מתנה בשישי: 500 שקלים ל-NINE WEST
ספרו לנו איפה תפס אתכן הגשם הראשון השנה ואולי תזכו בגיפט קארד בשווי 500 שקלים לרכישה בחנויות ניין ווסט
בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:
שובר על סך 500 שקלים לקניה בחנויות NINE WEST
כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -
איפה תפס אתכן הגשם הראשון השנה?
*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל
שווי המתנה: 500 שקלים
להשיג בחנויות NINE WEST ברחבי הארץ
**הזוכה תיבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 6/1116 בשעה 12:00
***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
הזוכה משבוע שעבר ב-500 שקלים לל'אוקסיטן היא גלית, שסיפרה לנו את הסוד שלה לחזרה לשגרת אחרי החגים: "מתברר שהדרך הטובה לחזור לשגרה היא לאמץ כלב. בראש השנה אימצתי כלבה ובילינו יחד את כל חופשת החגים. עכשיו, עם החזרה לעבודה, אני כביכול קמה כדי להוציא אותה לטיול ולא כדי ללכת לעבודה , עובדה שבהחלט משנה את תחילת היום. זה מחייב אותי לעשות הליכה קצרה ולנקות את הראש…. כמובן שזה גם נותן משהו לחכות לו במהלך היום. אז… אמצו כלב"
יום הגשם הראשון השנה היה אחד מהימים המשמעותיים של חיי. ביום זה הגשמתי חלום של 25 שנה. סוף סוף עשיתי את ניתוח שיקום החזה אותו חלמתי לעשות כל חיי. סוף סוף אני יכולה להרגיש אישה אמיתית בגיל 40 ולהתחיל את חיי מחדש
מאת: קרן אגדי | 6 בנובמבר 2016 | 12:16גשם ראשון בסימן טסט אחרון… ה 10.10.16 , טסט עשירי, הנורמולוגיה בשיאה ;-) והגיע מבחן החנייה הגורלי… אני מתרכזת… הלב פועם בחוזקה…לבינתיים העננים מחייכים… לא יכול להיות אני אומרת לעצמי שכבר הגעתי לטסט דו ספרתי… הטסטר עוד בחר לי את החנייה הכי בעייתית בין שתי מכוניות כשעל המדרכה חונים להם עשרה אופנועים… טעות אחת ואני בקלות עושה תאונת שרשרת עם תריסר כלי רכב ואז משום מקום הגשם הראשון מתחיל לרדת…תוך שניות אני רואה מבול בעיניים…סף הלחץ עולה…מעולם לא הלך לי בגשם… ואז הארה- החלטתי להכניס לעולם הטסט את התחביב שלי- צלילה.לחמש דקות בין טיפות היורה דימיינתי שאני צוללת בין טיפות הגשם שזלגו בחוזקה על השמשה וכשהשליטה בידיי לפתע כל הצפצופים והרכבים נראו לי כמו עולם קסום של דגיגים וצלופחים. סף המתח ירד. החנייה ברוורס היתה מושלמת. ואני זוכרת רק שתי מילים מכל חווית הגשם הראשון- ״עלמתי, עברת!״
מאת: לירי | 6 בנובמבר 2016 | 12:12הייתי רוצה לספר שהגשם הראשון תפס אותי בבית הקפה האהוב עליי ברוטשילד, יושבת בשמלת הקטיפה החדשה שלי ולוגמת קפה מהביל בעוד הגשם מכה בחלון הראווה או לחילופין לספר שהגשם הראשון תפס אותי בעודי מרביצה בריכות הלוך ושוב בבריכת השחייה (כן כן בבריכה).
מאת: נוקה | 6 בנובמבר 2016 | 11:29כך לפחות תכננתי להעביר את היום, אבל מה לעשות שהתקלקל לי הטלפון הנייד והרגשתי אבודה ופתאם כבר לא רציתי את השמלה ולא התחשק לי לפתוח את הבוקר בשחייה. חיכיתי ברכב שירגע לו הגשם ואז דילגתי בין השלוליות עם ג'ינס וסקטצ'רס רטובות, רצה לי מהר למעבדת שירות לתקן את המכשיר הזה ולחזור להיות online
אחרי כשעה של התארגנות הכוללת פן, איפור, שמלה חדשה, עקב חדש.. יצאתי מהאוטו לדייט הראשון כשלפתע ירד הגשם הראשון והרס את כל הלוק.. ובסוף גם לא הלך טוב בדייט..חח
מאת: שרה | 6 בנובמבר 2016 | 11:19הגשם הראשון תפס אותי כשהייתי בדרכי ללימודים אחרי ביקור מוצלח במספרה . חיכיתי בתחנה לאוטובוס שיבוא ופתאום החל לרדת גשם , כל האנשים התקבצו בפנים ולא היה מקום לעמוד אז שמתי שקית שהחזקתי ביד על הראש כדי שהשיער שלי לא ייהרס אבל הוא בכל זאת נרטב . הרגשתי כל כך מגוחכת והצטערתי שבכלל הלכתי דווקא באותו יום למספרה . הגעתי ללימודים רטובה ומבואסת אבל כעבור חצי שעה קיבלתי ציון 99 על עבודה שהגשתי וזה ממש שיפר את הרגשתי .
