מתנה בשישי: שרשרת של LILLA MY
צילום: יח"צ
בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע תוכלו לזכות בשרשרת של LILLA MY, כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות על חווית ילדות סטייליסטית במיוחד שנחקקה בזכרונכם. התשובה המעניינת ביותר תזכה את הכותב/ת בפריט.
*הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 28/04/13, בשעה 12:00.
**בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
את הפריט ניתן להשיג בסטודיו Jul and Lilla My, רח' אפ"ק 3, מתחם נגה – יפו.
הזוכה בשובר של לוני וינטג' משבוע שעבר היא נטע, שסיפרה לנו על הפריט הכי נוסטלגי שלה:
"כשהייתי ילדה, אמא שלי נראתה לי האישה הכי יפה בעולם. לא משנה מה היה מזג האוויר בחוץ, או לאן היו פניה מועדות, היא תמיד הקפידה על הופעה מסוגננת, מושקעת ותמיד נראתה כאילו הרגע יצאה ממגזין אופנה מחו"ל.
על שלל חולצות השיפון, חצאיות הפליסה והקלוש, ואינסוף חגורות המותן של אמי, כמעט תמיד הייתה תלויה על צווארה שרשרת זהב עם תלויון עגול זהוב של שעון קטן.
אני זוכרת איך בילדותי, כאשר הייתה עוזרת לי להתלבש או רוכנת כדי לחבק אותי, השרשרת הייתה מתנדנדת ופוגעת בראשי. יום אחד השעון הורד מצווארה ונשכח במגירה. לפני שנתיים, הסתכלנו על תמונות ילדותנו ונזכרנו בשעון-שרשרת היפהיפה של אמא. היא סיפרה לנו איך קיבלה אותו (מאבא שלה לסיום התיכון) ולמה הוא הגיע למגירה (ניסו לגנוב לה אותו ושברו את הזכוכית).
חודשים אח"כ, ליום הולדתי קיבלתי מאמא שלי את השעון במתנה. הזכוכית מתוקנת ומאחור, לצד ראשי התיבות שלה (מלפני הנישואים שנחרטו על ידי אביה), נחרטו גם ראשי התיבות של שמי. אני עונדת את שרשרת השעון רק לאירועים מיוחדים. וכל פעם מרגישה בזכותה אלגנטית ויפה, כמו לקוחה ממגזין אופנה מחו"ל".
גיסי התחתן לפני חודש בערך.לחתונה מצאתי את ה-שמלה.אמנם היו הרבה מדידות והתרוצצויות בכל זאת, קצת קשה למצוא שמלה שתחמיא לך כשהגוף שלך עבר 2 הריונות.ובכל זאת מצאתי סוף סוף את השמלה שישבה עלי בול.שמלה בגוון סגול-חציל משהו עם שילוב של בד שיפון מה שהוסיף ליופייה .מהמממת בקיצור.כשהגעתי הביתה,כמובן שמדדתי אותה שוב(קצת שריטה אצלי שכל בגד שאני קונה אני שוב מודדת אותו כשאני מגיעה הבייתה..אני עובדת על עצמי בקטע הזה..:)). בעודי מסתכלת על השמלה אני רואה שמשהו חסר, איזשהו טא'ץ סופי שישלים אותה.בתחילה חשבתי אולי שרשרת מזהב או אולי כסף שתתאים לגוון של הנעל (נעל שפיץ בצבע ניוד עם שילוב של כסף בעקב).עדיין-לא מתאים.ואז נזכרתי שראיתי פעם באינטרנט איזשהי כתבה על מעצבת תכשיטים .החלטתי לנסוע לבוטיק שלה.שם הוא חיכה לי, בין דוכני רהיטים ישנים/חדשים, וסמטאות צרות, בשוק הפשפשים ההומה אנשים.נכנסתי ועיניי ככה גיששו במהירות את הפריטים.מיד נדלקתי.הרגשתי שהמעצבת עיצבה אותם במיוחד בשבילי.קלעה לטעם האישי -התעוזתי שלי.בין הפריטים ראיתי אותה, מונחת לה על מעמד מיוחד לשרשראות , עשויה מבדים שונים שכל בד משלים אחד את השני בצבע שלו ובסוג שלו שממנו הוא עשוי.עכשיו השמלה שלי מושלמת חשבתי לעצמי בעודי מודדת אותנ על צווארי. השרשרת התאימה כמו כפפה ליד.היום המיוחל הגיע והרגשתי שוב כמו כלה ליום אחד.
