נעליים של Couple Of במתנה

ספרי לנו היית מוכנה לעשות בשביל להיות גבוהה יותר בכמה סנטימטרים ותוכלי לזכות בנעליים של Couple Of

מאת  | ‏ 14 דצמבר 2012

צילום: יח"צ

שווי הפרס: 590 ש"ח

בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע תוכלו לזכות בנעלי עור של המותג קאפל אוף, בעיצובם של שלי סתת ואילון קומבור. כל שעלייך לעשות כדי להשתתף בתחרות, הוא לספר לנו בתגובות מה היית מוכנה לעשות בשביל להיות גבוהה יותר בכמה סנטימטרים. התשובה המעניינת ביותר תזכה את הכותבת בפריט.

*הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 16/12/12, בשעה 12:00

*בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
*את הפריט ניתן להשיג בחנות הדגל בדיזנגוף 207 בת"א ובשאר חנויות הרשת.

הזוכה בשמלה של Lilamist משבוע שעבר היא פאולינה, שסיפרה לנו מהו הפריט הכי חשוב בארון החורף שלה: גרביונים. יום אחד, לפני כשנתיים, החלטתי כי מאסתי מהמכנסיים והג'ינסים הסולידיים שכולן לובשות, החלטתי לחפש ייחוד ומצאתי אותו בגרביונים. מאז אספתי עשרות זוגות, בכל הצבעים והטקסטורות, מהשקוף לאטום, ואפילו כמה מהארון של אמי כשהייתה צעירה, מעריצה אותה על כך שאין בהם אפילו רכבת אחת אחרי 20 שנה! אני לובשת אותם עם שמלות, חצאיות ומתחת למכנסיים קצרצרים בחורף. רוב הבגדים שלי לא צבעוניים במיוחד, לכן אני מרשה לעצמי להתפרע עם גרביונים בוהקים או עם הדפס מגניב. כשאני יוצאת עם גרביונים יפים מתחת לשמלה חמודה אני מרגישה קלילה, נשית, יפה וכמובן מיוחדת יותר. ממליצה לכל אחת, בכל גיל ובכל מידה, להתחיל ללבוש גרביונים יפים ומחממים החורף ולנטוש את המכנסיים שכולנו התרגלנו אליהם!

השאירו תגובה

 

  • בשביל להיות גבוהה אפילו במספר סנטימטרים בודדים, הייתי והנני מוכנה לעשות הרבה. לראייה, שלל התפילות וההבטחות ששיגרתי לאלוהים מהיום שבו הגיע המחזור ואני, רחמנה ליצלן, הפסקתי לגבוה, כשכל אורכי 1.55 מ' בלבד!
    כיום, לצערי הרב, פיתחתי התמכרות לנעלי עקב ונועלת אותן גם באמבטיה. מה שאני מוכנה לסבול בתמורה הם מן הסתם הכאבים בגב התחתון, הנקעים ושיפשופי העור למיניהם שגורמות הנעלים ):
    משום כך, אשמח לקבל מכם נעל נאה ונוחה, אך גם מגביהה, שתוכיח לי שאולי אפשר גם אחרת!

    תודה,
    ענבר

    מאת: ענבר חגי |‏ 16 בדצמבר 2012 | 18:00
  • בעיני רוחי, תמיד היו חסרים לי כמה סנטימטרים. עם כמה סנטימטרים נוספים הרגשתי תמיד מוצלחת יותר – יפה יותר, רזה יותר (אולי גם חכמה יותר). אין ספק – כמה סנטימטרים נוספים זה ממכר. עם הזמן פיתחתי כמה טריקים להגבהה מיידית:
    1. ללבוש צבע אחיד מכף רגל ועד ראש. לרבות הנעליים. בכל מקרה לא ללבוש חולצה בצבע אחד, מכנסיים בצבע שני ונעליים בצבע שלישי. זה יקטין גם שחקן כדורסל.
    2. ללכת עם מכנסיים מתרחבים שמגיעים כמעט עד הרצפה ונעלי עקב. ממילא אף אחד לא יודע היכן נגמרת הרגל ומתחילה הנעל.
    3.לנעול נעלי עקב בצבע שחור או ניוד – זה משתלב על הרגל ולא מודגש.
    4. לא לנעול נעלי עקב עם רצועה בקרסול -זה מקצר את הרגל.
    שנים הלכתי עם עקבים בגובה העולה על 10 ס"מ. עם הזמן רמזו לי (בעדינות, יש לומר) שמאחר וגובהי הוא 1.70 מ', איני זקוקה לעקבים כה גבוהים. באומץ רב, ובהדרגתיות, ירדתי לעקבים בגובה 9 ס"מ ואז גם 6 ס"מ.
    כיום אני יכולה לומר שגם עקבים נמוכים יותר משיגים את מטרתם – אני נראית גבוהה יותר, יציבתי טובה יותר, והרגשתי נפלאה :)
    מסקנתי לפיכך – אין כמו עוד כמה סנטימטרים לשיפור מיידי של מצב הרוח.
    וכמובן אשמח לקבל את זוג הנעליים שבתמונה כדי להוכיח זאת לעצמי פעם נוספת…

    מאת: שלי |‏ 16 בדצמבר 2012 | 09:18
  • תמיד הייתי נמוכה, ותמיד ניסיתי כל מיני דברים בשביל להיות יותר גבוהה.
    כשהייתי ילדה – הדבקתי לסוליות הנעליים שלי חתיכות עץ רחבות כדי שאני אראה גבוהה יותר.
    אח"כ הלכתי ללמוד בלט כדי ללכת על קצות האצבעות כמו הבלרינות
    אח"כ כבר התנזרתי משתיית קולה והתחלתי לאכול ולשתות באובססיביות דברים שאמורים לעזור לי לגבוה (מוצרי חלב, ירקות ירוקים).
    היום אני אוהבת להיות קטנטונת כזו ונמוכה – ופשוט שמחה עם 159 הסנטימטרים שלי, וכשבא לי – אני תמיד יכולה לתגבר אותם בזוג נעלי עקב יפהפיות, ולהרגיש הכי גבוהה בעולם והכי ליידי שאפשר

    מאת: תמר |‏ 16 בדצמבר 2012 | 08:10
  • בשביל להיות גבוהה בכמה ס"מ הייתי מפסיקה להיות הבן אדם המעצבן שחייב להעיר לכל החברות הנמוכות שלו (וכן אני אחת מהן) שאם המכנס לא מתאים באורך,התשובה היא מכפלת. או קיפול המכנס חוצה עד גובה מפרק השוק/כף רגל. אף פעם התשובה היא לא קיפול מתנצל פנימה.
    על מה לא הייתי מוותרת? על נעלי עקב. כל מי שחושב שהתפקיד שלהן הוא סולם או מקפצת גובה לא מבין שאלוהים חבוי בפרטים הקטנים- בצורת השוק,ביציבה,בהליכה ובאופן בו המכנס גולש כשהרגל טיפה יותר מתוחה.

