנהן עם הראש לשלום ואני פשוט קפאתי ולא ידעתי מה לעשות עם האושר הזה. הדבר היחיד שעשיתי היה לחייך ולנפנף ולא הייתה מאושרת יותר ממני. הרכב נכנס במהירות לאחוזה המפוארת שלו ואני נשארתי עומדת פעורת פה. לאחר חודשיים הוא נפטר ולא ידעתי עד כמה גדול ומיוחד היה רגע שעברתי לא מזמן מול אחד האמנים הגדולים אי פעם.
מאת: מריה | 25 בינואר 2014 | 17:42לפני שמונה שנים בערך, הייתי אובססיבית כלפי נינט טייב. אובססיבית, במלוא מובן המילה. בכל הופעה שלה חיכו לה בחוץ עשרות מעריצים, אבל אני הייתי מספיק אסרטיבית כדי להיות זאת שמשתחלת בין המאבטחים אל מאחורי הקלעים פעם אחר פעם. פרוטקציות עבדו לי לפעמים, זכייה בהגרלה ואפילו התחפשתי לרקדנית של הפסטיגל. אבל אין ספק שההופעה שבה נכנסתי כמו מלכה היישר לחדר של נינה מאחורי הקלעים,(בלי התגנבות מטורפת), היתה כאשר כתב של רשת ג' רצה לערוך ראיון משותף לנינט ולמעריצה מס' 1 אשר הקליטה לה דיסק באולפן (באיזה קטע ומה חשבתי?!) וקנתה לה מתנה ענקית. מיותר לציין שהיום אני כמעט לא מכירה את השירים שלה, אבל מה שכן היתה ונשארה האישה הכי יפה ומלאת סטייל בישראל.
מאת: מרי | 25 בינואר 2014 | 16:05אני חולה על ריהאנה!!! אני פוחדת ממקומות סגורים ואסתי פעם אחת בטיסה שארכה שעה. אחרי טיפולים ושיחות אצל פסיכולוגים. שמעתי שריהאנה עושה סיבוב הופעות בעולם ואני מכורה למוסיקה שלה ברמות. שומעת אותה מהבוקר עד הערב. היתה לה הופעה באוקלהומה שזאת עיר בארה"ב. החלטתי שאני חייבת לראות אותה כבר!!! והגעתי עם ידיד שלי 12 שעות עד ניו יורק ועוד 3 וחצי שעות עד אוקלהומה. כן…אני פשוט חולה עליה!!! וכמובן שקניתי לי חולצה מההופעה שלה וגובה מגניב ומחזיק מפתחות עם האות r ותאריך ההופעה. היה סופר מגניב! חוץ מהטיסות): אבל ריהאנה שווה הכל!
מאת: סימונה | 25 בינואר 2014 | 13:41בקיץ שעבר הייתי במילנו ורציתי לבקר במוזיאון של ליונרדו די וינצי ולראות את היצירות המקוריות שלו , כשהגעתי לשם הבנתי שאני צריכה לקבוע איתם שבוע מראש.
לא יכולתי לחזור בלי לבקר במוזיאון אז אמרתי להם שאני עיתונאית בעיתון מקומי בארץ , הם נתנו לי להיכנס וביקשו ממני למסור מידע על העיתון בו אני עובדת , המצאתי פרטים ונתנו לי להיכנס וזה היה שווה את השקר בסופו של דבר !
