מתנה בשישי: בושם של Incense בשווי 599 שקלים

לפני כמה שנים טסנו לטיול באירופה אני ובעלי והבן הבכור זהיה אז פעוט.. נכנסנו לדירה וכנראה הנחנו את הצרור מפתחות של הדירה והרכב על המיטה. אחרי יותר משעתיים של חיפושים גילינו שהפעוט השובב שלנו לקח את הצרור מפתחות והפיל לתוך מטריה סגורה… מאז, למדנו לא להשאיר דברים חשובים בגובה שפעוטות יכולים להגיע אליהם.. זה היה סרט….

סיפור אמיתי (!) שקרה לבסטי שלי: ערב לפני טיסה לאירופה, היא קלטה שהיא לא מוצאת את הדרכון שלה! אחרי חיפושים קדחניים, הלם ותסכול, היא הבינה שלא נשאר זמן מיותר ורצה עד השדה להנפיק חדש (שזה עניין יקר ומוגבל ביותר, אגב). לונג סטורי שורט, שבוע שעבר בממ"ד – היא מצאה בתיק הפניקה… את הדרכון! מסתבר שבהתקפה האירנית הקודמת ביוני, היא החביאה אותם שם. החביאה טוב מדיי.
אבל היי, היה כייף באירופה (;

במהלך מבצע 'עם כלביא' הכנתי לי בערכת החירום בממ"ד ספר תהילים חשוב ורגיש שקיבלתי למזכרת. כל פעם שהרגשתי מאויימת קראתי בו וחיבקתי אותו אל חיכי.
מאז הקיץ, חיפשתי וחיפשתי אותו ולא מצאתי בשום מקום. אבל, איזה "כייף" שבמדינה מטורללת כמו שלנו יש מבצע נוסף. כך, בזכות הכניסה לממ"ד, יותר מחצי שנה מאוחר יותר, מצאתי את הספר!

לא יודעת אם פחדתי מרעש הטילים או התרגשתי יותר למצוא את ספר התהילים…

האמת שממש שבוע שעבר השתגעתי כבר מלהיות בבית כל היום ולראות חדשות אז החלטתי להיות מועילה ולהתחיל עם הנקיונות של פסח , כשהזזתי את הספה מצאתי טבעת שאני מאוד אוהבת שהייתי בטוחה שאיבדתי כבר מזמן

לפני כחודשיים מצאתי בובת צב קטנטנה מפרווה , של הבת שלי שקניתי לה לפני כ 14 שנה וזאת הייתה הבובה האהובה עליה, הקטע הכי אירוני שמצאתי אותה במיטה שלי!!! בדיוק בזמן שהבת שלי הייתה מאושפזת בערך חודש וחצי. כל לילה ישנתי איתה וחיבקתי אותה עד שהבת שלי השתחררה סוף סוף.

כשעברנו בית לא מצאתי את הטבעת נישואין שלי. הפכתי את הכל,שאלתי שכנים,שאלתי את המובילים..עד שהגיע ניקיון פסח והוצאתי את אחת המגירות בשידה שלי ואז..גיליתי את הטבעת במסילה בצד המגירה!

איבדת פעם שרשרת זהב חדשה ויקרה שהבן זוג קנה לי בגראס חדש כשהתחלנו לצאת. הורדתי אותה תוך כדי השינה ובבוקר היא פשוט נעלמה. חיפשתי בכל הבית, מתחת למיטה, בכריות, בפח — כלום. כבר הייתי בטוחה שאיבדתי אותה. לא היה מה להפסיד אז ניסיתי את הטריק עם הכוס ההפוכה: שמתי כוס הפוכה על השידה ואמרתי לעצמי שהיא תימצא. כמה שעות אחר כך הזזתי את הכרית… והשרשרת הייתה שם, בדיוק איפה שכבר חיפשתי קודם. מאז אני לא מזלזלת באמונות טפלות

אחרי שנים של גלילה אינסופית ברשתות החברתיות, השוואת החיים ה״שגרתיים״ שלי לחיים ה״מעניינים״ של אחרים, החלטתי לעשות נסיון והתנתקתי מכל אלה. הבנתי שתמונות פוטוגניות וחיים מושלמים לכאורה לא מספרים בהכרח את כל הסיפור, שהחיים מורכבים וששלי – טובים לא פחות משל אחרים. ועם ההכרה הזאת מצאתי את השקט שאיבדתי.

פעם ניקיתי את האוטו ומצאתי מאחורי המושב כרטיס זיכרון מהמצלמה שלי שחיפשתי חודשים. הייתי בטוחה שהוא נפל בזמן הטיול.