    מאת: נועה |‏ 15 בדצמבר 2012 | 22:57
  •  אני גבר גבוה (מעל למטר ותשעים), אבל הבן שלי, בן ה-5, מאד מאד נמוך לגילו. אצבעוני ממש. לאשתי מאד קשה עם זה. היא כבר לקחה את הילד לדיאטנית, אנדוקרינולוגית, הומאופתית, צילום כף יד ובדיקות דם… כמובן שהכל אצל הילד תקין. הוא פשוט נמוך. אז מה אני מוכן לעשות בשביל עוד כמה סנטימטרים לגובה של הילד? קודם כל, הייתי מוכן לתת לו כמה סנטימטרים מהגובה שלי. אבל בינתיים, כיוון שאני לא יכול, אני מוכן לקבל את הטירוף לעניין של אשתי… (והנעליים יהיו הפתעה בשבילה, כמובן, אם מישהי פה תהתה לגבי זה :) )

    מאת: אריאל |‏ 15 בדצמבר 2012 | 22:18
  • היום הגובה שלי נחשב ממוצע (אני תמיד אומרת 1.68 אבל כנראה שמדובר בסנטימטר או שניים פחות), אבל כילדה הייתי הכי נמוכה בכיתה. מגיל צעיר שמתי לב, שאני נמשכת לבחורים גבוהים מאד. כמה שיותר גבוה, יותר טוב… בסופו של דבר התחתנתי עם גבר שמתנשא לגובה 1.90 מ'. הייתם חושבים שבהשוואה לבעלי אראה גמדה, אבל מסתבר שהגובה שלו משפיע על התפיסה של הגובה שלי. מה זה אומר? אני נראית לאנשים יותר גבוהה לצידו! כבר כמה פעמים שמעתי שאנשים כינו אותנו הזוג הגבוה… אני, הילדה הכי נמוכה בכיתה, היא חלק מהזוג הגבוה! בקיצור, רוצה להראות גבוהה יותר בכמה סנטימטרים? מצאי בן זוג גבוה…

    מאת: עדי |‏ 15 בדצמבר 2012 | 22:10
  • כמו בנות רבות כאן, גם אני נמוכה.. ותמיד קינאתי בבנות שמסוגלות ללכת על עקבים למרחקים ארוכים, וימים שלמים. אני הייתי מהבנות שהצליחו ליפול מעקבים אפילו כשהן עומדות במקום. לכן אף פעם לא טרחתי לנסות. עד שמצאתי נעל עקב שיש לה סוליה מאוד יציבה, והתחלתי להתאמן.
    גם היום אני רחוקה מלהיות בחורה של נעלי עקב, ואם אני יוצאת מהבית ומצפה לי הליכה אני בחיים לא אשים נעל עקב. אבל יש לי גם ניצחונות קטנים, כמו הליכה למסעדה קרובה עם נעל עקב בלי להחליף בדרך לכפכפי אצבע!
    אבל אני עדיין לא מעזה ללכת לעבודה עם עקב, כי זה נראה לי אתגר גדול מידי…

    מאת: עינת |‏ 15 בדצמבר 2012 | 19:27
  • אחרי שנת סטאז' בתיכון, כשראיתי שאני מגיעה לילדים המחוצ'קנים עד הכתף ואחרי שרכז המשמעת צעק עלי שלוש פעמים "למה את בלי תלבושת?!"
    כי אני המורה, לדרמה…
    החלטתי, אני מלמדת רק ביסודי.
    לפני שנתיים נכנסתי לכיתה ד', כן, ילדים בני 10 והיו שם בנות גבוהות ממני, משמעותית.
    מה עושים? רק גן ילדים.
    בבוקר, אני בבה"ס על עקבים גבוהים. בצהריים, יורדת לנעלי ספורט ומלמדת חוגים בגני ילדים, שם אני הכי גבוהה!

    מאת: שן שן |‏ 15 בדצמבר 2012 | 19:24
  • אני זוכרת היטב את ימי החופש הגדול של תקופת התיכון,בהם טפחתי תקוה חשאית לצמיחה מואצת לגובה,או אז כך התענגתי על חלומי בהקיץ ,אפציע בראשון לספטמבר בשערי בית הספר תמירה ונאווה,ובני כתתי יחזו בפלא הטבע הניצב מולם,לשונם תדבק לחיכם,ואני אביט סביבי ואשאל בפליאה מי זו להקת הגמדים המתגודדת סביבי בפיות פעורים.כך שנה אחר שנה,חופש ועוד חופש,ואני נאיבית שכמותי המשכתי להאמין.אני זוכרת גם את הביקור אצל האדיקרינולוג שאימי הטובה והגבוהה גררה אותי אליו כדי לברר היש עוד תקוה? או שהגמדות הזו בלתי הפיכה. "גבירתי,פסק הרופא,בתך כבר לא תגיע לגובה שלך" ,וכך בהבל פה אחד קבר, בלי דעת,עשרות שעות של חזיונות גדלות עטורי תקוה ונחמה.מאז פחות או יותר הפסקתי להאמין בניסים והתחלתי ללכת על עקבים.טוב,נחזור עכשיו לעניננו,אז מה הייתי מוכנה לעשות תמורת כמה סנטימטרים? האמת שדי הרבה,לותר למשל, למשך חודשיים תמימים על שנת הצהריים שלי,לנשנש כל ערב במשך שבוע שלם חבילת גזר גמדי היישר מהמקפיא,לנגב לשארית חיי חומוס בפריכיות אורז וגולת הכותרת של מעשי ההקרבה שלי היא יציאה לדו קרב לחיים או מוות מול ג'וק מעופף במקום לכלוא את עצמי בשירותים לשעתיים תמימות.אבל ביננו בנות, גם מעשי הגבורה ההרואיים ביותר שלנו תמורת כמה סנטימטרים הם הרי כאין וכאפס לעומת מעשי ההקרבה שבני המין השני יהיו מוכנים לבצע תמורת כמה סנטימטרים,אמנם לא בדיוק לגובה, אבל כל סנטימטר ראוי לכבוד שלו ומי כמונו צנועות הקומה יודעת זאת. 