מאת: אילנה | 6 בנובמבר 2016 | 11:10הגשם תפס אותי רצה עם שני הילדים לגן, כי כשיצאתי אמרתי לעצמי וואלה זה יום נוח לעשות הליכה קצרה איתם לגן,ובאמצע הדרך השמים נהיו שחורים ושלושתינו הפכנו רטובים,חזרנו הביתה החלפנו בגדים שתינו שוקו חם וחזרנו ברכב החמים
מאת: שרה מורד | 6 בנובמבר 2016 | 10:48היי,הגשם הראשון תפס אותי במעבדת האוניברסיטה,מסיימת שיעורים ושומעת את נקישות הגשם בחלון,התבוננתי והתפללת שייפסק כי זה פחות נח להירטב עם נעליי הבד שהגעתי איתם והבגדים הקצרים כשאצטרך לצאת ולרוץ לתחנת האוטובוס,תפילתי זו לא נענתה והגשם רק התחזק,אבל תפילה אחרת אולי כן התקבלה, כי הסטודנט הכי חתיך בכיתה הציע לי טרמפ הביתה ורצנו יחד בגשם הראשון והפתאום רומנטי הזה לעבר רכבו, אעדכן כיצד מתקדם איתו..:-)
מאת: יפה נתן | 6 בנובמבר 2016 | 10:44היי,הגשם הראשון תפס אותי יושבת במעבדת האוניברסיטה,מסיימת שיעורים,מתבוננת בחלון ומתפללת שהגשם ייפסק כדי שאוכל לרוץ לאוטובוס והביתה.תפילתי לא נענתה והגשם לא הפסיק,אבל תפילה אחרת התקבלה,הסטודנט הכי חתיך בכיתה,הציע לי טרמפ הביתה,ורצנו בגשם הראשון לעבר רכבו,רומנטי…אעדכן איך יתקדם איתו :-)
מאת: יפה נתן | 6 בנובמבר 2016 | 10:29באותו בוקר תכננתי לי יום חופש של כיף וסידורים עם חברה שעומדת להתחתן ובאה במיוחד לסיבוב שמלות בתל אביב. כאימא די מעופפת לא טרחתי בכלל לבדוק מה מזג האוויר (הרי בדרך כלל זה תמיד חם ומגניב) וסמכתי כמו תמיד על בדיקה עצמית שלי. ואכן, ב 6 וחצי בבוקר התייצבתי כבכל בוקר עם הקפה הראשון של הבוקר במרפסת, הרמתי אצבע לאוויר, נתתי מבט חטוף לעבר פס הים הקטנטן שנשקף ממרפסתי ואמרתי לעצמי… האאאח איזה יום מושלם ויפה לשופינג.
מאת: נטע | 6 בנובמבר 2016 | 10:24ב 10, אחרי שהילדים כבר היו בבית הספר, המיטות מסודרות, הכלים במדיח, הכביסה תלויה על החבל, ואני כבר מצוחצחת ומאופרת, התיישבתי במרפסת לקפה שני לפני שחברתי מגיעה. עוד לפני שבכלל הספקתי לחשוב איזה מתוק בא לי לטבול בקפה, טבלתי אני באמבט עוקצני שנקרא היורה. אני, הטלפון הנייד, הקפה, האיפור, הכביסה, הבגדים שעליי, נהיינו כולנו עיסה אחת רטובה ומאוחדת שמבשרת על בואו של החורף. אבל שום יורה ישראלי ואיפור מרוח לא יעצרו אותי מיום של שופינג. מקלחת קצרה, חידוש פן ואיפור, המתנה של שעה לחברתי כי היורה דאג גם לפקקים על איילון ויצאנו לדרכנו לשופינג בריח רענן של אחרי הגשם. אירופה זה כאן.
האקסית של ״קופידון״ כנראה אחראית לגשמי השמים כי אצלי קצת היו שיבושים ביום היורה…לפני כחודש ניסיתי לעשות מחווה מקורית למישהי שהתחלתי לצאת איתה ביולי האחרון ולהגיד לה לראשונה "אני אוהב אותך" באקט רומנטי ושונה – לכתוב זאת בענק על המדרכה מחוץ לחלון ביתה בעזרת גירים צבעוניים.
עבדתי על זה כמה שעות בלילה ואז עוד נהגתי לביתי שהיה במרחק כשעה נסיעה משם וחיכיתי שהיא תתקשר אליי על הבוקר בהתרגשות. כשזה לא קרה ונמאס לי לחכות התקשרתי אליה וביקשתי שתציץ מהחלון של חדרה, בהנחה שפשוט לא יצא לה לעשות את זה. היא אמרה שהיא מסתכלת ולא רואה כלום… הייתי מאוד מופתע ואחרי שווידאתי שהיא בחדר הנכון ומסתכלת על המדרכה ועדיין לא רואה כלום "חוץ משלוליות" הייתי מובך ואמרתי לה שלא משנה.
התברר שבעיר שלה כל הבוקר ירד הגשם הראשון ששטף את היצירה ואיתה את המסר…
מייל
מאת: גבריאל | 6 בנובמבר 2016 | 09:45gavriel1007@walla.co.il
לי תמיד היה קשר מיוחד עם חורף וגשם..אני ילידת אוקטובר והרבה פעמים יצא שהיורה כיבד אותי בנוכחותו ביום הולדתי. השנה כנראה שהוא התאמץ טיפ טיפה יותר והחליט לכבד אותי במתנה מיוחדת בהרבה…בנכד ראשון מבני הבכור וכמובן בתואר סבתא!! אמנם כל המשפחה הגענו למחלקת יולדות ספוגים במים אבל שמחים, נרגשים ובעיקר סקרנים לקראת החבר החדש במשפחתנו.
מאת: דבי | 6 בנובמבר 2016 | 09:30השנה הגשם הראשון תפס אותי ברגע הזוי מצחוק שלא ישכח לדורות! הכול התחיל מהרגע שבו אספתי את הבוס שלי באמצע הלילה משדה התעופה ונסענו בחזרה לעבודה לבקשתו…כשהגענו למשרדים התחיל לרדת במפתיע הגשם והבוס שלא רצה להירטב חלילה אפילו לא טיפה, ביקש שאשאיל לו מטריה לדרך הקצרה מהחנייה למשרד. שלפתי לו מהמושב האחורי את המטריה המתקפלת של אחותי הקטנה, ואז כשהוא נעמד ולחץ על כפתור הפתיחה, המטריה נפתחה והבוס התכסה באינספור נצנצים ורודים. מסתבר שאחותי היתה באיזו מסיבה מנצנצת משהו מזמן מזמן… הסתכלתי על הבוס- לבוש חליפה שחורה יקרה כולו מכוסה בנצנצים ובידו מטריית הלו קיטי ולא יכולתי לעצור את הצחוק…יש זרג…יש דרג… ויש את הגשם הראשון…
מאת: מורן שיר | 6 בנובמבר 2016 | 09:29lironana1@gmail.com
בשלוש מילים : לא מוכנה בעליל :)
מאת: לירון | 6 בנובמבר 2016 | 09:26זה היה בדיוק שקפצתי ברגל לרגע לקנות טייקאווי במסעדה, שנמצאת כמה בלוקים מהמשרד ולא לקחתי מטרייה כי עוד לא היה סימנים לגשם קרב ואז כשאספתי את האוכל ובאתי לצאת גיליתי מבול! לתומי חשבתי שאם אשב לאכול את הטייק אווי במקום בינתיים, הגשם יסתיים אבל גם אחרי שאכלתי היה גשם כבד וכבר הייתי חייבת לחזור לעבודה. בליל ברירה נאלצתי לבקש , כן אני הביישנית,מאנשים טרמפ תחת המטרייה למשרד. רובם אמרו שאי אפשר ולמזלי הייתה בחורה אחת שריחמה עליי והסכימה, היא אף נתנה לי להכנס מתחת למטרייה שלה בדרך לאוטו. בזמן הכמה דקות נסיעה היא הספיקה לספר שהיא באזור לראיון עבודה למשרת רואת חשבון, ושהראיון שהיה לה מוקדם יותר הלך ממש רע ואין סיכוי שהיא תקבל את המשרה. ואז נזכרתי שגם אצלנו מחפשים רואת חשבון ואמרתי שתביא לי קורות חיים שלה ואני אביא למשאבי אנוש בחברה. די שכחתי מזה עד שכעבור שבועיים היא התייצבה ליום עבודה ראשון אצלנו ופגשתי אותה במטבחון. היא כמובן הייתה אסירת תודה ואמרתי לה שזה הקארמה שלה על כך שעזרה לי עם הגשם. מאז עבר אמנם רק חודש אבל אנחנו הפכנו חברות טובות, ואני למדתי שלפעמים יש סיבה לדברים… גם לגשם הראשון :)
הגשם הראשון תפס אותי השנה בעיצומה של הקניה השבועית בשוק בדיוק בדוכן התבלינים האהוב עלי…על אוטומט פתאום עצמתי את עיניי והסנפתי בחיוך גדול את הריח המשכר של הגשם – ריח המקלחת של הטבע.
