מתנה בשישי: שמלה של אווה מנדלבאום

כתל אביבית מלידה, אני יודעת שככל שהקיץ מתקרב, כל יציאה מהבית הופכת למאורע. לצאת לבלות? נזמין סרט בVOD. לקנות חלב? נכין טורקי. לזרוק את הזבל? אולי אחרי שהשמש תשקע.. התירוצים נערמים, וחשבון החשמל עולה כל קיץ לגבהים חדשים, ועדיין אני לא מצליחה לחשוב על שום עיר אחרת לבלות בה את חודשי הקיץ האחרונים. משהו באווירה של העיר המיוזעת הזו, גורם לי לרצות לדבוק בה גם כשהלחות בלתי נסבלת וכל יציאה מהבית מרגישה כמו מקלחת של מרק עוף. הרוח מכיוון הים, החיוכים של הילדים בחופש הגדול והקלילות שניכרת בתנועותיהם של ההולכים ושבים, זוגות נוגעים-לא נוגעים ומשפחות שעושות פיקניק בפארק מרגשים אותי כל קיץ מחדש.

 העיר שבה הייתי רוצה לבלות את הקיץ היא ניו יורק אהובת ליבי.
מלבד השדרות היפיפיות,חנויות המעצבים המגרות,מרכזי הקניות,כיכר האורות ועוד ועוד ועוד…סיבה אחת יש לי והיא משפחתי האהובה שגרה בניו יורק אותם לא יוצא לי לראות במשך השנה ולכן הקיץ זהו הזמן המתאים ביותר בשבילי לבלות יחד איתם בתפוח הגדול!!

 לא הייתי בלונדון לעולם. והחלום שלי הוא לבלות עם בן-זוגי בלונדון הקסומה.

לטייל,לעשות שופינג ובערב ללכת למסעדת יוקרה עם אהובי לבושה בשמלה המדהימה של אווה מנדלבאום. לשלב עם עקב ניוד ועגילי פנינה צמודים ותיק קלאץ חמוד(שכל הפוקוס יהיה על השמלה :))

להרגיש לרגע כמו קייט מידלטון כי אין ספק שהשמלה הנסיכתית היתה נכנסת בקלות לארונה של הנסיכה.

 העיר בה ארצה לבלות הקיץ היא ברלין. עיר המשלבת היסטוריה עם בילוי. בירת אירופה! יש בה סיפור משמעותי של העם היהודי לצד חיי לילה מטורפים! עיר ללא הפסקה-ממש כמו ת"א הקטנה…בבוקר ללכת לסייר באתרים המרכזים (אנדרטת השואה, חומת ברלין כו'..), לעשות קניות בקודאם (רחוב מדהים) ובמאוורפארק (שוק וינטג מדהים), כמובן לנוח טיפה לקום להתארגן ולצאת למסיבה טובה עם החברות הטובות ולהנות עד הבוקר…. :)

 רק השם ניו יורק מזכיר לי כוכבים, ניצוצות של מעברים תכלכלים ובניינים נוצצים מסביב, השופינג הכי לוהט שרק עולה בדעתי, ואלפי תחתונים של ויקטוריה סיקרט. אני מכורה לבלוגים של כותבות מניו יורק, שמעלות כל הזמן תמונות של מסעדות חדשות שנתפתחות בסוהו עם צלחות קרפצ'יו ללא פגמים… ואם כבר זה סדר היום- אין יום שנגמר היטב כמו יום שנגמר עם מרגריטה קפואה באיזו בר מהמם שכולם שם רווקים כמובן.
זו ללא ספק העיר הכי שיקית שיכולה לעלות בכל דעתה של בחורה מכורת שופינג קרפצ'יו ומרגריטות, כמוני:)

 קוויבק סיטי היא עיר בקנדה שהייתי מאוד שמחה לחזור אליה. יש בה שילוב מנצח של מזג אויר מצוין (לא קר ולא חם)בקיץ, אוירה רומנטית, מבנים עתיקים בצד חדשים, טירה ענקית שמשקיפה על כל העיר ועל האזור, נימוסים אירופאיים, אוכל טוב, שקט ועוד דברים רבים וטובים. אני מתגעגעת ללכת בנחת ברחובות המקסימים וליהנות מהאווירה הנפלאה ומצלילי השפה הצרפתית :-)