    מאת: אורלי |‏ 15 בדצמבר 2012 | 15:31
  • כל חיי כילדה חלמתי להתעורר יום אחד גבוהה יותר וכך לפתור את סאגת "דנה הקטנה" ואלפי ההקנטות על גובהי. אף פעם לא חשבתי על מחיר ההקרבה, אבל את הרומן שלי עם נעלי העקב התחלתי כבר בגיל 14, וההקרבה הייתה גדולה. שרירי הרגליים שלי התחזקו באורח פלא, ואף כונתי על ידי חברים אחרים "דנה שריר".
    בגיל ההתבגרות אחותי המדהימה עברה פיגוע, נחשו מה הציל אותה? מתוקף היותה "קטנה", בחור מקסים הצליח לכסותה בגופו ומנע ממנה פגיעה מאלפי רסיסים. אותו בחור והיותה "קטנה" הצילו את חייה.מאז, הפרופורציות שלי בחיים ביחס לגובה השתנו.
    מהו גובה? סה"כ עוד נתון פיזי. להיות "קטנה" זהו כל הקסם, כל 1.48 הס"מ שבי יעידו על כך. זה הקטע שלי, ולא הייתי מוכנה לעשדת דבר כדי לשנות זאת.

    מאת: דנה |‏ 15 בדצמבר 2012 | 13:35
  •  הייתי מוכנה לעשות המון דברים בשביל עשרה סנטימטרים נוספים שיעזרו לי לראות איך נראה העולם מלמעלה :) הייתי מוכנה לקפוץ באנג'י או לעשות כל פעילות אקסטרים אחרת, לאכול דגים (איכסה…) ואפילו ג'וקים, אבל השיא זה שאני מוכנה אפילו להיפטר מהשיער האהוב שלי שלקח י מלא שנים לגדל ולעשות קרחתתת!

    מאת: הילי |‏ 15 בדצמבר 2012 | 12:28
  •  אני 1.62 ובעלי 1.92 – בדיוק 30 ס"מ יותר ממני! בחתונה שלנו כל כך פחדתי שלא ניכנס ביחד לאותו פריים בתמונה שקניתי נעלי עקב עם עקב של 12 סנטימטרים!! במהלך היום הצטלמנו בפארק הירקון ואני צעדתי לי עם העקבים בדשא וגם על הדק מעץ שיש שם. בחתונה עצמה לא הורדתי את הנעליים – לא בחופה, לא בריקודים וגם לא בדרך חזרה הביתה…. עיקר להיות גבוהה יותר בכמה סנטימטרים… :)

    מאת: יוליה |‏ 15 בדצמבר 2012 | 12:24
  • אני אישה מאוד ביישנית. עד לפני חצי שנה, הייתי נשואה במשך שבע שנים. לפני שהתחתנתי הייתי גם כן בקשר ארוך, בקיצור מעולם לא התחלתי עם גבר. אבל אני מוכנה להתחיל עם מישהו. הוא גר לא רחוק ממני. כבר כמה שבועת שאנחנו חולפים זה מול זו מחייכים חיוך נבוך, וממלמלים שלום קצר. אני חושבת שאם ארגיש קצת יותר גבוהה, יהיה לי אומץ להביט לו בעיניים ולומר משהו שמעבר למלמול שלום.

    מאת: ליאת |‏ 15 בדצמבר 2012 | 11:45
  •  הגובה שלי הוא מצב נתון וכך גם שאר הנתונים פיזיים, אבל בעזרת בגדים ונעליים מיוחדות ניתן לשפר את המצב. אקססיורז נוסף שבלעדיו אני לא זזה זה החיוך : גדול, אמיתי ומאיר פנים. והאמת? עם הנעלים של couple of אני בטוחה שלא אפסיק לחייך!!!

    מאת: זיוה |‏ 15 בדצמבר 2012 | 11:44
  •  הגובה שלי הוא מצב נתון, וכך גם שאר הנתונים הפיזיים אבל בעזרת בגדים מיוחדים ובעיקר נעליים אפשר לשפר את המצב. אקססיורז נוסף שבלעדיו אני לא זזה זה החיוך, אמיתי, גדול ומאיר פנים.והאמת? עם הנעליים של couple of אני בטוחה שלא אפסיק לחייך!!!

    מאת: זיוה |‏ 15 בדצמבר 2012 | 11:35
  • לנעול פלטפורמות ונעלי עקב
    גם עם לכפות הרגליים זה כואב
    לנפח את השיער עם ספריי ולהרים אותו גבוה
    או לשבת על כתפיים של מישהו עם גובה
    ללכת על קביים,
    או פשוט לעשות ניתוח בברכיים,
    להסתובב עם סולם,
    ללבוש אורבול כל הזמן,
    הייתי קולעת את השיער לפקעת,
    ומסתובבת עם כובע מגבעת,
    זה פשע אופנתי אני יודעת,
    אבל אם היה לי עוד קצת גובה הייתי משגעת.

    מאת: מריה |‏ 15 בדצמבר 2012 | 11:19
  •  

    מאת: מריה |‏ 15 בדצמבר 2012 | 10:21
  •  אני זוכרת היטב את ימי החופש הגדול של תקופת התיכון,בהם טפחתי תקוה חשאית לצמיחה מואצת לגובה,או אז כך התענגתי על חלומי בהקיץ ,אפציע בראשון לספטמבר בשערי בית הספר תמירה ונאווה,ובני כתתי יחזו בפלא הטבע הניצב מולם,לשונם תדבק לחיכם,ואני אביט סביבי ואשאל בפליאה מי זו להקת הגמדים המתגודדת סביבי בפיות פעורים.כך שנה אחר שנה,חופש ועוד חופש,ואני נאיבית שכמותי המשכתי להאמין.אני זוכרת גם את הביקור אצל האדיקרינולוג שאימי הטובה והגבוהה גררה אותי אליו כדי לברר היש עוד תקוה? או שהגמדות הזו בלתי הפיכה. "גבירתי,פסק הרופא,בתך כבר לא תגיע לגובה שלך" ,וכך בהבל פה אחד קבר, בלי דעת,עשרות שעות של חזיונות גדלות עטורי תקוה ונחמה.מאז פחות או יותר הפסקתי להאמין בניסים והתחלתי ללכת על עקבים.טוב,נחזור עכשיו לעניננו,אז מה הייתי מוכנה לעשות תמורת כמה סנטימטרים? האמת שדי הרבה,לותר למשל, למשך חודשיים תמימים על שנת הצהריים שלי,לנשנש כל ערב במשך שבוע שלם חבילת גזר גמדי היישר מהמקפיא,לנגב לשארית חיי חומוס בפריכיות אורז וגולת הכותרת של מעשי ההקרבה שלי היא יציאה לדו קרב לחיים או מוות מול ג'וק מעופף במקום לכלוא את עצמי בשירותים לשעתיים תמימות.אבל ביננו בנות, גם מעשי הגבורה ההרואיים ביותר שלנו תמורת כמה סנטימטרים הם הרי כאין וכאפס לעומת מעשי ההקרבה שבני המין השני יהיו מוכנים לבצע תמורת כמה סנטימטרים,אמנם לא בדיוק לגובה, אבל כל סנטימטר ראוי לכבוד שלו ומי כמונו צנועות הקומה יודעת זאת.