ריח הגשם הראשון שמלווה בריחות התבלינים הכמוסים שלי זה באמת שילוב מיוחד וספונטני…זה היה רגע של שלווה באוירה שמחה במיוחד…כל הרוכלים והצרכנים פתחו לפתע בסשן ברכות זה לזה של הצלחה וברכה וככה ממש כשהטיפות התחילו אותנו לכסות החלו הרוכלים להרים את קולם אף יותר, להוריד לרצפה את מחירי סחורתם בשביל לסיים במהירות למכור את תכולת מרכולתם ולרוץ הביתה לקבל את השבת- היה פשוט מקסים!
guy_moshe01@walla.com
מאת: גיא | 6 בנובמבר 2016 | 09:21הגשם הראשון תפס אותי בטיול בפורטוגל ובמדרה. הייתי בטיול מאורגן וכל הזמן ביקשתי מילדיי ומחברי לטיול שיבדקו האם יש חנות של ניין ווסט בפורטוגל. לא ראינו חנות כזו הגשם הראשון היה נחמד .מרענן ומאוורר וכמובן כשחזרתי לארץ חזרתי לחנות האהובה עליי בארץ ניין ווסט.
מאת: פייביש לאה | 6 בנובמבר 2016 | 09:06הגשם הראשון תפס אותי בפארק באמצע הפקת וחגיגת יום הולדת של גיל שנה לתינוקת שלנו. ערכנו שולחנות והזמנו הורים וילדים מהגן שלה, אבל לא נבהלנו כי היינו בפינה מקורה, אבל הילדים ממש התלהבו ורצו לצאת אל הגשם אז בעלי ששימש על תקן צלם האירוע תפס כמה תמונות גשם ממש מדהימות!!
מאת: טניה גולן | 6 בנובמבר 2016 | 08:08הגשם הראשון תפס אותי באמצע שיעור נהיגה שני שלי! קצת לא נעים,מרגיז,מעצבן. בכל זאת לקח לי הרבה זמן לקחת את עצמי ולהתחיל ללמוד נהיגה ואז מגיע הגשם הראשון ותופס אותי באמצע נוהגת בין נתיב לנתיב בכבישים. לונורא העיקר שבסוף השיעור עבר טוב:)
מאת: חנה פלדי | 6 בנובמבר 2016 | 00:34הגשם הראשון תפס אותי בזמן שעשיתי טסט ראשון על אופנוע. מיותר לציין שלא עברתי :(
מאת: מיכל | 5 בנובמבר 2016 | 19:11שנה שעברה,בסוף החורף, קניתי לי זוג מגפיי dr.martens ובעיני הם פשוט הנעל המושלמת. בגלל שבישראל אין הרבה חודשי חורף לא ממש הספקתי ללכת איתן שנה שעברה. השנה קיויתי , ציפיתי וחלמתי לחורף בו אוכל לנעול אותם. כבר מסוכות הלכתי כל יום עם הdr.martens בתקווה שאדלג לי איתם בשלוליות. לאחר שבוע לא יכולתי לשאת את הלחות עוד ועברתי לכפכפים, אז במקום לדלג לי בשלוליות מצאתי את עצמי רצה ביניהם (מרפי, למה??). גשם שני אולי כבר תגיע? אני והdr. מחכים…
מאת: כרמלה | 5 בנובמבר 2016 | 18:17הגשם הראשון תפס אותי כאשר הייתי בחוץ, בדרך לקניות לשבת בסופר השכונתי. פתאום טיפות החלו ליפולו ותפסו אותי לא מוכנה. אני אוהבת את הגשם, הוא מסמל בשבילי משהו חדש וממלא את הכוחות מחדש. הלכתי עם מצב רוח טוב לביתי (אחרי הקניות לשבת כמובן!) ושם חיכתה לי עוד הפתעה, בן זוגי איש הצבא חזר הביתה. אני אוהבת אותו ולראות אותו ביום כה סגרירי מילא אותי שמחה.
מאת: אילנה | 5 בנובמבר 2016 | 17:21הגשם הראשון תפס אותי בדרך לראיון עבודה שכל כך חיכיתי לו והתכוננתי ממש והגעתי לראיון כולי רטובה וספוגה במים. בנוסף לכל זה הראיון נערך בחוץ והמשיך לטפטף עלינו גשם גם במהלכו, אך למרות הכל מה שהחזיק אותי היה שבדרך ראיתי מספר אנשים שהגשם תפס אותם בריצה והם המשיכו לרוץ ספוגים:)
מאת: שמרית יחזקאלי | 5 בנובמבר 2016 | 17:12הגשם הראשון תפס אותי מתרוצצת ברחובות תל אביב. באותו יום בחרתי לנעול נעלי מליסה מחוררות חורים, החלטה לא נבונה לכל הדעות וכך יצא שברגע שירדתי מהאוטובוס נחתתי לתוך שלולית רטובה והייתי צריכה להמשיך בעיסוקיי עם נעליים רטובות למשך כמה שעות. מסקנה: חשוב לבחור מה לובשים בגשם!
