מתנה בשישי: מוצרי MAC בשווי 1,032 שקלים
מתנה בשישי (צילום: יח"צ)
בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:
מוצרי MAC בשווי 1,032 שקלים:
* שפתון Retro Matte Liquid Lip Colour
* פריימר Skin Base
* פריימר לשפתיים Skin Prep & Prime
* מסקרה In Extreme Dimension Lash
* אייליינגר ג'ל Fluid Line ומברשת תואמת
* סומק Mineralize Skin Finish
* שימר Mineralize Blush
כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -
מה הייתה ארוחת החג הכי מוזרה שנכחתם בה?
*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל
שווי המתנה: 1,032 שקלים
**הזוכה תיבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 17/9/17 בשעה 12:00
***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
הזוכה משבוע שעבר שעבר במשקפי שמש של PRINCE בשווי 700 שקלים היא יפית, שסיפרה לנו על הדרך הכי מקורי שבה התחילה עם מישהו: "זה קרה עם הגשם הראשון שתפס אותי במעבדת האוניברסיטה, מסיימת שיעורים ושומעת את נקישות הגשם בחלון. התבוננתי והתפללתי שייפסק כי זה פחות נח להירטב עם נעליי הבד שהגעתי איתם והבגדים הקצרים כשאצטרך לצאת ולרוץ לתחנת האוטובוס. תפילתי זו לא נענתה והגשם רק התחזק, אבל תפילה אחרת אולי כן התקבלה, כי הסטודנט הכי חתיך בכיתה ישב איתי במעבדה ואמרתי לעצמי שזאת ההזדמנות שלי, ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם יש מצב שיתן לי טרמפ הביתה. הוא חייך חיוך יפיפה והסכים, יצאנו משם יחד בריצה ממש כמו בסרטים עם מטריה אחת, הריצה הכי רומנטית שהיתה לי. הגענו רטובים אך מחויכים, כשהוריד אותי בביתי הצעתי שנמשיך ללמוד יחד אם ירצה, הוא זרם, ככה זרמנו לאורך כל תקופת התואר הראשון במשך שנתיים וחצי. מאז חלפו הרבה חורפים אבל הוא נשאר האקס המיתולוגי".
ערב חג סוכות 2013, הייתי בטיול במזרח, היינו בתאילנד באי קופיפי.
מאת: חן | 17 בספטמבר 2017 | 14:23בקופיפי אין בית חב"ד או מקום כשר שניתן לחגוג,
בזמן שאני מתמוטטת מרעב (ובנתיים חייה על בננות וקוקוסים) מכיוון שאין כלום כשר על האי ובמסע חיפושים כמו בהישרדות אחרי אוכל ומזון שאכיל וכשר,
אני רואה מול עיניי זוג חרדיים מבוגר בצד השני של האי, מסיימים לקשט את הסוכה שלהם.
כל הילדים שלהם נשואים והזוג ממוצא רוסי (הם אינם ישראלים! הם רוסים חרדים שמתגוררים ברוסיה), שבאו לחגוג את החג בדירת הנופש שלהם בקופיפי.
אני ילידת רוסיה, ושאלתי אותם בשיא חוצפתי האם אני יכולה להגיע לערב חג ולהתארח אצלם כי אחרת אני אמות ברעב ( שתי החברות שטיילו איתי אינן שומרות ועוד סיימו לי את כל השימורים והמנות חמות לפני ההגעה לאי), האם ישר הסכימה, בינתיים נתנה לי ארוחה חמה וטעימה של מרק בורשט.
קבענו שעה, ובאמת הלכנו אליהם,
כל מאכלי החג היו בדיוק כמו מאכלי החג אצלי במשפחה (רוסים אחרי הכל). בטעמים המדויקים של אימא שלי.
אני כל כך הופתעתי מכך שבכלל לא חשבתי שאני אחגוג חג כמו שצריך ועוד עם ארוחת חג כמו בבית! אפילו הצלחות היו זהות לאלו של אימא שלי.
האישה הצדיקה דאגה לי לאכול כשר וטעים במהלך כל שהותי בקופיפי.
הזוג הזה כל כך חבר לליבי על הפתיחות והקבלה של השונה (אני לא דתייה ולא מתלבשת כמו דתייה ובתאילנד כמו בתאילנד כולנו עם בגדי ים כל היום והם עדין קיבלו אותנו בזרועות פחותות!)
זה היה בערב פסח אצל סבתא וסבא שלי
מאת: עדי | 17 בספטמבר 2017 | 13:37זה היה לגמרי הארוחה הכי מוזרה שהייתה לי בחיים
סבא שלי לא חזר מהבית כנסת והלכנו לחפש אותו , הסתבר שהוא לא היה בבית הכנסת אלא הוא היה עם מישההיי אחרת!!
סבתא שלי התעצבנה ממשש ואת כל הדברים שהיו על השולחן התחילה לזרוק ולשבור
סבא שלי חזר שבכלל התברר שהוא עשה לה מתיחה
ואחרי שצחקנו וחפרנו על זה
לא היה מה לאכול כי סבתא שלי זרקה את הרוב
ישבנו ואכלנו ממש מעט ממה שנשאר .
בהלחט היה מוזר ומצחיק!!!
הארוחה הכי מוזרה הייתה בראש השנה לפני שנתיים, הייתי אז רווקה ( בת 32 ) נסעתי עם ההורים שלי לחברי ילדות שלהם. כולם שם היו חבורה של זוגות בני 60. ואני רווקה " מזדקנת" במונחים הפולנים של חבורת זוגות שבה כולם משוויצים בנכדים שלהם. הייתי היחידה מתחת לגיל 60 , היחידה שידעה אז מזה סלפי, והיחידה מבין החברים שלי שלא העלתה שום תמונת חג שמח מעוררת קנאה..
יצאתי משם עם עשרות טלפונים של שכנים, עובדים, מכרים ובנים של.. שפשוט "חייבים" להכיר לי. כמובן שמיותר לציין, שבמשך כל הארוחה בכל ברכה מישהו בירך אותי ב"זיווג" זוגיות, אהבה וכו' …
מזל שחודשיים אח"כ הכרתי את מי שהיום בעלי ובפסח הייתי כבר מסודרת….:)
מאת: גלי | 17 בספטמבר 2017 | 11:46לפני שנתיים טסתי עם בעלי ושלושת ילדינו לתאילנד, בעלי התחיל להקפיד על כשרות אז בנינו את הטיול סביב בתי החב"ד המפנקים, ובאמת הסתדרנו מהבחינה הזו, יופ לפני ראש השנה הגענו לעיר בשם פטיה, שם אין בית חב"ד, אז קניתי שם מחבת וסיר, הלכתי לשוק וחיפשתי מצרכים בסיסיים לצורך בישול, בשוק לא מצאתי שום כלום למעט ירקות, שאלתי ישראלים שראיתי שם וכיוונו אותי לאיזה קניון, במקום לטייל התחלתי בחיפוש קניון וחיפוש מצרכים לחג, הלכתי שם לאיבוד כמעט 6 שעות אני מחפשת את עצמי, בסוף התייאשתי, חזרתי לחדר עם פירות וירקות, וציירו בדמיונכם- משפחה בטיול במקום הכי אקזוטי בעולם יושבים על שולחן החג ומתענגים על ארוחת שחיתות של ירקות ולקינוח פירות, כשממול מנצנצים לנו הסיר והמחבת החדשים שלא השתמשנו בהם, ככה כל ארוחות החג, היה שונה אבל מצד שני, הרבה פחות קלוריות להוריד אחרי החג
מאת: שרה | 17 בספטמבר 2017 | 11:41לפני כמה שנים השתתפתי כתיכוניסטית בתכנית שנועדה ליצור מפגש ושיח בין גוונים שונים בעם ולכן חולקה הכיתה לקבוצות שכל אחת מהן נשלחה לחגוג את החג עם משפחה חרדית ממאה שערים. כל קבוצה נשלחה למשפחה אחרת.
מאת: דבורה בר אשר | 17 בספטמבר 2017 | 11:32חברתי ואני הגענו למשפחה שכנראה שכחה שהוזמנו להתארח אצלה כיוון שברגע הראשון הם לא הבינו מה אנו עושות בדלתם… הבית היה הפוך, בעל הבית ישן וכל הילדים התרוצצו בסלון. נכנסנו אל המטבח ופשוט ראינו מיטה באמצע המטבח, חלה מונחת ישירות על הפלטה המלוכלכת בלי שום חציצה… התחלנו לדאוג. אם כל זה לא הספיק – נשמעה דפיקה בדלת ובדלת עמדו שלוש בנות נוספות מהכיתה. כנראה שנעשתה טעות וגם הן נשלחו למשפחה הזו. ישבנו שישתנו מובכות אצל משפחה שאיננו מכירות (למרבה המזל הם לא שאלו איך פתאום צצו עוד שלוש…) מחכות שהארוחה תתחיל. באמצע הארוחת חג התיישב אחד הילדים על המיטה במטבח והיא קרסה. לא ידענו איפה לקבור את עצמנו….. הגישו מאכלים מסורתיים ומוזרים ואנחנו רק חיכינו לצאת משם. ללא ספק שמחנו שהארוחה הסתיימה וזו היתה הארוחת חג הכי מוזרה שהיתה לי בחיים!!
Ayeletba10@gmail.com
הארוחת חג הכי מוזרה שנכחתי היא שנה שעברה בערב ראש השנה. החג הראשון אצל משפחתו של הבן זוג שלי.כמובן שלא רציתי להגיע בידיים ריקות ורציתי להרשים את כולם עם קינוח של שני עוגות שוקולד שהיו נראות מדהים! הארוחה עברה טוב ממש, שיחה קולחת, אוכל מדהים שהוגש לכבוד החג. לאחר הארוחה לקראת השעה 11 בלילה הוגשו העוגות לשולחן ןהתפנקנו לנו בעוגות.. אלא שתוך כדי הביסים אבא של חבר שלי מרגיש מעין עיקצוץ בפה ובלשון, ולאחר שבדק עם עצמו הוא גילה כי אלה היו נמלים. וכאשר בדק את שאר העוגה או ליתר דיוק מה שנותר ממנה הוא ראה כי היא מלאה בנמלים. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב מבוכה ובושה אבל לאחר מספר דק של הלם וצעקות של פחד מצד אחותו, הערב נמשך בצחוק ואמירות של "איך מתאים לך לקנות משהו כזה יה אבו נזק". עד היום כשנזכרים בזה כולם נקרעים מצחוק ואני עוד עם תחושת הפאדיחה.
מאת: אסקדר זנבה | 17 בספטמבר 2017 | 11:01זה קרה בערב ראש השנה של שנה שעברה התארחנו אצל זוג חברים טובים שהזמין בנוסף אלינו גם עוד 3 זוגות חברים מהמעגל הקרוב , בתחילת הארוחה שיש לציין שהיתה מושקעת ,איכותית ומצוינת בעלי הלך להתפנות בחדר השירותים והשתהה שם באופן מחשיד.
מאת: עליזה | 17 בספטמבר 2017 | 10:58"לאחר כרבע שעה קיבלתי ממנו SMS שהוא סתם את השירותים באופן קטלני ושהתכולה הריחנית עלתה על גדות האסלה. ניסיתי להתחמק לחדר השני אך מבט מהיר בזירת הפשע הבהיר לי שרק אינסטלטור מקצועי יוכל לפתור את הבעיה.
"לא ידעתי עם הפלונטר נגרם בגלל מערכת הביוב הביתית או רק בזכות פעילות המעיים של בעלי, אבל לא היתה לנו ברירה וחזרנו לסלון במבטים מבוישים ותחושת מחנק בגרון כאשר בעל הדירה בעצמו תפס יוזמה והזמין במהרה אינסטלטור. מיותר לציין שארוחת החג שספגה את תמהיל הריחות הקטלני נשארה מיותמת ובודדה כאשר כל מעגל החברים הקרוב פלט את עצמו החוצה…
היה זה חג שבועות .לפני כמה שנים טובות. ארוחת חג בגינה של חברה טובה עם כל המשפחה המורחבת, נשמע נחמד לא? אוכל גבינתי וטעים, יין טוב והנחיה מאוד מסויימת שעליי ללבוש בגדים שאינם לבנים.
מאת: הילה | 17 בספטמבר 2017 | 10:49אוקי , אמנם די הפוך ממה שאני מכירה אבל זרמתי עם העניין.
כמו אורחת טובה הוצאתי את בקבוק היין שקניתי לבשתי שמלה כחולה ויצאתי לדרכי.
כשהגעתי נוכחתי לגלות שלמשפחה המדוברת יש מסורת מעניינת בנוגע לשבועות – כל אחד מהאורחים מתלבש בצבע מסויים שאינו לבן וסדר הישיבה מסביב לשולחן יהיה לפי צבעי הקשת בהתאם לצבע שבחרת.
כך יצא שאת ארוחת החג הביזארית הזו העברתי בישיבה בין הדוד השיכור עם החולצה הירוקה לאחיינית הקטנה בשמלה הפרחונית.
את אותה חברה שלא הזהירה אותי ולבשה שמלה זהובה עם חמניות ראיתי רק בשלב הקינוח.
המשפט הידוע "המציאות עולה על כל דימיון" הסתבר כנכון בראש השנה במשפחה שלי לפני כמה שנים. עשינו את החג אצל הסבים שלי, סבא שלי כבר היה מבוגר מאוד ומאז ומעולם היה חולמני ושכחן וכך כשיצא עם אחי הגדול לבית הכנסת הוא נעל את כולנו בתוך הבית, אין יוצא ואין בא. המצב היה חמור שבעתיים לגבי בני המשפחה שהגייו ואיתם מרכיבים חשובים לארוחת החג. סבתא, אנחנו קראנו לה "המוח", כי הייתה ראציונלית ומחושבת בניגוד לבעלה, הרכיבה מעלית משא קטנה בעזרת סל הכביסה וחבל התלייה וכך העלתה מהחניון לקומה הרביעית את כל ארוחת החג. אני ניצלתי את ההזדמנות וצלפתי רימונים בבני הדודים שלי מוגנת במבצר בקומה הרביעית. כשסבי ואחי חזרו הארוחה הייתה חמה ומוכנה, בי נקמו הדודים, וגם סיפור בלתי נשכח הוגש חם.
מאת: שני | 17 בספטמבר 2017 | 10:46ארוחת החג המיוחדת והמוזרה ביותר הייתה בסיני לפני המון המון שנים. שבוע לפני ראש השנה החבר של אחותי נפרד ממנה אחרי 5 שנים. בת דודה שלנו, שהיא כמו אחותנו הקטנה, בדיוק הגיעה לביקור לחג מארצות הברית. אחותי הייתה כל כך בדיכאון שהתלבטנו איך לשמח אותה. החלטנו לעזוב את הכל ולרדת בספונטניות לסיני. הודענו להורים שלנו שאת החג הזה הם יחגגו מבוגרים בלבד ויומיים לפני ערב החג נסענו. מצאנו את עצמנו זרוקות על החוף, בחושות מבודדות בלי אף אחד. ביום השני גילינו מלון מהמם ממש לא רחוק מהחוף שלנו והתגנבנו אליו לשכשך קצת בבריכה. הכרנו שם חבר׳ה מקסימים מדנמרק ונהיינו חברים טובים. באותו ערב גילינו פאב חמוד ובו גם הכרנו שני זוגות מתל אביב וחבורה מצרפת. החלטנו לארגן באופן ספונטני ארוחת חג מאולתרת אצלנו על החוף. וכך בערב החג, על חוף הים המדהים בסיני, לבושים בשרוואלים לבנים ישבנו ליד שולחן מאולתר ישראליות, ישראלים, אמריקאית, חתיכים מדנמרק, וחבורה שמחה ומצחיקה מצרפת. רובם לא יהודים. בארוחה אכלנו לאבנה עם פיתות וחול, וסלמון שהדנים הביאו מהמלון, ספגטי מהמם ומיצי פירות. היה מצחיק, שמח, הזוי וחוויה בלתי נשכחת שנמשכה כמעט עד הבוקר. סיכמנו ששנה הבאה נחזור כולנו לבלות שוב את החג ביחד על החוף בסיני. כשחזרנו מסיני אחותי חזרה לחבר שלה והם התחתנו שנה אחרי.ולסיני לא נסענו שוב.
מאת: נטע | 17 בספטמבר 2017 | 10:30ארוחת החג המוזרה שלנו הייתה ראש השנה לפני כ4 שנים. ובאמת שאין מילה יותר מתאימה לתאר אותה מפשוט מוזרה. זוג חברים די טובים של ההורים שלי הזמין אותנו לארוחת החג. כבר כשהגענו הרגשנו תחושה מוזרה באוויר. דבר ראשון הכריחו אותנו להוריד נעליים ולשים כפכפים מיוחדים. כן, בארוחת חג. כי בבית שלהם אסור להסתובב עם נעליים מבחוץ. נוסף על כך, הילדים המתבגרים לא תקשרו איתנו כלל, וגם הזוג לא הרבה לדבר ביניהם. חשבנו שזה עניין של ביישנות לפחות של הילדים והתיישבנו לאכול. מאותו רגע שבו הכנסנו את הביס הראשון לפה כל המשפחה שלנו החליפה מבטים. האוכל היה פשוט בלתי אכיל בעליל! כל מה שבישלה האישה היה עם טעם רע מאוד או מוזר. אפילו את הסלט הכי פשוט עם ירקות היא הצליחה להרוס. אבל לא "טיפה לא טעים" אלא ממש מגעיל. הכל ללא יוצא מן הכלל. איך מישהו מצליח להפוך אורז פשוט לדוחה? זה ממש כישרון. אנחנו נאלצנו לאכול את כל האוכל לאורך הארוחה וכאילו שזה לא הספיק היא כל הזמן הפצירה בנו לטעום מעוד משהו ועוד משהו בזמן שבסתר אנחנו על סף בחילה מכל ביס. עם כל האוכל הלא אכיל ויחסי המשפחה המוזרים לנגד עינינו בתוספת הרגלי האירוח הלוקים בחסר הרגשתי פשוט בפרק של משפחת אדמס. סיימנו את הארוחה וברחנו משם ממש בטיל. כמה חודשים אחרי הארוחה הזוג התגרש (מה שהסביר את חוסר התקשורת שלהם בארוחה) וההורים נשארו חברים בעיקר של הבעל. ואני רק שמחתי שלא נצטרך לפגוש באוכל של גרושתו לעולם.