    מאת: אורלי |‏ 15 בדצמבר 2012 | 10:13
  •  מאחר ואני מתנשאת לגובה של 1.78 ס"מ, לא הייתי רוצה לגבוה עוד. אני מוכנה ל"פשרה" הבאה: אני אתן עשרה סנטימטרים לאחת מנמוכות העולם. בתמורה אני אוכל סוף סוף, בפעם הראשונה, ללכת על עקבים. It's a win win situation ומאחר ואני יודעת שבמציאות אני לא אהיה נמוכה פתאום בעשרה סנטימטרים, אני מוכנה "לסבול" ובכל זאת לקבל (ולנעול) את הנעליים המדהימות של couple of :)

    מאת: עינב |‏ 15 בדצמבר 2012 | 09:45
  • היא עבדה קשה מבוקר עד ערב. קירצפה רצפות ושירתה אחיות מרשעות. כשמיינה ערמה של אפונים בין הטובים לפגומים לא יכלה לעצור את הדמעות ובין דמעה לדמעה הבזיק במוחה רעיון ״אני אבקש את עזרתה של הפיה הטובה״.
    הפיה שהבינה לליבה של סינדרלה ולאור ניסיונה הרב בעולם הניסים ידעה מה נעל יכולה לעשות…
    היא הניפה את שרביט הקסמים ויחד עם מילות הקסם (שנשבעתי לא לגלות) הפכה את נעל הזכוכית לנעל עקב כחולה שאף נסיך לא יוכל לעמוד בפניה ורק ככה היא ידעה שסינדרלה תוכל לחיות איך שמגיע לה!

    מהר, או טו טו השעון מתקתק 12:00 ואני חייבת לרוץ…

    סינדרלה
    http://www.beingcinderella.co.il

    מאת: להיות סינדרלה |‏ 15 בדצמבר 2012 | 07:25
  • ואצלי זה לא עניין של להוסיף לגובה. אני יש לי שריטה לגבי האיכות של הנעליים… לא יכולה לקנות נעל לא איכותית וזולה, זה גורם לי הרגשת בזבוז איומה. מעדיפה ללכת יחפה :-)
    מחפשת את הנעליים כמו את השותף לחיים :-)
    כדי להרגיש שלמה עם עצמי, בטוחה בעצמי, נשית ומסודרת,
    ותמיד אני יודעת שהנעליים שלי הן חלק ממני כשאנשים (ובמיוחד נשים)
    מתפלאים עד כמה הנעליים שלי יפות. :-)
    ובעלי… הוא כבר הבין שאולי הוא אצלי אחד ויחיד,
    אבל לעולם לא אחדל להכיר את החברים החדשים בצד – הנעליים שלי. :-)

    מאת: יאנה |‏ 15 בדצמבר 2012 | 06:26
  •  ביום ראשון הקרוב יש לי יום הולדת (18), אני זוכרת שבשנים הקודמות כשנשפתי על הנרות ביקשתי להיות קצת יותר גבוהה. כשאני חושבת על זה היום, זה קצת מצחיק וזה גם כבר לא יקרה. בכל אופן, לאבא של חברה שלי אין יותר מידי סנטימטרים והוא קנה לפני כמה שנים מכשיר מתיחה. המכשיר נראה כמו מכשיר לתרגילי בטן,נעמדים על המכשיר, נשענים אחורה (כמעט כמו ירידה לגשר, זה אפילו קצת מפחיד בפעמים הראשונות)והתרגיל הוא לעלות ולרדת- להשען ולהזדקף. לעשות כמה כאלה ביום ולקבל בתמורה כמה סנטימטרים. אני חושבת שהלכתי אליה במשך שבועיים ואז נוכחתי לדעת שהמכשיר שיקרי, לפחות במקרה שלי.

    מאת: יעל |‏ 15 בדצמבר 2012 | 01:25
  • אני לא גבוהה, תמיד הייתי הכי נמוכה בכיתה וכנראה שלא סתם קוראים לי פיצי. כשהייתי בתיכון זה גם די הפריע לי והלכתי בכל יום על עקבים לבית הספר. כשאני חושבת על זה עכשיו זה נראה לי מצחיק או אפילו קצת עצוב. היום זה סימן הזיהוי שלי, גברת פלפלת קוראים לי ואני אוהבת את זה – קטנה ושובבה. אין לי בעיה לשים עקבים כשמתחשק והגובה של בן הזוג אף פעם לא יכול להוות בעיה. אז אחרי כל כך הרבה שנים כנראה שהתרגלתי ולא הייתי מוסיפה אף סנטימטר.

    מאת: אלה |‏ 15 בדצמבר 2012 | 01:18
  •  
    המממ….להיות גבוהה בכמה סנטימטרים אתגר לא פשוט. הגובה הוא בעיני המתבונן ולפעמיים יש נשים שיש להם חזות גבוהה. זה לא בגלל בגד, נעל או כל אביזר זה בגלל שהן מרגישות גבוהות. קוראים לה כריזמה, נוכחות. משהו שהוא מעבר לכל דבר שהוא גשמי…אני בטוחה שכל אחת מאתנו לפעמיים מרגישה גבוהה וגאה ולעיתים קצת פחות…ככה זה… העיקר לשאוף תמיד כמה שיותר גבוה ולמעלה:)

    מאת: שרון ארצי |‏ 14 בדצמבר 2012 | 23:26
  • נמוכים ונמוכות נאלצים לעבוד קשה יותר כדי להיות בולטים: להיות חכמים, שנונים, מצחיקים, יפים… או במילה אחת להיות כריזמטיים כדי לחפות על נמיכות הקומה. אז אני מוכנה לוותר (במעט) על הכריזמה שלי בכדי שלא אהיה חייבת להתאמץ כל כך הרבה: כדי שאכנס לחדר בנוחות ושמחה וישר יבחינו בי, שאלך לשירותים של מועדון ואוכל לראות איך אני(ולא המצח שלי)נראה.

    מאת: גל |‏ 14 בדצמבר 2012 | 22:33
  • בכל שבוע אני שומעת גרסה כזו או אחרת לכך שאני נראת צעירה לגילי.
    זה יכול לבוא ב- ״הייתי בטוחה שאת בת 16!״ או ״אז מה את מתכננת לעשות בצבא?״ או ״מה אין בית ספר היום?״
    אבל המשפט הקבוע בכל סוף שבוע- ״תעודה מזהה בבקשה״ אם זה בכניסה לפאב או אפילו רק בהזמנת כוס יין עם ארוחה….
    אני בת 26, כששואלים אותי מה הגובה שלי (וזה קורה הרבה מאוד כי ישראלים מתים על השוואות) אני עונה שאני לא יודעת,
    אבל האמת היא שאני בערך מטר וחצי, אין לי מושג מה זה אומר וגם אין לי מושג מה זה נותן לאנשים לדעת את זה.
    מה שהייתי עושה בשביל עוד כמה סנטימטרים (עוד הרבה סנטימטרים) זה לקנות נעלי עקב, אבל זה לא כל כך פשוט,
    וכאן מגיע החלק קורע הלב- אני לא מצליחה למצוא נעלי עקב במידה שלי!!
    אני בת 26, אני רוצה להראות בת 26, אני רוצה לנעול נעליים כמו כל אישה בת 26!
    חג שמח ושבת שלום בנות, אולי אבקש מסנטה קלאוס?