מאת: מיטל | 27 באפריל 2013 | 23:22
מאת: גננת בסטייל... | 27 באפריל 2013 | 20:21בילדותי המאוחרת ונעוריי הייתי לובשת הרבה בגדים גדולים , של אבא שלי בעיקר – טרנינגים, קפוצ׳ונים, חולצות גדולות .. כנראה שזה תוצאה של טראומות שעברתי . לא הייתי מייחסת חשיבות למה או איך אני לובשת. להפך הייתי כל הזמן מנסה להסתיר את עצמי ואת הגוף . יום אחד בסביבות גיל 18, הסתובבתי במתחם התחנה ונכנסתי לחנות שנקראת שופרא, ושמה גיליתי אגף פשוט מהמם ביופיו של המותג ״ אירגולר צ׳וייס״ , קשה להסביר את התחושה שעברה בי באותו רגע , אבל באמת שמצאתי את עצמי פתאום , האזור הקטן הזה של הנעליים המיוחדות בעיצוב אירגולר נתנו לי תחושה של בית . מיד קניתי זוג נעליים, יחסית עדינות – לבנות עם פרחים צבעוניים עדינים עליהן ומסגרת ירוקה , אבל מאז משהו בי נפתח . התחלתי לגלות את היופי שבי , את הבטחון , השגעון, הייחוד … חזרתי לקנות עוד ועוד זוגות נעליים כל אחת משוגעת יותר מהשניה . החוויה הזו השפיעה על כל הלבוש שלי , מבחורה שמסתירה את עצמה בתוך טרנינגים גדולים , לבחורה שהולכת עם הלב שלה והמצברוח בלבוש- מתלבשת עם נעליים משוגעות, בגדים משוגעים וגם צמודים, ואקססוריז לא מהעולם הזה … גיליתי כמה כיף ללכת עם הלב שלי שהוא משוגע לגמרי ולהתפרע , לא לפחד שיראו אותי , להפך – להנות מזה :) בנעליים האלו מצאתי את עצמי מחדש , אחרי שכיביתי אותי , וזה הדבר הכי טוב שקרה לי …
מאת: אלמוג | 27 באפריל 2013 | 10:36כל ילד וילדה בגן בימי שישי בישראל מחכים להיות אבא ואמא של שבת.
אחת מחווית הסטייל בילדותי היו שם כאשר הגיע תורי להיות אמא שבת.
הייתי ילדת שמלת וחליפות תואמות ונורא רציתי משהו מיוחד ולא לבן כמו כל הבנות.
אחרי ששיגעתי אתאמא שלי על בחירת השמלה היא הוציא מהבויידם שמלת תכלת מחוייטת כזו קטנה וסיפרה לי שזו שמלה שסבתא שלי תפרה לה באיטליה בתור ילדה .
מאת: קארינה | 26 באפריל 2013 | 23:11אני פשוט התאהבתי בשמלה המחוייטת עם הכפתורים הקטנים שנעשתה בעבודת יד רבה- ממש אמא שבת מיתולוגית.
הגיע היום המיוחל לבשתי את השמלה עם גרביונים לבנים,נעלי בובה וצמות והלכתי מרוגשת לגן ואני זוכרת איך הגננת והאימהות פשוט השתגעו ממני מה שהוסיף להנאה.
מאת: הזוי. | 26 באפריל 2013 | 21:59שהייתי בערך בת 8 אימי קנתה לי שמלה מקושקשת נפוחה בגווני אדום. לא ידעתי אז איך להגדיר את השמלה. כשהלכתי להראות אותה לחברתי הטובה היא טענה (מקנאה כנראה..) שהיא "מצועצעת". אני זוכרת שנעלבתי קשות. עברו שנים עד שהצלחתי להרגיע את עצמי ולסלוח.
מאת: ענבל | 26 באפריל 2013 | 14:47היום אני מתלבשת צבעוני, ססגוני ואחר. אני לא מתביישת במה שאני קונה לעצמי, אוהבת ללכת ברחוב ולהיראות שונה ולאלו שחווים את דעתם בקול רם או מתלחששים בפינה אני עונה "כן, אני עומדת מאחורי האאוטפיט הזה ומרגישה טוב איתו"
ותודה לחברה ההיא ולשמלה המצועצעת שבעיני היתה הכי לא ממוצעת וטוב שכך.