מאת: דנה | 5 בנובמבר 2016 | 16:46הגשם הראשון תפס אותי בברלין, בדיוק שיצאתי מפריימרק עם כל השקיות והייתי צריכה לרוץ חזרה למלון.
מאת: נוי | 5 בנובמבר 2016 | 13:50בדיוק השבוע אמרתי לבעלי שסוף סוף החורף השנה אני מבלה את שעות היום שלי במכללה שמעבר לכביש-ממול הבית, ככה שאין סיכוי שארטב או אסבול באיזשהו אופן מהגשם..
מאת: תמר | 5 בנובמבר 2016 | 13:41השבוע, ביום שלישי הייתה לי הפסקה ארוכה ויצאתי לכיוון הבית שלי על מנת להעביר אותה. איך שיצאתי התחיל לרדת גשם זלעפות מטורף..והגעתי הביתה סחוטה מים מכף רגל עד ראש. כולל הגרביים..הייתי צריכה להחליף את כל הבגדים והיה ממש קפוא ובמקביל היה הפסקת חשמל ככה שלא היה שום אופן להתחמם..בקיצור אני תכננתי תכנונים ובסוף הגשם תפס אותי בדיוק בזמן הכי לא צפוי.
אני סטודנטית לתואר ראשון בבאר שבע והשנה זו השנה האחרונה שלי אז חזרתי לגור במרכז עם ההורים. אני לומדת יומיים בשבוע בבאר שבע ובהם אני ישנה אצל חברה. שיצאתי מהרצליה הייתה שמש בשמיים והכל היה בהיר ויפה :) ובגלל שבבאר שבע עדיין לא גשום ובבקרים עדיין חם מאוד אז יצא שלא לקחתי איתי בגדים חמים ונעלים סגורות. שיצאתי מבאר שבע הייתי לבושה בכפכפים וחולצה קצרה וככל שהתקדמנו עם הרכבת להרצליה הבנתי שיש לי בעיית לבוש חמורה והשיא היה שיצאתי מהתחנה בהרצליה וכדי לחצות את הכביש עברתי בתוך שלולית ענקית וקרירה :)
מאת: ליר | 5 בנובמבר 2016 | 13:25בהחלט חוויתי פעם הבאה שאסע לבאר שבע אני אקח יותר מזוג נעליים אחד..
היום אני בת 22 .
מאת: טל | 5 בנובמבר 2016 | 07:37הגשם הראשון תפס אותי חזרה מניתוח שחיכיתי לו מגיל 15. הייתי אומנם עדיין עייפה ומותשת אבל הנסיעה הביתה יחד עם הגשם הציפה אותי במחשבות ופתאום הבנתי שזה הרגע שהשתנו לי החיים. זה הזמן שחיכיתי לו כל כך הרבה שנים, רגעים, במחשבות . הבנתי שעכשיו אני יכולה להתחיל לחיות את החיים שלי ולהגשים את כל מה שחלמתי.
לבעלי יש מתחם לאירועים והיה לנו בת מצווה באותו יום.. היינו צריכים להתארגן במהירות ולהכניס את כל האירוע פנימה כדי שלא ירטבו המפות האוכל והאורחים
מאת: שני | 5 בנובמבר 2016 | 00:33זה תפס אותי לא מוכנה, כרגיל, אבל זה היה די מרענן לילה לפני חברה טובה שלי התחתנה, אז הייתי די גמורה בחמישי, קמתי ולא היה לי חלב אז התארגנתי לעבודה והיה לי יום עמוס + מעייף. סיימתי לעבוד והלכתי ישר לסופר לקנות לי סויה, 5 דק' לפני שהגעתי החל מבול קטן שנהניתי ממנו מאוד.. ואני ולא סובלת חורף, אבל היה חם והגשם ריענן אותי מכל היום העמוס, כן נרטבתי וגם הסניקרס שלי.. אבל היי עמדתי שוב כמו ילדה שמתלהבת ממזג טרופי שקיבלנו לזמן מוגבל :)
מאת: פרננדה חימנס | 4 בנובמבר 2016 | 23:42חברה מאוד טובה עברה לפני כמה חודשים לעשות עבודה מועדפת באילת ומהרגע שהיא עברה תכננו את הנסיעה הראשונה של כל החברות לבקר אותה. ביום שבו נחתנו באילת תפס אותנו הגשם הראשון, ולא סתם הגשם הראשון סופת ברקים ורעמים עם כמות שנתית(!) ממוצעת שיורדת באילת שירדה עלינו בערב אחד בלבד. כל. העיר נחסמה ולנו רק נשאר לעשות שופינג חורפי
מאת: לילך | 4 בנובמבר 2016 | 22:05אז הסיפור שלי עם הגשם הראשון השנה התחיל בטעות, שהסתברה כעניין של "יותר מזל משכל".
מאת: שיר | 4 בנובמבר 2016 | 18:54באותו היום נקבעה לי על הבוקר ישיבה בה הייתי צריכה להציג מצגת תקופתית לבוסים שלי.
ידעתי על הגשם מבעוד מועד, אבל מצד שני הבוקר התחיל בשמש כ"כ חזקה, שחשבתי שיהיו כמה טיפות בודדות ולקחתי מטרייה למקרה ש"הטיפות" יספיקו לתפוס אותי בדרך מהבית לתחנת האוטובוס או מתחנת האוטובוס לעבודה. אבל החלטתי לנעול סנדלים…
ואכן, ההליכה מהבית שלי לתחנת האוטובוס התבררה כקייצית כרגיל, וכך גם ההמתנה לאוטובוס.
אבל כאן המזל נעצר. בנסיעה באוטובוס, ברמזור לפני האחרון במסלול שלי שהוא רמזור פקוק תמיד (צומת החשמונאים-מנחם בגין בת"א) האוטובוס חיכה לא פחות מ-4 פעמים שהרמזור יתחלף! באמצע ההמתנה הזו התחיל משום מקום לרדת גשם זלעפות, ולמרות שתחנת האוטובוס ממש קרובה לעבודה שלי, עקב בעיות הניקוז בעיר הספקתי תוך שנייה וחצי להיכנס לתוך שלוליות עצומות של גשם והגעתי עם כפות רגליים רטובות לחלוטין.