    מאת: Shani |‏ 14 בדצמבר 2012 | 22:23
  • קצת יותר סנטימטרים,
    קצת פחות קילוגרמים,
    קצת יותר עיניים כחולות,
    קצת פחות שיערות בגבות,
    קצת יותר שיערות בלונדיניות על הפדחת,
    קצת פחות צלוליטיס על התחת,
    אחרי שנים של מאבק – אישי ומגדרי, אני רוצה לשאול – מה הייתי עושה בשביל עוד כמה סנטימטרים לגובה הבטחון העצמי שלי? מה היינו עושות בשביל עוד כמה סנטימטרים בשביל הבטחון העצמי שלנו? אז אני אתחיל בלהגיד לכן אחיותיי שאתן יפות כמו שאתן, שנעליים מהממות וקרמים משובחים זה מעולה, זה כיף להרגיש נשית וחגיגית, אבל בסוף היום, רגע אחרי שאתן מורידות את האיפור, סתכלו על אתן במראה ותראו את עצמכן כמו שאתן – הכי יפות בעולם, הכי גבוהות בעולם – ממש על פסגת האולימפוס

    מאת: שיר |‏ 14 בדצמבר 2012 | 21:49
  •  אם הייתי יכולה להוסיף לי כמה סנטימטרים, החיים שלי היו נראים אחרת לגמרי. אני קטנה מאד אבל בד"כ לא נועלת עקבים. הבעיה עם עקבים היא שברוב המקרים הנעליים האלה נראות מגוכחות ואני מעדיפה ללכת עם נעליים מגניבות ולא להראות מגוחכת. אבל הזוג הזה כל כך יפה ולא ארגיש הולכת על מחטים או על קוביות אלא פשוט בנעליים יפיפיות. אז בבקשה…

    מאת: כיכי |‏ 14 בדצמבר 2012 | 21:48
  •  אם הייתי יכולה להוסיף לי כמה סנטימטרים, החיים שלי היו נראים אחרת לגמרי. אני קטנה מאד אבל בד"כ לא נועלת עקבים. הבעיה עם עקבים היא שברוב המקרים הנעליים האלה נראות מגוכחות ואני מעדיפה ללכת עם נעליים מגניבות ולא להראות מגוחכת. אבל הזוג הזה כל כך יפה ולא ארגיש הולכת על מחטים או על קוביות אלא פשוט בנעליים יפיפיות. אז בבקשה…

    מאת: קטנה |‏ 14 בדצמבר 2012 | 21:47
  •  

    מאת: קטנה |‏ 14 בדצמבר 2012 | 21:39
  •  אני שונאת לרוץ (או ספורט בכלל..) והתירוץ הקבוע שלי כשחבר שלי מנסה לגרור אותי איתו לריצות לאורך הים, זה שלי זה יותר קשה בהרבה כי יש לי רגליים קצרות (בכל זאת 1.56…). אבל בשביל עוד כמה סנטימטרים בודדים (אפילו 2-3) הייתי מוכנה להתחיל ממחר להתאמן למרתון.

    מאת: אלמוג |‏ 14 בדצמבר 2012 | 21:39
  •  בשנת 1989 ראיתי את הסרט "נערה עובדת" . הקטע שנחרת בזיכרוני הוא שהגיבורה (מלאני גריפית) גרה בססטן איילנד ועובדת במרכז מנהטן. את כל הדרך מהמעבורת עד למקום עבודתה היא עושה ברגל עם נעליי ספורט ואז לפני שהיא נכנסת לגורד שחקים שבוא היא עובדת היא מוציאה, משקית או תיק, נעליים עם עקבים. בקיצור כאמא לילדים שאוהבת נוחות אני בדרך כלל בנעליים נוחות אבל איתי באוטו או בתיק נעליים עם עקב שנשלפות כשצריך. אז בישביל להיות יותר גבוה אני נסחבת עם עוד זוג נעליים.

    מאת: ענבל גבע |‏ 14 בדצמבר 2012 | 21:24
  • הייתי הולכת לעבוד בחנות נעליים כדי לשמור על גישה קרובה לנעלי עקב. כשהייתי חוסכת מספיק כסף הייתי הולכת לעשות תואר ראשון בפיזיקה. משם הייתי ממשיכה לתואר השני והשלישי. אחרי שהייתי בונה את עצמי וצוברת נסיון במשך כמה שנים הייתי מתחילה לעבוד על פיתוח מכונת זמן. כשמכונת הזמן שלי היתה מושלמת הייתי מתנדבת להיות שפן הניסויים הראשון. הייתי חוזרת בזמן ומתעמתת עם כל אותם האנשים שקראו לי בשמות וצחקו עלי במשך השנים – קטנה, קטנטונת, פצפונת, גמדה, מיניאטורית…
    מה ל*זה* את לא מגיעה?? בואי אני אוריד לך. את בכלל רואה משהו? שאני ארים אותך על הכתפיים? מצטלמים, בואי תעמדי על כסא. לא קר לך שם למטה? אני בסדר עם זה שאת נמוכה, את בדיוק בגובה של ה — שלי…
    את כל זה הייתי מוכנה לעשות רק כדי להשיג אפילו 5 ס"מ נוספים. החיים יפים, קלים וסקסיים יותר כשגבוהים!

    מאת: ג |‏ 14 בדצמבר 2012 | 19:24
  •  אני 1.63מטרים, והחבר שלי 1.86 מטרים, הייתי רוצה להגיע אליו כדי לתת לו נשיקה בלי להיתאמץ עם נעלי עקב כל הזמן.

    מאת: אורנה |‏ 14 בדצמבר 2012 | 19:13
  • לי… אין ברירה. עד לפני שנתיים, עוד הבן הקטן שלי היה בגובה שלי. מאז, הוא הצטרף לגובה של אחיו, אחותו ואביו ואילו אני נשארתי בגובה ממוצע של 1.65 מ׳. מרגישה גמדה בין נפילים שכולם עוברים אותי בראש לפחות…
    לא רגילה לעקבים ולכן מאז שאין ברירה, רק נעליים נוחות (כן, רובן שלכם…) עם עקב שיכולה לחיות איתו.  