מאת: מונא חדאד | 25 בינואר 2014 | 12:16המעשה הקיצוני ביותר הוא ההגעה להופעה של ריהאנה !!! אני בת 16 וחצי, ואני מעריצה גדולה וממש אוהבת את כל השירים שלה!! ביקשתי מההורים שלי שיתנו לי ללכת להופעה בויאיפי ממש התחננתי אך הם טענו שהכרטיס עולה יקר מאוד , הבטחתי שאשתפר כי נותר חודש להופעה כבר והשיכנועים לא ממש עבדו לי.. אז החלטתי לעשות הכל כדי שיתנו לי, שטפתי את הכלים ואפילו ניסיתי לעשות עוגה שלא ממש יצאה לי,אמרתי לאמא שאלך במקומה אפילו לעבודה אך היא היתה צוחקת בלי סוף.. באמת עשיתי הכל ממש השקעתי עד שחברה שלי אמרה לי שיש לה 1+1 בזכות אמא שלה שעובדת שמה בהפקות .. אז נחשו מה?? הלכתי חחח
מאת: אורנית | 25 בינואר 2014 | 11:30אני מעריצה גדולה של אנה דל רוסו, ובאופן כללי יש לי אהבה גדולה לעולם האופנה. אני נהנית להסתכל על תמונות שלה לבושה בתלבושות מעניינות בשבועות האופנה בעולם. כמובן שאחד החלומות שלי הוא לראות אותה באאוטפיט מלא סטייל במציאות. הגשמתי את החלום בספטמבר האחרון כשטסתי למילנו בזמן שבוע האופנה. במהלך השבוע הסתובבתי בין תצוגות האופנה (כמובן שלא הוזמנתי לאף אחת מהן…) בסיום התצוגה של רוברטו קוואלי, אנה דל רוסו יצאה מהתצוגה, רדפתי אחריה, החמאתי לה על הלבוש וכמובן שצילמתי אותה. כל כך התרגשתי לראות אייקון אופנה כמוה במציאות!
מאת: מירב אוחנה | 25 בינואר 2014 | 10:53שכשיצאתי מהמושב הדתי בדרום , ללמוד בת"א היה לי גם חבר מכתה ח' שחיכה שאסיים את לימודי ע"ח המילגה ואחזור להתחתן , לגור במושב הדתי ….עזבתי…חבר, מושב ודת….אבל ב"ה הכל יצא לטובה!
מאת: מירי | 25 בינואר 2014 | 06:20גדלתי בבית דתי מאוד ובמושב דתי בדרום הארץ, יצאתי ללמוד בסמינר בת"א ולקחתי מילגה מתוך התחייבות לחזור וללמד בדרום , בת"א היכרתי את בעלי והתאהבנו…חששתי לספר להורי שהבחור חילוני, למזלי הם קיבלו אותו, עזבתי הכל , את דרום הארץ שהתחייבתי לחזור ולעבוד בה , את הדת , כמובן שבשנות הנישואים הראשונות החזרתי את ההלוואה…היום אני גרה בת"א, ואתמול חגגנו 36 שנים מאושרות.
מאת: מירי | 25 בינואר 2014 | 05:54כשהייתי בחטיבת ביניים הערצתי בצורה משוגעת ומאוד טיפשית גם את שחקני "המורדים". כשהם היו באים לארץ, הייתי קונה כרטיסים להופעה אבל הולכת בסוף לאיזה 4-5 הופעות כי הייתי שולחת בקשות לכל ההגרלות. פעם אחת, כשהייתי מחוץ למלון שלהם, עבר בחור שזיהיתי ככתב של ערוץ מסוים שהיה נראה אבוד. ניגשתי אליו והוא הסביר לי שהוא צריך עזרה בהכנת השאלות כי לא הכין תחקיר ובתור מעריצה מושבעת עזרתי לו. התחננתי שיתן לי להכנס איתו למסיבת עיתונאים ואחרי הרבה תחנונים הוא הסכים. באמצע מסיבת העיתונאים פשוט נעמדתי וניגשתי לשחקן האהוב עליי, שכבר הספיק להכיר את השם שלי מכל הדרכים שאיגפתי אותו ופשוט התחלתי לדבר איתו. עצרו אותי והחזירו אותי למקום. כשהיה זמן לשאול שאלות והכתב שעזרתי לו היה צריך לדבר פשוט אמרתי לו "עזוב, אני לא צריכה מתורגמן, אני יודעת ספרדית" חטפתי לו את המיקרופון מהיד והתחלתי לשאול את השאלות בעצמי. בגלל שאכן ידעתי ספרדית שוטפת, די שאלתי את מה שאני רוצה וכמובן שדיבתרי עם השחקן האהוב עליי. בסופו של דבר, קיבלתי הזמנה אישית להגיע לארוחת בוקר במלון לאחר מספר ימים…
ובעקבות כל האהבה והערצה שלי אליהם גם שכנעתי את ההורים שלי שהיעד החם הבא הוא ארגנטינה, כולל מצגת POWER POINT .. ושנה אח"כ הגעתי לשם. ביקרתי בכל האולפנים, דיברתי עם כל השחקנים וכו'.