מאת: אביטל | 17 בספטמבר 2017 | 08:07ארוחת החג הכי מוזרה הייתה מנת קרב כשנאלצתי לסגור חג בשטח. שמרתי במוצב באחת המדבריות ואכלתי לוף מקופסת שימורים. זה כל כך מוזר איך שמאנשים מפונקים הצבא הופך אותנו לכאלה שאוכלים בערב ראש השנה עם הפקק של השימורים. אני לא אשכח כמה שמחתי שהיו שם גם בוטנים והכל לתפארת מדינת ישראל.
מאת: שחר | 17 בספטמבר 2017 | 07:54ערב חג פסח, כ"כ רציתי כבר אחיינים וחיכיתי כבר שאחי הגדול התחתן,
שמעתי על סגולה שלוקחים את הזרוע של הברכות ושמים בחליפה של הגבר וזה סגולה לזיווג עוד השנה
חח כמובן שלא היססתי והכנסתי את הזרוע לתוך הכיס של החליפה שלא אחי,
למחרת שהוא התעורר והתלבש והכניס ידיים לכיסים על היד התמלאה שמן מהזרוע של העוף
חחח כמובן שזה הייתה מכוונה טהורה לחלוטין, למרות שזה ביאס מאוד את אחי
*הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
מאת: חן לוי | 17 בספטמבר 2017 | 07:53chenlevi96@hotmail.com
ארוחת החג הכי מוזרה (ועצובה) שהייתי בה הייתה בשנה שהורי התגרשו. הייתי בת 23 אחותי בת 20 ואחי היה חייל קרבי שסגר את החג בבסיס. מלבד מצב רוחו העגום והכאוב של אחי הקטן שהורגש באופן בולט מצידו השני של הקו כאשר התקשר לאחל לאמא חג שמח, (זהו הילד הקטן של אמא שמאז ומעולם חש צורך להגן עליה מכל משמר, הגבר הקטן של הבית), מלבד כל זאת, המועקה העיקרית קיננה בליבנו כאשר שולחן החג היה ריק..אני אחותי אימי והדוד. אנחנו, שרגילים לשולחן חג של עשרות אנשים לפתע יושבים ומתאמצים לשיר את ההגדה. אמא עושה הצגה כדי שלא נישבר כליל, עמחה בישלה ואפילו הקפידה על שולחן ערוך מושקע ויפייפה כדי שנרגיש חג. אבל אף אחד לא הרגיש כך. אמא שרה ומחאה כפיים והדוד האהוב שלנו קרא בקול ברור וגבוה ובביטחון בכדי שנרים את פנינו שנפלו כמעט מטה. כל כך התביישנו והרגשנו בודדות. אחותי סרבה לשיר וכאות מחאה שתקה כל הסדר ואני שיתפתי פעולה ובתוכי רק פיללתי שזה יגמר. אמרתי לעצמי בלב שוב ושוב באותם הרגעים…שכשאמצא את בחיר ליבי ואביא לעולם ילדים משלי…נשמור זה על זה מלוכדים וגם נחבק את אמא, שתמיד תשמח ושביתה יהיה תמיד שורץ קולות, ריחות וטעמים בדיוק כמו שהיא אוהבת!!!
מאת: עמית גבע | 17 בספטמבר 2017 | 03:31ארוחת החג הכי מוזרה שהייתה לי?
מאת: שובל שלום | 17 בספטמבר 2017 | 02:03תכלס כל הארוחות החג עם המשפחה שלי מוזרות אבל הייתה אחת מוזרה ביותר.
טוב אז שנה שעברה הייתה השיא,
ישבנו מסביב לשולחן לשמוע כולם ביחד את האגדה רק לציין שהמשפחה שלי מסורתית דתית ככה שהאגדה ארוכה מהרגיל כי כמובן שצריך לעבור על כל מיליון הברכות ופתאום בהפתעה גמורה באמצע האגדה הפלאפון שלי מתחיל לצלצל כאילו זה לא מספיק מביך הצלצול היה טראנס של השיר "כולם להזיז את הטוסיק" באנגלית, למזלי סבא שלי לא יודע אנגלית.
אז אחרי החימום הנחמד בן דוד שלי בן השנה שפך על כל בגדי החג החדשים וה ל ב נ י ם שלי(סימן קריאה !!!!!!!!!!!) את הפירות המרוסקים שלו שהשאירו לי באהבה כתם ענקי וצבעוני.
אתם בטח שואלים איך הערב הזה עוד יכול להשתבש? טוב התשובה לפניכם.
בסוף הארוחה רצנו בנלהבות לחפש את האפיקומן ובואו נגיד השפרצוף שלי פגש מקרוב את רצפת המדרגות אבל ההשפלה האמיתית והכואבת הייתה כשאח שלי הקטן מצא את האפיקומן במקומי והרס לי רצף של ניצחונות מכובדים.
אז כמו שהבנתם את חג הפסח הפסקתי לאהוב, נקווה שראש השנה ישאיר לי טעם יותר טוב.
בכל מקרה שיהיה לכולם שנה טובה ומתוקה, מי יתן ותהיו לראש ולא לרצפת המדרגות כמוני.
הסיפור הבא הוא אמיתי לגמרי. אוכל לספק עדים במידת הצורך. השמות האמיתיים שמורים אצלנו במשפחה.
ארוחת ראש השנה, לפני כמה שנים טובות.
אחותי הגדולה הביאה לסעודה את ארוסה, בחור צעיר ויש שיגידו תמים, שלא העלה על דעתו מה .. להחליק לו בגרון (ובחזרה החוצה?) באותו ערב.
אמי היקרה, שנקרא לה לצורך העניין בלהה, טובה אמנם בהמון דברים, אך מצטיינת בשניים. הדבר הראשון הוא סדר וניקיון (אף שאם תשאלו אותה – היא תאמר לכם שמדובר בשני דברים שונים לגמרי ותנעץ בכם מבט מאשים, כאילו שאתם אחראים על כל חוסר הסדר ואי הניקיון בעולם כי, מה לעשות, הייתם בטוחים שמדובר באותו דבר…
הדבר השני, כיאה לכל מומחית ברזי המטבח הפולני (יש דבר כזה בכלל? הוא חוקי?), הוא הכנת קלופס – קציץ הבשר המפורסם בנוסח עדות מזרח אירופה. שלא תבינו לא נכון – אין על הקלופס של בלהה, אבל – וזה אבל גדול – כשבלהה שילבה (ככל הנראה בטעות) את שני תחומי ההתמחות שלה – נקיון וקלופסים – הקלופס של בלהה הפך לקלופס בלהות!
ניגש לתכל'ס: כשגיסי לעתיד, נקרא לו א"א, טעם ראשון מהקלופס המיתולוגי שסיפרו לו עליו כל כך הרבה, הוא הרגיש טעם משונה בפה. לא היה לו נעים להגיד שלא טעים לו – בכלל זאת בלהה בהתה בו בעיני נץ – אז הוא סיים את המנה כמו פנתר.
ואז הוא הרגיש לא טוב. כאבה לו קצת הבטן.
ואז כאבה לו הרבה הבטן.
ואז, במבט ספק מבוייש ספק "אני חייב פינוי דחוף לחדר מיון!", הוא לחש בהססנות:
"בלהה, אין על הקלופס שלך. באמת. אבל… היה לו טעם קצת מוזר… יש מצב שעשית כלים לפני כן, ולא ממש שטפת את הסבון?".
בלהה הלבינה כמו סיד. ואז האדימה. ואז החליפה צבעים כמו כדור דיסקו.
"לא שטפתי כלים… עשיתי ריסוס נגד ג'וקים… יש סיכוי ששכחתי לשטוף וטעמת את הפליט*" היא מלמלה.
מיותר לציין שמייד אחר כך הזמנו אוכל מבחוץ… אה, והם גם – תאמינו או לא – הם התחתנו בסוף (!).
* תרסיס נגד ג'וקים, כן? לא "פליט הוא מי שיש לו חשש מבוסס מפני רדיפה על רקע גזע, דת, לאום, השקפתו הפוליטית או השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת" (תודה לוויקיפדיה). כי אם בלהה הייתה טוחנת פליט אנושי בקלופס שלה אז… (זה כבר סיפור לסרט אימה).
שוב – מבוסס על סיפור אמיתי.
מאת: שירלי | 17 בספטמבר 2017 | 01:31אני בחורה חילונית בת 29 מברצלונה והכרתי בחור באתר הכירויות באינטרנט, אחרי כמה חודשים של שיחות טלפון והתכתבויות וביקור קצר שלו אצלי נסעתי אליו בפעם הראשונה. מתרגשת ומצפה נחתתי בארץ והוא מעדכן אותי שאנחנו נוסעים מיד לאחותו כי זה חג ואצלה נאכל, קצת בשוק בלעתי את הרוק מההפתעה והמשכנו לנסוע, הגענו לבית של אחותו הדתייה עם כל הילדים ובני הזוג שלהם ההורים של בעלה ומשפחה נוספת עם שישה ילדים שהגיעו מארה"ב, איך שנכנסנו כולם הפסיקו את הארוחה וקמו להגיד שלום לאורחת מספרד רציתי לקבור את עצמי באותו הרגע בתוך הבגדים הסקסיים שלבשתי לכבודו. כיום הוא בעלי:)
מאת: נטע | 17 בספטמבר 2017 | 00:30פסטיבל מוזיקה במיאמי, 3 ימים של מוזיקה אלכוהול והיפים הזויים ללא הפסקה, 5 במות גדולות עם אמנים שמופיעים ואזור קמפינג ענק צמוד. בתוך כל הבלאגן הזה אני קולט בחור יהודי שאני מכיר שאומר לי שאני חייב להצטרף אליו לארוחת החג, הוא אומר לי שיש אוהל של חבד ושכדאי להגיע לכמה דק. זרמתי שתוי ושמח לחוויות נוספות איך שאני נכנס לאוהל הענק אני קולט את מתיסיהו בכבודו ובעצמו עם הזקן והמגבעת מקדש למלא הזווים כמוני ויותר שמוצאים עצמם יחד בארוחת החג המיוחדת וההזויה ביותר שהייתי.
מאת: איתי | 17 בספטמבר 2017 | 00:17ומי דמיין שאולי הארוחה הזו תביא לאישתי איפור? חג שמח!
ג פסח. המיקום: אנגליה. הזמן: לפני מספר שנים.
מאת: Yasmin | 17 בספטמבר 2017 | 00:13מצאתי את עצמי ערב לפני החג משוטטת באתר היכרויות ליהודים. במקרה יצא שבאותו הערב היה לי מאצ' עם בחור יהודי שגר לא רחוק ממני. בשיחה שיזם שאל אותי מה אני מתכננת לעשות בערב החג(בכל זאת יהודי), ועניתי בטון מיואש, חצי בצחוק, שאני מתכוונת להתחבר לסקייפ ולצפות בארוחת ערב החג של המשפחה בארץ.
לא האמנתי שהוא יזמין אותי לחגוג אצל המשפחה שלו.
בצעד שלא מאופיין לי נעניתי להצעה ובאותו ערב חג מצאתי את עצמי בסיטואציה סוריאליסטית- מנסה לעכל בו זמנית שאני באיזשהו סוג של דייט, עם המשפחה של אותו בחור(בעלת הרבה נפשות, חייבת לציין) מתבוננת מהצד על המתרחש באנגלית בריטית מדוקדקת, המלווה בגברים מעונבים ונשים בשמלות מנצנצות ובמנהגים ספק ישראלים ספק יהודיים (מאוחר יותר כשחיפשתי בגוגל גיליתי להפתעתי שהם אכן היו יהודיים, רק פחות ישראלים..או לפחות לא הישראלים שהכרתי). חלק מן המנהגים היו לטפוח אחד לשני בגב בעזרת כרפס (כפי שהיכו אותנו המצרים) ולהיכנס לחדר מחופשים כמו אליהו הנביא (כשבהמשך היתה הצגה שלמה המובנית בדקדקנות על ידי הילדים במשפחה). מלבד זאת, ניסיתי להתאים את עצמי לכללי הנימוס הבריטיים, לחייך כשצריך וגם כשלא צריך (בכל זאת, אין להתעלם מהפער התרבותי) ולספר לכל המתעניינים (והיו הרבה כאלה) שאני מכירה את מיסטר שוורצנברג (הלוא הוא הדייט שלי) מזה כשעה (ובו בעת להסתיר את התחושה כי נוכחותי כאן הינה דבר לגיטימי לחלוטין).
הרגשתי מנותקת ולמען האמת זה גרם לי להרגיש אפילו יותר לבד (עד כדי כך שכבר ממש רציתי לחזור לדירה הריקה!).
כשליווה אותי אותו אדון שוורצנברג הביתה, שאל אותי האם ארצה להיפגש איתו שוב. השבתי בנימוס שאני מודה לו על הערב ובהומור הוספתי שהדייט הבא שלנו יהיה בחג עם המשפחה שלי בארץ. מסתבר שזה לא הצחיק אותו (שוב, הקושי לגשר על הפערים התרבותיים) ומאז לא נפגשו דרכנו.
מצחיק איך שלבסוף הכל נפל על השימוש בהומור ישראלי ולא על אותה ארוחת חג ביזארית.
אך לפחות יצאתי עם מסקנות- ארוחת חג לא יכולה לשמש כתפאורה לדייט ראשון…וגם שיש לעשות שימוש מושכל בהומור ישראלי כשהוא מובא בפני בריטים.
ארוחת חג ראשונה, ופגישה ראשונה עם המשפחה של החבר שלי, כולי מתרגשת ומתוקתקת מכף רגל ועד הראש.
מאת: יולי | 17 בספטמבר 2017 | 00:11הערב מגיע ובן זוגי מוסר לי, כשאני אצלו ביחידה, הצמודה לבית הוריו, שאימא שלו לא מעונינת שאצטרף. מהסיבה שהיא חושבת שאני לא מתאימה לבנה' היות ואני גדולה ממנו ב-7 שנים.
סטירת לחי אמיתית. התאוששתי, ולימים היא הבינה את הטעות שלה כשראתה כמה הבן שלה מאושר ומאוהב. אכן ארוחת חג שלא אשכח לעולם -:)
נסענו באוטו למשפחה שגרה רחוק יחסית, באמצע הדרך האוטו התחיל להשמיע רעשים אז עצרנו בצד והוא לא הניע שוב אז התקשרנו לגרר ובזמן שחיכינו הילדים הקטנים נהיו רעבים אז פשוט אכלנו מהאוכל שהבאנו מהבית כולנו
מאת: אופיר | 17 בספטמבר 2017 | 00:01בעברי גרתי בחו"ל והתכוונתי לטוס לחופש מולדת לחגים. הבוס שלי לא כל כך שמח על החופש הארוך שביקשתי וקיצץ את ימי הבטחון שלקחתי לפני החג כדי להיות בטוחה שאגיע בזמן. הטיסה המריאה בזמן אלא שבקונקשן היה לי דיליי של 12 שעות וכך מצאתי את עצמי סועדת את ארוחת החג במטוס בין שמיים וארץ, אוכלת מחמגשית פירה שבטח הכינו מאבקה ועוף שהיה מכובס יותר מהבגדים של זה שישב לצידי. דמיינתי את הכבש המסורתי ואת האורז עם השזיפים והצימוקים ופשוט הזלתי דמעה. חיכיתי להגיע כבר לארץ רק כדי לגלות שהמזוודה שלי לא עלתה איתי על הקונקשיין. ללא ספק זו ארוחת החג עם מסכת האירועים הכי מוזרה שהייתה לי אבר!!!!
מאת: מירב | 16 בספטמבר 2017 | 23:34הארוחה הכי מוזרה בחג, הייתה בבית חולים בהדסה עין כרם בלידת בני, במקום להיות בבית הכנסת לשמוע קול שופר שמהדהד בלב, שמעתי קול יבבת תינוק שהגיח לעולם חדש מלא בהדרה ואור。
מאת: מלי | 16 בספטמבר 2017 | 23:13הסעודה בחג הייתה בניהול זוג מקסים （ללא ילדים וברוך ד במהלך שנה שעברה זכו לילד）ביחד עם בערך 300 איש מכל המגזרים שמחנו יחד, ואכלנו גפילטעפיש. אוי ברוך.
אבל לפחות זכיתי בפרס החשוב ביותר…
שנה טובה לכם
אמריקאי, גרמני, תורכי, ספרדי וישראלית יושבים וחוגגים יחד ארוחת חג בינלאומית.
מאת: רעות | 16 בספטמבר 2017 | 22:53נשמע כמו התחלה של בדיחה אבל מצאתי את עצמי בערב חג בזמן עבודה בגרמניה, עם קולגות מכל העולם. מרגישה לבד אבל הכי ביחד. רחוקה מהמשפחה שלי אבל קרובה לחבורה המוזרה הזו שהתאספה לה, והפכה בן רגע למעין משפחה. בלי פוליטיקות, מלחמות, כעסים או היסטוריה, ישבנו כולנו סביב השולחן, כל אחד הכין את המנה הביתית שלו. הגרמני הביא איזה מאכל של חזיר, הספרדי הכין טפסים, האמריקאי הכין איזו מנה נוסטלגית שאבא שלו היה מכין. אני הכנתי שקשוקה וטחינה, והבאתי גם עראק. התורכי ואישתו הביאו את המקבילות- מאכל של עגבניות קלויות, ואוזו. והרמנו כוסיות על כל מנה שניסינו. שילוב מאוד מוזר של כל המאכלים יחד, אבל המיקרו קוסמוס הקטן הזה הרגיש כמו עולם גדול אחד. ואני הייתי עם שמחה בלב ותחושת שייכות מופלאה.
שנה נהדרת :*
שנת 2011, ערב ליל הסדר, אני בת 18 וחצי.