כאשר ביתי הבכורה היתה בכיתה ד ( היום היא כבר בטירונות בצבא), היא קיבלה תעודת הצטיינות שכבתית, ולכן לקחתי אותה לטיול אמא ובת לבלגרד. היינו ברחוב הראשי, שבו היו המון חנויות. אני נכנסתי לאחת מחנויות הבגדים, והבת שלי אמרה שהיא רוצה להתקדם להמשך הטיילת, והיא תחזור לחנות שבה אני נמצאת. מכיוון שהיא לא היתה עם פלאפון, יצאתי איתה מחוץ לחנות, ודאגתי שהיא יודעת איך קוראים לחנות, וביקשתי שתחזור על עקבותיה. הדגשתי שמותר לה ללכת רק ישר כמה מטרים, ואז להסתובב חזרה ולהגיע לחנות, אך היא נעלמה. התחלתי לחפש אותה בטיילת הומת האנשים, ולא מצאתי. נכנסתי לסטרס נוראי, והייתי על סף בכי. למזלי, שתי בחורות מקומיות שהבחינו במצוקה שלי, הציעו לי עזרה, וכך אחרי חיפושים, הצלחנו למצוא אותה.

בילדותי, הייתי אוספת מדבקות של כל מיני דמויות ומכל מיני סוגים. הייתי מדביקה אותן בתוך אלבומים מיוחדים וצבעוניים שהיו יקרים לליבי. חשבתי שאיבדתי את האלבומים האלו, עד שיום אחד עשיתי סדר ומצאתי אותם. דפדפתי באלבומים והתרגשתי.

כשניקיתי לפסח את ארון המעילים מצאתי 100$ בכיס אחד המעילים שלי! היה כיף לסדר ועוד יותר למצוא את הכסף האבוד! שנדע ימים טובים מאלו

אני עונדת שתי טבעות סנטימנטליות באופן קבוע, ממש לא מורידה אותן אף פעם.
לפני כמה שנים כשביקרתי בזאגרב בתקופה של הכריסטמס, התעוררתי בבוקר בלי הטבעות עליי הפכתי את כל הבית ולא מצאתי אותן לכן הייתי בטוחה שהן נפלו לי בקריסמס מרקט. ( הטבעות קצת רופפות עליי בחורף בגלל הקור). חיפשתי בכל המקומות שביקרתי בהם, בפחים של השווקים, תליטי שלטים ברחוב, יצרתי קשר עם עיריית זאגרב שייבדקו עם העובדי נקיון שלהם, יצרתי קשר עם החברה שאחראית לאירועי כריסטמס גם בבקשה שיבדקו עם העובדי נקיון שלהם אם הטבעות נמצאו בתמורה לפרס כספי למוצא (למרות שאני סטודנטית ללא אמצעים כלכליים).
אציין שכל מי שפניתי אליו אכן ניסה לעזור ופרסם תמונה של הטבעות לכל העובדי נקיון בבקשה שיחפשו אותן.
לאחר כשבוע אני מתארגנת בבוקר ורואה את הטבעות מולי, בארונית במקלחת ממש על המדף הראשון מונחות לפני כל הקרמים – באמת חיפשתי בכל מקום אפשרי בבית והפכתי את כל המגירות והמדפים ולא ראיתי אותן עד אותו בוקר שפתאום שמתי לב שהן שם.

אחיינית שלי אוהבת לעלות ולבלות בחדר הישן שלי בבית של ההורים. יום אחד עלינו יחד והיא מצאה את הדובי הראשון שקיבלתי מהבן זוג הראשון שלי בתיכון! הייתי בטוחה שזה נזרק מזמן..
לדובי כמובן איך לא מחוברת תמונה שלנו יחד. הוא הפך לצעצוע האהוב עליה והיא מסתובבת איתו לכל מקום..

עם כמה שזה נשמע מוזר עם כל מלחמה אני מצאתי את השקט הפנימי שלי שקצת הלך לי איבוד. אני הייתי כל כך ממוקדת בעבודה ובחיי היומיום והדברים הקטנים שיכולים לסחוף בן אדם שפתאום כשתולשים אותך מהמציאות שאתה מכיר אין לך ברירה אלא לברוח או לפרוח. אני בחרתי לפרוח אני עושה דברים בשביל עצמי, חזרתי לקשר עם אנשים שהתרחקתי מהם ועד כמה שסוער בחוץ יותר רגוע לי בפנים.

לפני שלוש שנים איבדתי את השרשרת שסבתא רבתא שלי ז"ל הביאה לי, לא היה מקום שלא חיפשתי, לפחות ככה חשבתי. לפני חודשיים ששיניתי את העיצוב בחדר שלי הזזתי את הארון והוא היה שם מאחור ולא היתה מאושרת ממני, שסיפרתי לאמא שלי שמצאתי את זה היא סיפרה שאותו יום היה היום הולדת של סבתא שלי.

איבדתי 3 טבעות יהלום (אירוסין, ירושה של אמא, ומתנה) וכשהתחלתי לחפש אותן אחרי כמה שעות נזכרתי שהילד שלי בן שנה שיחק איתן בגינה והבטיח שישמור. ומצאתי אותן!!!

לפני כמה שנים איבדתי תליון שרשרת שההורים שלי קנו לי בטיול הראשון שלנו בחו"ל ומאוד אהבתי. אחרי תקופה מצאתי אותו מאחורי האסלה במקום שממש קשה להגיע אליו. עד היום הוא שמור אצלי בארון למרות שאי אפשר לענוד אותו.