היום זה נראה לי מטורף וטיפשי, אז זה היה די כיף:)
מאת: דנה לזר | 25 בינואר 2014 | 01:59זה היה בתקופת הביבר שלי לפני כמה שנים טובות…:) כששמעתי שגסטין מגיע לארץ דאגתי לברר מיד לאיזה מלון הוא הולך ואפילו לאיזה חדר. התחזיתי בטלפון לאישה מבוגרת שרוצה להזמין את הסוויטה הנשיאותית, ממש במקרה באותם תאריכים שהוא אמור להיות שם… וכך גיליתי (בערך, לפנינה המזכירה החמודה לא היה כל כך פוקר פייס) שגסטין אכן נמצא במלון זה. ביום שהוא הגיע דאגתי להיות שם ראשונה- זה לקח לי אוטובוס, רכבת, עוד שני אוטובוסים והליכה לא קצרה ברגל עד שהגעתי אבל זה בהחלט היה שווה את זה. דאגתי לחקור הכל לפניי זה. כשהגעתי מצאתי את הכניסה דרך החניה, ועשיתי הכל כדי להיכנס למלון- הגעתי ללובי דרך מכונית של אנשים שבכלל לא הכרתי, וביקשתי מהם לשבת איתי כאילו אני הבת שלהם ואני איתם בחופשה. כך לא חשדו בי בכלל עובדי המלון… חשוב לציין שבאתי עם עוד 2 חברות, והתפצלנו ורק אני הצלחתי להיכנס. כשהרגשתי שזה הרגע המתאים נכנסתי למעלית בכוונה לעלות לקומה העליונה שם הבנתי שהוא אמור להיות… ובגלל שהן לא הצליחו בכלל להיכנס למלון החלטתי בסופו של דבר לא לעשות את זה, ידעתי שבמקומן לא הייתי סולחת לי על זה כי זה מאוד היה חשוב לשלושתנו. נשארתי בלובי ואפילו נישנשתי קצת ובסוף יצאתי החוצה לעמוד עם שאר עדר המעריצות- בסוף זה השתלם לי כי כשהוא ירד למטה עמדתי בדיוק מולו והוא אפילו זרק מה קורה (עד היום אני משוכנעת שזה היה מכוון אליי ;)), וזאת בשבילי הייתה חוויה אמיתית. זה היה בהחלט יום מטורף שאני לא אשכח. היום אני כבר בת 18, אבל זה היה יום מיוחד מאוד עבורי, ממש חלום שהתגשם לעמוד מול גסטין ביבר ולגלות שאני יותר גבוהה ממנו… וחוץ מזה, עד היום אני בקשר עם הבנות שהכרתי במלון באותו יום, ואנחנו נוהגות להיזכר ולצחוק בכל מה שהיה עד עכשיו :) ושלא נתחיל בכלל לדבר על מה שהיה בהופעה… את זה כבר נשאיר לפעם הבאה ;)
מאת: ירדן | 24 בינואר 2014 | 22:49לפני 4 שנים עליתי על מטוס להרפתקה של חיי.
אתחיל ברקע קצר- במהלך שירותי הצבאי הגשתי בקשה לצאת לשליחות בארה"ב, הגעתי לדנבר שבקולורדו ושם הייתי חלק מצוות המדריכים במחנה קיץ לילדים יהודים. שם גם הכרתי בחור מהמם ושובה לב, צעיר אמריקאי (ויהודי) ששורושיו מארגנטינה. היה בינינו קליק מדהים וכשחזרתי לארץ הבטחתי לחזור לבקרו.
כשהשתחררתי יצרתי עימו קשר והוא סיפר שהוא בטיול בארגנטינה. חברה טובה שלי הציעה שנטוס ועל הדרך נעשה טיול שאחרי צבא כמו שצריך, הלכתי על זה.
לצערי הקליק עם הבחור לא החזיק מעמד אבל שם גיליתי שאלטון ג'ון האהוב מגיע להופעה בישראל. ואני, שתמיד חלמתי לשמוע בלייב את YOUR SONG, ממש התבאסתי.