אז איפה ה"מזל" בכל זאת? בגלל שנעלתי סנדלים, הרגליים שלי הספיקו להתייבש די מהר יחסית, לעומת מי שלבשו נעליים סגורות אך לא הרמטית…
הגשם תפס אותי כשאספתי את הילדים מהמסגרות שלהם רצנו לאוטו והתרגשנו מריח הגשם הראשון
מאת: דנה סימן טוב | 4 בנובמבר 2016 | 18:44לצערי, הגשם הראשון תפס אותי בפנים! בזמן שיעור כך שלא יכולתי לצאת ולהנות ממנו…
מאת: שחר | 4 בנובמבר 2016 | 18:42הגשם הראשון תפס אותי כשהייתי בביתי, פשוט כי כל כך חיכיתי לו. מעבר לזה שנולדתי בחורף ובידיוק ביום הולדתי היה מבול מטורף.. אני פשוט אוהבת גשם. מתה על זה. אפילו אם זה תופס אותי באמצע משהו ויגרום לי להירטב. מאמינה שהגשמים הראשונים הם ברכה ובזכותם נזכה במה שנבקש לשנה.
מאת: רעות | 4 בנובמבר 2016 | 17:59הגשם הראשון תפס אותי ואת הבנות שלי כשעשינו פיקניק בים אחרי שכל הקיץ לא היינו בים בגלל בעיה רפואית שהתגלתה לבת שלי והיינו שקועים בזה. למרות הגשם המשכנו לשבת ואמרתי לבנות שזה מהמם, הנטייה הטבעית של כולם בים הייתה לקום לברוח מהגשם ולהסתתר והגשם מסמל את הבעיות שיש לנו ואם לא נברח ממנו, לאט לאט נראה שלמרות שהוא תפס אותנו לא מוכנות, אנחנו עדיין יכולות להתמודד איתו ונגלה שאנחנו נהנות למרות שהוא הגיע וכך היה נשארנו בים.. נרטבנו ממש והפכנו לבוץ וזה הצחיק אותנו ממש והפך את היום לחוויה ממש מאירת עינייים
מאת: זהבית | 4 בנובמבר 2016 | 17:34הגשם הראשון תפס אותי ביום מיוחד שערכנו לכבוד סבי וסבתי ז"ל. שנדחה פעם אחר פעם ובאופן מקרי יצא ביום גשום במיוחד, בדרכנו אל מקום המפגש החל הגשם להתגבר ויחד איתו סופת חול חזקה מה שגרם לנו מספר דקות להישאר ברכב עד שהכל ירגע, בדקות אלו העלנות המון זכרונות צחקנו התרגשנו ומה לא. ללא ספק זאת הייתה דרך מרגשת ומחממת לפתוח את החורף.
מאת: נועה | 4 בנובמבר 2016 | 16:02הגשם הראשון תפס אותי לגמרי לא מוכנה..אני והחברות שלי אוהבות לעשות girls night out מדי פעם כשמתאפשר לנו והפעם החלטנו לצאת לסרט.האמת שהמון זמן לא הייתי בקולנוע וממש שמחתי.כל היום הייתה שמש יפה ואחלה מזג אוויר וידעתי בדיוק מה ללבוש.התארגנתי והתאפרתי בכיף ולבשתי סניקרס לבנות עם שמלה רחבה וסופר נוחה ושרוול קצר.מיותר לציין שמטריה לא הייתה לי.קצת אחרי שיצאתי התחיל מבול של גשם ומצאתי את עצמי באמצע הרחוב רטובה כולי.חזרתי חזרה להחליף בגדים ולהתייבש בבית.את הסרט ההוא לא ראיתי בסוף אבל תודו שמה שעברתי היה סרט בפני עצמו..
מאת: מיטל | 4 בנובמבר 2016 | 15:53אני סטודנטית לחינוך מיוחד לתסמונת קשות בירושלים. ביום של הגשם הייתי בהתנסות מעשית שלי בית ספר לאוטיסטים. ליוויתי את התלמידים שלי לשיעורים ( היינו תחת כיפת השמיים( ופתאוםהגשם התחיל לרדת גשם יירושלמי חזק.מאחר ולא הייתי לבושה לחורף היה לי סוודר דק הבאתי אותו לתלמיד שלי שיכסה את הראש שלו
מאת: מיכל | 4 בנובמבר 2016 | 15:39חברים טובים שלנו התחתנו בשעה טובה.
מאת: אביב | 4 בנובמבר 2016 | 15:21בתור חובבת אופנה כמובן שקניתי שמלה חדשה ונעליים ולפי המזג האויר בשבועות של לפני החתונה הלבוש היה שמלה קצרצרה בגוון ורוד ונעליים פתוחות כמובן שמרפי הרים את ראשו ודווקא ביום בחתונה חורף וכמובן שאין סיכוי שהחתונה תהיה במקום סגור אלא בים..הפן נהרס השמלה התרטבה ומצאתי את עצמי עומדת בחופה עם מעיל מכוער איפור מרוח ופן הרוס מחזיקה מטריה שעפה.. כל ההכנות נהרסו.החתן והכלה אגב נהנו ולא נראה ששמו לב בכלל למזג אויר שהשתנה מרוב התרגשות.
החורפים בישראל כל כך דומים לקיץ, שלא חששתי כשיצאתי מהבית וראיתי על שמשת המכונית כמה טיפות גשם קטנטונת. לרגע הרגשתי אלגנטית כצרפתייה בסתיו, שהולכת ברחובות עם מטריה מעוצבת ומדלגת בחינניות בין השלוליות…ואז, בשנייה שהגעתי למחוז חפצי החל מבול מהגיהנום, גשם שכמותו לא חוויתי מעולם. כמובן שלא הייתה לי מטריה בהישג יד, אז החלטתי לרוץ עד שאגיע למקום מסתור. ההמשך ידוע מראש- כאשר כבר הגעתי ליעדי, הייתי ספוגה מים מכף רגל ועד ראש, אומללה, ונטולת חן לחלוטין. זה היה כאילו התעוררתי מתוך חלומי על הסתיו בסרטים, והפכתי לברווזון המכוער והמתולתל.