    מאת: מירה בר |‏ 14 בדצמבר 2012 | 19:04
  •  הייתי מוסיפה לגובהי הנמוך לפחות 10 סנטימטר ואך ורק מסיבה אחת ,מידת הנעל שלי היא 35 ולמצוא נעל עקב במידה זו היא כמו למצוא מחט בערימה של שחת ,במיוחד בארצנו הקטנטונת , ועם גובה כמו שלי מן הסתם מתחייב לנעול נעלי עקב .אז אם אני אצליח לגבוה לא אצטרך נעלי עקב ,ולכן הגובה קובע את הגודל ( של מידת הנעל), מקווה שיש לכם את הנעל במידה שלי כי היא גם יפה וגם עם עקב .

    מאת: לבנה נחמני |‏ 14 בדצמבר 2012 | 18:54
  • אמי 1.60, אבי 1.80 ואני לתומי חשבתי בהתבגרותי שאוכל להגיע לממוצע 1.70, בפועל הגעתי עד 1.60 מ' ונעצרתי. לקח לי כמה שנים להשלים עם הגובה ולראות את היתרונות של ללכת עם נעלי עקב, להשתחל למונית שירות בעמידה מבלי להתכופף P:. אבל, נושא הגובה חוזר אלי ובגדול ,כשאני הולכת להופעות בעמידה, תמיד, אבל תמיד יעמדו לפני גבוהים: אם זה מתבגרים שכבר צמחו לגובה או בחורות גבוהות, זה מתסכל ותמיד אני מצטערת שלא יכולתי להגניב איזה שרפרף…
    מקווה שהעליתי חיוך על שפתותיכם, שבת שלום וסופ"ש נהדר, אשמח להתחדש בנעליים חדשות שיעזרו לי לטפס גבוה ;-)

    מאת: גלית שדה |‏ 14 בדצמבר 2012 | 17:50
  •  נעליים קלאסיות, יפות, במיוחד התכולות. בכיף הייתי מתעקבת (=עולה על עקב) עליהן, אפילו בנוסף על ה – 182 ס"מ שבירך אותי הטבע..

    מאת: adi |‏ 14 בדצמבר 2012 | 17:47
  •  

    מאת: מיה |‏ 14 בדצמבר 2012 | 17:33
  • אני מאוד אוהבת את הגובה שלי 1.76 אך בכל זאת מאוד אוהבת ללכת על עקבים מדי פעם. לדעתי גובה זו תכונה מאוד יפה ואומנם על עקבים לרוב אני נראת כמו שמש בין שאר האנשים מסביבי (לפעמים גם בלי) אני עדיין אוהבת להסתובב על עקבים.
    והכי כיף זה כל היתרונות שזה נותן.. להשקיף על הכל ועל כולם מבלי שיסתירו…
    הבעיה היחידה זה החברות שמתלוננת לעיתים שהן גמדות לידי.. או בחורים שכמעט בלתי אפשרי למצוא שיהיו יותר גבוהים ממני..
    אך בכל זאת אני והגובה שלי והעקבים שלי מאוד מאושרים יחדיו.. =)

    מאת: אירה |‏ 14 בדצמבר 2012 | 16:56
  •  בשביל עוד כמה ס"מ הייתי מוכנה לחזור בזמן לאחור ולקבל הורמון גדילה שנותנים היום לילדים. אם היה את זה בתקופתי לא הייתי נותרת 1.56 בלבד! אם אקח היום יש סיכוי שאצמח לגובה ???:(
    אז…. הנעליים הוינטג'יות האלה תפורות עליי!
    אילי

    מאת: אילי |‏ 14 בדצמבר 2012 | 16:43
  •  *בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
    השאלה הזו בשבילי מאחר ואני מטר שישים וסובלת מתסביך גובה- עובדה שאין לי זוג נעליים שטוחות אחד!
    הייתי מוכנה לעשות המון בשביל עוד לפחות עשרה סנטימטר, לבינתיים אני עם עקבים תמיד וזה הרבה פעמים כואב.. ותמיד הנעליים השטוחות נראות לי ממש מגניבות ויפות.. בוא נגיד שאם יש ניתוח להארכה אני מוכנה.. במידה והסיכונים לא היסטריים.

    מאת: מאיה |‏ 14 בדצמבר 2012 | 16:42
  •  אני צריכה לקבל פיצויים ממשרד הביטחון.
    אתם בטח שואלים: מה? כשכל הבנת שמנו בצבא, את התכווצת?
    אז לא, נולדתי ככה. אבל הכל בגלל צה"ל: ההורים שלי אנשי צבא, אבא בצנחנים, אמא בחיל האויר לא נפגשו לעתים קרובות. עד שנפגשו, לא היה זמן, הייתי קוויקי.
    מלחמת לבנון, הראשונה, לפני הראשונה, מבצע ליטני, נכנסים מהר, יוצאים מהר, קוויקי. לא נכנס מספיק חומר, יצאתי גמדה!
    154 ס"מ, בצה"ל אפילו לא התביישו והורידו לי פרופיל על תת- גובה.
    אני אפנה למשרד הביטחון ואסביר: זאת מגבלה פיזית, אני לא נמוכה, אני קצרת גובהין. מגיע לי פיצוי, קטן…

    מאת: ג'ס 154 ס"מ |‏ 14 בדצמבר 2012 | 16:33
  • בעוד כשבועיים תהיה החתונה שחיכינו לה כל השנה ! החתונה של בן דוד שלי!
    יצאתי למסע שופינג מסעיר יחד עם כל הדודות והבנות דודות, וקנינו יחד שמלות,נעליים ואקססוריז נלווים בשביל החתונה.
    ואז. ליד כל הבנות של המשפחה, שהתברכו בגובה(והוסיפו אליו עקב קטן כמובן), הרגשתי קטנטנה. 157 בכל זאת..
    מצאתי את הנחמה שלי בעקבים.. אז קניתי עקב קלאסי שחור, בגובה של לא פחות ולא יותר מ12 ס"מ. (שאגב גם איתו, אני לא מגיעה ל170, אלא ל-169 )
    נשארו לי שבועיים ללמוד ללכת על הדבר המפלצתי הזה מבלי ליפול, או .. לקוות שכולן יתעייפו מהעקבים בשלב כלשהו ויחליפו לכפכפים (:

    מאת: הילה |‏ 14 בדצמבר 2012 | 16:15
  •  מה הייתי מוכנה לעשות בשביל להיות גבוהה יותר?
    הייתי מגלה את את מכונה שתחזיר אותנו לימים אחרים ועבור גובה נוסף שיביא אותי לראות את העולם קצת יותר בגובה העינים ופחות דרך חור הטבור הייתי עושה את כל הטוב לעולם! הייתי מבקשת להגיע לתקופתו של גנדי מחליפה את בגדי מלאי הצבע בבגדים פשוטים כשלו, נעה בין האיכרים, בין הקאסטות העצובות ומביאה לחיוך ומפסיקה אלימות. והכל- לו היו מבטיחים לי שאראה את העולם בלי למתוח את עפעפי למעלה.
    הייתי מוכנה לסייע לפלורנס נייטינגל בחבישת מכאובי הפצועים, הייתי חובשת, מסכנת את מדי הלבנים כדי שבסוף יום הטיפול אביט אל העולם בעיניים, ישר.
    ובעצם, כשאקבל את הגובה בזכות אותם מעשים, ותונח לי מדליה של שומרונית טובה ועסוקה, אבין- את המדליה אחזיר, על הגובה בצער אוותר כי העולם זקוק למעשים והדדיות אנושית ללא התחייבות לפרסים.
    אבל באותו הרגע, שהעולם יהיה מולי, ולא מעלי, אהיה המאושרת באדם..

