מתנה בשישי: פריט לבחירה מהמותג "גלביה"

טבעת זהב מגניבה בצורת חגורה אותה קיבלה אמי לבת המצווה שלה, נתנה לי אותה בבת מצווה שלי, ואני אוריש לבתי בעז"ה..

אימא שלי קיבלה בסיום התיכון שרשרת זהב ארוכה עם תליון של שני חישוקי זהב ובאמצע שעון מהמם. על אחד החישוקים אבא שלה חרט את ראשי התיבות של שמה ואת הכיתוב- its your time.
כשהייתי בת 18 וסיימתי תיכון אימא שלי העניקה לי את השרשרת במתנה וחרטה מאחור גם את ראשי התיבות שלי. השרשרת כל כך יפה ומיוחדת, והשעון עוד עובד. אני עונדת אותה המון ותמיד היא שוברת קרח כי כולם שואלים עליה ומתעניינים לגביה.

קיבלתי מאבי ז"ל ציור מקורי קטן, מיניאטורה, של הצייר הארץ ישראלי, שמואל חרובי.
חרובי היה בן העלייה השנייה, עלה לארץ ישראל מאוקריאנה ללמוד בבצלאל בראשית 1914, בהיותו בן 17. חרובי תיעד את נופי הארץ. ואף שנים לאחר מותו הוקדשה לו תערוכה במוזיאון ישראל.בציור שירשתי מאבי מצויירים בצבעי מים קברי הסנהדרין.
מה שמרגש אותי במיוחדבציור זאת ההקדשה. חרובי היה עם אבי בצבא, והוא הקדיש את הציור במיוחד לאבי. ההקדשה כתובה בכתב יד קטנטן וקליגרפי, ובו חרובי מציין את התאריך העברי: תש"ט. (1948)
ציור קטן, מיניאטורי, שהיה יקר מאוד לאבי בגלל היכרותו האישית עם חרובי. וזאת הסיבה שהוא גם יקר ללבי מעבר לערכו האומנותי.לאחר פטירתו של אבי תליתי את הציור בחדרי.

הפריט שעבר אליי ויש לו משמעות עבורי היא מטפחת ראש שאני שמה שמדליקה נרות מחמתי ז"ל שנפטרה לפני 16 שנה,האישה הזו היתה כמו אימי,לימדה אותי לבשל והיתה גדולה מהחיים ותמיד היתה שם בשבילי

הפרטי לבוש הכי מגניב ושווה שעבר אלי בירושה זה הכותנת לילה של אמא שלי מהילדות. כותונת מהממת עם ציור של הבובה הולי הובי שנקנה לאימי בלונדון. המתנה היחידה שהיא ביקשה באותו טיול לחו״ל.

הפריטים הכי שווים שעברו אליי בירושה הן מטפחות וינטג' מסאטן שהיו שייכות לסבתא רבא שלי. על המטפחות יש פרינטים יפייפיים שהולכים ממש טוב גם היום, והן צעיפים קלילים ומושלמים לעונות מעבר.

שני דברים מאפיינים את סבתא שלי:
היא מאוד אוהבת אופנת קוטור ואופנה בכלל, ותמיד נראתה כמו האישה עם הכי הרבה סטייל ושיק לכל מקום שהלכה אליו.
היא לא זרקה כלום ושמרה על אוסף הבגדים שלה כאילו היה אוצר (והם היו!)
מאז שאני זוכרת את עצמי היא נותנת לי עיצות ורעיונות בלבוש, ומגיל התיכון היא התחילה להעביר אליי הפתעות מארונה- אוברול קטיפה לבנדר היסטרי, שמלה לבנה עם רקמה שנראית כמו מעשה פיות ועוד.
אבל הפריט המושלם ביותר, שעד היום נראה כמו חדש, זה מעיל של דיור בצבע ירוק עמוק כזה, עם גזרה A שמדגישה את המותן וכל פעם שאני הולכת איתו אני מרגישה כמו בסרט עם אודרי הפבורן. לפני כמה שנים עשינו לה הפתעה ושחזרנו תמונות מצעירותה עם הבגדים שלה. יצא פרוייקט מדהים אבל אין ספק שהיא לבשה אותם טוב יותר.