מטולה. טוב אז זאת לא בדיוק עיר אלא מושבה, אבל יש בה כל כך הרבה. בשנה החולפת סיימתי לימודי תואר במכללת תל חי ובמשך 3 שנים מופלאות גרתי במטולה. לפני המעבר למרכז עשיתי כל שביכולתי כדי למצוא עבודה ולהשאר באזור שכל כך זקוק לדם צעיר שיחייה את המושבה. אבל הזדמנויות עבודה רבות לצערי אין בה. למזלנו תעסוקה לחוד וקסם לחוד, ולמטולה יש קסם. ערימות ערימות של קסם. אני מתגעגעת לכל כך הרבה דברים בה- לסניף הדואר הפצפון שאף פעם אין בו תור, למסעדות טעימות שתמיד נעים לשבת בהן, לנוף- אוי הנוף! לתיירים מהארץ, לתיירים מחו"ל, אפילו הטמפרטורות בקיץ יותר נסבלות בהרים הגבוהים. גם סטייל יש. הרחוב העתיק של מטולה זרוע חנויות בוטיק קטנות ומשגעות. תכשיטים עבודת יד, תיקים בתפירה אחד אחד- המון יוצרים, צעירים וותיקים, שמכינים פריטים ייחודים שלא רואים אח"כ על אף אחת אחרת. לא הייתי מתנגדת בכלל לעוד קיץ אחד אחרון במטולה. ככה בשביל הזיכרון. רק עוד קיץ קטן. גם ככה נשאר רק את אוגוסט….

פריז. זו הבחירה שלי.
אני יודעת שכשעוצמים את העיניים ומדמיינים חופשת קיץ אולטימטיבית, רוב האנשים מפנטזים על שמש, ים ואם גם ממשיכים להיסחף בחלום, אז גם לגימה היישר מקוקוס מצטרפת לתמונה..
אבל את הים והשמש הכי טובים יש לי ממש מתחת לאף. בתל אביב.
הייתי רוצה לבלות את הקיץ שלי בפריז..
לפתוח את הבוקר בקפה עם קרואסון חם, שופינג בשאנז אליזה, לתת מבט חודר במונה ליזה, לנשנש מקרונים, לקפוץ לגלריה במונמארטר ולסיים את היום במסעדה שצופה אל כל הנוף הזה.
והאמת? מעולם לא הייתי בפריז..

אז נכון, לאירופה עוד לא הגיעו המזגנים, אבל אני מפנטזת על פאריז בקיץ. כשהאייפל מנצנץ מאגלי זיעה, והקרואסונים שזופים מחמאה, לבד, מאחורי משקפי שמש גדולים. מסתכלת על השיק הפריזאי על שייק טעים. ואז…אני מתעוררת! שני זאטוטים צמאי חופש לידי. פאריז לא מחכה לי. גם שם אהיה לבד :-)

פריז הקסומה עיר שיקית ובועטת מבחינה אופנית , גם במזג אוויר אפרורי הקור רק משחק לטובת הסטייל ומאפשר לשחק עם פריטי אופנה נחוצים ומחממים. מגזינים כמו Elle וVogue של צרפת כל אחד מכיר ואלו שלא מקבלים נזיפה אופנתית קשה במיוחד. לוק צרפתי יומיומי בפריז מכניס רק זוהר לשמיים אפרוריים .
הגוונים העדינים שמתגלים במלבושיהם של הפריזאים בזכות השילובים , החיבורים וההתאמות המעודכנות , מהכובעים והצעיפים ועד החולצות והנעליים.