מאת: חני | 16 בספטמבר 2017 | 22:51בשבועיים שלפני פסח טסתי להדריך בסמינר של בני נוער בלוס אנג'לס. הטיסה הייתה טיסה ישירה של אל על, 15 שעות רצופות, ונחתנו בארץ בצהריים של סדר פסח. היה לי קר בטירוף בטיסה ולא הצלחתי לישון בכלל. הגעתי הביתה הפוכה לגמרי מהג'ט לג וחוסר השינה המצטבר…
המשפחה לחצה עליי להישאר ערה ולהגיע לליל הסדר אצל דודה שלי, עם כל המשפחה המורחבת. הערה חשובה: אני באה ממשפחה מסורתית, ואצלם ליל סדר משמעו לקרוא את כל ההגדה לאורכה ורוחבה, עד המילה האחרונה.
העייפות הכניעה אותי, ופשוט נרדמתי בשולחן (איפשהו בין כרפס ליחץ…).
אמא שלי העירה אותי, אדומה מעצבים ונבוכה מדודה שלי, ונתנה לי יין כדי שאתעורר…
השילוש הקטלני של יין, ג'ט לג ועייפות גרם לי פשוט לדבר שטויות ולא היו לי שום עכבות:
שאלתי את בת דודה שלי "את בהיריון או שסתם השמנת?", שאלתי את דודה שלי (המארחת) אם האוכל קנוי (והיא ממש נעלבה), ועוד שלל מחמאות שאני כבר לא זוכרת…
ממש פידחתי את עצמי ואת המשפחה, ומאז אני מגיעה לארוחות חג רק כשאני בשיאי (ולא עשיתי חגים אצל אותה דודה מאז)
וואו אתם מחזירים אותי חמש עשרה שנה אחורה זה היה החג הכי עצוב שחגגתי בחיי. באותו השבוע סבא שלי היה מאושפז בבית חולים ולדבריי הרופאים היה אמור להשתחרר בערב החג אבל זה לא קרה. הוא פשוט לא חזר משם. אני זוכרת שהכל היה מוכן לכבודו האוכל שהוא אהב העוגה של אמא שהוא חיכה לה בשקיקה קנינו לו אפילו בגדים חדשים לכבוד החג אבל הם נותרו יתומים. הוא נפטר בערב החג. זה היה החג הכי עצוב אני זוכרת שכולנו ישבנו סביב השולחן המומים וכאובים לא הצלחנו להוציא הגה מהפה רק בכינו הכיסא שלו היה ריק וחכינו שזה יסתיים
מאת: נופר | 16 בספטמבר 2017 | 22:23ארוחת החג הכי מוזרה שלי, היתה ארוחת ליל סדר אצל הדודים בארצות הברית. שם נוהגים לערוך שתי סדרים. ביום הראשון הרגשתי בבית, היה חגיגי והדור, אבל ביום השני, הריצו עלי בדיחות, ומזגו לי יין בכוסיות קטנטנות, 'כי ממילא את לא מכאן', תכלס לא רק שזה לא היה נעים, זה בהחלט לא הרגיש חג….
מאת: חדוה קרלנשטיין | 16 בספטמבר 2017 | 22:23וואוו אתם מחזירים אותי חמש עשרה שנה אחורה החג הכי עצוב בעולם סבא שלי אהבת חיי היה מאושפז בבית חולים והיה אמור להשתחרר בערב החג הכל כבר היה מוכן לכבודו קנינו לו אפילו בגדים חגיגיים לכבוד החג אבל הוא לא חזר הוא נפטר בפתאומיות כולנו נותרנו המומים וכאובים לא תארנו לעצמינו בחלומות הכי רעים שזה יקרה. הוא היה אמור לחזור הביתה לחגוג את החג עם כל המשפחה ולא חזר משם זה היה החג הכי עצוב שעברתי בחיי אני לא אשכח שישבנו בשולחן והכיסא ,שלו היה ריק ואבא שלי עשה את הקידוש ולא יכולנו להוציא הגה מהפה שתקנו ובכינו.
מאת: נופר | 16 בספטמבר 2017 | 22:19וואוו אתם מחזירים אותי עשר שנים אחורה
מאת: נופר | 16 בספטמבר 2017 | 22:12ארוחת החג הכי מוזרה הייתה בשבוע 39 להריון הראשון של בתי הבכורה. ישבתי לסעוד את ארוחת החג יחד עם משפחתי המקסימה לפתע החלו הצירים להגיע, כל ציר אני מתקפלת וכל המשפחה נעצרת, כולם בשקט, חלקם מביטים בי ברחמים חלקם מנסים להציע עצות או לעזור במשהו… אחרי שהציר היה נגמר כולם היו חוזרים לאכול עד לציר הבא וכך חוזר חלילה. מיד עם סיום הארוחה, צעדנו אני ובעלי לכיוון בית החולים כאשר כולם נותרו במתח גדול. למרות שהייתי בטוחה שההליכה לבית החולים תזרז את הלידה, זה לא היה כך ורק למחרת בצהרים הגיחה המקסימה שלנו לאוויר העולם לא לפני שכל בני משפחתי בהמוניהם הגיעו בבוקר בכדי לבדוק את שלומי. כשהם פותחים על שולחן סמוך את כל האוכל של ארוחת החג ומכבדים את הצוות הרפואי.
מאת: אביה | 16 בספטמבר 2017 | 22:09ארוחת החג הכי מזורה בה נכחתי הייתה לפני שנתיים ללא ספק, מה שהייתה אמורה להיות ארוחת חג שגרתית אצל דודתי ורדה, השולחן המכוסה מפה פרחונית ארוכה, אותו סידור שולחן ואותם התבשילים המוכרים והאהובים, הפכה להפתעה גדולה ובהחלט לא צפויה… דודתי ידועה בתבשיליה מהמטבח הספרדי-יהודי, ובעיקר בתבשיל אחד ומיוחד של פלפלים ממולאים בבשר ושפע פירות מיובשים, אותו היא מכינה בדיוק פעם בשנה, ושגורם לכולנו לפנטז ולדבר עליו בהתרגשות בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית כבר חודש לפני… בבואינו לדודתי, כבר מריחים את ריח התבשילים הנידפים מחלון ביתה, ובציפיה לרגע המיוחל, אנו נכנסים ומגלים לדאבונינו ארוחה קצת אחרת, שהתגלתה מאוחר יותר כטבעונית, בעקבות החלטתה המפתיעה של דודתי לנסות ולהפוך לטבעונית…אז אמנם היה מרק עוף, אבל בלי עוף! ואת תבשיל הפלפלים הממולאים האהוב החליפו תפוחים ממולאים אפויים, אבל אין ספק שלמרות הכל זו הייתה ארוחה יצירתית ומגוונת שהעניקה לנו את החוויה הגסטרונומית שציפינו לה… ומשהו טוב קטן יצא מזה, כאשר באותו ערב ממש, החלטנו בעלי ואנוכי לאמץ יום אחד בשבוע בו אנחנו מקפידים לא לצרוך מוצרים מהחי, ולצמצם את הצריכה באופן כללי… "צעד קטן לאדם וצעד גדול לאנושות"
מאת: שרית קקון | 16 בספטמבר 2017 | 22:01היי, בארוחת חג המוזרה שבה אנו היינו נוכחים. בעלי ואני זוג טרי מתארחים אצל משפחתי כנראה שאבא שלי רצה להרשים את החתן החדש , רצה לעשות טקס ברכות מיוחדות. כאשר הגיע לברך "שנהיה לראש"… הביא לשולחן ראש של כבש שלם כולל שיניו מראה לא הכי מלבלב כלל. בעלי קיבל הלם טוטלי לכך לו כמה שנים טובות להתאושש מהמחזה.
מאת: רוני | 16 בספטמבר 2017 | 21:47את ראש השנה לפני שנתיים החלטנו לעשות במלון כל המשפחה, ישבנו ואכלנו ולקראת סוף הארוחה גיסי שואל אותי מה יש לי בשפתיים , לא הבנתי למה הוא התכוון ופתאום כולם הסיטו את מבטם אלי ופערו פה .. רצתי למראה הקרובה ופתאום אני קולטת שהשפתיים שלי נפוחות כאילו עשיתי בוטוקס לא מוצלח במיוחד.. אני ובעלי רצנו מהר לבית החולים הקרוב בינתיים השפתיים מתנפחות עוד ועוד , נראיתי כמו שרק! הרופא שקיבל אותנו שאל אם עשיתי איזה ניתוח בשפתיים …. מסתבר שנכנראה הייתה לי אלרגיה למשהו .. כל החג ביליתי בבית החולים בין אנפוזיות למזרקים , מטושטשת לגמרי מכל התרופות שנתנו לי.. בקיצור… סיווווטטטט מקווה שהשנה יהיה חג יותר מוצלח ויפה;)
מאת: שיר | 16 בספטמבר 2017 | 20:44לפני שנה התארחתי אצל חמותי בראש השנה, תוך כדי סעודה גיסי סיפר שראה בגן חיות בחו"ל קוף מיוחד בעל חריץ ישבן מאוזן (במקום מאונך), מפה לשם התחלנו להריץ דאחקות על העניין (איך הקוף מתנגב לאחר אמבטיה… :)), חמותי התחרפנה מהעניין והתחילה לשיר בקולי קולות תוך כדי דפיקות על השולחן בנסיון להשתיק את השיח.
מאת: חיה | 16 בספטמבר 2017 | 20:34מיותר לציין עד כמה מביך היה הנסיון שלנו להפסיק לצחוק משתי הסיטואציות.
אנחנו משפחה דתית וארוחת החג המוזרה שלי היתה זה שלפני שאבא חזר מהתפילה קפץ החשמל עכשיו תתארו לכם מה זה לאכול ארוחת חג בחושך כול אחד מנסה לנחש מה זה כול סוג מאכל (למזלנו היה אור מהחצר אכשהוא) והכי קטע היה שאיך שאנחנו סוג של גומרים לאכול, לא בדיוק הצלחנו חחחח נדלק החשמל חחחחחחחח! מה שבטוח שישבנו עוד הפעם
מאת: הודיה פאי | 16 בספטמבר 2017 | 20:13ארוחת החג הכי מוזרה שנכחתי בה הייתה בפסח האחרון , כשאר היינו מוזמנים לביתו של דודי אח של אמי כמובן ששמרתי מקום ולא אכלתי במהלך היום כך שיהיה לי מקום לכבש בערב, הגענו בשעה 19:30 אנחנו דייקנים כרגיל , לאחר חיפוש וסיבובים רבים נמצאה חנייה מה שאכן גרם לי להיות עוד יותר רעבה אני מגיעה ופתאום מגלה שעדיין הם מבשלים ולא מוכן כלום ,שאר המשפחה עדיין לא הגיעו אני מחכה ומחכה לקראת 20:45 איחור אופנתי הועילו בטובם להגיע , ישבנו סביב השולחן כולם שמחים ומאושרים ואני רעבה מחכה לאוכל קוראים את ההגדה ואין דילוגים הכול במלואה, ופתאום שהתחילו להגיש את האוכל הכנתי לאחותי את החרוסת המדוברת שלי ואז היא ובן דודי התווכחו מי יאכל ,משחקי ידיים וכו'.. ופתאום נשפך כוס יין אדום אחותי מהבהלה הרימה את רגלה נתנה מכה לשולחן וכול בקבוק היין האדום נשפך על המכנס הלבן והחדש שלי.. אז כמו שאתם מבינים התבאסתי וכמובן שכבר לא אכלתי , הלכתי לביתי , מה שכן הבנתי שגם אם הייתי נשארת הם אכלו קרוב לחצות כך שכך או כך לא הייתי שורדת עם הרעב.. זאת ארוחת החג ההזויה שלי .זהו חג שנראה לא אשכח ונקווה שבראש השנה הקרוב זה לא יקרה ואת הלקח שלי למדתי לא אבוא עם מכנס לבן :)
מאת: הודיה מ. | 16 בספטמבר 2017 | 19:32סדר פסח בשנה שעברה, מתאספים לשולחן כל המשפחה, כולל גיסתי ההריונית עם תאומים בבטן (שבוע 35), בשבועות שלפני כולנו עשינו הימורים מתי צפויה ללדת (הפרס למנצח עמד על 500 שח..)
מאת: דנה | 16 בספטמבר 2017 | 18:51מתחילים בסדר, בעלי מתחיל את הברכות: דם, צפרדע, כינים, ירידת מים (ממש כמו בסרטים)
עזבנו הכל על השולחן וליווינו אותה לבית החולים, נגמר בניתוח קיסרי ולידת בת ובן מהממים!!!
אין על חגי ישראל
ארוחת החג הכי מוזרה שהייתי בה היא ארוחת חג שארגנו מדריכי הטיול בחופשה בחול- כולם הגיעו בלבן לכבוד החג וביקשו מהמלון להביא תפוחים ודבש למרכז השולחן. 3 דברים מעניינים קרו:
מאת: אייריש | 16 בספטמבר 2017 | 18:48המלון הביא תפוחי אדמה צלויים בדבש (כי מישהו שם התבלבל בתרגום) והדבר המוזר השני שקרה, זה שהשולחן הפך לאטרקציה תיירותית וכולם ניגשו להצטלם עם קבוצת "הנזירים בלבן״, אבל השיא? אורח המלון שכל כך התרגש מחג יהודי שנחגג ממש לידו- קם והתחיל לשיר את ״דיוה״ של דנה אינטרנשיונל בקולי קולות (ותכלס, כולם הצטרפו ) מאז, חמש שנים אחרי הארוע בעלי ואני דואגים למנת תפוח אדמה בדבש על שולחן החג ודואגים שברקע תתנגן ״דיוה״
ארוחת החג הכי מוזרה שהייתי בה, לפני שנתיים אצל האקס. יחד עם משפחתו וכמה שכנים מבניינים קרובים ובני משפחותיהם.
מאת: ספיר דוד | 16 בספטמבר 2017 | 18:43הרבה אנשים לא הכירו אחד את השני מה שיצר מבוכה והמון רגעים של שתיקה.
הארוחה הסתיימה בתוך שעה מרגע שהתחילה.
מאז אני עודה רק עם בני המשפחה
לפני כמה שנים טסנו כל המשפחה לטיול בארה"ב. הגענו בבוקר של ערב ראש השנה, והוזמנו חודשיים מראש לארוחת חג אצל בן דוד של אבא שלי והמשפחה שלו, שגרים בפנטהאוז באמצע מנהטן (ככה שכסף לא חסר שם…). נחתנו בבוקר והיינו מתים מרעב, אבל לא אכלנו כלום כי שמרנו מקום לארוחה המפוארת שמתוכננת בערב. הגיעה השעה המיוחלת והגענו ללב מנהטן לפנטהאוז מהמם שרואים רק בסרטים. ישבנו סביב השולחן ומה שהוגש לשולחן היה צלחת מרכזית (לא גדולה בכלל) שבחצי ממנה היה אורז ובחצי השני היו 6 חתיכות בשר- האורז והבשר היו קרים ויבשים. חשוב לציין שהיה על השולחן גם חומוס בקופסה. אני ממש לא מגזימה! זה כל מה שהיה בארוחה. אחרי שסיימנו לאכול הבנות של בן דוד של אבא שלי שאלו אותו אם אפשר גלידה ואמא שלהן ענתה להן שאין מספיק לכולם. אז גם קינוח לא קיבלנו. יצאנו משם אחרי שעוד נשארנו שם כמה שעות לדבר והיינו מתים מרעב!!! עצרנו בשווארמה הראשונה שראינו וזו הייתה ארוחת החג שלנו אחרי שחודשיים מראש הם דאגו להזמין אותנו…
מאת: גלי בנין | 16 בספטמבר 2017 | 17:10באחד החגים אירחנו בבית את המשפחה המורחבת מהצד שלי ומהצד של בעלי. קיבוץ גלויות מכל העדות וכמעט מכל הארץ. כל אחד היה צריך להביא משהו שהוא מתמחה בו, למשל הסבתא הייתה צריכה להביא "חריין" – חזרת. כל השבוע היא דיברה על כמה קשה היא עובדת על החזרת, כמה יצא לה טעים, כמה כולם אוהבים את החזרת שלה ושכל אחד יקבל צנצנת הביתה.
מאת: סנדרה גזאל | 16 בספטמבר 2017 | 17:04ערב החג, סוף סוף כולם הגיעו אחרי מאבק קשה בפקקים. ואחרי כל הברכות – מגיע זמן האוכל.
למנה ראשונה – דג וחזרת. אבל איפה החזרת? סבתא שכחה להביא את החזרת.
כולם היו המומים. איך אפשר לאכול דג בלי חזרת?? אבל זו סבתא, איך אפשר לכעוס עליה?
התחלנו לגייס חזרת מהשכנים, מחברים של אורחים שגרים בסביבה וממי לא.
תוך רבע שעה היה על השולחן מיצג של חזרת מכל סוג שאפשר להעלות על הדעת – סלט סלק מרוקאי, חזרת חריפה, חזרת מתוקה, חזרת קנויה, חזרת שהייתה אמורה להיות חריפה ולא הצליחה…
וכמובן שסבתא לא שכחה לציין שאף חזרת לא טעימה כמו שלה.
במהלך השנה היינו צריכים לאכול את כל החזרת שלא אכלנו בחג. מישהו צריך חזרת?
ארוחת החג הכי מוזרה שנכחתי בה, היא כזו שלא בדיוק נכחתי בה..
לפני שבע שנים, קצת לפני לפני ראש השנה, אחותי ילדה תאומים, וממש בערב החג היא והם חזרו הביתה מבית החולים! כמובן שכולנו שמחנו היות וקיווינו לחגוג כולם יחד את החג, רק שלא ידענו מה הולך לקרות..
עשינו את החג בבית הוריי, וממש לפני שהאורחים הגיעו אחותי נכנסה לאחד החדרים כדי להיניק, נכנסתי יחד איתה ונעלתי את הדלק בכדי שלא יכנסו .
איזו טעות!
כשבאנו לצאת מהחדר, גילינו שהבריח נשבר, ואנחנו תקועות בפנים עם התינוקות!