בדקתי באתר את לוח ההופעות שלו וראיתי שחודש לאחר מכן הוא מופיע בקנקון שבמקסיקו. כך החל המסע למקסיקו שכלל 2 טיסות, שעות על גבי שעות באוטובוסים וחוויות מדהימות ומצחיקות שקרו בדרך. לאחר כמעט שבועיים הגענו ואני מודה לאלטון (וגם קצת לבחור שלי מהמחנה קיץ) שהביא אותי לשם כי זה המקום הכי יפה ומטורף שהייתי בו בחיי!
מאת: רעות | 24 בינואר 2014 | 22:21לפני 3 שנים הייתי בארה"ב ופספסתי ביומיים את ההופעה של ביונסה בניו יורק! מאז נשבעתי לעצמי שבהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני הולכת לראות את האלילה הזאת! בסיבוב הופעות האחרון שלה קניתי כרטיסים להופעה בברלין. מכיוון שאני סטודנטית ולא יכולה להרשות לעצמי לפספס ימי לימודים נסעתי עם חברה במיוחד להופעה וחזרנו. אפילו לא ישנו לילה אחד בברלין! יותר קיצוני מזה??
מאת: יעל | 24 בינואר 2014 | 21:25בכיתה ט הגיעה אלינו מורה לספרות חדשה.היא היתה אישה מאוד מיוחדת,צעירה,יפה, מגניבה ומעניינת. בזכותה התחלתי לאהוב ספרות ונחשפתי להמון ספרים חדשים.כל בגד שהיא לבשה-מייד רצנו לקנות כזה. כל איפור,תסרוקת,ריח..רצינו לחקות אותה בכל דבר. כולם ניסו להתקרב אליה וללמוד ממנה.אני הערצתי אותה כל כך,עד שכששמעתי שהיא מתעמלת בחוג מסויים במתנס, החלטתי שאני נרשמת לחוג הזה כדי להתקרב אליה ולהידמות לה..ולראות אילו בגדי ספורט היא לובשת.כמובן שחברותיי היו מרותקות לעדכונים שלי מהחוג וחלקן גם נרשמו לאותו שיעור התעמלות…
מאת: שחר | 24 בינואר 2014 | 20:22כשהיית בת 18 , הערצתי מאד שחקן ישראלי מסויים .
יום אחד אחרי הופעה שלו , החלטתי לעקוב אחריו לביתו , נסעתי אחריו ברכב עד רחוב הרצל בת"א , הוא נכנס לבניין ישן וחשוך ועלה למעלה במדרגות , המתנתי לו בחושך במתחם שהתחבר לחדר מדרגות ומוקף בבניינים .
ראיתי את האור בשירותים שלו נדלק והסתכלתי עליו עושה פיפי .
ולפתע שכבא ללכת והוריד את המים , הרגשתי זרם של מים חמים נשפכים עלי מלמעלה , נרטבתי כולי וגם השפריץ לי קצת לפה , ברחתי משם בהיסטריה ומעולם לא חזרתי
מאת: מיטל | 24 בינואר 2014 | 19:46כשהייתי בת 15 המורדים היו ה-קטע..
כולם ראו את הסדרה, אהבו את פליפה, את מריצה, לוסיאנה ופבלו
וכשהם הגיעו לארץ זה באמת היה הגשמת כל החלומות: גם ללכת להופעה שלהם וגם אולי להצליח לגעת באחד מהם.
אז באחד מן הימים רדפנו אני וחברותי במונית אחרי הואן שלהם וכשראיתי שהואן שלהם נעצר פשוט פתחתי תדלת של המונית והתחלתי לצרוח לפליפה כמה אני אוהבת אותו
:)
מאת: חן וסרמן | 24 בינואר 2014 | 15:46זה היה לפני כמעט 30 שנה.כשהייתי נערה תמימה ומעריצה של מיקיאגי מנוער שוליים. הייתי מטורפת עליו ,יותר נכון על הקול שלו והשירים שלו. אני זוכרת הייתה הופעה בבאר שבע ואני בטמטומי הרב החלטתי לסוע לחור ההוא.אוטובוסים.טעויות. אני לבושה לא מדי ארוך וזה חורף וקרררר. ואני לבד. לא נורמלית, נפלתי על הראש, העיקר שאזכה לשמוע אותו ולראותו מקרוב. גיל הטיפש-עשרה אומרים וזה כל כך נכון.