יש לי אוסף פרסים של פעם עם דמויות צבעוניות קטנות שקניתי בפייסבוק אצל מישהי שמכרה.ושמתי אצלי בתוך קופסא.אחרי כמה חודשים נזכרתי באוסף וחיפשתי הרבה זמן בחדרים כי שכחתי איפה שמתי.אבל בסוף מצאתי.ושמחתי מאד והרגשתי הקלה.

לפני חודש כמעט אחרתי לפגישה חשובה.התלבשתי במהירות ובדרך הבחנתי שהצמיד שלי נעלם לי מהיד.הייתי נסערת.זה צמיד יקר שהיה שייך לאמי המנוחה.בערב חזרתי הביתה עצובה מאוד.כשהורדתי את הבגדים בדרך למקלחת פתאום נפל לרצפה הצמיד! מסתבר שכשהתלבשתי הוא נפל והסתבך בבגדים שלבשתי…בכיתי מאושר ❤️

כשהבנות שלי היו קטנות , היה כובע ששתיהן אהבו והיו רבות עליו. יום אחד בטיול משפחתי הוא עף מהראש של אחת הילדות ונפל לנחל שהיה מתחתינו. היינו בטוחים שאבד ואפילו קצת שמחתי שנגמר הריב עליו. בסוף הטיול כשקנינו גלידות בחנות של השמורה , הגיע אלי מישהו עם הכובע האבוד ואמר זה שלכם נכון? וככה המשיכו לריב על הכובע

כשטסתי לקפריסין השכרתי רכב , כשבאתי להחזיר את הרכב זה היה ממש כמה שעות לפני הטיסה חזרה לארץ.
אני מחנה את הרכב במגרש שצריך להחזיר מוציאה את כל המזודות מהרכב וצריכה להחזיר את המפתחות אבל לא מוצאת אותם , פתאום הם נאבדו , חשך עלי עולמי חשבתי מה אני עושה חברת ההשכרה מחכה למפתח והטיסה מתקרבת כעבור חיפושים רבים המפתח נמצא והחוזר בשלום ואני הספקתי תטיסה ברגע האחרון

לפני כמה חודשים נפלה לי בגן שבו אני גננת שרשרת שהייתה מאוד חשובה לי, אני מצאתי רק את השרשרת בלי התליון לצערי והייתי בבאסה רצינית, אחרי כמה שבועות בזמן משחק עם הילדים על השטיח מצאתי גם את התליון במצב מעולה כאילו לא נעלם וזה אחרי שכבר השלמתי עם זה שהיא הלכה לאיבוד. הייתי מאושרת בטרוף.

אמא שלי ביקשה ממני שאעזור לה לסדר את ארון הבגדים שלה אז עברתי מדף מדף והוצאתי את תכולת הארון ולפתע מצאתי את החולצה האהובה עליי שאבדה לי לפני שנה חחח
אין לי מושג איך היא הגיעה לשם אבל שמחתי מאוד על האבידה שנמצאה

מצאתי בפח אשפה את הטבעת נישואין לאחר חיפוש ממושך וזה היה הכי הכי משמח שיש (כיוון שכבר איבדתי אותה בים בעבר…)

לפני כ-26 שנה בעלי יצא מוקדם בבוקר מהבית כדי להמתין להסעה לעבודה, ובדרך הבחין בטבעת זהב על הכביש. כשהוא חזר הביתה החלטנו לנסות למצוא את הבעלים. התקשרתי למקומון של העיר כדי לפרסם מודעה ושאלתי כמה זה יעלה? אבל המזכירה אמרה שבגלל שמדובר בהשבת אבידה אין צורך לשלם.
אחרי הפרסום הגיעו אלינו כמה נשים שחשבו שאולי הטבעת שלהן. לבסוף הגיעה שכנה מהרחוב שלנו עם בעלה, הם היו נשואים טריים. ביקשתי ממנה לתאר את הטבעת. רוב הפרטים התאימו, אבל היה בלבול קטן לגבי צבע האבן: היא אמרה כחול ואני הייתי בטוחה שהיא שחורה. בסוף הבנו שהאבן באמת כחולה, ופשוט כך נראתה לי באור.
התייעצתי עם בעלי והחלטנו להתקשר אליה. כשהגיעה לקחת את הטבעת התברר שזו אכן שלה – והיא אפילו הייתה מעט מעוכה כי כנראה רכב עבר עליה כשהייתה על הכביש. לראות את ההקלה והשמחה שלה היה רגע קטן אבל מרגש מאוד, במיוחד לזוג צעיר בתחילת דרכו.

קיבלתי מאימי בחינה שלי צמיד מרוקאי עתיק שהיא קיבלה במתנה מאבי שמתחבר גם כטבעת לאצבע
עברתי דירה ובהסך דעת חשבתי שאיפסנתי את נרתיק התכשיטים בארגז שאבד בהעברה. השלמתי בצער עם האבדה עד שיום אחד במהלך חיפוש של משהוא אחר מצאתי את הנרתיק והצמיד בפנים וואווו אין גבול לאושר.

איבדתי שעון ומצאתי אותו מתחת למיטה