מאת: הילה | 16 בספטמבר 2017 | 16:59אבא שלי ניסה לפרוץ את הדלת, להוציא אותה מהמקום, אפילו לשבור אותה. כלום.
היות והיינו בקומת הקרקע ניסינו לצאת מהחלון, אבל ממש מול החלון יש עץ גדול, ואחותי כאמור הייתה לאחר לידה, היא בקושי זזה, ולטפס על חלונות לא היה אפשרי בכלל..
מפה לשם האורחים כבר התחילו להגיע, הארוחה צריכה להתחיל, ואנחנו יושבות בחדר ומשתגעות.
אף מנועלן לא ענה בערב החג, חוץ מאחד שהסכים לבוא, אבל רק עוד שעתיים!
ולכן לא נשאר לנו אלא לשבת שתינו, בבגדים החגיגיים שלנו, ולאכול את ארוחת החג בצלחות שהכניסו לנו דרך החלון..
התאומים, שהיו ממש קטנטנים, ישנו לאורך כל הדרמה :)
מזל שהמשפחה שלי אוכלת מאוד לאט, המנועלן הגיע אחרי שעה וחצי, והספקנו לשבת לקינוח עם כולם!
לפני קרוב ל10 שנים, ישבנו כל המשפחה לארוחת חג. מברכים, אוכלים, צוחקים וגם שרים. בשלב מסוים הגענו לשיר שהכרנו חלקית… בית ראשון, פזמון – זהו. כולם הפסיקו לשיר חוץ מדודה שלי, שהמשיכה לשיר והסתכלה עלינו במבט מוזר שאומר: "מה, אתם לא מכירים את ההמשך?".
מאת: סתיו גזאל | 16 בספטמבר 2017 | 16:52לפתע, הגיע רגע אותו לא אשכח גם בעוד 30 שנים. דודה שלי פצחה בשירת סופראן בכל לא-כל-כך-ערב-לאוזן (בלשון המעטה), בעוד כולם בוהים בה בהשתאות.
היה שקט.
פתאום החל צחוק מתגלגל בכל השולחן שלא פסק דקות ארוכות. זה היה ללא ספק הרגע הכי מוזר ומצחיק שחוויתי בארוחת חג אי פעם.
מאז, כל חג, כשמגיע השיר המדובר – כולם שותקים כאשר חיוך דבילי מרוח על פניהם, ומחכים שהדודה תפצח בסולו המפורסם שלה.
ללא ספק ארוחה הכי מביכה שיכולה להיות!!!סוכות לפני כשנתיים הוזמנו בעלי וילדיי לארוחת חג אצל זוז חברים ומשפחתם זו הפעם הראשונה שלא בחיק המשפחתי.ש לנו .ואז כשאנחנו מתיישבים לארוחה לאחר הברכה גשם זלעפות מלווה רוחות רעמים..ממש הרס רציני כל האוכל הסלטים הכל נירטב היינו המון מבוגרים וילדים ,צרחות בכי לא ידענו מה לעשות…מהר נכנסנו למרפסת הקטנה עם קורת גג והיינו חסרי אונים המנגל נרטב הבשר שלא נדבר…בקיצור לא היה מה לאכול
מאת: אושרת ארג'ואן | 16 בספטמבר 2017 | 16:43הארוחת חג הכי מוזרה שהייתה לי קרתה בניוזילנד , לנתי אצל אוסטרלית מבוגרת נחמדה וזה נפל על פסח אז החלטנו אני וכמה חברה לערוך אצלה ארוחת חג מסורתית עד כמה שניתן.
מאת: הגר ברנס | 16 בספטמבר 2017 | 16:36ביקשנו ממנה כמובן רשות והיא זרמה ואפילו עזרה בהכנות.
הארוחה הייתה אחת המצחיקות והיה ממש כיף עד שהבת שלה נכנסה הביתה והתחרפנה לגמרי מהסיטואציה, היא הייתה בטוחה שאנחנו מנסות לגייר אותה או משהו כי היא לא בדיוק אוהבת יהודים, ניסינו להרגיע אותה ולהסביר לה שזו רק ארוחה אבל היא ממש גירשה אותנו מהבית, סיטואציה הזויה שלא אשכח בחיים
ארוחת החג הכי מוזרה הייתה בשמחת תורה בירושלים, התאספנו גרעין קשה של חברים ועוד מספר לא מבוטל של נספחים, ככה שסך הכל היינו כ20 אנשים סביב השולחן. בגלל שרשימת האורחים הורכבה מחבר מביא חבר מביא חבר, קרה אקסידנט מביך במיוחד, והסתבר שאחת מחברות הגרעין הקשה הולכת לשבת ערב שלם עם נספח מרוחק שלמרבית הצער היה בנוסף לכל בחור שהיא יצאה איתו כחודש וחצי, הייתה מאוהבת בו קשות ויום אחד הוא פשוט חתך ממנה ונעלם. פתאום הוא מופיע עם עוד שני חברים, לבוש יפה וכולו מחוייך (עד שהוא ראה אותה ונהיה כולו מובך, אבל כראוי לסוג הטיפוס, הוא מיד התאפס על עצמו וניגש להגיד לה שלום, כאילו היו מכרים ותיקים). בקיצור היא יושבת שם מושפלת ולא יודעת איפה לתקוע את המבטים שלה ומצד שני- בכל זאת מדובר בבחור שווה ביותר שלקח לה הרבה זמן להתגבר על ההיעלמות שלו והיא עדיין דלוקה עליו. מהר מאוד, בין יציאות וכניסות למטבח לצורך הבאת מאכלים לשולחן, הסיפור עבר בנינו- חברי הגרעין הקשה, והחלטנו להוכיח לבחור את גודל ההפסד שלו. סוכם שכל הבנים חברי הגרעין הולכים לפלרטט עם הבחורה עד סוף הערב ולהוציא אותה שווה ומחוזרת בעיניי הבחור. הסוף האידיאלי לסיפור היה שהוא התרשם עמוקות מעוצמת ההפסד, ניסה את מזלו בשנית והיא נפנפה אותו, אבל האמת העגומה היא שעם התקדמות הערב הבחור הלך והתקרב אליה ובסוף הם אפילו התנשקו. אחרי הערב הזה היא אומנם לא שמעה ממנו יותר, אבל את התחושה המעפנה היא מיגרה באמצעות האמירה הנחרצת: "זה היה הערב הקסום ביותר שהיה לי בחיים".
מאת: לירון | 16 בספטמבר 2017 | 16:06זו הייתה ארוחת חג רגילה ככל האחרות לפניה, ישבנו אני ומשפחתי, התחלנו לברך המשכנו בלקשקש והערב היה נעים וחמים. בזמן שאמי הכינה את חלוקת המנות הראשיות , התפתחה בשולחן שיחה בין האחים על ניצולי שואה בודדים שבעצם נאלצים לחגוג חגים לבד. כנכדים וילדים לניצולי שואה, ככל שהשיחה התקדמה כך כל אחד מאיתנו הבין מה עלינו לעשות כדי שהחג הזה יהיה הכי מדהים שהוא יכול להיות. אחי הגדול השיג את המספר של העמותה לעזרה מידית לניצולי שואה, השעה הייתה שמונה וחצי, בערב חג, והמשימה נראתה בלתי אפשרית, אבל היינו נחושים בדעתנו לארח לפחות שני ניצולי שואה בודדים עוד באותו ערב. בקצרה, לאחר מאמצים כבירים ואינספור טלפונים, עזבנו את שולחן החג, אספנו שני קשישים ניצולי שואה אחד מבת ים ואחד מחולון, הסענו אותם חזרה אלינו וזו הייתה ארוחת החג הכי נפלאה, הזויה, מקסימה ולבבית שכל אחד מאיתנו חווה אי פעם. עשינו להם חג שמח ומשפחתי, אבל אנחנו הרווחנו כל כך הרבה יותר!
מאת: רעות | 16 בספטמבר 2017 | 15:52אשיהיה חג שמח ושנה טובה ונפלאה!
ארוחת החג היחידה שהייתה לי מוזרה קרתה לפני שנים.. הייתי חיילת משוחררת ונסעתי לטיול אחרי צבא לתאילנד, נחתנו 6 בנות בבנקוק ומשם לקחנו מיד טיסה לצפון תאילנד, טיילנו שם למשך כמה לפני ראש השנה. ורובנו רצינו בכל מאודינו להגיע לבית חב״ד בערב ראש השנה ולחגוג עם כולם, אבל בבוקר החג לא קמנו בזמן בעיירה שטיילנו בה, פיספסנו את האוטובוס שייקח אותנו לשם, אח״כ הצלחנו לעלות לאוטובוס איטי, מצחין ומלא מקומיים והשעה החלה להיות מאוחרת מאוד, חששנו שלא נגיע בזמן. מהאוטובוס ירדנו מהר למוניות, משם בריצה לבית חב״ד בלי לשים לב שאנחנו לובשות גופיות ומכנסונים קצרים, שערנו סתור, מסריחות מהריצות והרפתקאת התחבורה שעברנו, צורחות מהתלהבות נכנסנו ישירות לאולם מלא באנשים לבושים חג ומסתכלים עלינו בהלם מוחלט. אישה חביבה נתנה לנו פיסות אל-בד להתכסות בהן וככה העברנו את הערב, בקצה האולם מקבלות מדיי פעם מבטים מגחכים משאר האורחים וברחנו לפני סוף הערב. עד היום בכל ערב ראש השנה אנחנו נזכרות בערב הזה וצוחקות..
מאת: רעות | 16 בספטמבר 2017 | 14:03הארוחה הכי מוזרה אבר שקרה לי בפעם הראשונה שבאתי לחמתי אז זה היה לפני שהתחתנתי היא הכינה דגים מטוגנים והניכה בכיסא ומעל שמה מגבת ואני באתי ומרוב התרגשות של פעם ראשונה לא שמתי לב וישבתי על כל הצצלחת
מאת: שמרית | 16 בספטמבר 2017 | 13:26לפני שנתיים כשההורים שלי היו בחול הוזמנתי לארוחת חג אצל חברה בבית. סבא שלה אלמן , ופתאום הוא הגיע לארוחה עם חבר והחליט לנצל את המעמד כדי לצאת מהארון. כולנו היינו בהלם אף אחד לא היה ערוך לזה ואמא שלה ( הבת שלו ) התחילה לצחוק בהגזמה , אני הצטרפתי לצחוק וכן הלאה. הסבא היה המום מהתגובה ומאוד נעלב . לא ידעתי מה לעשות באותו רגע הרגשתי כאילו אני באיזו מתיחה. לבסוף נרגעו הרוחות אחרי שחברה שלי השליטה קצת סדר . אבל זו ללא ספק הייתה ארוחה שאזכור.
מאת: טל וייל | 16 בספטמבר 2017 | 13:22הארוחת חג הכי מוזרה שהייתי בה הייתה בליל הסדר לפני שנה, כלומר לא באמת הייתי בה, אני משרתת כתצפיתנית ובגלל שהייתי חדשה נאלצתי לשבת בזמן ארוחת החג על תצפית עם חברותיי למשמרת -בזמן שכל שאר הבנות היו בחדר האוכל של הבסיס. זה נשמע קצת מבאס אבל לא נתנו לזה להוריד לנו מרוח החג ושרנו את השירים מההגדה במשך 4 שעות של משמרת וככה תמיד אזכור את אותה שנה שבה לא עברתי את ליל הסדר כמו תמיד, אבל הייתי עם חברות ובסוף אפילו הביאו לנו פסיפלורות מהחדר אוכל.
מאת: חמדת | 16 בספטמבר 2017 | 12:34זה התחיל בבוקר החג הוזמנו לארוחה אצל קרובת משפחה התארגנו ולבשנו בגדי חג ואני השקעתי באיפור ואפילו נעלתי נעלי עקב..
מאת: סולט | 16 בספטמבר 2017 | 12:13כהשגענו כל המשפחה כבר הייתה שם .. שאלתי אם לעזור במשהו מתוך נימוס ואיך לא?! נעניתי בחיוב קמתי לעזור ונכנסתי למטבח ואז אני מגלה שלא הכינו כלום!! ואז נקלעתי לתוך מצב שבו אני מכינה סלטים ל30 איש ומשפדת את הבשר ועושה הכל ועוד עם עקבים ואיפור שנוזל לי מהבצל !!
הסיוט של חיי.. בסוף כולם היו מרוצים מהאוכל כי יצא מעולה וטעים השקעתי בסלטים ועשיתי כמיטב יכולתי .. האיפור הלך הרגליים כאבו ובמקום לצאת לבלות עם הילדים חזרנו הביתה ורק חיפשנו איפה המיטה..
בדיוק לפני שלוש שנים ישבנו סביב שולחן החג
מאת: שרונה | 16 בספטמבר 2017 | 11:54המנגל עבד וכך גם הרגשות
באמצע הארוחה אחת מבנות המשפחה התחילה לצעוק ולבוא חשבון עם כל אחד שהיה סביב השולחן תחילה כולם הגיבו בעצבנות ולאט ולאט זה נהיה משוולחן שמח וצוהל לשלוחן עצבני ועלבוני מיותר לציין שלא נהנו מארוחת החג
זה היה אירוע מכונן כי אז הבנו כל אחד ואחת שצריך לשים את הדברים על השולחן תרתי משמע (:
ולא לחכות לחגים
שנה טובה
הארוחה הכי מוזרה שאני זוכרת זה היה בראש השנה,חגגנו פעם ראשונה אצל דודה שלי,התחלנו לאכול ופתאום השולחן קרס,לא ידענו אם לצחוק או לבכות,היינו המומים ,מסתבר שהיא לא סגרה טוב את השולחן,עד היום זה מצחיק אותי כשאני נזכרת בזה
מאת: קארין | 16 בספטמבר 2017 | 11:34ארוחת החג הכי מוזרה אי פעם- פסח לפני שנתיים,
מאת: שיר שלוסר | 16 בספטמבר 2017 | 11:07בן הזוג שלי ואני (שהכרנו בטיול ואנחנו ביחד עד היום) נמצאים על איזה אי קאריבי מבודד, וקולטים שהיום ערב פסח. אספנו את ארבעת הישראלים שהיו על האי (בכל האי!) ואספנו מכולם את כל האוכל שיכול להזכיר לנו בית אחרי ארבעה חודשים של טיול. זה נגמר בארבעה חברה ישראלים ועוד כמה סקרנים,וארוחת …פסח שכללה במבה, ערגליות, חומוס ופלאפל מאבקה, וארבעה אנשים שמנסים להיזכר באיך הולך סדר פסח..
החג הכי מוזר אבל מגניב שיצא לי להיות בו (;
זה היה חג פסח אחד השארנו את הדלת פתוחה לאליהו הנביא ואז כל הילדים חיכו שהוא יבוא (סבא שלי היה מתחפש אליו) פתאום נכנס איזה מישהו שאנחנו לא מכירים והילדים שואלים אותו מי אתה? אנחנו מחכים לאליהו הנביא והוא עונה אני הוא אליהו הנביא תביאו לי את כל הכסף של ההורים שלכם ואז פתאום סבא שלי נכנס הבייתה ואומר אני אליהו הנביא והאיש הזה פשוט ברח בריצה. זה היה החג הכי מוזר שהיה לנו חחח…
מאת: שובל הרצוג | 16 בספטמבר 2017 | 10:33זה הרחש זמן קצר לאחרי שהתגרשתי…הגרוש התקשר לפני החג והודיע ש"נתקע" ואינו יכול לקחת את ילדי( שלושה) כפי שסוכם מזמן…הוא ציפה שאצעק ואקטר ואראה שאינני מסוגלת להתמודד בלעדיו כפי שטפטף לי שנים….החג, שלושה ימים ולא הכנתי כלום…מיד, אספתי את עצמי ובכוחות שלא יודעת מהיכן קיבלתי , תיקתקי הכל…כחמש דקות לפני החג התקשר להודיע שבסוף הסתדר…(ברור..אימו הכינה הכל מראש..סתם חיפש להתעלל בי..)אמרתי לו תודה! בהזדמנות אחרת…הוא נשאר בהלם….החג הכי ספונטני וכייפי שעברתי עם הילדים…
מאת: תמר | 16 בספטמבר 2017 | 10:17הארוחת חג הכי מוזרה שהייתי בה הייתה לפני שנתיים שביקרתי במקסיקו ( בקנקון) , וחגגתי בבית חב"ד בו הגיעו כל מיני זוגות של ישראלים יהודים ותיירים שרצו לחגוג את החג, והיו זוג אחד שהיו מלחיצים בצורה מפחידה וכל הזמן תקעו בי מבטים שאכלתי את העוף, זוג ילדים קטנים שלא הפסיקו לתת לי ( בלי כוונה) מכות מרפקים משני הצדדים, זוג דתיים שניצלו את החג לשתיית בקבוקי יין ובמהלך כל הבלאגן כולם שרים ומעבירים תפוח בדבש שחלק מהדבש בטעות נפל על השולחן ועל אחד האורחים… ולמטה מתחת לשולחן מתרוצצת הכלבה המתוקה שהייתה שם לאחד האנשים… זה באמת היה ארוחת החג הכי מוזרה ומצחיקה שהייתי בה(: חחחח…. החלק הכי הזוי שבסוף כולם, שבאו מרקעים שונים מדינות שונות ישבנו ביחד לארוחת חג דיברנו, נהנו ומצאנו כל כך הרבה במשותף… מאחלת לכולם חג שמח! מיגל
מאת: מיגל סגל | 16 בספטמבר 2017 | 10:05ארוחת חג בערב פסח מגיעים למשפחה ורואים שהשולחן נהיה פלטות של עץ מונחות על הריצפה כמעט וכריות ופופים זרוקים על הריצפה אז את הסדר כהילכתו ואת כל ההגדה עשינו על הריצפה היה מוזר ובעיקר לא נוח חחחח חג שמייח
מאת: שגית סרוסי | 16 בספטמבר 2017 | 09:13הארוחת חג הכי מוזרה שהיינו בה הייתה השנה שבה החלטנו להתפצל כל המשפחה, ולעשות ארוחה קטנה רק עם ילד אחד שלנו ולא עם כל הארבעה.
