מתנה בשישי: 500 שקלים לקנייה ברשת is : about

הפריט שאני הכי מצטערת שאמא שלי זרקה הוא שתי טבעות זהב דקיקות עם חיתוך יהלום שקיבלתי ממנה ושהיו שלה כשהייתה קטנה. היא זרקה אותן בטעות כשהיא הרימה לפח את המפה החד פעמית בסיום הארוחה. הקטע הכי מבאס?- שהורדתי אותן כדי ללכת לשטוף את הכלים!! כשגיליתי על האבידה היקרה השקית כבר נזרקה לפח הגדול, וזה היה אבוד. אולי כמה חתולות בחירייה נהנות מהזהב שלי, או שאולי הן בכלל רבות עליו עם כמה עורבים שנמשכים לנוצץ שבמקרה זה הוא גם זהב.

הפריט שאמא שלי זרקה היה שהייתי בצבא…..
החברים עשו לי חולצה שעליה היו רשומים מלא ברכות מהחברים לקראת הגיוס וגם סדין וציפה שהחברים מלאו בברכות לקראת הגיוס. בשבוע הראשון לקחתי את הדברים איתי לצבא כדי לחוש סוג של בית בטירונות… כאשר הגעתי הביתה ואמא שלי חיפשה את הדברים היא החליטה שהדברים מלוכלכים מידי וזה לא יורד אז היא החליטה לזרוק…
אני זוכרת איך התכצבנתי עליה כי זאת היתה מתנה מהחברים ונתן לי תחושה טובה בטירונות… כאילו אני בבית…
אני מאשרת את התקנון!

כשהייתי חיילת המפקדת שלי טסה לארצות הברית לביקור מולדת
כשחזרה הביאה לנו גרביים של Happy Socks
אני בחרתי לי זוג בצבעי פסטל עם ציורים של גלידה
פעם אמא החליטה לסדר לי את המגירת גרביים
זרקה את כולן וקנתה לי המון חדשים
בכל מיני צבעים ואורכים
אבל את הזוג ששמרתי לי למזכרת וכל כך אהבתי היא זרקה

את הפריט הזה אמא שלי לא זרקה, היא מסרה – אבל זה נורא באותה מידה…
אמא שלי מסרה את שמלת החתונה שלה – שמלה ויקטוריאנית מקורית, עם צווארון גבוה ושרוולים ארוכים, כולה תחרה עדינה ונופלת על הגוף.
אין עוד אחת בדיוק כזו בכל העולם.
כל כך הייתי רוצה ללבוש אותה – והיא פשוט מסרה אותה…

פריט שאמא שלי זרקה לי זו תיבת נגינה עם רקדנית שכל פעם שהייתי עצובה והיה לי רע הייתי יושבת ומסתכלת שומעת ונהנית.ושזה התקלקל והיא זרקה זאת כל כך כעסתי

מכל הבגדים של אימא שלי הכי אני מצטערת על אוברול שהיא זרקה, כמובן זה היה בשנות ה70 אז תארו לכם.. אוברול בצבע ירוק זית בהיר מתרחב מעט ברגליים. חוט זהב עדין בתפרים. פריט נצחי! הבד היה דק ועדין לא יודעת לומר מה אולי לייקרה? לא יודעת..העליתן בי נשכחות

כשהייתי קטנה היתה לי כף רגל גדולה מאד וביחס לאמא שלי- פשוט ענקית! לאמא שלי היה זוג נעליים מהממות עם עקב בדיוק בסנטימטרים הנכונים והגוון הורדרד הכי יפה שראיתי. אמא שלי לא אהבה אותן במיוחד אך אני חלמתי על היום בו אוכל ללבוש אותן. כשמידת הנעליים שלי הלכה וגדלה הסיכוי שאצליח להיכנס לנעליים הלך וקטן עד שנהפך לבלתי אפשרי ולכן אמא שלי החליטה לתרום אותן לצדקה. השנים עברו וכף הרגל שלי קטנה והצלחתי להיכנס גם לנעליים במידות קטנות מאלו של הזוג המושלם. אך הנעליים אינן עוד ואני עדיין ממשיכה לחלום למצוא אותן בחנות יד שניה..

וואו! כמות הפריטים שאמא שלי זרקה או זרקו כאשר היא נפטרה עצומים!
אמא שלי הייתה מעצבת אופנה עם חוש אופנה מפותח ברמות! בכל תמונה שלה היא לבושה עם מעילים שווים, מכנסיים הורסות והנעליים הכי מדהימות שיכולות להיות! כל הבגדים שעיצבה נמכרו והשאירו אותי חסרת בגדי ווינטג' שווים…
אבל, ג'ינס בהיר גבוה משנות ה70 עם דוגמת פרחים בצדדים הוא הדבר שהכי עצוב לי שנזרק!
לא יהיו כמוהו בחיים!

לפני מס שנים קניתי מעיל בצבע בז' מפול אנד בר – למרות שמאד אהבתי אותו לבשתי אותו אולי חמש פעמים וגם זה בהגזמה …. כי זה פשוט לא התאים לי לכלום! כעבור תקופה החלטתי למסור אותו במתנה לאחותי הקטנה שלפחות היא תהנה ממנו. יום אחד הגעתי לבקר את אמא וראיתי שקית של בגדים ליד הפח זבל ומתוכו ביצבץ לא פחות ולא יותר המעיל שלי ! הבנתי שאמא זרקה אותו והצטערתי מאד שלא הבאתי אותו למישהו שבאמת היה זקוק לו .