    מאת: מיכל |‏ 14 בדצמבר 2012 | 16:03
  • מאז שהייתי קטנטנה, התהלכתי בבית בנעלי העקב של אמי(ובאותה הזדמנות חובשת איזה כובע ושרשרת ונכנסת ממש לתפקיד "אמא של שבת"), ועל גג העולם.
    גם בכל התמונות מהצופים, אם ממש מתאמצים רואים שאני, הילדה הכי קטנה בכיתה עם השער החום והגומה, עומדת על קצות האצבעות מנסה ממש להות מהגבוהות.
    וכמו בשיר של יהונתן גפן, הייתי בוכה בלילות" אלוהים, תעשה שלא יסתירו לי ואוכל לראות". פתרון של ממש או מענה לתפילות, עוד לא הצלחתי להמציא ולגלות, אלא התרגלתי לגובה הדשא שלי.
    אבל עדיין לפעמים, כשכולם מצטלמים, ועלי לא ממש מסתכלים, אני נעמדת לי על קצות קצות האצבעות, ורק לרגע מרגישה שאני בדיוק כמו שרציתי להיות.

    מאת: רות |‏ 14 בדצמבר 2012 | 15:54
  • אני ריאלית כך שתמורת עוד כמה סנטימטרים הייתי רוכשת נעלי נוחות גבוהות איכותיות ויפות גם אם העלות תהיה גבוהה, זה שווה את זה!

    מאת: ליאת יחיאל |‏ 14 בדצמבר 2012 | 15:31
  • למרות שהגובה שלי הוא די מעולה 1.70, בימים שמתחשק לי להרגיש גבוהה יותר אני פשוט אוספת את השיער גבוה יותר! יש לי תלתלים שבקוקו גבוה פשוט קופצים להם למעלה או שאם מתחשק לי לאסוף לגמרי אז ה"גולגול" מגיע לממדי ענק.
    מה גם ששיער אסוף נותן תחושת בטחון גדולה בהרבה ולכן ללכת עם גב זקוף זו תוספת מועילה ונראים גבוהים יותר! אפילו בלי עקבים

    מאת: הדר |‏ 14 בדצמבר 2012 | 15:19
  •  להיות גבוהה וחטובה – חלומה של כל אישה. לצערי אני לא גבוהה כלל – 160 ס"מ וכלל לא חטובה – לאחר 3 לידות.
    לאור הנתונים שלי אני אף פעם לא הולכת עם נעליים שטוחות או נמוכות אלא גבוהות בלבד על מנת שאראה במייטבי.
    אם היו שואלים אותי מה הייתי עושה בשביל עוד כמה ס"מ ?????? הייתי עונה
    שאני מתחייבת לעשות סקס עם בעלי כל יום למרות שאין לי כח לזה אחרי יום עבודה, בית, נקיונות ילדים וכו……
    כמו כן אני מתחייבת לנעול את הנעליים כל יום – הן מקסימות בעיניי…

    מאת: שירן |‏ 14 בדצמבר 2012 | 14:34
  •  

    מאת: שירן |‏ 14 בדצמבר 2012 | 14:29
  • במסע רגלי בצופים שקעתי בבוץ- שם נשארו נעלי, צעדתי שלשה ימים בגרביים. רק בגלל שבכיתי העלו אותי על טיסה שכמעט אחרתי בגלל זוג נעליים, עשיתי פיפי לתוך נעליים מרוב צחוק במרכז פריס. בקיצור, חוץ מלהשאיר נעל זכוכית לנסיך,עשיתי הכל. לכן קטן עלי לדמיין את עצמי בלונדינית עם עניים כחולות, מה שאני ממש לא, וכך הוספתי לעצמי ולאגו שלי לפחות שלשה או יותר סנטימטרים.

    מאת: שרה |‏ 14 בדצמבר 2012 | 13:47
  • אני לא גבוה במיוחד ולא נמוכה. אני בדיוק בגובה המתאים לחבר שלי. הייתי שמחה לקבל את הנעליים כי הם יפות מאוד ולגמרי הטעם שלי. אבל השאלה הזאת לא פיירית ממש כי זאת לא שאלה שכולן יכולות לענות עליה.

    מאת: ניצן |‏ 14 בדצמבר 2012 | 13:44
  • אז נכון, אני לא מאוד גבוהה וכן, אני מאוד אוהבת ללכת להופעות מוסיקליות שונות בארץ ובעולם.
    הבעיה מתחילה כשמסביבי מתחילים להתאסף אנשים גבוהים ממני ואז הסיכוי לראות משהו מההופעה קטן מאוד!
    בקיץ האחרון טסתי עם בעלי לפסטיבל מוסיקה בן שלושה ימים בפורטוגל. הבנתי שאם לא אמצא פתרון יצירתי לבעיית הגובה שלי, אין סיכוי שאראה את הבמה ו/או את ההופעות שלשמן הגעתי עד לשם.
    לפתע, קפצה במוחי הברקה, אקנה לי שרפרף מתקפל, אותו אחד שמוכרים בכל חנויות העיצוב והבית וחנויות המשחקים, אכניס אותו למזוודה וכשאגיע לשם, אקח אותו איתי למתחם הפסטיבל בתוך תיק הגב שלי. הכנתי את עצמי למקרה שישאלו לפשר הדבר שנמצא בתוך התיק (כשזה מקופל זה לא ממש נראה כמו שרפרף) ואמרתי לעצמי שלא יכאב לי אם יחרימו לי אותו כמו שכנראה היו נוהגים אם היה מדובר בהופעה בארץ.
    וכך עשיתי. רכשתי שרפרף ב 40 שקלים, הבאתי אותו איתי למתחם הפסטיבל ואף אחד לא ממש שאל שום דבר.
    אם ראיתי טוב? ראיתי מצוין! אף אחד לא הסתיר לי, יכולתי לנשום אויר צח שכן במצב של 60,000 איש שמקיפים אותך, קצת קשה לנשום והכי כיף – כולם התלהבו מהרעיון המדליק שלי!
    כשרציתי לתת לרגליים שלי קצת מנוחה, פשוט התיישבתי עליו בנוחות והוא גם שימש כבמה קטנה שנתנה לי תוספת של 30 ס"מ גובה וגם כיסא מנוחה.
    הרעיון הגאוני הזה באמת הציל אותי ובזכותו נהנתי כמו שלא נהנתי כנראה באף הופעות שהייתי בה עד כה!
    כמה כיף להיות גבוהים :)
     