מאת: שני סדן | 16 בספטמבר 2017 | 09:02מפה לשם עוד ילד ביקש להצטרף ועוד ילד וכל כולם… וכלאחד אמר שהוא יביא משהו לאכול ושכחתי להגיד להם שהאחים שלהם באים.
כשהגענו כל הנכדים וכל הילדים גילו אחד את השני ומאוד שמחווגיללינןו שכולם הביאו את אותו מאכל כך שישבנו כולנו בפיג'מות ליד שולחן האוכל הערוך ואחריו מחא סירים של של דגים מכל הסוגים וכל המינים וזה היה מהנה
ארוחת החג הכי מזורה בה נכחתי הייתה לפני שנתיים ללא ספק, מה שהייתה אמורה להיות ארוחת חג שגרתית אצל דודתי ורדה, השולחן המכוסה מפה פרחונית ארוכה, אותו סידור שולחן ואותם התבשילים המוכרים והאהובים, הפכה להפתעה גדולה ובהחלט לא צפויה… דודתי ידועה בתבשיליה מהמטבח הספרדי-יהודי, ובעיקר בתבשיל אחד ומיוחד של פלפלים ממולאים בבשר ושפע פירות מיובשים, אותו היא מכינה בדיוק פעם בשנה, ושגורם לכולנו לפנטז ולדבר עליו בהתרגשות בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית כבר חודש לפני… בבואינו לדודתי, כבר מריחים את ריח התבשילים הנידפים מחלון ביתה, ובציפיה לרגע המיוחל, אנו נכנסים ומגלים לדאבונינו ארוחה קצת אחרת, שהתגלתה מאוחר יותר כטבעונית, בעקבות החלטתה המפתיעה של דודתי לנסות ולהפוך לטבעונית…אז אמנם היה מרק עוף, אבל בלי עוף! ואת תבשיל הפלפלים הממולאים האהוב החליפו תפוחים ממולאים אפויים, אבל אין ספק שלמרות הכל זו הייתה ארוחה יצירתית ומגוונת שהעניקה לנו את החוויה הגסטרונומית שציפינו לה… ומשהו טוב קטן יצא מזה, כאשר באותו ערב ממש, החלטנו בעלי ואנוכי לאמץ יום אחד בשבוע בו אנחנו מקפידים לא לצרוך מוצרים מהחי, ולצמצם את הצריכה באופן כללי… "צעד קטן לאדם וצעד גדול לאנושות"
מאת: שרית קקון | 16 בספטמבר 2017 | 08:49ארוחת החג (הבהחלט) הכי מוזרה שהייתי בה היתה שכשאמו של הבחור איתו יצאתי באותה תקופה הזמינה אותי לארוחת חג הפסח , הקשר היה ממש טרי באותו הזמן ,סה״כ כשלושה חודשים יחד אבל לא יכלתי לסרב לה מכיוון שהיא היתה נשמעה ממש מקסימה באותה שיחת טלפון כשהזמינה אותי (יש לציין שעוד לא פגשתי אותה או אף אחד מבני משפחתו באותו הזמן) ובכן… היא הזמינה אותי לארוחת החג וציינה בפניי ששאר הילדים עומרי שני וליאל ממש ישמחו להכיר אותי , אז כמו שציינתי לא יכלתי לסרב והגעתי לארוחת החג , התכוננתי שעות קניתי עוגה ויין התלבשתי , התמרקתי והתצחצחתי למשעי , הלב החסיר פעימה כשדפקתי בדלת של ביתם בפעם הראשונה , בן זוגי חיכה לי כבר שם ורק חיכיתי כבר להיכנס ולהכיר את כולם, אמו פתחה לי את הדלת , ממש כמו שדמיינתי אותה , חייכנית לבושה בהידור ומקסימה נתנה לי נשיקה הגשתי לה את העוגה והיין בחיוך ועוד לפני שהספקתי לתהות איפה שלושת הילדים …בזוית העין קלטתי את שולחן החג ערוך כהלכתו ועל שניים מהכיסאות ישבו חתולה בשמלת מלמלה וכלב מעונב ולבושים בבגדים מהודרים משל היו חתן וכלה …לא ידעתי אם לבכות ולצחוק ובטח ובטח לא עבר בראשי (כנראה מההלם) באותו שבריר שניה שמדובר אולי בעומרי ושני או שני וליאל (wtf?!) ועוד לפני שהספקתי לעכל מה אני רואה פה אמו ניגשה אליי והציגה לדבריה את 2 ילדיה המקסימים עומרי וליאל ( עומרי ושני מה חשבתי לעצמי הרי רואים שאלה עומרי וליאל!) בכל אופן התגובה האוטומטית שלי (ואין לי מושג למה) היתה לשאול אז איפה שני ? לא הספקתי לקבל תשובה כשלפתע התעופף לי מעל הראש תוכי ( סליחה, תוכית!) צווחנית וקראה בקול : שני, שני!! הסתכלתי על בן הזוג שלי בתדהמה , הוא חייך את החיוך הכי דבילי שראיתי מעודי ואמר: ״ברוכה הבאה למשפחה שלנו !״ פה בערך הבנתי שאין לקשר הזה עתיד .
מאת: יסמין | 16 בספטמבר 2017 | 02:04טוב אז ככה חח אני לא מאמינה שאני מספרת את זה אבל איפור זה איפור ואיפור זה חובה טוב אז בכל מקרה זה היה לפני שנה וחצי בערך באמצע פסח,היה לבת דודה שלי יום הולדת ואח שלה (בן דוד שלי) החליט לעשות ״מהומה״ ולהרוס לה את היום הולדת בגלל איזה ריב טיפשי על במבה/צ׳יפס אני אפילו לא זוכרת.. הוא חשב שהדרך הכי יוצאת דופן ושתעורר את המהומה הכי גדולה היא שהוא יוציא אותה מהארון. ואני לא יכולה להתחיל לתאר אפילו כמה זה נורא עבור הסב והסבתות והדודות ודודים שלי. אז הוא ירד לסלון ובקיצור סיפר לכולם ״בטעות״ שהיא לסבית (והיא לא) ואז לא הפסיק ״להתנצל״ על שפלט את זה ושהוא לא ידע שהם נמצאים ובלהבלה.. החלק המלחיץ היה כשסבתא שלי (שידעה שבן דוד שלי רק מנסה לסבך את בת דודה שלי) זייפה התקף לב. בן דוד שלי כל כך נלחץ ואחד הדודים שלי (מבוגר וגרוש פעמיים) נעמד ואמר אני הומו. אני הומו הומו הומו אני הומו. (לא הפתיע אותי תמיד באייפון שלו יש היסטוריית חיפוש של אתרי היכרות בין גברים)
מאת: אילנה | 16 בספטמבר 2017 | 01:45(ההתקף לב של סבתא שלי היה כל כך גרוע היא שחקנית גרועה כולם שמו לב שזה מזויף) אבל מה שהיה הכי מגוחך זה כשאמא שלי נכנסה עם חבילת במבה(או צ׳יפס לא רלוונטי) ואמרה לרועי(בן דוד שלי) הנה תירגע קניתי לך מספיק במבה(או צ'יפס) לכל השבוע עכשיו בוא נשב לאכול!
זה היה פשוט מגוחך ואני בחיים לא אשכח את זה(חוץ מהבמבה/צ'יפס אני כמעט בטוחה שזו הייתה במבה) עכשיו המשפחה דווקא בסדר חוץ מכמה שניתקו קשר אבל זה לא רלוונטי.. בקיצור אני מקווה שיצא מהארוחה הזו משהו טוב ואזכה באיפור!
המוזר שלי ועוד 2…
מאת: מירב | 16 בספטמבר 2017 | 00:16הוזמנתי לארוחת חג אצל משפחה בהונג קונג כאשר הייתי בשנת שירות.למשפחה המארחת היה בן חתיך הורסססס שחצי האי הונג קונג חיזרו אחריו.
הבן היה קניין בגדים באחת החברות המובילות בעולם.
בכדי להרשים את הבן ההורס קניתי שמלה חדשה מקלאב(רשת גדולה), שהחמיאה מאוד. רק מה… שכחתי שקלאב זו רשת גדולה ולארוחה הגיעו עוד 2 אורחות עם השמלה שלי(!)…מצאנו את עצמנו 3 נשים עם אותה שמלה,מוזר ומפחיד ביחד!
ארוחת החג הכי מוזרה שהייתי בה הייתה כשהייתי בחול בפסח עם כל המשפחה והדודים טסנו 12 משפחות האחים והאחיות מצד אמא שלי לארהב לחגוג בר מצווה לאחד הנכדים שגרים בחול וזה יצא בפסח זה היה חג שונה שהיינו בחול במלא חוויות משפחתיות ובעיקר צחוקים ארוחת חג שונה ומגוונת ולא בארץ חג שלא נשכח
מאת: סהר | 15 בספטמבר 2017 | 23:32חג פסח. המיקום: אנגליה. הזמן: לפני מספר שנים.
מאת: Yasmin | 15 בספטמבר 2017 | 23:20מצאתי את עצמי ערב לפני החג משוטטת באפליקציית היכרויות ליהודים. במקרה יצא שבאותו הערב היה לי מאצ' עם בחור יהודי שגר לא רחוק ממני. בשיחה שיזם שאל אותי מה אני מתכננת לעשות בערב החג(בכל זאת יהודי), ועניתי בטון מיואש, חצי בצחוק, שאני מתכוונת להתחבר לסקייפ ולצפות בארוחת ערב החג של המשפחה בארץ.
לא האמנתי שהוא יזמין אותי לחגוג אצל המשפחה שלו.
בצעד שלא מאופיין לי נעניתי להצעה ובאותו ערב חג מצאתי את עצמי בסיטואציה סוריאליסטית- מנסה לעכל בו זמנית שאני באיזשהו סוג של דייט, עם המשפחה של אותו בחור(בעלת הרבה נפשות, חייבת לציין) מתבוננת מהצד על המתרחש באנגלית בריטית מדוקדקת, המלווה בגברים מעונבים ונשים בשמלות מנצנצות ובמנהגים ספק ישראלים ספק יהודיים (מאוחר יותר כשחיפשתי בגוגל גיליתי להפתעתי שהם אכן היו יהודיים, רק פחות ישראלים..או לפחות לא הישראלים שהכרתי). חלק מן המנהגים היו לטפוח אחד לשני בגב בעזרת כרפס (כפי שהיכו אותנו המצרים) ולהיכנס לחדר מחופשים כמו אליהו הנביא (כשבהמשך היתה הצגה שלמה המובנית בדקדקנות על ידי הילדים במשפחה). מלבד זאת, ניסיתי להתאים את עצמי לכללי הנימוס הבריטיים, לחייך כשצריך וגם כשלא צריך (בכל זאת, אין להתעלם מהפער התרבותי) ולספר לכל המתעניינים (והיו הרבה כאלה) שאני מכירה את מיסטר שוורצנברג (הלוא הוא הדייט שלי) מזה כשעה (ובו בעת להסתיר את התחושה כי נוכחותי כאן הינה דבר לגיטימי לחלוטין).
הרגשתי מנותקת ולמען האמת זה גרם לי להרגיש אפילו יותר לבד (עד כדי כך שכבר ממש רציתי לחזור לדירה הריקה!).
כשליווה אותי אותו אדון שוורצנברג הביתה, שאל אותי האם ארצה להיפגש איתו שוב. השבתי בנימוס שאני מודה לו על הערב ובהומור הוספתי שהדייט הבא שלנו יהיה בחג עם המשפחה שלי בארץ. מסתבר שזה לא הצחיק אותו (שוב, הקושי לגשר על הפערים התרבותיים) ומאז לא נפגשו דרכנו.
מצחיק איך שלבסוף הכל נפל על השימוש בהומור ישראלי ולא על אותה ארוחת חג ביזארית.
אך לפחות יצאתי עם מסקנות- ארוחת חג לא יכולה לשמש כתפאורה לדייט ראשון…וגם שיש לעשות שימוש מושכל בהומור ישראלי כשהוא מובא בפני בריטים.
ארוחת חג הראשונה שהגעתי לעשות עם המשפחה של בעלי שכל כך התרגשתי זה היה בפסח. מעולם לא עשיתי חג במקום אחר חוץ מהמשפחה המורחבת שלי, אנחנו לא משפחה דתית אך אנחנו מקפידים על סדר פסח לפי ההלכה. הגענו אל חמתי הביתה והכל היה מסודר כל כך יפה עם שולחן ערוך והגדות בכל כיסא. התיישבו בשולחן ואז דוד של בעלי קרא דף אחד וכאן זה ניגמר הם התחילו לאכול, הייתי פשוט בשוק שאמרתי לבעלי שזה ממש מוזר לי אחר 26 שנה לעשות סדר פסח כזה. ומאז החלטנו שאת החג הזה עושים עם המשפחה שלי.
מאת: אורטל | 15 בספטמבר 2017 | 23:06ארוחת החג הכי מוזרה שהייתי בה היתה לפני שנתיים שעשינו את החג בקיבוץ בצפון. היו המון משפחות שלא הכרנו אז זה היה די מוזר היו שם מלא אנשים מתינוקות ועד סבים וסבתות וזה יצר תחושה של משפחה אחת גדולה למרות שהרוב לא הכירו אחד את השני. כששרנו את שירי החג ביחד זה הרגיש ממש מאחד וכיף וכולנו התרגשנו. זו היתה ארוחת החג הכי מוזרה שחוויתי אבל ללא ספק הכי טובה וזו חוויה שתישאר איתי לעוד הרבה זמן! אם יש לכם את האפשרות תנסו לעשות את החג בקיבוץ זה כל כך מזכיר בית, חופש ואחדות…
מאת: גל בלטר | 15 בספטמבר 2017 | 22:31בארוחת פסח לפני שנתיים סבתא שלי הכינה שניצלים! שאמרנו לה למה היא הכינה משהו עם חמץ בפסח אז היא אמרה שפנקו זה לא חמץ!
מאת: דנה | 15 בספטמבר 2017 | 21:01היינו מוזמנים למשפחה של אשתו של אחי לסדר פסח. אב המשפחה היה בתקופה של דיאטה ולא ממש אכל כל היום, ולפני תחילת הארוחה הוא שתה וויסקי שכנראה השפיע עליו חזק מדיי. הוא התחיל להלבין ולהרגיש לא טוב, והחליטו לקחת אותו לחדר שלו לטפל בו. נאצלנו להתחיל את הסדר בלעדיו, תוך כדי שאשתו ובתו רצות לסירוגין- מטפלות בו ודואגות לשלומו. כמובן שהוא כבר לא חזר אלינו אלא נרדם בסופו של דבר… וככה חגגנו את סדר הפסח…
מאת: אלי ד | 15 בספטמבר 2017 | 20:40שכחתי לרשום אני מאשרת שקראתי את תנאי התקנון ואני מסכימה לדבריו
מאת: רינה קבסה | 15 בספטמבר 2017 | 20:27בדיוק לפני שנה התחלתי לצאת עם בן הזוג שלי, יצאנו כמה דייטים והגיע יום כיפור אותו העברנו יחד, במוצאי החג אמא שלו, שלא ידעה אפילו שהוא יוצא עם מישהי, הזמינה אותו לארוחה ששוברת את הצום, כיוון שהייתי אצלו – הוא הזמין אותי להצטרף, וכך ב'דייט' החמישי שלנו הכרתי את כל המשפחה שלו, כולל האחים, הדודים…כולם.
מאת: לירון | 15 בספטמבר 2017 | 20:25היה מאד משעשע לעבור תחקור משפחתי ממשפחה של בחור שאני לא מכירה היטב.
היום אנחנו מאורסים ואחרי הרבה ארוחות משפחתיות משותפות (: כך שיצא מצוין
הכי מוזר שיש ערב החג כולנו יושבים סביב השולחן לבושים בגדי חג חדשים מאופרים שמחים וצוחקים ואז דפיקה בדלת אני קמתי לפתוח וראיתי אדם עומד מולי בגדיו היו קרועים ופניו נפולות ישר הבנתי שמדובר באדם אביון הדבר הראשון שעשיתי זה להביא לו כוס מים ומיד אחר כך הכנסתי אותו לביתנו
מאת: רינה קבסה | 15 בספטמבר 2017 | 20:15הוא נכנס בלי לומר מילה יא י לא רציתי לשאול ולנדנד מזגנו את ארוחת החג אכלנו שתינו צחקנו דיברנו כאילו הוא בן משפחה שלנו ולבסוף שכולם הלכו שאלתי אותו מי הוא הוא סיפר לי שאין לו משפחה לא ילדים לא הורים ולא אישה הוא דיבר עם מבטא ונורא היה קשה להבין אותו אך הצלחתי להבין
שאלתי אותו מה מביא אותו לביתי והוא אמר הייתי מכיר את אביך עליו השלום כל יום הוא היה נותן לי לאכול ולשתות ויום אחד הוא הפסיק הוא כבר לא הגיע (כשאבי נפטר) הוא סיפר לי עליך ועל אחים שלך וגם אמר לי שתמיד אני מוזמן אלייכם בעודו היה חי התביישתי ללכת אליכין אבל החג הזה הרגשתי צורך לעלות זהו החג הראשון אחרי שאבי נפטר ומאז כל חג וכל יום אנו מארחים את הבן אדם המופלא הזה ואת סיפור חייו הכל כל קשה
ארוחת החג המוזרה ביותר הייתה כשגרנו בארה״ב והזמינו אותנו השכנים האינדיאנים שלנו לחגוג איתם את החג המסמל את תחילת השנה החדשה שלהם. תוך כדי הארוחה שרנו שירים בנוסח אינדיאני ורקדנו ריקודי עם מסורתיים עם השכנים. תוך כדי הריקודים נכנסו סנאים מהחלון שהיה פתוח וקפצו על השולחן והתחילו לאכול מהאוכל. השכנים ראו בזה ברכה והאמינו שזה מסמל על שנה מוצלחת. רק באסה שלא היה לנו מה לאכול אחר כך
מאת: סיגל | 15 בספטמבר 2017 | 19:32הייתי בכיתה י ובאה אליי הביתה דנית מדנמרק ממשלחת לעשות את חג הפסח , מפה לשם אמא שלי הזמינה את כל החברים שלה ואת כל הדודוים ואירחנו 60 איש בתוך בית דיי קטן . קנינו לה הגדה בדנית וביקשנו ממנה גם לקרוא.