היום בעד שום הון שבעולם לא הייתי נוסעת אפילו תחנה אחת ,לבד בקור כדי להצטופף עם עוד מאות אנשים בדוחק כדי לשמוע זמר. למה מה קרה?? :)
מאת: יפית ארז | 24 בינואר 2014 | 15:03כאשר בעלי היה בצבא הוא שרת באילת. נסעתי אליו מהבסיס בו שרתתי במרכז עד אילת בטרמפים. אז לא היה פחד לנסע בטרמפים ולא מחבלים. אחרי שסיים את השרות נכנס לקבע ומיד הציע לי נישואין. לאחר שנה התחתנו כי התעכבנו עקב מלחמת ההתשה.
מאת: חנה | 24 בינואר 2014 | 14:01כאשר הייתי בצבא היה לי חבר ששרת רחוק ברמת הגולן. כשר היה בתורנות שבת הייתי נוסעת אליו שזה מרחק נסיעה גדול מהבסיס בו שררתי באזור המרכז עד אליו. אז לא היתה בעיה של טרמפים ולא מחבלים כך שלא פחדתי. אבל היה כיף לבלות את השבת ביחד עם האכל הצבאי וכל מה שכרוך בהוי הצבאי
מאת: חנה | 24 בינואר 2014 | 13:53הייתי בארצות הברית במשלחת של הסוכנות היהודית, כל יום עבדנו והיינו צריכים לדאוג לילדים.
כששמעתי שבוב דילן מופיע במרחק של "רק" 3 נסיעה ידעתי שאני חייבת ללכת, התאריך נפל על יום שבת וזה יצר מספר בעיות- לא היתה תחבורה ציבורית שתגיע לשם והייתי צריכה לדאוג לרכב, וגם אם אדאג לתחבורה איך אהיה שם לבדי? שלא לדבר בכלל על המחוייבות שהיתה לי כלפי הילדים ומי ישחרר אותי בשבת?
פה אמרתי לעצמי שלא משנה מה אני למופע הזה חייבת להגיע!
דבר ראשון התחננתי בפני המנהלת שתיתן לי ללכת למספר שעות, היא הסכימה לאחר תחנונים ולמרות שלא היה לזה תקדים- אף אחד לא יוצא וחוצה את המדינה ובטח שלא במוצאי שבת ולבדו. הבעיה שנותרה היתה הרכב- שאלתי את כל המדריכים ולבסוף אחד מהמדריכים האמריקאים השאיל לי את רכבו.
ביום ההופעה יצאתי מוכנה לראות סוף סוף את דילן אבל לא היה לי מושג איך להגיע לאיצטדיון שבו הוא מופיע. קניתי מפה, אולד סקול לגמרי, אחרי הסתבכויות בדרך והתמוטטות נפשית קלה מהלחץ, הגעתי לאחר 4 שעות נסיעה בכבישים שלא ראיתי מימיי
לגבי הלהיות לבד שדאגתי כל כך כבר לא היה איכפת לי, בוב היה על הבמה ואני הייתי מאושרת
מאת: חן | 24 בינואר 2014 | 13:38עוד מילדותי הערצתי את בריטני, אני זוכרת שזה היה יום חמישי, הייתי אז בכיתה ה' .. חזרתי מבית הספר והדלקתי MTV, לפתע החל להתנגן לו הקליפ של בריטני "BABY ONE MORE TIME" מאותו הרגע- התאהבתי! מאז ועד לרגע המיוחל ידעתי שאני חייבת להגיע להופעה שלה! זה היה חלום הילדות שלי !