    מאת: יעל דר |‏ 14 בדצמבר 2012 | 13:30
  • אנחנו משפחה של נשים קטנות קומה ואף אחת עוד לא צלחה את מחסום המטר שישים. הדבר מתבטא בקושי גדול למצוא נעליים במידה המתאימה וגם מכנסיים, שבשביל להתאים אותם צריך להוריד במכפלת כשליש מכנס. בגיל ההתבגרות, כשבנות בכיתתי התחילו לגבוה ולהזדקף, סבתא שלי הייתה אומרת לי משפט מקסים ברוסית שתמיד הצליח לנחם אותי- תכשיט קטן אך יקר ערך. יש יתרונות בלהיות אישה קטנה – לרוב אני נועלת נעליים ייחודיות שאין לעוד אלפי בנות עם המידות הממוצעות, אני יכולה להתפרע עם עקבים גבוהים ולא להרגיש כמו ג'ירפה, ואף פעם לא חששתי שבן הזוג שלי יהיה נמוך ממני. כשיהיו לי ילדים, אעביר להם את המסר של סבתא שלי כי כל אחד צריך להיות שמח בחלקו.

    מאת: יוליה |‏ 14 בדצמבר 2012 | 12:49
  •  הייתי מוכנה לוותר על כל נעלי העקב היקרות ללבי כל כך. הגובה מעניק תחושה אצילית, ארוכה ויפה שהייתי מוותרת על הצורך בנעילת נעלי עקב. אז הסיפור שלי די מעניין- אני בת לשני הורים גבוהים ושני אחים ששניהם מתנשאים לגובה 1.95 ואף יותר!!!, ואמנם, אני אחות ה"סנדביץ'" הגעתי רק לגובה של 1.62 ! אז עד היום אני שואלת את אימי מה "השתבש" ולמה גם אני לא יכולתי לקבל עוד קצת לגובה… אז כן, הייתי מוכנה להקריב עבור כמה סנטימטרים נוספים ולהיראות יותר אישה ופחות ילדת תיכון :-)

    מאת: שלי |‏ 14 בדצמבר 2012 | 12:33
  •  אל תשאלו מה כן הייתי מוכנה לעשות בשביל עוד כמה סנטימטרים. תשאלו מה לא…(: אני תמיד נועלת עקבים! אני משקיעה את מיטב כספי בנעלי עקב, בקיץ, בחוקף, לעבודה, לארוע, לקניות..אני תמיד נועל עקבים בכדי להרגיש יותר גבוהה. יותר רזהץ יותר אלגנטית ושיקית, ולהרגיש "מעל" כולם. אני די קטנה אבל מרגישה תמיד ניפלא כשאני עם עקבים…כשאני רואה עקב יפה אני מיד קונה! וכשאני מגיעה הביתה זה הזמן היחיד שאני לא על עקבים…משקיעה משקיעה משקיעה על מנת להיות יותר גבוהה…

    מאת: איילת |‏ 14 בדצמבר 2012 | 12:23
  •  להיות גבוהה יותר בכמה סנטימטרים זאת באמת מתנה בשבילי, בגלל שאני 1.58 ולא סנטימטר יותר. הבעיה היא שעקבים לא תמיד מספיקים, אז צריך לדאוג גם לשילוב הבגדים- תמיד אנעל נעל עקב ולא מגף על מנת ליצור אשליה שהגוף ארוך יותר, ואז משיגים את המטרה:)

    מאת: מיכל דביר |‏ 14 בדצמבר 2012 | 11:19
  •  לתת כמה ס"מ מההיקף!!!! :)

    מאת: עדי |‏ 14 בדצמבר 2012 | 11:14
  • אני ריאלית, לעולם לא הייתי מבצעת ניתוח ומתערבת במה שאלוהים נתן לי. צריך לאהוב את מה שיש. אבל אם אפשר בלי בעיה להיות קצת יותר גבוהה בזכות העקבים. אז למה לא? לדעתי נעל עם עקב (מספיק אפילו 2-3 ס"מ) מחטבת את הרגל ואת הגוף כולו. אגב, הנעל של קאפל אוף פשוט מושלמת בעיניי.

    מאת: יעל שילר |‏ 14 בדצמבר 2012 | 10:42
  •  האמת שאין לי סיבה טובה לרצות להיות גבוהה יותר מהסיבה הפשוטה שגובהי 1.80 (ללא נעליים!).הרוב המוחץ של הנעליים שברשותי שטוחות או עם עקב פצפון.יחד עם זאת,הנעליים כל כך מיוחדות ושיקיות שנדלקתי עליהן מיד.אני בטוחה שכשאנעל אותן -למען האופנה ויותר חושב בשביל הכיף שלי-אהיה בעננים!

    מאת: ליל |‏ 14 בדצמבר 2012 | 10:21
  •  הי אני אינני התברכתי בגובהה רב אומנם מטר חמישים ושמונה אבל זה לא מונע ממני לקנות נעלי פלטפורמה או כל נעל עם עקב שיושב שאוכל ללכת הרבה וגם להרגיש נוח ושלא יכאבו הרגלים..אני קונה נעלים רק עקבים יושבים בכדי להראות בשטח וזה כמובן נותן את ההרגשת ביטחון שיש לי קצת גובה אך גם משדרג את ההופעה גם נונן לי הרגשה של נוכחות מומלץ בחום לכל נמוכות הקומה..

    מאת: מוריאל |‏ 14 בדצמבר 2012 | 10:18
  •  שום דבר!!!
    נכון אני לא גבוהה (162 ביום טוב…), אבל אני אוהבת את הפרופורציות של הגוף שלי, ולמרות שמידי פעם אני עולה על עקבים נמוכים (2-3 ס"מ), אני לא מוכנה לוותר על הנוחות ועל בריאות הגב וכף הרגל שלי בשביל גובה.
    אותי לא תראו עם עקבי סיכה בגובה של 10 ס"מ. יותר מזה, אני מרחמת על הנשים שאני רואה מדדות ברחוב עם עקבים כאלו וממש מתקשות בהליכה. (מה אלגנטי בזה?)
    אפשר להראות אלגנטית גם על שטוח וגם על עקב נמוך, הכול תלוי בפנימיות שמקרינים החוצה ובביטחון העצמי.

    מאת: רויטל |‏ 14 בדצמבר 2012 | 10:11