מאת: נוי | 15 בספטמבר 2017 | 19:23קראנו את ההגדה ושרנו שירים בדנית תוך כדי וקיצר הייתה ארוחה ממש ממש מוזרה.
ספטמבר 2010
מאת: נוקה | 15 בספטמבר 2017 | 18:37אני בהריון ראשון עם הבכור שלי. השנה אנחנו בצד של אמא. אבל אופס… אמא מוזמנת למשפחה של כלתה הלוא היא גיסתי.
7:00 הגענו, חיבוקים ונשיקות מזוייפים
7:10 רגישה לריחות, עולה לי קצת קיא אבל אני מתאפקת
7:25 האחיינים משתוללים, קופצים על הספות, צועקים… אחד מהם תלש את הוילון (זה מה שמחכה לי?!)
7:40 סוף סוף יושבים לאכול, האוכל טעים אבל הכל עושה לי צרבת הצילו
8:25 מפנים מהשולחן, להריונית לא נותנים להתאמץ אז אני מתיישבת בנימוס ועושה קולות של שטיח
8:50 אני בדודה למתוק, איפה הקינוח??!
9:00 אמא של גיסתי מכריזה "ועכשיו אפרתי תנגן לנו רסיטל"
9:12 אפרתי עדיין מנגנת לנו בפסנתר
9:20 הסתיים המופע, גומעת נס קפה בשקיקה
9:25 נפרדים לשלום, ההריונית מתעייפת מהר… תירוץ טוב ללכת הביתה
חג שמייח
ארוחת החג הכי מוזרה שהייתה לי היא ארוחת חג שבועות שהתרחשה לפני שנה. התארחנו אצל אחותה של אישתו של אבא של בעלי (לא מסובך כמו שזה נשמע :D) לארוחת חג משפחתית ואינטימית. היא הבשלנית הכי מדהימה שיצא לי להכיר ואישה מאוד חמה, כייפית וחברותית. בקיצור, אישה מדהימה! בהתאם, היא מאוד אוהבת שהבית שלה יהיה מלא אנשים. הרבה אנשים. כתוצאה מכך, היו משמעותית יותר אנשים מכיסאות! שיחקנו מעין כיסאות מוזיקליים תוך כדי האוכל, הילדים הועברו לאחר כבוד ל"שולחן ילדים" מאולתר על שולחן הקפה, המבוגרים הסתובבו בכל מקום עם צלחות וכולם שאלו את כולם בלחש "מי זה?" כי לא באמת היה ברור מי זה מי ואיך כולנו מצאנו את עצמנו במקום אחד.
זה לא היה משפחתי או אינטימי, אבל זה היה ממש ממש כיף ומצחיק וצבעוני!
jane.zelkind@gmail.com
מאת: ג'ניה | 15 בספטמבר 2017 | 17:15ארוחת החג הכי מוזרה שהייתי בה הייתה בדיוק לפני שנה בשוודיה.
מאת: יהב טננבאום | 15 בספטמבר 2017 | 16:50יש לי משפחה רבה בשוודיה שלא ראיתי מלא זמן אז אני זוכרת שממש התרגשתי לראות אותם ונראלי שהם גם ממש התרגשו כי הם לקחו את ראש השנה צעד אחד קדימה . הגענו שבוע לפני ראש ותכננו לשהות שם במשך השבוע וקצת אחרי הערב חג. ,בהתחלה הכל היה כיף ורגוע אבל יומיים לפני ערב חג דוד שלי לקח אותנו לחווה בשוודיה ששם קטפנו קילו תפוחים אחר כך הלכנו לחוות דבורים ענקית שמאחוריה יש מפעל לדבש זה היה פשוט הזוי כי תכלס זה דברים שאפשר למצוא בסופר אבל לסיכום נהנתי מאוד ועשיתי חיים מטורפים עם דודים שלי ועם המשפחה וזה הכי חשוב.
ארוחת החג המוזרה ביותר שהייתי בה, לקחה חלק לפני שלוש שנים בגוואטמלה. טיול אחרי צבא, בו קח יצא חגגתי את ראש השנה בצד השני של העולם, בכפר מרוחק במעבי הג'ונגל. לצידי חבר מהצבא עימו טיילתי בזמנו, וסביב השולחן מקעקעת יפייפיה מניו-זילנד, זמר אופרה שוויצרי, זוג אחים מצרפת ומשפחה גוואטמלית טיפוסית אצלה התארחנו (זוג הורים, שתי סבתות מבוגרות שלא ידעו את גילן המדוייק, ו8 ילדים). את ארוחת ראש השנה ערכנו על מחצלת קש על שפת הנהר בג'ונגל, בעוד שאנחנו מסבירים לקהל הבינלאומי והמשועשע על מנהגי החג, טובלים תפוח בדבש, מברכים על גרגרי תירס (כי לא מצאנו רימון!) ולקינוח מנסים ללמד את המשפחה הגווטמאלית המקסימה את השיר – בראש השנה. זה לא צלח כל כך טוב, אבל היה ערב מוזר ומקסים בו כולנו חלקנו מסורות משפחתיות שונות והמון כבוד הדדי ואהבה.
מאת: רוני | 15 בספטמבר 2017 | 16:46כשהייתי בת 12 נסעתי עם סבתא שלי בתקופת החגים לטיול שורשים באוקראינה. את ערב ראש השנה חגגנו אצל דודה שלי עם כמה חברים שלהם. אחד החברים היה בתהליך של חזרה בתשובה ובסוף הארוחה החל לספר סיפור ששמע באחד משיעורי התורה אליהם הלך. תוך כדי הסיפור הוא רצה להביא חיזוקים מהתנ"ך וניסה בקושי רב להקריא איזהשהו פסוק רלוונטי. ואני ראיתי שהוא מתקשה ואמרתי לו שאני יכולה לעזור. לקחתי מידיו את ספר התנ"ך והקראתי את הפסוק בצורה ברורה. כשהרמתי את המבט ראיתי אותו מסתכל עלי במבט המום עם פה פעור, ככל הנראה הוא לא קישר באותו הרגע שאני האחיינית מישראל ואני רק יכולה לדמיין מה עבר לו בראש. דודה שלי שקלטה את הסיטואציה מיד הסבירה לו את המצב ואני עד היום לא שוכחת את הבעת הפנים ההמומה שלו.
מאת: אלה | 15 בספטמבר 2017 | 16:25סדר פסח בשנה שעברה, מתאספים לשולחן כל המשפחה, כולל גיסתי ההריונית עם תאומים בבטן (שבוע 35), בשבועות שלפני כולנו עשינו הימורים מתי צפויה ללדת (הפרס למנצח עמד על 500 שח..)
מאת: דנה | 15 בספטמבר 2017 | 16:21מתחילים בסדר, בעלי מתחיל את הברכות: דם, צפרדע, כינים, ירידת מים (ממש כמו בסרטים)
עזבנו הכל על השולחן וליווינו אותה לבית החולים, נגמר בניתוח קיסרי ולידת בת ובן מהממים!!!
אין על חגי ישראל
סדר פסח בשנה שעברה, מתאספים לשולחן כל המשפחה, כולל גיסתי ההריונית עם תאומים בבטן (שבוע 35), בשבועות שלפני כולנו עשינו הימורים מתי צפויה ללדת (הפרס למנצח עמד על 500 שח..)
מאת: דנה | 15 בספטמבר 2017 | 16:20מתחילים בסדר, בעלי מתחיל את הברכות: דם, צפרדע, כינים, ירידת מים (ממש כמו בסרטים)…
עזבנו הכל על השולחן וליווינו אותה לבית החולים, נגמר בניתוח קיסרי ולידת בת ובן מהממים!!!
אין על חגי ישראל
ארוחת החג הכי מוזרה ומעניינת שנכחתי בה וללא ספק הייתי משחזרת.
מאת: שירה | 15 בספטמבר 2017 | 15:50לוקיישן: בית קטן בלב אביב
מארחים: משפחה דתית קטנה בעלת לב רחב שמארחת כל אחד שרק מתעניין.
אורחים: רעמת תלתלים בדמות משורר שמדקלם את שיריו אם רק תבקשו, בת של שחקן הוליוודי מפורסם שעלתה לארץ קצת קודם,אדם המחפש את אמונתו וכותב על כך את ביוגרפיית חייו
ואני.
אפשר לומר שלא הייתה טיפת קשר בין הסובבים את השולחן.
אבל השיחות, הוויכוחים, האינטלקט (וגם חוסר האינטלקט ) שזרמו סביב השולחן
הפכו את הארוחה הזו בהחלט למוזרה אך בלתי נשכחת .
לפני כשש שנים, אני ובן זוגי עבדנו בעגלות בארה"ב,
לקראת ראש השנה סידרנו לנו להתארח אצל משפחה יהודית בפרברי בוסטון.
הגענו בערב החג, לבית עץ ענקי שממוקם בתוך יער עם נחל זורם ליד, מקום קסום ומוזר. כשנכנסו פנימה הבנו שהמשפחה כוללת אבא והמון ילדים (אין אמא =אין אוכל) – במשך 4 ימים מצאנו את עצמנו אוכלים נקניקיות וכנפיים. אלו היו ארוחות החג המוזרות ביותר שהיו לי.
מאת: יסמין בנוני | 15 בספטמבר 2017 | 15:40לפני כשנתיים אמי טרחה והכינה ארוחת חג מושקעת. לאחר טעימה הבנו שבכל התבשילים היא התבלבלה בין המלח לסוכר. את ארוחת החג הזאת לא אשכח לעולם
מאת: דניאל | 15 בספטמבר 2017 | 15:25ארוחת החג הכי מוזרה שהייתי בה הייתה אצל אחד מהאקסים שלי בראש השנה או בפסח לפני כמה שנים….מעבר לזה שזה היה יחסית כשעוד לא ממש הכרתי את המשפחה שזה בפני עצמו די awkward הייתה לו דודה ממש מוזרה.היא הייתה עוברת בין כל הרווקים ומנסה לשדך להם מישהו.עד לפה הכל בסדר.למי לא הציקו בגלל זה בערב חג?!
מאת: מיטל | 15 בספטמבר 2017 | 15:24הייתי בטוחה שסופסוף שנה ראשונה שלא יציקו לי כי יש לי חבר אבל לא! היא סיימה עם הרווקים ועברה לתפוסים וניסתה לשדך גם להם!!לא עזר שהסבירו לה מליון פעם שהם נשואים ולאלה יש בני זוג וזאת מאורסת היא פשוט לא הרפתה!!!
כנראה שהיא הייתה צריכה תעסוקה לשנה
הבאה……
לפני כשנה, אחותי ואני לא רצינו ללכת לארוחת חג אצל המשפחה המורחבת והחלטנו לאכול בביתנו.
מאת: סתיו | 15 בספטמבר 2017 | 15:21לאחותי הגדולה נשרף כל האוכל. מפה לשם אכלנו כריות עם חלב. ארוחת החג הכי מוזרה שהייתה לי עד היום עדיין רצות על זה בדיחות במשפחה
הארוחה הכי מוזרה…..ללא ספק זאת ארוחה משפחתית ישנה מאוד שבה אחת הדודות החליטה להכין דג מאוד מוזר.. כשאני אומרת מוזר אני מתכוונת ממש מוזר, לא נראה טוב ומלא בקוצים ועצמות.
מאת: עליזה חנניאב | 15 בספטמבר 2017 | 15:05אף אחד לא נגע בדג שלה והרגשתי שהיא קצת נפגעת אז החלטתי לטעום ממנו ולהוציא אותה מהמבוכה.
זאת הייתה טעות כנראה רצינית מאוד כי מלבד זה שהוא לא היה כול כך טעים למאכל גם בסוף הערב מצאתי את עצמי בטרם כשרופא שולף לי מהגרון קוץ ענקי!! שנתקע מיד עם הביס הראשון הדג…
זהו מאז אני האדם הזהיר ביותר שאוכל דגים מפחדת שלא יתקע שם משהו לא רצוי שוב.
חג שמח לכולם!!
ארוחת החג הכי מוזרה שהייתה לי עברה עליי בגיל8. בדכ היינו עושים אצל סבתא כל הדודים והבני דודים. בשנה הזו אחת הדודות החליטה שהחג יהיה אצלה. כבר בתור ילדה ידעתי שהיא הדודה שהכי פחות טעים לאכול אצלה. אפילו בגיל 8 הצלחתי להבין את גודל השקט והמבוכה שהשתררו סביב השולחן כשכולם התחילו לאכול. למרות שהייתי ילדה הצלחתי גם להבין למה אסור לפגוע בדודה ולמה לא כדאי להגיד שהאוכל לא טעים. אבל לא הצלחתי להבין למה לשקר ולהגיד שהאוכל כן טעים? למה להחמיא שהיא מבשלת מצוין אם זה לא טעים. אלה היו רגעים ממש מוזרים לי שאני מצליחה להבין רק בדיעבד.
מאת: שגית | 15 בספטמבר 2017 | 13:39ארוחת החג המוזרה שהייתי בה , הייתה בליל הסדר
מאת: עדן ולצר | 15 בספטמבר 2017 | 13:19לפני כשנה .
יש לי בן זוג 8 שנים ולעולם לא חגגנו ערב חג ביחד
בליל הסדר הזה הוא החליט לבוא למשפחה שלי ובנוסף הביא את חבר שלו איתו .
זו הייתה ארוחה מוזרה מאוד ואז באמצע הארוחה הוא אמר שיש לו משהו להגיד והציע לי נישואים בשולחן ליל הסדר ..
הארוחה הכי מוזרה שהייתי בה הייתה בטיול באוסטרליה.
מאת: שני גוניקמן | 15 בספטמבר 2017 | 13:18גרתי בשיירהאוס עם עוד שמונה אנשים ממדינות שונות. הישראלים הנוספים שגרו איתי בבית עבדו באותו היום כך שהייתי הישראלית והיהודיה היחידה. מפה לשם הארוחת חג שלי הייתה בזולה שהייתה לנו בגינה בזמן שאנחנו צופים באיש משפחה וכללה טוסטים וירקות. אחת החוויות
חג אחרי שההורים שלי נפרדו. שניהם הזמינו אותי לחגוג איתם את החג.
מאת: עדי | 15 בספטמבר 2017 | 12:31אז נאלצתי ללכת לצד של אמא שלי ולאכול למרות שלא הייתי כל כך רעבה ואז באמצע ללכת לצד של אבא שלי שגם שם בקשו ממני לטעום כל מיני מאכלים ובגלל שלא רציתי לאכזב אף אחד אכלתי גם שם….
הארוחת חג הכי מוזרה שיצא לי לחוות הייתה בהודו, ההודים ניסו לחגוג איתנו את ראש השנה וזה יה פשוט מוזר. הם לא הבינו למה טובלים תפוח בדבש אבל עשו סעתת בכל מקרה. בכל אותו זמן היה התרעות חמות על פיגועים אז ישבנו ופחדנו ביחד עם ההודים, ובכניסה הוצב שומר לא חמוש(רק בהודו) כמובן שבתוך הכוסות הוגש משקה שנקרא "באנג לאסי" בננה וחלב עם קצת וויד. היה מצחיק מאוד
מאת: הדר שפיר | 15 בספטמבר 2017 | 12:27הארוחה הכי מוזרה שנכחתי בה הייתה לפני שנה , בראש השנה ,
מאת: מאי | 15 בספטמבר 2017 | 12:26אמא שלי לקחה על עצמה לארח 30 איש , התכוננה שבועות לפני , הכינה ,ניסתה ,קנתה ,נסעה , והביאה , אני לקחתי חופש מהצבא כדי לעזור לה לבשל .
שעה לפני שהאורחים היו צריכים להגיע , כל משפחה התקשרה להגיד שקרה מצב שהיא לא תוכל להגיע ..
היינו המומות , למה לא מגיעים אחרי כל העבודה הקשה שעשינו?
אחרי חצי שעה , דפיקה בדלת , כל כל כל המשפחה הגיעה ביחד וזה היה ממש מרגש והזוי!!!!
ארוחת החג הכי מוזרה שהייתה לי !
מאת: אביה | 15 בספטמבר 2017 | 12:21זה קרה אחרי 30 שנה שבה כבר גדלנו למשפחה של 6 ילדים , ההורים מחליטים להתגרש .
ובמהירות רבה , כחודש מהגירושין אבא שלי מתחתן בשנית , רק הפעם עם האישה שהיה כבר מאורס וביטל לה חתונה עוד מהימים לפני שהכיר את אמא שלי .
הוא מודיע על החתונה רק יומיים לפני שהתקיימה ! . מה שגורם לזה שרק בחתונה ל ר א ש ו נ ה אחיי ואני רואים בכלל את האישה ואת ילדיה . וכבר בחג שהיה בסמוך לחתונה אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים כולנו סביב שולחן חג גדול אבא , אשתו , ילדיה , והאחים שלי . מתביישים נורא ובקושי זוכרים בכלל את השמות האחד של השני .