לפני שנתיים, בגיל 23 טסתי עם חברה לארה"ב לטיול של שנה, באותה התקופה בריטני יצאה עם אלבום חדש FEMME FATAL ועשתה הופעת השקה לאלבום עם תכנית הבוקר האמריקאית "Good Morning America" . כניסה להופעה היתה ע"י רישום מוקדם בלבד, ואכן נרשמנו אך לא הדפסנו את הכרטיסים כי היינו בטוחות שיהיו קופות למשיכת הכרטיסים.. אז הסתבר ש- לא! הגענו במונית, וחשכו עינינו למראות כמות האנשים שהמתינו שם כבר משש בבוקר!!!!!! כמובן שאנחנו הפרינססות יצאנו מהבית רק בעשר וההופעה ב12! לא היה לנו סיכוי להיכנס אך הייתי חייבת להיות אסרטיבית ויצירתית , כי אין סיכוי שהיתי מגיעה לחינם! ויותר מזה שאין סיכוי שלא הייתי נכנסת להופעה של אלילת הילדות שלי!
דילגנו כמו 2 ישראליות חוצפניות על כל התור כאילו התור בכניסה מיועד ומחכה רק לנו.. באיזשהו שלב שמתי לב שהשומרים לא שמים לב ודלתות החרום היו פתוחות.. פשוט רצתי לשם ולמזלי לא שמו לב!!! חברה שלי המשיכה לעמוד בתור. ניגשתי לשומרים בכניסה כאילו זה לגמרי הגיוני ואמרתי להם שחברה שלי ממתינה לי בחוץ והיא מחפשת אותי, ו"איפה היא אני ממתינה לה הרבה זמן .. " השומרים פשוט פילסו לה את הדרך אליי בשיא הטבעיות והדאגה .. באותו הרגע היינו בהלם! עצרנו עצמנו מלצחוק ולהתגלגל שם על הרצפה.. היינו בהלם כמה דקות ואז פשוט התחלנו לצרוח שהצלחנו להתפלח להופעה של בריטני! כמובן שההופעה היתה מדהימה וזו היתה אחת החוויות הכי מדהימות שהיו לי בארה"ב!
מאת: רינת | 24 בינואר 2014 | 12:27עוד מילדותי הערצתי את בריטני, אני זוכרת שזה היה יום חמישי, הייתי אז בכיתה ה' .. חזרתי מבית הספר והדלקתי MTV, לפתע החל להתנגן לו הקליפ של בריטני "BABY ONE MORE TIME" מאותו הרגע- התאהבתי! מאז ועד לרגע המיוחל ידעתי שאני חייבת להגיע להופעה שלה! זה היה חלום הילדות שלי !
לפני שנתיים, בגיל 23 טסתי עם חברה לארה"ב לטיול של שנה, באותה התקופה בריטני יצאה עם אלבום חדש FEMME FATAL ועשתה הופעת השקה לאלבום עם תכנית הבוקר האמריקאית "Good Morning America" . כניסה להופעה היתה ע"י רישום מוקדם בלבד, ואכן נרשמנו אך לא הדפסנו את הכרטיסים כי היינו בטוחות שיהיו קופות למשיכת הכרטיסים.. אז הסתבר ש- לא! הגענו במונית, וחשכו עינינו למראות כמות האנשים שהמתינו שם כבר משש בבוקר!!!!!! כמובן שאנחנו הפרינססות יצאנו מהבית רק בעשר וההופעה ב12! לא היה לנו סיכוי להיכנס אך הייתי חייבת להיות אסרטיבית ויצירתית , כי אין סיכוי שהיתי מגיעה לחינם! ויותר מזה שאין סיכוי שלא הייתי נכנסת להופעה של אלילת הילדות שלי!
דילגנו כמו 2 ישראליות חוצפניות על כל התור כאילו התור בכניסה מיועד ומחכה רק לנו.. באיזשהו שלב שמתי לב שהשומרים לא שמים לב ודלתות החרום היו פתוחות.. פשוט רצתי לשם ולמזלי לא שמו לב!!! חברה שלי המשיכה לעמוד בתור. ניגשתי לשומרים בכניסה כאילו זה לגמרי הגיוני ואמרתי להם שחברה שלי ממתינה לי בחוץ והיא מחפשת אותי, ו"איפה היא אני ממתינה לה הרבה זמן .. " השומרים פשוט פילסו לה את הדרך אליי בשיא הטבעיות והדאגה .. באותו הרגע היינו בהלם! עצרנו עצמו מלצחוק ולהתגלגל שם על הרצפה.. היינו בהלם כמה דקות ואז פשוט התחלנו לצרוח שהצלחנו להתפלח להופעה של בריטני! כמובן שההופעה היתה מדהימה וזו היתה אחת החוויות הכי מדהימות שהיו לי בארה"ב!