 העיר בה ארצה לבלות את הקיץ הזה, היא תאמינו או לא, תל אביב.
לפני כ9 חודשים, ביום סגריר של סוף נובמבר, לקיתי בתסמונות הפיברומיאלגיה והתשישות הכרונית.
כןכן, גם כשאני שמעתי לראשונה את הפיברומימממהההה??? חשבתי שעובדים עליי, מסתבר שדיברו ברפואית. אני אדבר בדמיונית.
דמיינו לכם שדון אדום וקטנטן עם חיוך מרושע, צחוק מתגלגל וקלשון ביד, שהחליט להתעוףף לו לתוך לב ליבה של מערכת העצבים שלי. הוא יושב שם, השדון החמוד, ומשחק בי.
בתחילה, גרם לי לעייפות קיצונית. כזאת שגם אחרי 18 שעות של שינה רצופה – בכל יממה – לא עוברת. עייפות כזאת שתוך שבועיים הפכה אותי מהבחורה הבריאה, הספורטאית, מלאת החיים לשבר כלי, לאדם שלא מסוגל לצאת מהמיטה. עייפות שהגוף מרגיש כאילו שהוא התמלא באבנים כבדות ואי אפשר לזוז.. כזאת עייפות, תשישות.
כשהתחיל לשעמם לשדון שלי לשחק באותו משחק הוא הוסיף את הכאבים. כאבים בעצמות ובשרירים ובפנים ובראש ובבטן ואיפה לא? כאבים שגרמו ל'יפיפיה הנרדמת' שהייתי לא לישון. אז לא ישנתי. במשך 38 שעות רצוף ברגע השיא (!)
והשדון כמו כל אחד, שמח לאיד על הסבל שלי ומחליט להוסיף עוד קצת אש למדורה.
הוא פגע במערכת החושים שלי. אני שומעת כלכך טוב שכל רעש קטן כואב לי, ומריחה כלכך טוב שהמטעמים של אמא עושים לי בחילה..
והכואב מכל, רואה כלכך טוב שהשמש מסנוורת ואי אפשר לצאת מהבית.
אז אפילו שהיום הכאבים קצת קהוו, והעייפות קצת פחתה, וניראה שאני במסלול הנכון לבעוט את השדון מהגוף שלי ולהטיס אותו לירח, השמש עדיין מסנוורת ומקשה על העיניים.
ולכן, בקיץ המדהים הזה שיש בחוץ, הבקשה היחידה שלי היא לצאת לחוף הים, להסתכל על השמיים, להינות מהבריזה ומהריח המלוח של הגלים, מהרעש של הקצף, מציוץ הציפורים.
לא צריכה את ניו יורק ולא את פראג, ולא פריס, ולא רומא, ולא שנגחאי ולא ריו. תנו לי לצאת להינות מתל אביב.

העיר בה ארצה לבלות הקיץ היא לונדון, נראית לי מגניבה מאד ואשמח לבקר בה!! 

 איסטנבול מגדירה מחדש את מושג השיק בדורנו. אם הרעיון הבסיסי בשיק הוא קוליות וביטחון עצמי ותעוזה לשילובים חדשים ומפתיעים (כאלה שנראים טוב רק עליך), אז איסטנבול היא ה-מודל לאיך עושים את זה בסטייל, ועוד במזרח התיכון. איסטנבול היא עיר עם מסורת וכבוד לטקסטיל (תחשבו על שטיחים טורקיים עם עבודות הרקמה המהממות), שבשכונותיה העתיקות אפשר לראות נשים עם כיסויי ראש במגוון צבעים וצורות, צועדות כמו פרחים, כמו נקודות צבעוניות מבהיקות על רקע הארכיטקטורה העות'מנית של קונסטטנטינופול. מעבר למיצרי הבוספורוס, בשכונות החדשות סביב כיכר טקסים, צעירים וצעירות לוהטים שואבים השראה אופנתית מהביאנלה לאמנות מודרנית שמתקיימת בעיר, מתרבות חיי הלילה, מהדילוג הקליל בין מזרח למערב, אסיה ואירופה. הלוואי שכל ערי המזרח התיכון היו יכולות להיות קוסמופוליטיות כמו איסטנבול.

 הקיץ הוא העונה הכי יפה, והקיץ הכי יפה הוא בפירנצה. הלבנים החומות והגגות האדומים מחזירים את החום של השמש, ואם רק מתרחקים קצת ממרכז העיר מגלים רחובות שקטים ואנשים נוסעים באופניים. אין על הסטייל של האיטלקים (וזה עוד בלי להזכיר את השפה והאוכל). צריך לבלות יום אחד בפירנצה ולהציץ בגבעות של טוסקנה כדי להבין למה למה אחד האמנים הגדולים ברנסנס צייר בה. השמלה מזכירה לי אור ירח, והייתי לובשת אותה בלילה לפונטה וקיו, הגשר המרכזי של העיר, כי היא מתאימה בדיוק לכל האורות והיהלומים הנוצצים שממלאים אותו.