טוב ראש השנה לפני שנתיים, אמסטרדם פשוט כייף עד לארוחה. התארחתי אצל חבר ישראלי , זוג חברים שלו הזמין אותנו לארוחת חג. כמובן שנענו בחיוב חיכינו ליום והגענו מורעבים אליו. טוב נכנסים למארחים הביתה, שולחן ריק אין עליו כלום, חשכו עיניי אמרתי נחכה, אין סלטים אין שתייה סכום כלום,
מאת: טל טל | 15 בספטמבר 2017 | 12:08מפה לשם מתיישבים ליד השולחן והדבר היחידי אותו זכינו לראות עליו זהו ריבוע עלוב של צלי שמספיק אולי לשני אנשים, לא אורז לא סלט ולא כלום . יצאנו מורעבים ומאוכזבים
ירדו לבת דודה שלי המים באמצע ארוחת חג זה היה הריון ראשון שלה והיא הייתה נורא לחוצה נאלצו ליילד בבית באמצי ארוחת החג בזמן שכל הילדים מתרוצצים ולא יודעים על ההמולה שמתרחשת בתוך הבית ללא ספק זו היתה ארוחת חג שכולנו נזכור וננצור❤️
מאת: חגית | 15 בספטמבר 2017 | 11:41בשנות ה90, כשהיינו נערות צעירות , אחותי ואני התארחנו אצל קרובת משפחה של אבא שלנו בברוקלין לארוחת חג. אם אני זוכרת נכון זה היה בראש השנה (או בליל הסדר של פסח). לא זוכרת בדיוק, רק זוכרת שרציתי לברוח מהשולחן כשהוציאו את הגפילטע פיש.
מאת: תמי | 15 בספטמבר 2017 | 11:41האווירה הייתה די מוזרה ועם תקריות מוזרות. רוב הזמן המבוגרים שבחבורה דיברו ביידיש ואחותי ואני בקושי הבנו מה הם אמרו. בשלב מסוים גם ציינו יום הולדת לאחת הנשים שם. שאלנו אותה בתמימות בת כמה היא, והיא ענתה שהיא בת 24. רגע אחרי זה היא צחקה ואמרה שהיא פשוט הפכה את הספרות ושהיא בעצם בת 42. היינו בהלם כי היא באמת נראתה רק בת 24. אבל השיא של המוזרות היה כשה"דודה" המארחת לקחה אותי הצידה ואמרה שהיא רוצה לתת לי מתנה לחג (הרי בד"כ האורחים מביאים מתנות). ציפיתי למתנה קטנה וצנועה, אבל היא לקחה אותי לחדר שלה ועל המיטה היה מונח מעיל פרווה חדש ויוקרתי. בתור טבעונית מגיל צעיר, אני נחרדתי אבל מתוך נימוס לקחתי את המעיל (שפשוט הגעיל אותי). כשחזרנו לבית של אבא שלי ואשתו, אני הודעתי להם חגיגית שבחיים לא אלבש דבר כזה מזעזע ושגם אם לא הייתי מתנגדת למעילי פרווה, בישראל לא קר מספיק בשביל מעיל כזה. אשתו של אבא שלי הייתה המומה ואמרה שאני לא נורמלית להשאיר את זה אצלם ולא לשים במזוודה כי זאת מתנה יקרה שעלתה הון תועפות. אבל אני התעקשתי והמעיל נשאר שם. בדיעבד, הייתי צריכה לקחת את המעיל ולמכור כדי לתרום ל"צער בע"ח" או ל"תנו לחיות לחיות". חבל שלא חשבתי על זה אז. דרך אגב, לאותה "דודה" היה כנראה FETISH למעילים או שתמיד חשבה שקר לי, כי בארוחת חג אחרת בשנה אחרת, היא נתנה לי מתנה מעיל עור יקר (הייתה דודה עשירה בלי ילדים וחיפשה על מי להרעיף מתנות). גם את המעיל הזה סירבתי ללבוש (הריח עשה לי בחילה) אבל הבאתי אותו לארץ ונתתי אותו לדודה אחרת שלי. בסה"כ, הדודה בארה"ב הייתה אישה טובה ונחמדה אבל עם טעם מזעזע במעילים…
היינו בארוחת חג רצינית ומכובדת עם אנשים חשובים ואבי סיפר סיפור כשהגיע לקטע בסיפור שבו היה מסופר על מקרה עצוב דוד שלי בנאדם מכובד וידוע בציבור שמרב שתית אלכוהול הפך לשתוי התחיל לבכות ליד כולם זה היה מביך וכולם ניסוי להעביר נושא העיקר שיפסיק לבכות
מאת: תמר פוז | 15 בספטמבר 2017 | 11:39בפסח לפני שנתיים בת דודה שלי הקטנה הלכה לחפש את האפיקומן ואחרי כמה דקות שהיא חיפשה היא מצאה עטלף במקלט ובמשך 40 דקות היינו עסוקים בלנסות להוציא אותו מהבית
מאת: רוני | 15 בספטמבר 2017 | 11:36זה היה ראש השנה מיד אחרי שבעלי הציע לי נישואים… היינו זוג מאורס טרי, והזמנו את אבא שלו לעשות אצל ההורים שלי ארוחת חג (אבא של בעלי ואמא שלו גרושים)…. זו הייתה הפעם הראשונה שההורים שלי פגשו את אבא של בעלי והייתי במתח… זו הייתה ארוחת חג גדולה, ודודה שלי עם שני הבנים שלה (בני עשרים ומעלה).. מיד כשאבא של בעלי נכנס הוא ודודה התחילו לצחקק ולהתחבק, וסיפרו לכולם שהם יצאו זה עם זו בתיכון… כל הארוחה הם פלרטטו זה עם זו וזרקו מבטים וזה היה ממש מביך… הבנים שלה ממש התעצבנו מזה, ניסו להפריע להם, לשבת ביניהם ולסכל את הפלרטוטים…
מאת: יסמין | 15 בספטמבר 2017 | 11:19למרות ניסיונות החבלה של בני הדודים שלי, הם יצאו איזה זמן, ובהמשך נפרדו… לא יודעת למה…
זו הייתה הארוחת הכי מוזרה, הזויה ומביכה שהייתי בה בחיים שלי.
כשהייתי בת עשרה המשפחה שלי עברה לגור בארצות הברית. לכבוד ליל הסדר ההורים הדתיים והשמרנים שלי החליטו לעשות סעודה גדולה ולהזמין חברים- משפחה ישראלית חילונית לסעודת החג. חוץ מהמשפחה הזמינו את עצמם הבן של השכנים שלומד בקולג', ההורים שלו טסו לקריביים בלעדיו והוא לא ידע עברית, בת הדודה שלי שהיגרה לסן פרנסיסקו וחברה שלה מסקוטלנד שהתגלתה בדיעבד כבת זוגתה הגויה (דילגנו על הקטע של שפוך חמתך על הגויים בהגדה)…
מאת: נעם | 15 בספטמבר 2017 | 11:17לקח לסדר להתחיל 3 שעות עד שהמשפחה החילונית הגיעה כי הם היו באמצע מרתון שר הטבעות, וארוחה לקח נצח להסביר לכולם באנגלית מה זה לעזאזל 10 המכות, וחד גדיא.
בליל הסדר האחרון גיסתי שידענו שהיא צריכה ללדת אחרי פסח התחילה לקבל צירים מצאנו את עצמנו כל המשפחה נוסעים איתה ועם אחי לבית החולים ואחרי כמה שעות נולדה טוהר האחינית המקסימה שלי!
מאת: תומר | 15 בספטמבר 2017 | 11:16אצלינו לפני 8 שנים חג ראש השנה היה הזוי לא נתנו לנו לישון כל הלילה של ערב חג סבתא שלי טוענת שאם ישנים בערב חג ישנים כל השנה אז היא עומדת לנו על הראש ולא נותנת לאף אחד לישון אפילו לא לעצום עין ככה ערים עם גפרורים בעיניים אפילו לא לילדים הקטנים זה דבר שלא נשכח לעולם
מאת: אתי | 15 בספטמבר 2017 | 11:13את חג הפסח לפני כמה שנים חגגנו בבית מלון במרכז הארץ, היינו יחד עם כל המשפחה המורחבת,
מאת: lir | 15 בספטמבר 2017 | 11:12ובמהלך החג הצטלמנו המון תמונות והיינו כל כך מרוכזים בעצמנו, עד כדי כך שלא שמנו לב שבשולחן מאחורינו ישב שחקן מאוד מוכר. רק לאחר שבוע כשפתחתי את הנייד בכדי לראות את התמונות מהחג
קלטתי אותו יושב מאחורינו ובוהה בנו בסלפי שעשינו.
בתמונות הוא נראה מבולבל מכל הסיטואציה, והוא בטח חשב שאנחנו מנסות לצלם אותו ללא ידיעתו תוך כדי לקיחת סלפי. עד היום אנחנו צוחקים על המבטים שהוא דפק למצלמה.
הייתי בטיול בדרום אמריקה עם 3 חברות ובדיוק בפסח הגענו לבוליביה שידועה באוכל המאוד גרוע שלה. בסופו של דבר קיבלנו המון המלצות למסעדת בשרים מאוד טובה אז החלטנו ללכת לערב חג שם. הגענו ואז זיהינו עוד קבוצה של ישראלים שברו לחגוג שם. הם הציעו לנו להצטרף וככה יצא שעשינו ערב חג פסח עם חבורה של צעירים ישראלים שלא פגשנו לפני, קראנו מהגדה שהייתה לנו בפלאפון, שרנו שירים שתינו מלא, אכלנו המוןן והיה לנו חג ממש חווייתי שבחיים אני לא אשכח.
מאת: טל מרגולין | 15 בספטמבר 2017 | 10:54ראש של תפוח עם דג מלא בדבש
מאת: רוני | 15 בספטמבר 2017 | 10:44הוזמנו לארוחת חג אצל דודים שלי שבדיוק עברו דירה ולא ביקרנו בדירתם החדשה , מפה לשם נכנסו לבית לא נכון שמסתבר שבסוף היה גם משפחה רחוקה אז זה היה נחמד.
מאשרת את התקנון.
מאת: שקד סבן | 15 בספטמבר 2017 | 10:42חזרתי מחול אחרי הרבה שנים. החג היה אצל דודה שלי ז״ל. כל כך לא רציתי ללכת כי המשפחה דיי גדולה אבל תמיד יש את אלו שלא מדברים ועושים ״ברוגז ״ אבל בגלל שלא הייתי המון שנים בארץ אחותי שיגעה אותי לבוא. הגענו לשם, וכל אח של אמא ישב עם המשפחה שלו בהסתודדות בשולחן. כל אח של אמא שלי ישב עם הילדים שלו והנכדים שלו ואף אחד לא דיבר עם השני. מזל שאחותי והילדים שלה היו. היה מצחיק לראות את זה . נכון יש בארוחה שאתה רוצה שיעבירו לך את המלח/קולה/ או כל דבר אחר? כשמישהו רצה משהו הוא פשוט קם לקחת במקום לבקש שיעבירו לו … הזוי ביותר. ואגב, כולם עדיין ״ברוגז״ עם השני
מאת: קרן | 15 בספטמבר 2017 | 10:41את ארוחת החג הזו לא אשכח בחיים אחרי גיל 18 פתחתי את התיק אימוץ שלי וגילתי על הוריי האמיתים ואחיי הביולוגים . . זה הסיפור האמיתי שלי . החלטנו שאנחנו מזמינים את אחי הביולוגי לארוחת החג למשפחתי המאמצת . ערב חג אני לובשת שמלה לבנה חגיגית ופרפרים בבטן והדופק שלי במדד 200 אם לא יותר …. פתאוום דפיקות בדלת אח שלי הביולוגי נכנס וקיבלתי הלם עד כמה שהוא דומה לי . הוא חיבק אותי חיבוק עז ולא הפסיקו הדמעות לרדת . . חשבתי שאני בתוך בועה או טריפ רע .. הוא ישב לצידי בשולחן החג . היה לי ממש מוזר לראות אותו לידיי ועוד עם המשפצה שלי הוא היה נראה לא שייך . לאחר הארוחה ישבנו לדבר במרפסת . מרוב שהיה לי ככ הרבה מה לשאול אותו לא ידעתי מאיפה להתחיל . עד שבוא בישר לי את הבשורה המרה מכל הורייך כבר לא בחיים . ואת זה לא ידעתי . רק הוא נשאר לי ממשפחתי אמא שלי המאמצת ידעה על כך ולא סיפרה לי זה היה ערב ראש השנה הכי הזוי בעולם . וקצת כואב . מקווה שזה ייכנס תוך לבכם זהו סיפור חיי שיהיה כתיבה וחתימה טובה
מאת: עדן | 15 בספטמבר 2017 | 10:35ארוחת החג הכי מוזרה שהייתי היתה לפני 4 שנים. הסיפור מתחיל כמה ימים קודם כשבעלי התחיל לסבול מכאבי בטן נוראיים. התחלנו מסכת בדיקות ושללנו עוד ועוד דברים ואז בדיוק יומיים לפני סוכות כשהוא כמעט התמוטט מכאבים היפנו אותנו למיון. שם לאחר עוד בדיקות רבות קידמה את פנינו מילה חדשה ולא מוכרת- "יש לך קרוהן" (מחלת מעי דלקתית) השמים נפלו ובגלל שהיה ערב חג לאף אחד לא היה בדיוק זמן לספר לנו מה מי מו. עם קצת גוגל והמון פחדים התחלנו להתרגל לדבר החדש הזה. את חג סוכות בעלי נאלץ לבלות בבי"ח מחובר להזנה דרך הוריד ובצום מוחלט (10 ימים!!). היינו אז הורים לשתי בנות קטנות והיה ברור שאאלץ להישאר איתן. לבסוף הוא נשאר לבד עם אחיו בבי"ח ואני הייתי עם הבנות אצל הורי. אני זוכרת את סעודת החג הזו כהכי עצובה ומוזרה אי פעם. אנחנו יושבים בסוכה מקושטת וחגיגית, כל האורחים מסתכלים עלי ברחמים, כולם שואלים וחופרים מה יש לו ומה זה קרוהן ואני מרגישה דכאון בלב אבל משדרת לבנותי ולכולם שהכל בסדר. בגלל שאנחנו דתיים לא יכולתי ליצור עם בעלי קשר טלפוני ואיכשהו החג עבר… כיום, 4 שנים אחרי שנינו פרופסורים לקרוהן ;), הורים ל- 3 מתוקים ויודעים להתמודד עם המחלה הרבה יותר טוב.
מאת: שרה | 15 בספטמבר 2017 | 10:19M.a.c שלום רב,
מאת: אושרית | 15 בספטמבר 2017 | 10:18הארוחה הכי מוזרה שהייתי בא…
הייתה אצלי חמותי הגענו אליה השולחן היה ארוח והתחלנו לשבת ובעקבות זה שהיא אוהבת חיות יש לה 2 חתולים בבית ו3 כלבים בבית והם ישבו איתנו לארוחת חג !! לי בכל אופן זה נראה מוזר שכלבים יושבים בשולחן בארוחת חג .
שבת שלום מקווה שאהבתם תסיפור שלי ואשמח לזכור במוצאים של החברה שלכם
אושרית
הכי מוזר שהיה לי זה בסוכות לפני כמה שנים.. כל המשפחה יושבת מטופטפת מול השולחן אוכלים, נהנים,
מאת: הדס | 15 בספטמבר 2017 | 10:17מבסוטים על החג.. האמת שקרו 2 דברים מוזרים באותו הערב, 1 בזמן שאנחנו אוכלים, יש לציין שהסוכה היתה בזמנו מתחת לבניין (בני ברק) פתאום מהחלון של הסוכה אנחנו קולטים 3 ילדים של השכנים מציצים לנו לתוך הסוכה לראות מה אנחנו אוכלים שזה היה מצחיק בקטע אחר.
הדבר השני הפחות מצחיק כעבור חצי שעה התחיל גשם מטורף ששטף את כל הצחוק שהיה לפני…
הכל היה הפוך רטוב ומלוכלך מהסכך.. בקיצור הזיה של לילה..
לפני 5 שנים יצאתי עם מישהו וכעבור חודשיים של קשר הוא הזמין אותי לארוחת חג, לי לא היה נעים ת'אמת לפגוש את משפחתו כל כך מהר אבל זרמתי. יום לפני החג אכלתי משהו מקולקל או שהיה לי וירוס ולא עזבתי את השירותים וכשהבחור הזמין אותי לארוחה חששתי מאוד אבל הנחתי שעד הערב זה כבר יעבור לי. ובכן, זה לא עבר לי. ומה שקרה זה שישבנו לאכול, אני התקפלתי מכאבי בטן, ובאיזשהו שלב פשוט קמתי בנונשלנט שלי ואמרתי שאני צריכה להתפנות. התרוקנתי בשירותים וזו הייתה הקלה עצומה! לקחתי נייר טואלט בחיוך והתנגבתי.
מאת: ענבל יצחק | 15 בספטמבר 2017 | 10:15מורידה את המים…. מה???? אין מים!!! זה לא עובד!!!! אעעאעעאההה!!!! משהתעכבתי זמן מה בשירותים הבחור בא לראות מה איתי ואמר "מאמי, היית אומרת שאת נכנסת לשירותים האלה, תפתחי את הברז הקטן ליד הניאגרה ואז תורידי את המים." ואני, "פווו.. מזללללל". אני מנסה לסובב, הבנזונה לא מסתובב!! אחרי כמה נסיונות שאני כבר מזיעה ועצבנית, הוא מאחורי הדלת ומשפחתו שומעת הכל, פשוט נתתי לו להיכנס עם ראש מורכן בבושת פנים. הוא ראה את כל תכולת הקיבה שלי והריח אותה גם כן. היינו ביחד שנה וחצי ונפרדנו כי הוא טס לארה"ב לשנה. עד היום לפעמים אני פוגשת את אחותו בקניון בחנות נעליים שבה היא עובדת וכל מה שאני רואה זה אותה מסתכלת עלי ובמקום פרצוף רואה קקי! בושות!!!
שהייתי ילדה הוזמנו לארוחת חג הפסח אצל מכרים של הורי
מאת: מעין | 15 בספטמבר 2017 | 10:14אני זוכרת שהכלל היה שם ככ מוזר. אפילו האוכל היה ממש מוזר ולא ככ אכיל..אני ואחותי ביקשנו מהאחות הגדולה שתמזוג לנו לשתות כדי שנוכל לבלוע את האוכל.. ואז ראינו שאין שתיה על השולחן פרט לקנקן עם פטל..אחותי הגדולה מזגה לנו 2 כוסות מלאות במיץ פטל..וראינו שפשוט כל הילדים של אותה משפחה מסתכלים עלינו במבט מוזר..כולל ההורים. לקחנו שלוק ענקקק מהפטל כדי לשכוח מטעם האוכל המוזר ואז נחרדנווו לגלות שזה מיץ סלק מזעזעעעע ביותר. אני זוכרת שכל הדרך הביתה כל המשפחה אכלה באוטו מלאאא עוגיות של פסח כי היינו רעבים. ומאז ידענו שפסח עושים רק בבית עם כלל הדודים והאוכל המרוקאי המושלם.