מאת: רינת | 24 בינואר 2014 | 12:14אני מעריצה שרופה יהודה לוי ..
רכשתי זוג תלושים חינם לספא בתל אביב ושלחתי לו ולנינט שהיו ביחד באותה התקופה בדואר
הוא הגיע למקום ואמרתי לו שאני עושה סטודנטית ואני עושה כתבה על זוגיות בין מפורסמים !!
ושהוא סיים את הפינוק ראיינתי אותו !!
מאת: אור | 24 בינואר 2014 | 12:11התגובה נכתבה בפעם הראשונה אז בבקשה תתייחסו אלי
מאת: סולומון רוזי | 24 בינואר 2014 | 11:40
מאת: סולומון רוזי | 24 בינואר 2014 | 11:36בתור ילידת אייטיז, לא מעט מהמוזיקה של אותה תקופה הייתה עבורי פסקול של ילדות והתבגרות. אחת הדמויות החזקות והבולטות של אותה התקופה הייתה שינייד אוקונור. היום קצת כבויה ומעורערת, ואז -יצור יפהפה, מקורי, מוכשר ואמיץ.
לא הרבה זוכרים אבל היא שמה לעצמה מטרה עליונה להלחם בהתעללות נגד ילדים, (היא בעצמה היתה קורבן להתעללות קשה בתור ילדה). היא לא בחלה באמצעים כשבחרה לנצל כל במה שניתנה לה כדי להעלות את המודעות לזה, ובשל כך צברה המוני שונאים שהתנכלו לה והזיקו מאד לקריירה שלה.
כבר שנים שהיא לא עוסקת במוזיקה, ומתבודדת לה הרחק מאור הזרקורים בביתה שבאירלנד
אבל בגלל שהיא השראה כל כך גדולה עבורי, מבחינה מוזיקלית ואישיותית, ניתבתי את ירח הדבש שלי, האירוע שאמור להיות שמור לי ולבעלי בלבד, לאירלנד…
העם האירי ידוע בזה שברגע שיוצאת קרן שמש קטנה, כולם יוצאים החוצה לנגן ולשיר ברחוב. קיוויתי שבאיזשהי פינת רחוב היא תופיע ואוכל לומר לה תודה על הדוגמה לאומץ וכנות שהיא נתנה לי.
הקפנו את אירלנד כולה, ראינו מקומות שלא האמנו שקיימים מרוב יופי, אבל לא ראינו את שינייד.
הייתה לי צביטה קטנה כשחזרנו ארצה, בלי זיכרון של מפגש איתה, אבל אז הבנתי שראיתי לא מעט מהמקומות שעיצבו אותה לטוב ולרע, ושגם זו , לכשעצמה, זכות גדולה עבורי.
מאת: גל | 24 בינואר 2014 | 07:44הסיפור שלי התחיל לפני 11 וחצי שנים. נפגשנו בן הזוג שלי ואני בפעם החמישית. הוא כבר הרגיש וניסה לשדר לי שהכל כבר נגמר בינינו. שאלתי אותו למה ומה הוא מוצא בי שכל כך מרתיע אותו ,ואז הוא שלף רשימה( דמיונית כמובן…) של פגמים שהוא מוצא או מפחד שבעתיד יחבלו בקשר המשותף. לשאלתו מה אני חושבת שאלתי בחזרה אם הוא רוצה לשמוע את האמת, הוא הגיב מיד שכן, בטח ואת כולה. אמרתי לו אני רוצה להתחתן איתך!!! הוא חשב שהשמיעה שלו מתעתעת אבל כשחזרתי על המשפט בשנית נוצר לו הסוויטץ. הסברתי לו שזו הפעם הראשונה שבה גבר אומר לי באמת מה הוא מרגיש וסוף סוף לא רואה בי את הנסיכה הקסומה מארץ האגדות.
כעבור חצי שנה התחתנו… ומאז אנחנו מתראים כל יום!!!
מאת: אליס | 23 בינואר 2014 | 22:48