מתנה בשישי: בושם של D.S. & DURGA

הריח שמזכיר לי את הילדות או ריח האתרוג שהינו מברכים כל שנה בסוכות ובמשך השנה מברכים עליו במוצש בורא מני בשמים ריח מהמם ריח שלא שוכחת

ריחות ילדותי, הם ריחות השוק והתבלינים, כשהייתי הולכת עם אמא לקניות. כבר ממרחק מטרים מהכניסה, בוסט של ריחות תבלין שגרמו לי לדמיין שאני נמצאת בארץ אחרת, בסרט אקזוטי…
אחרי הכל נולדתי וגדלתי בקיבוץ למשפחה מיהדות אשכנז

סבתא שלי היתה אוספת אותי כל יום אחרי בית הספר, בדרך היינו עוברות ליד קיוסק, ביום חם היא תמיד פינקה אותי ונתנה לי לבחור מה שבא לי, הבחירה הקבועה שלי הייתה הברד הכחול – בטעם למבדה היה לו ריח מתוק ותעשייתי והוא היה במכשיר שקוף שמסתובב בתור ילדה הוא נראה לי כמו משקה קסום טעים ומפנק ועד היום רק המחשבה על אותם רגעים ממיסה אותי ומחזירים אותי לתקופה טובה ופשוטה

זה משונה אבל ריח נר דולק ושעווה עושה אותי נוסטלגית בטירוף ואני לא מתכוונת לנרות מבושמים. זה ריח שמזכיר לי את הילדות שלי בגלל כל ההפסקות חשמל שהיו בבית הישן של סבא וסבתא שלי ז״ל. אני וכל הבני דודים היינו עושים הפסקה בשיעורי הבית, אמא שלי היקרה ז״ל הייתה מפסיקה את ההכנות לארוחת הערב וכולנו היינו מתאספים סביב אור הנר המהבהב. היינו מדברים, מספרים סיפורים ומחכים בסבלנות שישוב החשמל. החדר היה מתמלא לאיטו בארומת שעווה שמנונית ומעט עשן שדגדג את האף. זה לא ריח טוב אבל יש בו עד היום משהו מנחם. הזמן היה כאילו מאט והעולם היה נהיה פתאום קטן. הכל היה נראה פשוט יותר ורגוע. טוב, הכל חוץ מהיתושים!

אני גדלתי בארצות הברית ולפני שהיו נערות טיק טוק אנחנו היינו נערות ניינטיז. אנחנו לבשנו את אותם ג׳ינסים קצרצרים, אותן חולצות אוברסייז, היה לנו אותו גולגול מבולגן ואפילו אותן גומיות גדולות מבד על היד. גם אנחנו לבשנו קונברס וואנס ואצלנו במקום בודי מיסט של ויקטוריה סיקרטס היה לנו את הבודי ספריי של באט׳ אנד בודי וורקס. בבית הספר שלנו זה לא היה סתם כל בודי ספריי שלהם אלא ספציפית האחד בריח מלון מלפפון. משנת 1996 עד 1998 בית הספר שלי התמלא כולו בריח הזה. עד היום, כשאני מריחה את הריח הזה הוא לוקח אותי חזרה לגיל 16, ללשכב בחדר על המיטה שלי עם החברה הכי טובה שלי שסיפרתי לה הכל ושתינו מריחות ממלון ומלפפון..

הריח שהכי מזכיר לי את הילדות הוא ריח חזק של מיץ תפוזים
לסבא שלי זיכרונו לברכה היה עצי תפוזים בחצר ובחורפים בכל פעם שהייתי באה אלייו הוא היה מחכה לי עם כוס של מיץ טרי

הריח שהכי מזכיר לי את הילדות זה ריח של עוגת גזר! זאת העוגה האהובה עלי ואמי שלא אהבה לעשות את כל העבודה של לגרד את הגזרים הסכימה להכין לי אותה רק מדי פעם באירועים מיוחדים. בימים שהיא הכינה את העוגה הייתי יושבת על הרצפה מול התנור ומחכה שתהיה מוכנה. הריח היה עולה בכל הבית פשוט תענוג.