מאת: מרב | 4 בנובמבר 2016 | 14:52אז בתחזית מזג האוויר אמרו שירד גשם, קמתי בבוקר ראיתי שמש, חשבתי לעצמי טוב נו בטח שוב החזאים טועים. לבשתי סקיני כחול, חולה מכוםתרת ונעלי בובה תואמות ואני בדרכי לתחנת רכבת, כמובן איך שיוצאת מהרכב גשם מבוללל, הגעתי לעבודה כשכל הנעליים ספוגות במים. . חייבת להתחדש בנעלי בובה חדשות :)
מאת: שרון | 4 בנובמבר 2016 | 14:29הגשם הראשון תפס אותי בדרך להלוויה של חברה מאוד יקרה ללבי שנפטרה בדרך טראגית מאוד, הרגשתי ממש כאילו השמיים בוכים יחד איתי, יחד עם כולם… כאב שלא נגמר.
מאת: מור | 4 בנובמבר 2016 | 14:12וואי הגשם הראשון תפס אותי….
היום אוטוטו הסתיים בדרכי הביתה חזרתי עם טרמפ עם חברה עד צומת הקרובה לעיר מגורי, ירדתי באמצע הצומת בכביש בין עירוני לחא תחנה ליגי רק אני תחת כיפת השמיים! ופתאום הרגשתי טיפה אחר טיפה ואני מחכה לבעלי שיבוא לקחת אותי… התקשרתי אליו כדי לוודא שלא שכח אותי שאני באמצע כביש ורק מכוניות סביבי.. הגשם מתחזק ובעלי מעדכן אותי שעכשיו מאכיל את התינוק שלנו! כן כן תמיד בזמן הכי גרוע התינוק רעב,נראה לי זה רק אצלי. בנתיים התינוק שבע ואני נרטבתי בשביל כל העונה, לא היה לי מטריה!לא היה איפה להתחבא ולמצוא מסתור מפני הגשם כולי התרטבתי ובזמן שהמשכתי לחכות קיבלתי סמס מחברה שאני אבוא לקחת את הבן שלי הגדול ממסיבה יומולדת של חבר מהכיתה שהסתיימה בגלל הגשם. בעלי אסף אותי ומשם המשכתי לקחת את הבן הגדול שכבר כולי מים. מאשרת תקנון
מאת: הודי | 4 בנובמבר 2016 | 13:58הייתי מאד רוצה לספר שישבתי בבית הקפה האהוב עליי ברוטשילד, לבושה בשמלת הקטיפה החדשה שלי, משקיפה על הממטר מאחורי חלון הראווה ובידי ספל קפה מהביל… או לספר שהמבול תפס אותי בבריכה (כן כן בבריכה) לבושה בבגד ים המחטב שלי בעודי מרביצה בריכות בזו אחר זו. אלה בהחלט היו 2 רעיונות בהם השתעשעתי וכך רציתי לפתוח את אותו יום שלישי של שארית חיי בלי החברה בה עבדתי למעלה מ-16 שנים עד יום קודם. אבל מה לעשות שהתקלקל לי הנייד ובלי המכשיר הדקיק הזה הרגשתי אבודה. מצאתי את עצמי מדלגת בין שלוליות ברחוב השלושה בתל אביב, בלי שמלת קטיפה ובלי בגד ים מחטב, אבל עם נעלי סקטצ'רס שחורות רטובות רצה למעבדה לתקן אותו מהר מהר….
מאת: נוקה | 4 בנובמבר 2016 | 13:43הגשם הראשון תפס אותי באוטובוס בדרך למשמרת האחרונה במסעדה שבה אני ממלצרת. בדרך כלל אני אוהבת ללכת לשם ברגל, אבל באותו בוקר היו לי סידורים, אז כדי לאחר כמה שפחות העדפתי לנסוע. כאשר עליתי על האוטובוס, בתשע ועשרה התחילו טפטופים.. כעבור דקה הגשם הפך מבול. הרמזורים חדלו לעבוד, המכוניות האטו את ונהיה פקקים עצומים. כאשר ירדתי בתחנה נפסק הגשם ושמש נעימה זרחה. נסיעה שאורחת בממצא רבע שעה הייתה לארבעים דקות.
מאת: הדר | 4 בנובמבר 2016 | 13:14היורה תמיד תומן בי הרגשות של התחלות חדשות,אבל הפעם זה היה מעצים במיוחד. כי נפגשתי אותו בזמן שסיימתי תקופה של יותר משנה שבה עבדתי במסעדה, ועכשיו אני מתחילה בימים הקרובים תקופה שציפיתי לה, וחסכתי לה שנים. לימודי תואר ראשון באוניברסיטה.
תודה שנתתם לי לשפתף את הסיפור שלי
הגשם הראשון תפס אותי הכי לא מוכנה .
מאת: דינה עקיבייב | 4 בנובמבר 2016 | 13:13דווקא ביום שהיתה לי פגישת ראיון עבודה .
איחרתי לפגישה .והגעתי כולי רטובה
הגשם הראשון תפס אותי באוטובוס בדרך למשמרת האחרונה במסעדה שבה אני ממלצרת. בדרך כלל אני אוהבת ללכת לשם ברגל, אבל באותו בוקר היו לי סידורים, אז כדי לאחר כמה שפחות העדפתי לנסוע. כאשר עליתי על האוטובוס, בתשע ועשרה התחילו טפטופים.. כעבור דקה הגשם הפך מבול. הרמזורים חדלו לעבוד, המכוניות האטו את ונהיה פקקים עצומים. כאשר ירדתי בתחנה נפסק הגשם ושמש נעימה זרחה. נסיעה שאורחת בממצא רבע שעה הייתה לארבעים דקות.
מאת: הדר | 4 בנובמבר 2016 | 13:11היורה תמיד תומן בי הרגשות של התחלות חדשות,אבל הפעם זה היה מעצים במיוחד. כי נפגשתי אותו בזמן שסיימתי תקופה של יותר משנה שבה עבדתי במסעדה, ועכשיו אני מתחילה בימים הקרובים תקופה שציפיתי לה, וחסכתי לה שנים. לימודי תואר ראשון באוניברסיטה.
תודה שנתתם לי לשתפף את הסיפור שלי
התעכבתי בבוקר עם להוריד את הכלב, כשעוד זה היה יום יפייפה. בסוף כשירדנו התחיל מבול בבום ואנחנו מתאנו את עצמנו יושסים על הריצפה ומסתכלים אחד על השני.. בסוף אמרתי, אין ברירה ואני לא עשויה מסוכר. הלכנו לגשם! (ואני עוד גינגית, מסריחים בגשם…) שרדנו..