לפני חודש בערך גיסי התחתן. לחתונה מצאתי את ה-שמלה , יחד עם נעליים שפיץ בצבע ניוד וכסף שהתאימו במיוחד לצבע החצילי משהו של השמלה.הכל נראה היה מתוקתק אך עדיין היה חסר איזשהו משהו שישלים את השמלה.שברתי את הראש מה להוסיף, אולי שרשרת ככה מזהב שתתאים או הפוך, מכסף שיתאים לגוון של הנעל אבל עדיין משהו לא היה נראה לי.אז נזכרתי שקראתי פעם כתבה באינטרנט על מעצבת תכשיטים יחודית, ומקורית.אני זוכרת שהיה רשום שם.."לבעלות תעוזה במיוחד.." ראיתי את העיצובים ונדלקתי.בדיוק מה שאני אוהבת .מהר מאוד ביררתי את הכתובת ונסעתי אליה.שם חיכה לי ,בין דוכני רהיטים ישנים/חדשים, וסמטאות צרות, בשוק הפשפשים ביפו, הבוטיק הקטן והמיוחד של המעצבת.ישר שנכנסתי הרגשתי בחום הקורן ממנה, מחייכת לה ואומרת שלום.."סוף סוף מצאתי מה שחפשתי .."אמרתי לעצמי בעודי ככה מגששתי עם העיניים בין פריט לפריט .לאחר התלבטויות רבות ומדידות כמובן, מצאתי את ה-שרשרת המושלמת , הטאץ' הסופי לשמלה שלי .השרשת עשויה מחתיכות שונות של בדים.משהו מיוחד שלא רואים אצל כל אחת."זה בהחלט לבעלות תעוזה"..חשבתי לעצמי. היום המיוחל הגיע , השרשרת התאימה לשמלה כמו כפפה ליד ובחתונה הרגשתי מיוחדת יותר אפילו מהכלה…(סורי..אבל כך הרגשתי).זו הייתה בהחלט חוויה קסומה ואני בהחלט אחזור לשם שוב.
מאת: מיטל | 26 באפריל 2013 | 14:25כיתה ה'. קומה שלישית. ליד המעבדות, ההפסקה שלפני שיעור טכנולוגיה.
מאת: שני וינטרוב | 26 באפריל 2013 | 09:04הבנים מצד אחד, הבנות בצד השני. אני עם הבנים. יש להם את הסנדוויצ'ים הכי טעימים להחלפה.
עומדת, מחויכת ומבסוטה מהחיים. רוב הבנות עם ג'ינס קצר מעוטר פנינים ותחרות (הקיטש במיטבו) עם חולצת בטן בכיתוב מטאלי שהמשמעות שלו היא מלאך, אהבה, או עוד איזה מילת שטות באנגלית שאף אחד מאיתנו לא הבין בכיתה ה'.
ואני, ליד הבנים, מלוכלכת כולי מקרב שקיות הסבון שניהלנו בשיעור תנ"ך שלפני כן, לבושה בטייץ ברמודה, עם גימורי תחרה במכפלת, בצבע אפרסק עדין, וטי שירט מיקי מאוס שאבא קנה לי בדיסני וורלד שנתיים לפני, שעד אז הספיקה להישחק במידה הראויה.
באותו רגע הבנתי שאני לבושה שונה. שאני שונה. וחייכתי.
תמיד אהבתי להתלבש מיוחד (לדעתי גם יפה), אבל החוויה הכי זכורה לי הייתה כשהייתי בת 14, התלבשתי פעם מה שהיה נראה לי יפה במיחד (ויום אני מבינה שסבל מעודף משבצות ולוק סקול גירל מאוס) והלכתי לבית הספר. בדרך חזרה עצרו אותי 2 נשים שונות שאני לא מכירה, ואמרו לי שהתלבשתי היום יפה במיוחד. זה ריגש אותי מאוד!
מאת: keshet | 26 באפריל 2013 | 08:01כשאני יושבת וחושבת על חוויה סטייליסטית ראשונה שלי, מייד עולה לי בראש תמונה שלי, בת 9 ואמא מודיעה לי שצריך להתארגן כי הולכים לעשות דרקון. אז נכנסנו לחדר שלי, ואמא הוציאה לי חליפת מכנס וסריג בצבעי אפור וורוד עם מיני מאוס מקדימה ושרוולים עם פרחים קטנטנים. זו הייתה החליפה הכי יפה שלי והכי אהובה עליי. תמיד קיפלתי אותה באופן מסודר ושמתי אותה יפה יפה על המדף ככה שאני תמיד אוכל להסתכל עליה.
מאת: אביטל שיינקמן | 25 באפריל 2013 | 23:21אני זוכרת שלא הבנתי למה אני צריכה להתלבש כל כך מהודר. לא הבנתי לאן הולכים, הייתי בטוחה שאני הולכת לג'ימבורי לקפוץ על טירה מתנפחת בצורת דרקון או משהו כזה. לא ידעתי מה זה דרקון.
רק אחרי שאמא הסבירה לי לאן הולכים ומה זה מה שמחתי שאני לובשת את החליפה שלי. אז נכנסתי לחדרון בו צילמו אותי, וחייכתי הכי חזק שאני יכולה, בבגדים הכי יפים בארון שלי ועד היום, למרות שהחלפתי דרקון, למרות שהחליפה כבר נמצאת לה איפה שהוא בערימת הזבל, אני שומרת את התמונה והדרקון כחלק מחוויה שאזכור לתמיד…