זאת לא פרסומת ואני לא יודעת להסביר את זה אבל משהו בריח שרשת רנואר מפזרת בכניסה לחנויות שלה מזכיר לי את הילדות. מה בדיוק בילדות? לא זוכרת.
ניסיתי לברר מולם מה זה האסנס הזה ללא הצלחה… נשאר בגדר תעלומה.
בכל פעם שאני עוברת ליד חנות שלהם, אני מתקרבת ומסניפה ולרגע אני שוב ילדה

בטוחה שילדות ניינטיז יכירו! הריח פטל של הבובה שהיינו מאכילות פטל בכפית – שברגע שהפטל היה נוגע לה בפה הוא היה נעלם לתוך בכפית.
עד היום תמיד שמריחה משהו דומה זה מזכיר לי את הילדות (:

אין ספק שהריח שמזכיר לי את הילדות הוא הריח של קליפות תפוז שמניחים על הקמין (תנור עצים) בבית. הריח הזה מטריף ומזכיר לי חורף, התכרבלות בשמיכה ושוקו חם.

הילדות שלי התאפיינה בריחות הדר מהגינה שלנו, בעיקר פומלות, תפוז סיני ולימון.

ריח שתמיד מזכיר לי את הילדות זה ריח של יער אחרי גשם. בתור ילדה ברוסיה בחופשים סבא וסבתא שלי היו לוקחים אותי הרבה לטייל ביערו לאסוף פטריות. ליער יש ריח וקסם מיוחד אחרי שיורד גשם, תמיד אני מרגישה שוב ילדה קטנה עם חלומות גדולים ודמיון אינסופי.

שהייתי קטנה היינו נוסעים כל קיץ לאזור ההרים באיטליה, משם המשפחה שלי. הריח של האוויר הפתוח והפסגות לגמרי משהו שאזכור תמיד והכי יזכיר לי חופש ורוגע. :)

כשהייתי קטנה, אני זוכרת את ריחות האפיה בבית, בעיקר את ריח עוגיות החמאה של אמא שהייתה מכינה כל שישי לתה של שבת בבוקר.
תמיד הייתי גונבת כמה עוד לפני שהספיקו להתקרר ואמא הייתה מלטפת את הראש ואומרת ״די יא בינתי לא יישאר למחר״
הייתי נותנת הכל כדי לחזור לימי השישי האלה ליד אמא .

ריח הילדות שלי זה ערק, או ששתו את זה או שמרחו על הבטן נגד כאבים

הריח של הילדות שלי שמלווה אותי עד היום הוא ריח של אשכוליות אדומות. גדלתי ליד פרדסים שהתמחו בפרות הדר עם דגש על אשכולית ופומלית,תמיד בתחילת העונה כל האזור ובעיקר הבית שלנו התמלא בריח הדרים משכר. עדיין זה הריח הכי טוב בעולם בעיניי

גדלתי באזור הפרדסים בהוד השרון רמתיים אז היו פרדסים הריח של הפריחה של פרי ההדר היה משכר ריח טוב מילא את האויר קמנו בבקר לריח המשכר שמילא לנו את כל היום ריח שהיום לצערי חסר לנו . כאשר היה עונת התפוזים נהגנו להלך בין העצים להריח את פריחה המשגעת ואת התפוז שמחנו לקטוף לנעוץ בו את הציפורניים ואז היה ניתץ עלנו ריח משכר הרומה של התפוז . כיום לצערי תפסו את מקום הפרדסים בתים וכבישים נעקרו הפרדסים שהיו סמל המדינה שלנו .

לי ריח של גרניום מזכיר את הילדות, מיד עולה לי תמונה של סבתא שלי ושלי יושבות במרפסת שלה ומדברות ומסביב פרחי הגרניום שהיא גידלה

ריח של רפת (אמא שלי היתה רפתנית בקיבוץ והייתי באה אליה לעבודה אחרי הגן). בגן העדן של ילדות ריח הרפת ריח אהבה של אמא