מאת: בר | 4 בנובמבר 2016 | 12:50Barbaronet@gmail.com
הגשם הראשון תפס אותי לגמרי לא מוכנה..אני והחברות שלי אוהבות לעשות girls night out מדי פעם כשמתאפשר לנו והפעם החלטנו לצאת לסרט.האמת שהמון זמן לא הייתי בקולנוע וממש שמחתי.כל היום הייתה שמש יפה ואחלה מזג אוויר וידעתי בדיוק מה ללבוש.התארגנתי והתאפרתי בכיף ולבשתי סניקרס לבנות עם שמלה רחבה וסופר נוחה ושרוול קצר.מיותר לציין שמטריה לא הייתה לי.קצת אחרי שיצאתי התחיל מבול של גשם ומצאתי את עצמי באמצע הרחוב רטובה כולי.חזרתי חזרה להחליף בגדים ולהתייבש בבית.את הסרט ההוא לא ראיתי בסוף אבל תודו שמה שעברתי היה סרט בפני עצמו..
מאת: מיטל | 4 בנובמבר 2016 | 12:44התינוק המהמם שלי אליה רפאל (4 חודשים) ואני טיילנו להנאתנו בגינה היפה והגדולה (מאוד גדולה תזכרו זאת בהמשך..) שלנו, הגענו לפינתנו הקבועה ופרסתי שמיכה קטנה ועליה שלל צעצועים יפים, הנחתי אותו על הבטן כי זה מאוד חשוב וכל זה… ואז.. טפטופים! אך לא נורא, שינסתי מותניים וכמו כל אמא צעירה, לחוצה ואחראית "קיפלתי" אותנו לכיוון הבית מפה נהיה גשם של ממש! אז אליילי היה מוגן בעגלתו ואני נרטבתי קצת אבל היה באסה להיכנס הביתה עם בוץ, להשאיר סימנים בסלון והכי גרוע זה שבמקום לקחת כוס שוקו וליהנות מהגשם לקחתי סמרטוט ומגב כדי לנקות את הבאלגן.. (חולת ניקיון וזה..) לא נורא חורף אני עדיין אוהבת אותך.. נמשיך לטייל בגינה שלנו ועוד נשב עם שוקו חם לצלילי הגשם!!
מאת: אוראל | 4 בנובמבר 2016 | 12:37מצחיק..אבל הגשם הראשון תפס אותי ביום חופשי שתוכנן מראש בשביל לעשות שופינג של סוף הקיץ. יש לי קטע כזה שאני מחכה ממש לסיילים האחרונים ואז מוצאת את הדברים הכי טובים. כמובן שבאופן קבוע מייד החורף מתחיל ולכן אני כמעט ולא מספיקה ללבוש כלום ממה שאני קונה ככה שהכל מחכה לי לעונה הבאה. באותו יום שסופסוף הגיע הגשם מצאתי את עצמי מודדת סנדלים וגופיות בצבעים של קיץ בזמן שבחוץ רטובבבב מגשם ואוירה חורפית מעט. היה מוזר ונחמד בו זמנית
מאת: שגית | 4 בנובמבר 2016 | 12:06לא תאמינו, אבל ביום שירד הגשם הראשון הלכתי על טוטאל לוק לבן. כן כן. חולצה, מכנס וקרדיגן לבן (וחגורה חומה כדי שיהיה מעניין). ירדתי מהאוטובוס ואז הלם. רצתי לבניין הקרוב.. חיכיתי שירגע קצת, ואז נזכרתי שיש לי בתיק שאל (צעיף) רחב. כשהצעיף מגן על ראשי, מיהרתי לעבודה שלי ולמזלי רק הצעיף נותר רטוב.
מאת: מור סדרס | 4 בנובמבר 2016 | 11:45מוסר השכל: אם לא בא לך להסתובב עם מיטריה כל היום, שאל יכול להיות אופציה טובה (לגשם קליל).
הגשם הראשון תפס אותי בהפתעה מוחלטת…בדרך עם בעלי ו3 הילדים לחופשה השנתית שלנו באילת…כבר בדרך סופת החול המדברית החלה והשיחים היבשים התגלגלו על הכביש כמו במערבון טוב! מיד לאחר מכן התחיל הגשם ואני חששתי שניתקע בשטפון באמצע הדרך…אבל כשהגשם היכה בשמשות הילדים שלנו צהלו!! הגשם הראשון הלהיב אותם כל כך שלאחר לילה של סערת רעמים וברקים הם קמו באושר לקפוץ בשלוליות הגדולות ליד בריכת המלון :))
מאת: אושרית מסילתי | 4 בנובמבר 2016 | 11:39בבוקר יצאתי לטיול עם הכלב וקיבלתי הודעות בקבוצה של החברות מהבית (חיפה) עם מבולים ומטריות. לדעתי להן שתל אביב טובה יותר ושלחתי סלפי מסונוור מהשמש.. אחר כך עליתי להתלבש ליומי השני בפקולטה לרפואה, השלב שמאוד משקיעים בו עדיין.. כולל סנדלים יפים, מחליק וכו' וכמה דקות לפני ההגעה לאולם ההרצאות ירד עליי מבול. ישבתי רטובה ועם מלא הודעות של "אמרנו לך"…
מאת: דנה | 4 בנובמבר 2016 | 11:03אז בוקר יום גשם ראשון ואני מתעוררת אחרי אשפוז לילה של ניתוח זה כל כך מרענן לראות את הטיפות שזולגות על החלון והאוויר והריח של הגשם הראשון מרעננים לי את הנשימה והנשמה ומשכיחים ממני את הכאב ונותנים לי הרגשה של בריאות ורוגע תודה לך גשם
מאת: אושרת | 4 בנובמבר 2016 | 10:51הגשם הראשון
מאת: אורלי אינגר | 4 בנובמבר 2016 | 10:19לא היה ביום ראשון
הוא היה ביום שלישי
ותפס אותי במצב רגשי
הייתי קצת עצובה,קצת מודאגת
ואז הגשם החל לרדת
היייתי ברחוב ללא מטריה או סוודר
והתחלתי להרגיש ממש בסדר
התרטבתי וצחקתי
ומכל הדאגות שכחתי
האמת שזה סיפור עצוב. הגשם תפס אותי כמה שעות לפני החתונה שלי כשיצאתי מהסלון כלות בדרך לצילומי חוץ..כמובן שלא יכולתי לקחת סיכון שהשמלה והאיפור יהרסו בגשם אז נשארנו באוטו וחיכינו שהגשם יפסק אבל אז כבר החשיך ולא היה טעם..תמונות חוץ אין לי .. יש מצב לשמח אותי ב500 שח??