שהסבתות שלי נפטרו , קיבלתי טבעת יהלומים מאמא של אבא שלי, ומאמא של אמא שלי, קיבלתי רק את היהלומים של טבעת אחרת, לא אהבתי את העיצוב של הראשונה אז הוצאתי את היהלומים, ובעלה של חברה שהוא יהלומן עשה לי 2 טבעות משלימות שאיחדו את היהלומים. וככה נשארה לי מזכרת מחודשת משתי הסבתות שלי.
דבר שני שנשאר לי מסבתי אמא של אבי זה של עתיק, שתמיד היתה שמה עליה, ואני בכל הזדמנות שמה עליי ומרגישה את סבתי קרובה אליי מתמיד..

טבעת זהב שהייתה של סבתא שלי, עברה לאמא שלי ועכשיו היא שלי. הטבעת מורכבת משלוש טבעות המחוברות זו לזו. אני חוששת לאבד את הטבעת אז אני שומרת אותה לאירועים מיוחדים.

לאבא של סבתא שלי היה שעון כיס מזהב עם מכסה שחרוט עליו ציור עדין ויפהיפה של נוף כפרי. כשסבתא שלי הייתה בת 18, היא לקחה מספריים קטנות וחדות וגזרה מסביב את המכסה יפה יפה, עשתה חור ושמה על שרשרת. כאשר סבא רבה שלי ראה את זה הוא אפילו לא כעס מרוב שהתפעל על פעלתנות היתר ועזות המצח של בתו. וכך, עבר התליון מזהב/מכסה שעון כיס לאימי, ובסופו של דבר אלי, ואני עונדת אותו באהבה ושמחה מידי יום. ובכל יום, הוא מעלה לי חיוך מחדש.

קראתי ומאשרת את התקנון.
הפריט הכי שווה שעבר אליי בירושה מסבתא שלי ז"ל שטיח עבודת יד מ-פרס ארץ מולדתה שהיא עלתה איתו ארצה לפני המון המון שנים.

החוכמת חיים של סבתא שלי זצל- גידלה 11 ילדים בתנאים לא פשוטים, ונכון יש לי מזכרת של צלחות ממנה אבל הזיכרון האמיתי ממנה זה היא
על החריצות שהייתה לה, על החוכמה לסגור את הפה כשצריך (הייתה מכניסה את קצה המטפחת שלה לפה וזה הייתה שתיקה שנשמעה יותר מצעקה), על היכולת להבליג, על שמחת החיים, הסתפקות במועט
על הפשטות
הלוואי עליי שאזכה קצת להיות ממנה

קיבלתי מסבתא שלי ממרוקו בירושה נעליי בית מרוקאיות לבנות שפיץ עם ריקמה זהב ואני שומרת אותם רק לדברים מיוחדים ראש השנה, כיפור, ליל הסדר שיחזיקו לי מעמד.

פריט בירושה הכי שווה ירשתי מאמי ז"ל, צעיף צבעוני שעליו מוטבעים ציורי ינשופים. לאימי היה אוסף ינשופים, כל מי מבני המשפחה וחבריה שנסעו לחול הביאו לה ינשוף והאוסף גדל וגדל. היום האוסף נמצא אצל אחותי והיא ממשיכה להגדיל את האוסף. את הצעיף שאני ירשתי, אימי קיבלה מחברה טובה שהיתה בחול וראתה את הצעיף. היום הוא אצלי, משתמשת בו לעיתים ונזכרת….