מאשרת תקנון
הייתי לבדי בלוס אנג'לס ואיכשהו בדרך לא דרך הגעתי
לחגוג את חג ההודיה באחוזה מפוארת בבל אייר
היו שם כל מה שיוכלתם לדמיין
משרתים לבושים במדים
אח אמתית עם בולי עץ שזרקו לתוכה מן אבקה שגרמה לאש לשנות צבעים
תרנגול הודו בגודל של פרה
עם בטטות מתוקות
מן רוטב אדום שנקרא גרייבי
ממש כאילו הייתי בסרט הוליוודי
והייתה שם גם ישראלית עם פה גדול ושאלות טפשיות ( להלן אני)
הבת של בעל הבית התחתנה עם שחקן פוטבול
בחור בגודל של בית כולו שרירים
השיחה נסובה על פוטבול ספורט שאני מבינה בו כמו שאני מבינה בננו טכנולוגיה זאת אומרת כלום
הדבר היחידי שידעתי שיש שם מלא חתיכים וכולם לובשים טייץ צמוד והם קופצים אחד על השני
אז כדי להשתלב בשיחה שאלתי אם יש הרבה גייז בספורט הזה עם כל הגבריות המתפרצת והבגדים הצמודים
באותו רגע נהייתה דממה בחדר
כולם נעצו בי עיניים ונהייתה שתיקה לא נעימה שנמשכה נצח ומבטים מלויים בבוז
הבחור החמוד – הבן הרווק של המליארד של בעל הבית שעד אותו רגע פלירטט איתי במרץ הסתכל עלי בגועל
מאת: Lee tom dotan | 15 בספטמבר 2017 | 10:08ואני רציתי לקבור את עצמי
החג הכי מוזר היה לפני שנים, אצל המשפחה של בעלי.
מאת: זהר | 15 בספטמבר 2017 | 09:59קניתי שמלה חדשה וגרביונים שעפתי עליהם לגמרי.
שתינו, אכלנו סלטים והרגשתי מפוצצת, לא הצלחתי לאכול יותר שום דבר ולא הבנתי למה. האוכל היה מושקע וטעים וטרחנו כל כך להכין אותו.
רק בסוף החגיגה, כשהגעתי הביתה והורדתי את הגרביונים הבנתי שהם פשוט היו כל כך צמודים בבטן ובגלל זה לא הצלחתי לאכול.
על הדרך למדתי טיפ לאכילה מדודה בחג…
חגים שמחים!
ארוחת החג הכי מוזרה שהייתי בה התרחשה לפני כשנתיים
אני והחבר היינו בדרך לארוחת חג לבושים ומגונדרים
באמצע הדרך פנצ'ר מקסים קלקל את האווירה ולא היה גלגל רזרבי
הצלחנו לסחוב על השוליים את הרכב עד שהגענו לכפר בדואי מסויים בדרך (תל שבע) יישוב ליד , מבועתים מעט נכנסו לבקש עזרה
ועד מהרה כששמעו על המקרה אירחו אותנו עם המון אוכל,שתייה ומאפים נהדרים.
הבטן שלו נופחה בדיוק כמו הפנצ'ר שתוקן לבסוף
לארוחת החג כבר חזרנו שבעים אבל יותר מהכל הוכח לנו שאהבת חינם לא תלויה בדת.
חג שמח :)
מאת: אוריאן | 15 בספטמבר 2017 | 09:56לפני שאחותי וגיסי התחתנו ההורים שלו הוזמנו פעם ראשונה לארוחת חג אצל הורי.
מאת: אורית | 15 בספטמבר 2017 | 09:44לתדהמתנו הם הגיעו עם אחיו וכולם החזיקו
סירים בידיים. הגיעו עם כמויות של אוכל וישבו ואכלו רק מהאוכל שהביאו איתם.
בנוסף ברכו לבד ובנפרד על האוכל שהביאו
כשכולנו מסתכלים עליהם בתדהמה…
זאת היתה ארוחת חג מוזרה מאוד….
הייתי כמה ימים אחרי הפלה וכעסתי על הבן זוג שלי שלא מראה לי דאגה , הלכנו לאאוחת שישי אצל המדפחה שלו הוא היה מלא באנרגיה קשה כלפי ידבנו בשולחן אני חנוקה מדמעות ותסכול וכולם שם היו עסוקים בלדאוג שהוא מחייך ודמח וממני התעלמות מוחלטת במחשבה שאני אדמה בהכח !! הייתי מפוצצת דמעות וחנוקה והרגשתי לבדדדד לבד רציתי שהאדמה תפתח ואני יעלם משם … לא אשכח לעולם את התחושה הזאת זה צילק אותי ואני ממש חושדת מארוחות משפחתיות מאז
מאת: שירה | 15 בספטמבר 2017 | 09:44ערב חג לפני שנתיים, הוזמנתי לחגוג עם משפחה רחוקה, הגעתי היחידה ממשפחתי הגרעינית כי להם היו תוכניות אחרות ומעניינות ולי לא היו אופציות רבות…. אמנם התלבטתי רבות אם בא לי לשמוע מכל דודה שנייה :"נו, יש לך מישהו?" אבל בסוף העדפתי ללכת מאשר לחגוג את ערב החג חבדי.
מאת: נופר | 15 בספטמבר 2017 | 09:4315 דקות מתחילת הארוחה הגיעו אורחים נוספים , בדלת עמדו האקס שלי(היינו יחד 5 שנים) ובת זוגו החדשה!! שמסתבר שהיא חברה טובה של אחת מקרובות משפחתי ואף אחד מהצדדים לא היה מודע לקשר ההיסטוונאלצתי לבלות את ערב החג מתמודדת עם שאלות מעצבנות של הדודות(הייתי ללא בן זוג כמובן) ומתבוננת באקס המיתולגי מאוהב לגמרי במישהי אחרת.
זה ללא ספק היה החג הנורא בהיסטוריה! עדיין לבד, אך מוותרת לגמרי על ארוחות חג אצל המשפחה ההיא ומאושרת
חברה טובה הזמינה אותי אליה הבייתה הערב פסח לאחר שההורים שלי נסעו לחג בחול, כשהגעתי אליהם הבייתה גיליתי שערב החג מתנהל כולו על הריצפה….. יש שולחן נמוך בגובה חצי מטר בערך המוצב באמצע הסלון וכולם יושבים מסביבו כל ספות וצזרןנונים וכך מתנהל גל ערב החג שנמשך קרוב ל 5 שעותתתתתת
מאת: לירון גרבי | 15 בספטמבר 2017 | 09:39חייבת לציין שזה אחד מהחגים השמחים ביותר בהם נכחתי , כששאלתי למה יושבים ככה הסבירו לי שזה מנהג עוד מארץ המוצא של הסבתא שיושבים בהסבה כמו מלכים ליד השולחן
היה לי כיף!
לפני 24 שנים ההורים שלי נסעו לשליחות באוקראינה ואני לא יכולה לשכוח את הארוחות חג בשנים הראשונות עם כמה זקנים יהודים שהיו בעיר… היום ארוחות החג מונות למעלה מאלף איש כאן בקהילה שגדלה והתפתחה אבל כל ראש השנה אני זוכרת מאיפה התחלנו וכמה היה קשה אבל מיוחד…
מאת: שירה | 15 בספטמבר 2017 | 09:39זה קרה לפני סדר פסח. הייתי חיילת וההורים שלי טסו לחול. אחי הציעה שאבוא להתארח אצל המשפחה של אישתו ואני כמובן הסכמתי.
מאת: נועה | 15 בספטמבר 2017 | 09:36הגענו לבית סבתה מהודרים ויפים וקראנו את ההגדה, ואז קרה משהו מוזר, בשיר ׳דיי דיינו׳ כל האורחים קמו ממוקמים והחלו להכות אחד את השני עם עלים של בצל ירוק. הייתה שם ממש מלחמת בצלים!
אני הייתי קצת בהלם וחטפתי מלא מכות אבל מהר מאוד הצטרפתי לחגיגה. בסוף השיר הסתבר לי שזה מנהג של העדה הפרסית.
אין ספק שהיה סגר מוזר מאוד אבל גם מצחיק!
Noaeisenberg123@gmail.com
ארוחת חג לבד.בלי משפחה. בלי אורחים. בלי חברים. זה הורס את כל החג, מייתר את הצורך להתלבש! הכי כיף שיש משפחה גדולה ואורחים.
שבת שלום
מאת: Shimrit | 15 בספטמבר 2017 | 09:25שנה טובה
התארחנו בארוחת חג אצל משפחתה של אמי ארוחת חג טבעונית היה נחמד ושמח אך חזרנו רעבים
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 15 בספטמבר 2017 | 09:23ארוחת החג המוזרה ביותר שהייתה לי היא כשהוריי היו בחו"ל ואני הבכורה ושלושת אחיי חגגנו את החג עם שאר המשפחה בלעדיהם. פתאום במקום להיות עוד אחת מהאורחים התחלפו התפקידים והפכתי לאמא או יותר נכון לשוטרת – לדאוג מה יאכלו, איך יתנהגו ובעיקר להפריד כוחות כשצריך.
מאז התחננתי להורים לא לנסוע יותר בחגים :)
*הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
מאת: שיר גולן | 15 בספטמבר 2017 | 09:15ארוחת החג המוזרה ביותר שהייתה לי היא כשהוריי היו בחו"ל ואני הבכורה ושלושת אחיי חגגנו את החג עם שאר המשפחה בלעדיהם. פתאום במקום להיות עוד אחת מהאורחים התחלפו התפקידים והפכתי לאמא או יותר נכון לשוטרת – לדאוג מה יאכלו, איך יתנהגו ובעיקר להפריד כוחות כשצריך.
מאת: שיר גולן | 15 בספטמבר 2017 | 09:13מאז התחננתי להורים לא לנסוע יותר בחגים :)
הארוחה המוזרה ואולי גם המצחיקה ביותר בחיי הייתה בערב לילי הסדר בשנת 2005 בביתה של דודתי. כשהגענו לשלס ליפוש נאפיקומן הץברר שהילדים הצעיריםרים ביותר בחבורה הם האחים זלי זהיו אז בני 13 ו15 וכל השאר בני 20 פלוס. סבא החליט שה"קטנים" בחבורה יקבלו מראש מתנה ורק הנכדים בני ה20 פלוס יחפשו את האפיקומן (כ12 אנשים). חיפזנו במשך כחצי שעה ואך אחד לא מצא, אך המצחיק ביותר הוא שהתגלה שסבא החביא את האפיקומן אצל סבתא בתוך החזיה…. בהחלט אחד הערבים היותר משעשעים בחיי.
מאת: טל אלגזי | 15 בספטמבר 2017 | 09:05את ראש השנה לפני שנתיים ביליתי בקולורדו, ארה״ב, כחלק מתכנית חילופי שליחים של הסוכנות היהודית. המשפחה שאירחה אותי הייתה מקסימה, ובמשך הזמן הפכה ממש למשפחה אמיתית, והם גם היו מאוד משוחררים, ״פרי ספיריט״ כאלה. בארוחת החג הם הודיעו לכל המשפחה, אני ביניהם, שההורים נפרדים כי האמא התאהבה בחברתה הטובה ביותר. הייתי קצת בהלם אבל שאר המשפחה לקחה את זה ברוח טובה ובהרבה צחוק. חג שמח!
מאת: בר | 15 בספטמבר 2017 | 09:03ארוחת חג ראש השנה 2016, אירחתי חיילת בודדת בבית שלי. ילדה מקסימה וביישנית. מרוב ביישנות כמעט ולא היה שיח. רק אחרי הארוחה שלגמנו כמה כוסות יין התחילה לדבר ולשתף על חייה הפרטיים והבודדים, מיותר לציין שמאז הקשר רק התחזק וגם השנה אארח אותה בביתי הפעם עם החבר שלה ושני ילדיי
מאת: סיון כהן | 15 בספטמבר 2017 | 08:54ארוחת החג הכי מוזרה שהייתה לי לקחה מקום בבית הוריי בראש השנה בשנה שעברה. בשעה טובה ולאחר מסכת עינויים ודחיות מרובות, הוריי עברו לביתם החדש, זאת לאחר שחיו בדירת 45 המטר שלי למשך חודש. העיכובים היו כה מרובים עד כדי כך שמחברת הטבחים טעו בתכנון הרכבת המטבח, כך שהוריי נשארו בכל חגי תשרי ללא מטבח. איך אפשר להעביר חגים ללא מטבח אתם שואלים?.. בוודאי שאפשר להתארח אצל אחרים, אבל לא, אמא שלי לקחה את זה לשלב (האקסטרים, בעיניי) הבא והחליטה לארח 30 אנשים לחג, וכל זה – ללא כיור, ללא כלים, ללא שיש… היו שם הרבה פלסטיקים וניירות כסף, הרבה אוכלים קנויים ומאולתרים ולחלוטין לא אוכל מסורתי שהיינו נוהגים לאכול בד"כ בחגים…פתחנו שולחן עמוס בכל טוב, עם עריכה מושקעת למשעי ועל טהרת החד"פ…אציין כי בבתינו מקפידים על שמירה על הסביבה כך שזה היה קשה בפני עצמו, האוכל שהוגש היה תערובת של אלתורים שלא הצריכו הכנות מרובות במטבח עם קניית מזון מוכן לחג, מה שאצלינו מאד לא נהוג ובישולים אותנטיים נלקחים ברצינות רבה. סיימנו את הארוחה עם איחולים לשנה מוצלחת ומתוקה לכל אורחינו, וכמובן שהפינוי ארך 2 דקות וזכיתי בפעם הראשונה מזה זמן רב לא לעמוד מול כיור (שלא קיים) ולשטוף את הכלים… אחרי איחולים וסליחות עברו להם חגי תשרי ועוד מספר שבועות לא קטן עד שהרכבת המטבח על כל חלקיו הסתיים, היום אנחנו צוחקים על איך העברנו את החג בשנה עברה, ויודעים שהשנה יהיה חג מוצלח, שמח, ביתי ומתוק לכל המשפחה!
מאת: לירון אלפסי | 15 בספטמבר 2017 | 08:47בחג הפסח בליל הסדר אימי החליטה להזמין את הוריו של בעלי כדי שלא ישארו לבד בחג. אביו של בעלי, איש שמרן , ורגיל שהסדר מנוגן בנעימה מסויימת ובסדר מסויים. אצלנו הבלגן קצת חוגג וכולם שרים את שירי הפסח בלי סדר. מה שקרה בסוף זה שכל שירי החג כמו חד גדיא ואחד מי יודע נשמעו בשני קולות לאורך כל הלילה, אחד של משפחתי והשני בקולו הלא ערב של חמי…בקיצור יצאתי עם כאב ראש והשבעתי את אימי שלא תזמין אותם יותר לעולם לליל הסדר!
מאת: עינת | 15 בספטמבר 2017 | 08:44ארוחת החג הכי מוזרה שנכחתי בה היתה לפני כמה שנים כשעבדתי בעגלות בארהב. הגעתי ממש יומיים לפני החג ולא הכרתי כמעט אף אחד. מצאתי את עצמי יושבת בשולחן חג, עם אנשים שאני לא מכירה ועם מאכלים שאין לי מושג מי הכין. ותוך שעה כשהאלכוהול נכנס לגוף הכל החל לזרום, היה מצחיק והתחברתי עם כולם.
מאת: מירית אהרון | 15 בספטמבר 2017 | 08:28ללא ספק, זאת ארוחת חג שלא אשכח!
ארוחת חג מוזרה ומביכה
אצלנו בסדר הפסח אנחנו נוהגים לחלק את הקראת ההגדה בין האורחים ,וכך כל עניין הקראת ההגדה פשוט זורם חלק .
מאת: מיכל אנגלנדר | 15 בספטמבר 2017 | 08:25מכירים את הקטע הזה בהגדה של פסח ,הקטע העסיסי והמביך שאף אחד לא רוצה לקרוא ? הקטע (מצונזר כמובן ) .. ״ש–ם נכונו ושיערך צימח, ואת עי–ם וערייה״? הקטע הזה ש-חוק מרפי חל עליו כל פעם והוא נופל דווקא עלייך ,ו..את/ה צריך להקריא אותו בפומבי ??? ארגגג
ובכן , שנה שעברה הקטע הזה דווקא לא נפל עליי,אלא נפל על הדודה שלא כל כך רואה טוב ,אעכשיו לא מספיק שהקטע מביך גם כך , אלא שהיא החליפה את האות יוד במילה ״ערייה ״ בשני ״ווים ״ .והקריאה בבירור ובקול רם .. עשו אתם את ההחלפה ואימרו בקול ילדים … חחחח. חשבתי שאני נחנקת מהמצה שאכלתי בהיחבא מתחת למפית ..כמו כן ,שאר האורחים התנוענעו בחוסר נוחות בכסאם תוך כדי השתעלות .. חג שמח חברים !!!
ערב ראש השנה 2014, מלטה – אני ובעלי הטרי מחליטים ברגע האחרון להעביר את ארוחת החג בבית חב"ד המקומי . בשעת ערב נוסעים בקו 12 ומגיעים לשכונה חשוכה משהו בפאתי העיר. אורות ושירה בשפה מוכרת בוקעים מבית ואנחנו מבינים שהגענו ליעד… בשולחן ארוך ארוך יושבים יחד עם עשרות ישראלים נוספים ומוצאים את עצמנו מנהלים שיחה ערה עם מגדל בננות בצפון ומורה ללשון מהדרום…אנשים כמונו שהיה חשוב להם לשמר את תחושת החג והמסורת. ללא ספק החג המוזר ביותר אבל המהנה והמרגש ביותר שעברתי בחיי
מאת: חני | 15 בספטמבר 2017 | 08:23