מאת: יפית | 4 בנובמבר 2016 | 10:06הגשם הראשון תפס אותי ביום הראשון שלי במכללה…
מאת: ליאור בן סימון | 4 בנובמבר 2016 | 09:54אני לפני גיוס לומדת הנדסה,לפני ממש כמה חודשים סיימתי בית ספר והגשם הזכיר לי וגרם לי להתגעגע לביס..כי אצלנו היה נוהל שכל גשם ראשון יוצאים לבחוץ לא משנה איך אתה לבוש ומתרגשים מודים ונהנים מהריח הטוב של הגשם הראשון…
כמובן שבמכללה אין את זה,כל המנטליות שונה אבל אני שמחה בהחלטה ללמוד ומאחלת לי בהצלחה ושאני יצבור חברות וחוויות לחיים,שיהיה לי כיף ומהנה וכמובן ציונים טובים
הגש הראשון למזלי טפס אותי בבית ,אני בחופשת לידה כרגע,ילדתי ב 15/10 וכל ההריון עבר בחום הבלתי אפשרי של הקיץ ,בשיא שלו ובגלל זה דמיינתי כל הזמן את בחופשת לידה בחורף ואיך הגשם יורד בחוץ ואני בבית עם כוס שוקו חמה,מסתכלת על הטיפות שבחלון ויצא בידיוק כמו שרציתי ודמיינתי !
מאת: לאה אלבז | 4 בנובמבר 2016 | 09:37התחיל הגשם הראשון קפצתי בשמחה, רצתי לחלון ולאחר מכן עשיתי לעצמי בכוס ספל מפנקת שוקו חם ופשוט נהניתי מהרגע❤️
הסתיו הוא העונה האהובה עליי. אין כמו ההתרגשות מגשם ראשון. אני וילדיי עלינו לאוטו לכיוון בתי הספר והעבודה. תוך כדי נסיעה תפס אותנו גשם שוטף,כייף היה לראות את ההתרגשות של הילדים באוטו למראה הגשם. למזלם בידיוק פסק הגשם כשהם ירדו מהאוטו בבית הספר.
מאת: אורית זיו | 4 בנובמבר 2016 | 09:15בדלהי בהודו הגשם שגרם לנו לפספס טיסה. נסענו לירח דבש להודו, ובדרך להמשך בתאילנד הגענו לדלהי כדי לתפוס טיסה ב23:00לתאילנד. בשעה 16:00 התחיל לרדת מבול שסתם את כל העיר, ונסיעה של 40 דק' לשדה תעופה לקחה 3 שעות. נתקענו במרחק של 20 דק' משדה התעופה, בריקשה עם המוצ'ילות והשורש, עם מים עד הברכיים, בלחץ לתפוס טיסה. בסוף הגענו לשדה 20 דק' לפני הטיסה ולא נתנו לעלות עליה. בכינו וצעקנו חזק במשך שלוש שעות עד שקיבלנו כרטיסי טיסה חינם(!) לתאילנד ליום שלמחרת..
מאת: נועה גז | 4 בנובמבר 2016 | 09:10הגשם הראשון תפס אותי בבית… האוניברסיטה שובתת ומהו ניצול יעיל יותר של השביתה מרביצה בבית וצפייה בפרק אחר פרק של סקראבס?
מאת: שלומית | 4 בנובמבר 2016 | 08:59אחרי שפסק, יצאתי קצת להריח את הגשם. הריח הטוב בעולם
ב-200 מטר המפרידים בין החניה למשרדי לקוח בדרך לפגישה, טפטוף קטן שהפך למבול, מכה בפנים ומוחק את המייקאפ, שוטף את הפן מהשיער.
מאת: פרח | 4 בנובמבר 2016 | 08:49הגשם הראשון הוא בהחלט סמול טוק מצויין להתחלת כל פגישה.. ראית איזה מבול, איזה קטע היתה שמש בבוקר…
בהצלחה עם הגשמים לא לשכוח מגפונים פעם הבאה!
אפשר לומר שממש חיכיתי לגשם הראשון וכשהוא הגיע בשבוע שעבר רציתי כבר שייגמר… זה היה ביום חמישי שעבר, יצאתי מהעבודה והייתי חייבת לאסוף את המחשב שלי מתיקון כי אני סטודנטית טרייה שמתחילה ללמוד בקרוב. במדינת ישראל קצת גשם משבש את כל התנועה והנסיעה הפכה לסיוט ארוך והתלוותה בעצבים ומתח על החורף שבא ועל הנהג הישראלי שחותך בכביש.
מאת: שיר | 4 בנובמבר 2016 | 07:29הספקתי לאסוף את המחשב מתיקון בסופו של דבר ויצאתי מחוייכת למרות הדרך המתישה וכשהגעתי הביתה התבאסתי לגלות שהתקלה לא נפטרה.
תפס אותי באמצע הכביש, כשהמכונית שלי כותבת הודעה שאין מספיק אוויר בצמיגים והייתי צריכה לרדת עם שמלת קיץ ועקבים לנפח את הגלגלים מתחת לגשם הראשון !!!!
מאת: dima | 4 בנובמבר 2016 | 00:20זה היה ביום שלישי..
מאת: מרסל | 4 בנובמבר 2016 | 00:13בדיוק כשסיימתי לעבוד בערך בשעה 16
אחרי ריב לא נעים עם הבן זוג שנמשך תקופה, הגיעה נשיקת הפיוס ואחריה מטר של גשם עם הריח החורפי והתערבבות של הבושם שלו.. תחושה של חזרה לילדות כשלהתנשק בגשם היה אטרקציה סוחפת ומרגשת..
והחיבוק החמים שלו שמחליף את השמיכה במיטה הריקה והכתף שמחליפה את הכרית – בדיוק בזמן המושלם כשהחורף מגיע
הגיע הזמן לשנות את תחושת העצב בהשקעה ולהזכיר לו שבחורף לא רק הוא מושלם
הגשם הראשון תפס אותי בשש בבוקר במיטה, במיטה שלי שנהפכה להיות רק שלי, בבדידות, בדידות טובה לאחר 7 שנים של סבל.
מאת: דבורה | 3 בנובמבר 2016 | 23:44ואז הגיעו בנותי האהובות בחיבוקים ונשיקות.