עליתי עם אימי מאוקראינה לפני כמה שנים בודדות. עלינו יחד עם דברים מעטים והתחלנו את חיינו החדשים פה, בארץ ישראל.
לפני כמה חודשים הוזמנתי לחתונה הראשונה מבין החברים שלי, לצערי לא הצלחתי למצוא שמלה בזמן ונשארו לי רק 3 ימים לפני החתונה. למזלי באותו השבוע אמא החליטה לעשות סדר בארון שלה.
ולפתע, מאחורי כל הבגדים שלא נלבשו שנים היא מצאה אותה, שימלה ארוכה, נשפכת עם בד כפול כאשר בד הבסיס הוא שחור ומעל יש בד שקוף מנצנץ באדום שמעניק לה זוהר אדום עדין, היא לבשה אותה לחתונה של החברה הכי טובה שלה באוקראינה ולא הייתה מוכנה להשאיר אותה מאחור כשעלתה לארץ. כמובן שמיד מדדתי אותה והיא הייתה מדהימה, התאימה בדיוק ונראתה מיוחדת אך גם עדינה וקלאסית. לבשתי אותה לחתונה וקיבלתי עליה המון מחמאות ושאלות של "איפה קנית אותה?" כמובן שהכלה המהממת הייתה הבולטת יותר אך השימלה הזאת גרמה לי להרגיש כמו מפורסמת על השטיח האדום בזמן טקס אוסקר. והכל בזכות אמא שלי שהתעקשה לסחוב אותה בין יבשות

לפני כמה שנים שפרצו אלינו הביתה גנבו לי את כל התכשיטים מהחדר (רק לי, מוזר)
בכל מקרה, אחותי ראתה כמה מבואסת הייתי והחליטה לתת לי את השרשרת זהב שלה שבעצם היתה מתנה מאבא שלי לאמא שלי כנסנסה להריון בפעם הראשונה עם אחותי ❤️
כל מי שמכיר אותי יודע שיש דבר אחד שאני לעולם לא אוריד/אחליף וזאת השרשרת הזאת ❤️

סבתא שלי היתה אשת חקלאי ואחות, אישה חרוצה שתמיד עבדה וטיפלה ובישלה ולא התפנקה בבגדים יקרים או תכשיטים. אבל היתה לה שרשרת אחת, 2 שורות של פנינים טבעיות קטנות ועדינות עם סוגר זהב מאד מיוחד והיא עברה אליי בירושה. שרשרת כל כך יפה, גם צנועה וכם אצילית. מזכרת מסבתא שהייתי מאד מאד קשורה אליה, בילדותי גרנו באותה חצר וכל הזמן הלכתי אליה וכשגדלתי היא עברה לגור אצלנו. אישה חזקה וחרוצה עם סיפור חיים מרתק. כבר אין נשים כאלה היום…

אני בת לאמא מהדור של פעם, זה שהתלבש סופר אלגנטי לטיסות או לקונצרט, איפה הן הגברות ההן, ואיפה אלו שממלאות כיום בטרננגים וכפכפים את שדות התעופה. אז הגברת הזאת הורישה לי פרווה מהממת, שחורה עם צווארון לבן. אבל הרי כיום אין מצב שיהיה לי לאן לצאת עם פרווה מיליון דולר, גם בגלל היחס לחיות גם בגלל שאיזה לוחם טבעוני ישפריץ עלי דלי צבע. אז מה עושים? מידי פעם, אחרי מקלחת, עם תחתונים בלבד, אני עונדת את הפרווה, מסתובבת איתה יחפה בין המראות בבית, מרגישה נסיכה בלי ממלכה לכמה דקות, ואז מחזירה לארון הזכרונות והחלומות.

סבתי ז"ל הורישה לי כמה פריטים שיקיים כמו טבעת עם אבן טופז חולצה מכופתרת עם כפתורים שהם אבני חן מטפחת ראש צבעונית ועוד פריטי וינטג' משנות ה-50 פריטים מהממים ועל זמניים